תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 ותרומתה להתעוררות הציונית-יוסף שטרית.

מחקרים-יששכר

יוסף שיטרית.

תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 ותרומתה להתעוררות הציונית

יוסף שיטרית

השכלה עברית וציונות סוף המאה התשע־עשרה.

 

שתי תנועות פנים־יהודיות עיצבו את עולמה של היהדות החילונית בעת החדשה: תנועת ההשכלה העברית על חוגיה הרעיוניים השונים, ולאחריה הציונות המדינית. שתי התנועות נישאו על גבי זרמים רעיוניים תוססים ומתסיסים, שדגלו בצורות שונות של תחייה לאומית והשפיעו השפעה מכרעת על דמותה של המנהיגות התרבותית והמדינית של יהדות אירופה בשתי המאות האחרונות. שתי התנועות צמחו והתפתחו באירופה, ונתנו מענה ללבטיהם ולתהיותיהם של אותם חוגים קהילתיים שטעמו מן התרבות האירופית החילונית שלאחר עידן האורות וההשכלה ולאחר תהפוכותיה של המהפכה הצרפתית. לצד דפוסיה הכלליים של המודרניזציה באירופה סללו שתי התנועות מסלול מרכזי נוסף — יהודי פנימי ברובו — לתהליך המודרניזציה האינטנסיבי ולחילון שעברו הקהילות היהודיות באירופה במאתיים השנים האחרונות.

לכאורה, ייראה כבלתי רלוונטי לחלוטין לבדוק את רישומן של שתי תנועות אלה בקהילות יהודיות רחוקות כל כך מההוויה ומההתנסות היהודית האירופית, כמו הקהילות היהודיות בצפון־אפריקה. אולם חוגי משכילים עבריים שונים שקמו בארצות אלה והתייחסו במישרין לשתי התנועות האלה בסביבות שנת 1900 השאירו את רישומם על התפתחותה של יהדות צפון־אפריקה. ברשימה זאת נתמקד בחוגים שצמחו במרוקו — בדרום מרוקו במיוחד — לקראת סוף המאה ה־19, ובעיקרו של דבר בהתבטאויות העיתונאיות והספרותיות שליוו את פעילותם, ומהן נביא טקסטים בסיסיים ומשמעותיים אחדים. להתפתחותן של התופעות הנדונות ברחבי צפון־אפריקה בכלל יוקדש בקרוב מחקר נוסף. מעבר לחשיפה זאת תועלה כאן הטענה המרכזית, שראשית ההתארגנות הציונית במרוקו קשורה קשר ישיר לניצני ההשכלה העברית שהנצו שם בקהילות שונות, ולא צמחה בחינת יש מאין, כפי שהדבר מתקבל מעיון במחקרים השונים שהוקדשו בשנים האחרונות לתיאור ההתארגנות הציונית במרוקו.

 

  1. 2. לאופיה של תנועת ההשכלה

העברית במרוקו

א. האם התקיימה תנועת השכלה עברית במרוקו בסוף המאה ה־19?

מחקרים קודמים שהקדשתי לתיאור הדמויות ולתהליכים שקבעו את אופייה של תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 הביאו אחדים להעלות ספקות[הספקות הושמעו בעל־פה מפי מגיבים שונים על מאמריי והרצאות״ שהקדשתי לנושא.] בדבר קיומה במרוקו של תנועה כזאת, בטענה שחוגים אלה שקמו במרוקו רחוקים היו מהאידיאולוגיה המשכילית המקובלת והידועה שהתפתחה באירופה במאה ה־19 בעיקר, ושכל כולה משכה לעבר החילון של החיים היהודיים ולעבר התבוללות תרבותית מואצת. אכן, אם זאת היא הדמות והתדמית העיקרית של תנועת ההשכלה העברית האירופית, הרי דפוסיה של התנועה במרוקו רחוקים מלשקף את התכונות האלה, שכן שאיפותיהם והצהרותיהם המפורשות של חוגי המשכילים העבריים במרוקו עומדות בסתירה מוחלטת לאידיאולוגיה זאת של ניתוק החברה היהודית ממעייניה הדתיים. ססמתם המובלעת הייתה להפך: שילוב של המסורת הדתית היהודית הצרופה עם היבטים שונים של המודרניות.

בראשיתה של הפעילות המשכילית במוגאדור, שהתקיימה אז כנראה בחשאי ובתנאים של מחתרת למחצה, האשימו חברי הקהילה את המשכילים העבריים בכפירה ובאפיקורסות, וזאת כהד ברור לתחושת סכנת הינתקותם של צעירים אלה מצור מחצבתם. אולם דבריהם המוסמכים של חוגי המשכילים היו ערים לאבסורד ולאופי המעליל של האשמות אלה, דחו אותן בשאט נפש והצהירו קבל עם ועדה על שמירה מדוקדקת של קיום המצוות ועל אמונתם הצרופה באלוהי ישראל, ואף הוכיחו זאת בחייהם היומיומיים ובאישיותם, שהייתה לאחר מכן למקור להערצה והוקרה בקהילה. אולם, עם כל הזדעזעותם מהאשמות־שווא אלה ודחייתן על הסף, לא נרתעו המשכילים מלייחס את פעילותם לתנועת ההשכלה העברית הרחבה ולהתהדר בשמה. הם היטיבו להכיר את דפוסיה האישיים, היצירתיים־תרבותיים והחברתיים באירופה עקב הקריאה בספרות ההשכלה ובעיתונות העברית של סוף המאה ה־ 19, והעלו על נס בכתביהם את פעילותם ואת חוויותיהם המשכיליות.

הערת המחבר: ראה: שיטרית, שירי דודים; שיטרית, אפריון — על אישיותו ופועלו של רד״א. על מצבתו של רד״א, שנפטר ביום ה׳ עשרה בניסן ת״ש, בן יותר משמונים שנה, רשם המקונן: ״…ילאה כל עט לתאר מהלליו חכם עצום ורב שבעתים אז שר דוד את שירותיו במשקל במרה הלא הם כתובים בספרו וקראם שירי דודים מעין מתגבר בזוהר הקדוש וכתם פז ומקדש מלך האיר לחברתו זכה וזיכה את הרבים דודי נתן ריחו בדקדוק לכל נתיבותיו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל בחכמה ובדעת ובכל מלאכה חכמתו בנין הוד וציוריו לאיש מצור…״. נוסח המצבה יתפרסם במלואו בקרוב בכתב־העת מסורות, במסגרת עבודו משותפת של חברי משלחת מחקר למרוקו שכללה אותי, את פרופ' משה בר־אשר ואת ד״ר יעקב בן טולילה, יחד עם נוסחיהן שק עשרות מצבות רבות נוספות ממרוקו.ע"כ

בהגדרתם המובלעת של ההשכלה העברית כפי שהם הזדהו אתה ופעלו לאורה, הם לא ראו כל קשר הכרחי בין קיומה של פעילות משכילית עברית אינטנסיבית לבין התנהגות פורקת עול. בתנאים החברתיים־תרבותיים ששררו בסוף המאה ה־19 בקהילות היהודיות במרוקו זה גם היה כמעט בלתי אפשרי, שכן כל אושיות החברה היהודית הרבנית והחברה המוסלמית הסובבת גם יחד היו טבועות בחותם הדתיות, ובשתי החברות לא התקיימו עדיין חוגים חילוניים או מתבוללים שהיו יכולים להשפיע במישרין ולשמש מקור השראה למשכילים העבריים התוססים. כל דגמי החיקוי שהיו קרובים או סמוכים להם היו רחוקים מלהיות מנותקים מזיקתם הדתית־מסורתית של החיים ושל החוויות הרוחניות־אינטלקטואליות. גם בתי־הספר שהוקמו ונסגרו לחליפין במוגאדור עד לסוף המאה ה־19 לא הספיקו להצמיח עדיין — שלא כמו בקהילות יהודיות אחרות — דור של צעירים תלושים ומנותקים ממסורתם הדתית והקהילתית

אם אכן דחו כך המשכילים העבריים את אופיה המרכזי המקובל של ההשכלה העברית, האם ראוי הוא שנמשיך ונכנה אותם בשם מחייב ומרחיק לכת כל כך? האם לא יהיה זה אנאכרוניזם ואף סילוף המציאות החברתית תרבותית וערבוב מין בשאינו מינו ? התשובה לתהיות אלה היא לגבי דידי לאו רבתי, שכן פרט להזדהותם ולהגדרה העצמית המפורשת כמשכילים עבריים — ויש לפחות לכבד את הגדרתם העצמית — קיימו חוגים אלה בפעילוח המשכילית תכונות נוספות מזהות לא פחות ומרכזיות לא פחות של תנועת ההשכלה העברית האירופית: התפעמו חושפנית מהחכמות החילוניות, לימוד מודרני של הלשון העברית והשימוש בה, וכן הרצון לתיקון חברתי־לאומי של הקהילות היהודיות ושל גורל העם היהודי בכלל.

תנועת ההשכלה העברית במרוקו בסוף המאה ה־19 ותרומתה להתעוררות הציונית

יוסף שיטרית.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 167 מנויים נוספים

מרץ 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר