מורשת יהדות מרוקו

העליה הגדולה ממרוקו

משנת 1950 ועד לסגירת השערים על־ידי ממשלת מרוקו ב־1956 עם כנון עצמאותה, עלו למדינת־ישראל 111.200 נפש. במשך חמש השנים הראשונות עלו כמה אלפים, אולם מ־1955 במשך שנתים עלו לישראל קרוב לששים אלף נפש. העליה בשנים הראשונות עלו טיפין טיפין, כדלהלן: 1950 — 4839 נפש, 1951 — 7699, ב־1952 —5012 נפש, ב־1953 — 2945, ב־1954 — 8815 ואילו ב־1955 — 25046, ב־1956 — 36293 מאז שנת 1957 — החלה ירידה עלו 8748 נפש ואילו ב־1958 — 1803 נפש. משגת 1959 פסקה היציאה ממרוקו והיציאה היתה של בודדים בלבד.

עלית הנוער

השר משה קול, ראש המחלקה לעלית ילדים ונוער, לשעבר כתב ב־ 1959 על בעיותיה והשגיה של עלית הנוער מצפון אפריקה, כדלהלן: ״בין שליחות אחת ושניה של מינה ז״ל, שליחת עלית הנוער בסוף 1949 בצפון אפריקה, היה במרוקו גם ד״ר מרגלית, שהיה נציג עלית הנוער בצפון-אפריקה בכלל והכיר את הגוער ממרוקו מתוך בתי־הילדים, ששמשו כבתי מעבר לעלית הנוער מצפון אפריקה בצרפת. עבודתנו במרוקו היתה עבודת קודש,אולם נתקלנו בקשיים ואי הבנות עם גורמים חשובים, שתקפו אותנו, העלילו עלינו והפריעו בהרבה לעבודתנו. אם לא העלינו את כל הילדים שהיינו יכולים להעלות, הרי זה לא במעט אשמתם של גרומים אלה. מעולם לא הגבלנו את העליית הנוער ממרוקו במספרים

לידי גוזלן עשתה עבודה מפוארת בתוניס. היו לנו גם נציגים גם בלוב ובטנג׳יר. עלית הנוער נרתמה כולה, כדי שמשימתנו בהעברת אלפי בני גוער. לישראל מצפון אפריקה, תוכתר בהצלחה.

שלוב הפעולה עם הג׳וינט .היה מצוין. בישראל התמלאו כפרי הילדים ונוער, המוסדות החינוכיים, הקיבוציים, בחברות נוער מארצות צפון־אפריקה, ולעלית הגוער .נוסף נסיון חדש ועשיר, שלא ידענו דוגמתו. נסיון זה של קליטה וחינוך נוער מצפון־אפריקה, שמספריו מגיעים, עד היום במפעלנו,לכעשרים אלף, ואולי יותר,הריהו אחד המאורעות הגדולים ביהדות צפון אפריקה בכלל, בתולדות המפעל הציוני ובראש ובראשונה בתולדות עלית הנוער כמפעל חינוכי וסוציאלי.

במשך עשר השנים שעלית הנוער עוסקת בקליטת ובחינוך מצפון אפריקה, גדלנו שכבת אינטלגנציה רחבה מיוצאי העדות הללו."הוקם וגדל דור של קצינים, אחיות, מורים ובעלי מקצוע שונים, חלוצים, בני ישובים, מפתחי כפרים, מדריכים חקלאיים, מסיימי בתי־סיפר עממיים ותיכוניים ואנשים שממשיכים להתקדם בהתפתחותם והכשרתם והמשמשים משענת להוריהם ולקרוביהם״.

כיצד נקלטו בישראל

בין אלה המכונים מתנדבי חוץ לארץ (מח״ל) היו צעירים לא מעטים מקרב יהודי צפון אפריקה, שנטלו חלק בקרבות כנגד האויב.המצרי. עם תום המלחמה ושחרורם מהצבא, ,כאשר נסו להסתדר, בארץ, נתקלו בקשיים. אחדים התגעגעו לבית הוריהם וחזרו לצפון אפריקה ;אולם כאשר באו ימים טובים יותר רובם המכריע חזרו שוב לישראל.

לקליטת העליה של יהודי, צפון אפריקה שהחלו , להגיע אלינו באוגוסט 1954 היו המוסדות הקולטים מוכנים ומזומנים. לרשות העולים הועמדו שכונים מוכנים בהתישבות החקלאית, קרנות כספיים מספיקים נוצרו כדי לאפשר לעולה החדש תעסוקה מיד עם בואו למקום, מטפל מיוחד בכפר דאג לכל צרכיו. נוצר קשר בין העולה למוסדות הדרושים לו. החל הטיפול בעולה מארץ מוצאו, לווהו באניה קבלוהו בביתו, ניתן לו'ציוד־מטבח וריהוט ראשונים. יחס שלא נתן לעולים הקודמים.

יהודי צפון אפריקה עמדו במבחן, ועשו המוטל עליהם בנאמנות. הרוכלים הצפון אפריקאים הפכו לעובדי אדמה. חלקם גדול בשגשוג חבל לכיש ובהפרחת שממת אזור התענ"ך. חלקם נכר בכל נקודות ההתישבות: בנגב, בדרום, בהרי ירושלים ובגליל., עתה הם אכרים מצליחים, קשורים באדמה ומעורים בארץ. לא רק בהקמת מושבי עולים חלקם גדול, אלא גם בהקמת עיירות פיתוח חדשות. הנוחיות היחסית שהייתה לאחיהם, שהופנו למושבים לא היתה מנת חלקם. חוסר העבודה לא היה קטן והשכר זעום. תנאי הדיור ובעיות תקציביות לא תמיד היו טובים ביותר. 'בעיות הרכוש והנפש לא היו חסרים.

כיום חל שיפור ניכר בעירות הפיתוח. התעוש התקדם ובסס בהדרגה את מצב התעסוקה. בתי־הספר היסודיים מתקדמים. האוכלוסיה בהם גדלה ומתגוונת. המצב החברתי והתרבותי השתפר ורמת החיים עלתה בהרבה. רוב עולי צפון-אפריקה השתרשו בעבודה ובחברה, ביניהם כאלה שתופסים עמדות צבוריות ותפקידים חשובים במדינה.

מר י. ברגינסקי, ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית לשעבר מסכם ב ״המעורר״ מחודש פברואר 1965 על קליטת יהודי צפון אפריקה, כדלהלן ״מאוגוסט 1954 ועד סוף 1955 הגיעה ארצה כ־50 אלף נפש. בפעם הראשונה בתולדות העלית ההמונית עלה בידינו לכוון את העליה למקומות הדרושים לפתוח הארץ. רק 13 אחוז מהעולים הצטרפו לקרובים או הסתדרו באורח פרטי סביב הערים. 87 אחוז הלכו להתישבות באזורי הפתוח בנגב ובגליל. מהם 33 אחוז למושבים וכפרי עבודה, 33 אחוז לאזורי הפיתוח, 5 וחצי אחוז לקיבוצים, 13 וחצי אחוז למחנות הכשרה חקלאיים ו-2 אחוז לעלית הנוער.

20 אחוז מעולי מרוקו הם בגיל 17 עד 29, כלומר, אנו מקבלים בעליה זו יותר מאשר בעליות אחרות אחוז גבוה של כח עבודה, המסוגל לשאת בעול ההתארגנות והוא יתרום תרומה חשובה לכוחנו הבטחוני״.

מר יוסף לוי, ראש עירית אילת לשעבר מספר, שבשנים 1955—1956 הגיעו לאילת שתי קבוצות עולים חדשים מצפון אפריקה, אשר הוטסו לאילת מיד עם רדתם בנמל חיפה. למעלה משמונים אחוז מעולים אלה נשארו באילת והשתלבו יפה בכל מערכת החיים בעיר, בעבודה ובשירותים. נמצאו ביניהם גם כאלה אשר ראו חובה לעצמם לייצג את העדה במוסדות המרכזיים של העיר. נוסף לעולים החדשים הגיעו גם אנשים אחרים מיוצאי צפון אפריקה מערים שונות בארץ, בהן נתקלו בקשיים בשאלת קליטתם בהברה ובעבודה ומצאו את מקומם באילת. חוץ מאילת, שמחצית המשפחות הן מצפון אפריקה הרי ששאר הישובים בנגב פרט לנקודות ההתישבות החקלאית, בבאר־שבע, דימונה, כפר ירוחם, אופקים ונתיבות (עזתה) ומצפה רמון יש קרוב לששת אלפים שהן מהוות חלק ניכר באוכלוסית הנגב.