אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט


אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ואינקויזיציה

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

קיומם של מוסדות עזרה הדדית וסעד אלה בין האנוסים מורה לא רק על הצורך שבהם, אלא הוא סימן מובהק לשלב־בינים חברתי שבו נזקקו אנוסים לחוגים משלהם לצרכים שונים. לאחר מחצית המאה הט״ו אין אנו שומעים עוד על החבורות הללו בסיאודד ריאל! מסתבר שחדלו להתקיים, וכל אנוס פתר את שאלת קבורת בני־משפחתו לפי אמצעיו שלו. במשפטי האינקויזיציה, שיש בהם עדויות המתארות גם ימים שבסביבות מחציתה של המאה, לא נמצא כל זכר לפעולתן של חבורות־סעד אלה. המאורעות שבאו על אנוסי המקום מוכיחים כמה הרסו גורמים שונים בעיר כל צורת־ארגון עצמית בעדת האנוסים.

 קודם שנבוא לתאר את פרשת יחסיה של עדת אנוסי סיאודד ריאל עם האוכלוסיה הנוצרית ננסה לבחון בעיה חשובה בעניניד. הפנימיים של עדת־אנוסים זו. שאלה גדולה היא, אימתי התחילו אנוסים שבים ומקיימים מצוות תורת משה ומנסים לחיות כיהודים לכל דבר? העדויות הקדומות ביותר המביאות לנו תיאורים של קיום מצוות הן משנות השלושים של המאה הט״ו, והדעת נותנת שלו נמצאו לאינקויזיציה עדים שהיה בידם לתאר ימים שקדמו לשנות השלושים, היינו קוראים על כך בודאי בתיקי נידוניה של האינקויזיציה. נראה איפוא, לדעתנו, שאין לדבר כלל על תאריך קבוע שבו התחילו כל האנוסים לקיים מצוות.

 קרוב לודאי שאנוסים שבו לקיים מצוות מיד לאחר המרתם הכפויה או לאחר התפכחותם מן ההמרה, משנוכחו כי צעד זה, אפילו נעשה מדעת, היה מיסודו צעד מוטעה לגביהם. והתאריך הקדום ביותר הבא לתאר כל מעשה של קיום מצוות כוונתו לגבי הנאשם, שעלה בידי בית־הדין למצוא עד למצוד, שקוימה בתאריך פלוני. משום כך יש לדייק ולהבדיל בין כוונת צרכיה של האינקויזיציה לגבי ״שקיעתו הראשונה של הנאשם בחטא, כדבריה בניסוח הרשמי, והוא מעשה־השיבה הראשון לקיום מצוות מצד הנתבע לדין.

כידוע, די היה לאינקויזיציה במצוה אחת מתורת משה כדי לקבוע את חטאו של הנאשם כלפי הנצרות! אך לגבי הנאשם עצמו ויהדותו שלו ודאי שלא נסתפק בקיומה של מצוה אחת, אף אם יש לה תאריך ועדים שהעידו לפני בית־הדין. משום כך, אם מדברת עדות אחת בקיומה של מצוה אחת, נראה לנו  שהמדובר הוא אם לא בכל תרי״ג מצוות, הרי במצוות הרבה.

 ולגבי התאריך הקדום ביותר, שבו נזכרים אנוסים שקיימו מצוות, יש לומר שערכו פורמלי גרידא, והוא יכול לשמש בתולדות חייהם של אנוסי סיאודד ריאל נקודת־אחיזה לשילוב מעשי התיהדותם במסכת כלל חייהם בעיר. משום כך האמור באנוס כרודריגו מארין שקיים מצוות בשנת,1434 או בדרכה של מריה גונסאליס, אשת חואן גונסאליס פינטאדו, בקיום מצוות בשנת,1444 כל כוונתו שכבר שנים רבות קודם בואה של האינקויזיציה חיו הללו כיהודים לכל דבר. ואין הם יחידים בדרכם זו. אליהם אפשר להוסיף את חואן גונסאליס אסקוחידו, שכבר בשנת 1446 קיים מצוות, ועוד אחרים כמותו. כלומר, שנת הפרעות, 1449, לא היתה לגביהם שנת־משבר שלאחריה התחילו חוזרים ליהדות. וכשם שאותם אנוסים קיימו מצוות לפני שנה זו כך קיימו לאחריה. אין איפוא לדבר על משברים חיצוניים בהוייתם היהודית, אלא בשיבה לצור־מחצבתם מתוך הכרה ברורה, אולי זמן קצר בלבד לאחר ההמרה האנוסה.

שנת 1449 היא שנת־משבר לאנוסים, אך הרי זה ביסודו משבר כפוי מן החוץ, שנבע מיחסו של כלל האוכלוסיה אל עדת האנוסים. הימים הקשים שעברו על אנוסי טולידו, בהתעוררות שגרם לה פדרו סרמינטו בשנת 1449, לא פסחו על אנוסי סיאודד ריאל. הפרעות הגיעו אליה בחודש יוני, והן המשך של המעשים שנתרחשו בטולידו. דומים היו התנאים בשני המקומות. גם בסיאודד ריאל כבטולידו עלה בידיהם של אנוסים להגיע למשרות חשובות בהנהגת העיר ובמקומות אחרים, שקודם־לכן לא היתה להם שום אחיזה בהם. בטולידו נערך לאחד הפרעות באנוסים משפט אינקויזיציה, שכתוצאה ממנו ניתן פסק־הדין – החוק (sentencia-estatuto) שאסר על אנוסים, או לכל אלה שהם מן היהודים (hii qui ex judaeis sunt), לתפוס כל משרה בעיר שיש בה משום זכות שיפוט או מעמד נישא לנוצרים ממוצא נוצרי טהור. אבל בסיאודד ריאל היה למעשים אלו גוון מיוחד. כבר ב־18 בחודש יוני התארגנו אנוסי העיר לחבורה מזוינת, שבראשה עמדו באצ׳יליר בשם רודריגו, ששימש אַלְקַלדֵי בעיר, וחואן גונסאליס.

התארגנות זו אמרו אנוסים עליה, שידוע להם שמתכוננים לשדוד אותם. החבורה מנתה 300 איש, שהודיעו במפורש שקודם שיפגעו בהם יעלו את העיר באש. הבאצ׳יליֶר נקרא על מעשיו לדיI ודברים לפני ראשות העיר, אך כעבור כמה ימים, ב־7 ביולי (שהיה יום שני בשבוע), שבו הוא ואנשיו למגרש העיר ואיימו לפגוע בכל מי שינסה לפגוע בהם. באותו מעמד נהרג אלואר גארסיה, נוצרי ממוצא נוצרי גמור.

מטה מסדר קלעתרבה, שנמצא באַלמַגרו הסמוכה, שלח את אחד ממפקדיו בראש חיילים לסיאודד ריאל כדי להרגיע את הרוחות. הללו, בלי ידיעת אנשי העיר, תפסו את אחד משערי העיר! פרצה קטטה, ומפקדה של קבוצה זו נהרג. מכאן ואילך פרצו פרעות ומלחמה בין הצדדים ללא כל מעצור. את הבאצייליר רודריגו ואת אחיו פרנאנדו הרגו וסחבו אח גופותיהם בחוצות העיר! מבית־הסוהר של העיר הוציאו את הבאצ׳יליר אריאס דיאס ואת גונסאלו אלונסו די סילס, שהואשמו ברצח המפקד מטעם מסדר קלעתרבה, והרגו אותם בראש חוצות. מעתה החלו גם בהצתת רכוש, ובתיהם של האנוסים דוקטור דיגו רודריגס די סנטה־קרוס ואלונסו גונסאליס, סוחר־בדים, עלו באש ועמהם רכוש רב!

בביתו של הנוטריון חואן גארסיה נשרפו רכוש ומסמכים רבים! וכך אירע לביתו של הנוטריון גונסאלו סנצ׳יס ולבתיהם של נוטריונים אנוסים אחרים. 22 איש נהרגו בפרעות, שהתחילו ב־7 ביולי ונמשכו עד 20 בחודש. מתיאור הפרעות מסתיר שלא רק גדולי האנוסים נפגעו, אלא כל עדת האנוסים הוכתה מכה קשה. הד לפרעות אלה נמצא בדברי־הסניגוריה שהשמיע להגנת עצמו חואן גונסאלים פינטאדו.

הוא הסתיר בקופסת־פח תכשיטים ששָוים 60,000 מַרבדי בימי הפרעות של חודש יולי, והללו נשדדו על־ידי משרתת אחת ששירתה בביתו ועל־ידי מאהבה. אך משפטו של חואן פאלקון, המכונה הזקן, מגלה פרטים מעניינים על תגובת האנוסים לפרעות. חואן פאלקון ועמו פדרו מרטינס הגמגמן (tartamudo) צוינו כאחראים להתעוררות האנוסים

והגם שהעד מיחס להם את ראשיתה של הכפירה,כל כוונתו היא לתגובת האנוסים לפרעות. עליהם יש בידנו עדויות שקיימו מצוות, כשם שקיימו רבים אחרים, שנים רבות קודם לפרעות. עד זה התקשה לתת ביטוי בדבריו לתגובת האנוסים, שנראתה לו במהותה ככפירה. שאילמלא כן אין להבין מה הביא עד זה לידי כך שיקשור את ראשית השיבה ליהדות בשנת 1449 דוקא. וניווכח לדעת אחר־כך שעוד פרעו באנוסים בסיאודד ריאל גם בתאריכים אחרים, רק ב־15 בספטמבר פנו ראשי העיר אל חואן השני והודיעו לו שהעיר ריקה מתושביה וסבלם של הנשארים בה רב לאין ערוך. על־כן ביקשו מאת המלך שיחון את תושבי העיר הנשארים לפליטה. סליחתו של חואן השני לא איחרה לבוא, והיא ניתנה ב־8 בנובמבר 1449 לכל מי שעבד עבירות באותם שבועים של פרעות! ומי שהיו לו משרות, תארי־כבוד ובניפיקין, הותר לו לשוב ולתפוס בהם.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביבאינקביזיציה 00004

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

שנת 1449 היא שנת־משבר לאנוסים, אך הרי זה ביסודו משבר כפוי מן החוץ, שנבע מיחסו של כלל האוכלוסיה אל עדת האנוסים. הימים הקשים שעברו על אנוסי טולידו, בהתעוררות שגרם לה פדרו סרמינטו בשנת 1449, לא פסחו על אנוסי סיאודד ריאל. הפרעות הגיעו אליה בחודש יוני, והן המשך של המעשים שנתרחשו בטולידו. דומים היו התנאים בשני המקומות. גם בסיאודד ריאל כבטולידו עלה בידיהם של אנוסים להגיע למשרות חשובות בהנהגת העיר ובמקומות אחרים, שקודם־לכן לא היתה להם שום אחיזה בהם. בטולידו נערך לאחד הפרעות באנוסים משפט אינקויזיציה, שכתוצאה ממנו ניתן פסק־הדין – החוק (sentencia-estatuto) שאסר על אנוסים, או לכל אלה שהם מן היהודים (hii qui ex judaeis sunt), לתפוס כל משרה בעיר שיש בה משום זכות שיפוט או מעמד נישא לנוצרים ממוצא נוצרי טהור. אבל בסיאודד ריאל היה למעשים אלו גוון מיוחד. כבר ב־18 בחודש יוני התארגנו אנוסי העיר לחבורה מזוינת, שבראשה עמדו באצ׳יליר בשם רודריגו, ששימש אלקלדי בעיר, וחואן גונסאליס.

התארגנות זו אמרו אנוסים עליה, שידוע להם שמתכוננים לשדוד אותם. החבורה מנתה 300 איש, שהודיעו במפורש שקודם שיפגעו בהם יעלו את העיר באש. הבאצ׳יליר נקרא על מעשיו לדין-ודברים לפני ראשות העיר, אך כעבור כמה ימים, ב־7 ביולי (שהיה יום שני בשבוע), שבו הוא ואנשיו למגרש העיר ואיימו לפגוע בכל מי שינסה לפגוע בהם. באותו מעמד נהרג אלואר גארסיה, נוצרי ממוצא נוצרי גמור. מטה מסדר קלעתרבה, שנמצא באלמגרו הסמוכה, שלח את אחד ממפקדיו בראש חיילים לסיאודד ריאל כדי להרגיע את הרוחות. הללו, בלי ידיעת אנשי העיר, תפסו את אחד משערי העיר, פרצה קטטה, ומפקדה של קבוצה זו נהרג.

מכאן ואילך פרצו פרעות ומלחמה בין הצדדים ללא כל מעצור. את הבאצ'יליר רודריגו ואת אחיו פרנאנדו הרגו וסחבו אח גופותיהם בחוצות העיר מבית־הסוהר של העיר הוציאו את הבאצ׳יליר אריאס דיאס ואת גונסאלו אלונסו די סילס, שהואשמו ברצח המפקד מטעם מסדר קלעתרבה, והרגו אותם בראש חוצות. מעתה החלו גם בהצתת רכוש, ובתיהם של האנוסים דוקטור דיגו רודריגס די סנטה־קרוס ואלונסו גונסאליס, סוחר־בדים, עלו באש ועמהם רכוש רב! בביתו של הנוטריון חואן גארסיה נשרפו רכוש ומסמכים רבים!32 וכך אירע לביתו של הנוטריון גונסאלו סנצ׳יס ולבתיהם של נוטריונים אנוסים אחרים.

22 איש נהרגו בפרעות, שהתחילו ב־7 ביולי ונמשכו עד 20 בחודש. מתיאור הפרעות מסתיר שלא רק גדולי האנוסים נפגעו, אלא כל עדת האנוסים הוכתה מכה קשה. הד לפרעות אלה נמצא בדברי־הסניגוריה שהשמיע להגנת עצמו חואן גונסאלים פינטאדו. הוא הסתיר בקופסת־פח תכשיטים ששוים 60,000 מרבדי בימי הפרעות של חודש יולי, והללו נשדדו על־ידי משרתת אחת ששירתה בביתו ועל־ידי מאהבה. אך משפטו של חואן פאלקון, המכונה הזקן, מגלה פרטים מעניינים על תגובת האנוסים לפרעות. חואן פאלקון ועמו פדרו מרטינס הגמגמן (tartamudo) צוינו כאחראים להתעוררות האנוסים. והגם שהעד מיחס להם את ראשיתה של הכפירה,כל כוונתו היא לתגובת האנוסים לפרעות, עליהם יש בידנו עדויות שקיימו מצוות, כשם שקיימו רבים אחרים, שנים רבות קודם לפרעות.

 עד זה התקשה לתת ביטוי בדבריו לתגובת האנוסים, שנראתה לו במהותה ככפירה. שאילמלא כן אין להבין מה הביא עד זה לידי כך שיקשור את ראשית השיבה ליהדות בשנת 1449 דוקא. ונינכח לדעת אחר־כך שעוד פרעו באנוסים בסיאודד ריאל גם בתאריכים אחרים, רק ב־15 בספטמבר פנו ראשי העיר אל חואן השני והודיעו לו שהעיר ריקה מתושביה וסבלם של הנשארים בה רב לאין ערוך. על־כן ביקשו מאת המלך שיחון את תושבי העיר הנשארים לפליטה. סליחתו של חואן השני לא איחרה לבוא, והיא ניתנה ב־8 בנובמבר 1449 לכל מי שעבד עבירות באותם שבועים של פרעות! ומי שהיו לו משרות, תארי־כבוד ובניפיקין, הותר לו לשוב ולתפוס בהם.

אם נותנים אנו דעתנו לדרכן של פרעות אלה, לשיטת התגוננותם של האנוסים בסיאודד ריאל ולתגובתם של אנוסי טולידו למה שנתרחש בעירם באותם ימים עצמם, נדמה לנו כאילו ביקשו אותם אנוסים תופסי־משרות ומכובדים שבסיאודד ריאל למנוע מעצמם את הגורל שבא על אחיהם בטולידו. ואם מתבוננים אנו בנפגעים, נמצא שבשני המקומות כאחד היו נוטריונים ואלקלדים ושאר נושאי־משרות ונכבדים ראשוני הנפגעים. משום כך נראה לנו המעשה בסיאודד ריאל כהמשך למעשי טולידו, אלא שכאן ביקשו האנוסים להקדים את הפורעים ולהתגונן. בקשתם של ראשי העיר מאת המלך לסלוח לעיר, שהוגשה לו בימים סמוכים למעשים, מורה כמה לא עלה הדבר בידי האנוסים למנוע מעצמם את גודלם המר שבא להם בימי תהפוכות סוף מלכותו של חואן השני. ואם לא נדחקו רשמית ממשרותיהם בעזרת פסק־הדין שניתן בטולידו, הנה לא פסח עליהם גורל זה לאחר־מכן, כאשר אסר אנריקי הרביעי ב־14 ביולי 1468 על אנוסים לתפוס כל משרות ציבוריות בסיאודד ריאל. ואף כי ייתכן שאיסור זה אינו קשור במישרין במאורעות,1449 הריהו מיכיח על קיומה המתמיד של הבעיה. הוא נועל למעשה את המעגל הראשון בפרשת רדיפת האנוסים שנפתחה בשנת 1449, ואנריקי הרביעי הוא שנתן להם יד בטולידו בקשריו עם פדרו סרמינטו, שתפס את השלטון בעיר זו ופתח את שעריה לאנריקי שהיה אז יורש־העצר. ועתידה היתה בעיה זו לשוב ולהתחדש בפרעות, שנתרחשו לאחר־מכן בימי מלכותו בערים רבות באנדלוסיה ובקסטיליה ויצרו רקע ואוירה לפעולתו המאורגנת של השלטון כלפי אנוסי המלכות.

מבחינת מאורעות חייהם של האנוסים חשובה לאין ערוך שנת 1453 בתולדותיהם. הדי נפילתה של קושטא שימשו אות מבשר ליהודים ולאנוסים כאחד. בימים ההם נראו אותות שונים בשמים שסייעו לאמונות שנתפשטו על לידתו של המשיח במזרח. בעצם ימי האותות נתכנסו אנוסים בסיאודד ריאל במגדל שבביתו של סנצ׳ו די סיאודד, מחשובי האנוסים שם, ועם הופעת הכוכב קראו בקול ״הנה נולד מי שעתיד לגאול אותנו״. ויתירה מזו, קמה באותה שנה התעוררות אצל אנוסים לצאת מספרד לתוגרמה ולשוב שם בגלוי ליהדות ולחסות שם בצל השכינה. אך אין ללמוד מתוך תיקי המשפטים שערכה האינקויזיציה, או ממקורות אחרים, על הדרך שבה הלכו. ייתכן שהלכו תחילה אל גרנדה המוסלמית בדרך היבשה, ומשם דרך נמל מלגה למזרח. אך ייתכן שהלכו בדרך ישרה אל נמל ולנסיה, שקיים קשרים עם המזרח.

הליכה זו מסיאודד ריאל (כממקומות אחרים) לקושטא קשורה ומוצאת את ביטויה גם בהליכתם של אנוסים ממקום־מושבם למקומות אחרים בספרד. והדעת נותנת שהליכה זו היא חלק מתנועת יציאה של אנוסים ממקומותיהם, והיא תהליך שנמשך עד לימים סמוכים לגירוש. נראה כאילו מאורעות מסוגן של פרעות ותופעות של אותות בשמים הם שעוררו אנוסים ליטול את מקל־הנדודים בידם. אך מסתבר שגם בלי השפעת תופעות אלה ראו לצאת מארצם ומעירם. בשנת 1473 נמצא אחד מחשובי האנוסים בסיאודד ריאל מוכר חלק מרכושוויוצא מסיאודד ריאל. כעבור ארבע שנים שלה שליח אל אשתו בסיאודד ריאל ודרש ממנה שתמכור את שארית הרכוש ותצטרף אליו, ואף הגיע בעצמו אל עירו לחיזוק דרישתו. תיאור זה יש בו כדי להמחיש את אוירת הימים ההם ואת הלך־רוחם של האנוסים. ארבע שנים נמצא אנוס זה מחוץ לביתו, וודאי שהצטרף אל קהילה מקהילות ישראל וחי כיהודי לכל דבר. עדות אחרת על הליכה אל הגבול נמצא במשפטה של ליאונור אלואריס. אמורה הליכה זו לשנת 1480 ובגבול גרנדה. ברם הדעת נותנת, שעם גבור השמועות על הקמת האינקויזיציה והידיעות על מעשיה הראשונים, גברו גם זרמי היוצאים ממקומם. יש עוד לזכור שהיציאה לא נתרחשה לאלתר עם הופעתם של אותות, אך היא קרובה וסמוכה לפרעות. בולטת השאיפה להתארגן בקבוצות לשם יציאה בצוותא, גם לשם הבטחון ההדדי שבהליכה משותפת וגם מתוך שותפות במחשבה ובמעשה עצמו. אף נמצא ניצנים של תעמולה ליציאה מסיאודד ריאל כמשאר מקומות בספרד.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ואינקביזיציה 00004

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

עדויות הרבה מספרות שכל אותם ימים היו יהודים רגילים לבוא ולשהות בסיאודד ריאל. חשיבותם של מגעים אלה מסתברת גם מענין נוסף לקיום מצוות בצוותא, והוא גורם מלכד בעדת האנוסים עצמה. כשיא באותם ביקורים ומגעים הדוקים נראה לנו מעשה שאירע בשנת 1462. אותה שנה הגיע לסיאודד ריאל סוחר־בדים יהודי מן העיר קאסיריס ( עיר במערב ספרד ) ומל אנוסים. חואן גונסאליס פינטאדו, המוסר בהודעתו

לפני בית־דין האינקויזיציה על המעשה, מונה עשרה אנוסים שנימולו באותו זמן, והם: גונסאלו פרנאנדים, סנדלר! שני בניו של אלואר אלונסו בַרנירו ; מאיסטדי אלונסו! אלונסו, בנו של רואי גארסיה! חואן אחיו! פרנאנדו דיאס, בנו של סנצ׳ו דיאס! פרנאנדו פאנפאן! דיֶגו די סאלאמיאה! פרנאנדו די טולוםה. לגבי כל אלה לא מצאנו שנידונו, חוץ מפרנאנדו דיאס (שגם לגביו אין כל דבר ודאי). הדעת נותנת שהיו סיבות לאינקויזיציה שלא תתן דעתה עליהם, או אולי לא הגיעו לידנו תיקיהם. אד בעינה עומדת השאלה כלפי שאר אנוסי סיאודד ריאל שלומי אמוני ישראל. כלום הללו לא נימולים היו? נראה איפוא שהללו היו אנוסים של דור ראשון לשמד, או שנימולו בהזדמנויות אחרות, כדרך חואן דיאס, למשל, שנימול בהיותו כבן 70 שנה! על סנצ׳ו די סיאודד אמר עד אחד שמצא אותו בשנת 1463 חולה, ואמרו לו שהוא נימול. אף־על־פי־כן ייתכן שכל חבורת־נימולים זו אינה מעידה אלא על מעשה-שיבה אחד שאירע בסיאודד ריאל, כדוגמת מעשה־השיבה שאירע בשנת 1465 בעיר הואסקה.

הערת המחבר : עיין בפרק חדן באורח־חייהם היהודי של אנוסי סיאודד ריאל. אציין במיוחד את בואו שלר׳ שמואל בשנת 1457 מגבול פורטוגל, הוא שלימד לאנוסים מצוות (משפט הואן דיאס, 143 n2 189 foi 4r) ; ואת השחיטה כדין ששחט מאיסטרי אנחיל בשנת 1453 בחצרו של חואן די פיס (148 n2 267 foi 8v), ועיין י׳ בער, תעודות 2, עמוד 518. גם במשפט המובא: שם נזכר איש בשם מאיסטרי אנחיל.

יסוריהם של אנוסי סיאודד ריאל הגיעו לשיא במעשי שכניהם בשנת 1474. אבל נמצא רמזים שבשנות־מלכותו האחרונות של אנריקי הרביעי נפגעו כנראה אנוסי סיאודד ריאל בפרעות שפרעו בהם. מסתבר שהיקפם של אלו לא היה גדול. חואנה מרטינס מספרת במשפט חואן די צ׳ינצ׳יליה  על פרעות ביום סן-מדטין של שגת.1464 אף אירעו פרעות בשנת,1467 ואין אנו יודעים תאריכן המדויק. אך ייתכן שיש לקשור פרעות אלה בידיעות המתקבלות מכמה משפטי־אינקויזיציה. פרנאן פאלקון מוסר בעדותו על הצורף האנוס חואן גונסאליס שישב במֶדֶליין ונזקק למקולין היהודי שם. אבל הליכה זו אמורה כנראה לשנת 1469, ואין לדעת אם הכוונה להליכה לאחד פרעות 1467 ושהייתם של חואן גונסאליס ואשתו ביאטריס באותו מקום שנתים ימים עד לפטירתו, או שהמדובר הוא בהליכה לאחר פרעות שנתרחשו בשנת 1469. אותה שנה אף יצא מן העיר חואן פאלקון הזקן, אך איננו יודעים לאן הלך, מכל־מקום שב כעבור זמן לסיאודד ריאל עירו. סיוע לתיאור ימים אלה ייתכן שנמצא בעדות אחת שניתנה במשפט סנצ׳ו די סיאודד. פרנאנדו די מולידו מספר כיצד שהה סנצ׳ו די סיאודד בביתו ונהג בו כיהודי לכל דבר. רמזים אלה אמנם אין בהם כדי להוסיף ולקבוע את אפין של הפרעות, אבל הם מלמדים אותנו על תוצאתן לגבי בטחון חייהם של האנוסים בסביבה זו.

הערת המחבר : יש לזכור שבין 19 ביולי ל־9 באוגוסט אירעו פרעות בטולידו (פרעות אלה נודעו בשםe1 robo de 1a Madalena שכתוצאה מהן עלו באש בתים רבים, וייתכן שמשם עברו לסיאודד ריאל. ועיין לעיל, וכן דלגאדו מרציאן, עמוד 179. על טולידו עיין א׳ בניטו רואנו, טולידו במאה הט״ו, עמוד 93 ואילך.

כבר צוין לעיל ששנת 1474 היתה שנת שיא ביסוריהם של אנוסי סיאודד ריאל. אותם ימים הם ימי סוף מלכותו המעורערת של אנריקי הרביעי. ב־6 באוקטובר התחילו פורעים באנוסי העיר, ולא נמצא מי שיעמוד להם. כדברי המסמך שממנו לומדים אנו על הפרעות פרצו אלה ״בהיות [האנוסים] בטוחים בבתיהם ובעסקיהם, בלי דעת על שום מה אירע להם דבר זה״. אותו יום יצאו הפורעים מבתים מסוימים ומנזרים שבעיר, שם נתאספו אנשים רבים שבאו ממקומות שונים מתוך כוונות רעות שונות! ״באותו יום לפרעות נהרגו 15 איש ונשדד כל רכושם, שכלל רהיטים ומיטלטלים, תכשיטים וחפצי־בית וסחורות שנמצאו בבתיהם ובחנויותיהם. ולא נשארו בית וחנות שלא נשדדו. ונגזלו מהם עדריהם שבשדות־המרעה ובגבולות העיר ובמקומות אחרים״.

תיאור קצר זה של הפרעות והאופן שבו פרצו ונערכו מלמדנו שהיתה כאן פעולה מאורגנת מצד תושבי המקום! היתה יד מארגנת ונמצאו בתים ומנזרים, מאותם מעטים שהיו בסיאודד ריאל, שנתנו מחסה לפורעים. היקף הפרעות היה גדול, והם הצריכו, כמובן, הכנה כלשהי! מכאן שהפתעתם הגמורה של האנוסים אינה מובנת.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ואינקביזיציה 00004

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

גדלו של הרכוש שנשדד מאנוסי סיאודד ריאל מחוור לנו ממקום אחר, והוא כלל, נוסף לאמוד לעיל, גם כוורות־דבורים׳ מתקני צביעת בדים ותעשית בדים וטחנות. אלא שהפורעים לא אמרו די גם באלה והשתלטו לחלוטין על רכושם של האנוסים שברחו מן העיר ולקחו מהם את שדותיהם הזרועים, שכן מצאנו שתושבי העיר נתחייבו לשלם בשנת 1477 את מס־הקרקע המקובל כאילו היו השדות חכורים בידי אלה שתפסו אותם.

פרטים נוספים על הפרעות, המשווים להן גם גוון פרטי כלשהו, נמצא בתיקיהם של נידוני האינקויזיציה ובמסמכים רבים אחרים. חואן גונסאליס פינטאדו, רחידור בסיאודד ריאל, מספר כיצד נשדדו בביתו פמוטות." אבל היו גם אנוסים שביקשו להסתיר בימי הפרעות דברים יקרי־ערך להם: חואן קאלוילל הסנדלר הסתיר בביתה של אשה אחת, חואנה סנצ׳יס, סידור! ליאונור גונסאליס, אשת אלונסו גונסאליס ליל פרשינאל, הסתירה ספרים בבאר; חואן אלגרי הסנדלר ביקש להסתיר כמה ארגזים של חפצים בבית אנטוניו, מסמן־בדים (apuntador), ושם מצא אותו אנטוניו קמיע בעברית: פדרו די ויליארוביה מסר לשכנו הנוצרי פיליפי, עושה־נאדות (odrero), חנות־תבלין (especeria), שהיו בה בדים יקרים ותכשיטים שערכם עלה על 40,000 מרבדי לפי ״הערכה צודקת ומקובלת״.מעשה אחר עשו באותם הימים הואן דיאס ורואי דיאס כשהעבירו, מפחד הריסת בתיהם ושריפתם, שגי בתים שלהם שבשכונת סנטה מריה לרשות האלקאידי של העיר. כיון שהיו חייבים לו

הערת המחבר : נשרף באוטו־די־פי שנערך ב־23 בפברואר 484! (Leg. 262 n2 3 foi 6r). אשתו איזבלגונסאליס שימשה עדה מטעם התביעה במשפט הואן דיאס, דונסיל (.(143 N219 foi 5v אחותה קטלינה היתה אשת חואן דיאס. ב־3 באפריל 1476 הוחרם כל רכושו של פדרו די ויליאדוביה ונמסר לאנטוניו די קוקה. פדרו הצטרף למרידת המרקיז די וילייה. ועיין להלן. מריה גונסאליס אשתו מספרת בשעת משפטה, שלאחר הפרעות לא החזיקו עוד בחנותם, העדים מספרים עליהם שלא פתחו את חנותם ביום־השבת •ולא עסקו בשום עניני מיקה וממכר באותן יום (154 n2 383 foi 24r; 25r)• ייתכן שהיה נשוי פעמים.

סך של 40,000 מרבדי הוסכם ביניהם שיאמר שהבתים נמסרו לו לכיסוי חובם. ערך הבתים היה קודם לפרעות למעלה מ־200,000 מרבדי. כדרכן של פרעות הושמדו גם רשימות של חובות, כפי שהתאונן חואן פאלקון לפני המלך בשנת 1477, על דמי חכירות ומסים ששילם לחואן די טורם.והאנוסים הבורחים מסיאודד ריאל השאירו, כמובן, אחריהם את החובות שהיו חייבים להם וכן את אלו שהם חבו לאחרים.

 תיאורים אלה מעלים על הדעת מה גדולה היתה הבהלה שתקפה אנוסים רבים שביקשו למלט את נפשם ואת רכושם. לכל הרכוש שנשדד והושמד נמצא אומדן של 50,000,000 מרבדי ויותר.יש בסכום זה כדי להעמידנו על שָויָם של כלל נכסיהם ההרוסים של אנוסים בסיאודד ריאל, והללו כוללים נכסי דלא ניידי ונכסי דניידי גם יחד. כאמור, מדובר כאן באומדן הרכוש שחָרב ונשדד, ואין להניח כי זהו כל אומדן רכושם של אנוסי העיר. ודאי שנמצא עוד רכוש שאנוסים בורחים הצליחו להבריחו עמהם בהימלטם מסיאודד ריאל. ועוד יתחוורו הדברים להלן. על הרכוש שהושמד ונשדד יש לומר, שהיו בו חלקים שעברו בירושה עוד מימי היות קהילה יהודית בסיאודד ריאל. אבל אין לקבוע אומדנוית לרכוש זה ולדרכי ריבויו בדרך הטבע במשך תקופה של 80 שנה ויותר מאז גזירות קנ״א.

הערת המחבר : ב־26 בנובמבר 1477 התיר המלך לחואן די טורס לגבות את החובות שחבו לו אנוסיםוהרשומים בפנקסיו על סחורות שקנו אצלו (591 RS1 n» 3121 foi). הצו ניתן בסביליה. נקבעו 15 יום לערעור לפני הכתר. ייתכן שטענתו של חואן פאלקון קשירה בערעור מסוג זה. ענינים אלה מתבררים גם ממסמך אחר שניתן לפי בקשת אלואר גארסיה, אנוס שעצמותיו נשרפו ב־15 במרס 1485 (פסק־דינו במשפט חואן מרטינס די לוס איליבוס, 551 «165 N). מן המסמך מסתבר שרכושו נשדד כולו, ולא היה לו במה לשלם חוב שהיה חייב לדיגו די ויליאריאל בעד צמר שקנה זמן קצר קודם הפרעות. גודל החוב-3500 מרבדי. פרנאנדו ואיזבל נתנו לו ארכה של שנתים לתשלום חובו(396 RS1 n2 2080 foi). הצו ניתן ב־25 במרס 1477 והארכה היא איפוא עד ל־25 במרס 1479.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביבאינקביזיציה 00004

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

חלק מן האנוסים הצליחו להימלט למבצר (האלקאסר) של העיר, ושם נמצאו בחסותו של הקורחידור. ״הפורעים עלו על המבצר, פרצו לתוכו והרסו בו את המגדל המרכזי. בקרב זה הרגו אנשים רבים. את הקורחידור [נוצרי ממוצא נוצרי] ורבים מן האנוסים גירשו מן העיר. על האנוסים סגרו את העיר ולא נתנו לשום איש מהם לשוב ולהיכנס לתוכה, וכל מי שבא מהם לעיר נהרג. באותם הימים הוסיפו הפורעים והרגו 20 אנוסים ויותר, ואת הנהרגים זרקו למערות ובשדות למאכל לכלבים, כאילו היו חיות רעות. והוסיפו והחריבו את בתיהם ואת חנויותיהם ואת כרמיהם, ועשו נגדם מעשים ופשעים גדולים ביותר, כאילו היו מאורים״. תיאור זה מובא כלשונו מתוך אותו מסמך עצמו, והוא נותן לנו גם את הערכתם של האנוסים שנשארו לפליטה ופנו למלכות, וגם את האישור הרשמי של הכתר לאמיתות התיאור. להערכת מאורעות ימים אלה נמצא פרטים חשובים גם במשפטי האינקויזיציה. פרטים אלה בתיקיהם של הנידונים, הנראים כרמזים דחוקים, משתלבים היטב במסכת התיאור שהובא לעיל. במשפטה של ליאונור די לה אוליבה מובאת עדותו של גונסאלו, עושה־סנדלים (בורסיגינרו), המספר כיצד הסתתרו אנוסים בביתו של נוצרי בשם פדרו די טורס, והוא ודאי מחסידי אומות העולם, במשך שלושה שבועות. ועל אף הסכנה שנשקפה להם, מסתבר מדבריו שהאנוסים המסתתרים (קונסטנסה די לה אוליבה ואמה, ואחות אחרת של קונסטנסה, היא אשתו של אלוארו די לה היגוארה ואשתו של אלונסו גונסאליס די לום אוליבוס, ואלונסו גונסאליס עצמו, דיגו גונסאליס ואשתו, ואשתו של פרנאנדו די לה אוליבה), קיימו מצוות. קבוצה זו של שמונה אנוסים ואנוסות, שהיוו למעשר. כמה משפחות, חיו כל אותו זמן ששהו בביתו של פדרו די טורם כיהודים, ובשבת נהגו להסתגר בחדר אחד ולא נתנו לשום אדם להיכנס לתוכו. אין לדעת אם הללו היו ניצולים יחידים, לאחר שלושת שבועות האימים שעברו על סיאודד ריאל (אשר נסתיימו כנראה בסוף אוקטובר 1474), שהסתתרו בעיר עצמה.

יש במשפטי האינקויזיציה תיאור בריחתם של אנוסים לכל עבר. סנצ׳ו די סיאודד, חואן מרטינס די לוס אויליביס וחואן גונסאליס פינטאדו ברחו לאַלמַגרי שעל אדמת מסדר קלעתרבה חואן קאלדיס וחואן די פיס ברחו לדאימיאל, אף היא על אדמת המסדר! והיו גם שברחו למדליין. אבל נראה שרוב הבורחים, שאנו יודעים עליהם, נתרכזו בעיירה פלמה הסמוכה לקורדובה, ששייכת היתה לדון לואיס פואֶרטוקארֵירו. בפלמה נתרכזו באותם ימים לא רק פליטי סיאודד ריאל כי אם גם פליטי פרעות ממקומות אחרים. מעשהו של אציל זה שנתן מחסה לאנוסים פליטים הוא מיוחד במינו בימי הפרעות, שהקיפו עדים רבות באנדלוסיה. ביחוד בולט הוא נוכח העובדה, שהאנוסים מסיאודד ריאל, שמצאו אצלו מחסה, חיו כיהודים, ולא נעלם בודאי מעשה זה מעיניו. ואם ידע והתעלם-סייע ביודעים לשיבה אל היהדות ועבד במפורש על אחד מאיסוריה של מכנסיה-מתן סיוע לכופרים. מספר הפליטים בפלמה יוצאי סיאודד ריאל היה ניכר למדי. רשימת הבאים לשם מתקבלת מכמה עדויות במשפטיהם של אותם אנוסים שנידונו משנוסד בית־הדין בסיאודד ריאל. ראויים הללו שיבוא כאן זכרם לא דק על שום דרכם היהודית בפלמה אלא גם משום שלפנינו אנוסים בני מקום אחד שיצאו ממקומם ויצרו במקומם החדש מעין עדה. על עדת־אנוסים זו נמנו חואן פאלקון הזקן, גומס די צ׳ינצ׳יליה ואשתו חואנה גונסאליס, חואן דיאס, סוחר־בדים, ליאונור גונסאליס ובעלה אלונסו גוג־ סאליס דיל פרשינאל, קונסטנסה די בוניליה ובעלה פרו פראנקו, פדרו די בוניליה, פרנאנדו דיאס, צבע־בדים, גיאומאר דיאס אשתו וסנצ׳ו בנם, מרי דיאס, סדירה, בתה קונסטנסה ובעלה חואן די טורס,גארסיה בארבאס, גאדסיה דיאס, טווה־ משי, אלפונסו די הדירה, רודריגו דונסיל, ויש להוסיף עליהם את העדים שראו אותם שם: קטלינה גונסאליס וקטלינה די סמירה. כל אלה הם ראשי בתי־אבות של אנוסים בסיאודד ריאל, והמציאות מעלה שכנראה היו יותר מאלה המנויים כאן.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט…תולדות אנוסי סיאודד ריאל [עד ליסודה של האינקויזיציה בעיר] 

תולדות אנוסי סיאודד ריאלאינקביזיציה 0002

[עד ליסודה של האינקויזיציה בעיר] 

פרשת חייהם היהודיים של האנוסים הללו בפלמה היא פרשה מופלאה ומיוחדת במינה. פרנאנדו די טרוחיליו, מי ששימש בהיותו יהודי כרב את האנוסים בפלמה ובאסיחה, מוסר בעדותו לפני בית־דין האינקויזיציה בסיאודד ריאל לאחר שהמיר דתו, ששהו שם עד שנת 1477. הוא שימשם במשך תקופה של שבעה חדשים בלבד. משמע שלוש שנים גלו מסיאודד ריאל לפלמה, וכפי הנראה לא חזרו לעירם אלא מששמעו על פעולות השיקום שנעשתה באנוסים באותה שנה ועם הרגעת הדוחות. וכל אותו זמן קיימו מצוות בפרהסיה: שמרו שבת ומועדים, צמו ביום־הכיפורים וערכו בו תפילה, ערכו את הפסח כהלכתו, ישבו בסוכות וקיימו את חג השבועות ואת חג החנוכה, ״לא פחות מיהודים ולא גרוע מהם״.בעדת־אנוסים זו היתה האנוסה מרי דיאס הרוח החיה, ועליה אמר פדנאנדו די טרוחיליו: ״אין ידי־ עותיה [בעניני דין] נופלות מאלו שלו, כיון שהוא עצמו אינו יכול להדריך [את האנוסים] בתורת משה״ [יותר ממנה].

תיאור קצר זה של חיים יהודיים הוא, כאמור, יחיד במינו. ודאי שהיו לו הדים רבים באותם ימים בסביבתם הקרובה והרחוקה של אנוסים אלה, ואין כמוהו להראות את חיוניותו של אותו קיבוץ ודבקותו בדפוסי חייו היהודיים. עוד נשוב ונדון בדרכם זו בפרק מיוחד.

מששבים אנו לעיין בנפגעי פרעות סיאודד ריאל נמצא שנוסף על השוד,הביזה וההרג, שנעשו בהם, נושלו כל בעלי המשרות שביניהם ממשרותיהם ומתפקידיהם ומכיבודיהם שהיו להם בעיר. הצוים שיצאו מאת פרנאנדו ואיזבל ב־28 בינואר 1475  מלמדים שהיו אלה רחידורים, קבלירוס, אסקודרוס, יוראדוס, נוטריונים. יש כאן דמיון מפתיע למצב בטולידו בימי פדרו סרמינטו, שעה שנושלו ממקומם וממעמדם אלקלדיס ונוטריונים, ובימי פרעות יוני־יולי של 1449 בסיאודד ריאל. נמצאנו למדים שעדיין לא נעלמה אותה מתיחות חברתית־ציבורית שנתקיימה בעקבות חדירתם של אנוסים למשרות שיש בהן משום יוריסדיקציה ( הסמכות לשפוט ולדון ) על נוצרים. אם בטולידו מצאה ביטוי בפרעות וב״פסק־הדן הנודע בשנת 1449, הנז' בסיאודד ריאל של 1474 מצאה שוב ביטוי בפרעות ובנישול בלא ״פסק־דין, אך נוספה עליה פעולה אינקויזיטורית־הגמונית. אותה סיבה. חברתית־ציבורית מונחת ביסוד שני מעשים אלה. גם הפעם הפגיעה מכוונת בעיקרה נגד אלה שחדרו למערכות החברה הנוצרית, ושמהם ביקשו הפורעים להיפרע בראש וראשונה (אחר־כך פגעו בכלל ציבור האנוסים ללא הבדל). אמנם, נמצא את פרנאנדו ואיזבל מצווים על החזרת אנוסים אלה על כנם, אבל בשעה שפרצה מרידתו של המרקיז די וילינה במלכים אלה נמצא אותם אנוסים מנושלים, או רובם, במחנהו של המרקיז המורד. לכאורה נראית הצטרפות זו כבלתי־מובנת. אבל ודאי שנמצאו להם שיקולים מכריעים להצטרפות זו. עתה שב השלטון ונתן עליהם את דעתו, ובשורת צוים נישל אותם ממשרותיהם שתפסו בסיאודד ריאל. אבל פתרון שאלתם של כמה מן החשובים שבהם נמצא לימים בפעולתו של בית דינה של האינקויזיציה בשנות 1485-1483.

כבר צוין לעיל שרק בסוף ינואר 1475 נתפנו המלכים הקתוליים לנקוט סנקציות נגד הפורעים. ב־28 בו נתמנה רודריגו מנריקי לפעול נגד הפורעים. הוא נצטוה לחקור ולדרוש מי היו הפורעים, לעשות למאסרם ולהחרמת רכושם! הפורעים יועמדו לדין. כל האלקלדיס, האלגואסילים, רחידורים, קבלירויס, אסקודרוס, פקידים ו״אנשים טובים״ בכל המקומות, וכל מי שיידרש חייב לסייע לו במשימתו. על־פי צו אחר, שניתן גם הוא באותו יום, נצטוו כל השופטים מן המנין לבצע את פסקי־הדין שיוצאו נגד הפורעים באנוסי סיאודד ריאל, כפי המסתבר לנו כבר מכותרת הצו. צו זה ניתן על סמך בקשתם של אותם ״רחידורים, קבלירוס, אסקודרוס, פריקוראדור, יוראדוס, פקידים וסוחרים, תושבי סיאודד ריאל, והללו אין בכוח עצמם לפעול נגד ״מכיני הפרעות וגורמיהם״.\ רשימה זו נראה שהיא זהה עם אותם אישים שנפגעו מן הפורעים ונושלו ממשרותיהם, כפי שמסתבר לנו מצו שלישי שניתן בענין הסנקציות נגד הפורעים ב־30 בינואר.1475 מן הצוים לשופטים אנו למדים שרכושם של הפורעים יוחרם ויימסר לידי ״אנשים טובים״! לֶטראדו אחד, בנוכחותו של נוטריון, יערוך אינונטר של הרכוש! כל הרכוש שיימצא וכן עדרים יוחזרו לבעליהם! השופטים הם שיבדקו למי שייך הרכוש שנשדד! הכל חייבים לסייע להם כדי להוציא לפועל דין צדק. אבל מן הצו שניתן ב־30 בנובמבר 1475 למדים אנו שנתמנה שופט מיוחד,״ שיצא לסיאודד כדי להביא את הפורעים, לאחר שיתפוס אותם, לדין לפני חצר המלך. גם בצו זה נאמר שיש להחרים את רכושם ולערוך ממנו אינונטר ולהפקירו בידי ״אנשים טובים״. אלה מהם שאין לתפוס, והדעת נותנת שכמה מן הפורעים ברחו מאימת הדין או שנצטרפו כבר אז אל חבורתו של המרקיז די וילינה, יכריז עליהם הכרוז שחייבים הם להופיע לפני מועצת המלך. וכל היודע על הפורעים נתחייב להופיע ולמסור עליהם עדות, וניתן מועד שבו יוצא הצו אל הפועל.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

 

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

שלושה צוים אלה, החשובים לנו להערכת האמצעים שנקט השלטון להשבת הסדר על כנו ולהחזרת הרכוש השדוד, נוקטים אמצעים רגילים ומקובלים באותם ימים. אין ספק שהחשוב בשלושת הצוים הוא שניתן ב־30 בינואר 1475, משום שהוא מצווה בשיטתיות יתירה על הדרכים לשיקום החיים התקינים בעיר ובעדת האנוסים. אבל מאורעות אחדים שנתרחשו באותם ימים ממש ושהעמידו בספק גדול את קיום אותם הצוים, הביאו למעשה לידי דחייתם לכמה שנים.

כבר ציינו לעיל את חשיבותם של המאורעות הללו ותוצאותיהם ביחס לאנוסי סיאודד ריאל. עתה נתן דעתנו להתארגנותם של המורדים. בראש סיעת המורדים במלכות עמד דיֶגו לופס פאצֵ׳יקו, המרקיז די וילינה, ועמו היו קרוביו האחים רודריגו טליס חידון, המאיסטרי של מסדר קלעתרבה, הקונדי די אורואניה ואלונסו קאריליו, ארכיהגמונה של טולידו, ורבים מראשי המלכות. המרקיז די וילינה תבע מאת המלכים שתאושר בחירתו כמפקד מסדר סנטיאגו, שיאושרו ההכנסות שהיו לאביו חואן פאצ׳יקו מן המקומות אלקאראס, טרוחיליו/ ריקינה (Requena) ואסקאלונה, וכן כל שאר אדמות אביו וההכנסות שלו. כן תבע אישור המשרות שהיו בידי פדרו פוארטוקארירו ואלונסו טליס חידון, אחיו. כל אותו זמן נמצאה בידיו חואנה, בתו היחידה של אנריקי הרביעי, המכונה La Beltraneja. פרנאנדו ואיזבל לא נענו לתביעתו. הם דרשו ממנו שימסור את חואנה לידי אנשים מהימנים עד שתגיע לגיל הנישואים, ובענין ראשות המסדר הודיעו שעוד יחליטו דבר. משנכשל המשא־ומתן באו המורדים הללו בדברים עם אפונסו החמישי מלך פורטוגל, שהיה דודה של חואנה ואותו זמן אלמן, והציעו לו לשאת את חואנה ולהכתירה כמלכת קסטיליה (היא כונתה בפיהם הנסיכה מקסטיליה).מבחינתה של קסטיליה היה פירושם של נישואים אלה, בין מלך פורטוגל ובתו של אנריקי הרביעי, איחוד קסטיליה־ליאון עם פורטוגל, ולא איחודן של מלכויות קסטיליה ואראגון, כלומר שכל חשבונו של פרנאנדו בנישואיו עם איזבל היה בטל מיסודו. מכאן שמובנים כל צעדיו הנמרצים לדיכוי מרידתו של המרקיז די וילינה, וכתוצאה מצעדים אלה גם הפגיעה שפגע באנוסים הרבים שנמנו על תומכיו של המרקיז.

פרטים אלה חשובים להבנת רקעם של מאורעות, שכמה וכמה מאנוסי סיאודד ריאל נמצאו מעורבים בהם. אמנם כתב פולגאר, שנצטרפו אל המרקיז די וילינה רבים שהבטיח להם חסדים, ונצטרפו גם אחדים מפחד פשעיהם נגד המלכות. מתוך כך מובנת הצטרפותם של פורעים באנוסי סיאודד ריאל בשנת 1474 ! אבל כיצד להסביר את הצטרפותם של אנוסי סיאודד ריאל אל המורדים ? ייתכן שניתנו להם הבטחות, אך מסתבר שהסיבה להצטרפות היא במגעיהם של אנוסים רבים מסיאודד ריאל ומסביבתה עם בני משפחת פאצ׳יקו בעלי האזור ועם מסדר קלעתרבה, ומסורת היחס הטוב שזכו לו יהודים היושבים על אדמת המסדר. אף ייתכן שנמצא בין אותם שנצטרפו אל המרקיז אנוסים שנתאכזבו מאוד מדרכם של פרנאנדו ואיזבל, ואולי קיוו שיונח להם בשלטונו של מלך פורטוגל. אף־על־פי־כן הדעת נותנת שנמצאו גם אנוסים שלחמו בשורות פרנאנדו ואיזבל! הרי שנחלקו האנוסים בגישתם לבעיה זו.

היקף הצטרפותם של אנוסי סיאודד ריאל מסתבר משורת צוים שיצאו מאת פרנאנדו ואיזבל לאחר שסיאודד ריאל וסביבתה נכבשו בידי הקונדי די פאדידיס, שנתמנה ראש מסדר סנטיאגו, ודון דיגו פרנאנדיס די קורדובה, הקונדי דיקאבךה. בשורה ארוכה של צוים קוראים אנו על רחידורים אנוסים שהועברו ממשרותיהם ורכושם הוחרם. ראשון בהם הוא סנצ׳ו די סיאודד, שכבר ב־15 באפריל 1475 החרימה המלכות את החכירות וההכנסות שהיו בידיו,ואליו יש להוסיף את דיגו די ויליאריאל, חואן גונסאליס פינטאדו, פרנאנדו די טוךס-כל אלה ניטלה מהם גם משרת הרחידור ששימשו בה בסיאודד ריאל. אך ארוכה בהרבה רשימת אנוסי סיאודד ריאל שרכושם הוחרם על שום שהצטרפו אל מחנהו של המרקיז די וילינה. הדעת נותנת שגם הללו הם מחשובי אנוסיד, של סיאודד ריאל. ואל לנו לשכוח שהעברה זו ממשרותיהם ונישול זה מנכסיהם נעשו לאחד שכבר פעם אחת הועברו מהם ונשדד רכושם בימי פרעות 1474. כבר ב־23 באוגוסט 1475 הוחרמו נכסיו של אלוארו פראנקו, המכונה הזקן, והוא אנוס שנידון בשנת.1484 אחר־כך החרים מנריקי, שפעל מטעם פרנאנדו ואיזבל, את נכסיו של פרנאנדו די טיבה לטובת הכתר. פרנאנדו די טיבה נודע לימים בכינויו ״רב לאנוסים״, והוא עלה על המוקד בסיאודד ריאל ב־23 בפברואר

תולדות אנוסי סיאודד ריאל

 

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

תולדות אנוסי סיאודד ריאל

אך העיקרית בפעולות־התגמול נגד אנוסי סיאודד ריאל, שהצטרפו אל המרקיז די וילינה, נעשתה ב־3 באפריל 1476. כל אלה שהכתר ציוה עליהם הוחרם רכושם לטובת הכתר, והוא שהעניקו מצדו לנאמניו שלו. רוב הצוים אינם מפרטים את הרכוש שהוחרם וערכו. הצוים מסתפקים בקביעת סוגו של הרכוש בנכסי דלא ניידי ובנכסי דניידי, והוא כולל גם את החובות שחייבים לאותם אישים שרכושם הוחרם והחובות שהם חייבים לזולתם. רכוש זה הותר למקבלו להעבירו לידים אחרות על־ידי מכירה, ירושה, מסירה, וכיוצא בהם. קבוצת הצוים ניכרת למדי, ומנינם של אנוסים אלה מראה כמה מקיפה היתה ההצטרפות אל המרידה. ביחוד חשובה רשימה זו, שתובא להלן ושאליה יש לצרף את אלה שנזכרו לעיל, משום שנמצא אותם אנוסים עצמם נידונים בבית־דינה של האינקויזיציה בסיאודד ריאל. כאן נראה שהוחרמו נכסיו של פדרו די ויליארוביה, שהיד, בין הבורחים מסיאודד ריאל בפרעות 1474, וכבר סיפרנו קורותיו לעיל.

הערת המחבר : הוא מסר את חנותו לשמירה לפיליפי עושה נאדות והלה סירב להחזירה לו. הועלה על מוקד ב-23 בפברואר 1484. אשתו מריה גונזאלס שימשה את התביעה במשפט חואן דיאַס. רכושו נמסר לאנטוניו די קוקה, היא עצמה נידונה בשנת 1511-1512. עד כאן הערתו של המחבר.

 חואן די טיבה הפסיד את רכושו לפדרו גארסיה די ויליאלון! אלונסו גונסאליס די טיבה הוחרם רכושו ונמסר לחואן די גמבואה! וכזה היה גורלם של אנוסים רבים. ייתכן שאין צירוף עובדות אלה מקרי בלבד. הללו אמנם היו אנוסים נאמנים לצור־מחצבתם, ואין להכחיש שהאינקויזיציה נפרעה מהם לימים רק על מעשיהם היהודיים.אבל הם קשורים היו גם במרידה במלכות-מעשה המוסיף טעם־לואי פוליטי לפעולתו של בית־הדין.

רשימה מפורטת זו מתיחדת בכך שהיא מגלה לפנינו יחסים שבין המלכות והאנוסים, אשר את המשכם נשוב ונראה בשעה שהכתר יצא להרגיע את הרוחות בסיאודד ריאל ולשקם שם את אנוסיה שלה. אבל נמצא באותם ימים גם פעולה מסוג אחר שנעשתה באנוסי העיר ויזמתה יצאה לא מבית המלכות. אף קודם שדון אלונסו קאריליו, ארכיהגמונה של טולידו, נתפשר עם המלכות נמצא אותו נוקט צעד מיוחד נגד אנוסיה של סיאודד ריאל. בפעולתו זו, שנעשתה בתוקף סמכותו הכנסיתית גם כבעל סמכות הגמוניה לחקירת מינות, הוא מינה חוקר־מינות ושלח אותו לסיאודד ריאל. ואף־על־פי שקשה לקבוע בודאות מוחלטת מהו התאריך שבו ננקטו אמצעים אינקויזיטוריים אלה נגד אנוסי סיאודד ריאל, אפשר, על סמך עדויות במשפטיהם של אנוסים, לשער שנתרחשו לכל המוקדם ב־1475 ולכל המאוחר בראשית.1477 עדויות אלה מוסרות על חקירת מינות שערך הליסנסיאדו, או הדוקטור, תומס די קואנקה, באנוסי סיאודד ריאל מטעם ארכיהגמונה של טולידו ועל מאסרי אנוסים ועינויים שעונו. מעשיו באו איפוא לבשר את שנתרחש בסיאודד ריאל בסתיו 1483.

בפעולה זו, שכאמור יש לראותה בראש וראשונה כחקירה מינות שקדמה למעשי בית הדין שבסיאודד ריאל, עלינו להבדיל בין שני שלבים: (א) החקירה אחר התיהדותם של אנוסי סיאודד ריאל! (ב) הפעולה המשפטית עצמה נגד האנוסים שנמצאו מתיהדים. מכמה עדויות בתיקיהם של נידונים לומדים אנו שבפעולתו הראשונה פתח את קבריהם של אנוסים שנקברו בבית־הקברות סן-פרנציםקו, וודאי שעשה את המעשה על יסוד ידיעות שהיו בידיו. הוא גילה שכל אלה שפתח את קברותיהם נקברו לפי הדין היהודי. באותה חקירה נתגלו ספרים יהודיים רבים שאנוסים שונים הסתירום בבורות ובבארות, וגם הללו שימשו כהוכחה ליהדותם של אותם אנוסים שבבתיהם ובחצרותיהם נתגלו הספרים. הממצאים רוכזו בביתו של חואן די אריואלו, יוראדו במועצת העיר. ופעולה זו עולה בקנה אחד עם עדות אחת במשפטה של ליאונור גונסאליס, אשת אלונסו גונסאליס דיל פרשינאל, על מציאת ספרים ומסירתם ל״ליסנסיאדו של הארכיהגמון״ ולפרו קאריליו, אחיו של הארכיהגמון. באותו שלב אף גבה עדויות ואסף ידיעות על אנוסים! לפעולה זו יש בידינו תאריך של הופעת עדה אחת, ה־14 בינואר 1475.

תולדות אנוסי סיאודד ריאל

 

הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-1475.

בשלבו השני של מעשהו, שגם הוא נעשה לפי כל כללי הפעולה האינקויזיטורית, הביא לדין שורה של אנוסים. ושוב היו אלה: סנצ׳ו די סיאודד, מרי דיאס, סרירה, סנצ׳ו דיאס, צבע, שהיה אסור בבית־הסוהר של הארכיהגמון ונמצא ברשותו של התובע חואן די לה טורי. איש זה עונה בשעת מאסרו ומסר פרטים על אנוסים שונים שקיימו מצוות. בין האסירים היה גם חואן פאלקון, הזקן, שהיה אסור בביתו של הנוטריון אנטון פאלקון, וכן חואן גונסאליס פינטאדו, שבידו נמצא פסק־דינו של הארכיהגמון להחזרה לחיק הכנסיה. הוכחות אלה מעלות עמן שורה של בעיות, וראשונה בהן: מתי פעל אותו ליסנסיאדו תומס בסיאודד ריאל ? מתוך עיון בצירופי העדויות והמסיבות ברור שהגיע מיד לאחר פרעות 1474. ממשפט מריה גונסאליס, אשת פדרו די ויליארוביה, וממשפטו של הואן גונסאלים פינטאדו, מסתבר שפעולה זו נפסקה בגלל מרידת המרקיז די וילינה, שכן חואן גונסאליס פינטאדו (וגם סנצ׳ו די סיאודד) נמנה עט תומכי מחנה זה, והן אליו נשתייך גם ארכיהגמונה של טולידו דון אלונסו קאריליו. ואין מסתבר שתיעשה פעולת אינקויזיציה בתוך מחנה הנלחם בפרנאנדו ובאיזבל. מצב זה מחייב שהפעולה נעשתה תחילה בראשית 1475, אלא שבה ונתחדשה לאחר כיבוש סיאודד ריאל בידי פרנאנדו. מצויות בידינו עדויות על חקירה בשנת 1476, לאחר שנתפורר מחנה המורדים, ולאחר שהשלים דון אלונסו עם פרנאנדו ואיזבל. קביעת תאריך מעשה זה, שיש עליו גם כמה עדויות במשפטי האינקויזיציה, מסייעת להבנת מטרתו של המעשה באנוסים מטעם הכנסיה בטולידו. לאחר כשלון המדידה נראה שביקש דון אלונסו להצטרף אל סיעת הקיצונים במלכות, שתבעו קו פעולה תקיף נגד האנוסים, ודרכו בסוף ימיו מוכיחה שמצא את מקומו בחבורה זו. אלא שעם הוכחת הכפירה בין אנוסי סיאודד ריאל עלה בידו להוכיח בדיעבד שאכן צדקו הפורעים באנוסים בשנת 1474, ובכך הועלה הגורם הדתי בפרעות. ואם צדקו הפורעים, מן הדין שהכתר יימנע ממעשי־תגמול נגדם. דון אלונסו נעשה איפוא דברם של הפורעים מצד אחד ונושא דגלה של האמונה הקתולית מצד שני. ובתורת נושא דגל זה ערך באנוסים חקירה אינקויזיטורית־ כנסיתית והוציא עליהם פסקי־דין כחוקר־מינות בעל סמכות אפיפיורית. ונראים הדברים שהכתר קיבל את דעתו ואת גישתו, ולא פעל כנגד שני הצדדים המעורבים כאחד. למעשה לא נקט שום פעולה משפטית נגד הפורעים ואף ציוה על ביטולם של כל המשפטים שנערכו על־ידי הכנסיה נגד אנשים שונים-קרי אנוסים. גם בכך נראית תכניתו של הכתר כברורה, אלא שהוא עתיד היה להיפרע מהם במסגרת פתרון שאלת האנוסים במלכות. ברי, שהללו היו הקרבנות הראשונים של האיב־ קויזיציה בקומה בסיאודד ריאל לעקור מתוך עדת אנוסיה את הכפירה היהודית.

שנת 1477 היתה שנת הרגעת־רוחות בסיאודד ריאל כבכל מקום אחר במלכות קסטיליה. כמעט שנה שלמה, החל ב־2 בינואר וכלה ב־5 בדצמבר, נמשכה הפעולה. ונראה כאילו צו־הרגעה רודף צדהרגעה. אחד דן בהחזרת רכוש לאנוס שנשדד עוד בשנת 1474, אחר דן בפעולה קונסטרוקטיבית לשיקומם של אנוסי סיאודד ריאל, ושלישי דן בהחזרתם של משרות וכיבודים שהיו לאנוסים, והם נושלו מהם בשנת 1474 ולאחריה, וכיוצא בזה. כבר ב־2 בינואר 1477 התחילו מצווים על החזרת רכוש שהוחרם. ב־20 בפברואר יצא צו מלכותי מפורט בדבר החזרת נכסיהם של אנוסים שסבלו בפרעות 1474 והשבת כל אותם אנוסים ונוצרים שתמכו במרקיז די וילינה למשרותיהם ולתפקידיהם בעיר. בצו זה אף זכתה העיר לסליחה על מעשיה. אין ספק שהוא מן החשובים, המפורט בכולם, ושהוא קובע עקרון בהחזרת הרכוש על־פי דרישתו במישרין מאלה שבידיהם נמצא לאחר שנשדדו. כוונתו אינה אלא חיסול פרשת ימי 1475-1474. משום כך הדעת נותנת שלאחר תאריך זה החלו, כאמור, אותם אנוסים שברחו מסיאודד ריאל או שגורשו ממנה בנסיבות הפרעות, לחזור אליה. שורה ארוכה של רחידורים הוחזרו למשרותיהם, ביניהם ייזכרו סנצ׳ו די סיאודד וחואן גונסאליס (פינטאדו), אלונסו גוטיארס, ואחרים. כן נראה שנעשתה פעולה יסודית להחזרת הרכוש השדוד. ואלה שבידיהם היה הרכוש השדוד לא הזדרזו להחזירו, שכן מוצאים אנו צוים שוגים המדברים בהחזרת בתים וחנויות ושאר נכסים השייכים לאנוסים. וכן לומדים אנו גם מן הצו המיוחד שניתן בסוף ספטמבר לשופטי העיר שידאגו להחזרת הבתים, והרי כבד בפברואר יצא הצו להעמדת החיים על תיקנם כפי שהיו קודם לפרעות. מיוחד במינו במסכת צוים אלה הוא צו־בטחון שניתן לגארסיה די אלקלע, לפי בקשתו, נגד חואן מביאה וקרוביה שאיימו להרגן׳.

נסיון לפעולת־שיקום יסודית כבר נעשה בראשית הצעדים להרגעת הרוחות. כנסיון הוא יחיד בסוגו ומלמד כמה נהרסה עדת האנוסים בסיאודד ריאל, עד שפרנאנדו ואיזבל ראו צורך לנקוט אמצעי זה. ב־28 בינואר 1477 נתמנו חואן גונסאליס [פינטאדו], הרחידור, וחואן פאלקון להתרים את תושבי סיאודד ריאל לשם יצירת קופה לשיקום האנוסים שנתדלדלו ורכושם אבד. הצו כאילו מלמד שפעולת ההתרמה קדמה כנראה לפרסום הצו על מינוים, שכן חלק מן האוכלוסיה כבר תרם לשיקומם של הנפגעים וחלק אחר ממנה התחמק מכל תשלום ותרומה. שנים אלה, ועמם הפרוקוראדור לופי גונסאליס, נצטוו לברר מי תרם לקופה זו וכמה נתן וכן לערוך רשימה של תושבים שלא שילמו לקופה. שני הממונים יחלקו את הכסף שיגבו לנצרכים בהתאם לרכושם שאבד. הכסף שייגבה יופקד בידי לופי גונסאליס, והוא שיתן אותו למי שראוי לקבלו. תושבי העיר שוב נדרשו לתרום כל אחד כפי מידת יכלתו ואפשרויותיו. את התשלומים ציוו להכניס ללא כל דיחוי, ומי שלא ישלם יימכר רכושו והכסף יימסר לפרוקוראדור! העובר על הצו ישלם קנס של 10,000 מרבדי.

פירוט זה של הצו מראה שנמצאה להם תכנית־שיקום כלשהי, והדעת נותנת שהיזמה לתכנית זו יצאה מאותה חבורה גדולה של אישים הרשומים בראש מסמכים רבים שניתנו על־פי בקשתם, והם: רחידורים, קבלירום, אסקודדוס, יוראדוס, ו״אנשים טובים״ מתושבי סיאודד ריאל, אנוסים שהיו ראשוני הנפגעים. היזמה היא איפוא מקומית, וההוראה למימושה-ממלכתית. ונראה לנו שלא רק ביזמתה נתיחדד. תכנית זו, אלא גם במגמתה, שכלל אזרחיו של אותו מקום – ועלינו להניח שלא כל האוכלוסיה שותפת היתה לפרעות-הוא התורם ונותן למען אזרחים שנפגעו, כאילו לא רצו להבדיל בין משתתף בפרעות למי שעמד מן הצד, למי שסייע לאנוסים. ואולי מותר לנו להצביע כאן על עקרון הערבות ההדדית, שהוא מיסודות קיומו של עם ישראל, וגם עצם שיטת הגביה והחלוקה יוצאת ללמד על שיטת־צדקה יהודית מקובלת.

על דרך הוצאתה לפועל של התכנית מלמד אותנו מסמך אחר שניתן ב־3 בספטמבר,1477 והוא ניתן כתשובה לתלונתם של כמה סוחרים תושבי סיאודד ריאל לפני המלך והמלכה, שבחלוקת הנכסים והתשלומים, שחואן גונסאליס וחואן פאלקון עשו, הם גרמו נזקים לכמה מהם, משום ששיחררו מן התשלומים רחידורים, נוטריונים ובעלי־משרות אחרים. היו מהם ששילמו מעט מאוד, ועיקר הנטל של שיקום הנפגעים נפל על שכמם של הסוחרים. תוצאת בקשתם של הסוחרים היתד, שפרנאנדו ואיזבל ביטלו את המינוי שניתן לחואן גונסאליס ולחואן פאלקון, והללו הפסיקו את הגביות מן האוכלוסין?. לא מצאנו שאחרים נתמנו במקומם, והדעת נותנת שבכך תמה פעולת שיקומם של נפגעי פרעות.1474

פעולת־שיקום זו נמשכה כ־9 חדשים, ואין אנו יודעים דברים של ממש על דרבי הגביה, שיטת חלוקת התרומות והתשלומים (להוציא את תלונת הסוחרים), וכן כיצד שוקמו אותם נפגעים שזכו לקבל את התמיכה. נציין כאן עובדה נוספת: בראש הפעולה עמדו שני אנוסים, חואן גונסאליס [פינטאדו] וחואן פאלקון, מחשובי אנוסיה של סיאודד ריאל, האחד רחידור, מזכירם לשעבד של שני מלכים, חואן השני ואנריקי הרביעי, והשני סוחר אמיד ובעל בעמיו. ואף הללו היו מנידוניה של סיאודד ריאל בימי־הזעם שפקדו את אוכלוסית אנוסיה בשנות 1485-1483.

נראים הדברים שבשנים שמלאחר נסיון שיקומה של עדת אנוסי סיאודד ריאל ועד לבואה של האינקויזיציה חזרו חיי האנוסים למסלולם התקין. נתקיימו אותם יחסי־ שכנים שאנו רגילים להם בעיירה שוקטת על שמריה! והאנוסים ששבו אליה חזרו אל דרך־חייהם היהודית, כפי שמרבים לספר עדיה של האינקויזיציה. רמזים ברודים לשינוי בחייהם נמצא בעדויות שונות המתארות את הימים משנת 1481, משפתחה האינקויזיציה בפעולתה נגד אנוסי סביליה. מעתה יש אנוסים המבקשים להיראות נוצרים, והמדובר הוא באותם אנוסים שכל השנים זיהו עצמם עם כל דבר שהוא יהודי. בשנת 1481 או ב־1482 הופיע בעיר פרנאנדו די טרוחיליו, מי שהיה רבם של אנוסי סיאודד ריאל הפליטים יפלמה, כשהוא עוטה איצטלה של מומר והתחיל מאיים על אנוסים שהיו בפלמה שיסגירם לאינקויזיציה. מוראות סביליה היו ידועות, כפי הנראה, בסיאודד ריאל כבכל ספרד כולה, ודבריו ודאי שלא נאמרו לריק. כבר באותם ימים נמצא אנוסים מזדרזים ויוצאים את עירם. אבל מצד אחר מסתבר שמומר זה, שפעל אחר־כך בשירותו של בית־הדין בסיאודד ריאל, מבשר היה לבאות, וייתכן שהיתר. יד מכוונת לכך. דבר בואה של האינקויזיציה נתפרסם ברבים בקיץ 1483, והדעת נותנת שעלו בזכרון תושביה־אנוסיה ימי פעולתו של תומס די קואנקה. כן מסתבר שכבר קודם לכן נפוצו שמועות על כוונות הכתר לימד דוקא בסיאודד ריאל את בית־דינה של הארכיהגמוניה טולידו, כנראה כדי להכשיר דעת קהל לעתיד לבוא. תגובת האנוסים שלומי אמוני ישראל לא איחרה לבוא, ורבים מהם נטלו את מקל־הנדודים בידיהם ויצאו שוב לדרך. כמה מהם נתפסו בדרכם והובאו לדין! אחדים, שנתפזרו לכל עבר ולא נתפסו, נידונו שלא בפניהם, אך גם להם ניתן חלק בדמות בתהלוכות האוטו־די־פי. פרשת משפטים אלה ודמותם של האנוסים הנידונים בבית־הדין ראויה שתהא נידונה לעצמה.

תולדותיו של בית־הדין בסיאודד ריאל

אנוסים בדין האינקויזיציה

תולדותיו של בית־הדין בסיאודד ריאל

משבאים אנו לעיין במשפטים שערכה האינקויזיציה נמצא מיד שלא נידונו אסיריה אלא בבתי־דין אזוריים. בתי־דין אלה נועדו בתחילתם להקיף אזורים גדולים במלכות, ורק בהמשך הזמן חלה בהם התפצלות וכמה מהם אף נתיחדו למקומות מסוימים, לפרק־זמן קצר, כבתי־דין מיוחדים. רק תושבי הערים שבהן היה מושב בית־הדין נידונו במקומם ולא ניטלטלו מביתם, ולא נוספו על כלל יהודיהם אף יסורים של גלות וישיבה בבית מעצר האינקויזיציה במקום זר ורחוק. אבל רבים־רבים הוטרדו והובאו למקום בית־הדין האזורי, שם נידונו ושם קיימו בהם את גזר־דינם. והשאלה הנשאלת כאן היא, על שום מה זכו דוקא אותן ערים שתיבחרנה לשמש מושב לבית־ הדין? הסיבה מובנת מאליה לגבי ערים כסביליה וקורדובה שהיו מרכזים גדולים לאנוסים, והצורך ליסד בית־דין בעיר כטולידו יוצא מעצם חשיבותה. אך עדיין לא נתחוורו לנו הסיבות שהניעו את האינקויזיציה להקים את בתי־דיניה בערים בינוניות כסיאודד ריאל וגואדלופי, שבהן פעלו בנפרד, וכן אף בשאר מקומות בהם הושיבו בתי־דין במלכויות קסטיליה ואראגון. משסיפרנו לעיל בתולדותיהם של אנוסי סיאודד ריאל נתן דעתנו לתולדות בית־הדין בעיר זו-ראשיתו והשתלשלות מעשיו עד לחיסולו כגוף בפני עצמו בעיר. מבחינת יחסו של מוסד זה אל הנידונים בו נבקש לראות בתיאור הדברים גם המשך לתולדותיהם של אנוסי העיר, משום שתלויים היו במעשיו שלו.

בסיאודד ריאל לא בא בית־הדין אלא להכשיר עצמו לפעולה בטולידו. תפקידו בעיר זו, השוכנת בצומת־דרכים חשוב בין אנדלוסיה לקסטיליה, היה גם להכין דעת־ קהל ולבחון את תגובותיו של הציבור, במקום המרוחק אך 70 ק״מ בקירוב מטולידו, ודעת־קהל זו נבחנה לאוד ביעוד התיהדותם של אנוסים. לי שיער, שהקמת בית־ הדין כאן באה כתוצאה ממינויו של דוקטור תומס כאינקויזיטור שלוח מאת דון

אלונסו קאריליו, ארכיהגמונה של טולידו.3 כבר נאמר בפרק קודם  שמינוי אפיסקו־ פאלי זה אך מוכיח שנעשתה במקום זה פעולה אינקויזיטורית מטעם הכנסיה, על יסוד סמכותו של הארכיהגמון כחוקר־מינות. הוד. אומר, יהיו מניעיו הפוליטיים־ הפנימיים של דון אלונסו אשד יהיו, המעשה באנוסים, שנידונו לאחר־מכן בבית־דין האינקויזיציה הלאומית־הספרדית, מוכיח ששיבתם של אנוסי סיאודד ריאל ליהדות היתד. תופעה בולטת כל־כך עד שאפשר היה לנצלה ולדון בה בהיקף מקומי וארצי כאחד. כבר הוכח לעיל שפעלו של דוקטור (או ליסנסיאדו) תומם זה נעשה בשנת 1476, והדעת נותנת שלאחר מותו של דון אלונסו קאריליו בשנת 1482 פג תוקף מינויו אם לא נתבטל קודכדלכן, שאם לאו ודאי היינו מוצאים אותו כשופט־ אורדינריוס בבית־הדין של סיאודד ריאל.5 עובדות אלה דוחות איפוא את הנחתו של לימכל־מקום לא נתמנו אינקויזיטורים מיוחדים לסיאודד ריאל מטעם הסופרימה קודם לסוף שנת 1482 או לראשית 1483. הם נתמנו לשמש בעיר סיאודד ריאל ובסביבתה, בכל ״שדה קלעתרבה״ (Campo de Caiatrava) ובכל הארכיהגמוניה של טולידו,6 ופירושו של מינוי מקיף זה שלא נזקקו להיתר מיוחד מן האפיפיור למינוי אינקויזיטורים וליסוד בית־דין בעל סמכות בטולידו. יסודו של בית־הדין בטולידו לא היה מבחינה פורמלית אלא העברתו של בית־הדין מסיאודד ריאל לעיר זו. היה בכך משום הקלה רבה לפתיחתם של בתי־דין רבים ככל האפשר! לאחר שניתנו היתר וסמכות מן האפיפיור לאחד מהם, הרי שאחרים יכלו להיות סניפיו של בית־הדין במרכזו המחוזי או האזורי.

ודאי שהיו לטורקימדה טעמים רבי־משמעות ליסוד בית־הדין המרכזי לקסטיליה בסיאודד ריאל דוקא. ייתכן שהשפעתם של קונברסוס תקיפים גדולה היתד, בטולידו מכדי לסכן את פעולת האינקויזיציה במקום מרכזי וחשוב זה, והרי ידועה לא רק התנגדותם של אנוסים אלא גם של ראשי עדים שונות בספרד ליסוד בתי־הדין במקומותיהם. המעשה באנוסים בסיאודד ריאל נועד לשמש, כאמור, גם כאמצעי הכנה והכשרת לבבות למה שעתיד להיעשות במקום כטולידו. מסקנה זו עולה מתוך קריאה במשפטי הנידונים בסיאודד ריאל. ונראה שפעולתה של האינקויזיציה נעשתה שלבים־שלבים, ובדרך של הליכה ממקום למקום פרשה את רשתה על־פני המלכות כולה! סדר הקמתם של בתי־הדין מוכיח זאת. אף יש לזכור שסיאודד ריאל היתד. קן ומרכז לפעולת המורדים במלכות ממחנהו של המרקיז די וילינה ורודריגו טליס חידון, המאיסטרי של מסדר קלעתרבה, שהשפעתו גדולה ומכרעת היתה בעיר כבסביבתה, ולא בכדי נזכר במפורש בכתב־המינוי כל ״שדה קלעתרבה״. לא זו בלבד שהוא מחוז־ספר גדול הנהנה מזכויות מיוחדות, אלא שבחסותו של ראש המסדר עוד נתקיימו בו גם קהילות ישראל, ואף האנוסים עצמם לא נפגעו שם בפרעות שתכפו ובאו עליהם במקומות סמוכים לאזור.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אינקביזיציה 00004

חסרים אנו כל ידיעות מדויקות כיצד ומתי נתארגן בית־הדין בסיאודד ריאל. ודאי שהאינקויזיטורים שבאו לפעול בה קיבלו את מינוים קודם בואם לעיר. אף אין אנו יודעים על־פי איזה קריטריון נבחרו הללו. הדעת נותנת שהיו אלה אינקויזיטורים שהכירו את תנאי החיים בעיר זו, או שלפחות נעזרו ביועצים־מומחים בכל הנוגע להערכת עדויות ויחסי־שכנים. במשפטי סיאודד ריאל מוצאים אנו הערכה דקה מן הדקה של עדויות ותנאים. כושר הבחנתם בין טפל לעיקר ובין עלילה לאמת הוא שהכריע את הכף אצל נידונים רבים. בדיון זה נזדקק להזכרת שמות אישים אלה במידה שהללו יכולים ללמדנו על תנאי פעולתו של בית־הדין.

בעיה חשובה ביותר בתולדות בית־הדין, כבתולדות האנוסים, הוא תאריך בואם של האינקויזיטורים לסיאודד ריאל. דלגאדו מרצ׳אן, בהסתמכו על תאריכיהם של אוטו־די־פי שונים שנערכו כבר באוקטובר 1483," מנה תקופות־חסד שונות וקיבל את דבריו של פאראמו שהאינקויזיציה באה לסיאודד ריאל בחודש אפריל 1483. לדעתו עברה תקופה ארוכה למדי מגביית העדויות על מעשי האנוסים עד לעריכת המשפטים, ומן המשפטים עצמם עד לביצוע פסקי־הדין. שיטתו נכונה, פחות או יותר, אם מניחים אנו שקיימת היתה שיטה אחת לקביעת תקופות־החסד ולהארכתן בטולידו, כבסיאודד ריאל.״ אבל נראה שלא היה כל הכרח שהאינקויזיציה תנהג בסיאודד ריאל כפי שעתידה היתה לנהוג בטולידו. אף לא היה צורך מיוחד להקדים ולבוא לעיר זו. במשפטה של ליאונור די לה אוליבה, שנערך בשנת 1521, מובא בפתיחת

המשפט אישור נוטריוני המעיד על יומה הראשון של האינקויזיציה בסיאודד ריאל. ביום הראשון, 14 בחודש ספטמבר, קראו בכנסית סנטה מדיה שבסיאודד ריאל את צו־החסד, שהכריז על קביעת 30 ימי־חסד, שבהם יזכו כל המועדים לפני בית־הדין (ואשר וידוים יתקבל) לחסד, שלא יהיו מובאים לדין בעוון כפירה. צו זה חתום היה בידי פרו דיאס די לה קוסטאנה ופרנציסקו סנצ׳ים די לה פואנטי, שנתמנו לשמש אינקויזיטורים בסיאודד ריאל. תקופת־החסד נקבעה כאמור לשלושים יום, וניתנה ארכה של 30 יום נוספים של חסד, שכן ב־14 בנובמבר, שיום ששי היה, פתח בית־ הדין במשפטים נגד האנוסים מבני המקום. ארכה זו ניתנה משום שחודש נוסף הספיק לאיסוף האינפורמציה הדרושה לפתיחת המשפטים. אין איפוא שום יסוד להניח שבית־הדין או האינקויזיטורים ישבו בעיר באפם מעשה קודם בואם אליה. נהפוך הוא, הדעת מחייבת שבאו אך ימים מספר קודם להכרזת תקופת־החסד, ועד לבואם ניזונה העיר משמועות על בואם בקרוב לעשות דין באנוסים מתיהדים, מתוך כוונה להכשרת הרוחות ודעת־הקהל.

כידוע, מלווה היתה הכרזת החסד דרשה על הכפירה והכרוך בה. מסתבר שבדרשה זו אף קיבלו השומעים הסברה והדרכה על מה יש להתודות ועל מה יש להעיד. וקרוב לודאי שכבר למחרת אותו יום ראשון, שבו ניתן צו־החסד, הופיעו ראשוני העדים וראשוני המתוַדיִם, וידיהם של גובי העדויות מלאו עבודה. אך לא לכל ימי הפעולה בתקופת־החסד יש לנו הוכחות שהופיעו בהם עדים ומתוַדים, ונראה כאילו הקצב הולך וגובר לקראת סופה של תקופת־החסד. מצד אחד, לא כל פעם נמצא אסמכתה בעדותו של עד או מתודה לפני האינקויזיציה לספרי העדויות והוידויים. אף־על־פי־כן נמצא כמה סימנים מובהקים על פעולתה של האינקויזיציה קודם שנפתחו ישיבותיו של ביודהדין. התאריך הקדום ביותר בהרשמה זו שהגיעה לידינו הוא 1 באוקטובר 1483, שבו הופיע חואן די לה סירה, תושב שכונת סן פדרו בסיאודד ריאל ומסר עדות על עצמו ועל משפחתו. אך ודאי שהיו ימים מלאי הודעות מיוחדות במינן, ומהן אפשר ללמוד כיצד נפרשה הרשת לאנוסים רבים בעיר. מסתבר שעל אף ההתחייבות לשמור על סודיות הדברים לא נעלם מעיני תושבי מקום כסיאודד ריאל מי ומי היו הבאים להתיצב לפני חוקרי האינקויזיציה. כשם שלא נעלמו מעשיהם של אנוסים מעיני שכניהם הנוצרים כך אי־אפשר שלא היו נודעות הליכותיהם של שכנים אלה ועובדות הופעותיהם לפני חוקרי האינקויזיציה.

מה שיכול להיות נעלם היה רק תוכן דבריהם. ועובדה זו כשלעצמה היה בה כדי להטיל אימה על אנוסים רבים. משום כך נראה לנו שהופעת עד נוצרי או אנוס אחד גררה גם הופעות של אחרים, מתוך תקוה שהופעה בזמן ווידוי מלא יהיה בהם כדי לסייע להצלתו של האנוס החושש מפני בית־הדין, ובמיוחד יש לזכור שבית־דין האינקויזיציה שכן במקום מרכזי בעיר. בית־הסוהר של האינקויזיציה נמצא כנראה אף הוא שם, ואף־על־פי שנתקיים גם בית־סוהר של הארכיהגמון, הדעת נותנת שלא נזקקו לו אלא כשבית־המעצר שליד בית־הדין היה מלא.

אנוסים בדין האינקויזיציה-ח.ביינארט

אנוסים בדין האינקויזיציה

מתוך רשימה ניכרת של הופעות לפני בית־הדין נמנה כאן את וידוייהם של אנוסים עצמם, עליהם ועל אחרים. ב־9 באוקטובר הופיעה מריה גונסאלים פאנפאנה ומסרה הודעה והתוודעה לפני חוקרי בית־הדין. ב־10 באוקטובר הופיעה קטלינה גומס, אשת חואן וי פיס, ומסרה הודעה והתוודעה, ולמחרת הופיע בעלה עצמו והתודה. ב־14 באוקטובר הופיע חואן גונסאלים פינטאדו, מזכירם לשעבר של חואן השני ואנריקי הרביעי ורחידור במועצת העיר, ומסר הודעה. הוא לא התדוה, והופעתו זו נראית כאילו בא בעצמו לפני האינקויזיציה כדי למלא את חובתו כנוצרי. אך הוא לא שיעד שהעידו נגדו, ועל כך עתיד היה לתת את הדין. אבל מכל הימים הללו נראה ש־3 בנובמבר היה יום שבו נתאפשר להם לשופטי בית־הדין לחדור אל נבכיה של עדת אנוסי סיאודד ריאל. אותו יום הופיע פרנאן פאלקון, בנו של הואן פאלקון הזקן, והתודה בעצמו ומסר הודעה שהסגירה את כל אנוסי המקום. מסתבר שכבר באותו יום נפל הפור, והוא נבחר לשמש את האינקויזיציה כעד ראשי בכל משפטיה שעתידה היתה לערוך נגד אנוסי סיאודד ריאל וסביבתה. וביום האחרון לימי־החסד התודתה ליאונור די לה אוליבה, בתו של חואן מרטינס די לום אוליבוס, אף הוא מחשובי אנוסיה של העיד שעצמותיו נשרפו ב־15 במרס.1485 הרשמה זו על־פי יומן העוויות והויוויים נראית כמאלפת לאותם שני חודשי החסד״ לתיאור תחושת האוירה שנשתררה בעיר אחת בקסטיליה, אוירה שעתידה היתה לחזור כל־ אימת שפתחה האינקויזיציה בפעולה או חזרה לביקור של שיגרה באותו מקום לאחר שסיימה שלב בסדרת פעולותיה.

את פעולתה של האינקויזיציה, שפתחה במשפטיה ב־14 בנובמבר 1483, ביקש דלגאדו מרצ׳אן לחלק מבחינת ההליכים לשתי תקופות. האחת, עד לסוף שנת 1483 ! ליתר דיוק: 29 בנובמבר, שעה שבית־הדין בסיאודד ריאל פעל בלא שהיו לפניו הוראות־פרוצידורה קבועות! השניה, תקופת הפעולה עד למאי שנת 1485, המבוססת על הוראות־הקבע של כינוסי האינקויזיטורים. אם בוחנים אנו את פעולתו של בית־הדין לאור הפרוצידורה המשפטית נמצא שאין למעשה שום הבדל בין שתי התקופות שעל־פיהן הציע דלגאדו מרצ׳אן לבנות את פעולת בית־הדין. ההבדל היחיד שביניהן הוא בנוסחאות של הצהרות התובע על דרכו בתביעה (שאין היא נעשית מתוך שנאה לנאשם) ובכמה פעולות־פרוצידורה אחרות. דרך השיפוט של שנת 1483 וראשית שנת 1484 היא אותה כבימים שלאחר־מכן, והדעת נותנת שאותה פרוצידורה שימשה את בית־דין האינקויזיציה בספרד מראשית פעולתה בסביליה בשנת 1481. ההוראות שנקבעו בכינוסיהם הראשונים של האינקויזיטורים בסביליה באו בעיקר כדי להסדיר ענינים שבאדמיניסטרציה משפטית! במיעוטם עסקו בהם בענינים שבפרוצידורה ממש, שכידוע מושתתת היתה על עקרונות המשפט הספרדי החילוני. משום סיבות אלה נראה שיש לדחות את הצעתו על דרך פעולתו של בית־ הדין בסיאודד ריאל.

קרוב יותר לחלק את פעולת האינקויזיציה בסיאודד ריאל לשתי תקופות אחדות ועל־פי קריטריון שונה בתכלית מזה של דלגאדו מרצ׳אן. תקופה ראשונה-עד ל־24 בפברואר 1484; תקופה שניה-עד ל־15 במרס 1485. הבחנה זו היא על־פי סוגיהם של הנידונים עצמם, שהם הקריטריון שלנו לחלוקה זו. עד פברואר 1484 נידונו כמעט רק אנוסים שנשפטו בפניהם או בורחים שנשפטו שלא בפניהם. משסיימה האינקוי־ זיציה את משפטיה עם החיים נפנתה בתקופתה השניה לדון את הנפטרים. נדמה שאין אנו צריכים להאריך כאן בהבאת טעמים! הדברים מובנים מאליהם: שעתה של האינקויזיציה תהא עמה תמיד לדון נפטרים. לכן באה בתחילה לחסל את פרשת האנוסים החשודים בכפירה, החיים והמצויים בעירו של בית־הדין. סדר זה יש בו להעמידנו על דבר נוסף. דינם של הנידונים בפניהם אף להם סדר קבוע. ראשונה נידונו מחשובי עדת האנוסים, כדי שמשפטיהם, שנעשה להם פומבי גדול, ישמשו לקח לכל ציבור האנוסים. ונמצא אף בכך דדך של קבע: פתיחה בפרשתם של שני בורחים חשובים ממדרגה ראשונה בעדת אנוסי סיאודד ריאל, שהיו ראשים וראשונים לקיום מצוות, סנצ׳ו די סיאודד וביתו, ומרי דיאס, המכונה סרירה. פתיחה זו היתה ב־14 בנובמבר 1483 בהכרזה פומבית במגרש העיר ולפני שערי בתיהם ובכנסיה הפארויכיאלית של שכונת סךפדרו אשר אליה נשתייכו, שיבואו ויעמדו לדין על מעשי התיהדות. אחר־כך פתחו במשפטיהם של אנוסים, שאמנם גם מעשיהם היהודיים גדולים הם, אלא שלגבי קהל עדת אנוסי סיאודד ריאל אולי תופסים הם מקום מרכזי פחות משני הראשונים. לאחר־מכן נראה כי שני שיקולים אלה, כלל המעשים היהודיים ומעמדם של הנידונים בעדת האנוסים, מכריעים הם בסדר פתיחתם של המשפטים, ופשוטי אמוני ישראל נידונו בין האחרונים. ואם נראה על־פי שיטה זו את סדר משפטיהם של הנידונים לאחר מותם, נינכח שגם ביניהם הפרידו והקדימו את דיניהם של החשובים שבהם, עד שלבסוף ראתה האינקויזיציה פתח למשפט ולפסק־דין כולל, בדונה, למעשה, 42 נאשמים לפי כתב־אשמה אחד ובהוציאה פסק־דין כולל ואחד לכולם.

להבנת מערכו של הדין עלינו לתת דעתנו לקצב הגשת התביעה לפני השופטים. כידוע, ועוד יסופר על כך להלן, היה תובע יחיד בבית־הדין של סיאודד ריאל, ולפי הקצב והתכיפות שהוא הגיש את תביעותיו כך התחילו משפטיהם של אנוסים. לכן נמצא שלא בכל יום נפתח משפטו של אנוס. אך כנגד זה יש להדגיש שלעתים הגיש תביעה במשפט אחד ומסר הודעות פרוצידודליות שונות במשפטים אחדים. קצב זה תלוי היה בקצב עבודתם של נוטריוני בית־הדין ובכשרם להעלות על הכתב את דברי התובע שהם המסמך החשוב לראשיתו של הדין. כאן חשוב לנו לזכור שקצב זה הלך וגבר לקראת התקרבותם של ימים כגון ימי אוטו־די־פי, שכפי הנראה נקבעו מראש, על סמך שיקולים משפטיים והערכת תנאי המקום. אבל בדרו־כלל יש לומר שבכל ימי שבתו של בית־הדין בסיאודד ריאל לא נתקיימה פגרה של בית־הדין אלא ביום הראשון (וגם בו נערכו לעתים אוטו־די־פי) ובימי חגיה של הכנסיה. ידי בית־ הדין וחבר הנמנים עליו היו מלאות עבודה עד כדי כך, שלא היה לעתים סיפק בידיהם להשלים העתקת עדויות, פסקי־דין, וכיוצא בהם. בית־הדין עמד בלי הרף על משמרת הדין, והיה בזה כדי להוסיף חומרה על חומרת דרכו ולהשפיע על הציבור כולו.

רבים היו ימי הפעולה הקדחתנית בבית־הדין, אך נדמה שבכל ימי פעולתו של בית־הדין בסיאודד ריאל לא אירע בו מאורע כזה שנתארו להלן. מאורע זה בכל חומרתו מלמדנו הרבה על אוירת אותם ימים. ב־9 באוגוסט 1484 מסר התובע הודעה לפני בית-הדין שחואנה גונסאליס, אשת חואן קאלויליו/ סנדלר, איבדה עצמה לדעת בהיותה נתונה במאסר האינקויזיציה. היא לא הובאה לדין עד לאותו תאריך מחמת גילה המופלג וחָליה שלקתה בו בבית־הסוהר. מעשה זה עשתה האשה עוד ב־28 בנובמבר 1483, 4 שעות אחר חצות.

אמנם טען עליה התובע שהיתה יהודיה לכל דבר וקיימה את דיני תורת משה, ועל שום שרצתה למות כיהודיה הטילה עצמה לתוך הבאר שבחצר בית הסוהר של האינקויזיציה ואיבדה עצמה לדעת. דעתו נתקבלה על דעת בית־הדין והיא נידונה לשריפה לאחר מותה.

למעלה משמונה חדשים עברו מיום ההתאבדות עד ליום הודעתו של התובע, וקשה למצוא למעשה־העלמה זה הצדקה כלשהי. כלום ייתכן שלא היה ידוע לחברי בית־ הדין ? ואולי דוקא מכך יש להסיק על גודל רשמו של המעשה אף על חברי בית־ הדין ? ואכן זהו מקרה מיוחד שלא מצאנו כדוגמתו, והוא מורה על עוז־רוחה של אשה אנוסה מופלגת בגילה. עם זאת מעיד הוא גם על מבוכתו הרבה של בית־הדין שלא

עלה בידו למנוע מעשה זה, אף־על־פי שמבחינת הדין אין לגביו הבדל אף אם. נידונה לאחר מותה. נראים הדברים שהאינקויזיציה ביקשה להעלים את המקרה מידיעת הציבור.

למעשה לא נשתנה בית הדין בסיאודד ריאל בהרכבו בכל ימי שבתו באותו מקום. אותם אינקויזיטורים, הליסנסיאדו פרו דיאס די לה קוסטאנה, קנוניקוס של בורגוס, ודוקטור פרנציסקו סנצ׳יס די לה פואֶנטי, קנוניקוס בדיאוסיסה של סמורה, ולימים הגמון של אוילה ושל קורדובה, שימשו בעיר זו עד להעברת בית־הדין לטולידו. מבחינת מעמדם שוים הם שני האינקויזיטורים, חוץ מהבדל מעמדם בכנסיה. עמם שימש כתובע פרנאן רודריגס דיל בארקו, קפֶליאן של המלך, שהוסיף לשמש בתפקיד זה בטולידו עד שנתמנה אינקויזיטור בבית־הדין המרכזי שבעיר זו. לידם ישב כאסיסור הליסנסיאדו חואן גוטיארס די באלטאנאס, הנזכר כבר במשפטים הראשונים שנערכו בסיאודד ריאל.

לפי תפקידו הוא היועץ המשפטי או המדריך המשפטי, שהתוה את קו־הפעולה בכל משפט ויעץ לשופטים ולתביעה כאחת. לידם פעלו ארבעה גובי־עדויות: חואן רואיס די קורדובה, חואן מרטינס די ויליאריאל, חואן די הוסיס וחואן גונסאליס. הם הם שגבו את העדויות בתקופת־החסד וגם לאחר־מכן במהלך המשפט. לעתים נתחלקו לשתי קבוצות של גובי עדויות, אחת עסקה בעדי־התביעה ושניה בעדי־הסניגוריה. מקבל־הנכסים היה חואן די אורֵיאָה חואן אלפארו היה האלגואסיל הראשי! חואן רידונדו שימש פורטֶרו! ולידם פעלו פמיליארים רבים, נוטריונים ורשמים. מכל אלה ניכרת ביותר רשימת הפמיליארים, והדעת נותנת,

וכך מסתבר גם ממשפטים רבים, שהיו ביניהם אנוסים רבים.  כאן נציין שנים החשובים שבהם, האחים הבאצ׳יליר גונסאלו מוניוס והליסנסיאדו חופרי די לואסה ששימשו בבית־הדין גם כפרוקוראדורים וגם כמומחים לענינים יהודיים, והרי לא תשוער פעולת בית־הדין בלא סיוע מומחים לענינים אלה. ולידם סייעו תיאוליגים ואנשי־משפט שישבו בהתיעצות על פסק־הדין.

אנוסים בדין האינקויזיציה-חיים ביינארט

הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-1475.

הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-1475.

בעיה השובה בתולדות אנוסי סיאודד ריאל היא בעיית מספרם של הנידונים. כשאנו משוים את מנין הנידונים שנשמרו להם תיקיהם לרשימות השטניות של המופיעים באוטו־די־פי השונים, יזדקר לעינינו הפרש מספרי גדול. להפרש זה עלינו להשוות את מספרי־האומדן שהביאו כרוניסטנים שונים בכרוניקות. מבחינת הערכתם של נידוני סיאודד ריאל לא נתן דעתנו למספרי־אומדן אלה, שאינם אלא מספרי־התרשמות. תיקיהם של נידוני סיאודד ריאל מעלים לנו שמות רבים נוספים של אנוסים שקיימו מצוות, ומהם נמצא רבים שנשלחו לקחת חלק באוטו־די־פי, כרשום ברשימה שפירסם פיטה- FITA תופעה זו מעלה על הדעת:

(א) שכלל לא הגיעו לידינו תיקיהם של האנוסים שנידונו בסיאודד ריאל בשנות 1483- 1485 !

(ב) לא כל מי שהאינקויזיציה ידעה עליו שהוא אנוס מקיים־מצוות הובא לדין!

(ג) אנוסים הועמדו לדין גם בלי שהיה סיפק, כאמור, בידי בית הדין לערוך את תיקיהם או אפילו לערוך להם משפט בפרוצידורה מלאה! להם ניתן, לאור ההוכחות שהיו בידי בית־הדין, פסק־דין כולל. עובדות אלה מחייבות להימנע מלהעריך את מספרי הנידונים בעיר זו בתקופה שאנו עומדים בה.

שורה של אוטו־די־פי נערכה בשעה שישב בית־הדין בסיאודד ריאל. הראשון בהם בא לסיים את תקופת־החסד, והוא נערך ב־16 בנובמבר 1483, ביום הראשון. ביום זה הוחזרו לחיק הכנסיה בסיאודד ריאל כל אותם אנוסים שוידוים נתקבל על דעת בית־הדין, והאינקויזיציה החליטה לסלוח להם ולכפר על עוונותיהם. היה זה מעיקרו אוטו-די־פי של מוחזרים לחיק הכנסיה, והוא נערך בכנסית סן־פדרו שבעיר. להלן נמצא שעד שיצא בית הדין מסיאודד ריאל ועבר לטולידו נערכו 11 מעמדות של אוטו־די־פי. בהם יש לראות כגדולים וחשובים את המעמדות שנערכו ב־23 וב־24 בפברואר 1484 וב־15 במרס 1485. הראשון במנין זה הוא יום של עליית אנוסים על המוקד, בשני נשרפו דמויותיהם של אנוסים בורחים, ואילו השלישי הוא אוטו-די־ פי מסכם שבו נשרפו גם עצמותיהם של אנוסים רבים שנידונו לאחר מותם. אך יש לזכור שהנידונים שלא בפניהם לא השיגה אותם יד בית־הדין, והם אחוז לא מבוטל כלל בין נידוני סיאודד ריאל. עם זאת אין אנו יודעים מה עלה בגורלם. אמנם היו ביניהם ששבו ונידונו, אך מסתבר שרבים מהם ניצלו והצטרפו אל קהילות ישראל כיהודים לכל דבר.

הערת המחבר : האוטו־די־פי הראשון בטולידו נערך ב־12 בפברואר 1486, בו הופיעו תושבי הפארוכיות: סן-ויסנטי, סן-ניקולאס, סן-חואן לה ליצ׳י, סנטה־יוסטה, סן-מיגל, סן-יוסטי, סן-לורנצו. מספרם: הגיע ל־750. האוטו־די־פי השני נערך ב־2 באפריל 1486, ובו הופיעו 900 איש מן הפארוכיות; סן-רומן, סן-סלבדור, סן־כריסטובל, סן-סואיל, סן-אנדריס, סן-פדרו. ב־11 ביוני 1486 נערך אוטו־די־פי שלישי, ובו 750 איש מן הפארוכיות: סנטה־אולאליה, סן-תומס, סן-מרטין, סן- אנטולין. ב־10 בדצמבר סיפקה טולידו שוב 900 איש לאוטו־די־פי וב־15 בינואר 1487 הופיעו שוב 700 איש מן הארכידיאקונות של גואדלחרה, טלבירה ומדריד. אך עליהם יש עוד להוסיף. נידוני מקומות אחרים שהשתתפו בתהלוכות האוטדדי־פי.

ביוני 1485 עבר בית־הדין מסיאודד ריאל לטולידו. וכאמור נידונו מעתה אנוסי סיאודד ריאל בעיר הראשה שבמלכות קסטיליה, ושם גם הוצא פסק־הדין לפועל. בבית הדין בטולידו אורגנה שיטת פיקוח של מבקרים (visitadores) שנהגו לבקר בסיאודד ריאל, כבמקומות אחרים, בפרקי־זמן קבועים, ולגבות עדויות נוספות, לאסור ולהביא לדין בטולידו את הנתבעים לדין על התיהדות, כעל שאר עוונות, שהאינקויזיציה התחילה נותנת דעתה עליהם. על מבקרים, עד לגירוש ספרד, בסיאודד ריאל הגיעו אלינו ידיעות מעטות, אך הדעת נותנת שאותם נידוני סיאודד ריאל שהובאו לטולידו נאסרו בידי מבקר והוא שלקחם עמו למקום בית הדין. מסתבר שבתחילה נשאר נציג האינקויזיציה במקום, ששימש מען לכל מי שנזקק לבית־הדין. אבל עיקר המלאכה היה של המבקר.

עד כאן על צד אחד של שיטת פעולת בית־הדין. הפיקוח על אנוסים שהוחזרו לחיק הכנסיה נמסר לכמרי הפארוכיות, שבכנסיותיהן גם נשמדו רשימות המוחזרים לכנסיה לדראון עולם להם ולצאצאיהם אחריהם. אף נשמרו שם מלבושי הסַנְבֶּניטו. מבקרים אלה היו בודקים בשעת ביקוריהם אם קוימו הוראות האינקויזיציה לגבי נידונים. הם גם גבו לעתים עדויות וחזרו לגבות עדויות שנמסרו לשעבר לבית־ הדין ועתה נזקקו לאישורן. אין ספק שאי־ידיעת מועד בואו של המבקר מטעם בית־הדין קיימה מתיחות מתמדת בחייהם של האנוסים, וביחוד בחייהם של אנוסים שנידונו. ואין גם להקל כמלוא נימה במידת הפיקוח המתמיד בפארוכיה עצמה.

בתיאור זה העלינו את תולדותיו של בית־הדין בסיאודד ריאל ואת דרכו בפעולותיו היומיומיות כשיצא לבער את התיהדותם של אנוסי העיר. זוהי גם בעצם דרכו של בית־הדין מבחינתו הרשמית שלו, וכאלו היו מעשיו. אבל כדי להעריך נכונה את פעלו של בית־הדין עלינו לשוב לדינים עצמם ולעיין בהם כדי ללמוד את דרך פעולתו של בית־הדין ולעמוד על דמותם החברתית והציבורית של אותם אנוסים שבית־הדין חדר לנבכי נשמותיהם. כל אחד מהם הוא עולם מלא יסורים; כל אחד מהם קיים את תורת משה בתנאים קשים, כשהוא מסתיר לעתים את דמותו היהודית אף מעיני קרובים ואהובים עליו. דרך־חיים זו היא שהטביעה בהם דפוסים מיוחדים במינם לחיי יונדיום כשמטרה נכספת לנגד עיניהם: לשוב ולחיות כיהודים לכל דבר בגלוי ובפומבי, ללא פחד ואימה.

אוֹ‏טוֹ‏ דַ‏ה פֶ‏ה (Auto da fé) היה טקס דתי חגיגי שערכה האינקוויזיציה בהוציאה לפועל את גזרי הדין של קורבנותיה.

תרגומו המילולי של "אוטו דה פה" הוא "מעשה האמונה". בטקס זה, שנערך בכנסייה, הוכרז גזר דינם של הכופרים שנתפסו ונחקרו על ידי האינקוויזיציה, וכן הוצא לפועל. בניגוד למאסרם ולעינויים של החשודים בכפירה, שנעשו בחשאי, טקס האוטו דה פה התנהל בריש גלי בכיכר ציבורית, במועד שהוכרז עליו מראש. מטרתו העקרית של הטקס הייתה לזרוע אימה מפני כפירה בנצרות ולחזק את אמונתם של אלה הנאמנים לה.

שבועות מספר לפני קיום הטקס, היו מכריזים על מועדו מעל לדוכני הכנסיות בסביבה. יום הטקס עצמו היה בדרך כלל יום ראשון, או יום חג. ביום זה הייתה נערכת תהלוכה גדולה בה השתתפו כמרים, גדולי האצילים והנידונים. הקהל הגדול שבא לצפות בטקס ליווה את התהלוכה בדרכה לכנסייה. במרכז חצר הכנסייה הוקמה במה מיוחדת ועליה הוצבו הנידונים. הטקס התקיים במעמדם של המלך או נציגו ובמעמד האינקוויזיטור הראשי, אשר ניצח על האירוע. לאחר דרשת האינקוויזיטור הראשי הובאו הנידונים בזה אחר זה בהתאם לסדר האשמה וחומרת פסק הדין. הנידונים התוודו (או שוידוייהם הוקראו) והם נדרשו לחזור בתשובה. לאחר כל וידוי הובא הנאשם למרכז הבמה וגזר דין הוכרז. המיתה המקובלת הייתהבשריפה. ביצוע גזר דין זה הוטל על הזרוע החילונית של המשטר. אם הנאשם חזר בו מכפירתו היו חונקים או תולים אותו ורק לאחר מכן שורפים את גופתו, אך אם סירב לחזור בו, היה נשרף חי.

רוב טקסי האוטו דה פה נערכו בספרד, בפורטוגל ובמושבותיהן בין השנים 18261480. בסך הכל הוצאו בשיטה זו להורג כ-90,000 בני אדם, רבים מהם יהודים. האוטו דה פה הראשון שנרשם בתולדות היהודים אירע בצרפת ב-1288. טקס האוטו דה פה האחרון נערך בספרד, ב-1826 ונשרף בו קטלני בשםריפול (Ripoll).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוגוסט 2019
א ב ג ד ה ו ש
« יול    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר