הדילמה של הסלקציה בעליית יהודי מרוקו וחלקו של שליח הסוכנות היהודית – זאב חקלאי – בסוגייה זו.

באדיבותה של המחברת התלמידה טל רוסט…..ועל כך אני מודה לה מאוד
אני נרגש להביא בפניכם את העבודה הנפלאה, פרי עטה ומחקרה של טל רוסט
 היא מביאה מבט אחר על ושא הסלקציה, למרות שהיא בכלל לא חוותה את זה וגם לא מהעדה שסבלה מהסלקציה שהונהגה בזמנו על ידי השלטון דאז.
קריאה מומלצת

מבוא

"…זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל אם מפני שהוא עשוק-זכויות בנכר, אם מפני שהוא איננו בטוח בקיומו, אם מפני שהוא נדחק ומנושל בארצותיו, אם מפני שהוא מוקף שנאה ובוז, אם מפני שאיננו יכול לחיות חיים חדשים כרצונו ואם מפני אהבתו למסורת העברית, לתרבות העברית ולקוממיות הישראלית." (דוד בן-גוריון בדיון בכנסת לאישור חוק השבות, 5.7.1950).

"ממרוקו – לא חולים ולא זקנים." (דוד בן-גוריון במוסד לתיאום בין הממשלה לסוכנות היהודית, 9.7.1950).

בשני הציטוטים המובאים לעיל (שנאמרו בהפרש של ארבעה ימים זה מזה) ניתן למצוא את הדילמה המרכזית בה מתמקדת עבודה זו, העוסקת במדיניות הסלקציה של ממשלת ישראל כלפי עליית יהודי מרוקו בימי ראשית המדינה.

סב אמי, זאב חקלאי, נשלח בתחילת שנות ה-50 מטעם הסוכנות היהודית למרוקו כראש שלוחת מחלקת העלייה שם. באותה תקופה התמודדה מדינת ישראל עם עלייה המונית מכל העולם, והתקשתה לספק לעולים את צרכיהם הבסיסיים. משום כך הוחלט על עריכת סלקציה במסגרתה נפסלה עליית חלק מהעולים על בסיס של בריאות, גיל, יכולת התפרנסות וגורמים נוספים. אלא שתהליך זה התבצע באופן שיטתי רק כלפי יהודי צפון אפריקה (ולא כלפי עולי מדינות אירופה). תהליך הקליטה של יהודי מרוקו נתקל בבעיה – תוצר של תופעת "כור ההיתוך" – יחס מזלזל ומתנשא כלפי העולים על רקע מוצאם – גם משום שהאליטה האשכנזית בארץ היא שהכתיבה את התרבות השוררת בה.

שאלת המחקר שלי היא, מה היו הסיבות למדיניות הסלקציה של ממשלת ישראל כלפי יהודי צפון אפריקה, ובכלל זה האם בבסיס הסלקציה עמדו גם השקפות מתנשאות. במיוחד אברר מה היו הסיבות לשינוי עמדתו של שליח הסוכנות, זאב חקלאי (אשר בעצמו היה איש האליטה הפוליטית האשכנזית) מתמיכה בסלקציה להתנגדות לה, ובאילו דרכים נקט למען ביטוי התנגדותו זו.

החלטתי להתמקד בנושא עבודה זה בעקבות אירוע משפחתי לציון 100 שנים להולדתו של זאב חקלאי, לפני כשנתיים. באירוע הוצגו תמונות, סופרו סיפורים ואף הוקראו מכתבים ממקורות ראשוניים (כולל הקדשה מרגשת לזאב מיהודי תושב מרוקו אשר טופל על ידו). לאחר מכן התחלתי להתעניין בנושא הכללי ובסוגייה העיקרית, אשר היוותה עבורי מוקד לעניין ולהתעמקות – עלייה המונית מול סלקציה, וכך קיבלתי את ההחלטה לכתיבת העבודה בנושא זה.

במהלך עבודתי השתמשתי בעיקר במקורות ראשוניים: מסמכים מהארכיון הפרטי של זאב חקלאי (הנשמר אצל בתו בירושלים); מסמכים מהארכיון הציוני המרכזי (ירושלים); ראיונות שנעשו על-ידי עם בנו אורי, וכמו כן במחקרים שכבר נעשו בתחום ומקורות נוספים, כמו עיתוני התקופה.

אחת הבעיות שנוצרה אצלי כתוצאה מהשימוש במקורות הראשוניים היא מחסור בחומר במקרים מסוימים. בעיה זו צצה בעיקר כאשר כתבתי את הפרק על זאב חקלאי ופעולותיו, אותו כתבתי על סמך ההתכתבויות של זאב חקלאי, ממכתבים שהיו ברשותי. במקרים מסוימים החומר הראשוני לא היה כוללני ולא תמיד אפשר להרכיב את התמונה בשלמותה.

בעיה נוספת, אשר נוצרה במהלך כתיבת העבודה היא בעיית הסובייקטיביות. היה לי קשה  להישאר אובייקטיבית בסוגיית הסלקציה, גם בגלל הקשר המשפחתי, ומכיוון שנחשפתי אליה דרך העיניים של זאב ומכתביו, אשר ביטאו עמדה של התנגדות לה. גם מרבית המחקרים שהשתמשתי בהם ביטאו התנגדות רבה לסלקציה. ראוי לציין, שאמנם לכאורה "נפלתי בפח" ונקטתי עמדה במהלך העבודה, אך זאת לאחר שניגשתי אליה ללא דעות קדומות, חקרתי עמוקות את הנושא ודנתי בהיבטיו השונים.

במהלך כתיבת עבודת המחקר, המתמקדת בדמותו של זאב חקלאי, מצאתי את עצמי משתמשת בשמו בחוסר אחידות, כאשר לפעמים כיניתי אותו "זאב" ולפעמים "חקלאי". הסיבה לכך היא, שלכנות אותו "חקלאי" במשך כל העבודה ביטא מבחינתי סוג של ריחוק, אולם העבודה נכתבה בעקבות קרבה. לעומת זאת, לכנות אותו "זאב" היה עלול לבטא חוסר רשמיות, וזאת הסיבה שהחלטתי לשלב ביניהם.

עבודתי מחולקת לארבעה נושאים עיקריים: הראשון הוא פרק רקע המספר על העלייה הגדולה לאחר קום המדינה. השני מתמקד ביהודי מרוקו ומאפייניהם העיקריים. השלישי  עוסק במדיניות הסלקציה של ממשלת ישראל, בכלל, וכלפי יהודי מרוקו, בפרט. הפרק הרביעי והעיקרי מתמקד בדמותו של שליח העלייה ממרוקו מטעם הסוכנות היהודית – זאב חקלאי. הפרק האחרון הינו הסיכום והמסקנות אשר הפקתי במהלך העבודה.
 מפורסם בקטגוריה "הסלקציה"

הדילמה של הסלקציה בעליית יהודי מרוקו וחלקו של שליח הסוכנות היהודית – זאב חקלאי – בסוגייה זו.