אוצר-המנהגים-והמסורות-לקהילות-תאפילאת


אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי- שבת קודש

בגדי שבת

לא הכול הקפידו על בגדים לבנים בשבת, אבל היו להם בגדים מיוחדים, היינו כסות נקייה ונאה לשבת.

יש שהקפידו ללבוש גלימות מיוחדות לבנות לכבוד שבת.

מרא דאתרא יש״א ברכה הקפיד על ארבעה בגדים לבנים לשבת.

נרות שבת

1 . בכל קהילות תאפילאלת נוהגים להדליק שני נרות לשבת.

הערת המחבר: בעניין מספר הנרות קיימות שלוש שיטות: שיטה א – להסתפק בנר אחד(רמב״ם, הלכות שבת, פרק ה, הלכה א: ׳ואחד אנשים ואחד נשים חייבים להיות בבתיהן נר דלוק לשבת׳), וראיה לכך הוא נוסח ההדלקה: ׳להדליק נר שבת׳, וכן בבלי שבת לא ע״ב: ׳בנדה, בחלה ובהדלקת הנר׳; ׳עשרתן, ערבתן, הדליקו את הנר׳. שיטה ב – המקובלת אצל רוב הפוסקים – להדליק שני נרות, אחד כנגד ׳זכור' ואחד כנגד 'שמור׳(טור או״ח, הלכות שבת, סימן רסג; הכל בו, סימן כד; הראבי״ה, סימן קצט; ארחות חיים, הדלקת נרות, סימן ט; מהרש״א, חידושי הלכות שבת, לג ע״ב, ושער הכוונות, חלק ב, עט׳ נה צד ב). שיטה ג – שבעה נרות(מגן אברהם, ס״ק ב; מהר״י עיאש בשו״ת בית יהודה או״ח, סימן כא, ועוד), כנגד שבע הנערות הראויות לה מבית המלך, כנגד שבעה עולים וכנגד שבעת ימי השבוע. השיטה הנפוצה בתאפילאלת היא שני נרות, כשיטת האריז׳׳ל.

אין מדליקים בנרות שעווה, אלא בשתי כוסות שמן הצף על פני המים שבהן ובפתילה הקבועה באמצע.

המנהג בריסאני להרבות בנרות שבת לנפטרים, ועל כל נר אומרים את הנוסח בערבית ׳רחמאת לאה א־כאלתי', ׳רחמאת לאה אלאלא רחל', ׳רחמאת לאה אבבא־ סי׳(רחמי ה׳ על דודתי, רחמיו על רחל, על משה)…

שמש בית הכנסת בריסאני היה מכין בערב שבת ארבעים כוסות נרות ובמוצאי שבת מדליק אחד אחד, ועל כל אחד אומר חרוזי ברכות.

מדליקים ואחר כך מברכים.

הערת המחבר: כמנהג שאר קהילות מרוקו(נהגו העם, עט׳ לא סעיף ז; נתיבות המערב, עט׳ סח סעיף יג; עטרת אבות, פרק יד, סעיף יח; זוכר ברית אבות, עט' 64 סעיף ב). מנהג זה תואם לדעת הרמ״א סימן ־סג, סעיף ה: ׳ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה ומשימין היד לפני הנר אחר ההדלקה ומברכין, ואחר כך מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשיה וכן המנהג', אבל מרן הרב עובדיה יוסף פסק לברך ואחר כך להדליק כדין כל ברכה שמברכים עובר לעשייתה (יביע אמר ח״ב, או״ח סימן טז, כדעת מרן שו״ע שם). ראה פירוט מקורות וטעמים, דברי שלום ואמת ב, עט' 56-52.

נוסח הברכה בתאפילאלת הוא ׳להדליק נר שבת׳, ולא ׳להדליק נר של שבת׳ כבשאר קהילות מרוקו.

[1]          וכן בקצר א־סוק(מפי ר' בנימין ב״ר אברהם לעסרי).

[1]          ראה ישראל סבא, שם.

:4 כמנהג שאר קהילות מרוקו(נהגו העם, עט׳ לא סעיף ז; נתיבות המערב, עט׳ סח סעיף יג; עטרת אבות, פרק יד, סעיף יח; זוכר ברית אבות, עט' 64 סעיף ב). מנהג זה תואם לדעת הרמ״א סימן ־סג, סעיף ה: ׳ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה ומשימין היד לפני הנר אחר ההדלקה ומברכין, ואחר כך מסלקין היד וזה מקרי ע*בר לעשיה וכן המנהג', אבל מרן הרב עובדיה יוסף פסק לברך ואחר כך להדליק כדין כל ברכה שמברכים עובר לעשייתה (יביע אמר ח״ב, או״ח סימן טז, כדעת מרן שו״ע שם). ראה פירוט מקורות וטעמים, דברי שלום ואמת ב, עט' 56-52.

חלק ב: ליל שבת

מנחה ושיר השירים

ערב שבת לפני מנחה ניכרת תכונה מיוחדת לשבת: אנשים, נערים וילדים הולכים בזריזות לבית הכנסת לתפילת מנחה ולקבלת שבת כשהם לבושים בגדי שבת.

מתפללים מנחה, ואחר כך אומרים ׳לשם ייחוד׳ ו׳שיר השירים׳ במקהלה ובנעימה.

אומרים את הפסוק ׳הניצנים נראו בארץ׳ לפני ׳שיר השירים׳, ובסיום הקריאה חוזרים על הפסוק האחרון ׳היושבת בגנים׳ ואחריו אומרים ׳ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן׳ וקדיש ׳יהא שלמא׳.

ביום טוב שחל בשבת אומרים שיר השירים, ובמיוחד בפסח.

  1. קבלת שבת

אומרים שישה מזמורים: ׳לכו נרננה׳, ׳שירו לה״, ׳ה׳ מלך תגל', ׳מזמור שירו לה׳׳, ׳ה׳ מלך ירגזו עמים׳, ׳מזמור לתודה׳, וגם ׳מזמור לדוד הבו לה״ – הכול בישיבה, במקהלה ובקול רם.

הערת המחבר: כבשאר קהילות מרוקו(נתיבות המערב, עט׳ סט סעיף יט; עטרת אבות, שם סעיף כה; דברי שלום ואמת ג, עט׳ 219). טעמים שונים ניתנו לקריאת שיר השירים ערב שבת והם מפורטים בפירוש מקור אבות לעטרת אבות, שם סעיף כה, וכולם בהשפעת הקבלה. להלן אחדים מהם:

א. שיר השירים הוא שירו של הקב״ה, הוא שירם של מלאכי השרת, של האבות ושל הצדיקים (שה״ש זוטא, א). ב. גילוי רי״ו טעמים של שיר השירים על ידי ר׳ אליעזר הגדול לבנו הורקנוס כשחלה ר׳ אליעזר בערב שבת, וגילוי סודות עליונים לר׳ אליעזר כשבא לבקרו בערב שבת(זוהר מדרש הנעלם וירא צח ע״ב). ג. לעורר אהבת דודים למעלה (חמדת ימים, ירושלים תשס״ג,ח״א, דף לז ע״ד, פרק ה – שבת, עט׳ 172 צד ב). ד. סגולה להינצל מדינה של גיהינום (ר׳ חיים פלאג׳י, כף החיים, סימן כח, אות ב). ה. זכר ליציאת מצרים, זכר למעשה בראשית וזכר לעולם הבא, שהשבת מעין עולם הבא(פתח הדביר, רס ס״ק ח). מקורות נוספים הממליצים על קריאת שיר השירים בערב שבת ראה נתיבות המערב, שם, וראה גם דברי שלום ואמת ג, עט׳ 219, המציין את'חמדת ימים׳ כמקור משפיע למנהג קריאת שיר השירים בערב שבת.

  1. החזן אומר ׳אנא בכח׳ בקריאה קצבית מתונה של כל שתי מילים:

אָנָּא בְּכֹחַ   גְּדֻלַּת יְמִינְךָ   תַּתִּיר צְרוּרָה.  (אב"ג ית"ץ)

קַבֵּל רִנַּת   עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ   טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. (קר"ע שט"ן)

נָא גִבּוֹר   דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ   כְּבָבַת שָׁמְרֵם. (נג"ד יכ"ש)

בָּרְכֵם טַהֲרֵם   רַחֲמֵי  צִדְקָתְךָ   תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט"ר צת"ג(

חֲסִין קָדוֹשׁ   בְּרוֹב טוּבְךָ   נַהֵל עֲדָתֶךָ. (חק"ב טנ"ע(

יָחִיד גֵּאֶה   לְעַמְּךָ פְּנֵה   זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. (יג"ל פז"ק(

שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל   וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ  יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. (שק"ו צי"ת)

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

אחרי ׳מזמור לדוד׳ ו׳אנא בכח׳ קוראים ׳כל ישראל׳ ופרק ׳במה מדליקין׳ בנעימה של משניות.

אין אומרים ׳במה מדליקין׳ בלילי שבתות הבאים: בערב שבת שחל בו חג או ערב חג, בחול המועד, בחנוכה ובבית האבל.

בליל שבת שאין אומרים בו ׳במה מדליקין׳ אומרים ׳אמר ר אלעזר אמר ר׳ חנינא׳ וקדיש ׳על ישראל׳.

מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת שאחרי ׳במה מדליקין׳ שרים כל הקהל את הפיוט ׳בר יוחאי נמשחת אשריך׳ לר׳ שמעון לביא, ואחריו ׳אמר ר׳ אלעזר׳ וקדיש ׳על ישראל

׳הפיוט ׳לכה דודי׳ נאמר במקהלה ובישיבה, וכשמגיעים ל׳בואי בשלום׳ עומדים.

׳בואי בשלום… ברינה ובצהלה׳: נהגו לנקד ׳ובצהלה׳ חטף פתח בהא ולהגות אותה בתנועת קמץ גדול, ולא בניקוד חטף קמץ ובהגיית חולם .

בסוף'לכה דודי׳ אומרים ארבעה פסוקים משיר השירים, וסימנם יעק״ב:

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין.

עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יביא דודי לגנו וייאכל פדי מגדיו.

קול דוך, הנה זה בא מדלג על ההךים מקפץ על הגבעות.

באתי לגני אחותי כלה אריתי מוך עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים.

