Les noms de famille juifs d'Afrique du nord des origines a nos jours – Joseph Toledano- Cabalo-Cabeza-Cahloun-Cabalo
CABALO
Nom patronymique d'origine espagnol, emprunté au règne animal, le cheval, par extension le cavalier celui qui monte ou possède un cheval et au figuré celui qui possède les qualités de cette monture noble. Le nom figure sur la liste Tolédano des patronymes usuels au Maroc au XVIème siècle, précédé de l'indice de filiation: Ben Cabalo. Au XXème siècle nom très peu répandu porté au Maroc (Tafilalet, Rif, Safi).
- YEHOUDA: Fils de rabbi Messod. Rabbin Kabbaliste connu à Safi à la fin du XVIIeme siecle.
PINHAS: Plus connu sous diminutif de Pini. Syndicaliste israélien d'origine marocaine. Secrétaire du Conseil Ouvrier de la ville de développement de Bet-Shéan, militant du Parti Travailliste. Sécrétaire national des Conseils Ouvriers d’Israël.
CABALLERO
Nom patronymique d'origine espagnole, le cavalier, celui qui monte le cheval. Au figuré synonyme de senor, le messieur, le galant homme, le noble. Le nom est attesté au Maroc au XVIème siècle figurant sur la liste Tolédano des noms usuels à l'époque. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté au Maroc.
ABRAHAM: Fils de Yéhouda. Notable de la communauté de Fès, il figure avec les rabbins et les notables, parmi les signataires de la Takana de 1688 sur la limitation des dépenses somptuaires pour les repas de noces et autres fêtes familiales. Les excès des riches familles contraignaient les familles moins fortunées à s'aligner sur elles alors que la situation générale de la communauté s'était dégradée et pour tenter d'y mettre fin on recourut à une Takana, règle d'administration à valeur religieuse.
CABEZA
Nom patronymique d’origine espagnole, la tête, indiquant soit une particularité physique, l'homme à la grosse tête, soit une qualité intellectuelle, la grosse tête, l'érudit. A rapprocher du patronyme arabe Elkoubi qui a le même sens. Il existe toutefois chez les Musulmans un patronyme presque identique Qabisa qui signifie un amas de terre et de cailloux. Ce patronyme s'était déjà illustré en Espagne, en particulier à Tolède dès le XlVème siècle. Au moment de l'expulsion d'Espagne de 1492, des membres de cette famille trouvèrent refuge au Portugal. Cinq ans plus tard, en 1497, le Portugal décrétait à son tour l'expulsion sans permettre dans la pratique à ceux qui le désiraient de quitter le pays à temps. Au-delà de la date-limite fixée par les autorités, tous les Juifs encore présents sur le territoire portugais furent baptisés d'office, déclarés chrétiens et renvoyés chez eux. Dès que les circonstances le permirent une partie des membres de la famille quittèrent le Portugal vers 1530 pour les îles Canaries et de là ils s’embarquèrent clandestinement pour le Maroc où ils purent revenir ouvertement au judaïsme dans le port d'Azemour. Quand les Portugais furent contraints d'abandonner le port en 1541, ils transférèrent ses habitants juifs à Tanger et de là ils passèrent en partie à Marrakech. De là ils se répandirent dans les autres villes du Maroc, en Europe et après la conquête française, en Algérie. Autre orthographe: Cabessa Au XXème siècle, nom très peu, répandu porté au Maroc (Marrakech, Mogador, Casablanca) et en Algérie ( Oran, Tlemcen, Alger, Orléansville, Jeryville).
ANTON: Marrane portugais, condamné à être brûlé sur l'autodafé en 1531 pour pratique secrète du judaïsme par le tribunal de l’Inquisition des Iles Canaries.
