מלכי רבנן – רבי יוסף בן נאיים

ובכל ליל שבת קודש היינו אוכלים באפלה וגזר המזי"ד לחפור כל בית הקברות שלנו וליטול עפרם ואבנים שעל הקברות ולבנות בהאלמללאח בית תפלה הנקרא ז'אמע וסמע"א בעפר ואבנים הנזכרים וגם מקומות בפאס אלבאלי הנקרא טאלע'א ובוזלו"ד וזמאע במקום הנקרא אסרי,ף כי מקום הקברות היה גדול הרבה מאוד, והיו חופרים בכל פינה כתות כתות של גוים וכמה בהמות וחמורים נושאים העפר והאבנים לבנות גם כן בהאלקסבא החדשה.

וחפרו הקברות הישנים של זה ג' מאות שנה תחתיים ושניים ושלישים, והוו מוצאם חצרות ובארות וכתלים תחת הקרקע של דורות הראשונים, והיו נוטלים הפועלים התרכיכין של המתים שיש בהם כסף וזהב וכמה מהם העשירו מזה, וחפרו גם כן מערת רבני קאשטילייא זלה"ה הי"ן וכמה קברי צדיקים וחסידים אין מספר ועינינו רואות וכלות ואין לאל ידנו כי גברה קופת השרצים.

והיינו הולכים מב' שבתות לב' שבתות ומחדש לחדש עם שר האלקסבא היושב בשער לבית הקברות והיינו מקבצים העצמות והגולגולות והידים והרגלים של מתים המפוזרים שם ועושים הפרדה גדולה במקום הנקרא אלגיס"א וקוברים שם אותם העצמות, והיו זורקים אבנים ומקלות ולומר לנו לכו מעירנו כבר נטלה מכם ונתנה לנו המזי"ד וחורקים שיניהם עלינו.

והיינו מצדיקים עלינו את הדין והיינו הולכים אנשים ונשים וטף ללקט העצמות, וביום א' היו החיטים אצל המזי"ד ועברו דרך הקברות וראו קבר צדיק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ושלחו לנו ומיד שלחנו בני החברה, וכיס בידם וקבצו כל עצמותיו וקברו אותם במקום הנקרא אלגיס"א, והייתי מתיירא על קבר אדוני זקיני זצ"ל שלא ישלטו בו האויבים.

וצויתי לפועלים שהעמיד הנגיד הרב יוסף עטייא ללקט עצמות הנופלים בכל יום שבראותם שהגויים התחילו לנתוץ קבר הצדיק שיבואו ויגידו לי, וכן עשו, יום א' באו ואמרו לי קום לך הרי התחילו להרוס קבר הצדיק, ומיד נתקבצו כל החברה והלכתי אני ובית אבי ז"ל לבית הקברות ואמרנו לגויים שלא יהרסו הם עד שניטול עצמות הצדיק. 

ואמרו לנו תנו לנו מעות ונניח אותו ויראנו כי היום או מחר יבואו או הם או אחרים ויאמרו כך ואין לדבר סוף\ ובאו בני החברה ונקבו חור מן הצד ונטלו כל עצמותיו ואפילו עפר שתחתיו והיה בהם ריח מור הנקרא למס"ק ותמהו על המראה כי זה כמו ששים שנה שנלב"ע, וכן עשינו לקבר מורנו הרב מתתיה סירירו ז"ל.

נטלו עצמותיו ועשינו כל אחד בחבית אחרת והולכנו אותם להאלגיס"א וקברנו אותם זה אצל זה ועשינו סימן לידע מי הוא של אדוני זקיני ומי הוא של מורנו הרב הנזכר אדעתא שאם ישיב ה' על כל מה שמצאתי בעלים הנזכר וחבל על דאבדין.

ובשנת רנ"ג היה רעב גדול בפאס כמו שכתב בהקדמת ספר מערכות האלהות, וכן נשלל קהל ארבאט. עוד מצאתי כתוב בכתב יד מורנו הרב רפאל אבן צור זצ"ל במו"ה שלמה שמואל זצ"ל שבט"ו תמוז תק"ף סדר נקום נקמת בני ישראל נכנסו האויבים לשלול שלל ולבוז מחנה קדש ישראל אף שמים נטפו מים אנ"י אנ|ה ב|א ואני בתוך הגולה פה פאס אזדיד וכו…ונשארו היהודים נפוצים אנשים ונשים וטף בפאס אזדיד ובפאס אלבאלי ובהאלקסבא עד יום שבת קודש כ"ח ניסן תקפ"ב, ומגינת לב, חורב בס"ף אחרון אחרון חרי"ף בימינו בראש חדוש אייר הוא זו שנת תבע"ר לפ"ק.

נכנסו עלינו השודדים שיננו הרעים למחוז קודש פאס ויתיעצו על צפוננו והלבישו צוארם רעמה, ורוח העת הטס וילכו בטין מעצור, ולטשו עיניהם ורעמו פניהם ושללו כל חמדותינו מחוט ועד שרוך נעל ונשארו הספרים וספרי התורה רטושים ונפוצים ונטושים בחוצות ובשוקים וברגליהם ירמסום להשחיתם וכל משקע מים. אוי לעיניים שכך רואות, ובפרט שבתוך השריפות אשר שרף ה' שרפו את היכל ה' בית הכנסת הי"ג שהייתה נקראת על שם מורנו הרב רפאל יהושע ציון סירירו זצ"ל.

והיה בה בית עק"ד הספרים שמכיל כחמשה ועשרים מאות ספרים ובהם היו כמה כתבי יד הראשונים נ"ן, הישיבה הנזכרת בהקדמה תוספי הרא"ש, וגזרה נחרצה הייתה והרגו האובים כחמשים נפשות מישראל אנשים ונשים וטף, וקול שיקות עם בני ישראל היו מפזזים ועולים עד לב השמים באין חונן באין מרחם, ודלפה נפשם מתוגה, ורעש שריקות קשתות המו כביום עברה.

ואשר אלה להם עברו עליהם צרות תכופות נצמרו ונענו ונדכאו בשער, מאין ישארו בידם חיבוריהם וחיבורי אבותיהם, ונתקיים מאמר הנביא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, חבל על דאבדין. וארשום כאן מה שראתה עיני בספר המדות חהרב הגאון מוהר"ן זיע"א אות ס' מערכת ספר וזה לשונו :

מה שספרים קדושים של צדיקים נגנזים ונאבדים ונשכחים מן העולם כגון כמה ספרים של תנאים וקדמונים שנאבדו ונשכחו הוא טוב לעולם כי על ידי זה נאבדים ונמחים ספרי מינין ואפיקומין הרבה יש"ו, וגם על ידי זה תתבטל קנאה ושנאה בין איש לאשתו הכשרים המתנהגים בקדושה עד כאן לשונו.

אם כן איפוא לפי דברי הגאון מוהר"ן ז"ל תועלת רב יצמח מהספרים אשר אבדו זכרם, ועלינו לחלות את פני מלך עליון שיעלה לרצון לפניו כל אשר חידוש מחידושי התורה כקרבן הקרב על גבי המזבח וכמו שכתוב בספר חסידים זימן תק"ל ופירש הגאון חיד"א זיע"א שם בהקדמת לב אריה כתב משם רז"ל בזמן שבית המקדש כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש כתיבה זו היא עולה לו במקום קרבן. ובזה פירש זבח ומנחה לא חפצת עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי שיעלה במקום קרבן עד כאן לשונו.

עוד ראיתי להגאון חיד"א זצ"ל בספר פני דור בפירשת אמור בפרירוש והקרבתם מנחה חדשה שהביא דברי הרב לב אריה הנזכר שכך כתב משם הזוהר ובזה פירש כמה פסוקים בדרכים שונים ונאים עיין שם. וזה הרמז והקרבתם מנחה חדשה לה' שנתחדשו בתורה וכתיבתו כי עולה במקום קרבן וזהו והקרבתם. וזה רמז ראשי תיבות י"ום ו"הקרבתם מ"נחה ח"דשה ל"ה' מחילה עם הכולל שהיא קרבן שמכפר ויהיה לכם מחילה עד כאן לשונו.

ומעתה עלי דידי רמי להתנצל מיד מבקרי קונטריס זה, זה יצא ראשונה כשאני כותב בשמות הרבנים תוארים משונים זה מזה  כגון כהה"א כמוה"ר כמוהר"ר לא ממני יצאו הדברים אני לא החסרתי ולא העדפתי רק אני כותב כי אם בתואר שמצאתי אליו כתוב בשמו אם רב אם מעט, או באיזה מכתב השלוח אליו, או באיזה יחס כתובה או בשאלה שנשאל מזולתו, או באיזה נוסח מצבה, או מאיזה ידיעה מכתבי הראשונים ללשונותם בארשותם.

ואין אני דומה כי אם לצלם שחוטף הצורה בדמותה וצלמה כי אנכי קטן לא ידעתי דבר בער אנכי מאיש, ואין ראש קולמוסי חד ושנון לתת תואר לגדולים ולנגוע בקצה כנף מעיל כבודם, כי מי אנכי ומי ביתי לבוא עדהלום, כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה כי במה נחשב הוא בבלי דעת מלין יחבר, ואשר על ידו השני לא נודע לי מחכמי המערב מעט מן המעט תרומה מן חברי ומפני זה היה עם לבבי למנוע עטי מלכתוב עוד.

אבל אמרתי אני אל לבי כי זולת עט סופר אין זיכרון לראשונים ומה שידעתי ונגלה אלי אעלהו על ספר, ומה שלא ידעתי אבקשה מזולתי שגם המה אם נגלו אליהם איזה ידיעות יעלו אותם בכתב בעט ברזל ועופרת ומני מהם, תסתייע מילתא, וכל העוסק בזאת המלאכה, יתברך מאלהי המערכה, ויצו ה' אתו את הברכה, ואם אני בעצמי שגגתי בידיעות אשר כתבתי, אל יחר אף הקורא אתי תלין מושגתי, והרוצה לסעוד אצלי יאכל הבשר ויניח בשלחן עצמות וקליפין וגידין.

ומחילה אני מבקש מכל הרבנים הנזכרים בקונטריס זה אם לא כתבתי בדרם ושבחם כראוי להם. ויען השלי"ש להודיע באתי שהחכם שלא ידעתי מקום משכנו ואהלו אני כותב בסתם שהוא מן המערב, ומי שלא ידעתי זמנו הפרטות אני כותב בסתם חי במאה פלונית. כל זה נהיה מידי איש פתי ושוגה לא חכימא ולא רבי יתקרי כי אם זבוב קצוץ כנפים, ערל שפתים, המעיר יוסף בן נאיים סי"ט, בן לאדוני עטרת ראשי נזר תפארתי כבוד מורנו הרב יצחק ז"ל.

נפשו רוחו ונשמתו במשכנות מבטחים, אהל ישרים אהל הצדיקים, וזכות הרבנים הנזכרים בספר זה וזכות אבר מארי זצ"ל תגן בעדי ובעד בני ביתי בכלל ופרט הע"י אמן ען יהי רצון, אל יחסר המזג, ובחיי אריכי ומזוני רויחי, ואל ישלוט בנו עין הרע ויצר הרע אמן כן יהי רצון.