שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי- רבי משה דלויה

רבי משה דלויה היה אחיו של רבי יצחק נתבש״ט בחודש אב הת״ם ליצירה (1700). תנחומים ששלח לו היעב״ץ זצ׳׳ל, כתב: לחכם החסיד כמוה״ר יצחק דלויה במארויקם.

סימן משה לתמרור יום קינה

מ׳עיל בוז תעטו/ וגיל שכחו וגם / בכו קהל במר / לחסרון איש גביר.

ש׳מו משה ורב / מאד חכם ועיר / פטירתו הלא / כחרבן הדביר.

ה׳כי נקטף ונ/חטף נעעב בעת/ חגיגתו וא/־חרי דרגה תביר.

שמו יעקב רשום בראש הבתים.

יגון נאנחה ואנייה מר ומגינה/ כלם נקבצו באו־

ובבתי כלאי חדרי משכיות לבבנו לב רגז וסחרחר הוחבאו.

אנן וכל קהלא קדישא שם ישבנו גם בכינו הרבה בכו / עד אשר אם הרים שאו / ברחה השמחה וגם הששון ופניו לא יראו.

ופרחי ציצי ניצני הנחמה, יצאו מהעם ללקוט ולא מצאו: ומשתות מי המרים/ ושאוב מים באסו׳ן ממעייני הרצוע״ה כפולה ומכופלת – ותשואות הזוועה עולת ויורדות בה / ירעבו ולא יצמאו:

כל שומעי זאת יחרדו /ציפור יומם ימששו/ חשך והפך לילה וידכאו, לאמור: איך עלה מות בחלוננו /בא בארמונותינו: כמלוה/ כנושה/ וימת שם משה:

על זאת נהמה כרובים כולנו/ועל דא ודאי קא בכינא

דבלי בארעא האי שופרא .ומשה ניגש אל הערפל:

ביום זעם ועברה, עליו ננעלו שערי העזרה יש אם למקרא.

קרא בגרון וי דאתבר כסא דמוקרא: מנרתא דכיתא דנפיש וזהיר נהורה (נשבר הכוס היקר והמנורה הזכה ששבת אורה.) מרבה ישיבה מרבה חכמה: אב״א קרא אב״א גמרא וסברא^,

המהר״י טולידאנו מוסיף יש אגרת ׳בלשון לימודים׳ שנשלחה לו מחכם אחד מבני חברתו. רבי יחיא ויזמאן זצ״ל, בשנת תנ״ו.

אבני זכרון לקהילת מראקש

קלד

וביופי המידות והמעשים לו זרוע עם גבורה: ידיו שגיות׳ לתומה וענוה, ועסקניות בדבר מצוה וספר תורה

 בדיל חובין [־בעוונותינו] רגיז רחמנא דלא יהביה לן ויהביה לעפרא:

על כן יאות להגדיל ולהרבות בלב מר ונקשה ימי בכי אבל משה.

קולנו מצפצף בבתי כנסיות בתפילה ותחינה

יהא רעוא קמיה דרחמנא. דניחות נפשיה דהאי צדיקא

ליתחשב כריבדא דכוסליתא בדרועה דימינא:

ברזא דקרא דכתיב, ובחבורתו נרפא לנו

למיהב אסותא לכל שייפנא. ומשה עלה אל האלוקים:

לאשה ריח ניחוח וקרבן כפרה וחטאת שמינה

בעד נפש בניו ואחיו וכל משפחתו ולכל קהל ישראל עדה נאמנה: ונשמתו תעלה למקורה ומכונה ליהנות מזיו השכינה

וברוב טוב הצפון לצדיקים תהיה לו עדנה:

תתעדן בדשן נפשו ברכה טעונה

דאיידי דחביב לגבי קב״ה אסקיה להתם עם נפשות חסידיו כרבינא-ורב אשי: ויקרא אל משה.

ביושר לבב שפכנו שיח, ונצעק אל ה׳ אלוקי אבותינו הנותן בים דרך, ובמים עזים נתיבה:

מושל בים ובחרבה ברחמיו וחסדיו, יגדור הפרץ. וודו שבצדיקי אמינא חכה ושלהבת וחורבה:

יצו ה׳ אתכם את הברכה/ ויהיה לכם למעוז ולמסתור ולחומה- נשגבה/

למיהב ליכון חיי אריכי עד זקנה ושיבה:

ומזוני רויחי ובני הגוגי זכאי קשוט וברכתא טובא

וישקיכם נחמה ממעייני הישועה במדת תשלומי כפל, ומדה טובה מרובה: והיה לכם ה׳ לאור עולם, ושלמו ימי אבלכם ולא תוסיפו לדאבה. עיניכם תראינה ירושלים גוה שאגן בצביונה ובקומתה, ותשמחו בשמחת בית השואבה בזכותיה דרב המנונא סבא:

ולבניו אחריו יהיה מחסה והותירם ה׳ לטובה

כל נטעיו ושתיליו יהיו בתורה ובתעודה ובכל מידה חמודה: כנפיים פורשי – עוד בישראל כמשה.

נאם: אחיכם המדוכאים אשר תוגת האבל הזה בקרבם צפונה, ועל לוח לבם כתובה. החותמים פה פאס בשנת כל הנשמה תה״לל 1הת״ס] ליצירה בס׳ למען ייטב לך ובאת וירשתה את הארץ הטובה.

נאם יעב״ץ נרבי יעקב אבן צור זצ״ל]

שושלת חכמי ורבני מראקש -חביב אבגי– רבי משה דלויה

עמוד קלה