חזן בבית המרחץ-אשר כנפו-מעשיות מחורזות מחיי יהודי במרוקו- שלום בית;

שלום בית;

■

את מצוות פרו ורבו קיימו ביד רחבה. נולדו הילדים, בנים, בנות, שמונה, עשרה ילדים ואולי יותר, המתרוצצים כמו סביבונים בבית הצר. צריך להאכיל ולהלביש את כולם! החיים לא פשוטים והמריבות תכופות. אבל כמו שידעו לפתור כל בעיה גם את בעיית המריבות התכופות הם יפתרו, בשביל זה קיים החכם. החכם יודע ומבין את הכול, הוא מברך, הוא מלמד, הוא מכוון. ראו:

מְעַנְגַּר סָאסִיָּה

(כיפתו מונחת על הצד)

– לָמָּה אַתָּה מַבִּיט בִּי כָּכָה ?

־ לָמָּה לְהַפְרִיעַ לִי אֶת צְרִיכָה ?

 ־ מַדּוּעַ לֹא חָזַרְתָּ מֻקְדָּם?

־ אַתְּ מַרְתִּיחָה לִי אֶת הַדָּם!

כָּךְ שְׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג הַוָּתִיקִים,

זֶה עַל זֶה זוֹעֲפִים וְצוֹעֲקִים

בְּבֵיתָם אֵין מְנוּחָה וְנָחַת

אֵין יוֹם שֶׁלֹּא עָפָה צַלַּחַת!

וּפַעַם, הַמִּסְכֵּן וְהַמִּסְכֵּנָה

הִגִּיעוּ סוֹף כָּל־ סוֹף לַמַּסְקָנָה:

צָרִיךְ לְהַפְסִיק עִם זֶה, דַּי !

כִּי לְהַמְשִׁיךְ כָּכָה לֹא כְּדַאי!

עַל כֵּן לְבֵית הֶחָכָם הָלְכוּ הֵם

וְשָׁטְחוּ לְפָנָיו טַעֲנוֹתֵיהֶם.

הֶחָכָם גֵּרֵד בִּזְקָנוֹ וְהִקְשִׁיב,

תּוֹהֶה מָה לָהֶם הוּא יָשִׁיב.

אָז יְדַבֵּר עִמָּם כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה

וַיֹּאמֶר: ־ יַקִּירַי הַקְשִׁיבוּ נָא!

 הַבְּעָיָה שֶׁלָּכֶם? מַצַּב הָרוּחַ!

אַתָּה שׁוֹתֵק? הִיא רוֹצָה לַשִּׂיחַ!

אַתְּ עֵרָנִית? הוּא רוֹצֶה לָנוּחַ!

אַתָּה עָצוּב! הִיא רוֹצָה לִשְׂמֹחַ!

עַל־כֵּן אַתֶּם כָּל הַזְּמַן בִּמְרִיבָה,

עַל־כֵּן נֶעֶלְמָה מְבֵּיתְכֶם הַחִבָּה!

הַטּוּ אָזְנֵיכֶם, אֵפוֹא, לַעֲצָתִי

וְקַבְּלוּ עִמָּהּ גַּם אֶת בִּרְכָתִי:

כְּשֶׁאַתָּה זוֹעֵם וְעַצְבָּנִי בִּמְיֻחָד

עָקַם סָאסְיָּתְךָ, שִׂימֵנָּה עַל הַצַּד!

אִשְׁתְּךָ תִּרְאֶה וְתֹאמַר: זְהִירוּת!

הַיּוֹם צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ בְּסַבְלָנוּת!

כָּךְ בִּזְכוּת הַכִּפָּה תִּמַנַע מְרִיבָה,

שֶׁלֹּא תִּפְרֹץ שׁוּב לְלֹא סִבָּה!

וְאִם אַתְּ כּוֹעֶסֶת וְרוּחֵךְ קָשָׁה

הַטִּי עַל רֹאשְׁךָ מִטְפַּחְתֵּךְ בְּבַקָּשָׁה!

יִרְאֶה בַּעֲלֵךְ מִטְפַּחְתֵּךְ עֲקֻמָּה

יִתְאַפֵּק מִלְּדַבֵּר וְיַעֲשֶׂה בְּחָכְמָה!

נִפְרְדוּ הַשְּׁנַיִם מֵהֶחָכָם בְּחֶדְוָה,

מְאֻשָּׁרִים כִּי קִבְּלוּ עֵצָה טוֹבָה.

בָּאוּ אָז לִבְנֵי הַזּוּג יָמִים טוֹבִים

בָּהֶם נִזְכְּרוּ שֶׁבְּעֶצֶם הֵם אוֹהֲבִים!

אֲבָל רַבּוֹתַי, יֵצֶר הָרַע אוֹרֵב,

לָתֵת לְשָׁלוֹם לִשְׁלֹט, הוּא מְסָרֵב.

לֹא עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם וְהַשֶּׁקֶט הוּפַר

וְרַעֲיוֹן הֶחָכָם שׁוּב לֹא עָזַר!

וְשׁוּב מָלְאוּ אֶת הַבַּיִת צְוָחוֹת

וְשׁוּב הִתְעוֹפְפוּ בָּאֲוִיר צַלָּחוֹת.

נְבוֹכִים, הֵם עוֹשִׂים שׁוּב דַּרְכָּם

אֶל יוֹעֲצָם הַטּוֹב וְהַנָּבוֹן; הֶחָכָם!

כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לֶחָכָם עַל בּוֹאָם

אָמַר בְּלִבּוֹ: – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

מָה אֲיָעֵץ עַכְשָׁו לְאֵלֶּה הַשְּׁנַיִם?

הֲרֵי עֲצָתִי לֹא תִּצְלַח פְּעָמִים!

שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲזֹר! עֲמָלִי לָרִיק!

אִם לֹא אֶמְצָא מִיָּד רַעֲיוֹן מַבְרִיק,

אֶצְטָרֵךְ לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲקוֹתֵיהֶם

וּלְבַזְבֵּז אֶת זְמַנִּי עִם בְּעָיוֹתֵיהֶם!

מָה עָשָׂה! הֵסִיט סָאסִיָּתוֹ הַצִּדָּה,

אָחַז בְּמַקְלוֹ וְלָבַשׁ חָזוּת מַקְפִּידָה.

נִכְנְסוּ בְּנֵי הַזּוּג רָאוּ מָה שֶׁרָאוּ ־

ווּאָה וּואָהּ! הוּא כּוֹעֵס, אָמְרוּ,

סָאסִיתוֹ אֵינָהּ מֻנַּחַת בִּמְקוֹמָהּ

וּפָנָיו לֹא נִרְאִים מִי יוֹדֵעַ מָה,

מוּטָב שֶׁנַּחְזֹר לְבֵיתֵנוּ בְּשָׁלוֹם

שֶׁמָּא עַל רֹאשֵׁנוּ בְּמַקְלוֹ יַהֲלֹם!

חזן בבית המרחץ-אשר כנפו-מעשיות מחורזות מחיי יהודי במרוקו– שלום בית;

עמוד 44