הרב רפאל משה אלבאז (הרמ"א)כתובות ותנאים לחג השבועות-ד"ר מאיר נזרי

 

  הרב רפאל משה אלבאז (הרמ"א) – תולדות חייו ויצירתו

 (צפרו, תקפ"ג/1823-תרנ"ו/1896)

 

ייחוסו והשכלתו התורנית: הרב רפאל משה אלבאז (להלן: הרמ"א) נקשר בשלשלת מעוטרת של יוחסין המוליכה עד לדור שביעי של רבני קשטיליא. סבו ר' יהודה, אביו ר' שמואל ודודו ר' עמרם – שלושתם היו תלמידי חכמים, מנהיגים רוחניים, מחברי ספרים ומשוררים. הרמ"א נולד בשנת תקפ"ג/1823 בעיר צפרו הסמוכה לעיר פאס סמיכות גיאוגרפית ותורנית. בהיותו בגיל 20 נפטר עליו אביו המתואר על ידו כ'אב בחכמה ומרביץ תורה ברבים'. רישומו של מאורע זה השפיע עליו קשות אבל התאושש ממנו מהר תודות לחסות, שפרשו עליו שני גדולי הדור: ר' עמרם אלבאז דודו ור' עמור אביטבול.

הרמ"א היה חכם פורה ואיש אשכולות, וידיו רב לו בעל ענפי התורה: בתלמוד ובהלכה, בספרות המוסר, בספרות הדרוש והמדרש, בפרשנות, בהיסטוריה, בשירה ובמליצה ובמדעים המכונסים בספרו באר שבע: על שם שבע החכמות: דקדוק, מתמטיקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, טבע, מוסיקה וקבלה.  היטיב להגדירו הרב משה טולידנו בספרו 'נר המערב' במעט המכיל את המרובה: 'רב תלמודי, חכם מדעי ומשורר מצוין'.

מעורבותו בקהילה: נוסף למעמדו כדיין כריש מתא וכריש מתיבתא היה הרמ"א גם דרשן, מוהל, חזן ושליח ציבור מחונן, והיה לו בית כנסת משלו הקרוי 'אצלא דרבי'. עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, והיה פשרן וסלחן. כדי לחבב את השירה על כל שכבות העם כתב גם שירי מוסר ותוכחה בערבית יהודית ובלחנים עממיים. היה מעורב בקהילה והשתתף באירועי המשפחות בעת שמחה כמו בעת צרה. הרמ"א הפך למנהיג נערץ ואהוב בקרב כל שכבות הקהילה, שנתאחדה סביבו בזכות מידותיו 'והאיש משה עניו מאוד'.   

מעורבותו למען יהדות מרוקו בכלל: הרמ"א היה מעורב בענייני הקהילה. דוגמה לכך הוא הדו"ח, ששלח הרמ"א בתקופתו להנהלת כי"ח בפריס על מצב קהילתו, ובו נתונים כלכליים וסטטיסטיים של הקהילה.[2]  הרמ"א העריך את פעילותם של נציגי כי"ח במרוקו ואף חיבר שיר לכבודם ולכבוד בית ספר כי"ח בפאס ב-1885 הנכלל בקובץ שיריו.  

קשריו עם המוסלמים תושבי המקום: הרמ"א היה מעורב היטב עם הבריות וידע לקשור קשרים גם עם הערבים תושבי המקום, לדבר בשפתם ולשיר בלחניהם. דמותו זכתה להערכה בקרבם, והם כיבדוהו, העריצוהו, והיה מקובל עליהם כמלאך.            ביטוי נוסף למעורבותו עם המוסלמים הם חילופי שירה ונגינה ונוסחי תפילה, שהיה מנהל עם האימאם, כשהיה עולה למגדל בית תפילתם.  

הרמ"א ידע היטב את שירי המלחון, ורוב פיוטיו נשענים עליהם לא רק מבחינה מוסיקלית ופרוסודית, אלא אף במוטיבים, בנושאים ובתכנים.

פטירתו: הרמ"א מסר את נשמתו לבוראו ביום שישי ערש"ק כ"ב תמוז תרנ"ו/1896, ומחשבי חשבונות מצאו כי 'רפאל משה' גימטרייה תרנ"ו. הרמ"א זכה להספדים גדולים על ידי חכמי פאס, ויום פטירתו הפך ליום הילולה בקרב אנשי קהילתו ובבתי הכנסת הקרויים על שמו בערים שונות בארץ: באשדוד, בלוד ובבאר שבע. ואגדות מעניינות נארגו סביב דמותו. 

