מורשת יהדות מרוקו

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים. 

רבי שמואל דאבילא ב"ר שלמה

רבי שמואל דאבילה הוא נכדו (בן ביתו) של רב אד״א שהוזכר לעיל.

רבי שמואל, נינו של רבי שמואל שנזכר לעיל, חיבר 22 קונטריסים על כל הש״ם. היה רב ומו״צ בסאלי במאה השישית למניינינו. נראה חתום בפסק דין עם רבי יוסף אלמליח ורבי משה דאבילא.

חיבוריו:

קונטרים ״עוז והדר״ – על המככתות: שבועות, ע״ז, הוריות, הודפם ב״תוקפו של יוסף״ (ח״א). זהו אחד מכ״ב קונטריסים על מסכתות הגמרא.

רבי שמואל הצרפתי

מחכמי סאלי. נולד בשנת הת״ך ונלב״ע בשנת התע״ג. באחד מחיבוריו כתב – ״וזכות אבותינו יגן בעדינו… כדי שיסלק הא־ל חרון אפו מעל כל עמו ישראל ומעלינו… ויסיר הדבר מעלינו, שבעוונות הרבים נתפשט כצרעת ברוב המערב ובפרט פה עיר סלא, אשר אני יושב בה וכתבתי זה בשנת התל״ח ליצירה יום ראשון לחודש אלול המרוצה ואני מבן שמונה עשרה שנה״. כתב:

חידושים על מאמרי אגדה.

רבי שמואל קארו

רב ומו״צ בסאלי וברבאט, מקובל גדול והוא חמיו של רבי עיוש אלמליח וסבו של רבי יוסף אלמליח שהוזכרו לעיל.

רבי שמואל שימש ברבנות עם רבי אליעזר דאבילא. נתן הסכמה לספר ״חפץ ה׳״ לאוהחה״ק בן עירו, עם רבי אהרן הצרפתי ורבי שלמה הכהן. חתום על שאלה משנת התפ״ח עם רבי שלמה הכהן. חי עד אחר שנת התק״ט (עפ״י נר המערב״) כן נתן הסכמה ל״כתר תורה״.

רבי שם טוב בן עטר ב"ר אברהם

רב ןמו"צ בסאלי ובראבאט במאות החמישית והשישית למניינינו. חותום עם רב אד"א על תשובה ב " באר מים חיים " בשנת התק"ו

נראה חותם בפסק דין עם רבי עיוש אלמליח והרב יצחק צבח וכן נזכר בשו״ת ״תוקפו של יוסף״ עם רבי יצחק צבח ורבי חיים טולידאנו.

רבי שס טוב בן עטר הנגיד

מחכמי סאלי, שימש כנגיד נכבד הדורש טוב לעמו ופועל אצל השלטונות בענייני קהילתו.

הוא אחיו של רבי חיים בן עטר הקדמון שנזכר לעיל. בשנת הת״ס עבר בעת מצוקה למקנס ונלב״ע בשנת התס״א.

ב״עת לכל חפץ״ יש קינה עליו.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים. 

השד"רים בסאלי

כידוע, היה נהוג בעם ישראל מנהג נאה, המוכר לנו עוד מתקופת השבטים, שיששכר וזבולון מחלקים ביניהם את העמל – ״שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך״. שיששכר היה עמל בעמלה של תורה, וזבולון היה עמל ״לחוף אניות״ וכמובן שהיה קובע עיתים לתורה, אך היה גם תומך בתורה.

בארץ ישראל במאות השנה האחרונות, עד לעליות הגדולות, לפני כ־50 שנה, היה ישוב קטן, דל באמצעים וברובו התרכז בארבע קהילות קודש ועסק בתורה.

כדי לתמוך בתורה, בבחינת ״תרין סמכי קשוט״ ובישוב ארץ ישראל, נשלחו שדרי״ם – שלוחי דרבנן, נאמנים, תלמידי חכמים בעצמם, לקהילות שונות בתפוצות.

רבים מהשדרי״ם נשלחו לצפון אפריקה, מאחר והשדרי״ם שם נתקבלו בכבוד מלכים ויצאו ברכוש גדול לישיבותיהם.

מאחר והיה צורך בהכרת הקהילה, רבניה, השפה המדוברת, המנהגים והאוירה, נשלחו בד״כ שדרי״ם שנולדו במקומות אלו.

בסאלי ביקרו שדרי״ם רבים ואף שכנו שם במשך זמן מה, משום שכבר צוין לעיל ענין יציאת הקהילה מגידרה, לקבל תלמידי חכמים ובפרט שליחי ישיבות ארץ ישראל.

במקורות שונים כ״נר המערב״, ״מלכי רבנן״, ״שלוחי ארץ ישראל״ ליערי ובאיגרות, מצאתי את השדרי״ם שהופיעו בסאלי.

רבי אברהם הלוי כן סוסאן

עליו נכתב לעיל, (א) עלה מסאלי עם מו״ר אביו רבי יצחק בן סוסאן בשנת התר״ך ונתיישבו בעיר טבריה. רבי אברהם נשלח ע״י מוסדות התורה בעיר טבריה לסאלי כשד״ר. נלב״ע בשנת התרס״ג.

רבי אלישע אשכנזי

שליח קהילת האשכנזים בארץ ישראל. הוא נשלח למרוקו, אליה יצא בשנת הת״י ושהה בה עד שנת התכ״ה ונלב״ע במקנס.

רבי אלישע היה ת״ח והתקבל בשמחה בקהילת סאלי, אצלו למד רבי חיים בן עטר הקדמון.

משום שבנו הוא נתן העזתי שנתחבר לשבתאי צבי (יש המייחסים לו(לנתן העזתי) את ספר חמדת הימים)(ב). היו שרצו להטיל דופי גם ברבי אלישע ולשייכו לשבתאים ולא היא. רבי אלישע לא היה שבתאי וקרוב לוודאי שהצטער לשמוע על בנו בהשתייכותו לכת זו. כששהה בליוורנו ושמע על בנו, יצא לארץ ישראל וחזר לאחר מכן לשליחותו. בספר ״ירח יקר״ מרבי אברהם גלנטי, הועתקו דברי רבי יעקב בן צור מכת״י, שם כתב על ״שלוחא דרחמנא אלישע אשכנזי״ שנפטר בשליחותו במקנס בשנת התג״ל.

משמע מכאן שהוא שהה עד לפטירתו בשנת התג״ל ולא עד שנת התכ״ה כפי שנכתב לעיל. ליישב הסתירה ניתן לומר עפ״י מה שנמסר, שרבי אלישע יצא מליוורנו לארץ ישראל, יתכן שלאחר מכן שוב חזר למרוקו ושהה בה לאחר שנת התכ״ה עד שנת התל״ג, שנת פטירתו. הדבר מסתבר, דראוי הוא היעב״ץ שנסמוך על דבריו הנאמנים ועל תיעודיו המדויקים.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים. 

