ארכיון יומי: 6 ביולי 2018


שירי ההילולא והזיארה – יששכר בן עמי-קו לקו בעריכת הרב משה עמאר

שירי ההילולא והזיארה – יששכר בן עמי

חקר השירה הדתית והחילונית של יהודי צפון־אפריקה קבל בשנים האחרונות תנופה גדולה מאז החל חיים זעפרני  לעסוק בנושא זה ואם כי מחקר זה הוא בראשיתו ממש יש באיסוף החומר עד עתה ובמיונו הראשוני הבטחה ליבול נאה בשנים הבאות.

הפיוט והשירה מהווים אמצעי חשוב מאוד כדי לבטא את היחס לקדוש בהילולא הנערכת ליד קברו, בבית הכנסת או בבית וכן בכל ביקור אצל הקדוש. בעזרת השיר ופיוט מבקשים החוגגים לבטא את התרוממות רוחם ואת אהבתם והערצתם לקדוש

ניתן להבחין בליטורגיה זו בסוגים שונים של שירה. סוג אחד הוא הפיוט הכתוב כולו בעברית והמושר באופן בלעדי על ידי הגברים. מטרתו לפאר ולשבח את הקדוש ולא פעם הוא חובר לאחר שהפייטן הבריא ממחלה בזכות הקדוש או שהיה עד לנס מסויים או כאמור, לאחר ביקור אצל הקדוש שהרשים אותו. פיוטים מהסוג הזה נפוצים בכתבי יד ובדפים בודדים ורק חלק קטן מהם הובא לדפוס בקבצים שונים. סוג אחר הוא הפיוט הכתוב הן בעברית והן בערבית כאשר בית אחד כתוב בעברית ומיד אחריו בא בית בערבית. או שהפיוט מתחיל בעברית ורק הבתים האחרונים כתובים בערבית. גם סוג זה מושר בעיקר על ידי הגברים אם כי הנשים מכירות בדרך כלל את הקטעים בערבית. סוג שלישי הוא השיר הכתוב כולו בערבית בצורת קסידה. זוהי בעיקר שירת הנשים לכבוד הקדוש, המאופיינת בדרך כלל במקצב חזק שסוחף את החוגגים. גם גברים מצטרפים לשירה, במיוחד כאשר מושרות אותן הקסידות המפורסמות והידועות לכל מי שהשתתף אי פעם בהילולא.

לרוב מוקדשים הפיוט והקסידה לקדוש מסויים באופן בלעדי, אך בשירים רבים מוזכרים יותר מאשר קדוש אחד. בין הקדושים המפורסמים יותר, כמעט ואין קדוש שלא ידועים שירים ופיוטים המוקדשים אך ורק לו. שירים בלעדיים אלה מושרים בטכס ההילולא של הקדוש, לרבות בעת המכירה הפומבית של כוסות היין או המאחיי״ה לכבודו כאשר מעלים בשיר את ניסי הקדוש ומבליטים את התועלת שבשתיית כוס היין וזאת כדי להמריץ את הקונים להעלות את הצעותיהם לקניית הכוס של הצדיק.

יש לחנים ותבניות שיריות מאוד מפורסמים החוזרים בשירים שונים כאשר רק התוכן משתנה. בהרבה שירים, ובעיקר בשירים בערבית מצוי למשל, הבית הבא:

זכותו תכון מעאנא                          זכותו תעמוד לנו

חנא וישראל כוואננא                      לנו ולישראל אחינו

הודו לה׳ כי טוב                             הודו לה׳…

בית זה יכול להוות סיומת של שיר או יכול לשמש כפזמון חוזר של שיר. רואים בבית זה את השימוש של עברית וערבית בערבוביה, דבר שאינו יוצא דופן בשפת היום יום של היהודים במרוקו.

