מורשת יהדות מרוקו

הרב פרופסור משה עמאר

מחלוקת בעיר מכנס בענייני שוחטים בשנת תקכ״ד(1764)

מאמר זה מבוסס על תעודה אותה אנו מפרסמים כאן לראשונה. התעודה מתארת מחלוקת גדולה בענייני השוחטים שהיתה בקהילת מכנס בשנת 1764. אין דברים ברורים מה היה הרקע המחלוקת, לעת עתה תעודה זו היא המקור היחידי לפרשה זו, ובה ישנם חצאי משפטים המייצגים צד אחד, אין בידינו טיעוני הצד שכנגד.

מהתעודה ניתן להסיק כי פרצה מחלוקת גדולה בעיר מכנס סביב השוחטים שפעלו בקהילה. כנראה במחלוקת זו היו מעורבים גם ראשי הקהל, והם הלכו והביאו שוחטים חדשים לעיר והנהיגו שחיטה נפרדת, בניגוד לדעתו של רבי יעקב טולידאנו, רבה של העיר. בראש השוחטים שהביאו עמד חכם ממשפחת חאליווא. בנוסף הם הפסיקו לאכול משחיטת השוחטים שהיו קבועים בעיר, גם בשעת הדחק כשלא נמצא בשר משחיטתם הם לא אכלו משחיטת השוחטים הקבועים, ולו לצורך מצוה, בשר לשבת. דומה כי בתגובה ר' יעקב, אסר לאכול משחיטת השוחטים החדשים, ואף אסר את הכלים בהם התבשל בשר משחיטה זו. השוחטים התלוננו בפני חכמי פאס על התנהגותו של ר' יעקב, והללו כתבו לו שלא צדק במה שאסר גם את הכלים.

בעקבות האיסור שהנהיג ר' יעקב, החריפה המחלוקת בקהילה. ואנשים מצד השוחטים החדשים או השוחט חאליווא עצמו פגעו בכבודו של ר' יעקב:

בהוסדם יחד על משי״ח[מורנו שיחיה. והכוונה לרבי יעקב טולידאנו.] ה', וקמו נגדו, ובתוכם יש בהם שור מועד, לא נעלם ממעכ״ת, שהוא איש ריב ומדון והוא בז לכל אדם, ושיסו אותו בו. ופער פיו ודבר סרה נגד הרב שבעירו בפני ההמון ל" ו עליכם, כולם בכלל ח״ו בנים לא־אמון בם.

מדבריו יוצא כי ההמון כולו או רובו היה נגד רבי יעקב 'כולם בכלל ח״ו בנים לא־אמון בם'. פגיעה זו לא יודעים מה טיבה, אם כי היתה חריפה מאוד 'שמימי אבותינו לא היתה כזאת בישראל'.

בהתהלטות המחלוקת נחלץ לעזרתו של ר' יעקב בן משפחתו ר' שלמה טולידאנו, בתגובה אמר לו ר' חאליווא, שגם הוא לא ימלט מידו. ר' שלמה השיב לו: יישרף גזע אביך מה אתה יכול לעשות לי'. והלה ענה לו, ישרף גזע אביך אתה. ר' שלמה הגיב, יא בן הרשע האם יוקרת משפחתך הגיעה לכדי יוקרת משפחתי. והלה ענה לו, אתה הוא הרשע בנם של שלשים רשעים.

כנראה ר' חאליווא התלונן לפני רבי רפאל עובד אבן צור, על הזלזול שנהג בו ר' שלמה, והלה כתב לר' שלמה והוכיחו על כך.

ר' חיים מזכיר טענת השוחטים ובראשם השוחט חאליווא שאם יבטלו את השחיטה שלהם, לא תהיה להם פרנסה. והוא דוחה טענה זו בנימוק שהקהילה מסוגלת לפרנסם, מה גם שיש להם הכנסות מעבודות אחרות. ומכאן שהמחלוקת והפילוג בשחיטה ארכו תקופה לפחות חודשים רבים.

רבי חיים מזכיר בלגלוג את בית המדרש שהקים ר' חאליווא וההתרברבות שלו בתלמודו ובבית מדרשו. דבריו אלה של ר' חיים מעידים בעקיפין שהמדובר בתלמיד חכם ולא בסתם מתחזה ואיש זרוע.

רבי חיים במכתבו תמה על חכמי פאס על שלא יצאו להגנת רבי יעקב ולא תבעו את עלבונו מהמתקוממים, ולא עוד אלא נתנו להם גיבוי מסרים:

ומעכ״ת לא די שלא דחיתם אותם בשתי ידים ולא קנאתם לכבוד משי״ח ה', לשפוך עליהם חרון אף וחימה עזה, על שחיללו את ה' ברבים, שמימי אבותינו לא היתה כזאת בישראל.אלא אדרבה נתתם להם יד להחזיק בטומאת״ם ולהגדיל את המחלוקת. [ומה] ששלחתם להתנצל בעדם לפני הרבים [-]האם זה מהלכות דרך ארץ, לכתוב למאריה דאתרא ….לו'[מר] לו למה יאסור הכלים, אין זו אלא כשגגה היוצאת וכוי,

רבי חיים מזהיר את חכמי פאס, שאם לא יגיבו בחריפות נגד המתקוממים, זה יעודד אחרים להתקומם נגד רבני עירם, והם עצמם עלולים להפגע מתופעה זו. בדבריו רבי חיים הרבה לספר בשבחו של ר' יעקב, שהוא כיהן ברבנות עם חכמים מהדור הקודם מהעיר פאס ומכנס. לעומת זאת, הוא סיפר בגנותו של חאליווא שנקשרות בו שמועות רעות בענייני עריות, וכי הוא היה שוחט בכפר אגוראי ויצאו עליו עוררין וסולק מעבודתו. וכשהוחזר היה בתנאי שיעמוד אחר על גביו. והיום הוא הובא לעיר הגדולה מכנם להיות שוחט בה לבדו. וגם להיות מכשיר שוחטים אחרים למלאכה זו.

רבי חיים פונה לחכמי פאס ודורש מהם שחובתם להגן על כבודו של ר' יעקב ולגעור בקהילת מכנס על שפגעו בכבודו ולהזהירם להשמע להוראותיו:

וחוששני למאן דתני לכו מחטאת, אם לא תעירו ותעוררו אזן קהל מכנס לדבר אליהם דברים קשים, כי רב עונשם אם יטו ימין ושמאל מכל אשר יא'[מר] להם רב העיר, פן יכוו בגחלתו ובגחלת עון גדול כזה.

רבי חיים כועס במיוחד על רבי רפאל עובד אבן צור, אשר כתב לר' שלמה טולידאנו והוכיחו על שזלזל בכבודו של חאליווא, בעוד שהוא לא תבע מחאליווא את זלזולו בשלשים דורות של חכמי משפחת טולידאנו. לכן הוא תובע מחכמי פאס לנדות את חאליווא, על שפגע באבות משפחת טולידאנו'שאחד מכ״ד דברים שמנדין עליהם, ראשון לכולן המבזה ת״ח אפי' אחר שמתי. ומאיים שאם הם לא ינדוהו, הוא ינדה אותו ויבקש מחכמי תיטואן ומראכש להצטרף אליו. בדבריו עושה הבחנה בין משפחת טולידאנו למשפחת חאליווא:

והמפורסמות א״ץ [אינן צריכות.] ראיה שאבותי נ"נ [נוחי נפש.] דור אחר דור היו מורים הוראות ביש'[ראל], וחסידים שוקדים על לימודם לילות כימים. ואבותיו ידועים וניכרים שהיו כולן הדיוטות א'[חד] חנוני ואי מוכר קמח, ואביו היה סייאג, [צורף]

במכנס השררה לשחיטה היתה נתונה בידי בני משפחת בירדוגו, ומעניין במכתבו של רבי חיים לא העלה טענה זו. ומכאן שבתקופה זו עדיין לא הוחזקה מלאכת השחיטה בידי משפחת בירדוגו.

אין בידינו תגובת השוחטים, ולא תשובתם של חכמי פאס למכתבו של רבי חיים, כדי להכיר יותר פרטים מפרשה זו.

מבין שיטי המכתב דומה שחכמי פאס הצדיקו לכל הפחות במידה מסויימת את השוחטים. ועצם העובדה שרוב הקהל הצטרף לכת המתנגדת לרבי יעקב, אומרת דרשיני.

לכן דומה כי המחלוקת קלקלה את השורה והטחת הדברים שבאו במכתב כלפי השוחטים החדשים היא מוגזמת.

הרב פרופסור משה עמאר

מחלוקת בעיר מכנס בענייני שוחטים בשנת תקכ״ד (1764)

עמוד 16

גם אודיע צערי לרבים, ורבים יקחו נקמת אבותי נ"נ[נוחי נפש] מהאפיקורוס חאליווא, אשר קילל וחירף לאבותי הקדושים וקראם רשעים ח״ו, תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק (בְּגַאֲוָה וָבוּז תהי לא, יט). וכן יוודע למעכ״ת, שבשעת המחלוקת היה שם ידי״ן כהה״ר שלמה טולידאנו נר״ו, וקינא לכבוד רבו, וקם נגדו חאליווא וא"ל בזה״ל סחאבליך תפלית' מן יידי, חראם עליך מא תפלית' מן יידי. קאללו הר״ש חארק אצאל בוה, אש בידיך מא תעמיל. קם הווא ורדהאלו באותו לשון עצמו. קאם הרש״ה – אוצאל קדריך תקוללי אצאל בוי אה בן ארשע, פער פיו נתין הווא ארשע בן תלאתין רשע. אידא אוקפתו עלא האד קב״ע, הנה היא כתו' וחתו' במכנס יע״א.

תרגום: ואמר לו בזה הלשון אתה חושב שתמלט מידי, כאיסור עליך לא תמלט מידי. אמר ר' שלמה ישרף שורש אביו מה יש בידך לעשות. עמד הוא והשיב לו באותה מטבע לשון. עמד ר' שלמה הנזכר ואמר לו, בן הרשע הגיע יוקרתך ליוקרתי עד שתאמר לי שורש אבי. ואז פער פיו ואמר לו אתה הוא הרשע בן שלשים רשעים. אם תרצו לעמוד על קבלת עדות הנה היא כתובה וחתומה במכנס.

 ולא נעלם מעיני כתייר שא' מכ״ד[שאחד מעשרים וארבע] דברים שמנדין עליהם, ראשון לכולן המבזה ת״ח אפי' אחר שמת. וכתב מרן בב״י והוא שראוי להורות ויגע בתורה, ע״כ. והמפורסמות א״ץ[אינן צריכות] ראיה שאבותי נ"נ דור אחר דור היו מורים הוראות ביש'[ראל], וחסידים שוקדים על לימודם לילות כימים. ואבותיו ידועים וניכרים שהיו כולן הדיוטות א'[חד] חנוני וא' מוכר קמח, ואביו היה סייאג, [צורף] ולא נתקררה דעתו עד שנגע בשלשים דור, שאפשר שקצת מהם יהיו מחכמי הש״ס.[כנראה שהוא חישב דור לחמישים שנה] העל אלה תתאפק ה', אם בגוי אשר כזה לא תתנקם ממנו נפשותיהם, ובפרט נפש ההוא חסידא אדוני זקני זלה״ה, שהעידו עליו בניו הרבנים שמעולם מיום יודעם אותו, לילה כיום יאיר נרו לא יכבה, שוקד על לימודו ולא מוטה אלא יושב וקורא. והרי הוא יודע זה ומכיר לבניו הרבנים ז״ל ואבותיו סיפרו לו, ועכ״ז פקר וקילל וחירף, הא ודאי דמוחרם ומנודה לשמים הוא.

וא"כ חל עליכם חובת פירסום החנפים, ולהניף עטכם עט דודים לקהל מכנס ותוכיחום על פניהם למה לא [מחו] באיש ההוא שנגע בכבוד ישיני עפר לקרותם רשעים ח״ו, ויחקרו וידרשו בענין זה ויבואו ויעידו עדים לפניהם – עליו שהוא רשע ומנודה ויתן קנס על שפקר והרשיע כ"כ, וילך וישתטח על קברות עצמותיהם הקדושים בשורה [של] י' בני אדם, וכל העם ישמעו וייראו מלעשות עוד כדבר הזה.

וסגיא באש עלי [ומאוד חורה לי] על אהובי וריעי כנפשי כהה״ר [רפאל] אב״ץ נר״ו, שהוא נחשב כאח לי, ושמעתי שבמקום שהיה לו להתקנא לכבוד אבותי חלקם בחיים, אלא אדרבה שלח [-] להוכיח לידי״ן הר״ש בן אחי, למה הוא מיקל בכבוד [–] התחת זאת לא יומת הכלב המת ההוא, אשר קרא לצדיקי [עולם] וכו'. ואם נאמנה אהבתינו ואהבת אבותיו קדושים [-], יעמד חי עם חביריו יש״ץ וישתדל להרים [דגל התורה] ולעשות בו משפט חרוץ, ולא יוסיף שום א' לעשות כדבר הזה.

ודומה לי שהיתה הקדירה רותחת וציננה [כמאז״ל על] עמלק משל לקדירה רותחת וכו'. ותמיד אני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי, אבל זה שנגע [-] בכבוד אבותי ז״ל, איני רשאי למחול לו עולמית. ומשום מצוה לפרסם החנפים, אספר לכם מה שסיפרו לי [אנשים] ממחנינו זה, שהוא וחביריו נועדו יחדיו בבה״כ של הר״ם דיאבילה ז״ל, ללמוד שם תורה שלא לשמה. וכשנשבעים [בה -] ההמון הם או'[מרים] חי ההסגר הקדוש הזה שלנו. שומו שמים [ע״ז-] הן היתה כזאת מימי אבותיכם נוסח שבועה כזה [בימי] חסידא קדישא המבדיל כמה הבדלות מהרמ״ך זלה״ה, שהתמיד! בחסידותו ויצא טבעו בכל העולם שקרוב [שקבע] בה״ך בבית מדרשו לא הוציא מפיו דבר כזה לוי[מר] [-]קרוב שלשה חדשים שקבע עצמו [—] ונחתנך ההסגר ההוא בעון חילול ה' שאין לו כפרה אלא במיתה, אומר הסגר הקדוש, אינו אלא צבוע [שאין] תוכו כברו, והא קמן שאין לו אלא יראה חיצונית לעיני בני אדם, ובקרבו אין יראת אלקים לנגד עיניו דבמעט [- כלי] מה שבתוכו תוך און ומרימה. והתקציף וקילל במלכו ובאלקיו, חילל ה' ברבים לקום נגד רב העיר והיקל בכבודו ובכבוד אבותיו ז״ל. ולבי ולבכם יודעים שאינו אלא רמאי וראוי להבדילו כדכתיב בהדיא, ולא תחניפו את הארץ. ועל ידי [חניפותו] ירבו מחלוקות בעיר, השמים והארץ לא יסבלו חניפותו, וממילא תרבה המחלוקת בעיר. וכמה היא קשה המחלוקת ב"מ וכוי.

והריני מוסר מודעא קמיהו דרבנן, שאני מיחל ומצפה תשובת כתייר, אם תדינוהו כראוי לו ולקרותו [נזוף] מכ"מ [מכל מקום] מוטב, ואם לאו מלבד שאנדה אותו לפני ארון הקדש וארדפהו עד חרמה, וזכות אבותי תסייעני, אלא אגלה עוד [קלונו] לפני חכמי המערב תיטוואן ומראכיש, עד שיתבעו עלבון אבותי זלה״ה, שנגע בכבודם אחרי מנוחתם בג״ע זה כמה מאות שנים. ברור לי שאפי' מומר לכל התורה כולה לא יוציא מפיו דבר כזה, ויירא לנפשו פן יבולע לו. והוא לא חש לכבוד קונו, ומרוב זדונו פקר ולא שת אלקים נגד עיניו.

נאם מצפה תשובתכם הרמתה עם הראשון אדם. החותם בס' ואשלחה להגיד לאדוני, בכסלו שנת שמע קול תחנונ״י לפ״ק פה סלא יע״א.

סיפור על רבי חיים טולדנו זיע״א ששמעתי מפי רבי חיים טולדנו הי״ו.

רבי חיים טולדנו זיע״א היה גדול בתורה וירא שמים. היתה לו תכונה מיוחדת. מעולם לא ישב ליד שולחנו בשבת או בחג ללא אורח. ופעם הגיע חג השבועות ולא היה אורח שיסעד עמו.

הוא קרא לשמש שלו וציווה עליו: "חפש לי בכל העיר אורח." השמש חיפש וחיפש במשך יום שלם ולא מצא. הרב לא התייאש: "בבית העלמין יש אדם בודד, לך תזמין אותו להיות לי לאורח." הלך השמש אל בית העלמין ומצא שם יהודי היושב על הארץ וממרר בבכי. השמש העמיד את האיש על רגליו ואמר לו: "בוא עמי אל בית הרב הוא מבקש שתהיה האורח שלו לחג השבועות." "לא אלך, ענה האיש, אני מיואש ובאתי לבית העלמין כדי למות כאן!"

חזר השמש ודיווח לרב. הרב החליט ללכת בעצמו אל בית העלמין. כשפגש את האיש שאל אותו: "מה קרה? מדוע אתה במצב הזה?" "קצתי בחיי", ענה האיש, "לפני שלוש שנים יצאתי מביתי למרחקים כדי להביא מעט פרנסה לאשתי ולילדיי. הצלחתי לאסוף הרבה כסף והחלטתי לחזור. הגעתי לכאן באניה עם ארגז מלא כסף. כאשר ירדתי מהאניה הארגז נפל לים וכל הכסף נעלם ואיננו. איך אחזור עכשיו לביתי מוטב לי למות." אמר לו הרב: "בוא אלי לביתי תהיה האורח שלי ואנו נפתור את בעיתך". לאחר הפצרות רבות נאות האיש להתלוות לרב. אבל גם שם לא הפסיק להאנח ולבכות. הלך הרב אל אשתו ואמר לה: אנחנו חייבים לעזור לאיש ולתת לו את הכסף שאבד לו". "מאיפה תקח את הכסף?" אמרה האשה. "נמכור את ביתנו!" אמר הרב. קראו לסוכן בתים שהעריך את ביתם. כאשר שמע את סכום ההערכה, אמר הרב בצער "זה אפילו לא מגיע למחצית הסכום שהיה בארגז!. מה עשה? אמר לאיש: "קח אותי למקום בו נפל הארגז". הלכו אל הים הגועש. הם התפללו בכל כוחם כאשר הרב זועק. "אנא ה' החזר לאיש הזה את כספו!". והנה לפתע עלה הארגז ממעמקי הים, הגיע אל החוף ונח לרגליהם. האיש הנדהם פתח את הארגז ומצא בו את כל כספו.

הדבר נודע בעיר. בבית הכנסת כאשר הרב ישב ואורחו לצדו, שאלו אותו: "רבי למה לא הלכת לים מלכתחילה וכמעט נשארת ללא בית"? "זה הענין", ענה הרב, "חזקה עלינו שאין סומכים על הנס, ניסיתי הכל והייתי מוכן אפילו למכור את ביתי אבל כאשר גם זה לא עזר, החלטתי ללכת אל הים ולהתפלל והי שמע את תפילתנו".

רשם: אשר כנפו

ע"ה חיים טולידאנו

הרב פרופסור משה עמאר-מחלוקת בעיר מכנס בענייני שוחטים בשנת תקכ״ד(1764)

עמוד23

ד" ר שלום אלדר

רשמים מאבני זיכרון – ביקור בבתי העלמין ברבאט ובסלא

ביום יום ג' ט״ו בסיון בשנה שחלפה (תשס״ט), נחתנו בקזבלנקה חברי אשר כנפו ואני ולמחרת כבר היינו בביקור בבתי העלמין שבעיר רבאט ובעיר סלא המחוברת לה בגשר העובר מעל נהר הבורגרג ומקשר בין שתי הערים.

המטרה העיקרית שלשמה הגענו למרוקו היא לצורך השלמת עבודת המחקר שבה אנו עסוקים, מעל הראש מזה חמש שנים, תיעוד מדגמי ומייצג של שוכני שני בתי העלמין של העיר מוגדור.

זה אינו הביקור הראשון שלי במרוקו, אך בהחלט זהו הביקור בעל המשמעות המיוחדת, כיוון שהוא ממוקד במטרה שבה מעורבים רגשות עזים לדמויות העולות מן העבר הלא רחוק, אשר מונצחות במחקר שלנו, לצד הרגשה של שליחות קדושה, המתעדת דמויות אשר הנהיגו והשפיעו על אורח חייהם של קהילה שלימה במשך דורות אחדים.

שמונת השנים הראשונים של חיי עברו עלי בעיר רבאט, שבה נולדתי, והזיכרונות שלי כילד מתמקדים בתמונות מהמלאח, מבית הספר אליאנס, ומבית תלמוד התורה שאותו ניהלו סבי רבי מסעוד עבדלחק זצוק״ל ודודי רבי שלמה עבדלחק זצ״ל.

אך טבעי שבגיל כזה, לא יצא לי לבקר בבתי העלמין שבעירי ובוודאי לא בעיר הסמוכה לה. אולם דמויות בעלות שם, במיוחד רבנים, אשר שוכנים כבוד בבתי העלמין של רבאט וסלא, שמותם היו שגורים בפי הורי ובפי אנשי הקהילה ושמעם הגיע גם לאזניי כילד. נסענו ברכבת מקזבלנקה לרבאט, בהחלט חוויה מיוחדת במינה, ההתחככות עם האוכלוסיה המקומית, ללא תיווך של מדריך טיולים, היא חוויה המזמנת מפגש אותנטי מעניין ובדרך כלל גם נעים, בינינו לבין אנשי שיחנו, הנוסעים המקומיים.

נהג המונית שנתבקש להסיענו לבית העלמין היהודי, או ל'רודא דליהוד' כלשונו, הביא אותנו לבית העלמין שבתוך העיר ממש על הכביש הראשי. כמו שנהוג בכל בתי העלמין העירוניים במרוקו, שומר בית העלמין קיבל את פנינו, ומיד זיהה שזה לא בית העלמין שאותו אנחנו מחפשים, הוא הדריך את הנהג כיצד להגיע לבית העלמין הישן.

הביקור בקברו של רבי מיכאל יששכר אנקאווה זיע״א

אך, כיוון שכבר הגענו לבית עלמין זה, בבחינת מצווה הבאה לידך, נכנסנו ופקדנו את קברו של רבי מיכאל יששכר אנקאווה זצ״ל, שציון קברו מזמין את המבקר להשתטח על קברו הבולט כבר בפתח בית העלמין.

רבי מיכאל יששכר אנקאווה זיע״א

הרב מיכאל יששכר נולד לאביו רבי רפאל אנקאווה, כיהן כרבה הראשי, נשיא וראב״ד העליון של מרוקו בשנת 1964, במקומו של הרב שאול אבן דנן שעלה ארצה. עיקר לימודו ספג מאביו.

מצבת קבורתו ואוהל משכנו של כמוהר״ר מיכאל יששכר אנקאווה זצוק״ל

לאחר ההשתטחות על קברו של רבי מיכאל, הדלקת נרות, בקשות ותפילה לעילוי נשמתו, שמנו פעמינו אל בית העלמין הישן של רבאט.

גם בבית העלמין הישן של רבאט, הקביל את פנינו שומר המקום, ולאחר ברכות נימוסין, ומאחר ולא היו עוד מבקרים בשעה זו, התלווה אלינו השומר והדריך אותנו במקום הזה, אשר נסוכה עליו חרדת קודש.

הישנות לבין אלה החדשות יותר. היות ולא חיפשנו קבר מיוחד כלשהו, נזדרזנו להגיע לציון מראה בית העלמין נגלה לפנינו בכל גודלו והדרו. בנקל ניתן היה להבחין בין מצבות הקבורה הישנות לבין אלו החדשות יותר.

הביקור בקברו של רבי אליעזר די אבילה זיע״א

היות ולא תכננו סדר ביקור לפי חשיבות כלשהיא, אך טבעי היה שנתחיל את ביקורנו באהלו של רבי אליעזר די אבילה זיע״א המצוי קרוב לכניסה של בית העלמין.

הכניסה לאהל משכנו של רבי אליעזר, אשר קבור בחלקה הישנה של בית העלמין, נסכה באשר ידידי ובי התרגשות גדולה מאוד, כל אחד וטעמו עמו. אני חשתי שאני נוגע בכנפי משק ההיסטוריה, הזכות להשתטח על קברו של אחד מענקי הצדיקים שבמרוקו, היא לא דבר של מה בכך. לאשר ולי יש גם סיבה נוספת להתרגש, שכן במחקרנו המשותף, אנו נוגעים בדמויות מבית העלמין במוגדור המתחברות ומתקשרות לגזע האראלים של משפחת די אבילה ורבי חיים בן עטר מחה״ס 'אור החיים', פירושו על התורה. ידנו נשלחו מאליהן וליטפו את האבן הקרה עוד ועוד, כאילו מבקשים להבקיע מבעדה על מנת להגיע ולגעת בדמות הצדיק, השוכב תחתיה. בעוד שפתינו ממלמלות מילות תפילה, מחשבותינו מפליגות וכאילו ממאמנות להאמין שאנו עומדים במחיצת אחד מצדיקי יסוד עולם. אילוצי הזמן, דחקו בנו להשלים את בקשותינו ותפילותינו, אך אי אפשי שלא להעלות הרהורים ומחשבות על קווים לדמותו של הצדיק. יצאנו מהאוהל אל המקום המיוחד שבו ניתן להדליק נרות לזכר הצדיק, ותוך כדי גם השלמנו את בקשותינו ותפילותינו להצלחה ולבריאות איתנה, ברמה האישית וברמה הלאומית.

דומני כי לא אטעה באם אפליג ואומר, כי אלפי קולמוסים נשתברו על מנת לכתוב על דמותם של צדיקי ורבני יהדות מרוקו בדורות האחרונים, ובכללם גם על דמותו של רבי אליעזר, על כן על מנת לא להלאות את הקוראים, ופטור בלא כלום אי אפשי, אביא בקצרה את תולדות חייהם ונסתפק בציון פרטים אחדים על דמותם המופלאה.

על פי המסורת והמורשת מוצא משפחת די-אבילה האצילה, מהעיר אווילה שבספרד אשר ממנה גורשו בעת הגירוש הגדול בשנת 1492. דוד, סבו של רבי אליעזר (התייחס לצאצאי דון יצחק אברבאנל) היה ידוע כאמן המפליא לעשות בכינורו בכישרון רב והיה פייטן ומשורר. פעם הוא זכה לנגן בחצר המלך חסן ואף זכה ממנו למחמאות והמשילו לדוד המלך. ר' אליעזר נולד, כבן יחיד, לאביו שמואל ולאימו שהיא אחות רבי חיים בן עטר מחבר ספר 'אורח חיים' ומכונה כשם הספר 'האו״ח הקדוש'.

בגיל ט"ו נשא ר' אליעזר ילדה יתומה בתו של ר' אליהו בן־שושן מאציליה של העיר סלא. עיקר תלמודו בא לו מאביו שהיה רבה של העיר רבאט. הוא למד מאביו את דרך הפלפול וכבר בגיל צעיר, יצא שמו כשקדן גדול וכתלמיד חריף ומיוחד. בטרם עמד על דעתו, היה נוהג לכתוב דברי חידושים וחוזר ומוחק אותם.

רבי אליעזר היה הראשון מבין תלמידי החכמים שגר בעיר רבאט ואף הקים בה ישיבה, שמשכה אליה תלמידים חריפים חכמים ונבונים מכל ערי הסביבה, ורבי אליעזר היה מפרנסם ומכלכלם.

רבי אליעזר היה אמיד מאוד, אולם עושרו לא סימא את עיניו, והוא הניח לבני משפחתו לנהל את עסקי המסחר, והוא עצמו התמסר כולו ללימוד. רבי אליעזר לא זכה להאריך ימים, הוא נפטר בגיל ארבעים ושבע (נפטר כמו בגיל דודו רבי חיים) בשנת 1761, הותיר אחריו בת אשר נישאה לרבי שלמה די-אבילה שהיה שאר משפחתה. חתנו וצאצאיו הם אלה אשר הוציאו לאור את כתביו לאחר מותו של רבי אליעזר, בניצוחה של בתו. חיבוריו שראו אור: 'מגן גיבורים' ביאורים דברי הגמרא; 'מלחמת מצווה', על שורשי ההלכות בש״ס ובפוסקים; יבאר מים חיים' שו״ת; 'מעין גנים' חידושים על חלקי הטור; 'חסד ואמתי דרשות וחידושי אגדות.

על דרכו בלימוד בפסיקה ובקבלה, שבה מצא סיפוק רב לעניין גאולת ישראל, נכתב לא מעט. רבי אליעזר נתפרסם כבעל חוש ביקורתי מפותח, שלא חשש לחלוק על קודמיו והיה בעל יכולת עיון גבוהה מאוד, הוא נודע בחריפות שכלו ונחשב לאחד המפולפלים שבדורו. הוא זכה לכינויים 'מהרש״א של המערבי, רב 'אד״א (ראשי תיבות של שמו, כשם אחד האמוראים) וגם לכינוי ירי אליעזר הגדול' (ע״ש התנא ר' אליעזר). כידוע, רבי אליעזר כיהן כאב״ד וכרב ראשי של רבאט ומלא. רבי אליעזר נודע בענוותנותו הגדולה, מספרים עליו שהוא דחה לכהן כרבה הראשי של מרוקו למרות הפצרות הרבנים מהערים הגדולות אשר ביקשוהו למלא את המשרה הרמה, הוא השיבם בטענה שאינו ראוי וטרם הגיעה העת לכך. בתי כנסת על שמו קיימים בעיר רבאט, ובערים נוספות וכן בערי ישראל. רבי דוד חסין קונן על ר' אליעזר שלוש קינות, להלן הקינה 'אקרע סגור לבי' אשר קונן עליו בעמדו על מצבת קבורת הצדיק (מתוך: תהלה לדוד, מאת אפרים חזן ואנדרה אלבאז, עמי 472-470) סימן אני דוד חזק.

קל. אקרע סגור לבי

קינה בתבנית מעין אזורית בת תשע מחרוזות ומדריך דו־טורי. בכל מחרוזת שני טורי ענף ושני טורי אזור. כל הטורים דו-צלעיים.

חריזה: א/בא/ב ג/דג/דד/בד/ב ה/וה/וו/בו/ב וכר.

משקל: שש הברות בצלע א ושבע הברות בצלע ב.

כתובת: קינה קוננתי על הרב הנז׳(= הנזכר, רבי אליעזר די אבילא) בעמדי על מצבת קבורתו.

תמרור ׳ארים על שפאים׳.

סימן: אני דוד חזק.

מקור: א־ ס ע״א; ק- עח ע״ב.

אֶקְרַע סְגֹר לִבִּי / אֶזְעַק 'אֲהָה' בְּמָרָה

לַעֲטֶרֶת צְבִי / וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה

אֶבְכֶּה וְאָהִימָה / אוֹרִיד לָאָרֶץ רֹאשִׁי

אֶת מַדֵּי אַפְּרִימָה / וְשַׂק אָשִׁית לְבוּשִׁי

יוֹם חָשַׁךְ אוֹר שִׁמְשִׁי / וְהַלְּבָנָה חֲסֵרָה

וַיָּקָם בִּי כַּחְשִׁי / וּנְשָׁמָה בִּי לֹא נוֹתְרָה

נָפַל רַב הַחוֹבֵל / הֵן אֶרְאֶלִּים צָעֲקוּ

וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל / אַרְצָה פְּנֵיהֶם דָּבְקוּ

כַּפַּיִם סָפְקוּ / קוֹל צָרָה כְּמַבְכִּירָה

10 עַד שֶׁנִּתְפַּקְפָּקוּ / כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה

יֹאבַד יוֹם אֲשֶׁר בּוֹ / נִגְעָל מָגֵן גִּבּוֹרִים

אִישׁ אֲשֶׁר הַכֹּל בּוֹ / סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים

רֹאשׁ הַמְּדַבְּרִים / אֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה

נִלְחַם בַּשְּׁעָרִים / אֶת מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה

15 דַּיָּן הַמְּצֻיָּן / יָחִיד בְּדוֹרוֹ הָיָה

בַּר אֲבָהָן בַּר אוֹרָיָן / וְזִיו לֵהּ כְּבָר בִּתְיָה

כְּסֹלֶת נְקִיָּה / דַּעְתּוֹ זָכָה וּבָרָה

מִבְּנֵי עֲלִיָּה / חַד אוֹ תְּרִי בְּדָרָא

וְיִגְדַּל כְּאֵבֵי / בְּמִסְפֵּד מַר כְּתַנִּים

20-מִיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי / אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים

כֵּן פָּסְקוּ הַשַּׁקְדָנִים וַאֲנָשִׁים שֶׁל צוּרָה

בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים / קוֹמִי וְסִפְדִי תּוֹרָה

דִּמְעָה מִכָּל עַיִן / הוֹרִידוּ כַּאֲפִיקִים

אֵיךְ הָיָה לְאָיִן / דֶּגֶל הַתּוֹרָה מֵקִים

25-מִשְׁפָּטִים וְחֻקִּים / שָׁמַר כַּדָּת כַּשּׁוּרָה

צוּר שׁוֹכֵן שְׁחָקִים / לָקְחוּ לְכַפָּרָה

חֵן חֵן עַל שְׂפָתָיו / רַבִּים זִכָּה וְזָכָה

בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו / יָגֵעַ בִּדְבַר הֲלָכָה

בִּשְׂפָתָיו עֲרוּכָה / בַּכֹּל וְגַם שְׁמוּרָה

30-אֶת נַפְשִׁי אֶשְׁפְּכָה / בְּעֵת אֵלֶּה אֶזְכְּרָה

זָכְרָה לוֹ אֶל עֵילוֹם / יִרְאָתוֹ וְצִדְקָתוֹ

מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם / צַוֵּה יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ

שְׁלֵמָה מַשְׂכֻּרְתּוֹ / תִּהְיֶה אִתָּךְ שְׁמוּרָה

וְשִׂים מְחִיצָתוֹ / עִם יְשֵׁנֵי מְעָרָה

35-קָדוֹשׁ אֵין בִּלְתֶּךָ / רַב טוּב אֲשֶׁר צָפַנְתָּ

אֱלֹהִים אִתְּךָ / וְעַיִן לֹא רָאֲתָה

בְּגַן עֵדֶן שִׂיתָה / אֶת נַפְשׁוֹ הַטְּהוֹרָה

תַּשְׂבִּיעַ וְהָיְתָה / בִּצְרוֹר חַיִּים צְרוּרָה

1. 1. אקרע סגור לבי: הלשון על-פי הו׳ יג, ח. והעניין על-פי יואל ב, יג. אהה: קריאת צער, ראה למשל יואל א, טו. במרה: במרירות. 2. לעטרת… תפארה: על-פי יש׳ כח, ה וכינויים של כבוד הם לנפטר, וראה דרשת הפסוק בסנהדרין קיא ע״ב. 4. מדי אפרימה: אקרע בגדי והוא לאות אבל, וראה וי׳ י, ו. ושק אשית לבושי: על-פי יש׳ נ, ג. 5. יום… שמשי: על-פי יש׳ יג, י. והוא ציור למותו של רבי אליעזר. חסרה: נעלמה ונעדרה. 6. ויקם בי כחשי: שמותו של הצדיק הוא בעוון הדיר, הלשון על-פי איוב טז, ח. ונשמח… נותרה: על-פי מל״א יז, יז. 8. רב חובל: כינוי לרבי אליעזר שהיה מנהיג ומורה דרך. חן אראלים צעקו: על-פי יש׳ לג, שמלאכי מרום משתתפים באבל על המת. 10. כפים ספקו: מצער, והלשון על-פי איכה ב, טו. קול צרה כמבכירה: כצער היולדת פעם ראשונה את בכורה. על-פי יר׳ ד, לא. 10. עד… שבשדרה: שמרוב צער כאילו מתפרק הגוף, על-פי ברכות כח ע״ב. 11. יאבד… בו: על־פי איוב ג, ג. נגעל מגן גבורים: על-פי קינת דוד שמ״ב א, א. 12. איש…בו: על-פי סוטה נז ע״ב. שהיה ׳איש אשכולות׳. סיני ועוקר הרים: שהיה בקי וחריף, על-פי שבת קיא ע״ב. 14. נלחם… תורה: על-פי סנהדרין קיא ע״ב. 19. בר אוריין: בן אבות הוא וממשפחה מיוחסת ובן תורה הוא, על-פי מנחות נג ע״א. וזיו… בתיה: זיו פניו כפני משה ׳בן׳ בתיה בת פרעה (ראה ויק״ר א, ג; ב״ב עה ע״א). 18. מבני העליה: מן המעולים והחשובים, על־פי סוכה מה ע״ב. חד בדרא: על-פי כתובות יז ע״א. 20. מיום… מבנים: על-פי סוטה ט, טו ׳משמת רבי יהושע בטלה עצה והמחשבה׳. אבדה עצה מבנים: על-פי יר׳ מט, ז. 22. פסקו… הדרשנים: על-פי סוטה, שם. אנשים של צורה: על-פי מ״ק ט ע״א. והם החכמים (רש״י). 23. כאפיקים: כאפיקי הנחלים. לכפרה: שהצדיק נתפס בעוון הדור וראה טור 7 ׳כי מפני הרעה נאסף הצדיק׳(יש׳ נז, א). 27. חן… שפתיו: על-פי תה׳ מה, ג שדבריו נאים ומשובחים. רכים זיכה וזכה: על-פי אבות ה, יח ׳משה זכה וזיכה את הרבים׳. 28. כעשר… הלכה: על-פי כתובות קד ע״א. 29. ערוכה… ושמורה: על-פי שמ״ב כג, ה. 30. בעת… אזכרה: על-פי הקינה המפורסמת ׳אלה אזכרה׳ (דודזון, א:4273). 31. עילום: עולם, על-פי דה״ב לג, ז. 33. שלמה משכורתו: על-פי רות ב, יב. 34. ישיני מערה: הם האבות הקבורים במערת המכפלה. 35. רב… צפנת: על-פי תה׳ לא, כ. 36. עין לא ראתה: על-פי יש׳ סד, ג. 38. כצרור החיים צרורה: על-פי שמ״א, כה, כט: שתהיה גנוזה תחת כסא הכבוד.

ברית בעריכת מר אשר כנפו-ד"ר שלום אלדר-רשמים מאבני זיכרון – ביקור בבתי העלמין ברבאט ובסלא

עמוד 29