ITSHAK: Un des notables de la communauté d'Azemour vers 1530. Bien que le port fut à l'époque occupé par les Portugais, ses gouverneurs permirent le maintien d'une communauté juive contrairement à la décision d'expulsion adoptée dans la métropole, ne pouvant se passer des Juifs qui servaient d'intennédaires dans les relations avec les populations et les autorités musulmanes de l'arrière-pays. Cette tolérance était vivement combattue par l'Eglise qui soupçonnait la communauté d'accueillir des Marranes fuyant la péninsule ibérique pour revenir ouvertement au judaïsme. C'est ainsi que le banquier Itshak Cabeza fut soupçonné en 1537 par les prêtres d'être justement un de ces Marranes. Mais en l'absence de tribunal de l'Inquisition, il ne fut pas inquiété par le gouverneur soucieux de la prospérité de sa ville et poursuivit ses activités à Azemour jusqu'à son évacuation définitive par les Portugais en 1541. Il choisit alors de s'installer à Marrakech, avec son frère Abraham. Il devint le banquier du souverain Saadien, contrôlant tout le commerce passant par les ports d'Agadir, Safi et Azemour.
ABRAHAM: Chef de la communauté des expulsés de la péninsule ibérique à Marrakech au milieu du XVIème siècle. Avec son frère le banquier, ils prirent faire et cause pour les Saadiens dans leur lutte pour le pouvoir contre les derniers Watassides. Les chérifs Saadiens, descendants de la famille du Prophète, fondèrent leur pouvoir et leur prestige sur leurs succès dans la lutte contre les Portugais qu'ils contraignirent à évacuer les ports d'Azemour et d’Agadir. La légende raconte que se basant sur les prophéties d'un devin juif, Masliah Ben Gouacha, Abraham encouragea le prétendant saadien, Mohamed-El-Cheikh, à partir à la conquête de Taza et de Fès, lui prédisant la victoire. Effectivement il l’emporta et son prestige grandit à la cour, prestige dont il usa pour développer les affaires familiales et intervenir en faveur de ses coreligionnaires du royaume chérifien. Avec le développement du commerce extérieur, des membres de la famille s'installèrent dans les ports du Maroc ainsi qu'à Marseille, Hambourg et Amsterdam. Après l'occupation de l'Algérie, leus descendants devaient ouvrir une nouvelle succursale à Oran.
HANANIA: Un des grands commerçants de Mogador au milieu du XIXème siècle, descendant de la famille de Marrakech.
DAVID: Commerçant à Mogador à la fin du siècle dernier. Agent consulaire du Portugal, il devait être relevé de ses fonctions après l'instruration du protectorat français, soupçonné de vendre des armes aux tribus berbères rebelles non encore pacifiées. L'accusation ne fut pas prouvée et il put reprendre ses activités commerciales. En 1914, il fut nommé agent consulaire des Etats-Unis et après la fin de la Première Guerre, il fut chargé des intérêts consulaires allemands et autrichiens.
- ABRAHAM: Rabbin à Orléansville dans les années vingt.
- YAACOB: Rabbin à Jeryville dans les années vingt.
CACOUB
Nom patronymique d'origine arabe, au sens difficile à cerner, sans doute ethnique de lieu. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté uniquement en Tunisie, à Tunis.
OLIVIER-CLEMENT: Fils de René Célèbre architecte français né à Tunis 1920. Premier Grand Prix de Rome en 1953. Architecte en chef des Bâtiments civils et des Palais nationaux depuis 1959. Architecte-conseil de la République tunisienne, il a tracé les plans du Palais présidentiel de Monastir et les plans d'urbanisme des villes tunisiennes de Kairouan et Monsatir.
CAHLOUN
Nom patronymique d'origine arabe, indicatif d’une particularité physique: augmentatf de cahl, le noir, le noiraud, le brun accentué, teint qui détonne dans la société juive où la blancheur de peau était le canon par excellence de la beauté, plus particulièrement chez la femme. A rapprocher de l'autre patronyme proche Suied. Au XXetne siècle, nom extrêmement rare, porté uniquement en Tunisie.
CALAHORRANO
Nom patronymique d'origine espagnole, ethnique de lieu: Calahorra, en Navarre, autrefois centre juif prospère qui possédait une des plus anciennes synagogues de la péninsule ibérique. Le nom figure sur la liste Tolédano des patronymes usuels au Maroc au XVTème siècle. Au XXème siècle, le nom semblait avoir disparu au Maghreb.
- HAIM: Un des rabbins expulsés d'Espagne installés à Fès et qui prit part à la grande controverse entre les Mégourachim et les Tochabim sur la règle de l'abattage rituel de la "Néfiha insuflation du poumon (voir Gaguin).
EFRAIM: Fils de Yona. Un des grands notables de la communauté de Fès à la fin du XVIlème siècle.
CALDERON
Nom patronymique d'origine espagnole, indicatif d’un métier, déformation phonétique de Caldero, le chaudronnier. En Espagne ce patronyme était commun aux Juifs et aux Chrétiens. Le nom est attesté au Maroc au début du XVTème siècle figurant sur la liste Tolédano des noms usuels à l’époque. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté uniquement au Maroc.
CALVO
Nom patronymique d'origine espagnole, ethnique de la bourgade de Calvo, dans la province de Pontevardo. Autre explication plausible: particularité physique: l'homme chauve. Ce patronyme figure sur la liste Tolédano des noms usuels au Maroc au XVTème siècle. Autre orthographe: Calbo. Au XXème siècle nom extrêmement rare porté uniquement en Tunisie, à Tunis, par des descendants des Livoumais.
CANDERO
Nom patronymique d'origine provençale, diminutif hispanisé de candelero, fabricant ou marchand de chandelles, le travail de la cire étant au Moyen Age un métier typiquement juif. Il est également possible que ce patronyme ne soit qu'une altération phonétique du nom plus connu: Calderón. Au XXème siècle nom très rare porté à notre connaissance uniquement au Maroc, à Meknès.
CAÑIZO
Nom patronymique d'origine espagnole, ethnique de la bourgade de Cañizo, dans la province de Ponteverda. Au XXème siècle, nom extrêmement peu répandu porté en Algérie, dans l'Oranais et également au Maroc (Marrakech) sous la forme de Kanizou.
Les noms de famille juifs d'Afrique du nord des origines a nos jours – Joseph Toledano– Cabalo-Cabeza-Cahloun-Cabalo
Page 290
נוסח הכתובה חלק 1-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.
פרטי הפיוט
כתובת: כתובה לחג השבועות לאמרה עם הוצאת ספר תורה ויתחיל ׳אשרי העם שככה לו׳(זמירות ישראל ירושלים תש׳׳ו, עמי 464).
התבנית: הפיוט בנוי משלושים ושש מחרוזות משולשות טורים בחריזה המתחלפת בכל מחרוזת הנחתמת בטור פסוקי.
החריזה: אאא / בבב / …
החתימה: ישראל (בראשי חמש המחרוזות הראשונות). מקורות
מהדורות: זמירות ישראל, צפת שמ׳׳ז/1587; שאלוניקי שנ׳׳ט/1599, ויניציאה שנ׳׳ט, חלק ג, עמ׳ 22; בילוגראדו תקצ׳׳ח/1837; מהדורת פריס חורב, תל אביב תש׳׳ו/1946, עמי 464; טובה בארי, ישראל נג׳ארה – שירים, תל אביב תשע׳׳ה.
נוסח הכתובה
יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ
לְהִתְעַלֵּס עִם בַּת נָדִיב וּלְפָרֵשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ
אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים נָטַשׁ וּפָרָשָׁיו וְרִכְבּוֹ
הערה: מונחי הכתובה מפורשים היטב במבוא. כאן, בפיוט הראשון מפורשים דיים, בשאר הפיוטים – הפירוש קצר.
פתיחה חגיגית / מעמד החופה
1.ירד…בשמו: תיאור ירידת הדוד לגן לשמוח עם כלתו משל הוא לירידת ה׳ על הר סיני ליתן תורה לישראל. הלשון על פי שה׳׳ש ו,ב והנמשל על פי שמות יט,כ וירד ה׳ על הר סיני׳ ונדרש כך: ׳דודי זה הקב״ה, לגנו – זה העולם, לערוגות הבשם – אלו ישראל׳(שהש׳׳ר ו,ב). 2. להתעלס…שלומו: להתייחד עמה ולפרוס עליה את חופתו, משל להתחברות ה׳ עם ישראל ולהשראת שכינתו עליהם. להתעלם: עדה׳־כ משלי ידיח ׳נתעלסה באהבים׳. בת נדיב: על פי שה״ש ז,ב כינוי לכלה מיוחסת ובת נדיבים הם האבות (בבלי סוכה מט ע״א). ולפרש…שלומו: כאן: לפרוס עליה את חופתו כמו ׳ופרס עלינו את סוכת שלומך׳ (מנוסח השכיבנו). 3. אפריון…שלמ'ה: חופת חתנים על פי שה׳׳ש ג,ט. 4. שרפים…ורכבו: כביכול ה׳ נפרד ממחנה מלאכיו בשמים לטובת איילת אהבים היא ישראל.
5 וּבֵין שְׂדֵי אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׁם מְסִבּוֹ
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ
רַעְיָתִי יוֹנָתִי בֹּאִי אִתִּי לִדְבִיר וְאוּלָם
כִּי לְמַעֲנֵךְ אֶעֱזֹב כָּל הֲמוֹנֵי מַעְלָה וְחֵילָם
וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם
10 אָמְרָה אֲיֻמָּה אֶת שִׁמְעָת דּוֹד שְׁמַעְתִּיהוּ
וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהוּ
יַשְׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ
לַחֻפָּה נִתְרַצְּתָה מֵחוֹלַת הַמַּחֲנִים
שרפים ואופנים: סוגים של מלאכים, ראה סוף הפיוט 'אל אדון על כל המעשים׳. ופרשיו ורכבו: עדה״ב שמות יד,כג. 5. ובין… מסבו: קבע את מקום מסיבת חופתו, והנמשל – השראת השכינה בן שני הכרובים שבקודש הקדשים (ראה מפרשים לשה׳׳ש א,ג ושהש׳׳ר א,יד). אילת אהבים: על פי משלי ה,יט. שם מסבו: כמו ׳עד שהמלך במסבו׳ (שה׳׳ש א,יב). 6. ביום…לבו: על פי שה״ש ג,יא שנדרש על מתן תורה ובניין בית המקדש (בבלי תענית כו ע׳׳ב). 7. רעיתי…ואולם: החתן הקב׳׳ה מזמין את רעייתו ישראל לדביר ולאולם במקדש. רעיתי יונתי: כינויי חיבה לישראל על פי שה׳׳ש ה,ב. לדביר ואולם: למקדש ראה
מל׳׳א ח,ו ותה׳ כה,ב ובבלי עבודה זרה כד ע״ב. 8. כי…וחילם: ה׳ כביכול נוטש את משכנו ונפרד מכל מלאכי מעלה למען רעייתו ישראל למטה בבחינת ׳נתאווה הקב׳׳ה שתהיה לו דירה בתחתונים׳ (תנחומא נשא כד). 9. וארשתיך לי לעולם: על פי הושע ב,כא. 10. אֲיֻמָה: כינוי לכלה המיוחדת ישראל המטילה אימה על אומות העולם על פי שה׳׳ש ו,ד. שמעת דוד שמעתיהו: שמעתי את קול הדוד החתן. 11. ואהבת עולם אהבתיהו: עדה׳׳כ יר׳ לא,ב. 12. ישקני מנשיקות פיהו: על פי שה׳׳ש א,ב שנדרש על שני הדיברות שיצאו מפיו של ה׳ ׳אנכי ולא יהיה׳ ועל ירידת האש לקבל את הקרבנות (שהש׳׳ר א,ב). 13. לחפה…המחנים: הסכמת הכלה לנישואין על פי נוסח הכתובה, והנמשל – ׳ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע׳ (שמות כד,ז). מחולת המחנים: כינוי לישראל על פי שה׳׳ש ז,א.
וּכְנֶגֶד נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע לָקְחָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲדִי עֲדָיִים
15 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּיץ עִם עַם זוֹ קָנָה בְּסִינַי
וְאֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה וְהֶחָתוּם אֶקְרָא בְּאָזְנֵי הֲמוֹנִי
הִנֵּה הִיא כְּתוּבָה לְפָנַי
בְּשִׁשִּׁי בְּשַׁבָּת אַגִּיד אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן
20 יוֹם לְהַנְחִיל אוֹהֲבָיו תּוֹרָה אַל חַי נִתְכַּוָן
שִׁשָּׁה יָמִים לְחֹדשׁ סִיוָן
- 14. וכנגד…עדיים: ישראל זכו לשישים ריבוא של תכשיטים כפרס על הכרזתן לקבל את התורה ׳נעשה ונשמע׳. השווה תנחומא תצוה ז,יא ׳כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע מיד חבבן הקב״ה ושלח לכל אחד מהם שני מלאכים והיה אחד חוגר לו זינו, ואחד נותן לו עטרה בראשו׳. 15. בחדש… מצרים: הוא חודש סיוון שבו ניתנה התורה, על פי שמות יט,א. 16. ויהי…בסיני: הקשר של ה׳ עם ישראל היה חזק במעמד הר סיני. ויהי הקשר אמיץ: על פי שמו"ב טו,יב. עם זו קנה: עדה׳׳כ שמות טו,טז ׳עם זו קנית׳. 17. ואת…המוני: דברי המשורר המודיע על קריאת שטר הכתובה בפני העם. ואת…והחתום: על פי יר׳ לב,יא. 18. הנה…לפני: על פי יש׳ סה,ו.
תאריך הכתובה
19־21. בששי…העולם: התאריך הוא הסעיף הראשון בו מתחילה כתובת הנישואין. 19. בששי בשבת: ביום שישי בשבוע, הוא יום מתן תורה על פי פרקי דר׳ אליעזר מו ׳ערב שבת בששה לחדש בשש שעות קבלו ישראל את הדברות׳ ושונה מן התאריך התלמודי ׳דכולי עלמא תורה נתנה בשבת׳ (בבלי שבת פו ע״ב). אגיד… הנשתון: אקרא את מה שכתוב בשטר. בכתב הנשתון: על פי עז׳ ד,ז. שם: במוב־ איגרת. כאן: שטר הכתובה המזוהה גם עם התורה (בבלי סנה׳ כא ע׳׳ב). 20. יום… נתכון: יום שבו נתכוון ה׳ לתת את התורה לישראל. נתכון: חשב ותכנן, רמז לשיטתו של ר׳ יוסי, שהתורה אמורה הייתה להינתן בשישי בשבת שחל בו׳ בסיון, אלא שמשה הוסיף יום מדעתו לפרישה ולקדושה, וה׳ הסכים עמו, ולא ירדה שכינה על ההר עד יום שבת (בבלי שבת פו ע״ב). 21. ששה…סיון: הוא ו׳ בסיון. תאריך זה תואם את היום המתוכנן לפני התוספת, את שיטת חכמים, את דעת המכילתא ־תרו ג ואת פרקי דר׳ אליעזר מח.
בְּיוֹם מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר אֶל נֶעֱלַם
הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן עַל מַלְכֵי גּוֹיִים כֻּלָּם
בִּשְׁנַת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם
25 לְמִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין וְקָהָל עֲדָתִי בְּכָל תְּפוּצוֹתֶיהָ
פֹּה בָּאָרֶץ הַלֵּזוּ בְּיָד אֶל נִתְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ
כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ
- 22. ביום…נעלם: ביום התגלות ה׳ על הר סיני. מסיני…פארן: על פי רב׳ לג,ב. מסיני בא: ׳לקבל את ישראל כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה׳ (מכילתא יתרו סוף פ״ג ורש״י רב׳ לג,ב). מסיני…כלם: במכילתא ־תרו פ׳׳ה נדרש כך: ״מלמד שהחזיר הקב׳׳ה את התורה על כל אומות העולם ולא דיבלוה. ׳וזרח משעיר׳ – אלו בני ישמעאל; ׳הופיע מהר פארן׳ – אלו בני ישמעאל״. -2. בשנת…עולם: היא השנה שבה ניתנה תורה לישראל.
