מורשת יהדות מרוקו

" ואתה תצוה את בני ישראל,
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור,
( שמות כז, כ).
להעלות – נר תמיד"
נ-ר ת- מ-י -ד – אותו נדליק ל-ת-מ-י-ד בבית המקדש השלישי.
ת – צ – ו – ה }נוטריקון{: צ'עקת ה'דל ת'קשיב ו'תושיע.
עלינו לזעוק לאבינו שבשמים ש יגאלנו, ויקים מקדשנו.
"ואתה תצוה . משה רבנו – גואל ראשון וגואל אחרון" (רבנו-אור-החיים -הק'. מט י)
מ – ש – ה = "מ' ה ש' היה ה'וא ש 'יהיה" ) רבנו-אור- החיים-הק'. קהלת א' ט').
מאת: הרב משה אסולין שמיר
בתחילת פרשת "תצוה", הקב"ה מצווה את משה רבנו כמה ציווים:
תרומת "שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (שמ' כז, כ), עשיית "בגדי קודש לאהרון }ובניו{ לכבוד
ולתפארת" )שמ' כח, ב(, הקדשת הכהנים "וקידשת אותם, וכהנו לי" (שמ' כח, מא) , וחותמת ב"מזבח מקטר קטורת"
)שמ' ל, א(. דבר כשלעצמו תמוה, היות ומקומו של מזבח הקטורת הוא בפרשת "תרומ ה" עם שלחן לחם הפנים
ומנורת הזהב, המוצבים בקודש. לכן, מזבח הקטורת היה צריך להיות מוזכר שם, ולא בסוף פרשתנו – "תצוה".
כל הציווים הנ"ל, מהווים המשך לארון הברית, הכפורת והכרובים, שלחן לחם הפנים ומנורת הזהב, מזבח העולה,
יריעות המשכן וקרשיו, בריחיו ואדניו, עליהם למדנו בפרש ה הקודמת "תרומה".
רבנו-אור-החיים -הק' שואל שלש שאלות על השימוש בביטוי "ואתה תצוה", הפותח את פרשתנו:
"למה הוצרך לומר 'ואתה', אחר שעמו היה מדבר"? הרי פרשת "תצוה" מהווה המשך לפרשת "תרומה".
"עוד, למה אמר 'תצוה', ולא צו", כמו בתחילת פרשת "צו" – "צו את אהרן ואת בניו לאמר" (ויקרא ו, ב).
"עוד, למה אמר לשון ציווי? }הרי{ בפרשת תרומה, התורה השתמשה בביטוי "ויקחו לי תרומה".
לשאלה הראשונה, מדוע נאמר הביטוי "ואתה", עונה רבנו: "ואולי, כי לצד שהדבר אינו מן המוסר לצוות ה' שידליקו
נרות בבית ה' אשר ממנו תצא אורה… אשר על כן, אמר למשה כי מצוה זו, לא יאמרנה לישראל על פי ה', אלא הוא
יצווה. פירוש מפי עצמו, שינהגו כבוד זה, להביא ש מן להדליק – ולזה אמר 'ואתה'…", כלשון קדשו.
כלומר, הקב"ה "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", היתכן
שיצטרך מנורה בביתו – בית מקדש ו. לכן השתמש בביטוי "ואתה", כאילו המבקש הוא משה רבנו ולא ה'.
לשאלה השניה, מדוע השתמשה התורה בביטוי "תצוה", משיב רבנו: משה רבנו בהיותו צדיק יסוד עולם העושה
את מצות רבו בזריזות ובהתלהבות, עוד עשוי היה "שיעשה הוא כל הנדבר אליו. ויביא כל הנדבה של המשכן, לצד
התלהבותו בעבודת ה', גם יעשה מלאכת המשכן ועבודתו, לזה אמר אליו תצוה" כדברי קדשו.
כלומר, התפקיד של משה יהיה לצוות ולפקד על ביצוע מלאכת המשכן. וכדברי רבנו בהמשך: "לזה אמר אליו 'ואתה
תצוה'. פירוש: מה שיש לך מהיתרון על כל ישראל – אינו אלא מה שתצוה אותם…". לכן נאמר "תצוה" ולא "צו".
גם תרגום אונקלוס מתרגם: "ואתה תצוה – ואת תפקד ית בני ישראל".
רבנו מעלה עוד תשובה במשמעות הביטוי "תצוה", ולהלן דברי קדשו: "בירר ה' למשה את המלכות, והמליכו על
ישראל. והוא אומרו, תצוה את בני ישראל, על דרך אומרו "ויצוני ה' לנגיד על עמו" (שמ"א יג יד)… כאן ייחד משה
למלכות ישראל, ואהרן כהן. ואולי כי לזה התכוון מה שאמר הכתוב: 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש':
ממלכת – חוזר אל משה. כהנים – אהרן. גוי קדוש – אלו הלווים". כלומר, היות ואהרן ובניו נבחרים לכהונה ככתוב:
"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו" (שמ' עח, א), לכן בחר במשה כמלך, דבר הרמוז במילה "תצוה".
מדרש תנחומא (תצווה ו'). "אמר ליה הקב"ה למשה: מלך עש יתיך, גזור = תצווה עליהם והם עושים, כדברי שמואל אל
שאול לאחר שהקריב את הקרבן, בטרם הגיע שמואל (א', יג יד'): "ויצווהו ה' לנגיד על עמו", וכן לעיל (שמ', ו' יג'): "ויצוום
אל בני ישראל". כלומר, הביטוי "לצוות" הוא בבחינת מלך, כך שמשה רבנו היה ויהיה מלך המשיח על עם ישראל.
רבנו-אור-החיים -הק':
הביטוי "ואתה תצוה" – לזמן עתיד = בגאולה האחרונה. בחסדי ה', את ניצניה זוכים לראות
"לכל תלמיד חכם,
יש ניצוץ מנשמת משה רבנו"