פרטי הפיוט  

כתובת: כתובה ליום ב' של חג השבועות אנכי תכנתי עמודיה ושם רמזתי עשרת הדברות גם סוגרים מנוסח הכתובה להמתיק המליצה ובבית האחרון רמזתי ר"ת (=ראשי תבות) שמי: רפאל משה בס"ד.

התבנית: סטרופית מתחלפת. בשיר עשרים ושבע מחרוזות משולשות טורים בחרוז המתחלף בכל מחרוזת. כל הבתים נחתמים בפסוק מקראי הנחרז עם  שני הטורים שלפניו.                

החריזה: אאא / בבב / …

החתימה: רפאל משה בס"ד  (חתימה אופקית טור 79).

מקורות

דפוסים: שיר חדש, ירושלים תרצ"ה, נז/א [=נוסח היסוד]; כנ"ל, הוצאת ר"ש בן הרוש, עמ' צא; כנ"ל, ירושלים תשמ"ו, עמ' מא; אזהרות להרב שמואל אלבאז, בהוצאת הרב דוד עובדיה, ירושלים-תשמ"א, עמ' 34; מאיר נזרי (מהדיר), שירת הרמ"א – הרב רפאל משה אלבאז – מאדריכלי השירה העברית במרוקו, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים תשע"ג, עמ' 382.

מבנה הפיוט 

החופה והקידושין בין הקב"ה לישראל (16-1).  

עשרת הדיברות (39-13).

קבלת התורה כתנאי לקידושין (42-40).

נוסח הכתובה (72-43).  סיומי גאולה (81-73).

סקירת הפיוט: הפיוט פותח בתיאור מעמד החופה בין ה' וישראל, שבו הדוד מקדש את רעייתו בשני לוחות הברית בתוך חופת חתנים שהתקין לכבוד המעמד וגם נותן מתנות לכלה סבלונות ומוהר, כאשר ברקע לחופה נשמעים 'קֹלות וברקים וענן כבד על ההר'. אחרי החופה מתחילה שמחת החתונה  'הביאני המלך חדריו נרְוה דֹדים'. זה חלקו הראשון החגיגי והציורי של הפיוט. חלקו השני מונה את י' הדיברות ששתי הראשונות משתלבות בחלק החגיגי של הפיוט. חלקו השלישי הוא נוסח שטר הכתובה על סעיפיו, שתחילתו מאמר הקידושין 'כלה נעימה אם תקח אמרי ותואיל /…/ הרי את מקֻדשת לי כדת משה וישראל'. בהמשך בכל בית מופיע סעיף אחד של הכתובה ונמשלו בצדו. הנה כמה מהם:

המוהר או עיקר כתובה: 'וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כַּלָּה נְעִימָה = אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין'.  

תוספת כתובה: ש"י עולמות 'וּצְבִי אִיהוּ וְאוֹסִיף לָהּ…תּוֹסֶפֶת עַל עִקַּר כְּתֻבָּה = לָרֶשֶׁת יֵ"שׁ עוֹלָמוֹת אֶרֶץ רַבָּה אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה'.

התחייבות במזונות:  'וּמְזוֹנַיְכִי = לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ' (פירותיה של ארץ ישראל).

כסות ותכשיטין: 'וּכְסוּתַיְכִי וְסִּפּוּקַיְכִי' = 'מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ' (מחצבי הארץ).

התחייבות במצות עונה = השכנת השכינה בישראל 'וּמֵיעָל לְוַתַיְכִי בְבֵיתֵךְ… וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ'.

הסכמת הכלה לנישואין'וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא… וְקִבְּלָה עָלֶיהָ… לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה'.

הנדוניה: חומרות שישראל מקבלים על עצמם 'וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵיהּ  = סְיָגִים וּגְדָרִים וְחֻמְרוֹת …וֶאֱסָרָהּ אשר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ'.

סעיף הסה"כ: 'נִמְצָא סַךְ כְּתֻבָּה דָא כֻלָּהּ עִקָּר וְתוֹסֶפֶת וּמַתָּנָה וּנְדוּנְיָא = תּוֹרָה שְׁלֵמָה… וּפְרָטֶיהָ…'.ּ

שבועת החתן: 'וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן בְּזִיו שְׁכִינָתוֹ / שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶּנָּה… מֵהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קוֹרָתוֹ…

אחריות לפירעון הכתובה: 'וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ הֶחָתָן אַחְרָיוּת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם'.

סוף הכתובה: 'וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם'.

הפיוט נחתם בבקשה על הגאולה

בקשה על הגאולה והוצאת ספר תורה: 'השב שוֹפְטַי כְּבָרִאשׁוֹנָה ֹ…אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ'.

 

דיון משווה: השפעת נג'ארה על הרמ"א ניכרת בארבעה צדדים: א. הסוגה, ב. המבנה הכפול של הפיוט הכולל ציור של חופה בשש המחרוזות הראשונות, וחלק ייחודי לנוסח שטר הכתובה. ג. נושא הגאולה ונחמה המוקדשות לו ארבע המחרוזות האחרונות בפיוט הרמ"א. ד. חוליית הקישור החותמת את הפיוט והמקשרת אותו לפסוקים החגיגיים הנאמרים בהובלת ספר התורה מן ההיכל אל הבמה 'אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ'.

מבחינת היקף שטר הכתובה וסעיפיו לוקה חלק זה בחסר בכתובתו של הרמ"א. בולטים בהיעדרם שני הסעיפים הראשונים המהווים סממנים חשובים של הכתובה: תאריך החופה ומקום החופה, וכן פרטים על החתן והכלה. גם החלק של התנאים בולט בהיעדרו, ומבין שבעת התנאים המופיעים בכתובת נג'ארה, רק תנאי אחד מופיע בכתובת הרמ"א, כנ"ל לגבי בטחונות הכתובה: שבועה, קניין ועדים – רק סעיף השבועה מופיע בכתובת הרמ"א. זאת ועוד, כתובתו של הרמ"א צמודה היא רק לחופה אחת שבין ה' וישראל שלא כחופה הכפולה בכתובתו של נג'ארה.

חידושו העיקרי של הרמ"א הוא בשילובן של י' הדברות בכתובתו שיש בהם גם מסר רעיוני: י' הדיברות הם היוצקים את התוכן של הנישואין, וקיום ישראל את התורה הוא התנאי לקיום הברית בין ה' ואומתו, רעיון המסתבר בכתובתו של נג'ארה בעצם הצבה של חופה כפולה.  

נוסח הכתובה

 

                        דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ לְקַדֵּשׁ אֵשֶׁת נְעוּרִים

                        בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הָעֵדוּת זַכִּים וּבָרִים

                        וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים

 

                        צִוָּה שׁוֹשְׁבִּין צִיר נֶאֱמָן כִּי בוֹ בָחַר

5                      לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר

                        מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר

 

                        צוּרִי תִקֵּן חֻפַּת חֲתָנִים בְּזִיו וָזֹהַר

                        וְאָתָא מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ לִשְׁלֹחַ סִבְלוֹנוֹת וּמֹהַר

                        קֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר

 

10                    יְיָ מִסִּינַי בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים

                        קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים

                        וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים

 

                        הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נִרְוֶה דֹדִים

                        דִּבֵּר וַיִּקְרָא אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹשִׁיב יְחִידִים

15                    אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

 

                        בֹּאִי לִמְסִבִּי וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה

                        לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים דְּמוּת שִׁמְשִׁי חַמָּה וּלְבָנָה

                        לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה

 

                        וְנֹקֵב שֵׁם יְיָ יָנוּעוּ אֵבָרָיו וְיִזְדַּעְזְעוּ חוּשָׁיו

20                    יִזָּכֵר וְיִפָּקֵד לְהָרַע לוֹ עַל כָּל מַעֲשָׂיו

                        כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֶת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא

 

זָכוֹר וְשָׁמוֹר לַשַּׁבָּת אֶת כְּבוֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ

כַּאֲשֶׁר חֲכָמִים הִגִּידוּ גֹדֶל מַהֲלָלוֹ

שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ

 

25                    אֲשֶׁר סָבְלוּ טָרְחֲךָ וּמַשָּׁאֲךָ בִּימֵי עֲלוּמֶיךָ

הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ

 

הִשָּׁמֵר פֶּן וְאַל תְּהִי בְשׁוֹפְכֵי דָם

כִּי אֲנִי יְיָ אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם

30                    שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם

 

לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ

כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל תּוֹעֵבָה הוּא

אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ

 

                        לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר וְעֹנֶה מֵשִׁיב וְשׁוֹאֵל

35                    אוֹתוֹ אַצְמִית בְּכֹחַ וָאֵל

ּ                        גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל

 

לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שֶׁקֶר לְעַוֵּל נְכֹחָה

וְלֹא תַחְמֹד אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ מַשְׂאֵת וַאֲרֻחָה

שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה

 

 40                   כַּלָּה נְעִימָה אִם תִּקַּח אֲמָרַי וְתוֹאִיל

לְדַקְדֵּק בִּפְרָטֵיהֶם כַּמְפֹרָשׁ עַל יַד יְקוּתִיאֵל

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

 

וְיָהֵיבְנָא לִיכִי מֹהַר בְּתוּלַיְכִי כַּלָּה נְעִימָה

אֶרֶץ שִׁבְעָה עֲמָמִין לְהַשְׁמִידָם עַד חָרְמָה

45                    לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה

 

וּמְזוֹנַיְכִי לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ

וּכְסוּתַיְכִי וְסִּפּוּקַיְכִי מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ

לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ

 

וּמֵיעָל לְוַתַיְכִי בְבֵיתֵךְ וּבְחוֹמוֹתַיִךְ

50                    אָלִין בֵּין שָׁדַיִךְ

                        יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ

 

וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָא בְפַחַד וּבְמוֹרָא

וְקִבְּלָה עָלֶיהָ לִהְיוֹת זְהִירָה

לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

 

55                    וּצְבִי אִיהוּ וְאוֹסִיף לָהּ מִדִּילֵיהּ תּוֹסֶפֶת עַל עִקַּר כְּתֻבָּה

לָרֶשֶׁת יֵ"שׁ עוֹלָמוֹת אֶרֶץ רַבָּה

אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה

 

וְדָא נְדוּנְיָא דְהַנְעָלַת לֵיהּ עִם נַפְשָׁהּ

סְיָגִים וּגְדָרִים וְחֻמְרוֹת וְטַהֲרָה וּקְדֻשָּׁה

 60                      וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ

 

נִמְצָא סַךְ כְּתֻבָּה דָא כֻלָּהּ עִקָּר וְתוֹסֶפֶת וּמַתָּנָה וּנְדוּנְיָא

תּוֹרָה שְׁלֵמָה דִּקְדוּקֶיהָ וּפְרָטֶיהָ סֹלֶת נְקִיָּה             

וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְזֶה פִרְיָהּ

 

וְנִשְׁבַּע הֶחָתָן בְּזִיו שְׁכִינָתוֹ

65                    שֶׁלֹּא יוֹצִיאֶנָּה בְּשׁוּם זְמַן מֵהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קוֹרָתוֹ

                        כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ

 

וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ הֶחָתָן אַחְרָיוּת קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם

לְהָשִׁיב לָהֶם גְּמוּל כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם

כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָבֹא אֲלֵיהֶם

 

70                    וּתְנַאי זֶה מֻחְזָק וּמְקֻיָּם

                        לִשְׁמֹעַ צַעֲקַת עַמּוֹ בְּכָל עֵת וְלִרְאוֹת עָנְיָם

                        וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרִיר וְקַיָּם

 

הָשֵׁב שׁוֹפְטַי כְּבָרִאשׁוֹנָה סְגַנִּים וּפַחוֹת

יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ עַל מֵי מְנוּחוֹת

75                    יִרְבּוּ שְׂמָחוֹת בְּיִשְׁרָאֵל וְנָסוּ יְגוֹנוֹת וַאֲנָחוֹת

 

הֲשָׁמַע עַם קוֹל אֱלֹהִים לִפְנֵי חֵילוֹ

הֵן הֶרְאָנוּ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וְאֶת קוֹלוֹ

אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ

 

                        רַחֲשִׁי פָתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי אָרְכוּ נְדוֹדָיו

80                    מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הַנּוֹרָא יַשְׁגִּיחַ כְּרֹב חֲסָדָיו

                        גַּדְּלוֹ לַיְיָ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּיו

[1] על תולדות חייו של הרמ"א ראה דוד עובדיה, קהילת צפרו, ד, תולדות הרבנים בקהילת צפרו, ירושלים תשמ"ה, עמ' סו-עה; משה עמאר, ר' רפאל משה אלבאז זיע"א האיש, משפחתו ויצירתו, אור המערב תשרי חשון תשמ"ט, שנה א' חוברת ב', עמ' נה-סג; מאיר נזרי, שירת הרמ"א – הרב רפאל משה אלבאז – מאדריכלי השירה העברית במרוקו, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשע"ג, עמ' 10-3.

[2] ראה קהלת צפרו א, תעודה 135.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 186 מנויים נוספים

מאי 2022
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  
רשימת הנושאים באתר