מספר מצומצם של פיוטים וקסידות, בעיקר אלה הכתובים בערבית, ידועים ומושרים בפי כולם. כך, כל האינפורמנטיות שהתבקשו על ידינו לשיר שירים המיועדים לקדוש, ידעו לשיר לפחות כמה בתים או קטעים משירים כאלה. אכן מחקרנו בעבודת השדה העלה מצד אחד את העושר הרב שבשירים לכבוד הקדושים ומצד שני את העלמם של הרבה מהם ובעיקר בגלל אופים המאולתר.

להלן מבחר שירים מהסוגים השונים:. צדיקים לעזאז: שיר זה משמש כעין המנון כללי לשירת הצדיקים מוזכרים שלושה עשר קדושים.

פזמון

יא רבבי תסמאח פללי דאז

יא רבבי תכממל אלמחדאז

יא רבבי סעדנא מה יעואז

זיכות צדיקים לעזאז

 

אלהים : מחל על מה שעבר

אלוהים : עשה מה שצריך

אלוהים : מזלנו לא יתעקם

בזכות הצדיקים היקרים

 

בדית נתכללם בז׳האר

וצדיק לעזיז נדכר

ולי טלבנא לי יחדר

ישמו עאלי ומזאהאר

לעזיז רבי יחייא לכדר

 

התחלתי לדבר בפרחים

ואת הצדיק האהוב אזכיר

מה שביקנו יתקיים

כי שמו מרומם ומאיר

היקר רבי יחיא לכדאר

 

יא לאה נמסיוו יא לעבאד

אנדרבו טרקאן לבעאד

ונטלבו טליבאת אזדאד

ונזורו צדיקים דלבלאד

לעזאז סיאדנא מואלין צ׳אצ׳

 

אזרחים בואו נלך

ונפליג בדרכים הרחוקות

ונבקש חדשות

ונשתטח בקברי צדיקי העיר

אדונינו היקרים מוואלין דאר

 

צדיק יכון לינא סנידא

ונזיווה מן טריק בעידא

ונזורוה זיארא זדידא

ויזעל ייאמנא סעידא

רבי אליהו מול צ׳אר לביצ׳א

 

הצדיק יהי לנו למשענת

ונגיע אליו ממרחקים

ונבקרו בהשתטחות חדשה

ויעשה ימינו למאושרחם

רבי אליהו בעל אדון קזבלנקה

 

הערות המחבר: שיר זה הופיע בחוברת קטנה בצד אחד עם אותיות עבריות ובצד שני עם אותיות לועזיות לאלה שלא ידעו לקרוא עברית.

הבחירה היא משמעותית ומזכירה שלושה עשר קדושים מפורסמים. אין ספק שיש כמה קדושים ידועים שיכלו להכנס ל״נבחרת״ הזו, מכל מקום מתמיהה מאוד העובדה שצדיק כה מפורסם כמו מולאי איגגי אינו מופיע.

 

א חבאבי לוכאן ריתו

עזאייב צדיק פי חייאתו

כללא אלעז אלפאמילתו.

 אבייאצ׳ אללי חציר פי דפינתו

 לעזיז רבי חיים פינטו.

 

ידידי לו ראיתם

 את פלאי הצדיק עוד בחייו

השאיר כבוד למשפחתו

אשרי מי שנכח בקבורתו

היקר ר׳ חיים פינטו

 

ראד באלך יא כאיי מא תמסיס

פי להלולא מא תרכיס

ונדר עליך מא תכלליס

 יקבל זיארך בלא תעכיס,

לעזיז רבי אברהם מול נס

 

תן דעתך אחי פן לא תלך

מההילולא אל תרפה

והנדר עליך אל תשאיר

הוא יקבל את השתטחותו ללא עיכוב

היקר ר׳ אברהם מול נס

 

יא ללאה נמסיוו יא לכאווא

ונקבלו לעדאב בלחלאוא

ונזורו צדיק בצפאוא

וללי פיה סי צ׳ראר ידאוא.

 זיכות רבי רפאל אנקאוא.

 

בואו נלך אחים

ונקבל את צער הדרך באהבה

ונבקר את הצדיק בתמימות

 ולכל מי שיש מכאוב יתרפא

בזכות ר׳ רפאל אנקאוא

 

מאזלת אנזיד פלגנאוי

 ונפררח קלבי לכאוי

אונטלב אללי נאוי

 וצייק הוא ידאוי

לעזיז רבי שלום זאוי.

 

עוד אוסיף בשירים

ואשמח את ליבי הריק

ואבקש מה שאני חושב

והצדיק הוא שירפאני

 היקר ר׳ שלום אזאוי

 

מסיה אנזור יא לכוואן

לצדיק סכית בללי כאן

ורזעת בקלבי פרחאן

קבל זיארתי מול ואזזאן

 לעזיז רבי עמרם דיואן.

 

אחי הלכתי להשתטח

לצדיק ספרתי מה שיש לי

וחזרתי בלב שמח

אדון־בעל ואזאן קבל את בקשתי

היקר ר׳ עמרם בן דיוואן

 

יא לחבאב סריוו סמע

 באס תגפרו דנוב אולכדע

וזיארתנא דימא תנפע

צדיק לינא יסמע

לעזיז רבי דוד דרע

ידידי, קנו נרות

כדי לכפר על החטאים והרמאויות

והשתטחותינו תמיד תועיל

צדיק לנו יעתר

היקר ר׳ דוד דרע

 

יא כאי סמח פי כולסי

 ראה דנייא מה תדומסי

גיר צדיקים מא תנאסאסי

ולהאד צדיק תמסי

לעזיז רבי דוד ומשה

 

אחי, וותר על הכל

כי העולם אינו נצחי

רק את הצדיקים אל תשכח

ולצדיק זה תלך

ליקר ר׳ דוד ומשה

 

ואחד צדיק יא נאס

כללא זיכותו עלא לסאס

וללי יטלבלו פלכאס

 ידאויה דגיא מן כול באס

סידי לעזיז רבי פנחס

 

רבותי, צדיק אחד

השאיר זכותו מבוססה

ומי שיבקשנו ליד ה״כוס״

ירפא אותו מהר מכל נגע

אדוני היקר ר׳ פנחס

 

בסחאל אללי מרצ׳ו והבלו

מסאוו לצדיק ונזלו

אלכיסאן וסמע סעלו

דאואהום צדיק מן פצ'לו

לעזיז רבי שלמה לחלו

 

כמה חלו והשתגעו

 הלכו לצדיק והתארחו

הדליקו כוסות ונרות

רפא אותם הצדיק מחסדו

היקר ר׳ שלמה לחלו

 

אנטלבוך יא רבבי מולאי

תקבלינא האד ראי

בזהדך נמסיו לעאם זאיי

ונעמלו להילולא יא כאיי

די רבי שמעון בר יוחאי

 

נבקשך אלוהים אדוננו

קבל נא זאת העצה

בעזרתך נלך בשנה הבאה

ונקיים את ההילולא, הו אחי

של ר׳ שמעון בר יוחאי

קורות היהודים בספרד המוסלמית- מכיבוש ספרד עד שקיעת הכ'ליפות -1002-711-א.אשתור

ג

כאשד שמע מושל אפריקה הצפונית, מוסא בן נציר, מה שעלה לו לטארק, היה לא רק מופתע, אלא הדבר חרה לו עד מאד. הוא היה בעל שאיפות רבות, כבר מילא תפקיד בחיים המדיניים בארצות המזרח ואחר כך עלה בידיו לחדש את השלטון המוסלמי בצפון אפריקה ולהשתית אותו על יסוד מוצק. אם ניתן למוסלמים לכבוש את ארץ ספרד הרי רצה הוא, המצביא העליון של צבאות המוסלמים במערב, לזכות בתחילה ובעושר שהיו צפויים שם. והנה העז עבדו לשעבר להמרות את פיו, לחדור ללב ספרד, אף שנצטוה להשאר סמוך לחוף הדרומי והוא הוא שזכה לכבוש את בירת הארץ. ברם לא רק קנאה פעמה בלבו של מוסא בן נציר, אלא גם דאגה, שמא יסתים המסע בכשלון, הלא הוא היה אחראי לפני הכ׳ליף לכל הנעשה במערב בידי קציניו ועושי דברו. על אף גילו — כמעט שהגיע לגבורות — החליט לעבור עצמו לספרד ומיד פתח בהכנות מקיפות. שוב נאספו גדודים למסע מעבר למיצר הים ומשך חדשים אחדים הושלם ציודם.

