אשרי האיש תולדות הרבנים ואישים לשושלת מויאל והעיר בזו עורך ומחבר : יצחק מויאל
דוד מויאל – עו"ד ועסקן נמרץ לטובת היישוב היהודי
דוד מויאל נולד ביפו בשנת תרפ״א (1880 לפני׳), לאביו יוסף מויאל (לאמו מרת שמחה – בתו של הרה״ג רבי פשה פארדו זצ״ל – רבה הראשי של אלכסנדריה.
בבית הוריו קיבל דוד חינוך יהודי מסורתי טהור, כשהוא עושה חיל בלימודיו בתלמודי התורה השונים של הקהילה הספרדית-מרוקאית ביפו. כשהתבגר דוד הוא נסע לביירות, שם למד בבית הספר היהודי ’׳תפארת ישראל". לאחר מכן המשיך לפריז בירת צרפת, שם למד משפטים והוסמך לעורך דין.
בחזרתו לארץ התפרסם עד מהרה שמו של דוד כעורך דין מוצלח וממולח, שהתמצא בחוקי המקרקעין בפרט, ובכלל – בכל נבכי החוקה העות׳מאנית, עובדה שהועילה לו לטווית קשרים טובים ואדוקים עם השלטון העות׳מאני ששלט אז בארץ. כן היה בקיא בשפה הערבית אותה הכיר על בוריה, והוא הוסיף להשתלם בלימוד הספרות הערבית, ואודות לכך זכה לידידות והוקרה מצד בכירי הממשל העות׳מאני ונכבדי הערבים.
את קשריו הטובים ניצל דוד כדי לסייע ברכישת אדמות וקרקעות לטובת היישוב היהודי. הוא היה שותף פעיל ברכישת עשרות אלפי דונמים של אדמה, וסייע בהקמת שכונות ויישובים יהודיים רבים בארץ ישראל, בעיקר באזור תל-אביב של ימינו.
כמו כן באו לידי ביטוי קשריו האדוקים עם בכירי הממשל כאשר אירעו רחמנא ליצלן התקפות ומעשי חבלה מצד פורעים ערביים ליהודי הסביבה, או אז פנה דוד לידידיו הערביים ופעל אצלם שימנעו התקפות כאלו שוב, וכן שיעמידו לדין את הפורעים. בד בבד פעל גם דוד ליצור יחסי שכנות טובים עם השכנים הערביים, ולהשכנת שלום בין שני הצדדים.
כישורי הכתיבה הטובים של דוד נוצלו אף הם עד תום, כאשר פרסם לא אחת מאמרים בענייני השעה בעיתונות היהודית, ואף בעיתונים הערביים הופיעו פדי פעם מאמרים שונים פרי עטו, שמטרתם הייתה לרכך את ההסתה הפרועה האנטי-יהודית והאנטי-ציונית שהשתוללה אז.
במשך השנים חיבר דוד חיבורי פרשנות שונים על התנ״ך, כפו ״אור ממזרח על ספר בראשית, חיבורים על ספר איוב ותהילים, ועוד. נפטר בתאריך י״ג שבט תשי״ג.
יהי זכרו בחך.
את מרבית החומר ליריעה זו שאבנו מתוך התולדות המורחבות שבראש הספר שבט יהודה, ותשואות חן למחבר.
תמצית תולדות אבינו ז"ל
כור מחצבתו
אבינו הרב עמרם חיים מויאל זכרונו לברכה, נולד בעיירה בז'ו שבמרוקו בשנת תרצ׳ץ(1936 למניינם), לאביו הצדיק הרב שמעון זצ״ל – שכיהן שנים רבות כרב בקהילה היהודית בבז׳ו, ולאמו החשובה אשת החיל מרת מסעודה ע״ה. רבי שמעון מויאל היה ידוע בצדקותו ובתום ליבו, וכהן כרב, שוחט, מוהל, ראש המועצה הדתית בקזבלנקה ואיש חברה קדישא.
תמיד היתה שגורה בפיו האמרה:
דע מאין באת-״תערפ מנאיין ז׳יתו.
העיירה בז'ו
עיירת מכורתו, בדו, נמצאת בשיפולי הרי האטלס התיכון, על אם הדרך מהעיר בני פלל לקלעה דסרננה. שם העיירה נגזר מהמילה ״בודה״ שפירושה בשפה המקומית הינה – אריגה, וזאת על שם הבדים המשובחים שנארגו בידיהם הזריזות והמיומנות של תושבי המקום, שהתפרסמו בכל הסביבה באיכותם ובטיבם, עד שכל מי שכיבד את עצמו קנה לו לפחות ג׳לביה אחת העשויה מבד משובח זה. בעיירה פיכו חיים יהודיים טהורים, ומאות היהודים שהתגוררו בה ניהלו חיי קהילה תוססים ופוריים, מתוך שלום ושלווה ואהבת רעים.
בבית הקברות המקומי טמונים שני צדיקים גדולים, אחד הוא הצדיק רבי יצחק ישראל הלוי זצ״ל המכונה ״סידי פמול לברז״(-בעל המגדל), והשני שטמון בבית הקברות הקדום ׳תזרוט; הוא הצדיק רבי שמעון בן שמאעיל שריף לוי זצ״ל.
בחלקו העליון של הכפר נמצא בריכה טבעית הפכונה ׳׳תמדה״, המתמלאת מים ממפל מים קטן הנובע ממעיין מים זכים. ישנה מסורת רבת שנים בקרב תושבי המקום, כי הטבילה בבריכת מים זו מסוגלת למציאת זיווג-הגון.
שנות נעוריו
בעיירה קסומה זו גדל אבינו, באווירה החמימה של בית הוריו, שחינכו את ילדיהם לתורה ומצוות ומעשים טובים. אביו רבי שמעון עבד למחייתו כסנדלר, שזה היה עיקר עיסוקו במשך שעות היום, ואילו את שעות הלילה הקדיש עבור לימוד התורה והזוהר הקדוש, כשהוא שוקד על תלמודו שעות רבות מדי לילה, ובכך הוא הטמיע בלב ילדיו אהבת תורה ויראת שפים.
נישואיו
בהגיע אבינו לגיל של ׳׳בן שמונה עשרה לחופה׳׳ מצא אבינו את בת-זוגו – אמא, כשהיא אך בגיל 15, והיא יתומה משני הוריה. ויחדיו נולדו להם אז שני בנים ושני בנות. לפרות המצב הכלכלי
הקשה ששרר אז במרוקו הצליח אבא בדרכים לא דרכים להשיג פרנסה מספקת כדי מחייתו בכבוד, ועבד כסנדלר נעלי נשים, כשהוא אינו חוסך מאומה ואינו בוחל בעבודה קשה ומאומצת – הכל כדי לכלכל את ילדיו. עברנו לבית סרטי ליד סבא וסבתא,ברח‘ דרב וגבס בקזבלנקה.
בשנת 1962 עלה סבא – רבי שמעון לארץ הקודש יחד עם בני משפחתו הישר לבאר שבע, ואילו אבא עדיין נותר אז במרוקו, והמשיך לבדו בגידול ילדיו ופרנסתם, כשהוא מקדיש מעתותיו ללימוד התורה.
העלייה לארץ
שנה אחר כך – בשנת 1963 עלה אבא גם הוא – בעקבות אביו – יחד עם משפחתו, לארץ ישראל. את דרכו לארץ עשה באנייה ׳׳פלמינה׳׳, אתה הגיעו לנמל חיפה. בהגיעם לארץ קיבלו את פניהם נציגי הסוכנות היהודית, שהעניקו להם מספר חפצים בסיסיים, והציעו להם כמה מקופמות בהם יוכלו להתיישב, ואבא קיבל את ההצעה לקבוע את משכנו בשכונת הגבעה שבכפר ירוחם. נציגי הסוכנות עבדו על אבא בסיפורים על בן גוריון והבטיחו, אתם תהיו השכנים שלו… אבא התרשם ורצה לגור לידו.
פרנסתו ומקום מגוריו
גם כאן בארץ ניגש אבא בפרץ לעבוד ולפרנס את ביתו, כשהוא עובד במשפרות במפעל סיבי דיפונה. לאחר סגירת המפעל סיבי דימונה עבר לעבוד במפעל נגב קרמיקה שנפתח בשנת 1975 , כמפעל לעיבוד חומרי גלם לייצור אריחי קרמיקה. עם השנים היה אחד העובדים המצטיינים שם.
לפרות עבודתו הקשה והמאומצת במשך היום מכל מקום לא זנח אבא את חוק לימודו, ובשעות הערב והלילה היה שוקד על לימודו מתוך התמדה עד לשעות המאוחרות של הלילה. במיוחד אהב אבא את לימוד ספר הזוהר הקדוש שחיבר רבי שמעון בן יוחאי, והיה מתענג ומתעמק רבות בלימוד הזוהר. אבא אף היה שליח ציבור בבית כנסת.
אוצר גנזים-רבי יעקב משה טולדאנו-יח• איגרת ר׳ ראובן ב״ר יעקב לר׳ חיים מודעי
יח• איגרת ר׳ ראובן ב״ר יעקב לר׳ חיים מודעי
שתי איגרות חשובות שנכתבו בצפת באו לידי: האחת מרבי חיים מודעי לרבי ראובן ב״ר יעקב, המזכיר לו את הידידות שביניהם ושזה כמה שנים לא קיבל ממנו מכתב, והשנית׳ תשזבת רבי ראובן ב״ר יעקב לרבי חיים מודעי. האיגרת הראשונה, לא מצאתי לנחוץ להציגה כאן, מפני שכתובה בלשון מליצית תלמודית וגם אין בה חידוש. והשנית כתובה אמנם במליצה, אבל בשפה צחה ומובנה ויש בה דברים חדשים לתולדות רבי ראובן ב״ר יעקב. שני הרבנים הנזכרים היו מגדולי דורם. על ר׳ חיים מודעי נכתב כבר הרבה, בידידו של הנודע ביהודה. ועיין בס׳ המעלות לשלמה מר״ש חזן ובירחון ״סיני״, כרך כח (תשי״א), עמי שנב.
רבי ראובן ב״ר יעקב' שימש רב בסופיה ואחר־כך נתמנה ראש רבני צפת, הוא ובנו אחריו, רבי רחמים ב״ר ראובן. ר״ד פיפאנו בספרו חגור אפד, חלק ב, תולדות רבני סופיא, כותב: רבי ראובן ב״ר יעקב רב הכולל בסופיה והיה חסידא קדישא, שלם בכל מידי דמיטב. וארי עלה וישם בסלע קנו בגליל העליון ולפי תכתוב בהקדמת הספר לב שלם היה גם בשאלוניקי בשנת התקל״ה והיה דעתו ליסע לאדץ־ישראל ונראה שומר לאחוריו. עד כאן. ודברים אלה מתאשרים מאיגרת זו, שכותב, שתמיד חשב לעלות לארץ ישראל ונעצר מפני המלחמות. בדרך, בשאלוניקי, אך שם, לא מצא מנוחה ולא דירה נאה ורצה לחזור לסופיה, אכן סוף סוף שם, אז לדרך פעמיי לארץ ישראל. ולפי זה איגרת זאת נכתבה בין תקל״ה־תק״מ. כמה דברים בלשון האיגרת מטושטשים וגם שיגרת המליצה מקשה על הבנתם ולא רציתי לעשות שינויים׳
בספר זכור לאברהם מר״א אלקלעי ובס׳ נר מצוה מר״י סיד בהקדמותיהם מזכירים לשבח את רבי ראובן ב״ר יעקב ושלמדו אצלו. חושבני שמינויו לראש רבני צפת היה בהמלצת ידידו ר״ח מודעי, שהית יליד צפת ושימש בה רב, ובהיותו שד״ר באירופה התוודע לרבי ראובן ב״ר יעקב והתיידד עמו.
בכמה איגרות של שדרי״ם׳מצפת חתום רבי ראובן ב״ר יעקב בראשו וכמו כן בנו אחריו. עיין בספר ״שלוחי ארץ ישראל״ עמ' 666 ואילך.
באיגרת זו מתנצל רבי ראובן בן יעקב בפני ר״ח מודעי על שלא כתב אליו, זד. כשבע שנים, שזה היה מפני הצרות שאפפוהו והוא מברך את ר״ח מודעי על התמנותו לרב באזמיר.
נהרא נהרא דמכפיה מבריך … הוא המסבי״ר חקיו ומשפטיו עם ישראל רב פעלים מקבציאל … הוא הראש, שבח מדות, עשר ידות. הרב כמוה״ר חיים מודעי יהי שמו לעולם הולך וגדל כמעין המתגבר וכו׳ כיר״א.
פי האר׳׳ש פותחת בברוך שמחה תברך והיו עיני עומדים צפופים את פני האדון על דברת כסא וסמוכות שלם בתורתו ותנשא מלכותו לעזרת ה׳ לעזרת. יש לי רב עידן ועידנין. החדלתי את דשני גם לשוני כל קבל מו״ד הכתם הטוב רישא דדהבא וידי אספו נגהם נוגה עז פשעו ותהיינה מורת, כל כי האי לאצריך לאודעי. באתר דמתבעי כי לא ומתוך עצלות והוללות וסכלות אך יש זכות תולה מילי מילי דמכסיין ללבי גליתי לב יודע מרת והגי דמגליין ידעי לה רבנן כי שנות מספר חמשה וששה לא שלותי ולא שקטתי כי אנכי יצאתי ממחיצתי אדעתא למיסק לארעא דישראל לעבוד את עבודת ה׳ על טהרת. ולא עלתה בידי מפני חמת המציק העצימו ציער? אין דרך לנטות כי הים הולך וסוער הנה ׳סערת. ואשב בעיר גדולה של חכמים ושל גדולים פה שאלוניקי יע׳׳א שנתים שלש ואת רבע מאן דתני רבע לא משתבש ואני בתוך הגולה ,משתאה ומחריש יום ולילה ויהי ממחרת רוחי חובלה. ונפשי נבהלה נתנו קולם עד מתי יהיה זה לנו למוקש גחמא דעציראה מהסתפח דירה׳.גאה יפה ושרת ״.. ונשמת שדי תבינם מי לי ולכם אשר הלינותם. הלא מראש הבינותם. כי לא לאדם דרכו בי לה׳ המלחמה וכל מאי דעבדין מן שמייא לטב על אחת כמה וכמה כי עיניו על דרכי איש המשביע בטוב מקרני ראמים זאת צעירת … אז אמרתי כי טוב אלכה ואשובה אני וביתי אל ארצי ואל מולדתי יומה לי הבא בדלא מתאי מי יודע ער מתי מתירים צרת. וחזרתי לאחורי. מפני צירי ויהי מאז אתברית רוחי בקרבי. גדל כאבי. אבי אבי. לב נשבר אין בו בנותן טעם. ולא הלך כפעם בפעם לקראת. המאהבים הנעימים. ארזי לבנון הרמים. כי אין לבוא לפני מלך .ולפני גדולים בבלי דעת. שאין ידיעתו מכרעת. ענייה היא ׳ושכורת … יומא כהאידנא שמע לבי קול מפשר היתה באומנה כי פקד הי את עמו עם הקודש אשר בעי״ת איזמיר יע״א לתת להם מלך ותהי המשרה על שכמו ואשד ניתן כתר מלבות בראשו לרעות ביעקב עמו ברוב עם הדרת … לשמע אוזן שמח לבי ויגל. נפתח הסתום אשר אצל עין הרוגל. והיתה הרוחה ששון ושמחה. נפשי ישובב והיא כפורחת עלתה ניצה אף רוחי לו ימיאנה(?) שעה אחת של קורת רוח פתחו בהלם. וזה החילם. אתה בן אדם למה תהיה כאיש נדהם הדא הדא לעכוסא כאשר. עזובה. כבתולת חגורת. .אתה ורעיך למה תהיו באחרונה אחרונים לכל בית יוסף לבוא אל המלך ״.מקור מים חיים שמימיו פרין ורבין בן פרת. ויען ראובן אותם איך אשא פני גדול מקץ שבע שנים לו מחדול חוששני מחטאת לשמוע גערת … המה ינחמוני אל תירא ואל תחת אכן סהדי במרומים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. מרבים בציון אם יפול משערת. הלא ידעת כי כאיש גבורתו ברוב גדלו רוב הענוה. לישרים נאוה. אנכי הרואה אשר דברו יאה ויאה עשאוני יפקח. אורו עיני והן פותח. ואומר עם קני דבר נא אדוני לישרי לן מרי על כל דבר פרשת העבור מכאן ואילך האיכא דבור חושבנא לטב בעת ייאמר היום הרת. איכו הושתא אימא מילתא. כל קבל דבר המלוכה בהשמע דבר המלך ודחו מהתם להכא. לא פסק חוכא. קראתי למאהבי כבודי ומרים ראשי אלה הם ראשי איברים היושבים ראשונה האספו נא ואגידה אשירה נא לידידי שירת. ואני תפילתי מלכא לעלמין חיי ובריא אולם והוכן בחסד כסאו כירח יכון עולם ישפוט,בצדק לחזק את בדק עמו וצאן מרעיתו. בכל מקומות ממשלתו שממנו הוראה יוצאה ברה מאירת. כל ׳אויביו יאשמו יבושו ויכלמו אחד באחד יגשו ערומים ולא יתבוששו להשתחוות לו לאגורת. והאיש החפץ חיים. יראה זרע יאריך ימים ושנים דשנים ורעננים. כזית ועטופה טעון ברכה לקבל אלפא ועליו יציץ נזרו בדין הוא שיטול את שכרו זאת תורת עד כה סופה דמילתא כל מעיני יפטירו בשפה ויציבא אי בעי מני״ר ספריה דבי רב עוד הקנה. ומני״ר חחים טביומי לשני האותות לי לשמי ותעלוזנה כליותי את שיש בו ידיעה ״המעלות לשלומו. יהי אלוקיו עמו. ובה אדע מקבלה ואילך זה כתב ידי קלה כמות שהיא שמוטת הגף ושבורת … וידע כל העם יאהבני אישי. תגל נפשי. אף גילת ורנן ותפלתי על חכי בעי ומתחנן רברבנותיה דמר ושררותיה ירום ונשא וגבה וזרעו לברכה מעין שופריה ריכא ובר ריכא. והבית יעלה מזהב שבא אבן בוחן פנת יקרת. עד תאות בשמת חיים עמוד הימני הוא אדוני ונפש אדם אחוי קידה ברע נחיזרא והיה העקוב הצעיר ירב״י ס״ט.
ראשי תיבות: ראובן בן יעקב. וכך מזכירו •תלמידו ר״א אלקייע׳ נס׳ ,זכור לאברהם" : הרה"ג רב״