אחר כך אומרים ׳מזמור שיר ליום השבת׳ בעמידה, ובסיומו יושבים.

יום טוב שחל בליל שבת מתחילים מ׳מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים׳.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפלאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי שבת קודש-עמ' 65

16/10/19

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי- שבת קודש

ערבית של שבת

החזן עומד ואומר ׳עדותיך נאמנו מאד׳ וקדיש ו׳ברכו׳, ומתפלל תפילת ערבית בנעימה של שבת בכובד ראש לפי הסדר הבא: ברכות קריאת שמע, קריאת שמע, ׳השכיבנו׳, ׳ושמרו בני ישראל את השבת'.

נוהגים לומר בערבית – ׳וינוחו בה׳, בשחרית – ׳וינוחו בו׳, ובמנחה – ׳וינוחו בם׳.

מוסיפים את שתי המילים "יום השישי" לפני "ויכולו" לאחר העמידה.

בחזרה של ׳מעין שבע׳ אומרים את הנוסח ׳ונודה לשמו בכל יום תמיד מעין הברכות ורוב ההודאות לאדון השלום׳, ככתוב ב׳תפילת החודש׳, ולא ׳אל ההודאות׳.

הקהל עונה בברכה ׳מעין שבע׳ את העניות הללו:

׳ברוך הוא וברוך שמו׳ – אחרי'ברוך אתה ה״; ׳עליהם השלום׳ – אחרי ׳אלהי אברהם… יעקב׳; ׳האל הקדוש׳ – אחרי'מחיה מתים במאמרו׳; ׳ביראה ופחד׳ – אחרי ׳כי בם רצה להניח להם'; ׳זכר למעשה בראשית׳ – אחרי ׳לעם מדשני ענג׳; ׳כן יהי רצון׳ – אחרי ׳אלהינו קדשנו במצוותיך׳.

אין אומרים חזרה ׳מעין שבע׳ בשבת שחל בחג, ולא בבית האבלים.

גם בשבת אומרים ׳על כן נקוה׳ שאחר ׳עלינו לשבח', בשונה משאר קהילות מרוקו שאינן אומרות.

בתום ערבית אק אומרים את הפיוט 'יגדל אלהים חי׳ אלא באירועים חגיגיים כמו שבת חתן, ומברכים אש את רעהו בשבת שלום'.

להורים ולחכמים מנשקים את היד, ולשאר אנשים לוחצים יד ומנשקים את היד הלוחצת.

ד. קבלת שבת שלפני הקידוש בבית

  1. 1. בהגיע האב הביתה ניצבים בני הבית סביב שולחן השבת ואומרים שלום עליכם׳ בנוסח הבא:

'שלום עליכם, מלאכי השלום, מלאכי השרת, מלאכי עליון, מלאכי רחמים, ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא' שלוש פעמים;

׳בואכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת, מלאכי עליון, מלאכי רחמים, ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא' שלוש פעמים;

וכן ׳ברכוני לשלום׳ שלוש פעמים ו׳בצאתכם לשלום׳ שלוש פעמים.

אין אומרים ׳בשבתכם לשלום׳ ולא את הפיוט 'בר יוחאי'

הערת המחבר: אף על פי שהפיוט ׳בר יוחאי׳ מופיע ב׳תפילת החודש', אין אומר־ם אותו בתאפילאלת בשעת הקידוש אלא בבית הכנסת, אבל בשאר קהילות מרוקו יש שאמרוהו לפני הקידוש (נתיבות המערב, עט׳ עה סעיף נא; עטרת אבות, שם סעיף נו).

בריסאני יש שנהגו לומר ׳בשבתכם לשלום׳ שלוש פעמים ו׳בצאתכם לשלום׳ שתי פעמים ואחריו שוב ׳בשבתכם לשלום׳ פעם אחת.

גם בקצר א־סוק יש שנהגו לומר ׳בשבתכם לשלום'

אחר כך שרים ׳אשת חיל׳ בנעימה הפילאלית הידועה, קוראים זוהר ׳זכור את יום השבת לקדשו׳ ו׳אתקינו, שרים ׳אזמר בשבחין׳ ומסיימים ב׳ויהי רעוא', זוהר ׳יומא דא מתעטרא; ׳לשם יחוד׳ לקידוש – הכול על פי נוסח ׳תפילת החודש'

הערת המחבר: הטעם לאמירת ׳אשת חיל׳ על פי הפשט הוא ביטוי של הערכה והכרת הטוב לבעלת הבית שטרחה ועמלה להכנת השבת, ועל פי הקבלה ׳אשת חיל׳ רמז היא לשבת מלכתא (נתיבות המערב, עט׳ עה סעיף נ) או לשכינה, וכ״ב פסוקי ההמנון כנגד כ״ב צינורות למעלה הפתוחים בליל שבת ומשפיעים ברכה(יעקובסון, נתיב בינה ב, עט' 117,115).

סדר ארוך זה – המאפיין את כל קהילות תאפילאלת – אף על פי שנוהג להלכה

גם בשאר קהילות מרוקו, אינו זוכה לביטוי למעשה, והנטייה בשאר קהילות היא לקצר.

בליל יום טוב שחל בליל שבת אומרים את כל הסדר כמו בליל שבת.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי שבת קודשעמוד 68

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי- שבת קודש

ה. הקידוש

משקה הקידוש: רוב העם מקדשים במאחיא (=עראק), הנחשב לחַמַּר מדינה, לפי שהיין היה מצרך נדיר באזור זה, ואפילו בליל פסח היה קשה להשיגו.

מטעם זה, כנראה, לא נהגו לעשות ׳שבע ברכות׳ בבית החתן בתאפילאלת, אפילו כשיש ׳פנים חדשות', אלא בליל החופה ובמוצאי שבת.

נוהגים לאחוז את הקערית של הקידוש ביד שמאל ואת הכוס המונחת עליה ביד ימין.

נוסח הקידוש כולל ל״ה תיבות בכל חלק, כמצוין ב׳תפילת החודש׳.

הקידוש נפתח במילים ׳שבת מקודש שבת שלום' ואחריהן ׳יום הששי׳…

נוסח הקידוש נאמר כולו במקהלה על ידי בני הבית יחד עם המקדש,  חוץ מברכת ׳בורא פרי הגפן׳ וחיתום ברכת ׳מקדש השבת׳ הנאמרות על ידי המקדש בלבד.

בני הבית עונים ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ ו׳אמן׳ על הברכות הנ״ל, וכן ברוב הברכות שבהן המברך מוציא את השומעים ידי חובה.

מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת שאין מפסיקים בין הקידוש לבין הסעודה על ידי ברכות על טעימות, לא בלילה ולא ביום. אבל מרא דאתרא יש״א ברכה נהג לברך בשביל להשלים מאה ברכות, וכן נהגו בקצר א־סוק.

בסעודות ימות החול נוהגים לברך ׳שהכול׳ על המים לפני נטילת ידיים.

נטילת ידיים לסעודה

נוטלים ידיים בכלי, מגביהים את הידיים ומברכים ׳על נטילת ידים׳.

ברכת ׳על נטילת ידים׳ נאמרת בישיבה סמוך לשולחן, ולא במטבח או סמוך לברז.

לאב המשפחה ולאורחים מגישים קערה ונטלה ליטול ידיהם ליד השולחן.

בנטילת ידיים לסעודה אין מקפידים על שלוש פעמים רצופות ביד ימין ואחר כך ביד שמאל, אלא נוטלים לסירוגין יד ימין אחר כך יד שמאל, שתי פעמים, ואת המים הנותרים בכלי שופכים על שתי הידיים כאחת.

מנגבים את הידיים כל אחד במפית שלידו.

הערת המחבר: זה היה גם מנהגו של מרן יש״א ברכה (מפי נכדו, ד משה ב״ר ברוך אביחצירא, בהילולת יש״א ברכה בפתח תקוה בביתו של ר׳ אלון בן סימון, מוצ״ש בא תשע״ו). במנהג זה מופיעים פרטים שונים בישראל סבא, תשע״ה, עט׳ 36. בבירור עם הרב יצחק יהודיוף, העניין אינו מוכרע לחלוטין ולא כל העתים שוות, ועל פי הידוע לו ממסורת בעל פה גם מפי אחיו ר׳ ברוך הי״ו, הנטילה הייתה לסירוגין. באירועי שמחות שבהם האורחים מרובים והישיבה צפופה והגשת המים לא הייתה קלה ונוחה, השמש שלקח על עצמו לחלק מים לנטילה שפך את המים על הידיים של האורחים פעמיים לסירוגין, ויש שהשמש שפך מים של חצי נטלה סבירה על שתי הידיים כאחת של אדם אחד, והמחצית השנייה על שתי ידיים של אדם אחר וחוזר חלילה. מן הדין אם שופך רביעית מים על שתי הידיים כאחת – דיו. אכן מן הלשון בשו״ע שם, סעיף ב, משמע ששופך את המים על שתי הידיים כאחת שלוש פעמים או בפעם אחת אם יש במים רביעית, ולא נזכר שם כיצד תהיה הנטילה שלוש פעמים, האם לסירוגין או שלוש פעמים רצופות על כל יד. המנהג בשאר קהילות מרוקו הוא ששופך מים על יד ימין ואחר כך על יד שמאל, ואחר כך מה שנותר על שתי הידיים כאחת(דברי שלום ואמת ג, עט׳ 86).

אמירת הפיוט ׳למבצע על ריפתא׳ וברכת ׳המוציא׳

לאחר סיום הנטילה וברכת ׳על נטילת ידים׳ אומרים ׳למבצע על ריפתא׳ במקהלה ובנעימה.

מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת לא לומר ׳מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר׳ לפני 'למבצע על ריפתא׳ אף לא באחת משלוש סעודות השבת.

