ארכיון יומי: 2 במרץ 2021


חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב- המקובל רבי שלום בחבוט זצ״ל

חכמי המערב בירושלים

המקובל רבי שלום בחבוט זצ״ל

צדיק כתמר יפרח (תהלים צ״ב)

לשם מה היה הצורך בכל כך הרבה תמרים? ובכן במוצאי חג הפסח נהרו המונים לביתו של רבי שלום כדי לזכות בברכתו. הוא ז״ל היה מברכם בחמלה ובחנינה ונותן לכל אחד ואחד תמר לעצמו לאות הצלחה ופריחה כתמר. בתמר זו שנתן רבי שלום מידיו הקדושות, היתה בה סגולה מיוחדת וסגולה מסוגלת לרפואה. לפקוד עקרות, לרווח והצלחה בכל מכל כל. היו כאלה שאף שלחו לקרוביהם שמעבר לים את התמר של הצדיק. עד היכן הגיע כוחה של סגולה זו, אתה למד מאותו מעשה בעשיר אחד מוגראבי, שבנו למד בקהיר את תורת הרפואה. אותה שנה שבנו היה צריך לגשת לבחינות, שלח לו האב תמר, וכתב לו כי לפני הכנסו לבחינה יאכל את התמר של הצדיק ויצליח בבחינה. הבן צחק בלבו ולא נתן לב לבקשת אביו התמים, והשליך את התמר. הנה כשהגיע שעתו להבחן ניגש הבחור לאולם הבחינות והרגיש ששכח את תלמודו. בלית ברירה ניגש לבחינה ונכשל, בבושת פנים כתב לאביו וסיפר לו את הקורות אותו. במוצאי פסח הסמוך הלך שוב אביו לרבי שלום וביקש ממנו תמר עבור בנו, וכמובן שלא סיפר לו כלום אודות בנו ומכשלונו בבחינות. הפעם קיבל הבן את התמר ושמרו בדחילו ורחימו ולפני שנכנס לבחינות אכל את התמר, ואכן הצליח בבחינות הצלחה מעל ומעבר לציפיות. כאשר שב לירושלים לקחו אביו אל רבי שלום כדי לקבל את ברכתו, והזהירו לבל יספר לרבי שלום מה שעשה עם התמר הראשון, כשנכנסו אצל הרב, הציג האב את בנו, רבי שלום הושיט לבחור שתי אצבעות לנשיקה ואמר לו:

״מפני שזלזלת בתמר, קיפחת שנת חיים, בני״

 

כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל (בראשית ל״ב)

בוליסה חנה אשתו של רבי שלום היתה מקבלת אף היא תמר מידי בעלה, ועל ידי סגולה זו לא נשרה אף שן אחת מפיה כל ימי חייה. גם לא סבלה חולי או מיחוש, רק פעם אחת חלתה בימי חיי בעלה, ומעשה שהיה כך היה.

הרבנית בוליסה חנה נפלה למשכב וכפשע היה בינה ובין המות, אנשי החברה קדישא ישבו סביבה וחיכו ליציאת הנשמה כדי לומר לה את ה״שמע״. אותה שעה ישב לו רבי שלום על מחצלת ואמר תהילים, פתאום נפתחה הדלת, והכל שמעו את רבי שלום אומר:.

״לך והגד לשולחך, שני בתים החרבת, ושלום מתחנן לפניך שאת ביתו לא תחריב״.

כעבור רגעים אחדים צעק רבי שלום כשפניו מופנים לדלת הפתוחה:.

״מה לך ולי? גוזרני עליך שתביא את דברי לפני רבוני ורבונך, ואם ימאן— תשוב ותקחנה״.

הדלת נסגרה. כעבור שעה קלה שוב נפתחה הדלת מאליה, פני רבי שלום נהרו וקרנו מאושר, קם ממקומו ואמר לאנשי החברה קדישא.

״שובו לבתיכם, השם ענני״.

לא עברו שלושה ימים והרבנית בוליסה חנה קמה מחליה כאילו לא חלתה מעולם.

 

אמרתי אעלה בתמר (שיר השירים ז. ט)

רבי שלום לא ידע מעולם חולי מהו. בן שמונים וארבע היה במותו ולא כהתה עינו ולא נס ליחו. רק יומים לפני הסתלקותו חלה במעיו במקצת, והרבנית חשבה שהחמין של שבת הזיק לו. חייך רבי שלום ואמר לה.

״בתי, למעלה משמונים שנה אכלתי חמין, ומהן חמישים ושבע משלך, ומעולם לא הזיקו לי — צרות ישראל מחלחלות במעי, אולי אושע בטענותי לפני בית דין של מעלה״.

הרבנית לא הבינה את הרמז שבדבריו. ביום השלישי ישב רבי שלום על המטה כשהבית היה מלא זקנים וחסידים, קרא אליו את אחד מזקני ועד עדת המערבים ולחש לו.

״הזהרו בכבודה של בוליסה חנה ששימשה אותי כל ימי בטהרה״.

אחר כך קרא אליו את אחד המקובלים הגדולים ואמר לו מה שאמר, ומיד החל לקרא קריאת שמע. וכשעדיין שפתיו הטהורות מלחשות, הוציא את נשמתו בטהרה והיה נראה כאילו היה מנמנם לאחר סעודת שבת. היה זה בשנת אעל״וז בתמ״ר (תרע״ה).

בן יחיד היה לרבי שלום זצ״ל, ורבי שמואל שמו. אף הוא היה פרוש כאביו מכל העולם הזה. גדול בתורת הנגלה ,ובתורת הנסתר. בן שלושים שנה נתמנה לש״ץ, בישיבת המקובלים ״בית אל״, בזמן המקובל האלהי רבי מסעוד הכהן אלחדד זצוק״ל.

רבי שמואל זצ״ל למד תורה מאביו. וכן היה תלמיד מובהק להרב הגאון החסיד מו״ה אלעזר תלוי בן טובו זצ״ל. לרוב אהבתו ודבקותו לרבו, אסף רבי שמואל, יחד עם עמיתו בתורה וידידו מנוער, הגאון רבי אברהם אביכזר זצ״ל, את כתבי רבם. הגיהו והדפיסו את ספרו הגדול ״פקודת אלעזר״ על השו״ע. אף הם כתבו כמה הגהות, מאירות עינים.

רבי שמואל נפטר כשהוא בן חמישים ושש שנים, ב־ה׳ שבט תרע״ח. במותו כיפר על עדת ישראל שבעיר הקודש והציל את עם ה׳ מכליה ח״ו.

ומעשה שהיה כך היה: שבועות מספר לפני שגורשו התורכים מירושלים, כבדה מאוד ידו של הצורר ג׳מאל פחה על ירושלים. גזירת גירוש היהודים מתוכה, ריחפה מעל ראשיהם. מבוכה רבה וחרדה גדולה היתה בלב היהודים, זקנים משער שבתו ובחורים מנגינתם ושבת משוש לבם. אבלים וחפויי ראש התהלכו הזקנים והילדים בתוכה. חרדת אלהים ירדה על העיר.

באחד ימי מבוכה אלה, קרא אליו רבי שמואל, לשמש אחד, חסיד ותמים עם ה׳, ואמר לו:

״לך וכנס לי מנין של זקנים יראי ה׳, שיקראו בכל יום באשמורת הבקר את ספר התהלים בבית הכנסת האיסטמבולי, ועל ידי קבלה מעשית אצרף שמות שיבטלו את גזירת הגרוש״.

אף גילה לאותו שמש כי בעשותו את המעשה הזה, הוא יציל בנפשו את קהל עדת ישורון מכליה.

וכך היה, בערב חנוכה עזבו התורכים את ירושלים, וכעבור תשעה ימים

נפל רבי שמואל למשכב ולמחרתו נפטר מן העולם. זיע״א.

רבי שלום עלה לירושלים מעיר רבאט שבמרוקו, הרביץ תורה הרבה בבית התלמוד תורה של עדת המערבים והצטיין בשיטת החינוך ובהוראה. מ.ד. גאון בספרו יהודי המזרח בא״י ח״ב בערכו כתב ששמע ממכיריו של רבי שלום כי ״היה תארו כדמות מלאך אלהים, בזקנו הלבן והנאה היורד על פי מדותיו, בעיניו הבוערות והשופעות אש קודש, בפניו הצוהלים והשלוים, על הבל ניבו העדין, סבלנותו ביחס לכל תופעות החיים וענותנותו היתרה״.

הערת המחבר: החומר על המאמר הנ״ל. נלקח בעיקר מהספר הנפלא ״בסוד עניי הכתל״, לסופר הדגול, ארי בן זהב, וראה מה שכתב הסופר ר׳ אברהם אלמאליח בערך הסופר והספר הנ״ל, בבטאון ״המזרח׳׳ שנה שניה גליון גי(י״ב חשון תש״ג) עמוד 7.

חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב המקובל רבי שלום בחבוט זצ״ל

Dora Coriat-Je me souviens-Extraits d’un manuscript-Brit 27-Redacteur Asher knafo

ברית מספר 27

 

LA MAISON DES CORCOS

La maison de Mogador etait carree, rez de chaussee, bureau, premier etage avec patio a ciel ouvert et balustrades en bois.. en arrivant a l’etage, a droite, quelques marches menaient par une porte-fenetre vers une partie des remparts de la ville, qui leur servait de terrasse, plantee de fleurs etiolees par le vent terrible de Mogador. A travers les creneaux des remparts on avait une vue splendide sur toute la plage, l’ile, les Scalas. La vraie grande terrasse comprenait aussi un autre appartement loue a d’autres personnes.

En entrant dans l'appartement il y avait une piece appelee le « study » ou les enfants faisaient leurs devoirs, ou on recevait parfois en petit comite: bureau, fauteuils, divan recouvert d’un tapis, des livres puis le salon tres grand, agreable. Une immense bibliotheque occupait tout un cote du mur, des livres rares et precieux s’y trouvaient a la disposition d’Uncle. II y en avait un peu partout, d’ailleurs; deux autres placards dans le salon en etaient pleins. La traditionnelle « zafania » entre deux fenetres, le piano casserole puis canapes, sieges anglais, tables ; montagnes de tapis. Pres du fauteuil d’Uncle. Encore une bibliotheque tournante Je me souviens qu’a l’age de treize ans j’ai lu en cachette, « Les Contes de Lafontaine » que Philippe en catimini, tirait d’un des placards.

Entre le salon et la salle a manger, l'office ou Antie avait beau camoufler ses reserves de gateaux, Elza les decouvrait et faisait une vraie razzia. Apres venait la salle a manger, une chambre a coucher assez petite, puis celle de Julia et Chelly ou je couchais lorsque j’etais chez elles, la chambre d’Ernest puis celle des parents. Meubles anglais: je revois Uncle couche sur son lit etroit. II faisaient lit a part….A gauche le lit matrimonial puis une table en bois d’arrar avec un plateau sur lequel etait piquees une dizaine de bougies allumees (ceci avant l'installation de l’electricite). Uncle, appuye sur de nombreux oreillers, lisait jusqu’a des heures avancees de la nuit .Ceci me rappelle ses petits dejeuners, prepares non par la cuisiniere qui venait plus tard mais par ses fideles hommes a tout faire ; je vois encore Layachi et Abderrahmane ; Ce petit dejeuner comprenait toujours trois ou quatre ceufs brouilles ou a la coque. Les brouilles etaient si cuits qu’ils ressemblaient a des petits cailloux jaunes eparpilles dans l’assiette. Le plus amusant est qu’Uncle dinait le plus souvent de trois ou quatre oeufs brouilles, frits ou a la coque.

Un incident arrive a Elza qui avait quinze ans a l’epoque: elle recoit une lettre (de maman ou d’une amie, peu importe) arrive de la plage et comme d’habitude, trouve sa lettre ouverte par Antie Messoda, posee sur son assiette. Elza qui en avait assez de « la police secrete d’Antie » a vu rouge et lui a dit que ce serait la derniere fois qu’elle tolererait une lettre ouverte. Que maman ne se permettait pas un tel controle, donc il etait absolument inadmissible de la part d’une tante et qu’elle se ferait adresser ses lettres ailleurs si cela continuait. Cela a ete fini.

Quant a moi, elle montait sur la terrasse des remparts et avec une longue vue, surveillait nos ebats sur la plage et dans l’eau ; et comme j’avais un ou deux professeurs de natation benevoles elle disait que j’etais une fille perdue qui me laissais toucher par des hommes ; pauvre de moi, quelle bagarre cela a cause et j’etais si innocente a l’epoque.

Uncle av ait entre soixante dix et soixante douze ans lorsqu’il a du subir une operation a Marrakech, je crois une hernie etranglee ; il s’en est bien sorti mais… trois ou quatre jours apres, il est mort. Je ne sais plus si son corps a ete ramene a Mogador, Agadir ou s’il a ete enterre a Marrakech. Il s’est vu partir et a eu l’honnetete de faire promettre a Ernest de nous rembourser une somme tres importante qu’il nous devait et qu’il pretendait ne pas nous devoir. Ernest nous la rendue et a un moment ou elle etait la bienvenue. Antie est morte a Agadir quelques annees apres.

 

LES TOBY

Il me reste a parler des Toby. Antie Clara avait epouse un parent Mose Toby, riche commercant, ils ont passe la plus grande partie de leur vie a Londres et a Las Palmas, ne sont revenus definitivement a Mogador que lorsqu’Uncle Mose a vieilli. Ils etaient magnifiques tous les deux, tous deux parlaient espagnol et anglais a la perfection et nous semblaient beaucoup plus raffines que le reste de la famille. Leur maison etait tres belle, tres luxueuse, helas, je ne peux plus la decrire, e’est trop tard. En outre, nous n’y allions pas tres souvent, nous les enfants, car il n’avaient qu’un seul fils bien plus age que nous, Pinhas. Il s’est marie avec Anita Toledano. Famille riche et honoree de Tanger. Ils eurent trois enfants Delia, Edna et le dernier, un fils que son pere adorait. Le petit meurt a la suite d’une maladie, laissant ses parents desesperes.

Mogador etait la petite ville de province. Pinhas n’etait pas du tout gai ni facile a vivre, Anita, apres ce deces devient neurasthenique et supplie son mari de s’installer a Tanger, ce qui etait tres raisonnable. Pinhas, retenu par ses affaires hesitait. Les discussions se multipliaient, Anita, excedee a prepare avec sa famille un depart discret et definitif pour Tanger, laissant une lettre d’explications que Pinhas a trouvee un soir en rentrant. Il a cru devenir fou! A fait l’impossible pour avoir sa femme et ses enfants vainement, il aurait peut etre du tout abandonner et s’installer tout de suite a Tanger. Il ferme la maison et s’installe chez sa mere. Quelque temps apres (je crois que le divorce etait deja prononce) on lui reclame les affaires de sa femme et de ses enfants restes dans la maison. Il vient a Marrakech et supplie Papa de l’accompagner a Mogador, lui disant qu’il n’aurait pas le courage de retourner seul dans ces pieces vides et de revoir les lieux oil il avait ete heureux: vetements d’enfants, souvenir de tout son bonheur detruit et il jurait a Papa qu’il ne pouvait pas le faire, qu’il se tuerait! Papa etait tres occupe et preoccupe a l’epoque. En plus, il n’a jamais cru que e’etait serieux, il l’a raisonne, sermonne, et lui a fait promettre de revenir, tout de suite apres !’envoi des affaires, passer quelques jours de repos dans ce havre de grace qu’etait la villa Marie. Pinhas promet du bout des levres et part desespere. Deux jours apres, coup de telephone angoisse de Mogador ; Pinhas s’etait bel et bien tue d’une balle du revolver achete a Marrakech On l’a retrouve avec un vetement de son fils serre contre son coeur.

David, mon mari, conduisant comme jamais de sa vie (et il allait vite a l’epoque) notre belle Delage « speciale » et Papa bourrele de remords ont fait le voyage Marrakech – Mogador en un temps record. Dans notre religion les suicides sont enterres a part, dans un coin special. Grace a Papa, Pinhas a eu un enterrement normal, toute la ville apitoyee y a assiste mais il n’a pas pu empecher qu’on entoure sa tombe de chames comme pour tous les suicides (j’ai vu la tombe lors d un de mes voyages a Mogador.

Antie Clara a survecu quelques penibles annees oil chagrin, proces de succession ne lui ont pas ete epargnes. Elle est morte du coeur

C’est terrible, je ne respecte aucun ordre, tant pis! J’ajoute un mot au sujet de la mere d’Uncle Leon ; Elle s’appelait Julia Brandon de Rodriguez. Originaire de Londres. Antie Stella, la deuxieme femme du pere d’Uncle Leon etait Stella Duran de Londres aussi. Elle menait tout le monde a la baguette et a vecu tres vieille. Je la compare a la vieille heroine de Jalna, Adeline .Elle avait elle aussi une canne a pommeau d’argent, qu’elle brandissait au nez de ses interlocuteurs. Nous la respections tous, et jeunes, elle nous faisait peur. C’est elle qui a dirige la premiere ecole d’anglais de Mogador, je crois, vers 1870. Je l'ai su grace a un livre. Elle a refuse d’apprendre l’arabe et menait sa vie comme a Londres.

Dora Coriat-Je me souviens-Extraits d’un manuscript-Brit 27-Redacteur Asher knafo

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 184 מנויים נוספים

מרץ 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

רשימת הנושאים באתר