שיר על החכמה וההשכלה-ר' דוד אלקאים-יוסף שטרית
שיר על החכמה וההשכלה
הכתובת: ״פיוט זה על החכמה ועל ההשכלה אשר מתהללת בפי המשכילים והחכמים ומתנוולת בין הטפשים, ובעת יטיף המשכיל דברים אמתיים, החכם משתעשע והטפש קורא אותו אפיקורוס או כופר״.
רוח שדי רחפה במרום שבתי, / עלי נפשי רויתי, / כשמן המור בו [נמשחת.
ענף ערכה שלטני בו אזרתי בו מבטחי, עוז שמתי חכמת בת עמי כפורחת.
דּוּמָם קֶשֶׁב קָשַׁבְתִי, / נִיב מְפָרֶשֶתֶ.
גם רוחי ונשמתי / רגש רוגשת,
וְכֵן רָבְתָה שִמְחָתִי / כְּבַתֱ יוֹרֶשֶׁת.
15 ומעט קט חשבתי וְהֶאֱמַנְתִּי כּי עֲדֵי קִצָּהּ בָּאתִי; / אכן אֲרֻכָּה היא [נשטחת.
אִוַּלְתִּי וְכִסְלָתִי היא גלותי; / שמעתי ונוכחתי, / ריחי נָמֵר וטעמי [נִשְׁחַת.
רוח שדי… בו נמשחת: עיסוקו זה של המשורר התנהל מתוך אמונה באלוהי ישראל, ועצם העיסוק זימן לו חיים רוחניים עשירים ומרעננים, כאילו נברא מחדש; רוח שדי רחפה במרום שבתי: על פי ״ורוח אלהים מרחפת על פני המים״(בראשית א, ב): עלי נפשי חיתי: על פי ״כי הרויתי נפש עיפה״ (ירמיה לא, כה): כשמן המור בו נמשחת: על פי ״משחך אלהים אלהיך שמן ששון״ (תהלים מה, ח).
דומם קשב קשבת׳, ניב מפרשת: עיסוקו בספרות ההשכלה התנהל בהתרכזות רבה: קשב קשבת׳: על פי ״והקשיב קשב רב קשב״(ישעיה כא, ז); ניב מפרשת: רד״א מתכוון כאן כנראה למילונים עבריים ולחיבורים לקסיקוגרפיים שונים שיצאו לאור במאה ה־19 ושהיו חלק מהותי מספרייתו של המשכיל העברי במוגאדור.
גם רוח׳ ונשמתי רגש רוגשת: התרגשותו והתפעמותו של המשורר הייתה מרובה שעה שעסק בחכמת ההשכלה.
וכן רבתה שמחתי כבת יורשת: אושרי הרוחני היה בלא גבול ודמה אז לאושרה של בת היורשת את אביה, דבר נדיר, שכן עדיפותם של הבנים על פני הבנות קבועה בחוק העברי; כבת יורשת: על פי ״וכל בת ירשת נחלה״ (במדבר לו, ח).
ומעט קט… היא נשטחת: ההתקדמות המהירה שהשיג בעיסוקו האינטנסיבי בספרות ההשכלה גרמה לו לחשוב שהוא התקרב להבנה מלאה וממצה של ספרות החכמה הרחבה מני ים! ומעט קט: על פי ״כמעט קט ותשחתי מהן״(יחזקאל טז, מז): כי עדי קצה באתי: על פי ״ובא עד קצו ואין עוזר לו״ (דניאל יא, מה); אכן ארכה: על פי ״ארכה מארץ מדה״ (איוב יא, ט).
אולת׳… וטעמ׳ נשחת: המשורר מודה בפה מלא שהייתה זו יוהרה רבה מצדו לחשוב שיתגבר כה מהר על עומקה ומורכבותה של חכמת ההשכלה: אולת׳ וכסלת׳ היא גלותי: על פי ״אולת כסילים אולת״(משלי יד, כד), ״ואל ישובו לכסלה״(תהלים פה, ט): שמעתי ונוכחתי: על דרך ״ולא למשמע אזניו יוכיח״ (ישעיה יא, ג); ריחי נמר וטעמי נשחת: על דרך ״עמד טעמו וריחו לא נמר״ (ירמיה מח, יא).
לא זו אף זו שמעתי ונרגזתי, / ראיתי ונבהלתי; / רגל זרים עלי [פוסחת.
ורעה חולה ראיתי, הוספתי / רב יגון על אנחתי, / הברת הָבֵין [נקראה שחת.
עָנָף עָרְכָה שָׁלְטָנִי בוֹ אָזַרְתִי בוֹ מִבְטָחִי,
עוֹז שמתי חכמת בת עמי כפורחת.
דרשתי בחברתי / הגות ארשת,
20 שן חרקו לְהַוָּתִי / ועין לוטשת,
לאל חשבו מלתי / וּלְדָת מַכְחֶשֶׁת.
קַיָּם חַי לָעַד, יוֹצֵר גְּוִיָּתִי, / כִּי דָתִי לֹא פָרַעְתִּי!/ צֵל הָיְתָה לִי, אֹהֵל
[נִמְתַּחַת.
- לא זו… עלי פוסחת: מלבד יהירותו, שלא היה לה יסוד, התרגשה עליו צרה נוספת, כאשר אנשי קהילתו התחילו לחשוד בו בגלל התמסרותו לספרות ההשכלה, והתנכרו לו: שמעתי ונרגזת׳: על פי ״שמעתי ותרגז בטני״ (חבקוק ג, טז); ראיתי ונבהלתי: על פי ״נערתי משמע נבהלתי מראות״ (ישעיה כא, ג)¡ רגל זרים עלי פוסחת: על פי ״כי זרים קמו עלי״ (תהלים נד, ה).
- ורעה חולה… נקראה שחת: העלילה שהעלילו עליו בני קהילתו, כאילו הוא משחית את דרכיו ומתעסק בחכמות אפיקורסיות עם חבריו המשכילים, העכירה את רוחו: רעה חולה: על פי ״וגם זה רעה חולה כלעמת שבא כן ילך״ (קהלת ה, טו); הוספתי רב יגון על אנחתי: על פי ״כי יסף ה׳ יגון על מכאובי״ (ירמיה מה, ג), ״ונסו יגון ואנחה״ (ישעיה לה, י); חברת הבין: כינוי לחוג המשכילים במוגאדור, שכן הם התכנסו לעתים ללמוד ולעיין ביחד בספרות ההשכלה; נקראה שחת: על פי ״לשחת קראתי אבי אתה״ (איוב יז, יד).
- דרשתי בחברתי הגות ארשת: על פי ״וארשת שפתיו לא מנעת״ (תהלים כא, ג) – כאן המשורר רומז לניסיונותיהם של חברי חוג המשכילים במוגאדור לדבר ביניהם בלשון הקודש.
- שן חרקו לחותי ועין לוטשת: בני הקהילה שחשדו בו וכינו אותו אפיקורוס הוציאו את דיבתו רעה על לא עוול בכפו: שן חרקו להותי: על פי ״בחנפי לעני… חרק עלי שנימו״(תהלים לה, טז); ועין לוטשת: על פי ״צרי ילטוש עיניו לו״ (איוב טז, ט); להותי: מה שחשבו להוותו ולמעשה הרע שעשה כביכול.
- לאל חשבו מלתי ולדת מכחשת: גם לאחר שהכחיש את החשדות וההאשמות שהטיחו בו בני הקהילה, הם לא נתנו בו אמון והמשיכו להחזיק בדעה שהוא כפר בעיקר ויצא לתרבות רעה! לאל חשבו מלתי: על פי ״מי יכזיבני רשם לאל מלתי״ (איוב כד, כה); ולדת מכחשת: על פי ״כחשו בה׳ ואמרו לוא הוא״(ירמיה ה, יב).
קום חי… אהל נמתחת: המשורר נשבע שמעולם לא עלתה מחשבה כזאת בראשו וכי מעולם לא התכחש לדת היהודית האורתודוקסית, שבצלה חסה כל חייו: גוית״: גופי ל כי דתי לא פרעתי: לא הפרתי, על פי ״ותפרעו כל עצתי״ (משלי א, כה), ״ריש וקלון פרע מוסר״(שם יג, יח); צל היתה ל׳ אהל נמתחת: על פי ״וימתחם כאהל לשבת״ (ישעיה מ, כב).