ארכיון יומי: 5 בפברואר 2024


תעודה מספר 46-בע״ה התקצ"ד-רבי דוד עובדיה-

תעודה מספר 46 –

להלן תוכן ההודעה בנושא זה.

התקצ"ד – ב"ה – 1834

ראינו אנחנו החתומים מטה, שנשתרבב בין בני קהלינו ישצ"ו מנהגים אשר לא טובים בעיני אלקים ואדם, האחת שנואה מה שהנגו שבליל שני של פסח הולך אבי המשודך וכל קרוביו אל בית אבי המשודכת לקרות שם את ההגדה ולסעוד שם ומניחים נשותיהם ובניהם יחידים ביתה ומבטלים אותם ממצות ארבע כוסות ומצות טיבולים ומצות סיפור יציאת מצרים, ומצות אכילת מצה ומרורו וחרוסת ואפיקומן. ובמקום שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בן חורין ויכין מושבו בביתו כבן הדרורים הלוך הלכו האישים להשתעבד לאחרים, והדבר נוגע לדת ודין של תורתינו הקדושה שהרי פסק מר"ן ז"ל בשולחנו הטהור א"ח סימן תע"ב וזה לשונו.

"גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל מצות הנהוגות באותו הלילה" על כן לומר, ובלכת האיש למקום אחר נמצאו אשתו ובניו הקטנים בטלי בהם ממצות הללו מלבד שגורם עצבון בבית בליל שמחת יום טוב ולא נכון לעשות כן.

ועוד זה אין לו שיעור מה שנהגו בימים טובים לפקוד איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו ונראה בעיניהם שזהו שמחת יום טוב ובאמת הגמור אין זה אפס מתלאה ולא זאת המנוחה והמרגעה להיות נעים ונדים מבית לבית ומחצר לחצר אלה מפה ואלה מפה. לא מצאו מנוח לכף רגלם, מאז הבוקר עד ותעבור המנחה ויהי כבואם אל ביתם עייפים ויגיעים כמי שעקר דלתות עזה ואיזה אפוה מקום מנוחת קדושת הרגל, אשר חכמים הגידו שלא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, ועושה אלה מלבד ביטולה של תורה, עוד יוסיפו סרה, בפקוד איש את רעהו להרבות בשיחה בטלה.

ומי יתן והיה שלא יהיה דבורם בשחוק וקלות ראש המרגילים את האדם לערוה, ורובן בהלשון הרע רחמנא לצילן, ומבטלים סעודת יום טוב וברכותיה ומאבדים טובה הרבה, לכן מהיום הזה והלאה מקבלים אנו על עצמנו ועל זרענו אחרינו לדורות עולם בקבלה גמורה, להיות כל איש שורר בביתו בליל שני של פסח בקריאת ההגדה עם בניו ובני ביתו ולא יצא מדלתי ביתו החוצה ושמח את אשתו.

וגם בכל ימים טובים אחר צאתו מן הקודש מתפילת שחרית ילך אל ביתו שמח וטוב לב, ואל יצא איש ממקומו שמו שהאריך בזה הרב ח"י ז"ל שכתב שמצוה על כל איש ישראל שלא לצאת מביתו ברגל וליטוש לאשתו ובני ביתו בדד בבית שעיקר המצוה, להיות שש ושמח הוא ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו כמו שנאמר, ושמחת אתה וביתך.

ואין חיוב על אישי ישראל בפקודת כל האדם שלא אמרו רז"ל והטילו עלינו החיוב זולת להקביל את פני רבו, דוקא ואם ירצה להרבות בשמחת יום טוב להזמין איש את רעהו ואיש את קרובו בביתו ובחומותיו להיות שניהם אוכלים על שולחן אחד בקדושה ובטהרה כדת של תורה הנה מה טוב ומה נעים ושומע לנו ישכון בטח ויהיה ביתן כגן רטוב, ועליו תבוא ברכת טוב, כן יהי רצון והיה זה בשנת תקצ"ד – 1834 לפ"ק.

יהונתן סיריו – רפאל אהרן מונסונייגו – יעקב סירירו.

תעודה מספר 46-בע״ה התקצ"ד-רבי דוד עובדיה-

עמוד 55

Saute-mouton-Nessim Sibony-Des jouets dans la societe juive marocaine-Brit 29

ברית 29

 

Saute-mouton.

Vers les années 50, on pratiquait plusieurs variantes de ce jeu ayant chacune un nom spécifique. Ces noms changeaient d'une ville à l'autre et certaines variantes telle "zéro pas", la plus pratiquée dans les cités du Sud marocain, étaient complètement ignorées de bien d’autres communautés. Il faut dire eue personne ne connaissait le jeu de saute-mouton dans sa version européenne parce que bien simple. Pourquoi s'amuser à ce qui est simple quand on peut se permettre ce qui est plus compliqué. N'est-ce pas là une des règles d'or des activités ludiques?

La version la plus répandue s'appelle de sa première phrase "Sebt Sebt Isso" C'est d'ailleurs ainsi que les personnes des générations précédentes appelaient saute-mouton dans tout le Maroc.

L'équipe procède à ce qu'on appelle le partage qui va indiquer qui sera le mouton et quel sera l'ordre à suivre pour sauter par-dessus ce mouton. Le mouton se baisse et les autres joueurs en file vont sauter par-dessus en appliquant leurs deux mains sur son dos pour se propulser. Le premier joueur dit la première phrase en sautant. Le deuxième et suivants répètent cette même phrase en sautant. Ainsi de suite jusqu'au dernier. Puis le premier déclame la deuxième phrase qui est répétée par les joueurs et ainsi de suite jusqu’à la fin du texte. Quand le premier joueur dit la dernière phrase il court le premier se cacher loin du mouton. Le deuxième joueur fait de même et le dernier joueur impose au mouton de compter jusqu’à dix vivant de se relever. Le mouton se relève alors et se met à courir après tous les joueurs et celui qu'il va toucher sera le nouveau mouton. On compte jusqu’à 50 et s'il n’attrape personne il devra être une fois de plus le mouton. Le texte de ce jeu a subi, sans nul doute, des déformations par suite de bien d'influences et surtout par l’épreuve du temps. Voici ce qui en reste chez bien de mes informateurs à travers tout le Maroc :

Es sebt sebt Isso"

El Hed ma nefsso"

El tnain lizara"

El tlat el khsara"

"Larba’ en nhéniw"

"El khmis et tesmi’ "

"En har ezem’a el hrib"

 

Ce sont donc les sept jours de la semaine avec ce qui les a caractérisé à un moment donné dans les pratiques :

"Samedi est le samedi de Isso

Dimanche on ne se repose pas

Lundi le salaire

Mardi la perte

Mercredi on met le henné

Jeudi l'examen

Le jour du Vendredi la fuite."

 

Et alors le dernier joueur fuit.

Peu de personnes se souviennent de ce texte qui exprime bien la vie d'alors des garçons qui pouvaient fuir de leurs études le vendredi après-midi seulement.

Un texte analogue existe chez les Musulmans et fut traduit en Espagnol par Mohamed Ibn Azuz Haquim dans son ouvrage "Folklore Infantil de Gumara el Haima”.

 

Es sebt sebeut Sabado sabbut

El hed nebeut  Domingo nabbut

El Ttnin lhmamaLunes tortola

El tlat bshara   Martes buen indicio

El arba’ enferhoMiercoles nos alegramos

El khmis enquerho Jueves nos apenamos

Ej jem’a ‘id el moumnin Viernes fiesta de los creyentes

Es sebt hassdouSabado es el Final

 

Samedi Sebbeut, Dimanche Nebeut, Lundi la tourterelle, Mardi bon signe, Mercredi nous sommes heureux, Jeudi nous sommes peinés, Vendredi est la fête des croyants, Samedi est le dernier.

Nous pouvons noter que le Samedi intervient au début et à la fin. En Arabe le Samedi a son nom proche de Shabbat et n’est pas le premier jour de la semaine musulmane alors que dimanche est le premier jour “El hed”, un et Lundi “el tnin”, deux.

Il donne aussi une autre version sous le titre TAKXA en ces termes :

 

Sebt sebbeutSabado sabbut

 El hed nebeut Domingo nabbut

El khmis esh shra’Jueves abierto

El quajeujUnion

El gajeujGaseosa

Et taqshaTAKXA

Imak ’ishaTu madre Aixa

’imi el haj oghtassMi tio el Hach y una zambullida

 Sebant es sof Lavandera di Lana

Errkiyba des seltanRodilla del Sultan

Gherssat el bsal Huerta de cebollas

Ya Rebbi ’amemi ma nehssal.Dios que nuança sea atrapado.

 

Samedi Sebbeut, Dimanche Nebeut, Jeudi est ouvert ou le jugement, l’union, l’eau gazeuse, et teqsha, ta mère ’isha, mon oncle el Haj a sauté dans l’eau, lavandière de laine, le genou du Sultan, un jardin d’oignons, mon Dieu faites queje ne me fasse jamais attraper.

 

Au Mexique j'ai retrouvé une version en 16 figures jouée par filles et garçons dont le nom est “CERO POR CHAPUSERO” “Zéro pour Forgeron”

Uno por mulo

Dos patadas y cos

Tres copitas de San Andrés

Cuatro Jamón te saco

Cinco de aqui te brinco

Seis a la revez

Siete moñete

Ocho te lo quito y te lo mocho Nueve copitas de nieve Diez elevado a la vez Once caballito de bronce Doce la vieja tose

Trece el ramo te crece en 1913 Si no lo riegas no te crese Catorse Carros a la moderna marca de Quince el diabolo te trinche Diez y seis niños a correr.

 

Un, pour une mule. Deux, coups et une ruade. Trois, coupes de saint André. Quatre, du jambon je te prendrai. Cinq, d’ici je te saute dessus. Six, à l’envers. Sept, chignon. Huit, je te le prendrai et je le couperai. Neuf, flocons de neige. Dix, élevé soudainement. Onze, petits chevaux de bronze. Douze, la vieille tousse. Treize, la queue te pousse en 1913 et si tu ne l’arrosais pas elle n’aurait pas poussé. Quatorze, voiture de marque moderne de.. Quinze, le diable te mettra en tranchée. Seize, et les enfants de courir.

 

Encore une fois la fin invite à courir pour ne pas se laisser attraper par le mouton et le titre comporte le Zéro comme dans Zéro passe ou Zéro pas que les enfants juifs du Sud marocain jouaient encore en 1952. A remarquer aussi qu’à Jérusalem le mouton est appelé âne comme en Espagnol mule. Le jeu de saute-mouton à Jérusalem est dit le petit âne. Au Maroc il n’était fait usage ni du terme mouton ni du terme âne pour designer celui qui se baissait.

Saute-mouton-Nessim SibonyDes jouets dans la societe juive marocaine-Brit 29

Page 91

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 218 מנויים נוספים
פברואר 2024
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
2526272829  

רשימת הנושאים באתר