מורשת יהדות מרוקו

אברהם אנהורי

מרבני צפת בסוף המאה הקודמת. ישב בה על כסא הרבנות בין השנים תקפ״ו עד תקצ״ז. חתום ראשון בהסכמת רבני צפת על הספד ״פאת השלחן״ לדי ישראל משקלאוו, יחד עם הרבנים חיים יוסף צרפתי ונסים זרחיא אזולאי נכד חיד״א. הם חותמים שם ומכנים עצמם: עמוסי התלאות הנאנחים והנאנקים בשנת ולישרים (תקפ״ו). שלשתם יחד נהרגו ברעש הגדול אשר החריב את רוב ערי הגליל בשנת תקצ״ז.[1837]

שרבת ב״ר נםים אניםימוב׳ ד״ד

יליד דגיסטאן. מראשיה ומיסדיה של עדת הדגיסטניס בירושלים. בשנת תרכ״ה עלה לבקר באה״ק ומרוב חשקו ללמודי הקדש, נכנםס לשמוע לקח מפי הרב משה נחמיה כהנא ראש ישיבת ״עץ חיים״ בירושלים בעת ההיא. אחדר שבתו זמן מה בעיה״ק, וסיוריו ביתד ערי הקדש. חזר לחו״ל. שם השתלם בחכמת הרפואה ,שממנה מצא מחיתו בשפע. מקץ כ״ה שנה לעבודתו במקצועו בחו״ל, עלה להתישב בירושלים. בבואו אליה מצא בה כמה מבני ארצו במצב חמרי ירוד, ״נעים ונדים ומדוכאים, וכצאן בלי רועה״ ויחליט בנפשו לעשות כל אשר

לאל ידו לטובתם. במכתב המלצה שנתן לו הרב יעקב בהררי״ץ מדרבנד, אל הרה״ג משה הלוי חכם באשי בבירת תוגרמא יכנהו: המכ״ז ממיודעי בר אורין ובר אבהן, הרב המופלא ויראת ה׳ על פניו כמחיר שרבת ב"ר נסים לבית אניסימוב, הי"ו מתושבי מדינתנו, אשר מגמת פניו ציונה להשתקע שם, ולו יד ושם בחכמת הרפואה וכבר שמש בכהונה זו כעשרים וחמש שנה בעיר מגוריו, כאשר יעידו ויגידו כתבי תעודות שבידו משרי ממשלתנו יר"ה, ומאזרחיה כיהודים בישמעאלים אשד פיהם מלא תהלתו. ובהיות שרצונו להשתמש בכחו זה בירושלים ובנותיה לכן חלותי . . . שינחהו בעצתו וימליץ טוב בעדו. . . לקבל הרשיון הדרוש להשתמש במשרת רופא בפומבי ׳ , קבוץ קטן של יהודי דגיסטאן נמצא אז בירושלים, נלחם על קיומו החמרי בשארית מאמציו. הוא העמיד את עצמו לשרותו, וידאג לבסוסו בגדר האפשר.

בה בעת רכש בכספו חלקת שדה בקרבת שער האריות, ואמר לבנות עליה בית תפלה בשם ״מזרח שמש' וישיבה בשם ״תורה אורי, ליהודי דגיסטאן. בתקוה לישב כמה מאחיו על הקרקע, חכר שטח ידוע מאדמת הג׳יפטליק ביריחו, אך נסיונו זה לא הצליח. כפי הנראה הקדיש גם סכום כסף להקמת המוסדות הנ"ל, אך לא זכה לבצע את שאיפתו זו בחייו. נלב״ע בירושלים. צ י ו נ ו : מ"ק הישיש הח. הש. כה"ר שרבת ן׳ נסים נ״ע, נלב״ע ב. טבת תרס״ו.

רפאל אנקאווה

שr וגדול ברבאט. נולד בשנת תר"ח. אב"ד בסאלי, ואח"כ ראש הרבנים לכל ערי מרוקו מטעם השלטונות. נכבד על פני כל בתורתו וענותנותו. כל ימיו לא מש מתוך אהלה של תורה, וחננו ה׳ בעושר וגדולה ודעת רחבה ושכל זך ויהי מקבל כל אדם בסבר פניםר. רוב ספריו נדפסו בירושלים. מלכי רבנן עמ'. ק"ח.

אברהם בכר יצחק אסא

חי במאה הי״ח בקושטא. מטובי הרבנים והמשכילים בדודו. חייו היו שלשלת פעולה תרבותית בלתי פוסקת, ובכל הליכותיו והופעותיו מורגשת חריצותו, חרדתו האמתית לטובת בני עמו, ומתוך דאגה מתמדת פן תשתכת תורה מישראל, הרבה לתרגם ספרים ממיטב ספרות המוסר והדינים, המתאימים לרוח הצבור. אם לשפוט ע"פ הספרים הידועים כיום שהגיעו אלינו, ושיש לו שייכות אליהם אפשר לומר, כי הוא עשה בשביל הספרות הספרדית יהודית לאדינו, יותר מכל איש אחד לפניו או לאחריו. ברוב ספריו המתורגמים לא נזכר שמו על

השער, ועל חלקו והשתתפותו בעבודה אפשר להוכח רק מתור עיון בספר עצמו. פרט זה נתן להקבע בודאות כיון שדרכו היתה להוסיף לכל ספר, שירים וחרוזים בעברית או בלאדינו, שמהם יוברר בדיוק כי הוא המתרגם. עיקר פעולתו בספרות היתה מלאכת התרגום. הוא תרגם מעברית ללאדינו םפרים רבים שקשה לקבוע עדיין שמם ומספרם. בפעולתו המאומצת התכוין בעיקר להרים את מצבם התרבותי של ההמונים אשר כנראה היה בעת ההיא בשפל המדרגה. זאת יובן מדברי הקדמתו לס׳ ״צרכי צבור״:

אברהם אסיאו

מיחידי ישיבת הגביר מרדכי תלוק בירושלים בשבת תקי״ח, השלישי במנין הרשומים שהם ח״ר מאיד סורנאגה ראש ישיבה, וח״ר יוסף ברבי. עליו כנראה רשם כעבר חמש שבים הרב חיד״א בספר מסעיו: כי בד' , שבט תקכ״ד בא אלי כתב מהר״א אשיאו מצידון, להודיע, כי השר הר״י זונאנה שלח פירמאן בענין מנוי הפקיד וכו'. מתחור מזה כי היה מתושבי צידון בעת ההיא. צריך להניח, כי הוזמן מירושלים למלא שם תפקיד מו״צ בקהלה, או כי נסע לזמן מה בקשר עם השליתות הנ״ל.

מרדכי אסיאו

מרבני שלוניקי שהתישב בירושלים. טרח ועמל הרבה לטובת ישוב אה״ק. היה שד״ר צפת וירושלים בשבת תקפ״ח. מהר״מ כרמי בתשובה סי׳ ח. מפליג בשבחו וקוראהו ׳׳מתביתא דלית בה טימי טובייבא דחכימי, לא פסיק פומיה מגירסא לילי ויומי, אסא קרו ליה ואסא שמיה״. נלב״ע בשבת התקצ״ח.

משה אסיאו

נולד בשלוניקי. בצעירותו העתיק מושבו לדובניצה בבולגריה, ובה התעסק במסחר תבואות וטבק. מתוך היותו חביב על הצבור מנוהו לנשיא הקהלה ובהשתחרר בולגריה מעול התורכים נבחר לראש העיריה מטעם כל תושבי העיד באין הבדל דת. מעונו היה פתוח לרוחה לכל עובר ושב, ונודע כבית ועד לחכמים. בערוב ימיו עלה לארץ ונלב״ע בה.

רחמים בן משה אסיאו

נולד י״ז אלול תרמ״ו בדובניצה, הסמוכה לסופיא. קבל חנוך דתי מסורתי. בהיותו בן שש, הובא ע״י הוריו ירושלימה. אז נכנס לבית הספר לבנים ״התורה והמלאכה״ לחברת כי״ח, להמשיך בו את למודיו. מחנכו בעברית היה הב"ילויי ר׳ ישראל בלקינד, ומפי הרב מרדכי ישראל שריזלי שמע שעורים בש״ס ופוסקים. מנהל המוסד נסים בכר ז״ל חשב לשלחו אח״כ לבית המדרש לרבנים בפריז, בראותו בו עלם מצליח ובעל כשרון רב בהוראה, ואולם בינתים הסתלק ר״י בלקינד ממשרתו והוא הוזמן למלא מקומו תחתיו באפן ארעי. תוך כדי כך,

הואיל ולא נמצא מורה מתאים, אושרה משרתו וימשיך לכהן בתור מורה קבוע. העדר ספדי למוד בעת ההיא הכביד מאד על מקצוע ההוראה העברית, ולתכלית זו, היה מכין את שעוריו לפי השיטות הנהוגות בשפות הלועזיות. לקט זה נתפרסם אח״כ בצורת ספרי למוד, בין השנים תרנ״ט תרס״ב בירושלים, בלוית תמונות וציורים. טבעית היא איפא העובדה שכמה מעסקני הצבור העברי בירושלים כיום, מורים ומשכילים, נמנים בין תלמידיו הותיקים ששמעו לקת מפיו, אף יתיחסו אליו בכל הכבוד הראוי. כל פעולותיו מאז ואילך נושאות עליהן אפי חנוכי תרבותי. נחשב בין המעטים שהקדיש את כל מרצו וכחותיו לחנוך, להדרכת הדוד הצעיד והתעוררותו. אישים מסוגו מביאים ברכה לכל חברה, ומכניסים בקרבה רוממות ורוח חיים. ספרי הלמוד שחבר אשר הכילו ראשית ידיעת הקריאה, הדקדוק והחשבון בדרך נוחה וקלה, נתקבלו ברוב בתי הספר של חברת כי״ח, הן בא״י והן בערי חו״ל. בימי עבודתו בירושלים הקדיש הרבה מעתותיו לצרכי צבור. היה חבר פעיל בועד האגודה בני ישראל, לשכת שלם א. של בני ברית, מנאמני חברת ישוב ארץ הקדש וכו'. בשנת תרס״ג, הוזמן מטעם ועד הקהלה בקיוסטנדיל[בבולגריה..א.פ] לנהל שם את בית הספר. שנתים ימים עבד בנאמנות, ואח״כ עבר לרוסג׳וק. כאן מצא כר נרחב לעבודה תרבותית. בינתים החל עוסק במסחר, אך זה לא מנעהו מלתת ידו לכל מפעל טוב ומועיל כאשר לפנים. בעיר זו יסד אגודה בשם ״מקרא״ אשר הציבה לה למטרה להגות בכתבי הקדש ולהפיץ את השפה העברית בין חבריה והקהל, הקימת עד היום. בין המון תפקידים צבוריים שמלא בעיר זו יזכרו: היותו חבר בועד הקהלה, נשיא חברת המכבי בבולגריה, שבשנת תרע״א הוכתר בתאר נשיא הכבוד שלה. השתתף כציר יהודי בולגריה בקונגרסים ציוניים בבזל ובהמבורג. בעצם ימי מלחמת העולם העתיק מושבו לסופיא, וכאן נבחר לנשיא אגודת תאודוד הרצל, לחבר ביה״ד הגדול וכו'. עשה הרבה לטובת הקרנות הציוניות, וקרן הגאולה בפרט. היה בין מיסדי הבנק בולגריה פלשתינה בשנת תרע״ח, במגמה לרכוש קרקע בא״י לשם יצירת נקודות חקלאיות, נוסף לאוצר עברי עממי שנוסד ברוסג׳וק עוד בשנת תרע״ג. השתתף בפרי עטו ברוב עתוני היהודים בבולגריה, ביניהם השופר, המכבי, לה לוז, איל דיאה, המשפט, לה ב׳ירדאד, איל ז׳ודייו, ואחרים. בדרך בלל היה מסור מאד לעניני ״המכבי״. בהקדמה לספר ״שפת עבד״ שהוציא בשנת תר"ס כותב:__ ״וטוב טוב כי יכניסו בלמודים מעט שיר, ציור וחלוץ עצמות. הראשון ירנין לב התלמידים,  השני יפתח להם את חוש הראות יכינם לכתיבה יפה ויעורר בלבם דגש החן והיופי. והשלישי יחליף כחם, יחזק עצמותיהם ויעשם אנשים חזקים ובריאים״ בראשית תרפ״ו עלה עם משפחתו לא״י, והתישב בתל אביב. מיד קנה נחלת שדה במגדיאל, ויטע בה פרדס, המתנהל ע״י בנו חניך ביה״ס החקלאי מקוה ישראל.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– אסיאו

יששכר אצראף

נולד בשנת תקע״ז. חמיו ורבו של הרה״ג רפאל אנקאווה. מרבני סאלי שהתישב בירושלים. היה מועמד לר״מ עדת המערבים אתדי מות הרב דב״ש ז״ל, יחד עם חברו הרב המקובל אליעזר הלוי בן טובו. היתה סיעה שתמכה בו, לבסוף השתוו שני הצדדים והרב בן טובו נתמנה לראש והרב יששכר אצראף משנהו. לאחר פטירת הרב בן טובו עלה על מקומו תחתיו, ויהי במשך שש שנים רב ואב״ד לעדתו. נלב״ע בירושלים, בחדש אב תרנ״ב והוא זקן ושבע ימים בן ע״ה שנה.

מרדכי בן רפאל אקלר

נולד במשהד )פרם( באדר תרט״ז. מכונה בשם מולא מראד בלשון הפרסית. אביו בצעירותו היה אנוס, ושמר את דת אבותיו בסתר. אח״כ גלה את יהדותו, ובשנת תרמ״ג לערך ישב על כסא הרבנות בעיר הנ״ל. אחר פטירת אביו הוזמן למלא מקומו, ובמשרתו זו כהן עד שנת תרפ״ז, שאז עלה ממשהד עיר מגוריו לאה״ק ויתישב בירושלים. תקופה קצרה היה רב רשמי לבני עדתו בעיה״ק, ותוך כדי כך נתקבל לדרשן קבוע בביה״כ הגדול לעדת הבוכרים, ומדי שבת ידרש בו מעניני דיומא. בכדי להקל לאחיו את הבנת התפלות וכיוצא, הקדיש רוב עתותיו לתרגום ספרים נחוצים, מעברית לפרסית. במשך שנות שבתו בירושלים תרגם את כל תפלות השנה והפיוטים הנלוים אליהן, לחנוכה, פורים, שבועות, תשעה באב, סוכות, הושענות. בין השאר, הכין תרגומים מספר המדע לרמב״ם, האמונות והדעות לרס״ג, אזהרות לשבועות לרשב״ג ועוד. חבוריו אלה כתובים פרסית, ופה ושם מכילים פרקים קצרים בעברית. חי בהצנע מיגיעו ופירות נכסיו, וכדרכו נחבא אל הכלים לבל תשורנו עין, שקוע בלמודו ובעבודתו הספרותית.

יצחק ב״ר חיים אקשוטי

אחי הרב שבתי אקשוטי, שהיה ראש ישיבת ״אחד״ בירושלים, בשכונת נחלת שבעה. היה ר״מ בקושטא בפרור פירי פאשה, במשך כ״ה שנה. כנזכר בהקדמת לספר ״בני ישחק״. מתוך היותו חשוך בנים קרא לספרו אשר חבר ״בני ישחק״ הכולל דרושים, שו״ת וחידושים על הש״ם. נדפס ע״י אחיו הרב שבתי אקשוטי בירושלים בשנת התרמ״ד. הרב הראש״ל המרפ״א ומשנהו הרב יש״א ברכה שכתבו הסכמה לספר זה יכנוהו: הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא וכתר שם טוב עולה ארי שבחבורה, מד קשישא דין ומורה הודאה, בוצינא קדישא דנהירין ליה׳ שבילי ואור עוטה כמהר״ר יצחק אקשוטי. הקדמת ס'״בני ישחק״ הנ״ל.

שבתי ב"ר חיים אקשוטי

מרבני קושטא. אחד מנדיבי עירו, והוא הגביר רפאל יהודה בנבנישתי, נתן לו את היכלת החמרית לעלות ולהתישב בירושלים, כנזכר בהקדמת הספר בני ישחק. סמוך לשנת תר״ל בא לירושלים, וישב בה על התורה ועל העבודה. בה בעת קבע לו הגביר רפאל נפתלי הלוי ישיבה מיוחדת בירושלים, בקנותו שלש מאות אמות קרקע בשכונת נחלת שבעה ועל שטח זה נבנתה על ידו ישיבה צנועה, שנקראה בשם ״אחד״. לראשה ומנהלה נמנה הרב אקשוטי. בהקדמה ל ס' ״בני ישחק״ מזכיר ישיבה זו ומודיע: ״ואנו לומדים בה בכל שבוע לדרוש ולתור בנועם מלין וכו'.״ כיום ישיבה זו היא עזובה, וספריה הרבים שמספרם מגיע לכמה מאות הולכים ונרקבים בתוך האצטבאות באין מפריע, ואין פוקדם. במשך ימי שבתו בירושלים הוציא לאור את ספר אחיו ז״ל הרב יצחק אקשוטי בשם ״בני ישחק״ שנדפס בירושלים בשנת תרמ״ד. בהקדמתו, הרב המו״ל קורא לעצמו קטן שבקטנים בתורה ובמצוות ובמדות שמנו חכמים, שפל אנשים, מתאבק בעפר רגליהם זעיר וזוטי שבתי אקשוטי. רבני ירושלים שהסכימו לספר בני ישחק, יכנו את הרב המו״ל, ״מתהלך בתומו צדיק תמים, הרב המובהק מאיר כברק שייף ועייל ונפיק… חילים יגבר וכו'.״ יחד עם ספר אחיו הרב יצחק אקשוטי הוציא בכרך אחד את חבורו הוא בשם קול שחל. (ר״ת — שיבתי ודיים ליונה) כולל דרושים וחידושים. את הקדמתו לספרו הנ״ל חותם: זה מנחת עני בעניו נגש ונענה מנחת חוטא אשר טפחתי ורביתי בעיר מולדתי הגדולה קושטא ומקצתו בעה״ק ירושלים. ומסיים — לא הגעתי לרועה צאן ובקרים, הצעיר וזוטי אדם מלקט פרורי ילקוטי הצעיר שבתי אקשוטי.

שמואל שבתי אקשוטי

מיחידי סגולה בקושטנדינא. הובא זכרו בהקדמה ל ס' מעם לועז יהושע. שם יכונה: הלא הוא החכם השלם כמוהר״ר שמואל שבתי אקשוטי עושה חסד מאן דרחים רבנן ברוך מבנים, ונזר משרשיו יפרה. הרב רחמים מנחם מיטראני מחבר הספר הנ״ל מפליג בשבחו. נראה הדבר כי הוא אבי הרב שבתי אקשוטי הנ״ל. מעם לועז לספר יהושע שלוניקי תדי״א.

יצחק ב״ר שמריה ארגואיטי

מגדולי רבני שלוניקי. המשיך את פעולתם המבורכת של הרבנים יעקב כולי ויצחק ב״ר משה מאגריסו. חבר ס׳ מעם לועז לאדינו חלק דברים, עד פרשת עקב. הנחשב לחלק א. מספר זה, שנדפס בקושטנדינא שנת תקל״ג.וחותם שם פי המדבר ברוח נמוכה ובנפש שפלה הלוחך ומתאבק בעפר רגלי החכמים, איש צעיר מקטני ישראל יצחק ב״ר שמריה ארגואיטי. ליתר פרטים עליו ראה הקדמתו הלועזית המפורטת של הרב רחמים מנחם מיטראני לספרו הוא, מעם לועז יהושע שלוניקי תרייא. אחד מקרוביו הוא הרב שלמה ארגואיטי, נמנה בין חו״ר ישיבת ״כנסת ישראלי בירושלים, בשנת תקי״ח, שנוסדה עיי הרב חיים בן עטר. הובא זכרו ברשימת חכמי ולומדי הישיבות בעיה״ק בס׳ ״המעלות לשלמה׳ לר"ש חזן עמ׳ ק״ג.

אברהם הכהן בן ארדוט

חכם ומחבר מתושבי שלוניקי. ונראה שהיה מקרובי הרב חיים יוסף בן ארדוט הנזכר להלן. תרגם ספד איוב לאשפניולית, בתוספת באור והערות והוא כעין מלואים למעם לועז על התורה ואחדים מספרי הנ״ך. במבוא לספר נאמר: ״דיקלאראדו מרי בואנו סיגון איל דיקלארו די נואיסטרוס סאב׳ייוס אי אין קאב׳ו די קאדה קאפיטולו טופארה איל מילדאדור און ריזומידו דיל וכוח קי ליס איסטה פאסאנדו איקי סירה מונג׳ו ליב׳ייאנו פור אינטינדירלו ג׳יקוס אי גראנדיס.״ נדפס בשלוניקי שנת התרמ״ט.

יצחק ב״ר שלמה ארדיטי

מרבני ק״ק אזמיר ואח״כ תושב אה״ק. חו״ר עירו יכנוהו ארי שבחבורה המנורה הטהורה וכו'. בין חבוריו יזכר ס' פתות שבערכין שנדפס בשלוניקי שנת תקפ״ג. חיד״א בחבוריו מפליג בשבחו, בפרט בס' פתח עינים ח״ב. צריך להניח כי אח״כ חזר לאזמיר, ונפטר שם.

שלמה ארדיטי

מיקירי קרתא דידושלים. מקצת שבחיו ותהלותיו הובאו על גבי מצבת קברו. נלב״ע בשנת התקי״א. ונראה שהוא מחבר הספרים שם שלמה דרשות, ולחם שלמה בעניני קבלה.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני-ארדיטי-אקשוטי-

עמוד 120

יוסף ב״ר משה ארוואץ

נולד ברבאט מרוקו, בשנת התר״ז.[1847] בעודו נער עלה עם הוריו ירושלימה. את חנוכו התורני קבל אצל רבני עדת המערבים. כבן כ״ג נסמך להוראה ע״י הרה״ג דוד בן שמעון ז״ל. בהיותו בן כ"ה יצא לחו״ל בשליחות ביה״ס דורש ציון. אה״כ מלא שליחויות אחרות לטובת מוסדות שונים בעיה״ק, כגון כוללות המערבים, כוללות חברון, בית אל, משגב לדך וכו'. בנסיעותיו באיטליה נתקבל פעמים לראיון לפני המלך ויקטוריו עמנואל השני, בשנת 1896 ובשנת .1902  היה ממנהלי עדת המערבים בירושלים במשך שנים רבות, וחבר ביה״ד שלה יחד עם הרבנים משה מלכא והרב נחמן בטיטו. מסבות משפתתיות העתיק בשנת תער״ג את דירתו ליפו, ויהי מאז עד המנות הרב ב״צ עוזיאל לר״מ ביפו ות״א, ראב״ד לעדת הספרדים שם, שלא ע״מ לקבל פרס. גם אח״כ כהן כדיין ומו״צ בבית הדין המאוחד לספרדים ולאשכנזים. בימי מלתמת העולם, מחמת היותו נתין צרפת הוכרח לנסוע לאלכםנדדיא, ולאחד שביתת הנשק וכריתת ברית השלום חזר בלוית בני משפתתו לא״י וישתקע ביפו. נפטר שם ביום כ״א כסלו תרפ״ה. בהחבצלת שנה ל״א גליון ד. נזכרת שליחותו לכוללות חברון ושם נאמר כי אבותיו היו ממוגאדור. ובאותו עתון מיום כ״ח ניסן תר״נ, נדפסה כתבה שלו מפריז, שבה נמצא אז בשליחות ביה״ח משגב לדך בירושלים. בית האוצר לר״פ גרייבסקי חוב. א. עמ. י״א. נר המערב עמ. 210

שמואל יהודה ארוואץ

מכונה מירקאדו, ונודע גם בשם נסים שמואל יהודה ארוואץ. היה רבו ומורו של הרה״ג הראש״ל אברהם אשכנזי. התעסק בצרכי צבור ונמנה בין מיסדי עדת המערבים בירושלים. חתום על כתב השליחות ממדרש חסידים ק״ק בית אל להרב מיכאל באדהב בשנת תר״ה. אחד מאלה, אשר חתמו בשנת תרט״ז מצד הספרדים על שטר ההתקשרות עס הד״ר אוגוסט לודויג פרנקל, שבו הובעה הסכמה לשיטת הלמוד של בית הספר הנ״ל. עוד תתם בשנת תרי״ט על הסכמת החזקות בירושלים, יחד עם רבני זמנו. הצטיין בתור מורה מובהק והרביץ תודה בתלמידים. מחידושיו נדפסו בס׳ אמתחת בנימין שו״ת, להרב בנימין חמוי, ירושלים תרל״ז.

עזרא בן ארולייה

יליד פיליפופולי, בולגריה, בשנת התקצ״ג. ישב שם אח״כ על כסא הרבנות שנים אחדות. בערוב ימיו בשלהי תרס״ה עלה לאה״ק והתישב בירושלים. כאן השיא אחת מבנותיו להרב אברהם פינטו מטובי חו"ר העיר. גם אחיו ר״נ בן ארולייה נמנה בין חכמי פיליפופולי. מקרובי הרב הנ״ל התישבו עוד קודם לכן במושבת הרטוב. נלב״ע בירושלים י״א אדר תרע״ד.

אליעזר יצחק ארחא

מתושבי חברון ת״ו. ר״ד קונפ׳ורטי יכנהו בשם: ״רב מובהק ורופא מובהק״. הרב חיד״א בשה״ג כתב עליו: וראיתי דרשותיו וחלק מתשובותיו בכ״י, וכתוב שם שהם אחד מחמשים מחמדיו. והרב הנ״ז ומ״ז בע״ס חסד לאברהם קבורים במערה אתת בקרית ארבע חבר ספרים רבים ביניהם פירוש על עין יעקב, פירוש על מדרש רבא. הגהות על רמב״ם ועוד כמה פסקים ודרושים. הוא היה מאפוטרופםי הגאון הרב ישעיה הלוי הורוויץ בעל השל״ה על עזבון בתו היתומה בזמן שישב בירושלים. ובאוצה״ס נזכר ס׳ תשובותיו שהוא עדיין בכ״י.

יצחק ב״ר אברהם ארחא

רב ומקובל, מתושבי צפת בשנת ש״ע לערך. תלמיד האר״י ז״ל. םמיד לעת ההיא

העתיק מושבו לחברון. בפרוץ המגפה בעיר זו בשנת שע״ט, נדד לעזה. בשנת ״השלל״ ישב

בה על כסא הרבנות. אחדים מפםקיו הובאו בשו״ת המבי״ט. החכם ר״ש דוזאנים קוראו משום

מה יצחק שלום ד ארחא ומציין אחת מפעולותיו, ע״ס ספד ״אהלי יעקב״ סי׳ קי״ט, בתאדיד

י״ו לחדש כסלו שנת השם״ה. 2

שמואל ב"ר יצחק אריפול

יליד שלוניקי ומרבני צפת בזמן הארי״זל. מקובל ומשורר. הרב מרדכי גירונדי מפליג בשבחו ואומד כי הקורא בספרי הרב הנ״ז יכיר גודל חכמתו בפשטי התורה ובמדרשי חז״ל. נודע בספריו אשר חבר שרובם נדפסו בוינציה. ובספר תולדות גדולי ישראל וזכר צדיקים לברכה להרבנים מרדכי שמואל גירונדי ותננאל ניפי עמ. 322 טריאיםסי תרי״ג, נתן סימן לספרי ר״ש אדיפול כדלקמן: שר שלום, מזמור לתודה, ועד לחכמים, אמרת אלוה, לב חכם, ר״ת  שמואל.

אברהם בן יעקב אשכנזי

נולד בשנת תקע״א ביינישיר, תורכיה לפנים לאביו יעקב ולאמו שרה׳ בת הרב יצחק פרחי, שחבר בזמנו ספרים שונים. אביו היה איש תמים וירא שמים, עוסק במלאכת החיטות בעירו, ובמקצוע זה התעסק גם אחר עלותו לארץ. רב שנותיו עברו עליו בחיי צער, עוני וחזקות, עם כל זאת מחצית הכנסתו השבועית היתה מוקדשת, כדי ללמד את בנו תורה—בן תשע היה, כשעלה עם הוריו להתישב בירושלים. הוא למד והתתנך אצל ר׳ שמואל, המכונה מירקאדו ארוואץ, איש אשריצא לו שם כאחד מרבני ירושלים החשובים, נוסף לזה בתור מורה ותיק מצליח, שתלמידיו מתקדמים ועושים חיל בלמודיהם. אחר כמה שנים התפרסם הר״א אשכנזי בחוגי הרבנים, ויתשב בין גדולי התורה בעיה״ק. אז נמנה לדיין בבית דינו של הרב בנימין מרדכי נבון, ובמשרה זו שמש כשלש שנים. אחדים מפסקיו נדפםו בספר ״בני־בנימין״, שמחברו הוא הרה״ג הנ״ל. בשנת תרכ״ד נמנה לראב״ד, ותיכף אחר מותו של הרב וראש״ל ת״ד חזן בראשית תרכ״ט, נבחר הוא לראש הרבנים בירושלים. זמן מה עוד לפני המנותו ל״חכם־באשי״ יצא פעם בשליתות ועד עדת הספרדים לערי המערב החיצון, תוניס, אלג׳יר וכו'. היה רצוי לכל תושבי ירושלים באין הבדל עדה ואמונה, כי ברב חכמתו וענותנותו כבש גם את לב לא היהודים להעריצהו, ואלה התיחסו אליו כאל איש אלהים. בין מרבית פעולותיו הצבוריות של הרב ראוי להזכיר, כי בזמנו ועל-ידו נגמרה הקניה של מגרש ״שמעון הצדיק״, לטובת עדת הספרדים בירושלים. בפעולה זו טפלו אחדים עוד קודם לכן, אולם משום סבות שונות לא עלה בידיהם להביאה לידי גמר. גורמים רבים ומיוחדים עכבו בעד הרשמת השטח הקנוי בספר האחוזות, ובתקופת רבנותו, סודר ענין ההעברה הרשמית בהחלט. שלט באילו שפות זרות ודבר בהן באפן חפשי: תורכית, ערבית, וביחוד יונית. ידיעתו את הלשון האחרונה קרבתהו אל האפטדיארך היוני, וזה היה רגיל לבקרהו בביתו לעתים קרובות, וכן גם הוא נחשב בין היוצאים והנכנסים במעונו. יתר על כן, לאחד מאלה המעטים בירושלים המתהלך אתו בידידות רבה. בערוב ימיו, בשנת תרל״ח—תרל״ט פרצה המחלקת הידועה בין רבני חברון, בעת ההיא, בפרט אליהו מני, רחמים יוסף סראנקו, ובני סיעותיהם. הללו שאפו להסתייע בתמיכת חכמי ורבני ירושלים כדי לחזק את עמדתם הרופפה, ועל ידי כך להצדיק את הריב, שלדעת שני המחנות המתנגדים היה לשם שמים. הר״א אשכנזי נסה תחלה להתרחק כליל מליטול חלק כל שהוא בסכסוך הזר אולם בהכירו בצדקת הרב הנרדף רבי אליהו מני, הצטרף לתומכים בו, מה שהגביר אח״כ את סערת רוחם של בני הצד המתגגד. הצטיין בסגנונו העברי הצח, והשתתף בפרי עטו ב״הלבנון. חתם על פנקס השליחות של השד״ר הרב נתן נטע נאטקין, שד״ר לכוללות הספרדים והאשכנזים לכל ערי הקדש. לשם קביעת קופות בכל המדינות. כן חתום על פס״ד בענין חצר שונינא מתאריך סיון תרל״א. אחדות מתשובותיו נדפסו בס׳ כפי אהרן להרב אהרן עזריאל ח״א. גורלם של חבורי הרב שאת כלם השאיר בכתובים, היה כגורל ספריהם של כמה רבנים מגאוני הדור שקדמוהו. בעזבונו נמצא ספר חוקים ומשפטים על ״אהל מועד״ חלק אבן העזר, שהוא חבור גדול בערך, וכן ספר דרשות המכיל אילו עשרות גליונות של כתיבות הערוכות לדפוס. הרכוש הרוחני הזה גנשאר בידי בנו יחידו הרה״ג יצחק אשכנזי ועם מותו של זה, לא נודע לאן התגלגלו הללו לבסוף. מכל אלה ראה אור קונטרס אחד קטן, הנושא עליו את השם ״תקנות ירושלים״. שהוא עסק בעריכתו, המכיל תקנות והסכמות וכו'. ר׳ הסכמתו על המגהג להשתטח בקברי הצדיקים רשב״י וכו', ולשרוף שם בגדים יקרי ערך, לםפר כבוד מלכים להר״ש העליר, בעה״ק צפת ת״ו. ירושלים תרע״ד. נלב״ע בן ס״ט שנה ביום ט, שבט תר״מ.

אברהם בנימין נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי

נזכר באילו מקומות, גם בשם אברהם נתן בנימין בן אלישע חיים. נולד בירושלים בשנת הת״ד. אביו אלישע חיים היה שד״ר כוללות האשכנזים בארצות אירופא. מחניכי ישיבתו של הרב יעקב חג׳יז, ואצלו למד משנה ותלמוד ומעט מחכמת הקבלה. ע״פ המלצת רבו הנ״ל נשא את בת שמואל ליסבונה מגבירי עזה, שהיתה עורת בעין אתת. בעת שעבר ש״צ דדך עזה, מצאו שם, והוא אז בן כ', שנה יושב בבית חותנו הנ״ל. מיד לקחהו לאיש סודו ושליחו הנאמן, ונקרא מאז בשם נתן העזתי. בליל חג השבועות שנת תכ״ג, התאסף המון חוגג בבית המדרש בעזה ונתן הנביא הצעיר, משח שם את ש״ץ למלך על ישראל. מהעת ההיא ואילך, החל מופיע בצבור כשליח ממרום, ומכריז ברבים כי ש״צ הוא המשיח, והוא נתן נביאו הרשמי. היה עמוד התוך בתנועת ש״צ, ועזר הרבה להתפשטות תנועתו בכל תפוצות ישראל. בקיאותו בתורה, סייעה לו למלוי תפקידו השלילי, ולו מיחסים ספרים רבים שנתפרסמו בעת ההיא בלי שם מחברם. נלב״ע באיםקופיה י״א שבט ת״מ.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– ארוואץ-אשכנזי

בצלאל אשכנזי

נולד וחונך בצפת ת"ו. אח״כ ישב על כסא הרבבות במצרים, ויהי שם מורו של האר״י דיל. לדגלי המחלוקת עם הבגיד ר׳ יעקב תלמיד, ותר על משרתו ויעתיק מושבו לירושלים בשבת שט״ז לערך. לאחר מות הנגיד הנ״ל חזר למצרים, ויעמד שם בראש רבני העיר. הר״י נג׳ארה מפליג בשבחו. מאגרותיו אשר שלח לו מתחור כי אבי המשורר שגר אליו למצרים כמה העתקות מספדו ״לקח טוב״ להפצה, והיות ולא זכה לגבות את מחירם בחייו, בנו תבעו ממנו, וז״ל: ״יגדיל חסדו ואמתו עם עבדו בן אמתו לגבות לי משם דמי הספרים אשר לאבא מארי ז״ל בידו, ובזה אדע כי מצאתי חן בעיניו״. זמירות ישראל ח״ב. מי השלוח קמב. ע ג היה חשוך בנים, ובסוף ימיו נשא אשה שניה אשר ילדת לו בנים ובנות. בשבת שנ״ב עלה ירושלימה שנית, ויהי מגדולי רבניה עד יום מותו. לפי השערת ר״ש רוזאניס, היה גם ראש  רבני עיה״ק. די״י בתוגרמא ח״ג עמ . 196

יחיאל אשכנזי

מרבני שלוניקי בזמן הרב יוסף טיטאצאק, בשנת ש״כ לערך. בסוף ימיו עלה לירושלים. בע״ס קורא הדורות מזכירהו, כחכם חסיד ומקובל. חבר ס'  היכל ה', והוא לקט מכתבי המקובלים, כולל ס׳ השם לר״מ די ליאון, עניניס שונים בקבלה לר״י גיקטאליה ור׳ שם טוב גאון, פזמון בר יוחאי, וקינה על שוממות ההיכל, ודוי, ומדברי האר״י ז״ל. אוצה״סה. ס', 292 קורא הדורות לז. עב.

יצחק ביר אברהם אשכנזי

נולד בשנת תרי״ט בירושלים, מת כ״א אלול תרע״ה באלכסנדריה. בנו של הרה״ג אברהם אשכנזי מי שכהן במשרת חכם באשי וראש״ל במשך י״א שנה, לפני הרה״ג רפאל מאיר פאניז'יל ז״ל. ח״ר יצחקוג׳ו, כפי שקראוהו בני עדת הספרדים בירושלים, נתשב לאחד הדרשנים המצוינים בדורו אך הוא לא עשה את תורתו קרדום, וישנא את הרבנות. זמן מה קרא שעורים בתלמוד, בישיבת ״תפארת ירושלים״. עודו צעיר לימים החל מתעסק בצרכי צבור, ויהי לראש המשתדלים לטובת בית החולים ״משגב לדך ושכלולו. כדי להבטיח את קיום

המוסד הזה, נסע בשליחותו פעמים אחדות לחו״ל ובשובו ממסעיו הארוכים, בחרו בו חבריו ליו״ר ההנהלה. בשנת תר״ס היה חבר בועד העדה, ובה בעת שמש כחבר באחד מבתי הדין שעל ידה. גדולתו בתורה משכה אליו את תשומת לבם של כל רבני ירושלים בזמנו ואחר מות הרה״ג הראש״ל יעקב שאול אלישר, הוצעה לו משרתו, אלא מחמת ענותנותו היתרה לא הסכים לה. לרגלי נשאו את הנתינות הצרפתית יצא בראשית ימי מלחמת העולם עם גולי א״י למצרים. שם התחבט והתלבס בסבלו וביםוריו, ובסוף שגת תרע״ה מת באלכסנדריה. חברו הנאמן הרב מרדכי שריזלי, נפטר גם הוא זמן קצר אחריו, בצפת, בחדש אייר תרע״ו.

הוא השאיר אחריו כתבי יד בשו״ת ובפוסקים שלא ראו אור עד היום. רובם נמסרו ע״י בנו לידי הרה״ח יצחק ב״ד מיכאל באדהב. ר׳ תשובותיו בס׳ מעשי איש סי׳ ט״ז. בהמאסף שנה א. סי׳. ב ובכלל הביא שם מדברי אביו הראש״ל ז״ל.

ישראל אשכנזי

מרבני ירושלים, בימי הנגיד הרב יצחק הכהן שולל. לפי מקורות שונים היה גם מראשי הישיבה. מוצאו היה מרומי. לפי דברי הנוסע האלמוני משנת רפ״ב, היתה השפעתו רבה וניכרת בצבור. גם תלמידי חכמים מק״ק מסתערבים היו מתאספים ולומדים תורה אצלו. בבואו לירושלים נתפרסם שמו בין זקני הרבנים באה״ק, ומקרוב ומרחוק הריצו אליו שאלות. כמה מפסקיו הובאו בספרי רבני דורו בשו״ת רלב״ח, שו״ת רדב״ז, וכו'.

מלכיאל אשכנזי

לפי מקורות שונים בני סמך, היה מיסד הישוב היהודי בחברון בשנת ש׳ לערך. הרב חיד״א כתב עליו: ״שמענו מזקני שער, שהרב היה סבה שיהיו ישראל בעה״ק חברון  ת״ו. והרב בעל השל״ה דף זכ״ר, זכר עשה לשם כבודו וכו'.״—נפסטר שם בשנת שנ״ו. לדברי הר״י שורץ בספרו תבואות הארץ, היה ר׳ מלכיאל הנ״ל חכם גדול וכתב פסקים הרבה גם חבר ס' קטן הנקרא בשם מלכיאל מגן עדן וגיהנם. בתשובות הרב שלמה נרבוני נזכר בשם ״החכם השלם החסיד והקדוש״. ובעת שיסד ישוב אחינו בני ישראל בחברון ישבו אז שם קראים רבים, וכל הצד היהודים אשר ברשות כוללות הספרדים כיום הזה, העזובה והחרבה בעונותינו, מימי מהומות הדמים באב תרפ״ט, הרב הנ״ל קנה מהם. כתב פסקים רבים, דרשות ושו״ת ולא נדפסו. תבואות דהארץ פרק ד. קוה״ד מג. עב.

אברהם בן אשר

מכונה אב״א. מרבני אדרינופלה. תלמיד הרב יוסף קארו, ובן זמנו וחברו של מהר״מ אלשיך. ובאחת מתשובותיו שהובאה בס׳ אבקת רוכל למדין, מבואר שהיה רב בארם צובא. בסוף ימיו עלה לאה"ק ויתישב בצפת ושם נפטר.

ח ב ר : פירוש על המדרש בשם אור השכל, שחלק ממנו נדפס בשם מעדני מלך. השאר נמצא בכ״י. אחדות מתשובותיו נדפסו בספרי רבני התקופה. והר״א כרמולי כתב עליו כי פירושו על מדרש רבא לחלק בראשית עם פירש"י נדפס בוינציה ש. שכ״ד והשאר נמצא כיום בגנזי האטיכאן

אהרן בן משה בן אשר

מבעלי המסורה האחרונים אשר ממנו החלה תקופת המדקדקים. חי בטבריה בראשית המאה העשירית לספירתם. היה סופר מומחה וכתב תנ״ך בנקוד וטעמים בדיוק דב. שנים רבות יגע בעריכתם עד אשר תקנם והגיהם כיאות. הנוסחא האחרונה היתה לעיני הסופרים המעתיקים שבאו אחריו. הרמבי׳ם שבאר כל הפרשיות הפתותות והסתומות אמד עליו: ״והספר אשר סמכנו עליו הוא חבורו של בן אשר הידוע במצרים, שהוא כולל כ"ד ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו בספר התורה שכתבתי.׳ — הוא כתב גם חקירות בלשון על הנקוד והטעמים. אליו מיוחם הקונטרס דקדוק טעמים. דמב״ם הלכות ם״ת, סדק ח. ד.

בחיי בן אשר

נקרא בשם כולל ״רבנו״. מגדולי רבני דורו. חי בסרגוסה, ספרד. נפטר שם בשנת ה"א ק"ב לערך. תלמידו הותיק של הרשביא. וכתב בע"ס יוחסין ״שזה הספר (פירושו על התורה) יצא שמו בכל העולם ועוד עשה ספרים אחדים׳. אוצר ישראל ח"ג עמ .17

רפאל אברהם בן אשר

יכונה גס בשם חיים רפאל וכו'. מגדולי רבני ירושלים, בראשית המאה החמשית לאלף הששי. בשנת תקי״ח היה ראש ישיבת יפאר ענוים. אח״כ יצא בשליחות מצוה לערי ח חו"ל לטובת כוללות הספרדים בעיה"ק. רבני זמנו היו אליעזר נחום, נסים משה מזרחי וכו', והוא חתום באחדים מפסקיהם. חבה יתרה נודעה לו ללמודי הקבלה, ויהי ממעריציו הגדולים של מהרח"ו. בספר תולדות גדולי ישראל להרב מ"ש גירונדי ציון, כי התנהג בחייו על פי הספר שערי קדושה למהרח״ו, ובהשתדלותו נדפס הספר הנ״ל בקושטא, בפעם הראשונה, בהיותו שם. בשנת תקל״א נמנה לר״מ ור״מ בירושלים ויכהן במשרתו זו עד יום מותו. בזמנו התפשטו הרעב והמתלות בעיה״ק, ותוך מרבית החללים נפל גם הוא ונלב״ע ביום י״ז מנ״א תקל״ב. חתום שני על הסכמה משנת תק״כ, בענין מסי הגבילה המגיעים לכולל ירושלים. חי בזמן גדולים, ביניהם יזכרו הרב חיד״א, מיוחס בכר שמואל, מרדכי יוסף מיוחס, רפאל יצחק זרחיה אזולאי, אבי חיד״א וכו'. עוד חתום על תקנה אחת משנת תק״ט, האוסרת להיות בירושלים שרוי בלי אשה. תקנות ירושלים מהדורא ב. מא. מת. תח״י ח״ג. עמ . 99

שבת אשר ד״ר

מכונה אשרוף, ושם משפתתו לפנים דיבאס. נולד בטטאר פזרדג׳יק בולגריה, בשנת תרל״ז, לאביו אשר בנימין חסיד דיבאס, ולאמו רחל. הוריו דאגו לתנכו, במדת יכלתם המוגבלת. ראשית חנוכו קבל בביה"ם כי״ח בעיר מולדתו. אח״כ השלים חוק למודיו בגמנסיא שבפיליפופולי בשנת .1896 בעת ההיא הופיע על בימת הצבור הלוחם הציוני הותיק יוסף מרקו ברוך, ויחל להוציא את עתונו ״כרמל״ שעורר רשם רב בחוגי המשכילים, והלהיב את לבות בני הנוער לרעיון שיבת ציון. גם הצעיר דנן נמשך אחרי הטפתו, ויהי מראשי מעריציו ותומכיו. בין 1902-1896למד במכללת וינה את מקצוע הרפואה בירת אוסטריה בפרק הזמן הנדון — השנים  היתה  כאבן שואבת לתומכי הרעיון הציוני, בה חי המנהיג הרצל, אשר האציל מהודו, ומהשפעתו העצומה על כל ההיקף. מתוך הכרה ברורה נכנם גם הוא למפעל הקסם, וימצא במשך כל אותן השנים בקרבתו. כתוצאה מההתעוררות ההיא, נוסדת אז בוינה אגודת המתלמדים ה״איספיראנסה״)התקוה( והוא היה בין מיסדיה ומנהיגיה. מוכתר בתאר ד״ר לרפואת חזר בשנת תרס״ב לבולגריה, ויחל עוסק במקצועו. במשך ימי שבתו שם, היה חבר פעיל להסתדרות הציונית בבולגריה. השתתף מאז בכל הועידות, היה חבר קבוע של המועצה הראשית, נשיא ועד החנוך, וחבר פעיל לכמה אגודות לאומיות ומראשוגי מיסדי אגודת ״המכבי״. זכותו עמדה לו להיות הראשון אשד הרים את גם המדד בעיר מולדתו גגד חברת כי״ח, ושיטת חנוכה בארצות המזרת. את מלחמתו המשיך בעקביות עד הנצחון המוחלט. דאג והשתדל להשלטת העברית בבתי הספר. מתוך היות עיר מגוריו חקלאית מטבעה, רכז מנין צעירים יהודים ויטע בלבם חבה לעבודת האדמה, ואח״כ סדרם אצל אגרונום מומחה. הצלחתם נתנה דחיפה ליסוד משק חקלאי בשם ״העתיד״ הקים עד היום, והנמצא תחת פקוחה של ההסתדרות הציונית בבולגריה. כאן מקבלים חנוך והכשרה חקלאית חלוצי ארץ זו, שבשנים האחרונות עלו כמה מהם לא״י. שנים רבות שמש כרופא בתי הספר בבולגריה. היה גם רופא צבאי, וממשלת ארצו כבדתו באות כבוד על שרותו הנאמן. גם ממשלת גרמניה זכתה אותו באות כבוד על שרותו הרפואי לצבאות גרמניה בימי מלחמת העולם. חבתו לא״י לא רפתה ממנו כל הימים, ובשנת תרפ"ה עלה עם בני ביתו אליה ויתישב בתל אביב. מאז החל מתמסר לארגונם של עולי בולגריה בארץ, וכפרי השתדלותו הנמרצת, יחד עם אילו ממוקיריו, נוסד המושב ״בית חנן . נקודה חקלאית זו עתידה לשמש סמל ומופת לאחרות אשר תוסדנה בעתיד. נלב״ע כ׳ אדר תרצ״ג והובל לקבורה במושבה הבולגרית ״בית חנן. אחד מידידיו הקרובים אליו ד״ר שרשבסקי כתב עליו הספד קצר׳ בשם הרופא והאדם, ב״דבר״הוא כנהו:״הרופא ההומני המצוין, האיש העדין והאדיב במדה בלתי רגילה. אהבת האמת העמוקה שהוא הצטין בה, ויחסו הישר אל המקצוע הרפואי עד כדי תמימות של ילד לא ידעו פשרות. ענו עד כדי הליכה בצדי הדרך ובכונה העמיד עצמו תמיד בצל, ובכל זאת חביב היה מאד על הבריות וזכה להערכה גבוהה מאת אלה שהספיקו לחבבו׳ בגלל לבו הטוב ויחסו הער לכל איש שבקש את עצתו״. "דבר" מכ״ד אדר תרצ״ג.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– אשכנזי- בן אשר

שמעון אשריקי

נולד בשנת תר״כ בסאפי שבמרוקו. בהיותו בן חמש עלה לא"י עם אביו׳ שהיה מעשירי עירו, ואמו שהצטינה בחכמתה׳ חריצותה וחסידותה. אביו כאיש מעשה התישב ביפו. שם התמסר הנער ללמודי התורה ויהי תלמיד ותיק להרה״ג שלמה חזן. לא עברו שנים מעטות ואביו נפטר שם. אחר פטירת אביו העתיק את דירתו לירושלים. בינתים נתפרסם שמו כעלוי ולמדן מופלג. סמוך לעת ההיא נישאה אמו בהסכמתו, להרה״ג הראש״ל אברהם אשכנזי אשר אמצהו כבן. הודות לכשרונותיו, רכש לו ידיעה עמוקה ויסודית בכל מקצועות התורה. עודו צעיר לימים נשא לאשה את בתו של החכם והעשיר ר׳ אברהם פינסו, שהיה ממגהיגי העדה וראשיה. עד מהרה נשלח בשליחות הכולל לערי הודו ובבל, ערי המערב וספרד וכו', ואת תפקידו זה מלא באמונה. לא עשה ממנו עושר, וכל ימיו חי בצמצום ובצניעות. בשובו מערי חו״ל נתמנה לחבר בי״ד הספרדי, ובחדש טבת תרפ״א אחרי פטירת הראב״ד יוסף חיים הכהן, נבחר לממלא מקומו, וינהל את כל עניני עדתו בכשרון רב. התעסק גם בצרכי צבור, והיה אחד מחברי ועד העיר המאוחד בשנים הראשונות להוסדו. בנגוד לחסידותו היה סבלן גדול בעניני דת ואמונה, ונוטה להקל ככל האפשר. בין שאר סגולותיו יצוין כי היה מטיב שיר, ושמחת החיים לא עזבתו גם באחרית ימיו׳ לאחר שאפפוהו צרות רבות וקשות. מרב יגון נםתמא וגם נפל למשכב. במשך שנתים סבל יסורים מרים שקבלם באהבה. נפטר בירושלים ביום כ״ו סיון תר"ץ.

בנו החכם, מר חיים אשריקי׳ עשה עוד בימי עלומיו חיל רב בשפת הארץ, ובערב מלחמת העולם הורה ערבית בבית מדרש למורים של חברת ״העזרה״. עתים כהן כש״צ כי חונן בקול ערב עד להפליא. בשנים האחרונות מתגורר בתל אביב, ונושא משרת מורה ראשי ללמודי השפה הערבית בנמנסיא׳,הרצליה״.

יצחק ב״ר מיכאל באדהב

נולד בירושלים ד׳ כסלו תר״כ. מאביו ז״ל ניטלה האפשרות לטפל בבנו זה בילדותו, לרגלי מסעיו הדחופים בשליחות הכולל כי בהיותו בן ג׳ עזבהו, ויוטל על אמו לדאג לחנוכו ולהתפתחותו. בקיץ תרכ״ו  בפרוץ החולירע בעיר, העתיקה דירתה ליפו כדי להציל את ילדיה מהנגף. ואולם כעבור ירחים אחדים נוגעה גם יפו במחלה הנ״ל, ובי״ח חשון תרכ״ז מתה האם ובנה הקטון משה. הרה״ג יוסף רפאל עוזיאל, בן אחות אבי יצחק, — אסף את הנער היתום אליו, ובהעצר המגפה בירושלים הביאו עמו. מורו הראשון היה ר׳ יוסף רחמים אופלטקה, בן הרה״ג יצחק מפראג, מיסד ביה״ס ״דורש ציון" לילדי הספרדים. אחר זה שמע לקח מפי ר׳ שלמה יוסף מחכמי שלוניקי שהתישב בירושלים. למודיו היו תלמוד, סוד ובית יוסף. בחזור אביו משליחותו התמסד לבנו בכל לב, והוא גדלהו וחנכהו בדרך התורה והיראה. בשנת התרל״ח, בהיותו בן י״ט התיתם גם מאביו, ויהי מאז תתת השגחת דודו הראב״ד יוסף רפאל עוזיאל. הוא השתדל להשיאו את בת יהודה קואינקה, והיה סמוך על שלחן חותנו במשך שנה אחת. מהעת ההיא ואילך הקדיש את עצמו לתורה, ויהי מבאי בית המדרש ״שבת אחים״. בראשית תרמ״ז נסע בשליחות ק״ק ״בית אל״ לטריפולי המערבית. במסעו זה שהה בחו״ל כשנה ובחורף תרמ״ט חזר לירושלים. הר״י באדהב היה בין מיסדי חברת  ״שומר מצוה״ ומלביש ערומים, בהשתתפות חבריו הרבנים אברהם עזריאל יעקב חי בורלא ובכור יעקב פאפולא. החברה הנ״ל הציבה לעצמה למטרה לבא לעזרת היתומים וילדי העניים ההוגים בתורה בעיה״ק. הכנסותיה באו בעיקר מיחידים קבועים ומנדיבי הגולה והיא עשתה הרבה במשך שנות קיומה. פעולתו המאומצת לטובת החברה האמורה הזכיר הר״י באדהב בדו-שיח אשר פרסם בספרו ״בנין ירושלים — שנות חיים״: ״עד שנת תרנ״ג הייתי טרוד בעסקי החברה הקדושה והוספתי לה בית מדרש לנערים בעלי מלאכה לשחר בו מדי שבת בשבתו ולתת למו פרס ובגדים ושנקרא מדרש ״שומר שבת״. הספר הנ״ל מכיל בין השאר רשימת תולדותיו של הרב המחבר בצורת דו-שיח בינו ״האזרח״, ובין איש יקר ונכבד המכונה ״הגר״. במרוצת הדברים מספר האזרח לאיש שיחו, כי הנהו מגזע ספרד ויום טו״ב שבט לו לעד, היות והוא חוגג יחד עם בני שראגושה את החג המסורתי למצאי עיר זו, החל באותו יום. אשר ליחסו אל שבטי ישראל, הספרדים והאשכנזים הוא עונה ל״גר״ על שאלתו: ״הלא אל אחד בראנו, אב אחד לכלנו, כספרדי כאשכנזי ואין הבדל בינותינו רק כי הגלות בין העמים הבדילנו ויקראו אשכנזי, ספרדי״. בהוסד הישיבה ״מנחם ציון" ע״ש הגביר מנחם אליהו ז״ל בהתאם לנאמר בצוואתו, נמנה גם הר״י באדהב בין עשרת הת״ח הלומדים בה, ששכר כל לומד היה ק״ע פר׳ לשנה. בזה קטע מזכרונותיו המכיל פרטים אודות השנויים שחלו בחייו לפתע, בהלך רוחו, יסוריו, תלאותיו והרפתקאותיו:

האמן נא יקירי כי בקבלי הספקת הישיבה כדי מחיתי ומחית נפשות ביתי ומצא לי. כי איש כמוני חלש המזג רפה־נו, ורק התורה היא משאת נפשו אילולא המחזיקים ותומכים בימין צדקי ח"ו הייתי . . . כי לא אוכל לצאת לחו״ל לדפוק על דלתי נדיבים, אף לא אוכל לעשות שום מסחר מקנה וקנין. בשכבר הימים — בשנת תרנ״ט — נסיתי כחי לקחת סך גדול בהלואה בדרך עםקא ואביא ספרים מליוורנו, ספרי בעלי בתים, סדורים, משניות, זהרים ואפתח חנות למכרם. אד ההצלחה פנתה אלי ערף ובעלי חובותי כתרוני, ומנוחה הדריכוני ובשנת התר״ס חליתי מרב יגוני. בשנה שלאחריה ברחתי מנושי אל אחי אשר במצרים ושם ישבתי כמשלש חדשים ולא חפצתי ליהנות מדברי תורה ואשבה בדד בבית מדרש קטן של הר' ברוד חנן ז״ל׳ יום יום, ורק שלשת ימים הייתי שמה יום וליל. ובליל ט״ו אדר . . . הזיקוני חבלוני׳ ואני לבדי בביהמ״ד אין זר אתי עד כחצות לילה׳ עדי אחזני חלי הרוח׳ ובאו אנשי משמר אנשי חיל והובילוני לבית המשטרה ערום ויחף מתגולל בדם עד שהאיר היום. וישבו כסאות למשפט ושלחו אחרי אחי הנזכרים לדרש הדבר איך קרה זאת, ואח"כ הובילוני בעגלה עם איש חיל לבית החולים של הממשלה, ואשב בבית החולים שלשת ימים לילה ויום, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי רק חלב וארפא. . . . ומצוה עלי לספר ביציאת מצרים׳ ובי נשבעתי לבל אחזור עוד שם״.

באייר תרס״א נםע לחברון כדי להורות שם לנערים ש״ם וכו' בישיבתו של הרה״ג חיים חזקיהו מדיני ז״ל. אולם לא האריך שבת שם, כי שוב תקפתהו מחלת העצבים ובט״ו תמוז חזר לירושלים. בין הזמנים התגולל חליפות בבתי חולים שונים בירושלים, בסבלו פעם ממחלה זו ופעם ממחלה אחרת. תוך כדי כך הוכרח ללוות סכומי כסף מסוימים כדי להשיא את שתי בנותיו ולשלם בעדם רבית. בעקב זה נדלדל ומצבו החמרי הורע. פרק מיוחד בחייו תופשת עבודתו הספרותית וכדאי להאריך עליה. את ראשית מגעו עם הספרים מזכיר הר״י באדהב במלים אלו: ״מזמן שתרותי היתה תשוקתי לקנות לי ספרים יקרי ערך, תלמוד, טורים, רמב״ם, דפוסים חדשים יקרים, ספרי פוסקים ראשונים ואחרונים, חדשים גם ישנים עדי היו רבים, וגם כתבי יד חשובים״.  ראשית פעולתו היתה מצערת ובמשך הזמן הלכה והסתעפה ותגדל ותשגא. מתוך חבתו היתרה לספרים עלה בידו לגלות מצפוני תרבות, שכמה מהם היו גנוזים ובלתי ידועים. כל סכום כסף אשר הגיע לידו הקדישו לרכישת ספרים עתיקים וכ״י, ולאט רכז בישיבתו הפרטית המון חבורים יקרי־עדך, תעודות חשובות ומסמכים, שיוכלו לשמש מקור לחקר תולדות הישוב העברי בא״י. בקיאותו בעניני ספרות וספרים מפליאה באמת. בהצטרך סופר או חוקר לדעת איזה פרט על מציאות כת״י וכיוצא, אז יזכרו את הרב באדהב ועמלו ופעלו וסבלו , ויבואו אליו לשאב חמר ממנו. על הכל יודע הרב לספר, להעיר ולחוות דעה, ספרי מדרשים, שו״ת, ספרי מחקר, יחסי הרבנים בא״י בינם לבין עצמם בדורות עבדו, וכו' וכו', הכל מקופל בזכרונו בסדר מופתי, ואמריו הנובעים ברעד ובתום לב כזרם מים אדירים, מעידים על שקדנותו העצומה וצלילות דעתו למרות חולשתו הגופנית הרבה. בודד כנזיר אלהים קדמון, יושב לו בישיבתו כל היום, מוקף ערמות ספרים וצרורות של תבילות מכ״י הגנוזות בקופםות פח, ובהתאמצות בלתי שכיחה מוציא הוא לפרקים לאור דבר בה מהם, וכפוף לעבודת הקודש באין הרף, מעיין וכותב מעיין וכותב. בשנים האחרונות עוסק בחבור ספר רב הכמות והאיכות אשר יקרא ״שם הגדולים הכללי״ בספר יזכר שמותיהם של אלפי רבנים, זמנם וקורותיהם, ספריהם אשר נדפסו, ואלה שהם עדיין בכ״י ומקום המצאם.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– אשריקי– באדהב

מיכאל ב״ר רפאל באדהב

היה שד״ד של ק״ק החסידים ״בית אל״ בשנת תר״ה לערי מערב החיצון. על כתב שליחותו חתום ראשון הרב אג׳ן ז״ל׳ ושאר רבני ירושלים ת״ו בעת ההיא. נמנה בין חו״ר ירושלים, והיה חתנו של הרה״ג הראש״ל יצחק קובו. רוב ימיו בלה בנסיעות ובשליחויות מצוה בערי חו״ל, לטובת מוסדות חסד שונים. נלב״ע ביום כ״ו לחדש אדר ב. שנת תרל״ח. השאיר בכ״י אילו חבורים הנמצאים בידי בנו הרה״ג יצחק באדהב נ״י, הכוללים חידושי תורה, דרושים והערות וקושיות.

אברהם ב״ר יצחה בדרשי

אבי החכם והפילוסוף ר׳ ידעיה המכונה הפניני, בדרשי. מחו״ר פרוב׳ינצה באמצע המאה הי״ג. התעסק בצרכי צבור ובסוף ימיו ישב בנרבונה. סבל הרבה מתלאות הזמן ולא ידע שלוה ונחת.

ידעיה ב״ר אברהם בדרשי

מכונה הפניני. תואר מליצי אצל הערבים למחבר שירים בחרוזים השקולים כפנינים. רופא ופילוסוף. יליד פרוב׳ינצה, בשנת 1270 לערך, ומת בשנת 1340 . בצעירותו התישב בברצלונה ושם התמסר לחבור ספריו. פרי עטו הראשון היה בקשת הממין, מליצה שכל מלותיה מתחילות באות מ. בדעותיו נטה אתרי רמב״ם שאת ערכו הוקיר מאד ואלה דבריו עליו בסוף ספד בחינת עולם. ״תאמין במה שהאמין בו אחרון הגאונים בזמן וראשם בחשיבות, הרב המורה הגדול הרמב״ם זצ״ל, אשר אין ערוך אליו בכל חכמי ישראל אחדי חתימת התלמוד בזאת אני בטוח״.

אברהם ב״ר משה די בוטון

מגדולי רבני שלוניקי במאה הרביעית לאלף חששי. תלמיד מהרשד״ם, התפרסם בחבורו התורני רב החשיבות ״לחם משנה״, הכולל באור על רמב״ם ומפרשיו הראשונים, ב״ח, שנדפס בוינציה שנת שס״ט. והרה״ח נחום סוקולוב זקן סופרי דורנו הזכיר, מה רבה היתה השפעת חבוריו עליו בימי עלומיו. ואלה דבריו עליו: ״אני חושב לבעל הסגנון היותר מדויק ועשיר את . . . . בע״ס לחם משנה על הרמב״ם, סופר עברי נעלה מצד כשרונו הספרותי, שפתו, סגנונו, גווני תאורו, טעמו וצביונו ואפן הבעתו. הריני מודה, שלמדתי מסגנון לשונו, יותר משלמדתי מהרבה סופרי ההשכלה. משהגיתי ועיינתי בספרי השו״ת שלו, ראיתי יתרון לבעל הלשון הזה על סגנונו של רא״ה ווייס, בע״ם דוד דור ודורשיו, בעושר ניב הרצאתו, ובסדר הגיונו״.

יצחק אברהם די בוטון

יליד שלוגיקי, ד. םיון תרנ״ז. בהיותו בן ג׳ חתיתם מאביו. חונך בביה״ס כי״ח ובגיל צעיר מאד החל עוסק בצרכי צבור, ואח״כ התנועה הציונית מצאה בו אחד מטובי לוחמיה. בין השנים תרע״ח תרפ״ב, השתלם בתכמת הרפואה ובת בעת רכש ידיעות בשפות שונות. בעצם ימי מלחמת העולם יסד את העתון ״איל שאמאר׳ )השוט או םתידת הלחי (םפרותי התולי, שבו החלה מסתמנת דרכו בשדה העתונות, אח"כ יסד וערך את השבועון ״לה פיואירסה׳ (הכת) בקסאנטי, ומשנת תרפ"ג עד תרפ"ח הוציא את השבועון ״איל פרוגריסו׳ (ההתקדמות) שהיה כלי מבטא להגנת זכויות היהודים בטראקיה. בין הזמנים השתתף בפרי עטו בעתונים שונים. בשבתו בקסאנטי הסמוכה לשלוניקי יסד את האגודות אור ציון, בני ציון, אחדות והתקוה. מרוב חבתו לאה"ק עלה לבקר בה בשנת תרפ״ז, ובראשית תר"ץ חזר אליה והתישב בתל אביב. בין שאר מעשיו הטובים יצוין, כי בהשתדלותו נתאפשר לביה״ס הלאומי והאוניברסיטאי הדפסת קטלוג מספרי לאדינו הכולל רשימה מפורטת מכל הספרות והעתונות הנמצאת בשפה זו ברשות בית הספרים, ושנתנה כתוספת לרבעון ״קרית ספדי שנה י.

רפאל משה בולה

מוצאו משלוניקי. אח"כ נמנה בין גדולי הרבנים בירושלים ת"ו. הרא״ל פדומקין מזכירו בין חכמי איטליה וקובע מקום מושבו באנקונה. ניתן לשער, שישב זמן מה על כסא הרבנות בעיר הנ״ל לפני בואו לאה"ק. בהקדמתו לספריו מכנה עצמו ״איש ירושלים״. וחותם — אני הצעיר וזעיר קטינא איש ירושלים עיהיק תובב״א קריה נאמנה זעירא דמן חבריא, מעיר המהוללה רפאל משה בולה. ובהסכמת רבני ירושלים משנת תקי״ב על ספרו חיי עולם נאמר ״שאיש כגון זה ראוי שתשרה עליו שכינה, ויקראוהו החכם השלם הדיין המצוין סיני ועוקר הרים וכו'. עשה תורתו קבע והיה אך עסוק בגופי הלכות ומשפטים ישרים, עוטה אור תורה מפרק תפלת השחר ותעבור המנחה גם בלילה כיום יעיר לראש אשמורות וכמו השחר עלה הולך ואור בחמרי מתניתא״. וחותמים על זה: יצחק בכמוהר״ר יהודה הכהן, ישראל יעקב אלגאזי, רפאל יצחק זרחיא אזולאי, דוד יקותיאל הכהן, יונה נבון, נסים ברכה, מיוחם בכר שמואל, יהודה בכמוהר"ר עמרם דיואן. בצוק העתים, לתושבי ירושלים בחרו בו לשלית מצוה אל ערי תורכיה, ובשנת תקי״ב יצא לדרך. פרטים ע״ד שליחותו זו כותב בהקדמה לספרו חיי עולם שממנה אפשר לעמוד על מצב ירושלים בתקופה ההיא. ואלה דבריו:

אנכי בדרך נחני ה׳ א ל עיר רבתי עם׳ רבתי בדעות היא העיר הגדולה קושטנדינה יע״א׳ יעז כי

  גדלה צעקת העניים והאביונים הנאנחים והנאנקים מפני גויים מפגי לסטים׳ גוי עז פנים יום ולילה לא ישבותו מקדמי ומחשבי בעלילותם ובתועבותם בערי יהודה וחוצות ירושלים. כלם שווין לרעה כקטון כגדול איש ריב ואיש מדון קרי בחיל׳ הנה עם בני ישראל רב ועצום באים מקרית חוצות׳ מרבים העם לבוא וליראות ולשבת בירושלים. כל המצר לישראל נעשה ראש ויאכל גם אכול א ת כספנו׳ ואת עמלנו יגיע כפינו כל חלב הארץ ולפום צערא אגב דוחקא דצבורא דלית דמשגח׳ נזרקה מפ י החבורה להודיע לאחינו שבנולה צרת הבת ירושלים. כי כשל כוח הסבל ולא נוכל שאת כי יד עניי אנו ואין לנו להשען כי אם ע ל רחמי שמים וחסדי השרים והסגנים העומדים ע ל הפקודים ועם הקהל בחזקת ה׳ הטובה עליהם׳ אולי יחנן ה׳ הבוחר בירושלים. כי עם בציון בני ציון היקרים נתונים המה בידי אדונים קשים לענוש נכסיו ולאסור אסרין׳ ויתר הגזם דגנים ועביד אשר לא היתה כזאת ואין דורש ואין מבקש. לולא ה׳ צבאות הותיר לנו שריד אנשי חיל יראי אלהים שומרי משמרת הקדש הגבירים הרמים החכמים המעולים שרי צבאות ישראל פקידי ומשגיחי עה"ק תובב״א אשר בעיר קושטנדינה יע״א המה הגבורים לעמוד בפרץ כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים.

בהיותו בקושטא, עזרו לו גבירי העיר להדפסת ספריו, והוא מביע להם תודתו והוקרתו. שם מזכיר את הנדיבים ממשפחת זונאנה, דוד, יעקב, ברוך, יצחק ואליהו, וכן ממשפחת אג׳ימאן שהרבו להטיב עמו. בדברו על ר' ישעיה אגיימאן מעיר ״כי לי נאה לברך על כל הטובה אשר עשה לכלכל את שיבתי על אדמת הקדש זה כמה ימים ושנים בשובו משליחותו נבחר לר״מ וד״מ בעה״ק ירושלים. גדולתו בחכמה נראית מתוך חבודיו המצוינים. את תשובותיו היה רגיל לחתום בדברים אלו: אנא זעירא דמן חבריא, בדיה קלה דלא ידע לביסומי קלא מדבר בשפה רפה וברוח נמוכה ובנפש שפלה, הצעיר רפאל משה בולה. אשת הרב היתה ממשפחת קמחי. בראש הספדו על אביו שהובא בם, חיי עולם עמ. ט״ו ע״ב, ואשר נפטר בר״ח חשון שנת ת״ק מזכיר גם את חמותו הרבנית אלמנת הרב המובהק כמהר״ר שמואל קמחי זלה״ה. הרה״ג בולה נפטר בירושלים ביום כ״ז אדר תקל״ג, ואני הכותב זכיתי להשתטח על קברו הנמצא בחלקת החסידים סמוך לקבר הרב החסיד שלום מזרחי שרעבי ז"ל.

שלמה משה בולה

בנו של הרב רפאל משה בולה. יליד ירושלים. לרגלי המחלות והמצב הקשה ששרר בעדת הספרדים בעה״ק אחרי מות אביו שעמד בראשה, עקר דירתו ממנה והתישב בשלוניקי ובה קבע את ישיבתו. הלך בדרכי אביו, והשקיע עצמו באהלה של תורה. שם חבר את ספרו החשוב רב הכמות והאיכות הנושא את שמו עליו והוא לחם שלמה, אך לא זכה להדפיסו בחייו כי המות הקדימהו, ובנור' יוסף בולה הוציאו לאור. נפטר בשלוניקי ביום כ״ג לחדש אדר שנת התקמ״ו.

אליעזר יהודה בורלא.

בנו של הראב״ד יוסף נסים בורלא. נולד בשנת תר״מ ונמנה בין רבני ירושלים. שנים מספר היה סופר ופקיד בביה״ח הכללי משגב לדך, ואח״כ נסע בשליחות המוסד לחו"ל. בדרכו התעכב בארצות הברית ושם הסתדר כמו״צ באתת הקהלות שבה נמצא עד היום. הוציא לאור את ס' ״וישב יוסף״ לאביו וקונטרס שובו בנים ירושלים תרס״ה. אפרים בורלא ממגהיגי ורבני ישיבת ״מגן דוד״ בירושלים בשנת תר״י. חתום על הסכמה עם שאר רבני הישיבה הנ״ל, ע״ד מנויו של הרב אפרים נבון כאחד מחבריה. החותמים עמו הם הצעיר יצחק חיים עוזיאל, יעקב שמעון מטלון, שלמה פנחס, אליהו נבון, יוסף רפאל טראגאן, שלום משה חי גאגין. העתק מהסכמה זו הובא בתעודות היסטוריות לר״פ גרייבםקי חוב. א. עמ. ה.

בכור יהודה בורלא

בנו של הרב חיים יעקב בורלא. נולד בירושלים בשנת תקע״ג. נכד הרב הגאון מהרי״ט אלגאזי. נשא לאשה את בת הגביר השר נסים פרחי חתנו של מהרי״ט אלגאזי ז״ל, בהתאם למובא בהקדמה לס׳ הלכות יום טוב לרב הנ״ל. היה חזן בק״ק איסטמבולים, גבאי לעניי העיר ומלמד תינוקות של בית רבן. בניו היו: יעקב חי בורלא, משה שלמה בורלא, ור׳ יהושע בורלא. שלשתם מלאו תפקידי אביהם ז״ל בביה״כ אםטמבולים אשר עברו אליהם בירושה. נפסד בירושלים ביום כ״ג שבט התרי״ח. ליד קברו אשתו הרבנית בכורה חנה די בורלא, נפסדה י׳ אלול התרנ״ד. ידידי הסופר מר יהודה בורלא נכדו, ספד לי כי שמע בילדותו שאבי אביו ח״ר בכור בורלא היה רב ועסקן ודיין תקיף, וממנהיגי עדת הספרדים בירושלים. בני העדה היו יראים מפניו. ויותר ממה שהראה כחו בתורה ובהלכה הראה במעשה, בביה״ד ובהנהלת עניני הכוללות.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני-בולה-בורלא

10/02/2022

דניאל יוסף בורלא

מגבירי קושטאנדינא ואח״כ תושב אזמיר. הובא זכרו בהקדמה לספר בעי חיי, ושם יתואר בשם ״ראשון לכל דבר שבקדושה הגביר החכם המרומם שר וגדול ליהודים אהוב לשמים ולבריות כמהר״ר וכו". הפריש מממונו נדבה הגונה לצרך הדפסת הספר כדי לזכות את הרבים״. דברים אלת נרשמו בשנת כל הכתוב לחיים (תקפ״א) לפ״ק, שאז לא היה כבר בחיים.

חיים יעקב בורלא

בנו הבכור של הראב״ד יוסף נסים בורלא. נולד בשנת תר״ז בירושלים. אביו מזכירו בהקדמה לספר ״מקור ישראל״ כעוזרו בעבודת ההגהה וסדור המפתחות לחבור הנ״ז. פעמים אחדות נסע בשליחות מצוה לחו״ל, לתורכיה וערי המערב. ובפעם האחרונה לטריפולי בשנת תרע"ד, בשם עדת הספרדים. היה בין הלומדים הקבועים בישיבת ״פורת יוסף״ בירושלים. נפטר בשיבה טובה ביום י״ז מנ״א תרפ״ט. זמן פטירתו חל בימי מאורעות הדמים בירושלים. נקבר מתוך משמר צבא מחמת רבוי היריות שהיו אז מכל עבר. וב״קרית ספר" נזכר, כי משפחת מר רפאל בן יוסף מיוחס מירושלים, נדבה י״ב כתבי יד של דרושי הרב חיים יעקב בורלא ז״ל.

יהודה בכור בורלא

בנו של הרב ישראל יעקב בורלא. תשובותיו נמצאות בס׳ ״מקור ישראל״ לאביו ז״ל, בשם ״נחלת יהודה״. מדברי המו״ל הרב יוםף נסים בורלא בסוף כמה תשובות מהספר הנ״ל ניתן להבין שהוא היה נכד המחבר, וכה יאמר שם: אמר יוסף נכדו ס״ט. ע״כ נמצא מעט״ר מ״ז הרב יהודה בורלא. באתת התשובות שלו בס׳ מקור ישראל לאביו סי׳ ל״ז עמ, ם״א, יש עליה הסכמתו ואשורו של הרב יום טוב אלגאזי התותם שם: כה דברי המברך בשמו לאל צור עוזי, הצעיר יום טוב אלגאזי. חתום על הסכמה בענין החזקות משנת תקנ״ז יחד עם

רבני זמנו ובראשם מהרי״ט אלגאזי ז״ל. וכן על שטר שליחותם לפדיון שבויים של הרב יונה משה נבון והרב יונה סעדיה נבון משנת תקנ״ט. עוד חתום על תקנה משנת תק״ע, בענין חלק הכולל מעזבונות הנעדרים וכו". נפטר בירושלים, ביום כ״א תשרי תקע״ד.

יהודה בורלא

בנו של ח״ר יהושע בורלא. נולד בירושלים, ביום י״ח אלול תרמ״ו. כפי שיודעים הקרובים אליו, את כשרונו הספרותי ותוי אישיותו הרוחניים נחל מאמו סולטאנה שהיתה בעלת מדות תרומיות, והצטינה כמספרת אגדות ברוב טעם. חונך בתה״ת של עדת הספרדים. אח״כ למד תלמוד ופוסקים בישיבת ״תפארת ירושלים״ מפי רבנים מובהקים. בן י״ח נכנס אל בית המדרש למורים של חברת העזרה וילמד שם שש שנים תמימות. ידיעותיו בעברית רכש ביחוד מר׳ דוד ילין. את השכלתו קנה בשפה הגרמנית ועל ידה הכיר את הספרות הכללית. עוד בצעירותו נמשך אחרי עבודה ספרותית. בין הזמנים השתתף בפרי עטו בעתוני ירושלים, החרות, ו״האחדות״ למפלגת פועלי ציון, לרוב נגע בשאלות העדה הספרדית, עניני חנוך, וכו'. בעזרת אחדים מחבריו עלה בידו להשפיע על הרבנים מבני העדה הנ״ל, להכניס תקונים יסודיים בתה״ת של העדה. בימי מלתמת השפות הובלטה פעולתו בע״פ ובכתב, ויהי מן העומדים בחזית נגד דוחה של חברת ״העזרה״ ושיטת חנוכה בא״י. את עבודתו בהוראה החל בביה״ס לבנות של העזרה, והמשיך לכהן בו גם לאתר עברו לרשות ההסתדרות הציונית. מקץ שנתים הוזמן לנהל את תה״ת לעדת הספרדים בירושלים. אח״כ נשלח להיות מנהל ביה״ס  לבנים בדמשק אשר נפתת שם בסוף מלתמת העולם עבוד בני הגולים מיפו ותל אביב, ובני המקום עצמו. בעבודתו המאומצת והמסורה, ובעזרת חבר מורים בעלי מרץ התפתחה שם תנועת התרבות והחנוך במדה רבה כששב מדמשק מחמת סגירת בתיה״ס לרגל הצמצומים שהונהגו ברשת החנוך, עבד למושבה זכרון יעקב. אח״כ הורה בראשון לציון ובחיפה, זמן מה נהל את הלשכה הערבית מיסודה של הסתדרות העובדים העברימ הכללית בא״י. נתפרסם כאחד מטובי הסופרים העברים בארץ, שדרך היצירה הספרותית שלו גובל בעולם המזרחי. תכנה, מקומה וגבוריה הם כלם טפוסיים מזרחיים. קנה לו שם של מספר, בעיקר בשני ספוריו הגדולים בלי כוכב, שנדפס לראשונה בירחון ״האדמה״ של י״ח ברנד, ואחריו — אשתו השנואה, שנדפס בהמשכים ב״התקופה״. ההוי של יהודי המזרח מצא בו את גואלו הנאמן. כל העולם המתואר על ידו, הטבע המזרחי והאדם הישראלי ושכנו הקרוב אליו הם פשוטים ומובנים מאליהם, בשבילו. לכן יש בכחו למסור תאור מדברי מצומצם ומגובש, בשורות אחדות ובבהירות יתרה. רח״נ ביאליק ז״ל העריך את כשרונו, וע״פ הצעתו הוזמן להיות עורך ״מאזנים״ שבועונה של אגודת הסופרים בא״י. בין הזמנים היה מזכיר הסתדרות הסופרים ואח״כ מנהל משרד הסניף של הברית העברית העולמית בא״י ועורך בטאונה ״ברית עם״.

יהושע בורלא

בנו הצעיר של הרב בכור יהודה בורלא. נולד בירושלים בשנת תדי״ב. בהיותו בן שש התיתם מאביו. למד בת״ת הספרדים ובישיבות וסבל הרבה. אחיו ד׳ יעקב חי בודלא טפל בו בצעירותו, ומחמת דחק הפרנסה מסד את הנער בידי אמן למען ילמדהו מלאכת כריכת םפדיס. שנים אחדות התעסק אח״כ במקצוע זה וממנו מצא לחמו. נשא לאשה את בתו של ד , יעקב תרג׳ומאן מחברון, שהיה ממנהיגי הכוללות שם, ומתומכיו הותיקים של הפקיד ד׳ יוסף שלום. היא נפטרה בשנת תד״ע. כאבותיו גם הוא, המשיך לכהן כגבאי בק״ק איםטמבולים

וכן להיות ממוגה מטעם הכוללות בקבר רחל. ד״פ גרייבםקי כתב עליו:״בבקדכם בקבר רתל תחזינה עיניכם את הזקן העדין הזה יושב בפנה וספד בידו. אינו דורש מכם דבר. הוא עדין ואציל רות. בימי שבת ומועד תמצאוהו יושב וקורא לפני הקהל פרשיות מס, מעם לועז לאדינו, דברי מוסד וכו'.״ אני הכותב ראיתי בידו פנקסי חשבונות של הכנסה והוצאה מבית הכנסת הנ״ל שהוא מראשי גבאיו זה עשרות שנים, ובו תתימות ואשורים של הרבנים חיים נסים אבולעפיה, חיים דוד חזן ;אפרים נבון ואחרים. בנו של ר' יהושע, הוא הסופR הנודע לשם ולתהלה, מד יהודה בורלא.

יוסף נםים בורלא

נולד בשגת תקפ״ח. מגדולי רבני ירושלים. בנו של הרב חיים יעקב בורלא. בהקדמה לספר זקנו ״מקור ישראל ונתלת יהודה״ שהוציאו לאור בשנת תרמ״ב, כותב על עצמו: אנכי העבד נין ונכד להדבנים הגאונים המחברים עט״ר מ״ז זלה״ה. הדב המדפ״א בהסכמתו לס׳ הנ״ל יכנהו: הדב המופלא מיקירי ירושלים ורבניה. ונראה כי עוד בשנת תד״י נודע שמו ברבים. זאת תוכיח חתימתו על שטר התנאים של ד , אברהם בכר שמואל הלוי, חתנו

של הרב המובהק חיים אפדימ נבון. רבני זמנו הרבו להללו כי מצאו בו תבר כתפצם. הרב יש״א ברכה בהסכמתו על הספר ״וישב יוסף״ אמד עליו: האי גברא דבא מע, כבוד הרב הגדול מעוז ומגדול דב משדשיא מבני עליה, ראב״ד מקודש שכבר יצא מוגיטין שלו בעולם. מחידושיו נדפסו בם, שעדי רחמים ח״ב לחרב התדי״פ, בם׳ כבוד יעקב, ב״המאםף״ בקובץ תודה מציון תובדת ב / סי , ל״ה — ל״ט ירושלים תדמ״ז וכר. את תשובותיו היה רגיל לחתום במלים אלו: המעתיר לאל נורא עלילה יוסף נסים בודלא, או ה , יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות, כ״ד עבדא דלא ידע למללא יוסף נסים בודלא. פעמים אחדות יצא בשליחות מצוד. לערי חו״ל. הוא מזכיר זאת בספרו וישב יוסף ס י , יא. בימי זקנותו נבחר לדאב״ד ומו״צ.חבדי בית דינו בשנת תדנ״ו היו הרבנים אלעזר אליהו מזדחי, שמואל נסים, ובתרנ״ט, נוסף עליהם הרב וידאל חנוך אנג׳יל. אחדים מפיוטיו שחבר, הוכנסו לס׳ ״יגל יעקב״ לבן אחיו ר , יעקב חי בורלא. כמה מעתותיו הקדיש גם לצדכי צבור, ויהי מעסקני עדת הספרדים ומוסדותיה. בין שאד תפקידיו שמלא יצוינו, היותו חבר בועד הכללי לעדה, עזרתו הרבה לד׳ נסים בכר ביסוד ביה״ם ״תורה ומלאכה״ בשנת תדמ״ב, ואשד בכדי לחזק את עמדת המוסד הנ״ל שלח אחדים מבני משפחתו להתחנך בו. כן היה מגבאי התמחוי, יחד עם הרבנים שמואל מיוחם וגבריאל שבתי במשך שנים רבות. וב״חבצלת״, נזכרת השתדלותו בענין מגרש מונטיפיודי. היה בקי בפוסקים ראשונים ואחרונים, מטיף נעלה, חזן ודרשן מצוין. כל ימיו היו שלשלת יםורים בלתי פוסקת, וצעד ועוני ועלבון. נפטר בד״ח םיון שנת תדם״ג, ונםפד בעתון ההשקפה גליון ל״ד, משנת תדם״ג ע״י ב״צ טראגאן.

יעקב בורלא.

בכתב שליתות אחד משנת תקפ״ז׳ אשר ניתן ע״י רבני חברון להרב מנחם בורלא בן ד.דב יעקב הנ״ל שיצא בעת ההיא בשליתות עצמו׳ נזכרו מקצת תהלותיו ושבחיו. ושם יכונה אבי השד״ד ״ראשון לכל דבר שבקדושה הרב המובהק וכר״. ראוי להזכיר כי היה גיםו של הרב ישראל אליקים מתבד ספד ״שם יוסף״׳ מתושבי וממנהיגי הכוללות בתבדון. תתום עם רבני וגאוני ירושלים, על הסכמה בענין בטול התזקות משנת תקנ״ז ״שלא יהיה בעיה״ק שום חזקה וזכיה בכל מנוי מצרכי צבור שכל אשר שרת באיזו מצרכי צבור החזיק במעוזו בזרוע לו ולבניו אחריו, וכמה תקלות וקלקולים יצאו מזה״. מגנזי ירושלים חוב. ג. עמ. לה.

יעקב חי בורלא

בנו הבכור שלר' יהודה בורלא. יליד ירושלים ואחד מחזניה הצבוריים המפורסמים. החזיק בביתו זמן רב חברת בעלי בתים שנודעה בשם ״חמד בחורים״ וחבריה למדו בקביעות בשבתות ובלילות. שנים אחדות היה מורה ללמודי הדת, בבית הספר של אגודת אחים הלונדוניתבירושלים, בהשתתפות הרב אליהו משה פאניזייל הדפים בשנת תרל״ג ס' בשם מרפא לנפש, והוא לקוטים מס' הזהר   וכו' במגמה ״לזכות את עצמו ואנשי בריתו מאירים ומזהירים חמד בתורים״. את הקדמתו לספר זה מסיים במלים אלו: פי המדבר מועט מן המועט הראוי

לבילה לא ידעתי דבר לישנא קלילא, זעיר שם יעקב חי בורלא. הרב אברהם אשכנזי בהסכמתו לספר הנ״ז יכנה אותו: נטע נעמן ידידי וחביבי חזק במצוות איש אשד כלבבי וכו. 'המחבר שלח כנהוג בימים ההם העתק מספרו לסיד משה מונמיפיורי, והלה הודה לו במכתב נאה בצרוף ״תרומתו המצעדה״. בהסכמת הרבנים מרפ״א ויש״א על ספרו ״יגל יעקב״ יקרא:

החכם השלם והכולל מגזע היחס והמעלה בנן של קדושים תזדן במצוות וכו.״ — נלב״ע בירושלים ביום כ״ט אדר תרנ״ב. חלקת מחוקק שורה ז. סי׳ סט.

ישראל יעקב בורלא

מגדולי רבני ירושלים בראשית המאה החמשית לאלף הששי. נשא את שמו של בן זמנו וקרובו הרב ישראל יעקב אלגאזי. היה אב״ד בירושלים בימי מהרי״ט אלגאזי. חתום על הסכמה אתת משנת תקנ״ו, האוסרת לקפח שכרם של הש״ץ ושמשי מקהלות ההולכים להשתטח על קברות הצדיקים וקבר רחל. והוא הראשון לחותמים ועמו יחד הרבנים יצחק קובו, משה מרדכי יוסף בכר מיוחס. עוד תתום בתקנות ירושלים עם מהרי״ט אלגאזי, הרה״ג אפרים נבון בע״ס מחנה אפרים ועוד. כל ימיו היה מגבאי ק״ק איםטמבולים והש״ץ הראשי בו. ספרו אשר חבר בשם ״מקור ישראל״ שו״ת הכולל גם תשובות של בנו הרב יהודה בכור בורלא שקרא ״נחלת יהודה״ נדפס אתר מות האב והבן, ע״י נכד הרב המחבר הראב״ד יוםף נסים בורלא ירושלים תרמ״ב. ובשטר חזקה על תצרו משנת תקצ״ו נזכרים יורשיו: אחיו ר׳ חיים בורלא, בנו יוסף בורלא, היתום אפרים בורלא, מקום החצר בתראת אל שראף, ומחירה אז אלף וחמש מאות אריות. חתומים שם: הרב אג'ן, רפאל חיים הלוי, ור' ש״ם חד״ש פינסו. בהקדמה לספר מקור ישראל, יתואר ע״י נכדו ז״ל בשם:— ״האדם הגדול רכב ישראל ופרשיו קדוש יאמד לו וחסיד בכל מעשיו, אב בחכמה וראשון לכל דבר שבקדושה מר קשישא הרב הגדול וכו', תנא ירושלמאה הגאון האמתי עטרת תפארת כלו בהדרת ח״ק לישראל וכו'.״ נלב״ע בירושלים ביום ד. תשרי התקנ״ט.

מנחם ב״ר יעקב בורלא

מתושבי עיה״ק חברון בשנת תק״פ לערך. סמוך לעת ההיא סבלו היהודים הרבה מצד שכניהם הערבים, כפי הנזכר בקורות התקופה. בכתב השליתות שנתנו אז ראשי ומנהיגי כוללות עדת הספרדים לחרב מנחם בן הרה״ג יעקב בורלא זלה״ה שנסע לחו״ל כשליח לעצמו נזכרים המקרים והמאורעות בלשון מליצית מחרידה.

״… קול כאובות מעיר בתי אבות מהעת ועולה, נהי ויללה נעו כל העם בבכיה בבכי תמרורים מי המרים, כי אבד מנוס מן הרועים ואבדה עצה מרבנים ילדי העברים קצף עובר עלינו, עברה וזעם וצרה זקוקין דנורא וביעורין דאשה ארץ רעשה ברוגז וברעש גדול מפרק הרים ומשבר סלעים וספו בתים עד רדת חומותיה… כי בא סוס ורכב מצרים ופרשיו וכל שרי נדודיו עלו עליה למלחמה יום כ״ח תמוז מוט התמוטטה ארץ וכל יושביה כי נהפכו עליה ציריה. מקול זועות ותרועות וצחצוח חרבות ותבקע העיר ובאו בה פריצים וחללוה. וכיון שניתנה רשות למשחית ניתנו למשסה יעקב וישראל לבוזזים, כדינים הנאחזים ויבוזו ויחפרו כ ל טמון בארץ צפון לא השאירו עוללות כסף וזהב ושמלות, לא נשאר בלתי אם גויתנו מוכים ומעונים ערום ועריה … אוי מה היה לנו אף זה מן התוכחות וספדה הארץ משפחות משפחות׳ וכו' החכם השלם והכולל בן הרב הכולל ענותן כהלל כמוהר״ר יעקב בורלא, נין ונכד לשני המאורות הגדולים , ראשון לכל דבר שבקדושה הרב המובהק כמוהר״ר מנחם בורלא זלה״ה ומהאי ניסא הרב המובהק ונוגה לו כברק ח״ק לישראל כמוהר״ר יוסף אליקים הרב המחבר ״שם יוסף״ הוא ההולך קדמת אשור,כי צר לו מאוד בסבת עשויה היותו דר ברחוב הגויים חוץ ללקלעי החצר נלכד בשחיתותם ותבחר מחנק נפשו מראות ביתו ריקם ריקם״.

חתומים על כתב זה מתאריך תקפ״ז הרבנים: יום טוב רחמים הלוי, ברוך תורג'ימאן, יצחק רפאל שאול הדון, ועליו בא אשור רבני ירושלימ: שלמה משה סוזין, חיים אברהם גאגין, יהודה בכמוהר״ר רפאל נבון. כעבור זמן היה בשליחות חברון ת״ו. בית האוצר לר״פ גרייבםקי ב. עמ. ז.

שמואל בורלא

מתושבי יאנינא שהתישב בירושלים, בראשית המאה השביעית לאלף זה. מתוך היותו נתין יון ומגבירי עיר מושבו לפנים, נמנה ע״י ממשלתו לקונסול שלה בירושלים. זקני העיר עוד יזכרוהו, בהיותו דר ע״י ק״ק איסטמבולים בעיר. נפטר בירושלים בשנת תרל״ו.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני-משפחת בורלא

עמוד 140

שבתי ב״ר שלמה בחבוט

יליד יפו ביום כ״ג שבט תר״ל. ראשית חנוכו קבל מאביו הרב ז״ל, ואח״כ למד עם חו״ר העיר. בהיותו בן י״ט עלה עם הוריו ירושלימה. אז נשא לאשה את בת הגביר הנודע לשם עזריה די בוטון, והותנה כי עליו להמשיך את השתלמותו. מכאן ואילך הקדיש את עצמו וזמנו לתורה, ויהי לומד בקביעות ובשקידה בישיבת חותנו ר׳ עזריה הנ״ל, בתברת הרה״ג כמוהר״י מאיר במשך ט״ו שנים תמימות, ש״ס ופוסקים. תוך כדי כך קנה ידיעות בשפות ערבית, תורכית, צרפתית ואשפניולית. בשנת תרם״ו חזר ליפו עיר מולדתו, ושם נתקבל לחבר ביה״ד. בימי מלחמת העולם הוכרח לצאת את הארץ, ונתמנה לרב בעיר קליז, קליקיה דסוריא, וישב שם עד שנת תרפ״א. בינתים הוזמן לשבת על כסא הרבנות בארם צובא, ונשאר בעיר זו עד חרף תרפ״ד. כמטרת חייו בחלד, הציב לו הרב הנכבד את רעיון אחוד הלבבות, ובכל מקום בואו אינו פוסק מהטיף על ערך השלום בעולם, ודרשותיו ספוגות מוסר ואהבת ישראל. לעבודת קדש זו הוא מסתייע גם בספרי השכלה ומחקר, שהוא הוגה בהם בעתות הפנאי. במשך העתים נסע פעם לחו״ל בשליחות בית חנוך יתומים הספרדי בירושלים, עזד לארגון משרד הרבנות ביפו, להרחבת פעולות קדימה, חברה להפצת השפה העברית בעיר, וכו'. משלהי תרפ״ד ואילך, הוא מכהן כרב ומו״ץ לקהלת היהודים בביירוט. אחד מפסקיו בענין עיגונא הובא בספר ״ע״ם מרדכי״ לר״מ עזראן, ותחומים עמו יוסף ארוואץ ומחבר הספר הנ״ל.

שלום בחבוט

רב ומקובל ובעל מדות. הרביץ תורה הרבה בעיה״ק ירושלים, בבית הת״ת לעדת המערבים והצטיין בשיטת חנוכו ובהוראותיו. מפי מכיריו שמעתי, כי היה תארו כדמות מלאך אלהים, בזקנו הלבן והנאה היורד על פי מדותיו, בעיניו, הבוערות והשופעות אש קודש, בפניו הצוהלים והשלוים, ועל הכל ניבו העדין, סבלנותו ביחס לכל תופעות החיים וענותנותו היתרה. נלב״ע בירושלים.

שלמה בחבוט

יליד רבאט במרוקו. בצעירותו עלה לאה״ק והתישב ביפו, ושם הרביץ תורה ברבים. בין שומעי לקחו נמנו אנשים שאח״כ התפרסמו בשמם הטוב כגון הרבנים מסעוד הכהן אלחדאד ראש ק״ק חסידים בית אל, שמעון אשריקי ראב״ד לעדת המערבים ואחרים. הוכר כאחד הרבנים הגדולים בדורו, ונודע במדותיו התרומיות ובתכונות נפשו הנעלות. בו התמזגו כל המעלות אשר מנו חכמים באנשי המופת. הצטיין בדרשותיו ונועם אמריו שצודדו נפשות הקהל. מתוך רצונו שלא ליהנות מזה, התעסק במסחר שעות אחדות ביום וממנו מצא מחיתו. כאשד כהו עיניו מזוקן, בעיקר מרוב עיונו בספרים בלילות, עלה לירושלים ונחשב בין יחידי ישיבת ״חסד אל״. נלב״ע ביום י״א תשרי תרס״א, ונספד ע"י חבריו הרבנים נחמן בטיטו ומשה שמחון. החבצלת שנה ל״א, תרס״א גליון ב.

שמואל ב״ר שלום בחבוט

מחו"ר ירושלים הצנועים. התפרסם בעומק עיונו בש״ס ובפוסקים ובשקידתו העצומה בחבורי רבנן קדמאי ובתראי. כל ימיו סבל עוני ומחסור ואולם דלותו התמדית המתמדת לא השפיעה במשהו על מזג רוחו, ולא הרפתה ידיו והחלישה מרצו בתלמודו. אלא להיפך. אביו הרב החסיד והמקובל ר' שלום ז״ל עזר לו במקצת בכלכלת ביתו. מחידושיו בהלכה נדפסו בספרי רבני התקופה ומהם קל להבחין את בקיאותו הרבה בכל חדרי התורה. נלב״ע בירושלים, ה' שבט תרע״ח.

נחמן בטיטו

נולד בשנת תר״ו במראקש, מרוקו ומת בירושלים ט״ו אלול תרע״ה. בעודו נער עלה עם הוריו לארץ. את חנוכו קבל בישיבות חכמי הספרדים בירושלים שרב היה מםפרן בעת ההיא. אתר פטירת הרה״ג דוד בן שמעון המכונה צוף דב״ש בי״ח כסלו תר״מ, נבחר לאחד ממגהיגי עדת המערבים. בשנת תרנ״ט, בערוב ימיו של הרה״ג משה מלכא, פרצה מחלוקת גדולה בין אנשי העדה המערבית ויפרדו לשתי סיעות. האחת דבקה בר״מ מלכא והשניה בחרה את ר׳ נחמן לרב, ועל פי הצעת כמה מרבני ועסקני ירושלים, הואיל הרב הראש״ל יעקב שאול אלישר לאשר את מנויו בתור רב ראשי לעדת המערבים. אחרי מות הרב מלכא בכ״ד אב תרס״א, הצטרפה סיעתו לר' נחמן, ומאז נהל את העדה המערבית בהשכל ודעת, וירכש את אהדת כלם בלי הבדל, בהתגלע ריב הרבנים הגדול בירושלים בשנת תרס״ט, לרגל שאלת הרבנות הראשית, נמנה מטעם הממשלה המרכזית למ״מ תכם-באשי וראש״ל.

פרק הזמן ההוא, היה הנורא ביותר בחייו, כי מטבעו היה רך המזג ובני הסיעה המתנגדת ואפילו מוקיריו ומעריציו לא יכלו לסלוח לו את חטאו זה על כי נאות לקבל את המשרה הנ״ל. מאז מררוהו וישטמוהו והוא נשא את הכל בדומיה כי היה תמיד מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. מצב עדת המערבים שדלל אז וחרב, מסבת המריבות וכדומה, השפיע לרעה על בריאותו ויקרב את קצו. נוסף לכשרונותיו המצויינים בתורה היה בעל זכרון נפלא ובלתי שכיח, עניו, נוח לשמים ולבריות, צדיק ותמים בכל הליכותיו, חובב ציון, נאמן שמעטים כמוהו, והוכר ע״י הצבור כאחד מגדולי התורנים שבדור. השתתף בחידושי תורה בקבץ ״תורה מציון״ של הרב צוקרמאן, חוב. ב. םי, כה. ירושלים תרמ״ז. בין השנים תרמ״ד — תרמ״ו, הוציא יחד עם הרב חזקיה שבתי ס׳ שמות מעם לועז לאדינו ב׳ חלקים בגליונות גליונות מדי שבוע, עבור מנויים שחתמו על כך. פעולה תרבותית זו היתה חשובה בעתה, הואיל ועלי ספרות מדרשית אלה, חנכו והדריכו את בני המון העם. ישב על כסא הרבנות בירושלים מיום כ״ה שבט תרם״ט עד יום ה' חשון תרע״ב.

צ י ו נ ו : ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה, על האי שופרא דבלי בארעא דרופתקא דאוריתא

צדיק וענו מדוכא ביסוריו עומד בפרץ ירושלים, ראש רבני בני מערבא וראש״ל, הרב הנ. המפורסם

כמוהר״ר נחמן בטיטו זצ״ל, מ"ך ביום ט"ו אלול ש. תרע״ה, תנצב״ה.

רפאל יצחק בטיטו

מרבני ועסקני הצבור בעדת המערבים בירושלים. נמנה בין ״שבעת הנרות״ אשר נבחרו להיות פקידים ומשגיחים וגזברים, שעל פיהם יתנהלו כל עניני כוללות המערבים בעיה״ק, שהרשות בידם לעשות כחפצם ורצונם בין השאר לגזור ולקנוס ולהעניש כפי ראות עיניהם. על הסכמה זו תתם הרה״ג דוד בן שמעון המכונה צוף דבש, ובית דינו בשנת תרכ״ו. ונראה שהיה אביו או אחיו של הרב נחמן בטיטו, אשר ישב על כסא הרבנות בירושלים. לוח

א״י, שנה י״ד עמ.

עמוד 142

אברהם ביג׳אג׳ו

נולד בשנת תרי״ח בקושטא, ובעודו ילד העלהו אביו ירושלימה. אביו אהרן היה בעל מלאכה פשוט, איש תם וישר, ולו שני בנים. את הבכוד למד את מקצועו הוא, ואת השני מסר ללמודים. בילדותו למד בבית המדרש ״דורש ציון״, ורכש לו ידיעות בשפה הערבית, צרפתית ותורכית. נודע לאחד מחשובי החכמים בעדת הספרדים בירושלים. דין, מו״צ, חזן ודרשן, שו״ב מומחה, מוהל ראשי וכמעט יחידי בעדה הזו במשך שנים רבות, עסקן צבורי חרוץ, גבאי פעיל בבית החולים הכללי ״משגב לדך״ וכו'. ע״י מסעיו הרבים לכמה ארצות בשליחויות שונות, רכש לו נסיונות בהליכות עולם. הוא סובב את כל ארצות המזרח, חצי אי ערב ופרם, ערי בבל ומדי. שנים רבות שמש במשרת רב ושו״ב בעיר פ׳ארו אשד בסודסוגל. היה גם בהודו ובסביבות סין, ובכל מקום בואו הנית שם טוב ורשם מצוין על ידי אמרותיו המתוכמות, ובקיאותו בספרים רבים ודינים. השתתף בפרי עמו ב״המאםף״ שנה א. סי׳ ו. היה בבית דינו של מהר״מ תגייד בשנת תדם״ט ועמו הרב יצתק לבטון וחתום על פם״ד עמהס בם, ע״ם מרדכי לד״מ עזראן בסופו. בספרו ״ושחטתם בזה״ שהוציא לאור אחד מקרוביו הדב יהודה אלעזד בשנת תרצ״ב, באה הסכמת הדאב״ד ב״צ קואינקה, והיא מכילה תאור קצד מאישיות המחבר ז״ל.וזו עדותו:

״מכיר הייתי היטב את הרב המנוח כי היה גדול בוצרה ובחכמה׳ בצרוף יראת ה׳ טהורה הקודמת לחכמתו, שקדן ואיש חמודות הדיין המצוין וכו' כמה שנים שמש עמדי בביה״ד ומצאתיו מלא רוח חכמה ובינה בחריפות ובקיאות. ועתה בעברי על כ״י, מצאתי עונג רב בחבורו על התורה וה׳ מגילות חבור גדול מלא וגדוש מפגינים יקרות אשר אסף וקבץ מגדולי המפרשים שקדמוהו והוא הוסיף עוד דברים משלו כהנה וכהנה. גם בספר דרושיו ראיתי כמה דברים נחמדים בדרוש, בהגדה,

בהלכות שו״ב, מסודר לתועלת התלמידים והשוחטים וכו'! נלב״ע בירושלים ביום ל. מנ״א תרפ״ג.[1923]

חיים בכור בן משה ביג׳אראנו

נולד באסקי זאגורה בשנת התרט״ז ( 1846 ). בן להודים אמידיo ומשכילים. למד בjדר, ואח"כ עבר לישיבה, כנהוג בעת ההיא בקהלות ישראל. בצעירותו נתגלו בו כשרונות נעלים לשפות, ובלימודים קנה ידיעות רחבות בצרפתית, אנגלית, אשכנזית, תורכית, רומנית ועוד. בהיותו בן יז מלא כבר את מקום מורו בעיר מגוריו, וכעבור שלש שנים הוזמן לרוסג׳וק. שהותו בעיר זו היתה לברכה לכמה מיחידי ונכבדי הקהלה, ביניהם ר׳ אברהם ב"ר ישראל רוזאניס, שבביתו התארח המורה הצעיר שנתים ויותר. תוך כדי כך למד עברית וערבית, יונית ורומית, ואחר מלתמת רוסיה ותורכיה בשנת 1878 עבד לבוקרשט, כמנהל ביה"ס של עדת היהודים הספרדים שם. שנות עבודתו ברומיניה נתשבות לתור הזהב שלו בחייו. פרסומו הרב כבקי בכל שפות אירופא קרבהו אל הצד המלכות, ויהיו לו מהלכים בארמון המלך קרל הראשון והמלכה הנבונה המשוררת הנודעת בשמה הספרותי ״קרמן סילווה׳, מאז כל שנות המצאו בבירת רומניה, היה המתורגמן היחידי לשפות השמיות בחצר ובכל המוסדות הרשמיים, כי הוכר מטעם הרשות כאיש מומחה לכך. מכאן עבר לכהן במשרת רב בקהלת אדדינופלה. חמש השנים שישב בעיר זו היו לו תקופה של עבודה רוחנית מטרדת ומאומצת. בהפנות כסא הרבנות בקושטא בראשית תרפ"ב, הוזמן למלא משרה זו, ואת עולה הכבד והמעיק ביותר, נשא על שכמו עד יום מותו. היה חבר נכבד של האקדמיה הספרדית, הצרפתית, ונשא תואר ״קוליגום ווריטאיס׳ שנתן לו ע"י מכללת ״דנטי אליגידי׳ ברומא. געגועיו לא"י לא הרפו ממנו אף לרגע, ותמיד הצטער כי מסבות משפחה הניאוהו ממחשבתו הטובה, לעלות אליה ולהתישב בה. באחד משיריו הליריים המובא בזה נכלל ודויו הקצר, שהוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה:

ח׳מקו עברו שנות חרותי בהיותי תמיד שקט ושלאנן, י׳ום עמדי תחת גפני ותאנתי שלו בביתי ובהיכלי רענן י׳געתי באנחתי ברוב צוקתי יום ולילה אצעק ואתאונן מי יובילני לעיר חמדתי וכימי קדם בצלה אתלונן. נלב״ע כ ׳ מנ״א תרצ״א. כתב ספרים שונים, וכלם נשארו אחרי מותו בכ״י.

מתוך ויקיפדיה

הרב אנריקה בכור חיים משה בז'רנו (Enrique Bekhor Haim Moshe Bedjerano, בטורקית Haim Moşe Beceran ,‏ 1846 או 1850 – 1 באוגוסט 1931), שכונה "נסיך השירה והחוכמה", היה רב ספרדי מבולגריה שחי ופעל שנים רבות ברומניה ובטורקיה, תלמיד חכם, פייטן עברי וחוקר של השפה לדינו. עמד 32 שנה בראש הקהילה הספרדית בבוקרשט ואחר כך בין השנים 1920–1931 היה ממלא מקום (קיימקאם)‏ של הרב הראשי של טורקיה. היה בעל השקפות ציוניות ונמנה עם מקימי תנועת חובבי ציון.

  רקע המשפחתי, לימודיו ופעילותו כרב בבולגריה

חיים משה אנריקה בז'רנו נולד בעיר סטארה זאגורה, (בטוקרית- אסקי-זגורה) בבולגריה, בתקופה העות'מאנית כבן למשה בז'רנו, ממשפחה יהודית שמקור שמה בשם העיר Bejar בחר או בכר בקסטיליה, במחוז סלמנקה. אמו הייתה קאלו קלדרון, בתו של הרב יצחק ברוך מפלבן. בילדותו נשלח חיים ללמוד תורה אצל סבו ובגיל 12 חזר אל הוריו. בתום לימודיו במספר ישיבות, כולל אצל מקובל בשם הרב נסים אלקלעי‏ היה חיים בז'רנו, בגיל 17, לרב. הוא החל את פעילותו בעיר רוסה בבולגריה, שם לימד במלדארי ואחד מתלמידיו היה הנער שלמה אברהם רוזאניס.‏ למד באותה תקופה אנגלית, צרפתית וגרמנית ולימד עברית בבית הספר "אליאנס" (של כל ישראל חברים). פריצת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) על אדמת בולגריה הביאה אסון על משפחתו. כשהעיר הוקפה ונכבשה על ידי צבא האימפריה הרוסית, נהרגה אימו מפגיעת פגז. חיים בז'רנו בחר אז לברוח עם המשפחה לרומניה.

קישור למאמר המלא:

https://dictionary.sensagent.com/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%96'%D7%A8%D7%A0%D7%95/he-h

אברהם בירב

בנו של הרב המוסמך מהר״י בירב ז״ל. חברו של הרב המבי״ט שיחד עמו למדו תורה אצל הרב מהרי״ב ז״ל. נודע לשם בין רבני זמנו. הסכים עם הרב המבי״ט בכמה פסקים. לפי מקורות שונים, נפטר ר'  אברהם עוד בחיי אביו. נזכר בשו״ת המבי״ט ח״א סי׳ רמ״ז, בשנת השי״ט, לאמר י״ג שנה לאחד פטירת אביו, בשם החכם השלם כה״ר אברהם ז״ל. באחת מתשובות המבי״ט ח״א סי , ל״ב חותם שם: המר והנאנח אברהם בן לאדוני הרב כמהר״ר יעקב בירב.

אהרן בירב

חי במצרים בשנת ת׳ לערך. בנו של מהר״י בירב השני. וכתב עליו ר״ד קונפורסי בע״ס קורא הדודות שהיה חכם חסיד וגביר מחזיק ידי התורה ולומדיה, ואגב מזכיר את שלשלת יחוסו, כדלקמן: הרב אהרון בירב בן הרב יעקב בירב ברבי אברהם בירב, בנו של הרב המוסמך מהר״י בידב ז״ל. קורא הדורות עמ׳ מא. ע״ב.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– חיים בכור בן משה ביג׳אראנו

עמוד 144