הצבא החדש שבראשו עמד מוסא מנה שמונה עשר אלף איש, כמעט כלם ערביים. ביוני 712 עבר את המיצר ועלה באלכ׳סיראס על אדמת ספרד. מוסא בחר לו למסע הכיבוש שלו דרך אחרת מזו של טארק, הוא פנה אל המערב של חצי האי, אל גלילות שאליהם טרם הגיעו גדודי המוסלמים. בראשונה נכבשו הערים מדינה סידוניה וקרמונה, ואחר כך עלה מוסא על סביליה. העיר הגדולה הזאת ניטשה על־ידי אנשי המשטר הישן כשם שניטשו טולידו וערים אחרות. אחרי התנגדות מה עבר חיל המצב אל מקומות אחרים שבמערב, אל ניאבלה וביג'ה, והמצביא המוסלמי השתלט על העיר. מוסא בן נציר נהג כפי שנהג טארק. אף על פי שהצבא שלו היה בהרבה יותר גדול לא השאיר בסביליה מוסלמים רבים אלא גייס את היהודים שבעיר והעמיד מהם חיל מצב. כך באה גם עירו של איזידורוס, נסיך הכנסייה המפורסם, תחת שלטון היהודים. מי פילל לכך ? אחרי כיבוש סביליה עלה מוסא בן נציר על הרי הסיארה מורנה, והתקדם לעבר העיר מארידה. הוא עבר על יד העיר פואנטה דה קנטוס והיא נמסרה לו בלי התנגדות, אולם משהגיע אל מארידה החלה מלחמת מצור ממושכת. בעיר זו התאספו רבים מתומכי המשטר הויזיגוטי׳ שרים ואבירים, נוצרים קנאים, שלא היו מוכנים להכנע לפני הפולשים. הנצורים לחמו בעוז וסיכלו את הנסיונות של המוסלמים לחדור לעיר. כפעם בפעם הגיחו מן העיר והכו במוסלמים. כך נמשך המצור חדשים, בחורף 713/712 ובאביב שלאחריו. בינתיים הגיעו אל המצביא הערבי קריאות עזרה ממקומות שבהם השאירו המוסלמים חילות מצב חלשים. לאחר שהתרחקו הצבאות המוסלמיים התאוששו ילידי הארץ וניסו לתפוס את השלטון שנשמט מידיהם כהרף עין בראשונה באו אל המטה הערבי ידיעות על התקוממות בדרום־מזרח ספרד. חיל המצב היהודי בעיר איליברי ביקש עזרה. אי לזאת שלח מוסא בן נציר את בנו עבדאלעזיז עם גדודים אחדים לשם. עבדאלעזיז דיכא את המרד ופרש את שלטון המוסלמים על הפרובינציה של מורסיה. העיר הזאת טרם נתקימה בימים ההם, אך היו שם ערים רבות כלורקה, אליקנטה, אוריהֵואלה, והיישוב הנוצרי היה צפוף למדי. בחודש אפריל 713 נכנע לפני עבדאלעזיז המושל הויזיגוטי של הפרובינציה הזאת ששמו היה תיאודמיר ומושבו בעיר אוריהואלה. בינתיים התקוממו גם הנוצרים בסביליה. הם היו קרובים לזירת המלחמה במארידה ומשראו שמוסא לא יכול לגוטים הנצורים פרץ מרד בעיר. בעזרת האצילים שברחו מקודם אל ערים אחרות התקוממו אנשי סביליה והרגו מחיל המצב כשמונים איש, יהודים ומוסלמים, והשאר ברח אל מחנה מוסא שלפני מארידה. אחרי שעבדאלעזיז הספיק להשליט סדר בדרום־מזרח הטיל עליו אביו לדכא את המרד בסביליה. עבדאלעזיז הצליח גם בכך, ואף כבש את העיר ניאבלה שמדרום לסביליה ומשם חדר אל המישור שעל חוף האוקיאנוס האטלנטי וכבש את העיר ביג׳ה. מכרוניקה נוצרית יש להסיק שגם בעיר זו יישב שר הצבא המוסלמי קבוצת יהודים ומסר להם תפקידי שמירה. זה היה בקיץ 713 ובזמן ההוא כבר היתה מארידה בידי המוסלמים, העיר נכנעה ביום האחרון לחודש יוני.