רבי דוד חיים שמואל חסן.

יצא בשליחות ירושלים לפי יערי, הוא הינו יליד סאלי והדבר מסתבר כי הוא עלה עם רבו אוהח"ק לארץ ישראל ונשאר ללמוד בישיבתו בירושלים, " כנסת ישראל ". תקופה מסוימת שהה כרב באלכסנדריה. יצא עם בנו, רבי שלמה לליוורנו, בה נפטר בשנת התקמ"ה.

בנו הוא חתנו של רבי יום טוב אלגאזי

חיבוריו

מכתב לדוד – על הרמב"ם

קדשי דוד – על הש"ס

רבי חייא דיין.

יליד ירושלים, מבני דיין בסוריה המתייחסים לדוד המלך, רבי חייא הוא משלוחי חברון. בחברון היו מספר ישיבות של רבי עמרם בן דיוואן שאף הוא נשלח למרוקו ונפטר בוואזאן. קרוב לוודאי שבשליחותו הגיע גם לסאלי, כי ישנו חדר על שמו בסאלי כנזכר לעיל.

רבי חייא דיין ישב בסאלי, אליה הגיע בשנת התכ"ה ונפטר במקנס.אצלו למד רבי חיים בן עטר הזקן.

רבי יהודה בירדוגו.

נשלח למרוקו על ידי קהילת טבריה בשנת התרל"ו. בפנקסו כתב שהתאכסן בעיר סאלי בעת שליחותו "…בעיר סאלי אצל הרב יוסף אדהאן הי"ו ".

רבי יוסף ארוואץ

יליד העיר רבאט, עלה לארץ ישראל ונתיישב בעיר חברון, שימש כאב בית דן הספרדים ביפו. הופיע בעיר סאלי כשד"ר בשנת התרמ"ב, כך נמצא באיגרת מתקופה זו.

רבי מימון אזולאי

נשלח בשליחות ירושלים בשנת התנ״א לסאלי. בשובו לירושלים, העיד בפני הרבנים על עובדיה אלפנדרי שיצא למרוקו לעסקים ונהרג.

עדות זו נמסרה, כדי להתיר את אשתו מעגינותה. אל רבי מימון הגיעו יהודים מסאלי ביושבו שם וסיפרו לו שעובדיה נהרג ע״י ערבים בין אלגאזין לשישוואן. הוא בדק הענין ומצא את העדות אמיתית.

רכי רפאל ביבאס

 עליו כתבנו בפרק חכמי סאלי. נולד בשנת התר״ך.

עלה לטבריה ויסד בה תלמוד תורה הראשון בארץ ישראל בעת האחרונה. בשנת התרפ״ג יצא למרוקו לגייס כספים, שם שהה 7 שנים.

נלב״ע ב- ב׳ בתמוז התשי״ג ונקבר בטבריה. (חותמו מופיע ב-״ספר טבריה״).

רכי רפאל ב"ר ישראל הלוי

נשלח לקהילת סאלי כשד״ר בשנת התקפ״ז. באיגרת שליחותו, עליה חתומים חכמי ארץ ישראל, מתואר המצב הקשה השורר בארץ ישראל, הדלות המחסור ומסירות הנפש של ההוגים בתורה העוסקים בישובה של ארץ ישראל.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים

רבי שלום נעמייאש

שליח מארץ ישראל. ברשימת הנפטרים נכתב עליו: ״נתבקש בישיבה של מעלה, החכם השלם והכולל, החסיד העניו, כה״ג (כבוד הגאון) שלם נעמייאש מא״י תוב״ב ובא למערב ונתיישב בעיר סאלי יע״א ונעשה תגר גדול ובעו״ה נשרף בכאן מקנס ע״י מלשינות, היום יום ג' כ״ח לכסליו שנת תצ״ג לפ״ק ונקבר בבית החיים שמחוץ לעיר, במקום הנקרא בפ״ה (בפי הכל) ״אגאה ערוס״ הי״ן בקרוב״.

רבי שמואל הלוי

 אף הוא יצא בשליחות קהילת חברון ושהה בשנת הת״ע בסאלי

קרוב לוודאי שהיו שדרי״ם נוספים בתקופות קדומות יותר, אלא שלא תועדה שליחותם בכתובים. קבוצת השדרי״ם הנכבדת שנרשמה לעיל, דיה כדי ללמדנו על הכבוד הגדול שרחשו יהודי סאלי לתלמידי חכמים ולמוסדות התורה.

אהבת ארץ ישראל וישובה.

כבר נכתב על היחס אל שדר״י ארץ ישראל ואל חכמיה.

לקמן יסופר על עליית אוהחה״ק עם תלמידיו לארץ הקודש. דבר זה הטביע חותם ורושם גדול על הישוב בארץ ועל המתיישבים.

במפקד יפו בשנת התקצ״ט, נמצאו ביפו שלושה אישים מיהודי סאלי(עם משפחותיהם): הרב שלמה ארוראץ – רב ודיין בסאלי, רבי אהרן מויאל ראש קהילת יפו, רבי שלמה מרביד – מלמד בת״ת ביפו.

הרב ד״ר יהודה ביבאס, עלה לארץ בשנת התר״א. הוא בנו של רבי שמואל, ממשפחתו של אוהחה״ק. הוא עמד בראש ישיבת ״לב החיים״ בג׳יברלטר, לפני עלותו ארצה.

רבי יהודה נחשב למבשר ההתיישבות היהודית הרוחנית בארץ ישראל, ממנו למד הרב יהודה אלקלעי.

בהשפעתו עלו בשנת התרט״ו, הרב דוד בן שמעון ורבי דוד אלקיים, תלמידי רבי מסעוד אבוחצירא. (מתוך ״יפו נווה צדק״).

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי. 

סאלי במקורות

להלן נביא מקורות קדומים המציינים את העיר סאלי וקהילתה היהודית. ממקורות אלו נוכל ללמוד על מצבה בתקופות שונות, על הנהגותיה וחשיבותה.

בכת״י ״דברי הימים״ של פז לרב אבן דנאן נכתב, כי בשנת התפ״ג קיימו במקנס, בסאלי ובספרו עצרת גדולה (תיקון הגשם) והוציאו ס״ת ונענו לאחר מכן וירדו גשמים גדולים. מאחר ובמרוקו הכלכלה מבוססת רבות על החקלאות, היה חשש גדול משנת בצורת, חשש שחזר על עצמו שנים רבות, משום שבצורת יכולה היתה להכביד עוד יותר על המצב הכלכלי. כמו כן ערביי מרוקו האמינו בגדלות רבני הארץ וציפו שתפילות היהודים יתקבלו. כאשר נתבטלה גזירה שכזו, היה בכך משום קידוש שם שמים ברבים והדבר הועיל ליחס השלטונות והאוכלוסיה המקומית כלפי היהודים.

