מורשת יהדות מרוקו

• אישה יפה וחסרת חן דומה לחכה ללא פיתיון

מְזְיָ׳אנָא אוֹ מָא מְסְרָארָא, קְסְבָא בְּלָא סְנָארָא

היופי כשלעצמו הוא חסר ערך אם אין מאחוריו תוכן ויופי פנימי.

מסר סמוי: טובה ולא קנויה דומה לקנה סוף ללא אגמון. במרוקאית: מְזְיָ׳אנָא אוֹ מָא מְשְרָארָא, קְּסְבָא בְּלָא סְנָארָא. המילה מסרארא(חיננית, רבת חן) התחלפה במילה מְסְרְרָא(בעלת צרור של כסף), או למילה משרארא(קנויה), כדי להעביר מסר של סוחר שאינו מצליח למכור את הסחורה למרות יופייה.

• קום, הו יפהפה, ובמקומך ישב בעל החן

קּוּם יָ״א לְ־מְזְיָ׳אן, פָאיְ׳ן יְ׳גְלְס לְ־מְסְרָאר

החן והחינניות עדיפים על היופי.

מסר סמוי: קום, הו יפהפה, ובמקומך;שב בעל הצרור: קוּם יָ׳א לְ־מְזִיָאן, פֹאיְ׳ן יִגלס לְ־מְסְרָאר.

מקבילות: לטינית(בהתייחס למסר הסמוי): תן מקום למכובדים (Da locum melioribus).

• כשמתרבים הכספים, האישה נראית זוועה

מְן דִי יְ׳כְּתְרוּ לְ־פְלוּס, לְ־מְרָא תָא תְבָּאן כְּפְפוּס

ככל שנשים משקיעות כסף רב יותר לשיפור המראה החיצוני, כך הן נראות מגוחכות יותר.

מסר סמוי: אחרי שבוחרים את האפרוח מתגלה לפעמים שהוא נראה מכוער: מְן דִי יִ׳כְּתְרוּ לְ־פְללוּס, לְ־מְרָרא תָא יִ׳בָּאן כִּפפוּס. במענא זו גם קרבה בין המילים פלוס ופללוס למילה פלוזי,שפירושה מרווח בין השיניים הקדמיות. כאשר המרווחים בין השיניים הקדמיות רבים,האישה נראית זוועה.

• מי שלקח אישה בגלל יופייה, בסוף יאכל את זוהמתה

לִי עְבָּאהָא בְּ־פְלוּסְהָא פְ־לָאכְר יָ׳אכְּל כְּפפוּסְהָא

מי שמתחתן רק בגלל היופי יגלה בעתיד איך נעלם היופי ונשאר הכיעור. מסר סמוי: מי שלקח אותה עם האפרוח שלה, בסוף יאכל את הלול שלה: לי לִי עְבָּאהָא בְּ־פְלוּסְהָא פְ־לָאכְר יָ׳אכְּל קְּפפוּזְהָא. המענא הזו מביאה מספר מסרים. הדגש הוא על פלוס (כספים) לעומת פללוס (אפרוח, כסמל לילד); אפשר גם פלוס כנפיחה שקטה וריחנית.

מרכוס חנונה-חתונת חוכמת הפתגם של יהודי מרוקו

חגים ומועדים במארוקו

החג, נוסף על תפקידו הדתי־הלאומי, משמש גם הזדמנות להשתחרר מחיי היומיום האפורים והשיגרתיים של הפרט ולהשתתף בחיי הכלל. החג יש בו גם משום טשטוש מעמדות, שכן על־אף העובדה שכל אחד חוגג את חגו בהתאם למצבו ולמעמדו, הרי יש בכל חג חוויות כלליות, המלכדות את כל הקהילה.

המצה; הסוכה, הלולב וכו' אינם רק סמלים לחגים, כי־אם גם סמלים לליכוד העדה.

שבועות אחדים לפני בוא החג כבר מתחילות ההכנות לקראתו. בתוך הבית שוררת אנדרלמוסיה: מסיידים את הקירות, צובעים את הדלתות ואת החלונות, ואין דבר, קטן כגדול, שלא תעבור עליו רחיצה, שטיפה או מריקה. גם הרחוב לובש צורה אחרת: בעלי החנויות מוציאים את מרכולתם החוצה כדי לסייד ולצבוע את חנויותיהם, וחזיתות הבתים עוטות סיד לבן וצבעים רבים.

התמונה העליונה בצד שמאל

רעשן — ״זלזיל״

רעשני פורים היו של עץ או של קנה־סוף חלול שמולא בחצץ

מאחר שלא נמצא רעשן באוספים או בידי יוצאי מארוקו, מובא כאן תיאור מצויר שהכין במיוחד כבוד הרב יוסף משאש, חיפה האורך המקובל: כ־20 ס״מ

(128)

התמונה העליונה בצד ימין

גלגלת לחירור עוגות ומצות — ״זררארה״ המאה הכ׳

עץ, פליז וברזל

האורך : 18 ס״מ ; קוטר הגלגל : 4.5 או 6 ס׳׳מ

מוזיאון ישראל, אוסף אליכס

(129)

התמונה התחתונה בצד ימין

עוגת־פורים "כבזה די פורים״ או ״בויוזה״

לחם שמוכנסות בו חמש ביצים בקליפתן, מהודקות ברצועות־בצק אומרים : מספר הביצים כמספר הילדים במשפחה ; ועוד : כאשר מוציאים ביצה, תולשים את "עינו של המן"

הקוטר: 25 ס״מ

(130)

התמונה התחתונה בצד שמאל

עוגיות־פורים — ”אזלג״ (למחרוזת)

צורות־מאפה שונות הקרויות מגן־דויד, תוף, דג, ציפור, חלזון, סולם וכד׳; נוהגים לתלות אותן בצרור בחדרי הילדים

האורך המירבי: 15 ס״מ

(131)

חיי היהודים במרוקו-תערוכה מוזיאון ישראל -הפולקלור היהודי במארוקו-פורים

עמוד 85