אלה הן הידיעות אחרונות על שיתוף הפעולה בין טארק ומוסא ובין יהודי ספרד. ידיעות קצרות אלה מעוררות שאלות אחדות, כי יותר ממה שהן מפרשות הן משאירות סתומות. האם גייסו הפולשים את היהודים לחילות המשמר לאחר שקדם לכך משא ומתן? האם כרתו היהודים עם הערביים הסכם ממש? היסטוריונים ספרדיים טוענים באמת שהיהודים קשרו קשר עם האפריקאנים ומסרו להם את הארץ, ואילו היסטוריון יהודי חשוב מדבר בקשר לכך על ״אגדה אנטישמית״. אין הוכחות לטענות כאלה ואמנם מלכתחילה אין לחשוב ששיתוף הפעולה היה פרי הסכם פורמאלי. שתיקת המקורות אינה ראיה, אולם קשה להניח שהמוסלמים כרתו ברית עם קבוצת אנשים שלא היתה מגובשת גיבוש טריטוריאלי, שלא היו בידיהם מבצרים ושלא היו צד לוחם לפני הפלישה. אולם עצם המעשה הנו עובדה היסטורית ואין בו דופי, הלא מחצית התושבים של ספרד ואף יותר מזה צידדו עם הפולשים.

האנאליסטים הערביים שותקים גם על ענין אחר שהיה מענין אותנו מאד. הם מוסרים לנו על תנאי הקאפיטולציה של עיר אחת בלבד, היא מארידה. אך תושבי שאר הערים שנכנעו לפולשים ללא התנגדות או אחרי שנלחמו אתם זמן מה, האם לא השיגו אף הם הבטחת זכויות מסוימות, כגון שרכושם ישאר בידיהם ושיהיה להם מותר לקים את פולחנם ? במקורות הערביים לא ניתן אלא תיאור של מסעי הכיבוש בתור מבצע צבאי. אולם יש לחשוב שנעשו הסכמים בין הערביים ובין תושבי ערים שונות בחצי האי האיברי, לפי הנוהג שהיה מקובל במלחמות הכיבוש של המוסלמים בארצות המזרח. אם אמנם נכרתו הסכמים כאלה, יש להניח שהם נגעו לנוצרים בלבדם, אלא שבדיעבד נהנו מהם גם היהודים משום שהמעמד המשפטי שלהם היה מקביל למעמד הנוצרים. סימוכין לכך אפשר למצוא בסיפור של ההיסטוריון הערבי־ספרדי אר־ראזי, בן המאה העשירית, על תולדות המסגד הגדול בקורדובה. אר־ראזי, המסתמך על מקור קדום יותר, אומר שבעת כיבוש ספרד נהגו הערביים כשם שנהגו כ׳אלד בן אל־וליד ואבו עבידה בכיבוש סוריה, היינו שהשאירו לנוצרים מחצית הכנסיות הגדולות ולקחו בשביל המוסלמים את המחצית השנייה בתור מסגדים, וכך עשו, לפי דבריו, גם בקורדובה. מהמשך דברי ההיסטוריון הזה יוצא שהמדובר בהסכם פורמאלי.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2018
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר