מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-ר׳ דוד אלקיים ־ אמן הקצידה במוגדור.

״שירת הבקשות״

פרק עשירי

ר׳ דוד אלקיים ־ אמן הקצידה במוגדור

כיצד היינו מתייחסים לאדם ברוך כשרונות שהצטיין בפיסול, בציור, בנגרות, בעיצוב שופרות וכנורות, בחריטה, בכתיבת שלטים ובכתיבת כתובות ועוד? היינו בודאי אומרים כי הוא עילוי ו״איש אשכולות״. אם נוסיף לכל הנ״ל תחום נוסף שבו הוכיח את כישוריו ־ כתיבת שירה ופיוט ־ נוכל לומר עליו שהוא יוצא דופן, חריג ביכולתו, אמן מחונן ועוד. אמן כזה היה ר׳ דוד אלקיים, ולא לחינם הוצמד אליו התואר ״אמן״.

מעיון במספר מאמרים העוסקים בר׳ דוד אלקיים (להלן הרד״א) אפשר לומר בודאות, כי הוא ראוי לכל התארים. הוא מוגדר כ״אחד מגדולי המשוררים העבריים בצפון אפריקה, ואולי אף הגדול שביניהם״.

במה זכה ר׳ דוד אלקיים ז״ל לתארים אלה? מי הוא היה? ומה היו סגולותיו בכלל, ובתחום חיבור הקצידות בפרט?

הוא נולד ב־1851 במוגדור. הוא היה דור שישי בעיר זו ונקרא ע״ש סבו שלמד תורה עם הצדיק ר׳ חיים פינטו זצ״ל. עוד לפני שנודע בעירו כמשורר, יצא שמו כסופר וכעיתונאי. הוא שלח כתבות על החיים היהודיים בקהילתו לעתונים העבריים ״הצפירה״ ו״היהודי״, שיצאו לאור בלונדון. בשנים 1893־1892 בהיותו בן 42־41, הוא שאף להרחיב את השכלתו והחל לכתוב שירי חכמה. הוא אף הצטרף לחוג משכילים, ובמסגרתו פעל יחד עם חברו הקרוב יצחק בן יעיש הלוי. הם עסקו בכתיבת שירה עברית והשתדלו, כנראה, לדבר עברית ביניהם ולהשתתף בכך במאמצים לתחיית הלשון העברית.

הערות המחבר:אחד המאמרים החשובים העוסקים בר׳ דוד אלקיים נכתב ע״י החוקר יוסף שטרית: ״ר׳ דוד אלקיים משורר, אמן ומשכיל״ המופיע בספרו של חנניה דהן ״מקורות השירה היהודית במרוקו״ וב״אפיריון״ מס׳ 1. את הדיוקן המקצועי עליו הוא חיבר בעזרת ראיונות שערך בקזבלנקה עם מספר ממכריו של ר׳ דוד אלקיים.

חוג המשכילים:פעילותו של החוג באה על רקע פריחתה של התנועה הלאומית העברית במאה ה־ 20 בצידה של המודרניות הצרפתית שדיברה על חיי קידמה, חופש וצדק חברתי. תוך כדי חדירתה של מודרניות לחיי היהודים, הוכשר כח אדם שיתאים את עצמו לנהל ולקדם את הקהילה היהודית לתוך חיים חברתיים, תרבותיים וכלכליים חדשים. על דמויות וחוגים בהשכלה העברית במרוקו ועל הרקע לתופעת ההשכלה העברית במרוקו בפרט ובצפון אפריקה בכלל ראה מאמרו של יוסף שטרית ״מודרניות לאומית עברית מול מודרניות צרפתית״ מתוך החוברת ״יהודי צפון אפריקה במאות ה־ 20־19״ של ״האוניברסיטה הפתוחה״.

יצחק בן יעיש הלוי (1895־1850) עיתונאי עברי ראשון במרוקו ששלח כתבות לעיתונים ״הצפירה״, ״המגיד״ ו״המליץ״ שדרכם ניסה להזעיק את יהדות מערב אירופה כדי שתפעל לשיפור מצבם החברתי והפוליטי של יהודי מרוקו•

פעילותו של הרצל, מעשיה של ההסתדרות הציונית והתפתחותו של היישוב היהודי בארץ־ ישראל שילהבו את דמיונם של הרד״א ושל חבריו. כך קורה שהפעילות הציונית מתעוררת במוגדור, כבשאר תפוצות הגולה. בין השנים 1895־1885, בהיותו בן 44־34 שנה, כותב הרד״א את שירי החכמה וההשכלה שלו. הוא מגלה עניין רב בהשכלה כמקור החכמה וכזו שתשפר מצבם של יהודי מוגדור בפרט ומרוקו בכלל:

"אמרתי אחכמה, בגללה אצתי

חמדת צלבבי זרתי

אש בקרבי מתלקחת

קצור קצרה בינתי וידיעתי

קדם ואחור רצתי"

הוא גילה אהבה עזה לשפה העברית אותה הוא משבח בפיוט שכתב. בהקדמה לפיוט כותב הרד״א: ״פיוט זה לילדים וילדות המנגנים בבית הספר להתלמד בהברות ומשקל הנגונים, בשירים, כלי זמר, והוא על יקרת השפה״. בנוסף לרצונו כי ילדי ישראל ילמדו ויכירו שירה עברית, הוא משבח שירה זו באחד משיריו וכך הוא כותב:

"עורי שפת אמת, שפה ברורה

שובי לימי נעוריך נדורה….

שפה בין השפות, מה לך נרדמת?

התנוססי, ואל תהי נכלמת"

מחשש לזעמם של הרבנים ובני הקהילה, החוג, יחד עם ר׳ דוד, התכנס כמעט במחתרת. למרות הכל סבל ר׳ דוד מחשדותיהם של בני הקהילה, אשר אף העלילו עליו שחדל לקיים תורה ומצוות. על כך כתב באחד משיריו:

"לו אף זו, שמעתי ונרגזתי

ראיתי ונבהלתי

רגל זרים עלי פוסחת

לאל חשבו בלתי ילדת מחרשת

קיים חי לעיד

כי דתי לא פרעתי

תורה היתה וטר מקל תפארתי

אהבתיה בעין נפקחת"

לאחר שנים פג טעמן של החכמה ושל ההשכלה. הרד״א מכה על חטא על שהתקרב להשכלה:

"פיוט זה על החכמה

והעושר ואורך הימים

הכל הבל וריק נגד יראת הדת לבד"

התפכחותו של ר׳ דוד אלקיים מההשכלה חלה בסוף המאה ה־19 באמצע שנות ה־40 לחייו. מאז הוא שקע בעולם השירה והפיוט.

[1] ומאוחר יותר, גם הצהרת בלפור שנמסרה ב־2.11.1917 שלהבה את דמיונו ואת דמיון חבריו לחוג המשכילים. בעת הצהרת בלפור היה ר׳ דוד אלקיים בן 66 שנה. בעת ששמע על הצהרת בלפור הוא כותב: ״אל תמיתני/ אנא ה׳ טרם אראה בית נכונה/בתי ציון בעשרן/די מצרה שבעה לה׳ נפשנו/אקריב קרבני/עולתי מנחתי״. יש להניח כי שיר זה נכתב בהשפעת התקופה בה פעל, יחד עם משכילים נוספים ממוגדור, בארגון פעילות ציונית שנמשכה עד תחילת המאה ה־20.

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-ר׳ דוד אלקיים ־ אמן הקצידה במוגדור.

עמוד 115