מקום החופה
- 25. למנין…פ'ה: זוהי חוליית הקישור המחברת את התאריך למקום החופה. מנוסח כתובת הנישואין, כמו ׳למנין שאנו מונין פה עיה״ק ירושלים׳. וקהל…תפוצותיה: ־מניין המשותף לכל קהילות ישראל הוא המניין לבריאת העולם. 26. פיה בארץ הלזו: על פי יחז׳ לו,לה. שם מוסב על ארץ ישראל על פי ההקשר וגם על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, כאן על הר סיני או העולם הזה בכללותו. ביד…אשיותיה: ־סודותיה נקבעו על ידי ה׳, השווה איוב כו,ז ׳תולה ארץ על בלי מה׳. אשיותיה: על כי יר׳ נ,טו. 27. כי…יכוננה: על פי תה׳ כד,ב. תיאור הימים והנהרות שבפסוק תואם ־נוהג שבכתובת הנישואין לתאר את מקום החופה על ידי סימני נוף סביבתיים ־כמיוחד הנהר שבסביבה כמו ׳רעל נהר זיז מותבא׳(= היושבת על נהר זיז). הפסוק על סימני נופיו, הנהרות והימים, מוסב על העולם בכללותו על פי פשוטו וגם על ארץ ישראל על פי מדרשו ׳מאי דכתיב כי הוא על ימים … יכוננה ? אלו ז׳ נהרות שמקיפים את ארץ ישראל…׳ (בבלי בתרא עד ע׳׳ב). כאן: זהו מוטיב של נחמה לעתיד.
אֵיךְ הֶחָתָן שַׂר שָׂרִים וּנְגִיד נְגִידִים
יָחִיד וּמְיֻחָד הוּא מוֹשִׁיב יְחִידִים
30 חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים
אָמַר לַיְּקָרָה וּנְעִימָה הַבַּת רַבַּת הַמַּעֲלוֹת
נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו מִכָּל הַנָּשִׁים וְהַבְּתוּלוֹת
יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת
יָמִים רַבִּים תִּהְיִי לִי וַאֲנִי אֵלַיִךְ לְגוֹאֵל
35 הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לָךְ פִּקּוּדִים נֶחְמָדִים מִזָּהָב עַל יַד יְקוּתִיאֵל
הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל
פרטי החתן והכלה
- 28. איך החתן: מנוסח כתובת הנישואין ׳איך החתן פלוני אמר לה לכלתא דאי. שר שרים: על פי דני׳ ח,כה. 29. יחיד ומיחד: יחיד בעולמו ומיוחד הוא כחתן. מושיב יחידים: על פי תה׳ סח,ז. יב׳׳ע תרגם ביטוי זה ׳מזוג זוגץ יחידאין׳ והמדרש ־ ׳אלו ישראל שירדו יחידין למצרים בשבעים נפש ועשאן הקב׳׳ה בתים (במדבר רבה ג,ו), והמפרשים פירשוהו על כינוס ישראל מפזוריהם. 30. ך!כו…מחמדים: על פי שה׳׳ש ה,טז. 31. ליקרה…המעלות: תארי הכלה ישראל. 32. נשאה…והבתולות: שיבוץ מורכב על פי אם׳ ב,יז; ה,ב. 33. יפה…כנדגלות: על פי שה״ש ו,י.
נוסחת הקידושין
- 34. ימים…לגואל: את תהיי לי לרעיה לאומה ואני לגואל, עדה׳׳ב הושע ג,ג ׳ואמר אליה ימים רבים תשבי לי… ולא תהיי לאיש וגם אני אליך׳. ימים…לי: הד לנוסח ביחז׳ טז,ח ׳ואפרש כנפי עליך ואבא בברית אתך ותהיי לי׳ ולשמות יט,ה ׳והייתם לי סגלה׳. תהיי לי: כנגד מאמר הקידושין להלן בטור 36. 35. הנה…יקותיאל: המצוות או לוחות הברית משל הם לאמצעי הקידושין, לטבעת וכיו׳׳ב. הנה שלחתי לך: על פי מל׳׳א טו,יט. פקודים נחמדים מזהב: המצוות החשובות יותר מכסף על פי תה׳ יט,יא ׳הנחמדים מזהבי. יקותיאל: כינוי למשה רבנו על פי בבלי מגילה יג ע״א לדהי״א ד,יח ׳יקותיאל אבי זנוח׳. 35. הוי…ישראל: זה מאמר הקידושין למתואר בשני הטורים הקודמים.
וַאֲנָא אוֹקִיר וֶאֱזוּן יָתִיכִי וַאֲכַסֶּה
כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ לְמִסְתּוֹר וּלְמַחֲסֶה וּלְמִכְסֶה
וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא
40 וְיָהֵבְנָא לִיכִי מַהֵר בְּתוּלַיְכִי
תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים תִּחְיִי אַתְּ וּבָנַיְכְי
הָרֹפֵּא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי
התחייבויות יסוד של החתן: שאר, כסות ועונה
המזונות הם אחד מי׳ דברים, שמתחייב הבעל לאשתו וכוללים גם כסות ומדור (רמב״ם הלכות אישות, פרק יב, הלכה ב; וטור ושו׳׳ע שם, סימן סט סעיף ב). 37. ואנא…ואכסה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: אני אכבד ואפרנס אותך ואכסך בבגדים. 38. כי…ולמכסה: אשגיח ואגן עלייך. כי אהיה עמך: על פי שמות ג,יב ורמז לנוסח ׳ומיעל לוותייכי׳. למסתור ולמחסה ולמכסה: עדה׳׳ב יש׳ ד,ו בהקשר להשגחת ה׳ בעתיד. 39. והוכן בחסד כסא: על פי יש׳ טז,ה והוא כסא המלוכה של דוד (רש״י). כאן כמוטיב של נחמה.
עיקר כתובה
40-המוהר או עיקר כתובה בלשון חכמים הוא הסכום הכספי המזערי של מאתים זוז לבתולה, שמתחייב הבעל לפרוע לאשתו עם הפקעת הנישואין, כדי שלא תהא אשה קלה בעיני בעלה להוציאה (רמב״ם הלכות אישות שם, טור ושו׳׳ע אבה׳׳ע הל׳ קידושין סימן סו סעיפים א-יא). דהיבנא…בתוליכי: נוסח ההתחייבות במוהר הוא עיקר כתובה בכתובת הנישואין, סכום שיש בו לפרנס את האישה שנה אחת.
41-תורת…ובניכי: הנמשל לעיקר כתובה היא התורה, שיש בה לפרנס את האישה ובניה. תורת…חיים: על פי משלי יג,יד. כאן: תורת ה׳ מקור החיים של הפרט ושל הכלל. תחיי את ובניכי: על פי מל״ב ד,ז.
רפואתה וקבורתה
42-הרֹפא…חייכי: על פי תה׳ קג,ג־ד. הרפא לכל תחלואיכי: כנגד התחייבות החתן ברפואת אשתו(רמב׳ים, שם). הגואל משחת חייכי: רמז להתחייבות הבעל לשאת בהוצאות הקבורה של אשתו (רמב׳׳ם, שם). כאן: התחייבות ה׳ להציל את ישראל מסכנה וממוות.
וּצְבִיאַת כַּלְּתָא דָּא וַהֲוָת לֵיהּ לְאִנְתּוּ
וּבְרִית עוֹלָם לְקֶשֶׁר אַמִּיץ בֵּינֵיהֶם שׁוֹת שָׁתוּ
45-יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ
וּצְבִי חֲתָנָא דְּנָא וְהוֹסִיף עַל עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ
מָה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ בְּאוֹרַיְתָא
וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְאַגָּדָה וְתוֹסֶפְתָּא
הִקְדִּים לָהּ בְּתוֹרַת מְקַדֵּם רַמַּ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה מֵהֵן לֹא יְמִישׁוּן
הסכמת הכלה לנישואין
1.43צביאת…לאינת1: לאחר התחייבויות החתן בכתובה מופיע נוסח ההסכמה של הכלה לנישואין ׳וצביאת כלתא דא והות ליה לאינתו׳. ופירושו: והסכימה כלה זו ותהי לו לאשה, לפי שהנישואין טעונים הסכמה. 44. ו-ברית…שת1: ועשו ביניהם קשר חזק וברית עולם. וברית עולם: על פי יש׳ סח,ח ׳וברית עולם אכרית להם׳. לקשר אמיץ: על פי שמו׳׳ב טו\ב. שית שתו: על פי יש׳ כב,ז. 45. יומם…ישב'תו: על פי בר׳ ח,כב.
תוספת כתובה
- 46. וצבי…כתבתה: מנוסח כתובת הנישואין, ופירושו: ורצה חתן זה והוסיף סכום כסף על עיקר כתובה. הבעל רשאי להוסיף על עיקר כתובה בסך מאתיים זוז כל סכום שירצה. גם סכום זה נרשם בכתובה ומכונה ׳תוספת כתובה׳(רמב״ם שם ה״ז וטור שו׳׳ע שם סעיף ז). 48-47. מה…ותוספתא: הנמשל לתוספת היא התורה שבעל פה לחלקיה. 47. מה…באוריתא: על פי ויק׳׳ר (וילנא) כה,א. 48. וספרא: מדרש הלכה על ספר ויקרא. וספרי: מדרשי הלכה על במדבר ודברים. ואגדה: מדרשי אגדה. ותוספתא: אוסף ההלכות הנוספות על המשנה, רמז לתוספת הכספית.
המוקדם והמאוחר
- 49. הקדים…עשה: על פי נוסח, שהיה לפני ר׳ ישראל נג׳ארה, מדובר כנראה במנהג של קהילות יהודיות כמו מצרים, שנהגו לחלק את התוספת לשני חלקים: חלק אחד שולם לפני הנישואין והוא המוקדם, וחלק לאחר הנישואין והוא המאוחר. במבוא מובא ההסבר בהרחבה, כאן קיצור הדברים. המוקדם הוא מצוות עשה והמאוחר הוא מצוות לא תעשה. לקדימות מצוות עשה על לא תעשה יש כמה הסברים: א. הדיבר הראשון ׳אנכי׳ המקפל בתוכו את כל מצוות עשה ואחריו ׳לא יהיה לך׳ המקפל בתוכו כל מצוות לא תעשה. ב. מצוות עשה ולא תעשה הן כנגד נעשה ונשמע: על מצוות עשה שייך נעשה במובן של קיום, ועל מצוות לא תעשה שייך נשמע שעניינו ציות (השווה מלבי׳׳ם שמות כד,ז). ג. מצוות עשה זמינות לקיום מאשר מצוות לא תעשה וכך גם שכרן.
50 כִּי אוֹתָם יוֹם יוֹם יִדְרְשׁוּן
אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן
וְעוֹד כָּתַב לָהּ בְּתוֹרַת מְאֻחָר מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה נִקְדְּשׁוּ
לְמִנְיָן שָׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּשׂוּ
מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ
55 וְדָא נְדוּנְיָא דְּהַנְעֵלַת לֵיהּ כַּלְּתָא דָּא לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת
מֵאֶת אָבִיהָ אָדוֹן הַנִּפְלָאוֹת
לֵב לָדַעַת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ וְעֵינַיִם לִרְאוֹת
- 49. ימישון: יזוזו. 50. כי…ידרשון: עדה׳׳ב יש׳ נח ב. 51. את..יעשון: על פי שמות יח,כ. 53. פשו: רבו. 54. מעשים…,יעשו: על פי בר׳ כ,ט.
הנדוניה
הנדוניה היא כלל הנכסים מסוג צאן ברזל, שמכניסה האישה לבעלה עם נישואיה. הם נרשמים בכתובה בפירוט בגדים ותכשיטים (רמב״ם שם פט׳׳ו ה׳׳א-ב, פכ׳׳ג הי׳׳א-יב; טור ושו׳׳ע שם סימן ס׳ סעיף יא ורמ׳׳א שם). 55. ודא…דא: מנוסח הכתובה המתאר את כלל הנכסים שמכניסה האישה לבעלה ופירושו: וזו הנדוניה שהכניסה לו כלה זו. לעלות ולראות: רמז למצוות ראייה בעלייה לרגל ׳בעלותך לראות לפני ה׳ אלהיך׳(שמות לד,כד). המילה ׳לעלות׳ מזכירה את הנוסח ׳דהנעילת׳ (־שהכניסה). 56. מאת…הנפלאות: כאן הקב״ה הוא גם החתן וגם אבי הכלה. 57. לב…לראות: על פי דב׳ כט,ג. הכוונה להתבוננות ולנכונות לקיים את התורה בבינת הלב, בשמיעה ובראייה.
נוסח הכתובה חלק 1-יָרַד דּוֹדִי לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת בָּשְׂמוֹ- מאיר נזרי.
עמוד 373