וראה מה שכתוב בספר המעלות לשלמה מעניין גירוש קאשטילייא שהיה בשנת רנ"ב ורנ"ג. וראה גם כן מה שכתב גראטיץ בזה, ומהגירוש הזה באו כמה וכמה משפחות רבנים וחכמים גדולים אשר עד היום אור תורתם מופיע בבני מערבא, והמה המשפחות המיוחסות הנמצאים במערב, ובידם מסור כל ענייני הרבנות והשררות והמשרות ועל פיהם יצאו ויבואו כל אנשי המערב אחרי דבריהם לא ישנו.

ורוב חכמי המערב חברו ספרים למיניהם כל אחד מה שאיוותה נפשו ומה שהשיגה נשמתו כמו שתראה בתוך הספר בהזכרי איזה חכם שידעתי שחיבר איזה ספר, אבל אשמים אנחנו שלא נותרו לנו חיבוריהם, לשתות בצמא את דבריהם, ולהחיות נפשנו באור תורתם שכיסה ענן אורם.

וספו תמו בלהות הזמן, וחשך משחור תארם, ונשארו נפזרים בכתבי יד ונשכחים כמה מאות שנים, ונקברו במחשכי בתי עק'ד הספרים מטושטשים ומשובשים, הן מצד העניות שלא היו מוציאים כדי חיותם והתפרנסו בדוחק ובצער להשיג להם לשבר את רעבונם.

ושרא דעניותא רדף אבתרייהו עד זיבולא בתרייתא, וקיימו תורתם מעוני, וחייהם היו מלאים מרורות ופגעים רעים, ופרנסתם לא הייתה מצויה להם ברווחה עד כאן.

שעבדו את עצמם לחכמה ועשו עצמים משרתים לה ולא החכמה משרתת להם, וכיסם היה ריקם ופניהם כסו חרולים 

חָרוּל

(ז') [אכדית: hִalluru; ערבית: חֻלַּר] קוֹץ, שֵׁם כּוֹלֵל לַקּוֹצִים לְמִינֵיהֶם; יֵשׁ סוֹבְרִים כִּי הוּא זֵהֶה לַסִּרְפָּד (Urtica): "כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה" (משלי כד לא). מילון אבן שושן.

שעבדו את עצמם לחכמה ועשו עצמים משרתים לה ולא החכמה משרתת להם, וכיסם היה ריקם ופניהם כסו חרולים, וירד עפר כבודם, והלכו מחיל אל חיל, על פת לחם, וסיבות איומות ורדיפות עצומות מעם לו-עז חמת תנינים שתה רוחם, ולא השיגה ידם  במה להדפיס את ספריהם להשאיר שמם בעולם. 

הן מצד שלא נמצא בארצות המערב מכבש הדפוס כי אם בארצות הרחוקים מעבר לים, וכל הדרכים בחזקת סכנה, כי מעולם לא היינו אזרחיים בארצות המערב, ואף בהיותנו בארץ לא לנו ונדחים מהסתופף בנחלת ה' וגלינו מעל שלחן אבינו עוד אהבתו מתרפק עלינו ומציץ מן החרכים בכל עת ובכל שעה להשיב שבותינו לקבץ נידחנו.

ותמיד אנחנו לישועתו מקווים ומייחלים לשוב לשבת לארצנו ונחלת אבותינו ארץ הקדושה, ואין אנחנו בארצות העמים כי אם גרים ולא תושבים נפוצות אגודות אגודות בין הישמעאלים וזולתם, ובגאווה ובוז יביטו למרחוק בעם הישראלי ואנחנו בתוכם כטלה בין זאבים.

וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, המלך נלחם עם איזה שבט של גויים שמרדו עליו והמרו את פיו אזי מי שהיה תפוס ביד אנשי צבאו היו חותכים את ראשו בסייף וכל הראשים הנחתכים מביאים אותם לעיר לרחוב ידוע ותולין אותן ב'וג' ימים להטיל אימה על העם וישמעו  ויראו, ותליית הראשים תהיה על ידי סבלים יהודים לחרפת התלויים להתבזות בפני הרואים שנתלו על ידי אנשים בזויים.

עוד יש להם מנהג שכל בהמה טמאה שתמות נגררת למקום הקבורה על ידי סבלים יהודים שאין כבוד לגויים שתקבר הבהמה על ידם. ה' יסיר חרפת עמו ישראל. ומפני חומר התלאות שעברו עליהם נשארו ספריהם בכתב יד טמונים בחיקם, כעוללים לא ראו אור, עד שדור אחר דור נתיישנו ונאבדו ואכלם עש והיו כלא היו.

ומעט מזער נמלט משרידי ספריהם משטף שבולת הזמן, ורובם ככולם היו נאבדים ברדיפות ולחיצות ודחיקות אשר ידחקונו מכל צד מגיו הארצות, מזווית לפינה וממקום למקום, והשחיתו עץ חייתנו.

דרך אגב נרשום כאן מה שראיתי בעלה אחד בכתב יד הרב הגאון מורנו הרב ידידיה מונסונייגו זצ"ל וזה לשונו בקיצור, בפאס אלבאלי יש גוים שנקראים אנדלוס והוא חלק שלישי מן פאס אלבאלי ולא ידענו טעם השם הזה של אנדלוס.

אחרי זה זיכני ה' וידעתי שאנדלוס היא עיר אחת מערי ספרד אשר גלו ממנה יהודים רבים וחלק מהם באו לפאס וכשבאו למחזוינו הקדוש הרבה מישראל מריבוי היסורין והצרות מאין ספורות ומה גם שהיו מעונגים הרבה המירו דתם ונשאר שם אנדלוס על שם העיר שנתגרשו ממנה עד כאן לשונו בקיצור.

ועד היום יש להם בית תפילה שנקרא " זאמע לאנדלוס ". ועל הגלות ומגרשי הערים היו בעוכרנו לאבד ממנו כל הון יקר ונעים תורתן של ראשונים כמלאכים. ואחר כמה הרפתקי דעדו עליהם וכל חייתם בקדישים תלוים בשערה, ורדפום עד חרמה, וירדו על לעפר, ושבעו עמל ותלאות בנדודיהם.

ועל כל גל וגל נענעו ראשם, ולא נשאר להם כי אם גויתם דווקא, גם עמודי גויתם ומצב בריאותם התמוטט, כמעט שכנה דומה נפשם, גם הותר דמן מחסדו הגדול שנותר לנו שריד, לולא ה' שהיה לנו.

ואף על פי הכל חשקה נפשם רק בחכמה, ולא הקדישו עתותי מרגועים גם בהרביצם תורה ברבים וחיו בצלה כל ימי חלדם, ומעט מהמעט מסופר כבר בכתבי הראשונים של המערב נ"ן, בספר דברי הימים למוהר"ש אבן דנאן זיע"א.

ובספר דברי הימים למורנו הרב שאול סירירו זיע"א, ובספר סכרון לבני ישראל למהריב"ע השני זצ"ל, ובספר יחס פאס למורני הרב אבנר ישראל הצרפתי זיע"א, ובקונטרס כתב יד למורנו הרב עמנואל מאנסאנו זצ"ל.

וכמה טלטלו עם בני ישראל טלטלא גבר ועינו אותם באדבם קנייניהם ובניהם ובנגעי גופם באופן מחרי מאוד, כגון הגירוש אשר היה בפאס אלבאלי לקהל התושבים לתפ"ץ בשנת תקצ"ח ליצירה וסימן כמספיק צ"ח וכמון.

והגירוש השני שהיה בהאלמללאח בשנת הרכ"ה וסימן הרכ"ה בך והענוגה, ומשנת תפ"א עד שנת תפ"ב הייתה עצירה גדולה וגלו כל היהודים שבפאס למקומות אחרים ואינן מוציאין עשרה לבד דבר שבקדושה ונתקיים בהם בעוונות ארצכם שממה וכו'…..

כתר קדושה – תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו מדור ראשון עד דור עשירי

שרשים חסונים

ר׳ שלמה פינטו שעלה על המוקד ור יוסף אחיו

מחצב הנשמות

מחצב נשמות הצדיקים – אוצר אבני החן של מלך העולם הוא.

אוצרו החביב, בן טפוחיו, אותו ינצור כאישון עיניו.

משם חצב את נשמותיהן המבהיקות של חסידי עולם, מצוקי תבל, ושגרן בעל כרחן לעולם השפל. שם, בכור הנסיון והבחירה בין טוב לרע, ימרקו ויצחצחו את אורן, למען יזהירו ויבהיקו שבעתיים בחזרתן אליו לחיי נצח בעולם האמת, ויקבעו לעד במשבצות זהב בעיטורי כתרו של בורא עולמים.

והמחצב של סנפירנון הוא, בין טורי בהט ושש המיוסדות על אדני ספיר, נוצצות ככתם אופיר, רבבות אבני חן בשלל גוונים אין סופיים.

כי אין נגה תוכו של חסיד זה כברק פנימיותו של חסיד זה, ואין זיו אורו של צדיק זה כטוהר זוהרו של צדיק זה, כל אחד מפיק כדכד נגוהו בגוון שונה.

סדורים הם במחלקותיהם כחלוקת אבני חן לסוגים שונים, אבות ותולדות. לא הרי יהלום כברקת – חלקם יוסיפו כח לנושאיהם, וחלקם יתנו להם חן, ועוד ועוד סגולות רבות.

כך יתחלקו הצדיקים למשפחותם לבית אבותם. יש משפחות גדולי ארץ שגבורתם בהרבצת תורה והעמדת תלמידים, ויש משפחות אנשי שם שעבודתם בתפילה וברכת הרבים, יש מצוקי ארץ שכוחם בהחזרת בנים תועים, ויש עמודי תבל גומלי חסדים לעניים ושועים, ויש שענדו לראשם כמה וכמה כתרים.

הצד השוה שבהם: כולם כמהים וכוספים לעשות רצון קונם באמת, וכל אחד ואחד מאיר וזורח כלבנת הספיר, וכטוהר עצם השמים כפי כח מעשיו וצדקותיו.

לא זאת בלבד, אלא כפי שכל אבן מאירה בפני עצמה, זוהרת היא גם בקרב משפחתה.

צא ולמד מן הסוחר בהם, אשר גם אם ירבו בבית נכותה יהלומים ואזמרגדים, הרי הוא מונה במספר צבאם, ולכל אבן בשם יקרא. יספר בשבח כל אחת, יהלום זה יחיד במשקלו, וזה נדיר בניצוצי אורו. זה מבהיק בגוונים שונים, וזה חזק לא יפצחוהו קלשונים.

כך כל נפש צדיק מאירה בפני עצמה, ואף בין צדיקי משפחתה כל אחת מקומה המיוחד שמור לה.

טלו משל: משפחה אשר בניה התייחדו בגאונותם וגדולתם בתורה, מכל מקום אחד עיקר אורו יזריח בתלמוד ויעמיד תלמידים, ומשנהו בהוראה ידריך את הרבים. האחד יזיל אמרותיו ברבים בדרש ואגדה, וחברו בתורת הרז יהגה חרש לבל יוודע.

הוא אשר אמרנו, לא רק שלכל בית צדיקים זיו אורו המיוחד לו, אלא גם לכל צדיק וצדיק גוון מזהיר בפני עצמו, המבהיק בבוהק המיוחד רק לו, בו ישלים את נפשו לקונו.

מבין אותם סלעי המחצב נאצלה משפחת הצדיקים לבית פינטו, אשר ענדה כמה כתרים לראשה, והתעטרה לדורותיה בשלל גוונים.

כל צדיק וחסיד מבניה ודרך עבודתו המיוחדת לו.

זה בתורה, חברו בקדושה, ורעהו בטהרה. מהם צפונים וטמונים בחגוי קיטונם, ומהם אשר כל הארץ רעשה מגאונם. כל אחד צחצח מירק והשלים את כל זויות נשמתו בזיו שונה. אורחות קדושיה נשגבים טמירים ונעלמים, כל אחד לעצמו בבחינת נתיב לא ידעו עיט.

אולם צד שוה יש לכולם, אות היכר מהיכן נבט, לאיזה מדור ממחצב הנשמות הוא שייך, והסימן: ״מסירות נפש פשוטה״.

היא היתה הסמל החרוט על דגלם, היא המיוחדת ואופיינית לצדיקי משפחתם לבית אבותם. וכראות הרואה את ניצניה, ידע בבטחה, כי משורש צדיקי משפחה זו צמח, ועוד נצר מפארותיה הבשיל אשכולותיו.

שרשים, השם "פינטו", ר׳ שלמה פינטו הראשון ור׳ יוסף אחיו

היחס של צדיקי משפחת פינטו, עתיק יומין הוא, זרע קדש מחצבתו. שרשיו עמוקים וחסונים ומגיעים עד רב שרירא גאון ולמעלה בקודש. במשך הדורות הצמיחו שרשים אלו ענפים רבים, אשר עלו והשתרגו לאילן רב פארות, גאוני ארץ ,» קדושים וחסידים, אשר בצילם הנעים הסתופפו רבים מבני עמנו, וממגד פרות מעשיהם הטובים שבעה הארץ.

בראשית ימיה כונתה בשם משפחת ״גאון" – עדות והוראה על חשיבותה ויחוסה ״ בימי גירוש ספרד, כאשר חיות האינקויזיציה שרצו בכל פינה, ארבו לכל יהודי, וציפו להזדמנות הכי קלה להתגולל עליו בחמת זעם בעלילות רשע למיניהם, ראשי המשפחה פן יבולע להם מחמת שם זה – שהורה על חשיבותם בעולם . ונאלצו להמיר את שם משפחתם ל ״פינטו״, כשם עיר מגוריהם אשר ממנו יצאו

אמנם ימים ידברו, ובורא עולם – קורא הדורות מראש, קבע, כי שמם החדש יתעטר בכתר שם טוב, ויהפוך לשם ולתהלה בכל הארץ, עד שהמוני ישראל «.יזכירוהו בסילודין, כל אימת שיעלוהו על דל שפתותיהם.

בין ראשוני המשפחה הידועים לנו, נמנים ר׳ שלמה פינטו הקדוש ואחיו ר׳ יוסף ־זצ"ל אשר התגוררו בספרד בעיר הנמל הדרומית ״פינטו״.יש המיחסים את ראשוני המשפחה גם לר׳ דון יצחק אברבנאל זצ״ל, אך אין ידוע איך וכיצד.

בעת גירוש ספרד, בשנת ״מזרה״ ישראל – רנ״ב (1492 למניינם), כאשר נאלצו ליטול את מקל הנדודים, פנו יחד עם יהודים רבים לפורטוגל. אך גם שם לא ארכו מנוחתם, ובעת גירוש פורטוגל (שנת רנ״ז, 1497 למניינם) נאלצו לנדוד שנית. הפעם פנו למלכות רומא, שבהוראת האפיפיור יוליוס השלישי, פתחה את שעריה בפני הגולים בעת ההיא, שם התיישבו יחד עם עוד רבים מאחיהם גולי פורטוגל, בעיר אנקונה שהשתייכה למלכות רומא

כל הפרטים אודות שרשי צדיקי משפחת פינטו הם על פי המסורת שעברה בין צדיקי המשפחה מאב לבן. בספרי קורות הימים מובאות כמה גירסאות, אך רובן משובשות ולא מדויקות. לדוגמא: באנציקלופדיה אוצר ישראל כרך ח׳ עמי 249 נאמר: ר׳ יוסף פינטו בא מגלות פורטוגאל בשנת 1497 לדמשק, והיה שם עשיר גדול ובעל צדקה, בן בנו ר׳ יהושע פינטו (הרי׳׳ף) היה תלמיד ר׳ יעקב אבולעפיה, וכוי. קטע זה מלא שיבושים, ר׳ יוסף בא לדמשק יותר מ-50 שנה אחר כך כפי שיסופר להלן. הרי״ף תלמידו של ר׳ יעקב אבולעפיה, נקרא ר׳ יאשיהו ולא ר׳ יהושע, הוא היה בנו של ר׳ יוסף ולא בן בנו.

משה מונטיפיורי ויהודי מרוקו – אליעזר בשן

על פי תעודות חדשות מן השנים 1845 – 1885

מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח

יד יצחק בן צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים

ירושלים תשס"ט

סיפורו של מונטיפיורי הוא ביטוי של סולידריות עם אחים לצרה גם במרחקים, כשעבר, מסורת ואמונה משותפים קושרים אותם בעבותות של ערבות הדדית. הבדלי שפה, מנטליות ומרחק גיאוגרפי לא היו מחסום למטרה זאת. לולי הסיוע הרב של ממשלת בריטניה בשנים האלה, לא יכול מונטיפיורי לבצע שליחותו ולהתערב למענם.

הסיפור הזה מציג גם אשליה, אכזבה ותמימות. מונטיפיורי לא הכיר את המסורת המוסלמית, שאינה מעניקה שוויון זכויות למי שאינו מוסלמי, ולא הכיר את ההבדל בין מילות נימוס ובין מעשה. הוא לא ידע הבדל בין ההכרזות של הסולטאן ובין המציאות בפועל, שבה המושלים המקומיים מכתיבים את המדיניות.

מונטיפיורי גם לא ידע שהמוסלמים המקומיים עוינים את היהודים ובזים להם. מקור עוינות זו בקוראן. בקוראן מצוטטים פסוקים מן התורה, שמשה רבנו מתלונן בהם על העם, ומתוארים בהם יחסו הרע של הנביא מחמד ליהודים בנאו המדבר בחיג'אז, שסירבו לראות בו נביא.

הסולטאן מחמד הרביעי ששלט בין השנים 1859 – 1873 סבל מאחיזתה של ספרד בביסים על אדמת מרוקו. לכן הוא מעוניין ביחסים טובים עם בריטניה, הואיל והיא עמדה מול ספרד. מן הפעילות המסחרית של סוחרים אנגלים היו מהכנסות לסולטאן. בעקבות זאת היה הסולטאן מעוניין לרצות את בריטניה, ומונטיפיורי נחשב לשליח של המלכה ויקטוריה.

תעודות שונות דנות בהבדל בין ההצהרה של הסולטאן, שקיבל מונטיפיורי ובין המציאות המנוגדת לה. האשליה הביאה גם להנחה, שמא בשל התנהגותם של היהודים הם סובלים ממצוקה על רקע מוסבר מכתבו החוזר של מונטיפיורי לקהילות מ-7 בספטמבר 1864.

מונטיפיורי היה כתובים ליהודים שבמרוקו, והם פנו אליו שנים לאחר מסעו מתוך תקווה שהתערותו תועיל. אזכור הבטחתו של הסולטאן שנים לאחר ההצהרה – פירושה שראו בהצהרה הבטחה שאין לסגת ממנה. שליחותו היכתה גלי אהדה והערצה ברחבי העולם היהודי, וגם נוצרים הצטרפו להוקרתו.

78 – מו. אֲסַדֵּר תֻּשְׁבְּחָתָּא 

לכבוד האושפיזין. שיר מעין אזור (ארמי) בן ארבע עשרה מחרוזות ומדריך דו-טורי. בכל מחרוזת שני טורי ענף וטור אזור. כל הטורים דו-צלעיים. צלע האזור הראשונה חורזת בחריזת הענף. הצלע האחרונה של המדריך משמשת פתיחת קבע בכל מחרוזת.

חריזה: א/בא/ב ב/גד/גג/ב ב/הו/הה/ב וכר.

משקל: שש הברות בכל צלע.

כתובת: שירים לחג הסוכות מיוסדים על הלכות סוכה ועל ד׳(= ארבעה) מינים שבלולב. וזה יצא ראשונה על ז׳(= שבעת) אושפיזין קדישין. נועם ׳אל ארץ עזובה׳. סימן: אני דוד בר אהרן חזק נר״ו(= נטריה רחמנא ופרקיה).

מקור: א- לז ע״ב; ק- מד ע״א.

אֲסַדֵּר תֻּשְׁבְּחָתָּא / בְּמִלִּין וְרַחְשִׁין
לִיקָר אֲבָהָתָא / אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין / אִילָנִין תַּקִּיפִין
קָיְמִין דְּעַלְמָא / אֲחִידֵי שַׁיְּפִין
5- וּמָארֵי דְּגַדְפִין / עֲלֵינָא מְכַסִּין

1. 1. אשדר תושבחתא: אערוך שבחים. במלין ורחשין: במילים ובקולות לפי שהפיוט נועד להיות מושר בסוכה. 2. ליקר אבחתא: לכבוד האבות, הפוקדים את הסוכה והם האושפיזין הקדישין על-פי זוהר ח״ג קג ע״ב. אושפיזין קדישין: האורחים הקדושים. 3. אילנין תקיפין: אילנות חזקים והוא כינוי לאושפיזין המגנים על העולם כאילן. 4. קיימין דעלמא: מקיימי העולם, בזכותם העולם קיים. על דרך ר״ה יא ע״א. אחידי שייפין: אוחזים חרבות (להגן על ישראל). 5. ומארי דגדפין: ובעלי כנפיים – בדמותם של מלאכים. עלינא מכסין: עלינו הם מכסים מגינים.

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין / נְזַמֵּן לְהוֹן הַשְׁתָּא
יַעֲלוֹן יִתְּבוּן יֵיכְלוּן / נַהְמָא דְּאוֹרָיְתָא
בְּהָדֵין מְטַלַּלְתָּא /יִתְאַמְרוּן חִדּוּשִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין / יוֹמִין שִׁבְעָא נִינֵהוּ
10-מַגְּנָא וּמַצְּלָא / תְּהִי זְכוּתַיְהוּ
בְּאַכְסַנְיָא כֻּלְּהוּ / יְהוֹן מִתְכַּנְּשִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין / דְּרוֹעָא יַמִּינָא
רַב חִסְדָּ"א רַב חִנָּ"א / אַבְרָהָם אֲבוּנָא
מָארֵיֵהּ דְּרֻחְצָנָא / וּבְדִיק בְּנִסִין

15- אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / וְתֵמָּן נְיָחָא

לְיִצְחָק דְאִעֲקַד / עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא

וֶאֱלָהּ כָּל רוָּחא / רַחֲמוֹי נְפִישִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / דַּן הֲדַר יִתְקְרֵי

יַעֲקֹב שְׁלִימָא / אָחִד בִּתְרֵין סִטְרֵי

20- אִתְגַּבַּר עַל גִּבָּרֵי / וְעִירִין קַדִישִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / בַּר-עַמְרָם לְוִיָּא

מֹשֶׁה רִבּוֹנֵנָה / רֵישׁ כָּל נְבִיאַיָּא
הוּא מְהֵימָנָא רָעְיָא / אוֹרָיְתָא לָן אַחְסֵן

6. 6. נזמין להון השתא: נזמין אותם עכשיו. 7. יעלון יתבון יכלין: ייכנסו, ישבו יאכלו. נהמא דאורייתא: לחם התורה. על-פיקה׳ ט, ה וכפי שנדרש בבר״ר נד, א. 8. בהדין מטללתא: בתוך הסוכה הזאת. יתאמרון חידושין: ייאמרו חידושי תורה 9. יומין שבעא נינהו: שבעה ימים וכנגדם שבעת האושפיזין. 10. מגנא ומצלא: מגינה ומצילה. תהי זכותייהו: תהא זכותם.

• באכסנייא כלהו: זו הסוכה המשמשת מקום אכסניא לאושפיזין. יהון מתכנשין: יתכנסו.

דרועא ימינא: זרוע ימין המסמלת את החסד והוא הכינוי לספירה הרביעית מי׳ הספירות על-פי פתיחת אליהו ׳חסד דרועא ימינא׳. 13. רב חסד״א רב חנ״א: רב החסד ורב החן והם חידודי לשון לציון מדת החסד של אברהם אבינו. האושפיז של יום א׳ של סוכות. 14. מאריה דרוחצנא: בעל מידת הבטחון. ובריק בנסין: ומנוסה בנסיונות, על-פי אבות ה, ג׳ ׳בעשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולן׳. 15. ותמן נייחא: ושם מנוחה. 16. ליצחק… מדבחא: ליצחק אבינו, שנעקד על גבי המזבח (בר׳ כב, ט־י), והוא האושפיז של היום השני של סוכות.17. ואלה כל רוחא: ואלהי כל הרוחות. רחמוי נפישין: רחמיו מרובים – ואמר לאברהם ׳אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה׳(שם, שם ב). 18. דין הדר יתקרי: זה (יעקב) הדר יקרא. 19. יעקב שלימא: יעקב השלם – ׳ויעקב איש תם׳ וראה ת״א לבר׳ כה, כז, והוא האושפיז של יום ג׳ של סוכות. אחיד בתרין סטרי: אחוז ונתמך בשני הצדדים הם האבות שלפניו אברהם ויצחק. 20. אתגבר… קדישין: גבר (ניצח) על אנשים ומלאכים קדושים, על-פי בר׳ לב, כט ועל-פי ב״ר עז,ג.

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין / אַהֲרֹן כָּהֲנָא
25- בְּמִדְבְּרָא הֲוָה / בִּזְכוּתֵיהּ עֲנָנָא
וַעֲלֵי חוֹבַנָא / קֻרְבָּנוֹי מְרַצִּין

30- אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / חֲסִידָא פְּרִישָׂא

יוֹסֵף צַדִּיק נַטֵר / קְיָמָא קַדִּישָׁא

כַּד עֲרַק טָשׁ טִישָׁא / וְאָנַח לְבוּשִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / זַכָּאָה אַחְסַנְתֵיהּ

דְּדָוִד מְשִׁיחָא / בַּת שֶׁבַע אִנְתְּתֵהּ

עַל כֻּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ / יְתִיב וְלֵית אַוְשִׁן

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין

יְקוּמוּן לָקֳבֵל / רֵישֵׁי שִׁבְעִין אֻמִּין

35- יָתַן יִטַּר יַטְמִין / מִכָּל עָקְתִין בִּישִׁין

22-21. גר… ריגוננא: משה רבינו בן עמרם הלוי, והוא האושפיז של יום רביעי של סוכות. ריש כל נביאייא: ׳משה רבן של כל הנביאים׳ (שמ״ר כא, ד). 23. הוא מהימנא רעיא: הוא הרועה הנאמן, הביטוי מצוי באיכ״ר פתיחתא, כה ואליו מיוחסים קטעי זוהר הקרויים ׳רעיא מהימנא׳. אורייתא לן אחסין: את התורה הוריש לנו, על-פי דב׳ לג, ד. 24. אהרן כהנא: אהרן הכהן, והוא האושפיז של יום חמישי של סוכות. 25. כמדגרא… עננא: הענן במדבר היה בזכותו, על-פי זוהר ח״ג שם שם. 26. ועלי… מרצין: ועל עונותינו קרבנותיו מרצין ומכפרין כמתואר בשמי ל, י. 27. חסידא פרישא: החסיד הפרוש, הוא כינוי ליוסף, שפרש מאשת פוטיפר ושמר על ברית קודש. 28. יוסף… קדישא: יוסף הצדיק שמר ברית הקדש, ולפיכך קרוי צדיק, על-פי זוהר ח״א נט ע״ב והוא האושפיז ליום ו׳ של סוכות. 29. כד ערק: כשברח (מאשת פוטיפר) כמתואר בבר׳ לט, יב ׳וינס ויצא החוצה׳. טש טישה: כמו טס טיסה. ואנח לגושין: והניח בגדיו אצל אשת פוטיפר. כמתואר שם שם ׳ויעזב בגדו אצלה׳. 30. זכאה אחסנתיה: אשרי חלקו. 31. דדוד משיחא: של דוד המשיח. בת שבע אנתתיה: בת שבע (היא) אשתו. זהו אישור לחוקיותה שלבת שבע כאשת דוד, ועל-פי סנהדרין קז ע״א ׳ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב׳. 32. על כורסי מלכותיה: על כסא מלכותו. יתיב ולית אוושין: יישב ואין מערער וזו גם הוכחה לחוקיותה של בת שבע כאשתו. שלא נתערערה מלכותו בשל כך. 33. קדם רבון עלמין: לפני רבון העולמים. 34. יקומון: יעמדו האושפיזין להגן על ישראל. לקבל… אומין: כנגד ראשי שבעים אומות, שכנגדן אנו מקריבין שבעים פרים על-פי סוכה נה ע״ב ׳הני שבעים פרים כנגד מיי כנגד שבעים אומות׳, וראה גם זהר ח״ג רנח ע״ב. 35. יתן יטיר יטמין: ישמור ויסתיר אותנו. מכל עקתין בישין: מכל צרות רעות על-פי זהר שם, שם

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / נְעַטֵּר מוֹתַבְהוֹן

כָּל יוֹמָא בְרִישָׁא חַד מִנְּהוֹן

וּלְעֵילָא מִכֻּלְּהוֹן / רֵישָׁא דְּכָל רֵישִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / רַב הַמְנוֹנָא סָבָא

40- כַּד עָיֵל לְגַוַּה / אָמַר מִלָּה טָבָא

עוּלוּ לְאוֹתָבָא / אֻשְׁפִזִין קַדִּישִׁין

אֻשְׁפִּזִין קַדִּישִׁין  / וְגֻבְרִין גִּבָּרִין

זַכַּאי חוּלָקַנָא / דְּעָלוּ לְאַתְרִין

עֲלַן יְהוֹן שְׁרִין / בִּרְכָאן דִּי נְפִישִׁין עֲלַן

36. 36. נעטר מותביהון: נעטר ונקשט את מושבם. 37. כל… מנתון: כל יום אחד מהם יהיה בראש. 38. ולעילא… רישין: ולמעלה מכולם – יהיה ראש של כל הראשים, והוא הקב״ה. 39. רב המנונא סבא: כמובא בזוהר, להלן. 40. כד עייל לגווה: כאשר היה נכנס לתוך הסוכה. אמר מלה טכא: היה אומר מלה טובה, ומה היה אומר? 41.עולו… קדישין: היכנסו לשבת, אורחים קדושים… (על־פי זוהר ח״ג קג ע״ב) הנוסח שם הוא ׳תיבו אושפיזין עילאין תיבו תיבו אושפיזין מהימנותא תיבו׳.42. וגוברין גכרין: ואנשים גבורים, על-פי תרגום אונקלוס לבר׳ מט, ה..43. זכאי חולקנא: אשרי חלקנו. דעלו לאתרין: שנכנסו האושפיזין למקומנו ולסוכתנו. 44. עלן יהון שרין: עלינו תהיינה שורות. כרכאן די נפישין: ברכות מרובות.