קצידה — סי׳ אני דוד קאים חזק-פרשת תולדות-קצידה מס 155 כרך א'
קצידה — סי׳ אני דוד קאים חזק
בשקל ״לא תלומוני פי דלחאל, ית נסהד ונוודּי״
אִישׁ הָאֱ–לֹהִים וַאֲדוֹנִי יִצְחָק מַחְמַדִּי
הֵן רַעְיָתְךָ אֲהוּבָה, לָךְ צוּר יַעֲדָהּ:
שָׂמֵחַ בָּחוּר בִּנְוָתְךָ, וַאֲנִי לְבַדִּי
אֶשָּׁבַע לָךְ, כִּי צְנוּעָה הִיא וּכְבֻדָּה:
כנפי שחר
הנושא: מתוך פר, חיי שרה— תולדות.
איש הא-להים… — דברי העבד. יעדה — הוכיחה. בנותך — באשתך. שמח ושש….יצחק
תָּאִיר אָהָלְךָ כְּבַתְּחִלָּה' יְדִידִי
נֹחַם וְשִׂמְחָה, כִּי הִיא מִבְצָר וּמְצוּדָה:
שָׂמַח וְשָׂשׂ וְאָמַר, זֶה חֶלְקֵי בְּחֶלְדִּי,
יוֹנָתִי תַּמָּתִי, טוּר אֹדֶם וּפִטְדָה:
נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:
נִזְרִי גַּאֲוָתִי חָלְפוּ, וַיָּבוֹא אֵידִי
הוֹרַי מֵתוּ, וְלָבַשְׁתִּי סוּת חֲרָדָה:
הֶאָח! הֶאָח! אָז שַׂק תָּפַרְתִּי לְגִלְדִּי
רַק כִּי בְּשֵׂיבָה טוֹבָה נַפְשָׁם נִפְקְדָה:
תַּעֲנוּגַי חָלְפוּ, .נֶהֱפַךְ הוֹדִי, לְשַׁדִּי,
חֹן עַל אֲמָתְךָ, טֶרֶם יוֹם הַפְּקֻדָּה:
הָרְתָה, נִפְעֲמָה רוּחָהּ. יָ-הּ– צָרַת מִצְעָדִי
שִׂמְחַת לִבִּי נֶהֶפְכָה, בָּא עֵת קְפָדָה:
נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:
יָצְקָה נַפְשָׁהּ בּוֹא בְּסוֹד אֵ–ל בְּבֵית מוֹעֲדִי
חָקְרָה וְדָרְישָׁה, הַזֶּה צַעַר הַלֵּדָה?
בֻּשְּׂרָה אוֹר זָרוּעַ לָהּ בִּשְׁנֵי עַמּוּדַי
הָעוֹלָם, אַךְ זֶה מִזֶּה דַּרְכּוֹ נִפְרְדָה:
יָצָא רִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כְּמַלְבִּישׁ בְּבִגְדֵי
שֵׂעָר, וְאָחִיו עַקָּבוֹ, יָדוֹ הָדָה:
עֵשָׂו מֵעוֹדוֹ נִכָּר צָד בַּפֶּה אִישׁ חַסְדִּי
יַעֲקֹב אִישׁ תָּם, שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּתְעוּדָה:
נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:
כנפי שחר
נתנו… — דברי המשורר. מוני — אויבי. נוחל — מחלה. נזרי גאותי… — דברי יצחק אחרי מות הוריו. אידי — שברי. האח! האח!… — קריאת נחמה והתפרקות, שהוריו נפטרו בשיבה טובה, שאם־לא־כן היה תופר שק לעורו. תענוגי חלפו… — שוב פקדה אותו צרת העקרות. אמתך — רבקה. נפעמה… — נבהלה מצער הלידה. צרת מצעדי — כשצעדה ליד בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, וכשצעדה לצד בתי ע״ז עשו מפרכס לצאת (בר״ר סג, ו). קפדה — מיתה. יצקה נפשה — שפכה נפשה. עקבו — אחז בעקבו. הדה — הושיט. איש חסדי — יצחק.
דַּר–מָרוֹם הִפְלִיא חַסְדּוֹ וִיכוֹנֵן מִסְעָדִי
הֶרְאַנִי עֵשָׂו בָּז בְּכוֹרָה, אִבְּדָהּ:
נָם הִלְעִיטַנִי אָדָם מִסִּירֵי וּדְוָדִי
לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים אֲרוּחָה נֶחְמָדָה:
עָנָה, מִכְּרָה לִי כַּיּוֹם בְּכוֹרָה, אֶל תַּעְדֶּה
סוּר מִדְרָכָה וְעָבוֹר, מִמָּךְ נִכְחָדָה:
אֶפֶס עִדַּן עֲדָנִים, בָּאָה עֵת לִנְדוֹדִי
רָעָב פִּזַּר רַגְלָם, חֲסִידָה נְחְשָׁדָה:
נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:
ובְיָשְּׁבוֹ בִּגְרָר וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ בִּגְדוּדֵי
שָׁאֲלוּ עַל רִבְקָה וְהִתְעָם וְזָדָה:
אֲחוֹתִי רֵעָתִי הִיא וְחָבְרָה לְפִידִי
מָגֵן הָיְתָה לְחַיָּיו, אֶת נַפְשׁוֹ פָּדָה:
מֶלֶךְ רָם הִשְׁקִיף, אָמַר, חֹק זֶה לֹא לִכְבוֹדִי
כִּמְעַט שָׁכַב חַד הָעָם אֲשֶׁר לֹא צָדָה:
קִנֵּא בְּבִרְכָתוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה
לֵךְ, כִּי עָצַמְתָּיבְּמִקְנֶה וַעֲבֻדָּה:
נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:
דַּרְכּוֹ הֻצְלְחָה, לֹא שָׁת לֵב לְמַחֲרִידֵי —
רִבְצוּ וּנְאוֹתוֹ, וּלְכָל–מְרִיבֵי בִגְדָּה:
בְּזִקְנָתוֹ קָרָא, עָשׂוּ בְּנִי מְאוֹדִי
חֲפֵצָה נַפְשִׁי לִמְסֹר לָךְ בִּרְכַּת פְּרֵדָה:
קוּם צוּדָה בְּקַשְׁתְּךָ, וּטְעַם לְמִסְעָדִי
בַּעֲבוּר בִּרְכַּת אָבִי בְּפִי עֻתָּדָה:
כנפי שחר
ויכונן מסעדי — תמך בי. נם — נאם, אמר. מסירי ודוודי — קדרות. ארוחה — סעודה. נכחדה — עברה, נסתלקה. אפס… — שוב עברה עת השלוה ופקדה אותו הגלות. חסידה — רבקה. נחשדה — שמא יהרגוהו בגללה. בגדודי — בהמוניהם. וזדה — שיקר בתשובתו שהיא אחותו. וחברה לפידי — השתתפה בצערי לנדוד אתי. מלך רם — אבימלך. חד — אחד. לא צדה — לא בזדון. ועבודה — עבדים ושפחות. למחרידי… — למרגיזי מנוחתו ונאות דשאו. מריבי בגדה — מריבים ובוגדים. וטעם למסעדי — והכן מטעמים לסעודתי. ברכת אבי… — הברכה שמסר לי אבי מזומנת ומוכנה בפי למוסרה.
רִבְקָה, בְּדַבֵּר יִצְחָק, אָזְרָה וְתְּרַדֶּה
קָרְאָה בְּנָהּ הַקָּטָן, כָּל לוֹ–הִגִּידָה:
נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:
קוּם, בְּנִי, שְׁמַע קוֹלִי וְזוֹן לִמְפַקְּדִי
קַח נָא מִן הַצֹּאן, הֵבִיאָה לִי מִנֵּדָה:
אָנָּא, אִם רַחְמָנִיָּה, אוֹתִי כַבְּדִי —
בְּעֵינֵי אָבִי, הַאַתְעֵהוּ בַּמְּרִידָה?
יָסְפָה לְהַזְהִירֵהוּ אַל תִּירָא וְלָדִי
עֲלֵי כָּל–זְדוֹנְךָ עָלֵהוּ אֶתְוַדָּה:
מְאֻזָּר אֱמוּנַת–אֵם הִלְבִּישַׁתּוּ בִּגְדֵי–
עֵשָׂו, וּבְעוֹרוֹת עִזִּים יָדָיו גִּלְּדָה:
חֲזַק, אָבִי, וְקוּם נָא וְאָכְלָה מִצֵּידִי
בָּרְכֵנִי בִּרְכָתְךָ מֵאֵ–ל הִיא מֻסָּדָה:
מָה–זֶה מִהַרְתָּ לִמְצֹא לִי, בְּנִי, בַּעֲדִי?
עָנָהוּ, כִּי הִקְרָה לִי א–ל צֵידָה וּמְצוּדָה:
יַד יְיָ עָשְׂתָה זֹּאת לְאָשְׁרִי וְחֶלְדִּי
בֵּרְכוֹ מִבְּרֵכָה מֻשְׁפָּעָה וּגְדוּדָה:
נָתְנוּ מוֹנַי בִּי נֹחַל, חָטָאתִי אֶתְוַדֶּה
קָצְרָה לְשֹׁנִי סַפֵּר בִּמְלִיצָה וְחִידָה:
כנפי שחר
אזרה ותרדה — הזדרזה והכריחה את יעקב לשמוע בקולה. הביאה לי מנידה — ממוהר ומתן, שכך כתב לה בכתובתה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום (בר״ר סה, י). ידיו גלדה — כסתה בגלדים, עורות. צידה ומצודה — תבשיל של ציד. וחלדי — מזלי. מבריכה… — ממקור הברכות במרום, ברכה של שפע ומזל. וגדורה — לי בא גד (בראי ל, יא).