בכת״י של הרב חביב טולידאנו ממקנס המתאר את מצב היהודים בשנים התפ״ז – התק״ן, הוא מספר על התלאות: ״הכותלים נפרדו איש מעל אחיו והיו הולכים ובאים ותלי״ת (ותהילה לשם יתברך), לא מת שום אדם ובעיר סלא היה ג״כ רעש ביום הנזכר״.

בתיאור אחר נכתב על רעש כבד יותר בו מתו אנשים.

בכת״י של הרב חיים טולידאנו (א) תואר הרעש הכבד: ״היה רעש גדול, בקול חזק, אבל לא התמיד כבראשונה ונתרחבו הסדקים שנסדקו ביום הרעש הראשון, אבל לא נפל שום כותל תלי״ת פה סלא יע״א״.

במקנס לעומת זאת הרעש היה נורא: ״אוי לאזנים שכך שמעו… באה השמועה ממקנס יע״א שהרעש (רעידת האדמה)… הפיל רוב הבתים ובעוונותינו הרבים היו בתיהם קבריהם ומתו מבנ״י (מבני ישראל) יותר ממאתים נפשות״.

על תהליך היווצרות המלאח (השכונה היהודית), נמצא מכתב מרבי אהרן מונסונייגו מפז, בשנת התקס״ז לרב יהודה אלבז מספרו.

במכתב הוא מספר לו על שמועה רעה: ״כי יצא דבר מלכות (גזירת הסולטן מולאי סלימאן שהיהודים ידורו בשכונה מיוחדת להם), על רוב המדינות רבאט וסאלי וטטואן וואדזאן וטאנז׳אר וצווירא לצאת מן העיר״. (א)

כידוע, נהגו בעבר בקהילות ספרד לציין בשטרות, כגון כתובות וגיטין, את שם העיר וכן את שם הנהר כדמצינו בתורה,״היושבת על נהר כבר״.

נכתב בספר ״משפט הכתובה״ שהטעם הוא, ״שמא ימצאו שתי ערים באותו שם ולא נדע לפי איזה מטבע ללכת״.

סאלי יושבת כפי שצוין על הבורוגרג.

כך נכתב בשו״ת ״זכות אבות״ על שמות נהרי – נחלי המדינות הערים הידועות לנו לצורך גיטין: ״סלא דיתבא (היושבת) על נהר בורקרק״.

סדרי המסחר בקהילה עוגנו בתקנות הדיינים כפי שנראה בשני הקטעים הבאים:

א. בספר התקנות (תקנת הקומיסאריו) נכתב כי בתשרי התק״א, ״פשט המנהג להשביע סוכנים מסחריים בפאס בתטואן ובסלא על אמיתות פעולותיהם״.

כך הכריע בפס״ד היעב״ץ שישבעו, כדי שלא תצא תקלה על ידם ולא יכשילו את הבריות. מנהג נפלא שחובה עלינו לאמץ בימינו, כשנתפשטה בארצנו תופעת הסוכנים המסחריים, המשווקים והפרסומאים.

ב. על גבי שטר נמצא כתוב: ״קהל קדוש סלא יכוננה עליון אמן. טענו שהיקר רבי יצחק ידוע ומפורסם שארץ מולדתו היא עיר סלא יכוננה עליון אמן והוא ואבותיו מפורעי המס בעיר סלא יכוננה עליון אמן ואירע מקרה שנסע לעיר ארבאט יכוננה עליון אמן והיה פורע עמהם מימים״. על זה נשאל רבי חיים טולידאנו והשיב על כך.

כפי שכבר נכתב כמה פעמים, ביה״ד בסאלי נשא ונתן בהלכה ובפסקי דין עם ביה״ד בפז פעמים רבות ובפרט בתקופת היעב״ץ ובתקופת הרב יהודה בן עטר שנחשבו לגדולי הפוסקים בדורם. כן באו בדברים עם ביה״ד במקנס, ברבאט ובתי״ד אחרים.

בכתב יד מופיעה שאלה מדייני סאלי לחכמי פז, בעניין יתומה שהשיאה דודה והעניק לה נדוניא משלו ומתה, האם ירושתה לאחיה או לדודה שהעניק לה את המתנה.

חכמי סאלי השואלים הם: רבי יעקב ביבאס, רבי יוסף צבע ורבי שמואל אזאווי. (א)

חכמי פז המשיבים הם:

רבי יהודה בן עטר ורבי אברהם בן דנאן

בענין בתיה״ד במרוקו כתב היעב״ץ כי בשנת התנ״ז במשך שנה היו הרבנים מנחם סירירו ורבי וידאל הצרפתי, לבדם בדין (בפז) וכן בתקופת הרב יהודה בן עטר שהיה עם רבי שמואל הצרפתי, כלומר שני דיינים בביה״ד ולא שלושה כנדרש (שאין דן יחיד אלא קוב״ה וכדי שתהא הכרעת דין, צריך שמספר הדיינים לא יהא זוגי ולכן מיעוט הדיינים בביה״ד הוא שלושה).

ממשיך היעב״ץ: וכן במקנס ותיטואן אפילו רב אחד לבדו וכך היה המנהג בפז, תיטואן מקנס וסאלי.

היו תקופות ובהן נמצא בעיר דיין אחד ולכן כדי לא לבטל, לעכב, פסקי דין, הוטלה המשימה על דיין אחד שכמובן היה משכמו ומעלה ברדיפת האמת, בחכמת התורה ובהנהגה. די לנו להתבונן על מדריגתו של הרב משה בירדוגו שסיפר עליו אוהחה״ק, שבעת הדין היה משפיל את עיניו שלא לראות את הנידונים, שלא יושפע.

כך סופר על רבי יצחק בן ואליד מתיטואן, מחבר השו״ת ״ויאמר יצחק״, שכאשר בנו וידאל הוזמן לביה״ד לדין, כתב רבי יצחק לדיינים: ״וידאל (ודל) לא תהדר בריב״ו״. ריב״ו – רבי יצחק בן ואליד.

ב״לשון לימודים״ ליעב״ץ המובא בספר ״פאס וחכמיה״, מופיעה איגרת: (א)

רבי מאיר דאבילא שואל את היעב״ץ על ענין ״ההתעטפות בטלית בקבלת שבת. הוא מביא את הגמרא בשבת, המדברת על קבלת שבת, ורוצה להסביר על דרך הסוד: כשאנו יוצאים לקראת הכלה, ראוי לקיים ״ופרשת כנפיך על אמתך״, ע״י כנפי הציצית. כל זאת רק בליל שבת ״וקבלתי מהרמב״ח נר״ו שעיקר מצות ציצית בע״ש, לפי שבאותה שעה מתעטף הקב״ה בטליתו כש״צ ואומר ויכלו השמים״ וכן אומר ״ופרוש סוכת שלום עלינו״, כמו שפרשנו כנפי ציצית. (כמובא בדברי הרמב״ם פרק ל׳ מהל״ש),

עוד מוסיף ומבאר רבי מאיר, עפ״י דברי תלמידי האריז״ל, כי הטלית היא סוד אור מקיף המשמר לאדם מכל רע וסוד הרחיצה בע״ש ופשיטת בגדי החול, להסיר ממשלת החול ולכן ראוי להתכסות בטלית – אור מקיף, לדחות הקליפות.

רעיון דומה נמצא בדברי הבאי״ח בספרו ״בן יהוידע״ (שבת קי״ט), בהסבירו את הקשר בין קבלת השבת בשדה להתעטפות בטלית. אמר הבאי״ח. דברי התנא – ״בואו ונצא לקראת שבת מלכתא״ הם ר״ת מלבוש.

מלבוש הוא בגמטריה חשמל וחשמל עפ״י האריז״ל הוא אור מקיף

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

הקדמה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים. 

הילולת הצדיקים

תופעה בולטת במיוחד במרוקו וסאלי בכללה היא ענין הילולת הצדיקים וההשתטחות על קברות הצדיקים. כמופיע באידרא זוטא בסופה, בעת פטירת רשב״י שם נאמר ״עולו ואתכנשו להילולא דרשב״י״. כל החכמים היו נערצים, אך היו צדיקים שנתפסו כבעלי מופתים בין בחייהם ובין לאחר מותם.

כאן המקום למחות נגד אותם שוטים ידועים שבכל פעם צצים ומשתלחים ביהדות המפוארת הזו – יהדות מרוקו העומדת במקום נכבד מול כל אחת מקהילות ישראל.

הגדיל עשות ״משורר לאומי״ אחד עליו נאמר ״וחפרה הלבנה״.

אותו מחבר מילים נבובות אמר, כי יהדות מרוקו תרמה רק קברות צדיקים ומופלטות וכי ״יעקב אבוחצירא איננו איינשטיין. אכן, איינשטיין עסק בתורת היחסות שכלליה משתנים, בכל עת. הרב יעקב אבוחצירא זצוק״ל עסק ועוסק בתורת הנצחיות, תורת הקבלה האלוקית, עליה אין עוררין וכלליה תקפים לנצח.

קברות הצדיקים, כל מי שמתוודע לגדולתם של צדיקי מרוקו, לנפלאותיהם, לא יוכל לדבר על תרומה גדולה יותר מזו לאנושות.

לא מעט אחווה, אנינות טעם וחן הביאו איתן המופלטות, שרידי הפליטה של מטעמי גן עדן.

הערצת הקדושים הילולות הצדיקים וההשתטחות על קבריהם הפכו נושא למחקר וליצירות רבות. לצורך פרק זה נעזרתי בספר ״צדיקי מרוקו״, ב״מלכי רבנן״, ב״נר המערב״, ב״שם הגדולים״ ובעדויות ממקורות שונים.

במקור מחקר צרפתי, (א) מספר המחבר גולבין, כי יהודי סאלי רבאט קשורים מאד לצדיקים מקומיים ומחוץ למקום.

הצדיקים הנערצים בעיקר מחוץ לסאלי:

רבי עמרם בן דיוואן בוואזאן.

 רבי יחייא לכדאר בבן אחמד.

 רבי אברהם אוריור בדאד.

בסאלי חגגו בל״ג בעומר, בר״ח אלול ובט״ו באב את הילולות הצדיקים.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.

לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים. 

הערצת הצדיקים בסאלי

רבי אברהס אוריול (אוריור)

צדיק נערץ זה אמנם קבור בעיר דאד, אלא שבהיותו שד״ר מארץ ישראל, הגיע כנראה גם לסאלי ושם שהה תקופת מה, לכן סופר כי החדר בו התגורר, הפך למקום מפורסם אליו הגיעו חולים והתרפאו בזכות הצדיק. מסיבה זו כנראה, אנו מוצאים שיהודי סאלי נסעו לקברו בעיר דאד.

רבי אליעזר דאבילא

עליו סיפרנו בפרק חכמי סאלי, היה מהנערצים שבצדיקי מרוקו ומגדולי רבני סאלי.

על קברו משתטחים עד ימינו ורבים סיפורי הנפלאות סביבו. בכל שנה ציינו את יום הילולתו ועלו לציונו ברבאט.

רבי אפרים מאימראן

צדיק שהיה חי בסאלי ונפטר לפני כ־500 שנה. גולבין כתב כי נמצאה מצבתו בבית העלמין הישן בסאלי.

רבי דוד בן צאפת הלוי הקדמון

אודותיו דיברנו בפרק חכמי סאלי. טמון בבית העלמין הישן ולכבודו ערכו סעודת הילולא.

רבי חיים בן עטר הקדמון

על רבי חיים דובר בפרק חכמי סאלי. רבי חיים הזקן טמון בבית העלמין הישן. על קברו הרבו להשתטח וערכו לכבודו סעודת הילולא.

קבלה בידי אבותי, כך סיפר לי מו״ר אבי הי״ו, שהתפילה לפרנסה המופיעה בסוף תפילת יוה״כ בסידור ״זכור לאברהם״, נכתבה על ידו ולא ע״י אוהחה״ק כפי שנוטים לחשוב. סמך לדבר ניתן למצוא בכך שבראש התפילה כתוב שנכתבה ע״י רבי חיים בן עטר הזקן וזה היה כינויו של סבו זה של אוהחה״ק.

מחוץ למלאח, בסמוך לשער המלאח (״באב אל מלאה״), היתה סימטת רבי חיים בן עטר ובה חדר בו התגורר ושימש לו כמקום לימודים, בחדר זה השתמש גם נכדו אוהחה״ק. ליהודים לא נתנו להיכנס אלא רק להדליק נרות ליד המדרגות. ניתן היה לעלות עד המדריגה השביעית.

שומר היה יושב שם בפתח וכל שבוע היתה מגיעה אישה שהיתה מנקה את החדר ומדליקה את נרו.

רכי חייס םן עטר – אוהחזז״ק

עליו נכתוב בקונטריס ״עוטר אור״. זכה לתהילה עולמית ויום הילולתו ביום ט״ו בתמוז נערך משנת פטירתו – שנת התק״ג עד ימינו.

בכל שנה הולכת ומתעצמת ההילולא הנערכת בכל אתר ואתר ומזכירה את הילולתו של רשב״י

רבי חייס טולידאנו

המהרח״ט של סאלי, רבי חיים שנפטר בשנת התל״ג נחשב לצדיק גדול בעל מופתים. (א)

רכי יחיא חייס אסולין

הוא דודו של הרב יוסף אלמליח מסאלי. רבי יחיא הוא מחכמי סאלי אשר מסיבות לא ידועות הגיע לג׳דידה ושם נקבר. מקום קבורתו הפך למקום עליה לרגל והשתטחות לכל יהודי הסביבה עליהם הוא נערץ.

רבי יחיא רוימי

על רבי יחיא נקרא במקורות כאחד מצדיקי סאלי הקדומים. לא נודעו פרטים על חייו, על תאריך פטירתו ועל מקום קבורתו. קרוב לוודאי שנקבר בבית העלמין הישן בסאלי.

רבי יצחק קוריאט

מצדיקי סאלי הקדומים, לא נודעה שנת פטירתו. בפתח בית העלמין ניצבת קבורתו בחדר. על המצבה נכתב ״מצבת קבורת הרב הקדוש, המלומד בניסים כמוהר״ר יצחק קוריאט״.

סיפר לי מו״ר אבי זצ״ל שרבי רפאל אלנקאוה, נהג כל בוקר להשתטח על קברו, לפני שהלך לבית הדין ולבית המדרש.

מול קרמה (כעל התאנה)

היה חדר בסאלי הקרוי על שמו של צדיק נסתר ונעלם זה. יתכן ומדובר בצדיק שבמקנס הקרוי בשם זה וטמון ליד עץ תאנה בבית העלמין הישן שם. גם כאן יתכן שהצדיק שהה תקופת מה בסאלי ואת חדרו הפכו לחדר תפילות.

מסופר שהיו מביאים חולה והיו מורחים על גופו מיץ מפרי התאנה מהעץ שהיה בחצר.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי. 

רכי משה אמסלם הקדמון

מהצדיקים הקבורים בבית העלמין הישן ליד נחלת ביבאס. על מקום זה סיפרנו כי נשמעו משם קולות של קריאת תהילים בלילה.

על רבי משה מסופר שירדה להבת אש מן השמים והעלתה אותו השמימה. אשתו נבהלה בחושבה שהבית נשרף וכשהחלה לצעוק, חזרה גופתו למיטה. ביהכנ״ס קרוי על שמו.

ישנה מסורת כי היו המתפללים ומבקשי הישועה הולכים לבית הכנסת הזה בערב ועוברים שם את הלילה בתפילה. בחצות לילה היו רואים את דמותו של הצדיק הקדוש מכוסה בלבן. סימן לכך שנתקבלו בקשותיהם וכי הצדיק שמח שבאים אל בית הכנסת שלו. עפ״י המסורת בסאלי, הצדיק נפטר ב־י״ח בשבט לפני כ- 160 שנה.

ישנו מסמך משנת התרל״ט בו מוזכר שמו של רבי משה אמסלם, יתכן ודובר בו לאחר מותו, או שמדובר בצאצא נוסף הקרוי על שמו.

רבי משה מאמונה

היה חדר בסאלי על שמו של צדיק זה. בחדר הדליקו נרות – כוסות שמן וחולים היו באים לבקש מזור ורפואה מהקב״ה בזכות הצדיקים. לא נודעו פרטים על הרב ועל תקופתו, א״כ קרוב לוודאי שהיה קדמון ונטמן בבית העלמין הישן. רוב המצבות שם נעלמו ונתכסו בעפר.

רבי משה פראנקו

רבי משה קבור בסמוך לרבי יצחק קוריאט. על מצבתו של רבי משה נכתב:

״מצבת קבורת הקדוש המלומד בניסים כמוה״ר רבי משה פראנקו זלה״ה תנצב״ה זכותו יגן עלינו אמץ״. לא נודעו פרטים נוספים עליו ולא על זמן פטירתו של הצדיק הקדמון הזה.

רבי רפאל אלנקאוה

הצדיק שעל קברו משתטחים מדי יום ביומו, גם בתקופתנו, מכל רחבי קהילות מרוקו ובכל שנה באים מקצוות תבל. ההילולא שלו נערכת במקום, באולם מיוחד שנבנה ליד ציונו המפואר, בל״ג בעומר.

נציגי המלך והשלטון המקומי מגיעים גם הם לסעודה. על הצדיק נקרא בפירוט רב בקונטריס ״אור המרפ״א״.

רבי רפאל ביבאס הקדמון

עליו קראנו בפרק חכמי סאלי. טמון בנחלת ביבאס בבית העלמין הישן ונחשב לצדיק בעל מופתים.

רבי שלמה בלחנס (בעל הנחש)

צדיק זה קבור אמנם מדרום לעיר מרקש הדרומית, אך שמו נזכר גם בין צדיקי סאלי. כנראה שהוא מהשדר״ים הקדמונים שהגיעו מארץ ישראל בראש שבעה רבנים שהגיעו למרוקו, על מנת לחזק את הקהילה. עפ״י המסורת, שבעת הרבנים התפזרו ונתיישבו בקהילות שונות, לכן נמצא את מקומות קבורתם באתרים שונים.

גם כאן אעלה את ההשערה המסתברת ביותר, שרבי שלמה בלחנס שהה תקופת מה בסאלי והחדר בו התגורר הפך למקום אגדתי. החדר היה קרוב לחומה, לעיתים היה יוצא נחש מהחומה ונעלם כלעומת שבא, בני הקהילה סיפרו שהיתה זאת התגלות הצדיק.

אם תתמה והלא הנחש הקדמון הוא סמל הטומאה, סטרא דמסאבותא ואיך יתכן שצדיק יבוא בהתגלמות של נחש. תשובה לכך נמצא בזוה״ק שמשה רבינו הינו חיוויא קדישא – נחש קדוש, ״כי זה לעומת זה עשה האלקים״. משה עם י״ג הוי משיח כמנין נחש.

רבי שלמה טמון בעמק האוריקה המדהים ביופיו.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

צדיקי החומה

רבי רפאל בר עליזה אלנקוה

מסורת קדומה מספרת על צדיקי החומה. על כך שמעתי מחנניה דהן, כפי שסיפרה לו אימו ע״ה. במוצאי שבת היו נשים מדביקות נרות בחומה לעילוי נשמת אותם בחורים שנהרגו עקד״ה.

אחד הנכבדים (פאקיר), היה מציק לנערות ישראל ומשתדל להטות ליבן אליו. באחד המקרים, אחד מבחורי ישראל קינא קנאה לה׳ ולעמו, ארב לאותו גוי והרגו ולא נודע מה עלה בגורלו כי העלים את גופתו. פעם אחת, כשבא נכבד אחר להציק לנערה מישראל, אמרה לו שיזהר פן יעשו לו כמו שעשו לפאקיר, הדבר נודע למושל העיר והלה ציוה לכרות את ראשיהם של נכבדי הקהילה היהודית ולהניח את ראשיהם על החומה למען הראות את גודל שפלותו.

משום כך נהגו להדליק הנרות בחומה, לעילוי נשמת הצדיקים הללו ע״ה הי״ד.

ביר לאלה סוליקה

באר לאלה סוליקה. צדקת זו סול חתואל מטנג׳יר, היתה נערה צדקת נאה במידותיה ואור קרץ מפניה הטהורים כשחן של קדושה נסוך עליהם. אחד הבחורים הנכבדים מערביי המקום חמד אותה וטען שהיא הסכימה להתאסלם ולהינשא לו. לא הועילו כל הכחשותיה, עפ״י דתם, אם יש עדות, גם אם אינה נאמנה וגם אם היא פסולה לחלוטין, בהיות העד נוגע בדבר, שאדם קיבל על עצמו את האיסלאם, אין דרך לחזור מכך. הנערה הקדושה נסחבה באכזריות למשפט בכיכר העיר פז אצל המלך. בדרכם עצרו בעיר סאלי. הצדקת ביקשה לשתות מעט מים, נתנו לה לשתות ממי הבאר והמשיכה איתם בדרך למשפט. בעיר פז גזרו דינה למוות, היא קיבלה על עצמה למות בקדושה ולא להיטמא לערל ולא להמיר את דתה.

באר זו בסאלי ממנה שתתה, היתה מאחורי חומת המלאח והיתה לה חשיבות סמלית גדולה. דיין האמת יקום את דמה הטהור של צדקת פלאית זו.

בתיהכנ"ס ומוסדות התורח

לשמחתנו הרבה ואין הדבר מקרי, ישנם מספר מקורות המתעדים את בתי הכנסת בסאלי, דבר המעיד על כך שזה היה המוסד העיקרי בקהילה. בית הכנסת בדורות הקודמים, שימש גם כבית תפילה, כבית מדרש, כישיבה, כתלמוד תורה וכמרכז לפעילות תורנית [הילולות, אזכרות וארועים מיוחדים כפי שיפורט לקמן],

המקורות בהם השתמשתי להשוואת רשימות בתיהכנ״ס הם:

״בתי הכנסת באפריקה הצפונית״ – יעקב פינקרפלד.

גולבין – המלאח של סאלי.

עדויות שאספתי מבני סאלי – מו״ר אבי זצ״ל, חנניה דהאן ז״ל, גברת דאבילא המתגוררת ברבאט בסאלי ועוד].

לפני כמה שנים ערכתי סיור חווייתי באופן מיוחד. נגשתי למלאח של סאלי עם קבוצת מטיילים שהבאתי מישראל. אלינו הצטרפה גברת דאבילא הקשישה, ילידת סאלי ואיתה נכנסנו כולנו לבתים בהם היו בתיהכנ״ס [כיום מתגוררים שם תושבים מרוקאים] ובכל פעם שנכנסנו למקום שהיה בו ביכנ״ס, סיפרתי על המקום ושרנו שירים לכבוד הצדיקים. התרגשות מיוחדת היתה כשנכנסנו לביהכנ״ס של רבי רפאל אלנקאוה ולחדדו של רבי עמרם בן דיוואן. אין ספק שחשנו בהארה הגדולה שהותירו במקום צדיקי סאלי.

התושבים נקהלו סביבנו בהתרגשות גדולה. ניתן לראות קשר גדול בין העיר סאלי לבתי הכנסת בה ולחשיבות הגדולה שלהם. בערבית יהודית נקראה סאלי בשם סלא [כך מופיעה שמה במרבית המקורות התורניים] וסלא פירושו בית כנסת ואין הדבר מקרי.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

בתיהכנ"ס במללאח של סאלי

א. ביהכנ״ס אלנקאוה

ע״ש רבי מסעוד אלנקאוה (א) ומתקופתו, ברחוב הראשי. בביכנ״ס זה התפלל רבי רפאל אלנקאוה. שם נקבעה ישיבתו ואחריו המשיך להנהיג ישיבה זו, בנו רבי מיכאל (א). החזן הקבוע בביהכנ״ס הזה היה בעת האחרונה רבי אברהם אמויאל סוחר מתלמידי רבי רפאל. לפניו היה החזן שם, רבי אברהם ריווח מתלמידי רבי רפאל.(ב)

ביהכנ״ס והישיבה היו בקומה הראשונה, בקומה השניה היתה דירתו של רבי רפאל אלנקאוה. בביכנ״ס זה התקיימה מנחה מוקדמת. לאחר תפילת ערבית מסר שם שיעור, רבי מסעוד אוחיון מתלמידי רבי רפאל.

בכיהכנ״ם הזה היו נקבים בתקרה ומהם הובלו צינורות חלולים לבתים סמוכים, כדי שהנשים, הזקנים וחולים שנשארו בבתיהם יוכלו לשמוע את התפילה בציבור [בביקורי שם ראיתי את הצנורות במו עיני].

ביהכנ״ס אמזלג

על שם רבי יעקב חיים אמזלג בסמטת אמזלג. שם התפלל כחזן, צאצאו – רבי שלמה אמזלג, חתנו המפואר של רבי רפאל אלנקאוה. ביכנ״ס זה נקרא גם בשם ״סלאת זרירא״ ־ ביהכנ״ס הקטן. לאחר תפילת שחרית לימד שם רבי יעקב אמזלג, חוק לישראל וגמרא. עליו נקרא לקמן.

ביהכ"ס אמסלס

על שמו של רבי משה אמסלם הקדמון(א). ביהכנ״ס נתרם ע״י משפחת אזולאי.

שליח הצבור בעת האחרונה היה רבי שלום אמסלם הי״ו, צאצא של הצדיק.

אנשים חולים הגיעו מסאלי ומסביבותיה והיו ישנים בבית הכנסת מספר לילות עד שהיו מבריאים.

ביהכנ״ס הזה נקרא ביהכנ״ס של חסידים. שם לימד רבי משה אמסלם הצאצא. היה ברחוב הראשי מול סמטת אמסלם.

ביהכנ"ס אצראף

ביהכנ״ס של רבי יששכר אצראף ברחוב הראשי ב״בתיהכנ״ס באפריקה הצפונית״ דווח כביהכנ״ס של יעקב אשרף וקרוב לודאי שהיה קדום.

ביהכנ"ס ביבאס

על שם רבי יעקב ביבאס הקדמון. ביהכנ״ס נתרם ע״י רבי מסעוד אלמועלם שבא מארץ ישראל ונפטר בסאלי.

כל ימות השנה התפללו שם מנחה גדולה. בימי בין המיצרים התאספו רבים מבני הקהילה לאמירת תיקון רחל לפני תפילת מנחה, כמובא בדברי האריז״ל. ביהכנ"ס היה בהנהגת רבי יעקב ביבאס האחרון, אחיו של רבי רפאל ביבאס השד״ר מטבריה. רבי יעקב, צאצאם של רבי רפאל ורבי יעקב ביבאס הקדמונים, מסר שיעור מידי ערב בבית הכנסת.

בבית כנסת זה היו לומדים כל יום אחר הצהריים, לפני תפילת מנחה, ספר הזוהר הקדוש לרשב״י ובכל שנה היו עורכים סעודה גדולה לסיום לימוד הזוה״ק. מו״ר אבי זצ״ל היה משתתף בלימוד זה וסיפר שהיה זה מרתק ומרגש להשתתף בזה הלימוד ובסעודת הסיום.

כמו כץ ערכו מידי שנה בשנה בתקופת השובבי״ם, תענית דיבור רבת משתתפים [כמאה וחמישים איש] עם כיבוד. סדר הלימוד בתענית הדבור היה, קריאת ספר התהילים ג׳ פעמים ותחינות ובקשות כמקובל בתענית מסוג זה.

מור אבי זצ״ל סיפר על אוירת ההתעלות הרוחנית והקדושה שליוו את המעמד.

ביהכג״ס היה ברחוב הראשי.

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

בית הכנסת בן עטר.

בית הכנסת, קדום של הנגיד, הרב שם טוב בן עטר, במלאח הקדמון וקרוב לודאי שרבי חיים בן עטר הקדמון(א) התפלל בו וכן נכדו אוהחה״ק. שם גם נקבע בית מדרשו של רבי חיים בן עטר הקדמון ושל נכדו אוהחה״ק.

בית הכנסת בן צפאת

נקרא גם בשם סלאת אולאד צאפת [ביהכנ״ס של בני משפחת בן צאפת].

ביכנ״ס קדום ע״ש הצדיק רבי דוד הלוי בן צאפת הראשון. (א) ביהכנ״ס היה ברחוב הראשי.

בית הכנסת בן צור

בית הכנסת שהיה כנראה במלאח הקדמון וקרוב לוודאי שהתפללו בו רבני משפחת בן צור עליהם סיפרנו, כרבי שלום ורבי משה בן צור (ב) ממשפחת היעב״ץ.

בית הכנסת טולידאנו

בית הכנסת ע״ש רבי חיים טולידאנו(ב) ברחוב אמזלג. שם התפלל רבי מסעוד אלנקאוה מור זקני ושם היה החזן והרב, סבי רבי עמרם אלנקאווה.

חבורת תלמידי חכמים התאספה בביכנ״ס זה, מידי יום ביומו ולמדה גמרא. אחת לשלוש שנים היו עושים סעודה רבתי לסיום לימוד התלמוד. שם היה כולל בראשות רבי מסעוד אוחיון לתלמידי חכמים סוחרים בהשתתפות סבי רבי עמרם אלנקאוה ורבי דוד בן צאפת הלוי האחרון [מורו של מו״ר אבי]. ביהכנ״ס הזה נחשב לביהכנ״ס של משפחת אלנקאוה, הענף של רבי מסעוד.

בבית הכנסת  הזה התפללו תפילת שחרית בעת הנץ החמה והוא נחשב לביכנ״ס של חסידי סאלי. שם גם למד ולימד רבי מרדכי אלנקאוה.

העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי. 

ביהכנ״ס לוסקי

ביכנ״ס מפואר שנבנה ע״י סוחר עשיר תושב העיר סאלי ־ מר לוסקי – ברחוב לוסקי.

יא. ביהכנ״ס נהורי

סלאת נהורי, על שמו של רבי יהודה אנהורי. כן נקרא ביכנ״ס זה ״ספראוי״ אולי משום שהתפללו בו יהודים מהעיר סאפרו, אבה״ד רבי אפרים אלנקאוה האחרון התפלל שם עם בני משפחתו. הם קשורים למשפחת נהורי מסטרא דנוקבא [מצד האם].

כן התפלל שם רבי אברהם אלנקאוה אחיו של רבי אפרים שהוזכר כאן והוא מורו של מו״ר אבי זצ״ל. ביהכנ״ס היה ברחוב הראשי.

ע. ביהכנ"ס רשב׳יי

בבית רבי עמרם בן דיוואן. בביכנ״ס זה התפללו רק במוצאי שבת. כל ליל שישי למדו שם את הזוהר הקדוש. במוצאי שבת התכנסה כל הקהילה שם, רובם עמדו ברחבה והתפללו ערבית של מוצאי שבת וערכו הבדלה בשמחה גדולה בהנהגת רבי אברהם מויאל.

 ישיבת רבי רפאל

כפי שצוין כבר פעלה ישיבת רבי רפאל בביהכנ״ס אלנקאוה אחריו המשיך בה בנו רבי מיכאל והוא חילק אותה לשתי ישיבות, למתחילים ולמתקדמים.

כ. כולל טולידאנו

כולל בראשות רבי מסעוד אוחיון בביהכנ״ס טולידאנו לתלמידי חכמים סוחרים.

ג. ישיכת בן עטר

ישיבת רבי חיים בן עטר הקדמון ישיבה שהיתה במלאח הקדמון, בה המשיך ללמד אור החיים הקדוש. ישיבה זו היתה בבית הכנסת בן עטר של הנגיד.

ד. בית רבי עמרס בן דיוואן

כבר צוין שבחדר אחד בבית זה, היה ביהכנ״ס רשב״י. בית רבי עמרם בן דיוואן הצדיק, השד״ר מחברון שנלב״ע ונקבר בעיר ווזאן, שימש כבית להדלקת נרות לזכר הצדיק, מקום בו אנשים ביקשו בקשות שזכות הצדיק תעמוד להם. מפאת רבוי המבקרים במקום, המקום התפרסם מאד ובכל יום בבוקר ובערב היו מלמדים המוסרים שעורי תורה למבקרים. היו חולים שישנו בבית זה שבעה ימים ומדליקים נרות, כדי שזכות הצדיק תעמוד להם.

בית הכנסת מצוי בסמוך לשער אלמללאח ברחבת סימטת אלבז ( בין המללאח הישן לחדש )……

הערת המחבר : יש אומרים שרבי עמרם בן דיוואן זצוק״ל גר שם תקופת מה או שאולי התארח בהיותו שד״ר בדירה זו והרושם שהותיר היה כביר והדבר מסתבר וקרוב לאמת.

ה. תלמוד תורה

תלמוד תורה בו למדו בני סאלי את המקצועות התורניים וכן את הדקדוק העברי ברמה גבוהה מאד. ברחוב אליאנס.

ו.בתי תמחוי ועזרה לזולת

בסאלי בה היו הרבה עניים ונזקקים, פעלו שני בתי תמחוי שנתמכו ע״י עשירי הקהילה וכן ע״י שאר בני הקהילה כי כידוע, בסאלי גמילות החסדים הייתה בולטת מאד, כפי שיצוין לקמן.

ז.חכרת ״מלביש ערומים"

חברה שאנשיה דאגו למלבושי העניים. נוסדה ע״י רבי אברהם יצחק אמויאל.

ח. חכרת ״שומרי שבת״("מגן דוד״)

חבורה שהוקמה ביוזמת חנניה דהאן ז״ל.

חבורה זו שמרה על מסורת שירת הבקשות הנהוגה בקרב יהודי מרוקו, כאשר בשבתות שמפרשת בראשית ועד פרשת זכור קמים בליל שבת לאחר חצות הלילה לשירת הבקשות על פי ספר ״שיר ידידות״ בראש חברת הבקשות ״מגן דוד״ עמד רבי רפאל כהן ואיתו הפייטנים מסעוד לוי ומתתיהו הכהן.

לכבוד החבורה נכתב שיר על ידי חנניה דהאן ז"ל

" שירו אחי שיר בל ישבת לכבוד חברת חנניה "

שיר שכתב חנניה דהאן לכבוד חבורת פייטנים והמשוררים בסאלי

חצות ליל שבת יקומו / בקול ערב שיר ירימו

לא יבושו ולא יכלמו / מענגי יום השבת

נעים קולם בדמי ליל / מצהלות גיבורי חיל

ויזכור עקדת האיל / לכל שומרי יום השבת

נאספים בהמון רב / לשועתם אלי תקרב

פצח פיהן לך יערב / משמחי יום השבת

יזרח עליהם אורך / כי באו תחת צלך

להם קראת בניך / ממרומי יום השבת

הארך ימיהם ושנותם / ובטוב כלכל מחיתם

ישמחו בראות נשמתם / יתירה ביום השבת

דוד צח דגול מרכבה / יצחק לניבו הקשיבה

נעימות קולו הטיבה / ישיר לך ביום השבת

הנה מה טוב ומה נעים / שבת אברהם בן רעים

שיריו יהיו נשמעים / ביום קודש ביום השבת

את קול רפאל קבל נא / ועם מתתיה ברנה

החזר להם הכהונה / קורבן מועד ביום השבת

נאה והדור מראהו / חכם ונעים שמרהו

חנון מצרה פדהו / ותשמרהו כבבת

חי זך קים בעזרתם / תן שכר טוב לפעולתם

יזכו לראות גאולתם / ולעולם שכולו שבת

סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה

בתי הכנ״ס ומוסדות התורה

ט. חבורת הזוה״ק

כפי שכבר צוין, חיבה מיוחדת היתה בקהילת סאלי, ללימוד הזוה״ק וכעדותו של הרב שלום בוזגלו בהקדמתו ל״מקדש מלך״, מפותח היה לימוד זה בסאלי אצל אבותיו. במוצאי שבת, כפי שנכתב בפרק בתיהכנ״ס בסאלי, נהגו ברוב עם הדרת מלך לקרוא מהזוה״ק בביהכנ״ס רשב״י וברחבה. חבורת לומדי תורת רשב״י, התייצבה בכל מקום בו למדו בזוהר הקדוש ובני החבורה – עוררו את חיבת הבריות לספר.

י. ״חברה קדישא" – חברת רשב״י

חבורה שהייתה מגיעה לסעוד את החולה המוטל על ערש דווי, לעקוב אחריו בעניין מצבו. חבריה היו בקיאים בסימני הגסיסה ובשעת הפטירה קראו בפני הגוסס ק״ש וכשליוו את מיטתו קראו ״יושב בסתר עליון״. בשבעה ובהזכרות השלושים והשנה, התייצבו בבית האבלים לקרוא תהילים.

יא. חברת ״אליהו הנביא״

חבורה שארגנה טקסי ברית מילה, שמחה את בעלי ברית אברהם והמשפחה בשירה ובזמרה. סייעה בארגון הסעודה והטקס [על כך נקרא בפרוטרוט בפרק מנהגי סאלי – ברית המילה].

יב. חכרת ״ביקור חולים״

אנשי הקהילה שסעדו את החולים במיטת חוליים, עודדו אותם, גילו התעניינות יום יום במצבם הרפואי והנפשי, דאגו לכל מחסורם ובמקרה הצורך מימנו את הוצאות הרפוי.

מנהגי הקהילה

מגהגי הקהילה כפי שדליתי מהמקורות השונים וכן בע״פ מבני הקהילה, מדהימים ביופיים וביחודם. חלקם זהים לקהילות אחרות במרוקו ואולי גם לכלל קהילות ישראל, אך חשוב לציינם, כי הם יכולים ללמדנו גם דוגמא ומופת להנהגה קהילתית אמיתית וכן להורות לנו מנהגי אבות קדמוניים שנשתמרו עוד מתקופת בית שני והועתקו לגולה.

אמרתי עולם חסד יבנה

גמילות חסדיס

גמילות החסדים הייתה אופיינית מאד לקהילה אשר דאגה לעניים ולכל מחסורם.

בקוגטריס ״עוטר אור״ על אוהחה״ק, יסופר על מנהגו לשחוט עגל כל יום שישי ולחלק את הבשר בינו לבין תלמידי החכמים העניים בעיר. כמו כן ספרנו, לעיל על מנהגו של רבי חיים טולידאנו (א) לאסוף לביתו עניים כל חג ומועד. כן מובא כי מדי שנה בשנה היו דייני ביה״ד של סאלי – רבי שלמה הכהן אלכלאץ, רבי שמואל קארו ואבה״ד רבי אהרון הצרפתי (ס יוצאים לאסוף מבתי העיר, קמחא דפסחא עבור העניים, אליהם הצטרף ראש ישיבת סאלי, רבי חיים בן עטר. כן ידועה גמילות החסדים העצומה שהיתה לרבי רפאל אלנקאוה.

בספר ״בינה לעיתים״ לרבי אברהם אלנקאוה (א) כתב הרב בחלק ״עת רצוץ״:

״יזהר שיהיו גם כן עניים מרודים על שולחנו להיות לו לכפרה [בסעודה מפסקת של יוה״כ], כמובא בזוה״ק ״שולחן דבר נש קיימא ליה לדכאה ליה מכל חובוי״.

(תיאור מרגש של מו״ר אבי רבי חיים מסעוד אלנקאוה זע״ל).