מורשת יהדות מרוקו

יעקב בן מלכא. נפטר תקל״א, בתטואן. מו״ץ בפאס. בהקדמת שו״ת זרע יעקב, תואר כ״המקובל האלוהי״. ייתכן שחיבר פירוש לזוהר. ״חקירה לר׳ יעקב בן מלכא על אלפא ביתא״ מובאת בכ״י פריס 1455, דף 112ב, אך קשה לקריאה. (אגב, הוא כותב שם, דף 112א: ״נאם השפל בנפש מדוכא גולה ממקומו כדג״). בכתב־יד מופיעים שירים על שם יעקב בץ מלכא, וכנראה שירים שנכתבו אליו.

יעקב מראג׳י בן שמואל. 1700 בערך. מקובל נודע, רבו של ר׳ אברהם ן׳ מוסה, וחברו של ר׳ אברהם בן ישראל אזולאי. נראית השערתו של בניהו, ״שהחשוב שבחבורות המקובלים שהגו אך ורק בקבלת האר״י היה חוגו של ר׳ יעקב ך מאראג׳י בתטואן. ממנו יצאה השפעה על המקובלים בסאלי״. ר׳ יעקב ״הפלא והרבה לכתוב פירושים על הזוהר הקדוש. ואני הצעיר ראיתי פירוש האדרות מהרב ז״ל בכ״י״, על פירושיו לאידרות ראה להלן הערות 677-675. פירושו על אידרא זוטא קדישא נדפס בסוף הדרת זקנים (וויען תרמ״ז). הפירוש נוטה יותר לפשט, אם כי יש בו מקבלת האר״י. הגהותיו לכתבי האר״י פזורות בכתבי־יד שונים. למשל, בשולי גילוי לאדרת האזינו, כ״י ניו־יורק/בהמ״ל 1773, דף 9א-ב; הגהות לאוצרות חיים, בשולי כ״י ניו־יורק/להמן 162 ונדפסו במקום בינה (לר׳ יצחק צבע, שאלוניקי תקע״ג, כב ע״א – מד ע״א; למבוא שערים – בראש כ״י בהמ״ל 1684, שנעתק בח בכסלו תצ״ט, מקום בינה, שם, צג ע״ב – קג ע״ב; לספר הבונות – בכ״י להמן 172, דפים ח-טז. וראה במיוחד, דף יא ע״ב. מקצתן נדפסו גם בשערי בינה, יא ע״א – לא ע״א. קונטרס קבלי לוריאני מובהק, ששלח לר׳ רפאל ך צור, מועתק בסובר הרזים, ג׳רבה תשי״ד, נז ע״ב – סג ע״א. וכן בכ״י בהמ״ל 1774, דפים 1א-12ב. עוד מובא מאמר קצר משמו במערת שדה המכפלה (הארוך), ירושלים תר״ע, נח ע״ב.

יעקב נחמיאם. מחכמי דמנאת. תואר ביחסי כבוד מרובים, ״הרב הקדוש המקובל״, וכיוצא באלה (מ״ר, סח ע״ד).

יעקב סירירו בן מתתיה. ״הרב החסיד הקדוש המקובל מוהר״ר יעקב סירירו… איש אלוהים קדוש הוא נתבקש בישיבה ש״מ [ = של מעלה] כבן פב שנה בשנת תרי״א״. רמו״ץ בפאס.

יעקב פינטו בן ראובן. נפטר אחרי 1750  מחכמי מראכש, ומתלמידי ר׳ אברהם בן ישראל אזולאי. חברו של ר׳ ישעיה הכהן, ולפי השערת טולידנו, ״כנראה שחיברו ג״כ פירושים על הזוהר״. אכן, חיבור גדול של פירוש לזוהר בשם לקט שושנים נמצא בכ״י מוסד הרב קוק 51 (נעתק בשנת תק״א), וכ״י ניו־יורק/בהמ״ל 1828 (נעתק בשנת תק״ט). הפירוש בנוי, כדבריהם, על ר׳ אברהם אזולאי ור׳ יעקב מראג׳י. הגהותיו לספר הבונות נדפסו בשערי בינה, שם, א ע״א – י ע״ב. ושם פזורות גם הגהותיו לאוצרות חיים. כן נרשמו הגהותיו בשולי אוצרות חיים, כ״י ניו־ יורק/להמן 162. וראה גם לעיל ע׳ דוד צבאח.

" יעקב(א)בן צור בן ראובן. יליד פאס, יום שבת כז באייר תל״ג – ליל שבת א בטבת תקי״ג. ״פוסק, משורר, דרשן ומקובל. הוא וחבירו ר^, יהודה ן' עטר היו מן הבולטים ביותר שבחכמי מארוקו״. תלמיד־חכם שידיו רב לו במקצועות שונים, אם כי עיקר חיבוריו הם בהלכה, ואף אלה לא נדפסו ; לבד משו״ת משפט וצדקה ביעקב. ידוע שהגיה כתב־יד של ירח יקר, לפירושו של ר׳ אברהם ב״ר מרדכי גלאנטי לזוהר. הגהותיו לאוצרות חיים נזכרות הרבה בסובר הרזים. בכ״י ניו־יורק/להמן מס׳ 215, באו !הגהותיו לספר הכתות. העתקה מליקוטים קבליים שונים שאסף, נמצא  בכ״י ניו־יורק/בהמ״ל 1773, דף 30א ואילך. החיד״א, בשם הגדולים, מציין כי ״היה לו יד בקבלה מעשית״.

' יעקב בן שבת. נפטר יט בתשרי תרי״ח. מחכמי ג׳בראלטאר. בספר פיוטיו יגל יעקב (ליוורנו תרמ״א), משתמש במונחים קבליים (וראה, למשל, ט ע״ב). בדף טז ע״א מובא סיפור הנס המפורסם שנעשה בשבת לר' יעקב בן שבת הראשון. אריה החזיר עם צאת השבת את ר׳ יעקב לשיירה, שממנה פרש בערב שבת בשל קדושת היום. ״והוא קבור במערת איפראן קרוב למוגאדור, וכמה רבנים נקברים במערה … חמשים צדיקים … והאחרון … הרב יהודה בן הרב נפתלי אפרייאט״. על חיבורו רוח יעקב ראה להלן בפרק יא.

יעקב ששפורטאש. 1698-1610. מראשי הלוחמים בשבתאות. יליד אוראן שבאלג׳יריה. היה רב ראשי בתלמסאן, אחר כך בפאס ובסאלי. ״נכנס לפרדס בימי שבתו שם [במארוקו] ונשאר מקובל אדוק כל שנותיו״. ספרו ציצת נובל צבי יצא במהדורה מדעית בידי י׳ תשבי, ירושלים תשי״ד. חשובה היא הקדמתו הארוכה של ששפורטאש להיכל הקדש של ר״מ אלבז, ״המוכיחה על זיקתו הנפשית לעולם קבלת ר׳ משה קורדובירו דווקא״. ר״י ששפורטאש חיבר גם פיוט על ספירות בן שלושה־עשר בתים. מתחיל: ״אקוד עלי אפי״. נדפס בהיכל הקדש, אמשטרדם תי״ג, ו ע״א – ז ע״א (ומזכיר זאת בהקדמה, ד ע״ג). וכן בכ״י ניו־יורק/בהמ״ל 4643, רף 22א-ב; ב״י פריס 858, דפים 258ב-259ב. יצחק אבטאן. דרעא. בתוך פיוט למעלת הצדיקים (דף בודד), מאת אברהם עלון, נמנה גם: ״חסיד שמו נודע בסוד תורה ופשטן הרב הצדיק רבי יצחק אבטאן. נהר אדרא לכל שמו נודע בענוה״. וכן הוא בספר ישמח ישראל, עמ^׳ 85. וראה מ״ר, עו ע״ב.

יצחק אלבאז. מחכמי פאס (מ״ר, עו ע״ג; רשימת עמאר, עמ׳ 254).

יצחק בן עמרם בר קאים. סוף המאה הט״ז וראשית הי״ז. ר׳ יעקב איפרגאן כותב (מנחה חדשה, דף 512ב): ״וזה שמעתי מהמאושר הענו הה״ר יצחק יצ״ו בכמהה״ר עמרם בר קאים זלה״ה ודבריו נכונים ומוסכמים ע״ד הזהר בכמה מקומות״.

יצחק די לויה. נפטר ח באב תע״א. מגדולי חכמי מראכש. שמו קשור לקבלה מעשית.

יצחק הכהן בן אברהם. נפטר לפני שע״ט. היה תלמידו של ר׳ משה אלבז. כמו כן מציין שמות של מקובלים שקיבל מהם. ידוע בחיבורו גנת ביתן. בפתיחה מייחל ״להגות ברמזי סודות האגדה ובסתרי פסוקים וסתרי טעמי המצוות ורמזיהם וסודי האותיות והניקוד והטעם ותפלות המועדים ושבתות וסוד מדות וספירות השי״ת אין סוף לרחמיו״. הספר כולל פירושים לספירות. הולך ומרחיב בפרטי הכינויים, עוסק בטעמי המצוות ותפילות שונות תוך שילוב הסברת כינויי הספירות. שירו(תחת הכותרת: ״בתים מלאים כל טוב״ וכו׳) מתחיל: ״אין סוף יתברך שמו וזכרו האציל אצילות מזיו אורו״(כ״י ביה״ד בלונדון 121, נז ע״ב – נח ע״א; כ״י הספרייה הבריטית 10521, דף 160א; ניו־יורק/בהמ״ל 2089, דף 51א). השיר שלאחריו: ״להבין כוונת של מעלה״, ויש בכותרתו חילופי־ נוסח (כ״י 10521, דף 161ב; בהמ״ל 2089, דף 52א).

יצחק סוויסיא. 1800 בערך. מקובל מתאמארת אשר בסוס. עלה לארץ ישראל. בהשתדלותו נדפס בירושלים תר״ע מערת שזה המכפלה של ר׳ משה בן צור, כדלקמן (מ״ר, עז ע״ד). ראוי לציין כי בהסכמת ר׳ חיים זוננפלד הוא מכונה ״אחד מהמכוונים״.

הקבלה בצפון אפריקה למן המאה הט"ז-משה חלמיש

עמוד 42