הערת המחבר: שלא כמנהג קהילות אחרות במרוקו(נתיבות המערב, עט׳ עז סעיף סד; עטרת אבות, שם סעיף סו: זוכר ברית אבות, עט' 68 סעיף י), ונראה הטעם אם משום הפסק מרובה ואם משום כפילות המזמור, שהרי אומרים אותו לפני הקידוש בשלוש הסעודות, ויש מקום לעשות היכר לשבת על ידי ׳למבצע על ריפתא׳. אכן ׳מזמור לדוד' אינו מופיע בסידורים לפני'המוציא׳ לא ב׳בית מנוחה' ולא ב׳סידור החיד״א׳. גם ב׳תפילת החודש׳ אין הוא מופיע, אבל מופיעה הערה לומר גם 'מזמור לדוד' לפני'המוציא׳.ע"כ

האב נוטל את שתי הכיכרות, מניח את התחתונה הפוכה ועל תחתיתה מניח את תחתית העליונה, אחר כך מגביהן בשתי ידיו. משמיט את העליונה, מברך ׳ברכת המוציא׳ ופורס מן התחתונה, ועונים אחריו גם כאן: ׳ברוך הוא וברוך שמו׳ ו׳אמן.

בלילה בוצעים מן הכיכר התחתונה וביום – מן העליונה.

בוצע פרוסה בעין יפה, מטביל במלח שלוש פעמים, טועם ראשון ואחר כך מחלק למסובים בלי הטבלה במלח שנית, בהושטה ובעדינות ולא בזריקה.

אין אומרים לפני ׳המוציא׳ ׳ברשות מלכא עילאה קדישא׳.

אין פורסים את החלה אלא לאחר ברכת ׳המוציא׳, אבל לפני הברכה אין פורסים וגם אין מסמנים בסכין.

סעורה ראשונה – תפריט של קהילות דרום תאפילאלת

סעודות השבת עשירות בתפריטן, ולכל סעודה תבשילים מיוחדים. להלן התפריט לסעודה ראשונה.

סלטים: בקיץ – סלט עגבניות חי, סלט עגבניות מבושל, חצילים מטוגנים וטבולים ברוטב לימון עם פפריקה.

בחורף – צנוניות, סלק אדום, גזר ולפת מבושלים.

מנות ראשונות: דגי נהר מטוגנים וטבולים ופשטידה העשויה מתפוחי אדמה וביצים (=מגינה). בחורף: יש שמגישים גם רגל קרושה הקרוי ׳למריעד.

מנה עיקרית: קציצות בשר העשויות מבשר טחון בתוספת תפוחי אדמה טחונים הקרויים ׳ליאפראג׳, אותן מטגנים במחבת ואחר כך מבשלים עם גרעיני חומוס שלוקים, קלופים וחתוכים לחצאים, או כדורי בשר טהור מבושלים ללא תוספות הקרויים ׳לתרתוב/ ובעלי יכולת מוסיפים עוף ומרק עוף(למרקה).

לפתן: פרות העונה.

ההנהגה על השולחן

את הלחם אין נוגסים בפה, אלא חותכים ביד ואוכלים קמעא קמעא.

את הדגים נוהגים לאכול בידיים, וסימנך: ׳ובכל דגי הים – בידכם נתנו׳(בראשית ט, ב).

הכול מקפידים ליטול מים אמצעיים לאחר אכילת דגים על ידי שמש המטיל מים על אצבעות המסובים.

נוהגים לסלק סכינים מהשולחן לפני ברכת המזון, לכסות את העצמות, להותיר פת על השולחן ולכסותה.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי שבת קודשעמוד 72

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי- שבת קודש

חלק ג: יום שבת

א. שתיית תה לפני התפילה

1-בכל קהילות תאפילאלת נוהגים לשתות לפני תפילת שחרית של שבת תה חם שהוטמן בתנור השכונתי, וגם אחר הצהריים.

2-אמירת פיוטי הבקשות בקבוצה, נוסח ׳שיר ידידות׳ וכיוצא בו, בהשכמה בשבת לא נהגה בקהילות תאפילאלת, ורק יחידים המשכימים קום אומרים שירי בקשות לשבת.

3-הבקשות לשבת הן בקשות המופיעות בתחילת סידור ׳תפילת החודש׳: ׳קמתי להלל/ ׳יום זה לישראל/ ׳יום השבת אין כמוהו/ ׳יודוך רעיוני/ ׳שירות ותשבחות/ ׳יה רבון עלם ועלמיא׳.

4-בשבת ובראש חודש אומרים את הבקשה ׳שירו לאל נבוני׳ המופיעה שם בסידור ׳תפילת החודש/

ב. ברכות השחר – פרשת חקרבנות – הודו

  • . מתחילים בברכות השחר על ידי מסדר תורן, ואחריהן התורן ממשיך ׳ותתפלל חנה/

2 .מדלגים על קטעי ׳עקדה׳ ו׳רחמים׳ ו׳יהי רצון׳ וממשיכים ׳אשרינו מה טוב חלקנו… אתה הוא אחד…/ אבל מרא דאתרא יש״אברכה לא נהג לדלג.

3.מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת לומר לפני 'הודו׳ במקהלה ובנעימה את הפסוקים הבאים:

בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה׳(צפניה ג, כ).

ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כיח עושי דברו לשמע בקול דברו: ברכו ה׳ כל צבאיו משרתיו עושי רצונו: ברכו ה׳ כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה׳(תהלים קג, כב-כג)

ברכי נפשי את ה׳: ה׳ אלהי גדלת מאיד הוד והדר לבשת(שם קד, א)

ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללוה(שם קו,

מח).

4.מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת שאין אומרים ׳הודו׳ במקהלה ובנעימה, אלא בקריאה קצבית על ידי מסדר יחיד.

ג. סידור הזמירות

1-כל הזמירות נאמרות על ידי מסדר תורן או מסדרים, ולא על ידי הקהל או החזן.

2-סדר קטעי התפילה הנאמרים על ידי מסדרים: ברכות השחר, ׳אתה הוא אחד, ׳הודו׳, ׳רננו׳, ׳יהי כבוד׳, ׳נשמת׳, ׳יוצר.

3-החזן אומר ׳ה׳ מלך׳ פעמיים בנעימה והקהל חוזר אחריו כל פעם, אבל ׳והיה ה׳ למלך… אחד׳ אומר רק החזן ובלא נעימה.

4-מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת לא לומר את הפיוט ׳יגדל אלהים חי׳ שלפני ׳ברוך שאמר׳.

5-אומרים נוסח ׳ברוך שאמר׳ שיש בו פ׳׳ז תיבות.

6-בקהילות דרום תאפילאלת אין אומרים ׳מזמור שיר ליום השבת׳ בעמידה בשחרית, אבל בקצר א־סוק עומדים.

7-מסדר ה׳יוצר׳ הוא האומר ׳בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה׳, וחוזר ואומר לאחר הקהל ׳קדוש קדוש קדוש׳ וממשיך עד ׳יוצר המאורות׳.

8-החזן ממשיך את התפילה מ׳אהבת עולם אהבתנו׳.

9-הקטעים ׳ברוך שאמר׳, ׳ויברך דוד׳, שירת הים ו׳אמת ויציב׳ נאמרים על ידי הקהל ביחד.

10-שירת הים נאמרת במנגינה מיוחדת לשבת, ו׳בשבת שירה׳ של פרשת בשלח ובשביעי של פסח נאמרת בניגון של טעמי המקרא.

11-מנהג ייחודי בקהילות תאפילאלת לומר את הפסוקים ׳ויושע ה׳… וירא ישראל…עבדו׳ בנעימה מיוחדת ראשונה, ומיד עוברים לנעימה השנייה של ׳אז ישיר משה.

12-אין נוהגים לחלק את שירת הים לקטעים הנאמרים על ידי פייטנים, אלא כל השירה נאמרת על ידי כל הקהל.

  1. הנוסח ב׳יוצר׳ הוא ׳בשפה ברורה ובנעימה קדושה׳ ולא ׳ובנעימה, קדשה כולם אחד׳.

ך. פיוטים בתפילה

1 . מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת לא לעשות כל הפסק על ידי אמירת פיוטים מ׳ברוך שאמר׳ ועד אחרי העמידה.

2-גם בחג או כשיש שמחה בבית הכנסת, כגון חתן, אומרים פיוטים רק לפני ׳ה׳ מלך׳ ולפני ׳ברוך שאמד, אבל לא לפני ׳נשמת׳.

3-הפיוט ׳אשירה כשירת משה׳ הנאמר לפני שירת הים בערי מרוקו – אין שרים אותו בכל קהילות תאפילאלת אלא לפני שעולה חתן שירה לספר תורה.

4-הפיוט ׳יגדל אלהים חי׳ הנאמר בכל קהילות מרוקו בתפילת שחרית לפני ׳ברוך שאמר׳ – אין אומרים אותו בקהילות דרום תאפילאלת לא בשבת, לא בחג ולא בימים נוראים

הערת המחבר: אי אמירת פיוטים בתפילה היא בגלל הפסק, וקהילות תאפילאלת הולכות על פי האריז״ל המתריע נגד כל הפסק בתפילה, ואילו שאר קהילות מרוקו נוהגות על פי מסורת קדומה לומר פיוטים באמצע התפילה, דוגמת היוצרות והקרובות באשכנז. על סוגיה זו ראה בפירוט רב ובטוב טעם: אפרים חזן(עורך), הליכות והלכות, ירושלים תשמ״ט, פרקים ד-ה, עמ׳ 70-42. בשאר קהילות מרוקו נהגו להפסיק בפיוטים (נהגו העם, עט׳ לד סעיף יט; דברי שלום ואמת א, עמ' 47; נתיבות המערב, עם' פב סעיף פח; עטרת אבות, שם סעיף פח). בתוניס לא נהגו להפסיק בפיוטים כמו בתאפילאלת (עלי הדם, עם׳ 331 סעיף כב).

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי שבת קודשעמ' 78

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי- שבת קודש

ה. מכירת המצוות וכיבוד בעליות

  1. 1. מנהג מקובל בכל קהילות תאפילאלת למכור את המצוות פעמיים בשנה: שבוע לפני פסח ושבוע לפני ראש השנה, ולא כמו בשאר קהילות מרוקו שבהן מוכרים בכל שבת וחג.

הערת המחבר: ראה ביקורת נוקבת של ר׳ שם טוב גאגין על מכירת העליות: ׳ובימי התלמוד העליות היו נחלקות לפי כבוד האנשים… והיום אינו כן, גלה כבוד מישראל, וכל מי שהכסף בידו ידו על העליונה…׳

לפיכך אין נוהגים לכבד את המתפללים במצוות כגון פתיחת ההיכל, הגבהה וכו' לפי שהכול נמכר לחצי שנה, וכל אחד ניגש בעצמו להתכבד במצווה שקנה.

