הרב פרופסור משה עמאר-מחלוקת בעיר מכנס בענייני שוחטים בשנת תקכ״ד(1764)

גם אודיע צערי לרבים, ורבים יקחו נקמת אבותי נ"נ[נוחי נפש] מהאפיקורוס חאליווא, אשר קילל וחירף לאבותי הקדושים וקראם רשעים ח״ו, תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק (בְּגַאֲוָה וָבוּז תהי לא, יט). וכן יוודע למעכ״ת, שבשעת המחלוקת היה שם ידי״ן כהה״ר שלמה טולידאנו נר״ו, וקינא לכבוד רבו, וקם נגדו חאליווא וא"ל בזה״ל סחאבליך תפלית' מן יידי, חראם עליך מא תפלית' מן יידי. קאללו הר״ש חארק אצאל בוה, אש בידיך מא תעמיל. קם הווא ורדהאלו באותו לשון עצמו. קאם הרש״ה – אוצאל קדריך תקוללי אצאל בוי אה בן ארשע, פער פיו נתין הווא ארשע בן תלאתין רשע. אידא אוקפתו עלא האד קב״ע, הנה היא כתו' וחתו' במכנס יע״א.

תרגום: ואמר לו בזה הלשון אתה חושב שתמלט מידי, כאיסור עליך לא תמלט מידי. אמר ר' שלמה ישרף שורש אביו מה יש בידך לעשות. עמד הוא והשיב לו באותה מטבע לשון. עמד ר' שלמה הנזכר ואמר לו, בן הרשע הגיע יוקרתך ליוקרתי עד שתאמר לי שורש אבי. ואז פער פיו ואמר לו אתה הוא הרשע בן שלשים רשעים. אם תרצו לעמוד על קבלת עדות הנה היא כתובה וחתומה במכנס.

 ולא נעלם מעיני כתייר שא' מכ״ד[שאחד מעשרים וארבע] דברים שמנדין עליהם, ראשון לכולן המבזה ת״ח אפי' אחר שמת. וכתב מרן בב״י והוא שראוי להורות ויגע בתורה, ע״כ. והמפורסמות א״ץ[אינן צריכות] ראיה שאבותי נ"נ דור אחר דור היו מורים הוראות ביש'[ראל], וחסידים שוקדים על לימודם לילות כימים. ואבותיו ידועים וניכרים שהיו כולן הדיוטות א'[חד] חנוני וא' מוכר קמח, ואביו היה סייאג, [צורף] ולא נתקררה דעתו עד שנגע בשלשים דור, שאפשר שקצת מהם יהיו מחכמי הש״ס.[כנראה שהוא חישב דור לחמישים שנה] העל אלה תתאפק ה', אם בגוי אשר כזה לא תתנקם ממנו נפשותיהם, ובפרט נפש ההוא חסידא אדוני זקני זלה״ה, שהעידו עליו בניו הרבנים שמעולם מיום יודעם אותו, לילה כיום יאיר נרו לא יכבה, שוקד על לימודו ולא מוטה אלא יושב וקורא. והרי הוא יודע זה ומכיר לבניו הרבנים ז״ל ואבותיו סיפרו לו, ועכ״ז פקר וקילל וחירף, הא ודאי דמוחרם ומנודה לשמים הוא.

וא"כ חל עליכם חובת פירסום החנפים, ולהניף עטכם עט דודים לקהל מכנס ותוכיחום על פניהם למה לא [מחו] באיש ההוא שנגע בכבוד ישיני עפר לקרותם רשעים ח״ו, ויחקרו וידרשו בענין זה ויבואו ויעידו עדים לפניהם – עליו שהוא רשע ומנודה ויתן קנס על שפקר והרשיע כ"כ, וילך וישתטח על קברות עצמותיהם הקדושים בשורה [של] י' בני אדם, וכל העם ישמעו וייראו מלעשות עוד כדבר הזה.

וסגיא באש עלי [ומאוד חורה לי] על אהובי וריעי כנפשי כהה״ר [רפאל] אב״ץ נר״ו, שהוא נחשב כאח לי, ושמעתי שבמקום שהיה לו להתקנא לכבוד אבותי חלקם בחיים, אלא אדרבה שלח [-] להוכיח לידי״ן הר״ש בן אחי, למה הוא מיקל בכבוד [–] התחת זאת לא יומת הכלב המת ההוא, אשר קרא לצדיקי [עולם] וכו'. ואם נאמנה אהבתינו ואהבת אבותיו קדושים [-], יעמד חי עם חביריו יש״ץ וישתדל להרים [דגל התורה] ולעשות בו משפט חרוץ, ולא יוסיף שום א' לעשות כדבר הזה.

ודומה לי שהיתה הקדירה רותחת וציננה [כמאז״ל על] עמלק משל לקדירה רותחת וכו'. ותמיד אני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי, אבל זה שנגע [-] בכבוד אבותי ז״ל, איני רשאי למחול לו עולמית. ומשום מצוה לפרסם החנפים, אספר לכם מה שסיפרו לי [אנשים] ממחנינו זה, שהוא וחביריו נועדו יחדיו בבה״כ של הר״ם דיאבילה ז״ל, ללמוד שם תורה שלא לשמה. וכשנשבעים [בה -] ההמון הם או'[מרים] חי ההסגר הקדוש הזה שלנו. שומו שמים [ע״ז-] הן היתה כזאת מימי אבותיכם נוסח שבועה כזה [בימי] חסידא קדישא המבדיל כמה הבדלות מהרמ״ך זלה״ה, שהתמיד! בחסידותו ויצא טבעו בכל העולם שקרוב [שקבע] בה״ך בבית מדרשו לא הוציא מפיו דבר כזה לוי[מר] [-]קרוב שלשה חדשים שקבע עצמו [—] ונחתנך ההסגר ההוא בעון חילול ה' שאין לו כפרה אלא במיתה, אומר הסגר הקדוש, אינו אלא צבוע [שאין] תוכו כברו, והא קמן שאין לו אלא יראה חיצונית לעיני בני אדם, ובקרבו אין יראת אלקים לנגד עיניו דבמעט [- כלי] מה שבתוכו תוך און ומרימה. והתקציף וקילל במלכו ובאלקיו, חילל ה' ברבים לקום נגד רב העיר והיקל בכבודו ובכבוד אבותיו ז״ל. ולבי ולבכם יודעים שאינו אלא רמאי וראוי להבדילו כדכתיב בהדיא, ולא תחניפו את הארץ. ועל ידי [חניפותו] ירבו מחלוקות בעיר, השמים והארץ לא יסבלו חניפותו, וממילא תרבה המחלוקת בעיר. וכמה היא קשה המחלוקת ב"מ וכוי.

והריני מוסר מודעא קמיהו דרבנן, שאני מיחל ומצפה תשובת כתייר, אם תדינוהו כראוי לו ולקרותו [נזוף] מכ"מ [מכל מקום] מוטב, ואם לאו מלבד שאנדה אותו לפני ארון הקדש וארדפהו עד חרמה, וזכות אבותי תסייעני, אלא אגלה עוד [קלונו] לפני חכמי המערב תיטוואן ומראכיש, עד שיתבעו עלבון אבותי זלה״ה, שנגע בכבודם אחרי מנוחתם בג״ע זה כמה מאות שנים. ברור לי שאפי' מומר לכל התורה כולה לא יוציא מפיו דבר כזה, ויירא לנפשו פן יבולע לו. והוא לא חש לכבוד קונו, ומרוב זדונו פקר ולא שת אלקים נגד עיניו.

נאם מצפה תשובתכם הרמתה עם הראשון אדם. החותם בס' ואשלחה להגיד לאדוני, בכסלו שנת שמע קול תחנונ״י לפ״ק פה סלא יע״א.

סיפור על רבי חיים טולדנו זיע״א ששמעתי מפי רבי חיים טולדנו הי״ו.

רבי חיים טולדנו זיע״א היה גדול בתורה וירא שמים. היתה לו תכונה מיוחדת. מעולם לא ישב ליד שולחנו בשבת או בחג ללא אורח. ופעם הגיע חג השבועות ולא היה אורח שיסעד עמו.

הוא קרא לשמש שלו וציווה עליו: "חפש לי בכל העיר אורח." השמש חיפש וחיפש במשך יום שלם ולא מצא. הרב לא התייאש: "בבית העלמין יש אדם בודד, לך תזמין אותו להיות לי לאורח." הלך השמש אל בית העלמין ומצא שם יהודי היושב על הארץ וממרר בבכי. השמש העמיד את האיש על רגליו ואמר לו: "בוא עמי אל בית הרב הוא מבקש שתהיה האורח שלו לחג השבועות." "לא אלך, ענה האיש, אני מיואש ובאתי לבית העלמין כדי למות כאן!"

חזר השמש ודיווח לרב. הרב החליט ללכת בעצמו אל בית העלמין. כשפגש את האיש שאל אותו: "מה קרה? מדוע אתה במצב הזה?" "קצתי בחיי", ענה האיש, "לפני שלוש שנים יצאתי מביתי למרחקים כדי להביא מעט פרנסה לאשתי ולילדיי. הצלחתי לאסוף הרבה כסף והחלטתי לחזור. הגעתי לכאן באניה עם ארגז מלא כסף. כאשר ירדתי מהאניה הארגז נפל לים וכל הכסף נעלם ואיננו. איך אחזור עכשיו לביתי מוטב לי למות." אמר לו הרב: "בוא אלי לביתי תהיה האורח שלי ואנו נפתור את בעיתך". לאחר הפצרות רבות נאות האיש להתלוות לרב. אבל גם שם לא הפסיק להאנח ולבכות. הלך הרב אל אשתו ואמר לה: אנחנו חייבים לעזור לאיש ולתת לו את הכסף שאבד לו". "מאיפה תקח את הכסף?" אמרה האשה. "נמכור את ביתנו!" אמר הרב. קראו לסוכן בתים שהעריך את ביתם. כאשר שמע את סכום ההערכה, אמר הרב בצער "זה אפילו לא מגיע למחצית הסכום שהיה בארגז!. מה עשה? אמר לאיש: "קח אותי למקום בו נפל הארגז". הלכו אל הים הגועש. הם התפללו בכל כוחם כאשר הרב זועק. "אנא ה' החזר לאיש הזה את כספו!". והנה לפתע עלה הארגז ממעמקי הים, הגיע אל החוף ונח לרגליהם. האיש הנדהם פתח את הארגז ומצא בו את כל כספו.

הדבר נודע בעיר. בבית הכנסת כאשר הרב ישב ואורחו לצדו, שאלו אותו: "רבי למה לא הלכת לים מלכתחילה וכמעט נשארת ללא בית"? "זה הענין", ענה הרב, "חזקה עלינו שאין סומכים על הנס, ניסיתי הכל והייתי מוכן אפילו למכור את ביתי אבל כאשר גם זה לא עזר, החלטתי ללכת אל הים ולהתפלל והי שמע את תפילתנו".

רשם: אשר כנפו

ע"ה חיים טולידאנו

הרב פרופסור משה עמאר-מחלוקת בעיר מכנס בענייני שוחטים בשנת תקכ״ד(1764)

עמוד23