חקק-כל ישראל-חברים


בלפור חקק – סוררים ומורים,סיפור אהבה

בלפור חקק

סוררים ומורים,סיפור אהבהברית 30 - כל ישראל חברים

פתיח

בקופת לימודיי בב"ס אליאנס לבנים ברחוב אגריפס בירושלים בשנות החמישים (של המאה העשרים) נרקם סיפור של אהבה אפורה בין המורה לתנ"ך והמורה לצרפתית. מה שתמוה היה שהוא נהג להעביר לי פתקים ומסרים להעביר לה, וראה בי איש סודו (ילד סודו). היום ממרחק השנים אני כותב על כך בקלילות אך גם בגעגועים…

המורה שלי לתנ״ך והמורה לצרפתית / אהבו זה את זה אהבה אמיתית. / כן, הם היו נשואים / לפי כל הכללים והתנאים / אבל כל אחד מהם היה נשוי לבן זוג אחר / ובכל זאת הם אהבו זה את זה בקצב מסחרר.

הייתי ילד אליאנס ולמדתי צרפתית / שיננתי גם תנ״ך בפרשנות אמיתית. / אמרו לי שכל ישראל חברים / ולא הבנתי שזה כולל גם מורים. / הם היו מורים … זה לזה וסוררים לבני זוגם / ובאהבה הם רצו… גם וגם.

היא אהבה את המלה אומ- ל- לה / כי זה נשמע לה פרנסה / הוא אהב לקרוא לה פסוקים / וזה ־א נשמע לו פָּאסֶה./ כשהיא דיברה בלשון הצרפתית / הוא אהב את הלשון ואת הצרפתית. / היא ־־שה לו: מון שו, טפשון / והוא אהב אותה על כל לשון…

אני זוכר שהייתי ילד צנום ותם / והם השתמשו בי כבלדר לפתקי אהבתם. / באמצע פסוקי רות / המורה לתנ״ך נראה טרוד / ומסר בידי פתק בלוי ומרוט. / הלכתי מיד אליה בכיתה ממול / להפקיד בידה הרועדת פתק בהול.

כֵּן זו הייתה אהבה אסורה / והם שכחו עם הזמן מה טוב ומה רע. / הוא היה מאהב תנ״כי ולחש ״שיר השירים בקצב תואם / היא הייתה מאהבת צרפתית ולחשה מאנפפת: מון אמור, זֶ'ה טֶם.

Je suis allé au marché aux fleurs

Et j'ai acheté des fleurs

Pour toi, mon amour

לאחד השיעורים נכנס וישב תחתיו / שתק ודמם , חפן ראשו בכפותיו / ואז קרא לי אליו בתנועת יד / ובפנים חיוורים לחש לי בלאט:/ לך לגברת — המורה לצרפתית / ואמור לה שאני מתנצל התנצלות אמיתית. / את שליחותו עשיתי ליד דלת כיתתה / היא הביטה בי וכמעט בכתה./ עיניה הירוקות קרנו חום בכל החדר: / ״ טוב חביבי, טוב, תגיד לו שזה בסדר"./ כך אמרה וליטפה את ראשי / וגם היום בזכרי זאת איני יודע את נפשי.

הוא פסק לה פסוקים כנהר וכים / היא פסקה לו… פסוקי פרנסים זֵ'ם/ ולא ילא הלב מלספר אהבתם.

שנים חלפו מאז, ושניהם אינם עוד / ועדיין כילד אני שומר על הסוד. / ואילו הייתי יודע היום מקום קבורתם / הייתי שש להיות שוב בלדר לפתקי אהבתם. / אני עדיין זוכר אותם מחליפים מבטים / רואה אותו חיוור, את פניה רוטטים.

הם מיו לפעמים שכורים מבכי ומצחוק

הם היו מיֻסרים מן הלהבה

ואם אתם מבינים את זה הכאב המתוק

אתם כנראה יודעים מהי אהבה…

 

שני שידים על שער האליאנס/ בלפור חקק

בשנה 1977 עברתי ברהוב יפו וראיהתי את הבולדוזרים הורסים אה ביות ספר אליאנס לבנים, והיו שלטים על הגדרות "סכנה כאן בונים. כתבתי אז שיר תהת הרושם הכבד של מהיקת ביה ספרי. כעבור שנים רבות כתבתי שיר חדש ממבט מרוחק יותר. שני השירים מופיעים כאן יחד לראשונה.

איזו שלולית אדומה

ברחוב אגריפם אשר בירושלים

מתנשא גל אבנים ליד שקיעה אדמה .

במקום שהיה פעם בית ספר שלי.

כשהייתי ילד עמד ברחוב אגריפם

בית ספר שלי אליאנס לבנים.

 ברחוב אגריפס בשלולית אדמה

נעוצות המלים: סכנה כאן בונים.

 

אור הערב רוחף אל הפנים החמות

 סולח בענוה בעצב לאבנים האדמות.

בחשכה היורדת הלב משפיל עינים

בצנעה. רק בשלט מזדקר בגאוה

בנין פאר מצֻיר עם מזרקת מים

נָאָה. בנין פאר צבעוני יעמֹד במקום

שעמד בית םפר הטוב והאהוב

שלי.

 

כִּתְרוֹ של אגריפס נמס בהרבות.

זמן זהֹב זורם. זמן מתוק ברחובות.

 איזו שקיעה איזו שקיעה

נפלאה.

 תשל"ז-1977

 

אור ישן חוזר

בראשית האלף השני

האור האיר.

ראיתי איך שער ישן חוזר

 שער ששתק שנים רבות

 חוזר לדבר.

 

וחזר אלי השיר.

דובבתי את שער האליאנס

לכתֹב פרקים חסרים בעצמי

 כתבתי בית הרוס בשחֹר לבן

 והוא דובב האור החוזר

 דובב שתיקתי בדמי.

 

השער נותר ללא בית

ראה אותי שָב.

זו היתה שקיעת בין ערבים

והוא האדים זב

לבו מואר

כמו מעולם לא נעזב.

איזו שקיעה איזו שקיעה

נפלאה

חנוכה תשס״ז

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2024
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31  

רשימת הנושאים באתר