מטעם זה גם אין נוהגים להזמין מתפללים לעליות, לא בשמו ולא בכל תואר אחר, וקונה העלייה מתכבד בעצמו ועולה לקטע שקנה לאחר שהחזן קורא ׳שלישי בכבוד׳, ׳רביעי בכבוד׳, ׳מפטיר בכבוד'.

מכאן אפוא שאין חשיבות בתאפילאלת לעלייה כלשהי על פני אחרות, שהרי אין מכבדים בעליות אלא מוכרים, והקונה מחליט איזו עלייה חשובה בשבילו: עליית ראשון המיועדת לכוהן במקום שאין כוהן, עליית שני המיועדת ללוי במקום שאין לוי, עליית שלישי הנחשבת חשובה בשאר קהילות, עליית שישי שיש לה חשיבות יתרה על פי הקבלה כנגד ספירת היסוד, עליית שביעי בגלל הקדיש שאחריה לחייבי קדיש או עליית מפטיר.

הערת המחבר: על פי זוהר שלח לך, דף קסד ע״ב: ׳מאן אקרי צדיק מכולהו? שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א׳׳ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לינון דסלקין' (=מי קרוי צדיק מכל העולים? השישי מאותם שבעה. א״ר שמעון ודאי, כי הוא [ר׳ כרוספדאי] לא עלה כל ימיו אלא שישי מעולי התורה). על מקור זה נשען גם האריז״ל (שער הכוונות, חלק א, דרוש ב, קריאת ספר תורה, עמ׳ שיז צד א). ראיה נוספת לכך היא עליית י׳ הדיברות שבמשנה תורה הקבועה לעליית שישי(ר׳ חיים סתהון, ארץ חיים, או״ח סימן קלו, סעיף א).

ברוב קהילות תאפילאלת לא היו כוהנים ולוויים, לפיכך נמכרו גם עליות ראשון ושני לכל אדם.

מרא דאתרא יש״א ברכה נהג לעלות בבית הכנסת שלו עליית שישי, בגלל סגולתה.

הקטעים שנמכרו אחת לחצי שנה הם: א. ׳ותתפלל חנה׳. ב. ׳הודו׳. ג. ׳רננו׳. ד. ׳יהי כבוד׳. ה. ׳נשמת׳. ו. ׳יוצר׳. ז. פתיחת ההיכל. ח. הובלת ספר תורה. ט. גלילה (=הגבהה). י. העליות: ראשון. שני. שלישי. רביעי. חמישי. שישי. שביעי שהוא משלים. מפטיר. יא. קדיש ׳דרבנן׳ וקדיש יתום לתחנותיו.

  • הוצאת ספר תורה

לפני הוצאת ספר תורה אומרים ׳הריני מקבל עלי קבלת התורה׳ ו׳רבש״ע מלא משאלותי לטובה׳ כרשום בסידור ׳תפילת החודש/ ואחריהם – ׳בריך שמיה דמארי עלמא.

בכל קהילות תאפילאלת לפני ׳בריך שמיה דמארי עלמא׳ החזן אומר את הקטע הקצר הבא בשבת: ׳ר׳ שמעון פתח כד מפקין ספר תורה בציבורא למקרי ביה מתפתחין תרעי דרחמי ומעוררין את האהבה לעילא ומבעי ליה לבר נש למימר הכי׳ [=ר׳ שמעון פתח: כאשר מוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי רחמים, ומעוררים את האהבה למעלה, וחייב אדם לומר כך].

מלווים את ספר התורה בדרכו לבימה באמירת הפסוקים ׳כי מציון… אשרי העם… רוממו…׳.

אחר כך החזן אומר ׳ישמחו השמים…׳ ואחר כך ׳על הכל יתגדל ויתקדש…׳.

כשמוציאים יותר מספר תורה אחד מגביהים רק את הראשון.

  • נוסח ברכת התורה

העולה לתורה אומר: ׳ה׳ (=השם) עמכם׳ בלי אדנות, והקהל עונים: ׳יברכך ה״ (=השם).

בנוסח ברכת התורה אומרים: ׳אשר נתן לנו תורתו תורת אמת׳.

בסוף הקריאה נהגו לומר לפני הברכה בתקופה קדומה ׳אמת תורתנו הקדושה תתעלה ותתהדר׳, ואחר כך החלו לקצר ולומר רק: ׳אמת תורתנו הקדושה׳.

בשעת ברכות התורה לא הקפידו על סגירת ספר התורה.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי שבת קודש עמוד 80

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי

 אוצר-המנהגים-קהילות-תאפילאלת.

 

ח. הקריאה בתודה, עליית מוסיפים ומיום חומש

1 . החזן קורא את הפרשה, והעולה לתורה שותק ואינו קורא בלחש.

אם העולה יודע לקרוא, הוא רשאי לקרוא את הקטע שלו כולו.

גם קטן שלא הגיע לגיל בר מצווה עולה למניין שבעה ולמפטיר וקורא בתורה.

באירועי שמחה, כגון מילה וחתן, מרבים בעולים של מוסיף לאחר שישי, וקוראים פסוקים אחרונים של סוף שישי וחוזרים עליהם בכל עלייה.

נהגו לקרוא פעמיים בשני נוסחים של טעמי המקרא את הפסוק ׳ויהי בשכן ישראל… וישמע ישראל׳(בראשית לה, כב).

נוהגים לקרוא ראשון של פרשת בראשית עד ׳אשר ברא אלהים לעשות׳.

לאחר סיום חומש אחד מחמשת חומשי תורה הקהל אומר בישיבה את הפסוק ביחד ובקול רם: ׳חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה״.

ט. ההפטרה

בכל קהילות תאפילאלת אין אומרים את הפזמון ׳קדושת שבת כתקנת עזרא׳ המושר לפני המפטיר בערי מרוקו.

אחרי ברכה ראשונה שלפני ההפטרה הקהל חוזר על המילה ׳באמת׳ אחרי ׳הנאמרים באמת׳.

אין נוהגים שאחד מברך ברכות ההפטרה ואחר קורא את ההפטרה, אלא המברך הוא הקורא.

נוהגים שהמפטיר קורא לפני ההפטרה את הפסוק ׳וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ, וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ; לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי-אָתָּה. ישעיה נא, טז) בטעמי ההפטרה.

כל הקהל קורא את הפסוק האחרון של ההפטרה והמפטיר חוזר עליו, ומיד אחריו המפטיר אומר את הפסוק ׳גאלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל׳(שם מז, ה).

את ההפטרה קוראים מתוך חומש, ולא מתוך ספר קלף של הפטרות.

רק המפטיר קורא את ההפטרה, ואין הפטרה שהקהל קורא או מסייע לקריאתה.

בקהילות תאפילאלת יש שלושה נוסחי נעימות להפטרה: נעימה לשבת המשותפת לשאר קהילות מרוקו, נעימה ייחודית לימים טובים ונעימה ל׳תלתא דפורענותא׳, שהיא הלחן של איכה.

י. לוח ההפטרות בתאפילאלת

מבוא

לוח ההפטרות של קהילות תאפילאלת חופף את לוח ההפטרות של ג׳רבא המופיע ב׳ברית כהונה׳ לר׳ משה הכהן.,

כשהפרשיות מחוברות קוראים את ההפטרה של הפרשה השנייה.

הפטרה של ׳תלתא דפורענותא׳ אינה נדחית מפני הפטרה של ראש חודש. לפיכך קוראים את ההפטרה של ׳תלתא דפורענותא/ ואחריה פסוק ראשון ואחרון של הפטרת ראש חודש.

הפטרה של ׳שבע דנחמתא׳ אינה נדחית מפני הפטרה של ראש חודש. לפיכך קוראים את ההפטרה של ׳שבע דנחמתא/ ואחריה פסוק ראשון ואחרון של הפטרת ראש חודש.

יא. נוסח ׳מי שברך׳ לעולה, לקהל ולמלך

נוהגים לומר ׳מי שברך׳ כל שבת רק בעליות לספר תורה. החזן מברך את העולה, והלה מתנדב סכום מסוים ׳ביד המברך׳.

שאר המצוות נמכרות כאמור אחת לשישה חודשים, לפני פסח ולפני ראש השנה, ואז מברכים את כל מי שזכה בכל מצווה.192

ראה נהגו העם, עט׳ לה סעיף כב. בקהילות תאפילאלת לא התנדבו לבית הכנסת, ומימון ההוצאות נעשה על ידי ההכנסה של מכירת המצוות פעמיים בשנה(מפי אדוני אבי).

נוסח היסוד של ׳מי שברך׳ לעולה הוא ׳מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה אלישע הנביא ואליהו הנביא הוא יברך את השם הטוב פלוני ה׳ ישמרהו ויחיהו ומכל צרה ונזק יצילהו ויכללו בו הברכות כולם וכן יהי רצון ונאמר אמן׳.

תוספות ל׳מי שברך׳:

אם העולה רווק: ׳ויזכהו לחופתו ולשמחתו בחיי אביו ואמו וקרוביו ומדעיו׳.

אם הוא תלמיד: ׳מי שברך… הוא יברך את התלמיד הנעים׳.

אם אין לו בנים: ׳ויפקדהו האל בבנים זכרים׳.

אם יש לו רק בן אחד: ׳וישמור לו בנו חמודו׳.

אם יש לו בנים: ׳וישמור לו בניו הנעימים ויוסיף לו עוד אחרים׳.

במועדים: ׳ויזכהו לרגלים ולמועדים הבאים עלינו לטובה ונאמר אמך.

בראש השנה: ׳ויכתבהו האל בספר חיים טובים׳.

ביום כיפור: ׳ויכתבהו ויחתמהו האל בספר חיים טובים׳.

  1. נוסח ׳מי שברך׳ לקהל. נוסח זה הוא מפי אדוני אבי ומפי ר׳ יצחק ב״ר מכלוף שטרית מנצרת:

יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה מי שברך אבותינו הקדושים והטהורים אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן, דוד ושלמה, וכל הקהל הקדוש הזה הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וישזיב את כל הקהל הקדוש הזה. גדולים וקטנים. אתון ונשיכון ובניכון וטפליכון (ותלמידיכון=נוסח בבא צאלי) וכל מה דילכון. מלכא דעלמא יברך יתכון, וישמע בקל צלותכון. תתפרקון ותשתזבון מכל צרה ועקתא. ויהא מימרא דה׳ בסעדכון ויגן בעדכם, ויפרוש סוכת שלומו עליכם, ויטע בינינו וביניכם אהבה ואחוה חדוה שלום ורעות ויסלק שנאת חינם מביניכם ויאמר די לצרותיכם, ויזמין פרנסתכם, וישלח רפואה למחלתכם, ויחיש לגאלכם, ויסמוך נפילתכם, ויבטל מעליכם כל גזרות קשות ורעות, וישלח רפואה למחלתכם. (בחורף: ויעננו האל בגשמי רצון ברכה ונדבה) ויקיים ה׳ מקרא שכתוב ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם (בשבת שובה: ויכתבכם האל בספר חיים טובים) וכן יהי רצון ונאמר אמן.

נוסח הברכה למלך

על היחס החיובי של מלכי מרוקו לקהילות היהודיות שבתוכה ועל הקשרים בין בית המלוכה לקהילה היהודית, במיוחד המלכים האחרונים של השושלת העלאוית, כולל המלך מוחמד השישי הנוכחי, אביו חסן השני, סבו מוחמד החמישי וסבא רבה שלו מולאי יוסף, נכתבה סקירה בכרך הקודם. זהו הרקע להבנת ההקפדה בבתי הכנסת בכל מרוקו לברך את המלך, במיוחד בליל כיפור.

בתקופת כהונתו של ר׳ מאיר אביחצירא, מרא דאתרא דארפוד, פרסם ר׳ מאיר במכתב שהופץ בכל בתי הכנסת (של כל קהילות תאפילאלת) לומר את נוסח ׳הנותן תשועה למלכים׳ עבור מלך מרוקו מוחמד החמישי. להלן נוסח המכתב:

הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים, ומלכותו מלכות כל עולמים. הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה, הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויגדל וינשא למעלה את אדוננו המלך, סידי מוחמד בן יוסף, ירום הודו. מלך מלכי המלכים ברחמיו יחיהו וישמרהו, ומכל צרה ויגון ונזק יצילהו. מלך מלכי המלכים ברחמיו ירום ויגביה כוכב מערכתו, ויאריך ימים על ממלכתו. מלך מלכי המלכים ברחמיו יתן בלבו ובלב יועציו ושריו רחמנות לעשות טובה עמנו. בימיו ובימינו תושע יהודה, וישראל ישכן לבטח, ובא לציון גואל, וכן יהי רצון ונאמר אמן.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-עמ' 92

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי

אוצר-המנהגים-קהילות-תאפילאלת.

יב. תפילת מוסף

בדרך כלל מקפידים לומר חזרת הש׳׳ץ של תפילת מוסף.

בשבת שמחה כגון שבת חתן, שבה התפילה מתארכת זמן רב, מתפללים חזרה מקוצרת.

בקצר א־סוק אין אומרים חזרה של תפילת מוסף כלל.

׳כתר יתנו לך׳ רק החזן אומר, והקהל עונה ׳קדוש קדוש…׳.

חסידים ואנשי מעשה אינם מקפלים את הטלית עד מוצאי שבת.

יג. שעודה שנייה, קידוש וזמירות

  1. 1. סדר הקידוש של שחרית – כרשום ב׳תפילת החודש׳: פותחים ב׳כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא׳, אחר כך משניות מסכת כלים פרק א משניות ו-ט, ׳עשר קדושות הן׳, ומשנה א מפרק ב, ׳כלי עץ וכלי עור', זוהר ׳ביומא דשבתא׳, ׳אתקינו סעודתא׳, ׳אסדר לסעודתא׳, ׳חי ה׳ וברוך צורי׳, ׳מזמור לדוד׳, ׳אל נערץ׳, זוהר ׳קידושא דיומא׳,'לשם יחוד׳, ׳אם תשיב משבת׳, ׳ושמרו׳ וברכת ׳בורא הגפן׳ על היין, או ׳שהכל׳ על מאחיא.

שלא כמנהג ערי מרוקו, אין נוהגים בתאפילאלת לטעום בין הקידוש לנטילה, אלא תכף לקידוש נוטלים ידיים ושרים ׳למבצע על ריפתא׳(בלי ׳מזמור לדוד׳), בוצעים על הפת(הכיכר העליונה) ואוכלים סעודה שנייה של שבת.

אדם המוזמן לסעודה בבית אחר באמצע הסעודה שבביתו לוקח עמו חתיכת לחם ומברך ברכת המזון בבית השני.

תפריט הסעודה: סלטים למיניהם, דגים כמו בסעודה ראשונה, תפוחי אדמה אפויים בתנור בקדרה נפרדת, ביצים שלוקות בקדרה נפרדת, חומוס בקדרה נפרדת, בשר בקדרה נפרדת, לפעמים גם קדרה של עדשים בקיץ או של גריסי חיטה (להריסה), במיוחד בחורף, ולבסוף פרות העונה.

שרים זמירות שבת המופיעים ב׳תפילת החודש׳: ׳יום זה מכובד', ׳יום שבתון', ׳כי אשמרה שבת', ׳שמרו שבתותי', ׳דרור יקרא׳, ושירים ופיוטים נוסח ׳יגל יעקב׳.

מרא דאתרא יש״א ברכה היה פותח בשיר של מור אביו ר׳ מסעוד אביחצירא, ׳יום השבת טוב להודות׳.

יד. מנחה של שבת

סמוך לפני מנחה נהוגה הקריאה העונתית בכתובים: משלי, איוב או דניאל, וכן פרקי אבות.

בתקופה קדומה היה החזן מתעטף במנחה בטלית, וכן חסידים ואנשי מעשה.

במנהג זה המשיך מרא דאתרא יש״א ברכה, שנהג להתעטף בטלית במנחה לפני ׳ואני תפילתי׳.

בקצר א־סוק נהג ר׳ אברהם לעסרי לברך על הטלית ולהתעטף לפני מנחה.

גם במנחה של שבת אין אומרים ׳פתח אליהו/ אלא פותחים ׳למנצח על הגתית…/ ׳אשרי׳ ו׳ובא לציון…׳, ׳חצי קדיש׳ ואחר כך ׳ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׳ פעמיים.

נוהגים לומר בפתיחת ההיכל נוסח ׳ואני תפלתי… פתחו לי שערי צדק׳ המופיע בסידור ׳תפילת החודש׳ במקום הבקשה 'בריך שמיה דמארי עלמא׳, שאין אומרים אותה אלא בשחרית של שבת.

בתפילת ׳מעין שבע׳ הנוסח הוא ׳והנחילנו ה׳ אלהינו באהבה וברצון שבתות קדשך וינוחו בם כל ישראל מקדשי שמך׳.

אחרי זה החזן אומר את שלושת הפסוקים של ׳צדקתך׳ ברצף, ולא לסירוגין החזן פסוק והקהל פסוק.

טו. שעודה שלישית

1 . אין נוהגים לעשות סעודה שלישית בבית הכנסת, אלא בבית.

כל המתפללים הולכים לבתיהם ועושים סעודה שלישית בלחם משנה בהשתתפות כל בני המשפחה, ומכינים מערב שבת תבשיל בשר בתנור השכונתי לכבוד סעודה זו.

סדר סעודה שלישית – כמובא ב׳תפילת החודש׳: זוהר ׳תא חזי בכל שתא יומין, ׳אתקינו סעודתא׳, ׳בני היכלא דכסיפין, ׳מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר׳, ׳ויאמר משה אכלוהו היום׳, ברכת ׳שהכל׳ על המים, נטילת ידיים, ׳למבצע על ריפתא/ ׳המוציא׳, הסעודה וברכת המזון.

חסידים ואנשי מעשה, כגון מרא דאתרא יש״א ברכה, נהגו לומר משניות – שמונה פרקים אחרונים של מסכת שבת.

חלק ד: שבתות מיוחדות

א. שבת שירה

׳שבת שירה׳ היא שבת פרשת ׳בשלח׳ שבה קוראים את שירת הים.

את שירת הים אומרים בנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, ואחריה ׳ותקח מרים הנביאה׳ בטעם עליון.

העלייה לשירת הים בפרשת 'בשלה׳ אינה נכללת במכירת העליות החצי־שנתית, ונמכרת לחוד אחת לארבע או חמש שנים לבעלי חזקה.

בכל קהילות תאפילאלת אין שרים את הפזמון ׳אשירה כשירת משה׳ לפני שירת הים כבשאר ערי מרוקו, אלא לפני עליית חתן שירה לספר תורה.

בתום התפילה עושים בבית הכנסת קידוש על מאחיא, ובני משפחת חתן שירה מחלקים למתפללים ביצים קשות, כעכים, אגוזים ושקדים.

לגבי מספר הביצים, בריסאני חילקו לכל אחד שלוש ביצים: אחת אוכלה בבית הכנסת ושתיים נוטלן לביתו, ולחזן – חמש ביצים, אולם ועד הקהילה בארפוד צמצם את כמות הביצים לאחת לכל מתפלל.

יש שעושים סעודה בבית לכבוד השירה, ומוזמנים לה אורחים נכבדים מבית הכנסת.

מנהג השירה נמשך עדיין אצל כמה משפחות בישראל, כמו משפחת ר׳ יצחק ב״ר מכלוף שטרית מנצרת עילית, וכמו מנהגה של הרבנית אסתר לוי ז״ל, המכונה לאלא סתי חזאן, לעשות סעודת שבת שירה בביתה במשך שנים באשדוד.

גם בשמחת תורה כל אחד מהחתנים, חתן ׳וזאת וברכה׳ וחתן ׳בראשית׳, קרוי ׳חתן שירה׳ ומביא לבית כנסת כיבוד כמו בשבת שירה.

ב. שבת עשרת הדיברות

שבת עשרת הדיברות היא שבת פרשת ׳יתרו׳ ופרשת ׳ואתחנן׳ הקרויה גם ׳שבת לעסר׳.

לפני ׳ה׳ מלך׳ נהגו לשיר את הפיוט ׳שמעו בנים מוסר אב׳ לר׳ יעקב אביחצירא, ואחריו אומרים ׳ה׳ מלך׳ בנעימת הפיוט.

העלייה לעשרת הדיברות אינה נכללת במכירת העליות החצי־שנתית.

לעלייה זו מתכבד אחד מחכמי אביחצירא, ובהעדרו – החזן הקורא בתורה.

לפני קריאת עשרת הדיברות החזן אומר פיוט הקשור למתן תורה.

בגיגלאן ובריסאני נוהגים לומר את הפזמון הבא:

אָשִׁיר שֵׁירַתִּי בְּפִי וּלְשׁוֹנִי

לְאֵל כָּל דָּר עֲלִיָּה

נָתַן תּוֹרָה לְאֻמָּה טְהוֹרָה

עַל יַד מְהֵימָנָא רָעֲיָא

 

בְּיוֹם שְׁלִישִׁי צִוָּה אֶל תַּגִּישִׁי

תְּקַבֵּל תּוֹרָה נְקִיָּה

בָּרֵךְ עַל סֵפֶר תּוֹרָה

 

בקריאת עשרת הדיברות בפרשת ׳יתרו', בפרשת 'ואתחנן׳ ובחג השבועות כל המתפללים עומדים, כשראשיהם עטופים בטלית.

בעת שהחזן קורא את מצוות לא תעשה של עשרת הדיברות: ׳לא תרצח׳. ׳לא תנאף׳. ׳לא תגניב׳. ׳לא תענה ברעך עד שקר׳. ׳לא תחמיד׳ – העם עונים אחרי כל אחת: ׳ה׳ הצילנו׳ במקהלה חרישית, בקול דממה, באימה ובכובד ראש.

לאחר עשרת הדיברות וברכת העולה החזן אומר ׳מי שברך׳ לקהל.

 

הערת המחבר: כמנהג שאר קהילות מרוקו (נהגו העם, עמ׳ כב סעיף י: נוהג בחכמה, עמ׳ קמג סעיף ט: דברי שלום ואמת א, עמ׳ 71; נתיבות המערב, עמ׳ פח סעיף קכה: זוכר ברית אבות, עמ׳ 49 סעיף כג, ועמ׳ 75 סעיף ט). המנהג לעמוד בעשרת הדיברות הוא גם מנהגן של כל קהילות צפון אפריקה – אלג׳יר, ג׳רבא, תוניס ולוב – וכן אשכנז, תימן, אמשטרדם, בגדד ולונדון(ראה קונטרס מנהגי קהילות ישראל, נספח לעטרת אבות ב).

העמידה בעשרת הדיברות היא נושא שאין לו אזכור במקורות הראשונים. הרב עובדיה יוסף בספרו יחוה דעת, ח״א, סימן כט, פסק שאין לעמוד מחשש של תרעומת המינים, שלא יאמרו ׳רק אלו ניתנו מסיני ולא שאר פרשיות התורה', תוך שהוא מתבסס על אחת מתשובות הרמב״ם שפורסמה משנת תרצ״ד. הרב שלמה טולידנו בספרו דברי שלום ואמת, ח״א, במאמר ה, מגן על מנהג העמידה בעשרת הדיברות ומביא שמות חכמים מן האחרונים המצדדים במנהג זה: ר׳ שמואל אבוהב, ר׳ יהודה עייאש, החיד״א, הרב עובדיה הדאיא, הרב משה פיינשטיין ור׳ אליעזר ולדנברג. הרב טולידנו מביא חמש טענות לחיזוק המנהג: א. מנהג העמידה קדם לרמב״ם. ב. חששו של הרמב״ם מפני תרעומת המינים תאם את מצב זמנו שבו מעמד הקראים היה חזק, והם עמדו בעשרת הדיברות. ג. תמיכתו של הרשב״ץ, שנחשב מגדולי הראשונים, במנהג זה באלג׳יר. ד. גם הנוהגים לשבת בעשרת הדיברות עדיין ממשיכים לעשות הבחנה בעלייה של רב מיוחד לעשרת הדיברות. ה. הייחוס של תשובת הרמב״ם מפוקפק. גם מחבר עטרת אבות מקדיש שמונה עמודים להבאת מקורות(פרק כד, סעיף ו) המצדדים והתומכים במנהג, תוך מגמה של חיזוק המנהג על ידי ציון שמות נוספים של חכמים, ובעיקר על סמך ביקורתו של החוקר הגאון ר׳ יוסף קפאח, מומחה ומהדיר כתבי הרמב״ם, הטוען שאיגרות הרמב״ם הן מפוקפקות, ׳והאל ברחמיו יצילני מלהיכשל בהן והם ידשדשו בנפשם ויטבעו בבוצם ורבינו הרמב״ם וכסאו נקי', ומכיוון שהטיעון המרכזי בתמיכת המנהג הוא איגרת הרמב״ם המפורסמת – הרי שהכול מתבטל.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזריעמ' 97

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי

אוצר-המנהגים-קהילות-תאפילאלת.

ג. שכת תוכחה

שבת תוכחה היא שבת פרשת ׳בחֻקֹתי׳ ופרשת ׳כי תבא

לתוכחה של ׳בחקתי׳ ושל ׳כי תבא׳ (וכן לפרשת ׳סוטה׳) אנשים חששו לעלות, לפיכך נהגו לתת עליות אלו לעניים תמורת נדבה כדי להפיג את החששות ולעודד עלייה לתורה, גם לתוכחה.

הערת המחבר: השווה נתיבות המערב, עמ׳ פח סעיף קכו. בקצר א־סוק היה אדם זקן ששילמו לו והלך מבית כנסת לבית כנסת לעלות לקריאת התוכחה. כמה סיפורים לא נעימים הילכו בנושא זה, דוגמת איש אחד שעלה לתוכחה וכשירד והושיט ידו לאיש מכובד שישב בתיבה הבריח הלה את ידו כדי להימנע ממגע יד עם זה שעלה לתוכחה. ועוד מעשה באיש אחד ושמו בא חאקו(יצחק) שעלה לפרשת סוטה, ולמחרת נסחף בזרם הנהר שעלה על גדותיו וטבע, ואשתו באה לבית הכנסת וצעקה על הקהל שהעלוהו לפרשת סוטה (מפי ר׳ בנימין ב״ר אברהם לעסרי).

בארפוד הבטיחו הפטרת יונה במנחה של יום כיפור לעולה בתוכחה של ׳כי תבא

בגיגלאן מעלים איש זקן לתוכחה.

בראשונה לפני קריאת פסוקי התוכחה, לאחר שהעולה כבר בירך, והחזן סיים לקרוא את הפסוקים ה׳טובים/ נהגו להפסיק ולומר פסוקים אלו:

מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקוּץ בְּתוֹכַחְתּוֹ

כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה

וּלְמוֹכִיחִים יִנְעַם וַעֲלֵיהֶם תָּבִיא בִּרְכַּת טוֹב.

משלי ג, יא-יב

אחריהם התחיל החזן את פרשת התוכחה.

אולם לאחר שפסוקים אלו החלו לעורר חששות בלב עולי התוכחה, נמנעו מלאמרם.

לאחר עליית התוכחה החזן אומר ׳מי שברך׳ לקהל.

חלק ה: מוצאי שבת

א. מזמורים וקטעים הנאמרים לפני עיבית

כשעה לפני ערבית בכל קהילות תאפילאלת קוראים את הקטעים ׳אלפא ביתא׳ (תהלים קיט), ׳מכתם לדוד׳ (שם טז), ׳אשרי אדם משכים ומעריב׳, ׳אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא׳, ׳ויהי נועם׳, ׳פתח אליהו׳, ׳לדוד ברוך ה׳ צורי׳ (תהלים קמד).

פעמיים בניסן אומרים בכל קהילות תאפילאלת במוצאי שבת את הקטע ׳חסדי ה׳ אזכיר תפילות׳.

  1. 1. תפילת ערבית

מתפללים ערבית כמו ביום חול.

החזן אומר בקול בינוני את כל הברכה ׳אתה חוננתנו' להזכיר לקהל.

אם חל יום טוב באמצע השבוע מתחילים מ׳ארך ימים׳.

שבע פעמים בשנה אין אומרים ׳שובה׳ במוצאי שבת אם עתיד לחול יום טוב באותו השבוע, אלא מתחילים ׳ואתה קדוש׳: במוצאי שבת שלפני פסח, לפני שביעי של פסח, לפני שבועות, לפני ראש השנה, לפני יום כיפור, לפני סוכות ולפני שמיני עצרת.

ג. סדר ההבדלה בבית הכנסת

אחרי התפילה אומרים ׳אליהו הנביא׳, ואחריו ׳אלהינו ואלהי אבותינו׳, ׳שערי אורה׳, ׳ויתן לך האלהים׳ והבדלה.

ההבדלה ביין או בחמר מדינה (מאחיא) נעשית בישיבה, הן בבית הכנסת והן בבית.

מברכים ׳בורא מיני בשמים׳ על עלי בשמים יבשים מסוג ציפורן הקרויים ׳נוואד, ארוזים בקופסאות קטנות ומנוקבות, ולא על הדסים או עשבים ירוקים אחרים.,

ד. סדר ההבדלה בבית

בני המשפחה יושבים במרכז הבית סביב מגש עגול ומיוחד לתה, ובו קנקן תה וכוסות.

בקהילות דרום תאפילאלת בעל הבית קורא פסוקים ראשונים מפרשת ׳וישלח׳ (בראשית לב, ד-יג): ׳וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום…׳ עד ׳ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב׳ הכל בטעמי המקרא.242

אחר כך כל בני המשפחה שרים ביחד את הפיוט ׳במוצאי יום מנוחה', אחריו ׳אמר ה׳ ליעקב׳ ו׳המבדיל בין קודש לחול׳ המופיעים בסידור ׳תפילת החודש׳.

לבסוף ראש המשפחה אומר ׳שערי אורה׳ המיוסד על א״ב, כל אות שלוש פעמים:

שערי אורה – שערי אהבה ואחוה – שערי אריכות ימים ושנים.

שערי ברכה – שערי בינה בתורה – שערי בית מקדשו.

שערי גילה – שערי גאלה – שערי גדֻלה.

שערי דיצה – שערי דעה – שערי דבקות באל.

שערי הוד והדר – שערי השקט והצלה – שעדי הצלחה והרוחה.

שערי ועד טוב – שערי ותיקות – שעדי ותרנות.

שעדי זמרה – שערי זכיות – שערי זריזות.

שערי חדוה – שערי חמלה – שערי חן וחסד.

שערי טובה – שערי טהרה – שערי טל ומטר לברכה.

שערי ישועה – שערי ישוב הדעת – שערי יראת שמים.

שערי כפרה – שערי כלכלה – שערי כבוד.

שערי למוד תורה לשמה – שערי לב טוב – שערי לוית חן וחסד.

שערי מענה – שערי מזונות ברוח – שערי מחילה.

שערי נחמה – שערי נעימות קול – שערי נקיות.

שערי סליחה – שערי סיעתא דשמייא – שערי סודות תורתו.

שערי עזרה – שערי ענוה – שערי עטור.

שערי פדות – שערי פרנסה טובה – שערי פריה ורביה בבנים ובתורה.

 שערי צדקה – שערי צהלה – שערי צמיחת קרן משיח צדקנו בקרוב.

שערי קוממיות – שערי קבול תפלות – שערי קֵרוּן פנים.

שערי רפואה שלמה – שערי רוממות אל – שערי רצון.

שערי שלום – שערי שלוה – שערי שמחה.

שערי תורה – שערי תשובה – שערי תפלה.

כְּדִכְתִיב וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵה'. מָעוּזָם בְּעֵת צָרָה:
וַיַּעַזְרֵם ה' וַיְּפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיושִׁיעֵם. כִּי חָסוּ בו:
וְנֶאֱמַר חָשַׂף ה' אֶת זְרועַ קָדְשׁו לְעֵינֵי כָּל הַגּויִם. וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלהֵינוּ:
וְנֶאֱמַר קול צופַיִךְ נָשְׂאוּ קול יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ. כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּון:

וְקַיֵּם לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלום מְבַשֵּׂר טוב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה. אומֵר לְצִיּון מָלַךְ אֱלהָיִךְ:

שלא כבערי המרכז במרוקו אין נוהגים לומר בתאפילאלת בהבדלה את הפזמון ׳אברך את שם האל ולא לצחוק בברכת הגפן כבשאר קהילות.

סעודת דוד המלך: חכמי אביחצירא וכן תלמידי חכמים וחזנים הקפידו על סעודה רביעית של דוד המלך.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזריעמ' 101

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי- ראש חודש

אוצר-המנהגים-קהילות-תאפילאלת.

פיק חמישי

ראש חודש וברכת הלבנה

שבת שלפני ראש חודש (=שבת הכרזת החודש, או ׳שבת מברכים׳)

א -בשבת שלפני ראש חודש החזן אומר ׳יהי רצון׳ רמי שעשה נסים׳ בנוסח תפילת החודש.

[כבשאר קהילות מרוקו(נתיבות המערב, עט' קו סעיף א; עטרת אבות, פרק טו, סעיף א). הטעם להכרזת החודש הוא כדי שייזהרו בדברים התלויים בו, כגון איסור הספד, הימנעות ממלאכה על ידי נשים, תזכורת לאמירת הלל, קריאה בתורה בר״ח ותפילת מוסף (אור זרוע, חלק ב, סימן תנג), והשווה מאמרו של ר׳ יוסי ׳מימי לא התפללתי מוסף כל זמן שלא ידעתי אימתי ראש חודש׳(ירושלמי סנהדרין פרק ה הלכה ג).]

ב-בשבת שלפני ראש חודש תשרי אין מכריזים על ראש חודש.

[מכמה טעמים: א. משום שנאמר ׳בכסה ליום חגנו׳(תהלים פא, ד), חודש שהוא מכוסה (מגן אברהם, סימן תיז, סעיף קטן א). ב. כיוון שראש חודש תשרי הוא ראש השנה הכול יודעים, ואין צריך להזכיר קודם לכן(משנה ברורה, שער הציון, ס׳׳ק ד). ג. לפי שאינו נקרא ׳ראש חודש׳ כלל,אלא ראש השנה(ערוך השלחן).]

ג-גם בשבת שלפני ראש חודש אב אין מכריזים על ראש חודש, וסימנך ׳במספר ירחים אל יבא׳(איוב ג, ו); החזן אומר רק ׳מי שעשה נסים/ ובמקום ׳יהי רצון׳ אומר ׳מחדש חדשים׳, שהוא סיום נחמה של הקינה ׳אשחר עדתי׳.

שכשם שאיוב קילל את יום לידתו שלא יבוא במספר החודשים, כך אין לברך חודש זה של פורענויות (מרדכי, מועד קטן, סימן תתקלד בשם תוספות שבת; מגן אברהם בשם כנסת הגדולה).

ד- רק החזן עומד בברכת החודש, והמתפללים יושבים.

כמנהג קהילות מרוקו(נתיבות המערב, עט׳ קו סעיף א; עטרת אבות, פרק טו, סעיף א; דברי שלום ואמת ג, עמ׳ 244). בעניין זה ידועים שני מנהגים: א. מנהג עמידת הקהל בעת 'ברכת החודש', דוגמת האשכנזים וקהילות אחרות, ומנהג הישיבה בעת ׳הכרזת החודש', דוגמת קהילות תאפילאלת ומרוקו. אלה וגם אלה נסמכים על אחד משני מעמדים או טקסים שנתקיימו בקידוש החודש בתקופת המשנה והתלמוד. היושבים מתבססים על הסברה שהכרזת החודש היא מעין קידוש החודש, שבו בית הדין ישב כדין כל מושב בית דין, והעומדים מתבססים על הסברה שברכת החודש היא מעין קידוש החודש על ידי כל העם באמירת ׳מקודש מקודש', שהיה בעמידה. ראה בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ויקרא, סעיף ז. על נושא זה בפירוט רב ובטוב טעם ועניין ראה הרב אליהו בקשי־דורון, ׳הכרזת החודש או ברכת החודש׳, שנה בשנה (תשנ״ד), עמ׳ 176-171.

ה- אין נוהגים להזכיר את המולד.

ו- בברכת החודש נוהגים להוסיף תואר לרוב החודשים:

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש מר חשוון.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש טבת יֵהפך לשמחה.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש אדר המהודר.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש ניסן המלומד בנסים.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש זיו אייר.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש סיוון המוכתר בכתר תורה.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש תמוז יֵהפך לשמחה.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש אב הרחמן.

בסימן טוב יהי לנו ראש חודש אלול המרוצה.

ז -בברכת היום בחודש אומרים ׳בשבת קודש׳: ׳יהא לנו ראש חודש… ביום פלוני בשבת קודש׳.

ח -כשנמשך ראש חודש יומיים, כמו שני־שלישי, אומרים: ׳ביום שני וביום שלישי בשבת קודש׳.

ט -כשחל ראש חודש בשבת אומרים: ׳יהא לנו ראש חודש פלוני ביום שבת קודש׳.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי– ראש חודש-עמ' 104

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-ראש השנה

אוצר-המנהגים-קהילות-תאפילאלת.

ראש השנה

א. ערב ראש השנה

חסידים ואנשי מעשה, וכן נשים, מתענים בערב ראש השנה עד לפני מנחה.

בערב ראש השנה לאחר שחרית עושים התרת נדרים.

המנהג בכל קהילות תאפילאלת שלאחר התרת נדרים המתפללים משלמים נדרים, תרומות ועליות שנדבו לבית הכנסת ולחזן בשעת עלייה לתורה, ופורעים את חובם עבור קניית מצוות שקנו מאחרי פורים ואילך.

אין משתטחים על קברי אבות בערב ראש השנה.

  1. 1. תפילת ליל ראש השנה

סדר התפילה של ליל א׳ הוא על פי ׳זכור לאברהם׳: ׳לשם יחוד', ׳יהי רצון, ׳ונח מצא חן…׳ עשר פעמים, 'אחות קטנה׳, ׳למנצח׳, ׳טוב להודות׳, ערבית.

בתום התפילה החזן אומר את תפילת הפרנסה: ׳לדוד מזמור הארץ ומלואה׳(תהלים כד), והקהל חוזר על המזמור, ואחר כך החזן אומר ׳יהי רצון, אחר כך קדיש ׳יהא שלמא/ ׳ברכו׳, ׳עלינו לשבח׳ ושוב קדיש ׳יהא שלמא׳ ו׳יגדל/ ואין אומרים ׳לדוד ה׳ אורי וישעי׳.

נוהגים שאחד אומר את תפילת העמידה בקול רם, והכול עוקבים אחריו בלחש בכל התפילות: ערבית, שחרית, מוסף וגם מנחה.

גם בקצר א־סוק אמרו בקול את תפילות העמידה, וגם בחגים ׳אתה בחרתנו׳.

אין מכפילים בקדיש ׳לעילא לעילא׳.

אומרים ׳עושה השלום במרומיו׳.

סדר התפילה של ליל ב׳ כמו בליל א׳, אבל אין אומרים בו לא ׳אחות קטנה׳ ולא ׳חון תחון׳.״

קידוש וברכות של ליל ראש השנה

אין אומרים את הפסוקים לפי הסדר הכתוב ב׳בן איש חי׳: ׳ונח מצא חן בעיני ה״ (שתים עשרה פעמים), ׳ויזרע יצחק׳(שתים עשרה פעמים), ׳כי עמך מקור חיים׳ (עשר פעמים), ׳אור זרוע לצדיק׳(שבע עשרה פעמים), ׳ואמרתם כה לחי׳(עשר פעמים). כך היה מנהגו של מרא דאתרא יש״א ברכה שלא לאמרם, אבל בארץ יש מי שהחלו לאמרם כ׳בן איש חי

מקדשים על היין או על מאחיא, נוטלים ידיים, מברכים ׳המוציא,, מטבילים את הפת במלח כרגיל ולא בסוכר.

מברכים על הסימנים לאחר נטילת ידיים וברכת ׳המוציא,.

סדר ברכות הסימנים הוא כמובא במחזור ׳זכור לאברהם לראש השנה,: תפוח בדבש, כרתי(במקום כרתי אוכלים לכטרא = סוג של עלי סלק ירוקים וגדולים), סלקא (סלק אדום), תמרים, קרא(=דלעת), רוביא(=שעועית יבשה), רימון, דגים, ראש כבש.

מבין פרות העץ מברכים תחילה על התפוח.

מרא דאתרא יש״א ברכה נהג לאכול גם שומשמין, סמל לריבוי.

בסוף הסעודה אומרים זוהר ומשניות מסכת ראש השנה.

בראש השנה נמנעים מאכילת דברים חמוצים, חריפים או שחורים כמו חצילים.

בקידוש ליל שני של ראש השנה מניחים לכתחילה פרי חדש על השולחן ומברכים ׳שהחיינו׳ בסוף הקידוש, וגם אם אין פרי חדש מברכים ׳שהחיינו׳.

סדר תפילת שחרית

פותחים ב׳רבונו של עולם׳, ׳כל ברואי מעלה ומטה׳, הפיוט ׳יה שמך ארוממך׳ ואחר כך ׳ותתפלל חנה׳.

שלא כבשבתות וימים טובים שבהם מדלגים על פרשת העקדה ומתחילים מ׳אשרנו מה טוב חלקנו׳, בראש השנה מתחילים כמו בחול מפרשת העקדה.

החזן אומר דרוש לראש השנה לפני ׳ה׳ מלך׳.

בקהילות דרום תאפילאלת נהגו לומר לפני ׳ה׳ מלך׳ את הפיוט ׳ה׳ ה׳ אל מושיע וגואל / אל נדרש לכל שואל׳  ואחריו ׳ה׳ מלך׳ בנעימת הפיוט.

בקהילות דרום תאפילאלת אין אומרים ׳יגדל אלהים חי׳ אחרי ׳רננו׳, אלא ׳האדרת והאמונה׳ ואחר כך ׳ברוך שאמר׳.

בכל קהילות תאפילאלת אין מעמידים סומכים בתיבה, והחזן אומר את כל קטעי התפילה.

לפני החזרה אומרים ׳ה׳ שמעתי שמעך יראתי׳, ׳אתאנו לחלות׳, ׳אוחילה לאל׳.

בקהילות דרום תאפילאלת לאחר החזרה של תפילת שחרית אומרים: ׳ה׳ יום לך אערוך תחינה׳ ו׳אלהי אל תדינני׳.

פיוטים לראש השנה – מנהגים ייחודיים לקהילות דרום תאפילאלת

אין מרבים בפיוטים בראש השנה, ובוודאי לא בהפסק תפילה.

הפזמון ׳יה שמך ארוממך׳ לר׳ יהודה הלוי נאמר לפני ׳ותתפלל חנה׳.

הפיוט ׳האדרת והאמונה׳ נאמר לפני ׳ברוך שאמר׳.

הפיוטים ׳ה׳ יום לך אערוך תחינה׳ ו׳אלהי אל תדינני׳ נאמרים לאחר החזרה של תפילת שחרית.

שאר הפיוטים המופיעים ב׳זכור לאברהם׳ – ׳שואף כמו עבד, ׳שופט כל הארץ׳ ו׳ידי רשים׳ – אין נוהגים לאמרם.

גם את הפיוט ׳ונתנה תקף׳ לא נהגו לומר, אבל יש שהיו מלמדים אותו לתלמידים לפני ראש השנה.

אומרים את הפיוט ׳ה׳ שמעתי שמעך יראתי ה״ לפני חזרה של שחרית.

בריסאני ובגיגלאן אומרים את כל הפיוטים הנ״ל בשחרית לפני ׳ותתפלל חנה׳.

בריסאני אומרים ׳ונתנה תקף׳ בחזרה.

בקהילות צפון תאפילאלת, כמו בקצר א־סוק, אומרים את הפיוטים בראש השנה במקומם, כבשאר קהילות מרוקו וכפי שמופיעים במחזור התפילה, בלי חשש להפסק.

דרוש והוצאת ספר תורה

חזנים תלמידי חכמים אומרים דברי תוכחה לקהל בבית הכנסת בראש השנה יותר מפעם אחת, ובעיקר לפני תקיעות השופר.

מרא דאתרא יש״א ברכה נהג לומר דברי כיבושין שלוש פעמים בתפילה: לפני ׳ה׳ מלך/ לפני ׳ברוך שאמר׳ ולפני הקריאה בתורה.

תקיעות בשופר

אין אומרים ׳עת שערי רצון׳ בעמידה ליד ההיכל לפני הוצאת ספר תורה, אלא בישיבה לאחר החזרת ספר תורה להיכל לפני התקיעות.

אין נוהגים למנות תוקע, אלא החזן הוא התוקע.

אין מקריאים לתוקע את סדר התקיעות.

התוקע שוהה קצת בין תשר״ת לתש״ת ובין תש״ת לתר״ת.

סדר התקיעות – כמקובל בשאר הקהילות.

תהלים

קוראים תהלים בראש השנה לאחר סעודת היום.

יש משכימים לומר כל התהלים פעמיים כמניין ׳כפר׳ לפני שחרית בבית הכנסת.

מתפללי בית הכנסת ע״ש בבא צאלי בארפוד היו קוראים מחצית ספר תהלים ביום א׳ ומחציתו ביום ב׳.

בישול ואפייה בראש השנה

נוהגים לבשל בשני ימי ראש השנה דבר יום ביומו.

יש שנהגו לאפות לחם בראש השנה, במיוחד ביום השני של החג שחל בערב שבת.

תשליך

יום ראשון של ראש השנה אחרי תפילת מנחה הולכים המתפללים מכל בתי הכנסת אל הנהר ושם אומרים ׳תשליך׳.

אם חל יום ראשון של ראש השנה ביום שבת דוחים את אמירת התשליך למחרת.

בקצר א־סוק אומרים תשליך גם בשבת.

מוצאי ראש השנה וצום גדליה

בערבית מוצאי ראש השנה החזן מכריז לפני תפילת העמידה שיש לומר את הקטעים ׳זכרנו׳, ׳מי כמוך׳, ׳המלך הקדוש׳, ׳אתה חוננתנו', ׳המלך המשפט/ ׳וכתוב׳ ו׳בספר חיים׳.

בצום גדליה אומרים ׳שמע קולי׳ לפני מנחה.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזריראש השנה

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-ראש חודש

אוצר-המנהגים-קהילות-תאפילאלת.

ב. ערב ראש חודש

בערב ראש חודש יראים ואנשי מעשה מתענים, וכן נשים רבות.

בתקופה קדומה ביותר נהגו בדרום תאפילאלת להוציא ספר תורה ולקרוא פרשת 'ויחל משה׳ במנחה, ואחרי מנחה היו סועדים את לבם במאכל, כל אחד בביתו.

ג. ראש חודש

בערבית של חול המתפללים אומרים לפני ׳ברכו׳ מזמור ׳ברכי נפשי׳ במקהלה ובנעימה.

מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת שאחרי הקדיש שלפני העמידה החזן בלבד מכריז ׳ראש חודש לברכה לחיים טובים ולשלום׳ להזכיר למתפללים ׳יעלה ויבא׳, ולא כל הקהל.

בנוסח ׳יעלה ויבא׳ אומרים ׳ביום ראש החודש הזה׳.

אחרי ערבית עורכים סעודה בבית ומוסיפים בה קצת תבשילים לכבוד ראש חודש, וכן למחרתו בסעודת היום.

בראשונה בני משפחת אביחצירא ותלמידיהם בקהילות ריסאני ובודניב היו עורכים סעודה חגיגית לכבוד ראש חודש.

הנשים אינן עושות מלאכה, כגון תפירה ורקמה.

בשחרית קוראים הלל בדילוג, אבל בברכה.

נוסח הברכה הוא ׳לקרא את ההלל

את הפסוקים ׳הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו/ ׳יאמר נא/ ׳יאמרו נא…׳ החזן אומר פסוק פסוק והקהל עונה ׳כי לעולם חסדו/

כופלים את הפסוקים ׳אודך/ ׳אבן מאסו/ ׳מאת ה״, ׳אלי אתה/ ׳הודו׳ ו׳אנא/

אומרים ׳ואברהם זקן׳ שלוש פעמים.

לפני הוצאת ספר תורה קוראים ׳יהי רצון׳ המיוחד לראש חודש המופיע ב׳תפילת החודש בלי הקטע ׳בריך שמיה דמארי עלמא׳ הנאמר רק בשבת.

המשך סדר התפילה: אחרי קריאת התורה אומרים ׳חצי קדיש/ ׳אשרי׳ ו׳ובא לציון/ ׳יהללו/ מחזירים את ספר התורה, החזן אומר ׳חצי קדיש/ חולצים תפילין, מתפללים תפילת מוסף, אחריה אומרים ׳ברכי נפשי׳, ׳בית יעקב' ושיר של יום, קדיש ׳יהא שלמא/ ׳קוה/ ׳פיטום הקטורת/ ׳עלינו לשבח׳ וקדיש ׳יהא שלמא.

במנחה נהגו לומר לאחר קדיש ׳תתקבל׳ חלק מן המזמור ׳ברכי נפשי/ החל מהפסוק ׳תזרח השמש יאספוך.

ד. שבת ראש חודש

1 . מנהג ייחודי בכל קהילות תאפילאלת שאין אומרים ׳ברכי נפשי׳ לפני ערבית של ליל שבת.

כשחל ראש חודש רק בשבת מפטירים ׳כה אמר ה׳ השמים כסאי׳.

כשחל ראש חודש בשבת וביום ראשון אומרים את ההפטרה ׳כה אמר ה׳ השמים כסאי׳ ומוסיפים פסוק ראשון מהפטרת ׳ויאמר לו יהונתן מחר חודש/ ושני פסוקיה האחרונים.

כשחל ראש חודש ביום ראשון, אומרים את ההפטרה של השבת ואת הפטרת ׳ויאמר לו יהונתן מחר חודש

כשחל ראש חודש בשבת דתלתא דפורענותא, אין אומרים את ההפטרה של ראש חודש אלא את ההפטרה דתלתא דפורענותא.

כשחל ראש חודש בשבת דשבע דנחמתא, אין אומרים את ההפטרה של ראש חודש אלא את ההפטרה ׳עניה סערה׳.

אוצר המנהגים והמסורות לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא-מאיר נזרי-ראש חודש

עמוד 106

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

דצמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר