אנוסים בדין האינקויזיציה-חיים ביינארט
הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-1475.
בעיה השובה בתולדות אנוסי סיאודד ריאל היא בעיית מספרם של הנידונים. כשאנו משוים את מנין הנידונים שנשמרו להם תיקיהם לרשימות השטניות של המופיעים באוטו־די־פי השונים, יזדקר לעינינו הפרש מספרי גדול. להפרש זה עלינו להשוות את מספרי־האומדן שהביאו כרוניסטנים שונים בכרוניקות. מבחינת הערכתם של נידוני סיאודד ריאל לא נתן דעתנו למספרי־אומדן אלה, שאינם אלא מספרי־התרשמות. תיקיהם של נידוני סיאודד ריאל מעלים לנו שמות רבים נוספים של אנוסים שקיימו מצוות, ומהם נמצא רבים שנשלחו לקחת חלק באוטו־די־פי, כרשום ברשימה שפירסם פיטה- FITA תופעה זו מעלה על הדעת:
(א) שכלל לא הגיעו לידינו תיקיהם של האנוסים שנידונו בסיאודד ריאל בשנות 1483- 1485 !
(ב) לא כל מי שהאינקויזיציה ידעה עליו שהוא אנוס מקיים־מצוות הובא לדין!
(ג) אנוסים הועמדו לדין גם בלי שהיה סיפק, כאמור, בידי בית הדין לערוך את תיקיהם או אפילו לערוך להם משפט בפרוצידורה מלאה! להם ניתן, לאור ההוכחות שהיו בידי בית־הדין, פסק־דין כולל. עובדות אלה מחייבות להימנע מלהעריך את מספרי הנידונים בעיר זו בתקופה שאנו עומדים בה.
שורה של אוטו־די־פי נערכה בשעה שישב בית־הדין בסיאודד ריאל. הראשון בהם בא לסיים את תקופת־החסד, והוא נערך ב־16 בנובמבר 1483, ביום הראשון. ביום זה הוחזרו לחיק הכנסיה בסיאודד ריאל כל אותם אנוסים שוידוים נתקבל על דעת בית־הדין, והאינקויזיציה החליטה לסלוח להם ולכפר על עוונותיהם. היה זה מעיקרו אוטו-די־פי של מוחזרים לחיק הכנסיה, והוא נערך בכנסית סן־פדרו שבעיר. להלן נמצא שעד שיצא בית הדין מסיאודד ריאל ועבר לטולידו נערכו 11 מעמדות של אוטו־די־פי. בהם יש לראות כגדולים וחשובים את המעמדות שנערכו ב־23 וב־24 בפברואר 1484 וב־15 במרס 1485. הראשון במנין זה הוא יום של עליית אנוסים על המוקד, בשני נשרפו דמויותיהם של אנוסים בורחים, ואילו השלישי הוא אוטו-די־ פי מסכם שבו נשרפו גם עצמותיהם של אנוסים רבים שנידונו לאחר מותם. אך יש לזכור שהנידונים שלא בפניהם לא השיגה אותם יד בית־הדין, והם אחוז לא מבוטל כלל בין נידוני סיאודד ריאל. עם זאת אין אנו יודעים מה עלה בגורלם. אמנם היו ביניהם ששבו ונידונו, אך מסתבר שרבים מהם ניצלו והצטרפו אל קהילות ישראל כיהודים לכל דבר.
הערת המחבר : האוטו־די־פי הראשון בטולידו נערך ב־12 בפברואר 1486, בו הופיעו תושבי הפארוכיות: סן-ויסנטי, סן-ניקולאס, סן-חואן לה ליצ׳י, סנטה־יוסטה, סן-מיגל, סן-יוסטי, סן-לורנצו. מספרם: הגיע ל־750. האוטו־די־פי השני נערך ב־2 באפריל 1486, ובו הופיעו 900 איש מן הפארוכיות; סן-רומן, סן-סלבדור, סן־כריסטובל, סן-סואיל, סן-אנדריס, סן-פדרו. ב־11 ביוני 1486 נערך אוטו־די־פי שלישי, ובו 750 איש מן הפארוכיות: סנטה־אולאליה, סן-תומס, סן-מרטין, סן- אנטולין. ב־10 בדצמבר סיפקה טולידו שוב 900 איש לאוטו־די־פי וב־15 בינואר 1487 הופיעו שוב 700 איש מן הארכידיאקונות של גואדלחרה, טלבירה ומדריד. אך עליהם יש עוד להוסיף. נידוני מקומות אחרים שהשתתפו בתהלוכות האוטדדי־פי.
ביוני 1485 עבר בית־הדין מסיאודד ריאל לטולידו. וכאמור נידונו מעתה אנוסי סיאודד ריאל בעיר הראשה שבמלכות קסטיליה, ושם גם הוצא פסק־הדין לפועל. בבית הדין בטולידו אורגנה שיטת פיקוח של מבקרים (visitadores) שנהגו לבקר בסיאודד ריאל, כבמקומות אחרים, בפרקי־זמן קבועים, ולגבות עדויות נוספות, לאסור ולהביא לדין בטולידו את הנתבעים לדין על התיהדות, כעל שאר עוונות, שהאינקויזיציה התחילה נותנת דעתה עליהם. על מבקרים, עד לגירוש ספרד, בסיאודד ריאל הגיעו אלינו ידיעות מעטות, אך הדעת נותנת שאותם נידוני סיאודד ריאל שהובאו לטולידו נאסרו בידי מבקר והוא שלקחם עמו למקום בית הדין. מסתבר שבתחילה נשאר נציג האינקויזיציה במקום, ששימש מען לכל מי שנזקק לבית־הדין. אבל עיקר המלאכה היה של המבקר.
עד כאן על צד אחד של שיטת פעולת בית־הדין. הפיקוח על אנוסים שהוחזרו לחיק הכנסיה נמסר לכמרי הפארוכיות, שבכנסיותיהן גם נשמדו רשימות המוחזרים לכנסיה לדראון עולם להם ולצאצאיהם אחריהם. אף נשמרו שם מלבושי הסַנְבֶּניטו. מבקרים אלה היו בודקים בשעת ביקוריהם אם קוימו הוראות האינקויזיציה לגבי נידונים. הם גם גבו לעתים עדויות וחזרו לגבות עדויות שנמסרו לשעבר לבית־ הדין ועתה נזקקו לאישורן. אין ספק שאי־ידיעת מועד בואו של המבקר מטעם בית־הדין קיימה מתיחות מתמדת בחייהם של האנוסים, וביחוד בחייהם של אנוסים שנידונו. ואין גם להקל כמלוא נימה במידת הפיקוח המתמיד בפארוכיה עצמה.
בתיאור זה העלינו את תולדותיו של בית־הדין בסיאודד ריאל ואת דרכו בפעולותיו היומיומיות כשיצא לבער את התיהדותם של אנוסי העיר. זוהי גם בעצם דרכו של בית־הדין מבחינתו הרשמית שלו, וכאלו היו מעשיו. אבל כדי להעריך נכונה את פעלו של בית־הדין עלינו לשוב לדינים עצמם ולעיין בהם כדי ללמוד את דרך פעולתו של בית־הדין ולעמוד על דמותם החברתית והציבורית של אותם אנוסים שבית־הדין חדר לנבכי נשמותיהם. כל אחד מהם הוא עולם מלא יסורים; כל אחד מהם קיים את תורת משה בתנאים קשים, כשהוא מסתיר לעתים את דמותו היהודית אף מעיני קרובים ואהובים עליו. דרך־חיים זו היא שהטביעה בהם דפוסים מיוחדים במינם לחיי יונדיום כשמטרה נכספת לנגד עיניהם: לשוב ולחיות כיהודים לכל דבר בגלוי ובפומבי, ללא פחד ואימה.
אוֹטוֹ דַה פֶה (Auto da fé) היה טקס דתי חגיגי שערכה האינקוויזיציה בהוציאה לפועל את גזרי הדין של קורבנותיה.
תרגומו המילולי של "אוטו דה פה" הוא "מעשה האמונה". בטקס זה, שנערך בכנסייה, הוכרז גזר דינם של הכופרים שנתפסו ונחקרו על ידי האינקוויזיציה, וכן הוצא לפועל. בניגוד למאסרם ולעינויים של החשודים בכפירה, שנעשו בחשאי, טקס האוטו דה פה התנהל בריש גלי בכיכר ציבורית, במועד שהוכרז עליו מראש. מטרתו העקרית של הטקס הייתה לזרוע אימה מפני כפירה בנצרות ולחזק את אמונתם של אלה הנאמנים לה.
שבועות מספר לפני קיום הטקס, היו מכריזים על מועדו מעל לדוכני הכנסיות בסביבה. יום הטקס עצמו היה בדרך כלל יום ראשון, או יום חג. ביום זה הייתה נערכת תהלוכה גדולה בה השתתפו כמרים, גדולי האצילים והנידונים. הקהל הגדול שבא לצפות בטקס ליווה את התהלוכה בדרכה לכנסייה. במרכז חצר הכנסייה הוקמה במה מיוחדת ועליה הוצבו הנידונים. הטקס התקיים במעמדם של המלך או נציגו ובמעמד האינקוויזיטור הראשי, אשר ניצח על האירוע. לאחר דרשת האינקוויזיטור הראשי הובאו הנידונים בזה אחר זה בהתאם לסדר האשמה וחומרת פסק הדין. הנידונים התוודו (או שוידוייהם הוקראו) והם נדרשו לחזור בתשובה. לאחר כל וידוי הובא הנאשם למרכז הבמה וגזר דין הוכרז. המיתה המקובלת הייתהבשריפה. ביצוע גזר דין זה הוטל על הזרוע החילונית של המשטר. אם הנאשם חזר בו מכפירתו היו חונקים או תולים אותו ורק לאחר מכן שורפים את גופתו, אך אם סירב לחזור בו, היה נשרף חי.
רוב טקסי האוטו דה פה נערכו בספרד, בפורטוגל ובמושבותיהן בין השנים 1826–1480. בסך הכל הוצאו בשיטה זו להורג כ-90,000 בני אדם, רבים מהם יהודים. האוטו דה פה הראשון שנרשם בתולדות היהודים אירע בצרפת ב-1288. טקס האוטו דה פה האחרון נערך בספרד, ב-1826 ונשרף בו קטלני בשםריפול (Ripoll).