ארכיון יומי: 12 בפברואר 2014


הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

תורת אמך ◆ פרשת כי תשא◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 41◆

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

ושמרו בני ישראל את השבת ל

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

עשות את השבת לדרתם ברית עולם (לא, טז).

מעשה רב: בהנהגות לכבוד שבת

שבת

א. מספרים על הקדוש רבי דוד רפאל בירדוגו זצ"ל (בנו של הקדוש אדמו"ר רבי יעקב בירדוגו המכונה "החכם זיע"א מעיר מכנאס שבמרוקו), שהיה עוזר לאשתו ביום שישי, וכאשר היה מקלף הירקות בעזרת האולר המיוחד רק לעבודות השבת, היה קורא תהלים ומקלף, כדי שלא להבטל חלילה אפילו רגע אחד מדברי תורה. (ילקוט שבע  ח"ח דף ל).

ב. הגאון החסיד רבי יוסף אוחיון זצ"ל בעל הספר אבקת רוכל ורב בעיר (העלו עצמותיו לעיר הקודש צפת ת"ו), למרות זקנותו של הרב היה מקפיד לבא מידי יום שישי לטבול במקוה הנמצא בחצר בית הכנסת למרות המים הקרים וזמן רב לקח לרב את שהותו במקום הטבילה, אגב במקווה זה טבל גם הרב הצדיק רבי שלמה אמזאלג זצ"ל ועוד אנשי מעשה.

ג. מדי יום שישי היה עובר עם התלמידים על פרשת השבוע, הרה"ג רבי כליפה אלמליח זצ"ל רב העירה אולדמנצור במרוקו, היה קורא מתוך הספר תורה שהיה מוציא מההיכל לצורך כך, והתלמידים עומדים משני צדדיו עם חומש ומתקנים אותו אם טעה. התלמידים ידעו לציין כי מעולם לא קרה ורבינו טעה, פעמים היה רבינו טועה בכוונה כדי לדעת האם התלמידים אכן עוקבים אחריו וערניים מספיק. אגב גם הצדיק בבא סאלי נהג לקרא שנים מקרא מתוך הספר תורה המידי יום שישי (מפי הרב אברהם מוגרבי).

ד. נפסק בהלכה כאשר הסוחרים, מעלים את מחיר בשוק, הרבנים אוסרים לקנות עד ירידת השער, היה מעשה באולדמנצור ביום שישי, הרה"צ רבי כליפה אלמליח עובר בשוק ובדרכו עבר ליד הדוכן, ושמע ערבי מוכר ארבע צנון, בפרנק. והנה ערבי צועק שלוש צנון בפרנק, שאל רבנו את הגוי, למה העלתה את המחיר, ענה הגוי בחוצפה אם המחיר יקר אל תקנה, בשומעו רבנו את חוצפתו והעלאת המחיר, שלח שליחים למלאח שאין לקנות מגוי פלוני סחורה, והנה הגוי רואה שאין היהודים באים לקנות כבכול יום שישי, והנה עבר יהודי ליד הדוכן, שאל האם נפטר לכם משהו מהקהילה שאין אתם באים לקנות לכבוד שבת, ענה היהודי פגעת ברב הקהילה, ובנוסף העלתה את המחיר, שמע הגוי את דבריו, נגש מיד לרבנו נישק את ראשו ובקש את סליחתו.

ה. כל השבוע היו אופות הנשים לחם משעורה, ולכבוד שבת קודש היו אופות מחיטה שיותר משובחת ויקרה (מפי רבי שלמה פחימה). פניני המדות מתורת רבותינו, המחכה לתרום ויצא לאור .

כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל, יב).

כתב הגאון רבי אברהם אנקווא זצ"ל בספרו מלל אברהם, הכתוב מלמד, שלא למנות את ישראל לגולגלתו אפילו על ידי דבר אחר, כי אם על ידי מחצית השקל הבא לכפר על הנפש, לפי שיש בו כמה מידות טובות. האחת מידת השוויון, עני ועשיר שווים לפניו יתברך, על כן ציוה העשיר לא ירבה. השתים שהם חצאים ולא שקלים שלמים, להורות על אחדות ישראל ושלמותם, שכולם נחשבים כגוף אחד. על כן, ככל אין חשש אם יפקוד אותם על ידי מחצית השקל, שודאי לא יאונה להם שום נגף בפקוד אותם בזה, אבל לא על ידי דבר אחר, שאם ימנם כך יהיה בהם נגף.

ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם

כתב הגאון רבי חיים משאש זצ"ל בספרו נשמת חיים, הקשו המפרשים ז"ל איזה שייכות יש לנגוף עם מספר בני ישראל, רש"י ז"ל תירץ שהמנין שולט בו עין הרע. וזה דחוק, כי מספר שש מאות אלף הוא מעט לגבי אומה שלמה, והם המעט מכל העמים, ואיזו עין הרע שייך בהם? ויש שתרצו כי ישראל בכללותם הם טובים, ובפרטותם יש בהם הרבה שלא מועלים, כמו שאמרו רז"ל (מנחות כט:), מפני מה נברא העוה"ב ביו"ד, מפני שהצדיקים שבו הם מועטים, וה' לא רצה שיהיו נפרדים ע"י המספר. כי זה יגרום נזק לשאינו ראוי, כי יפקד עליו הדין על שאינו צדיק, ולכן ציוה שיהיו נשארים בכללותם, ויהיה המנין רק ע"י שקלים. ונוכל לרמוז זאת במילות בפקוד אותם, שהם נראים כמיותרים, שרצה לומר, שלא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, מדת הדין על שאין כולם צדיקים.

ונתנו איש כפר

כתב הגאון רבי שמעו ועקנין זצ"ל בספרו דבר השו"ה, ביאר רבנו בעל הטורים, כי מילת ונתנו נקראת גם למפרע ונתנו לומר לך, מה שאדם נותן לצדקה יחזור אליו, ולא יחסר לו בשביל זה כלום, והיינו שהוא נותן לעצמו ולא לזולתו. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ק טז:), אם רצית לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלי תורה, כדי להנצל ממכשול, כמו שנאמר הנביא (ירמיה יח, כג), הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. וזהו כונת הרב, ונתנו למפרע שיתן ויחזור ויתן, כופר לנפשו, דהינו לתלמידי חכמים, כי בגמיטריא איש כפר, תור"ה, דהיינו שיתנו

כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם (ל, יב).

 

 שהוא הצדיק או רא'ש נוטריקון א'שה ר'בה ב'שביל שיחזרו בני ישראל על ידי תשובה שיעשו. ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם- ואז. ולא יהיה בהם נגף בפקד אותם (עיין להרב "ערבי נחל") בפרשת צו "בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה'" (ל, כ עיין להרב "ערבי נחל") בבואם נפש רוח נשמה של הצדיק אל אוהל מועד לכל חי ירחצו מים בנהר דינור ולא ימותו בני הדור או בגשתם  אל המזבח של מעלה אל מיכאל הגדול לשרת מה להלן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש להקטיר אשה לה' ולקחת את כסף שהוא הצדיק שנכסף תמיד לתורה ולמצות בשביל הכפורים פירוש לכפר על הדור מאת. בני ישראל- דוקא ולא אומות העולם על דרך ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה ונתת אותו כמו עבודת אוהל מועד כי בזמן שבית המקדש מכפר עכשיו הצדיק כמו בית המקדש והיה לבני ישראל יחזרו בתשובה להיות בני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם:

 

זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל הקדש עשרים גרה השקל תרומה לה' (ל, יג).

כתב רבנו חיים בן עטר זצ"ל ראש ישיבת כנסת ישראל בספרו מאור חיים, חכמנו ז"ל אמרו (שקלים ה:), שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש, ואמר לו כזה יתנו.  יש לדייק במאמר זה, למה היה צריך להראות לו מטבע של האש והלא  והלא משקל האש אינו כמשקל הכסף? ונכון לומר מה שהורה הקב"ה

מטבע של אש ולא של כסף, לרמוז לנו, שמה שאדם נותן לצדקה, צריך שיהיה בכל נפשו, והאש הוא חלק הנשמה. וכוונתו היתה, שכל אחד יתן חלק הנפש לכפר מעשה העגל. ועם היות שכך, טוב אמר, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, שכולם שוים בחלק הנפש.

מהנעשה ונשמע בתפארת מיכאל – אור חדש

א.    ירחון תפארת מיכאל
מידי חודש נפרסם לכל ידידנו, את הגליון ואשר בו יכתבו מאמרים בהלכה, וגמרא, תנ"ך, והכל על פי תורת רבותינו וכן הנהגות בקודש מרבותינו.
ניתן לשלוח מאמרים ולהצטרף לקבלת הירחון במיל מידי חודש בל"נ.
בברכה
הרב אברהם אסולין
רב האתר אור חדש וראש מוסדות תפארת מיכאל

ב.       התאחדות אברכים ובני הישיבות

בנשיאות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א מחבר "עמק יהושע" זקן רבני מרוקו
הציבור הקדוש מוזמן לערב התיסדות קהל בני אברכים ובני הישיבות, אשר יתקיים ביום רביעי יט' אדר א' תשע"ד בשעה 6 בדיוק ברחוב בר גיורא 14 ירושלים. בהשתתפות הגאון הגדול הרב יהושע מאמאן שליט"א ומרנן ורבנן, לאחר מכן ישאו דברים: הרב אברהם אסולין מחבר תורת אמך בהלכה ומנהג, הרב תורג'מן "העדה המערבית בירושלים".
גדול המעמד לכבודה של תורה, המעונינים להשתתף נא לאשר השתתפות:
בניד 0545201059 הרב תורג'מן. או במיל a0527145147@gmail.com
בברכה הנהלת התאחדות.
מייסד ורב התאחדות הרב אברהם אסולין התאחדות אברכים ובני הישיבות

שבת שלום,

הרב אברהם אסולין

לתגובות: a0527145147@gmail.com

 

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc..RABBI ITSHAK BENOUALID

 

דמויות בתולדות היהודים במרוקו מראשית התיישבותם ועד ימינו 

Les grandes figures dans l'histoire des juifs du Maroc

ספר זה מוקדש בהוקרה כמחווה לדוד עמר ז"ל מנהיג הקהילות היהודיות במרוקו

Cet ouvrage est publie en homage a la memoire de David Amar

Grand leader de la communaute juive marocaine

RABBI ITSHAK BENOUALID

LES GRANDS MAIרבי יצחק בן וואלידTRES

Alors que dans les communautes de l'interieur des terres du Maroc, comme Mekhnes et Fes, les descendants des expulses d'Espagne s'etaient totalement assimiles aux Tochabim, oubliant !'espagnol et adoptant le judeo arabe, la communaute de Tetouan continua de perpetuer fidelement et avec la plus grande fierte ses traditions ancestrales, parlant Haketia, un pittoresque melange d'Espagnol ancien, d'Hebreu et d'Arabe maghrebin. Le hasard de .'histoire fit de cette communaute de descendants de Megourachim la premiere a se retrouver face a face avec les responsables de son extradition. Ces retrouvailles eurent lieu a la suite de la conquete et de !'occupation de la ville de Tetouan par les troupes espagnoles, en 1860. La guerre entre l'Espagne et le Maroc eut une importance capitale pour l'histoire de la communaute juive, initiant le processus de sa modernisation par sa rencontre avec l'Europe et avec le Judai'sme mondial.

La communaute juive de Tetouan etait traumatisee par les multiples attaques des tribus berberes sur le quartier de la Juderia, que l'armee marocaine ne reussissait pas a evincer et qui laissaient derriere elles la mort et la desolation. Elle accueillit donc contre toute attente les troupes iberiques en liberateur. Mis a part quelques tentatives d'evangelisation et certaines conversions spectaculaires, les Espagnols traiterent la communaute juive avec justice et bienveillance, car son role d'intermediate avec la population musulmane leur etait indispensable. Les deux annees d'occupation ennemie furent pour cette communaute une periode de securite et de prosperite. Les excellentes relations que leur grand rabbin, Rabbi Itshak Benoualid, entretenait a la fois avec les Espagnols et avec les autorites marocaines faciliterent la restitution de la ville au Royaume Cherifien, sans qu'eurent lieu des represailles contre les Juifs qui avaient collabore avec les occupants.

Pendant la periode de cette guerre, l'afflux de dizaines de milliers de refugies a Gibraltar attira l'attention des deux grandes organisations juives internationales de l'epoque, le "Council of Deputies" britannique et l'"Alliance Israelite Universelle", qui commencerent de s'inquieter du sort de la communaute juive marocaine. Ainsi fut inauguree a Tetouan, a la fin de l'an 1862, la premiere ecole du futur reseau scolaire de l'Alliance. L'ouverture d'esprit du chef spirituel de la communaute reussit a convaincre les avis traditionalistes, opposes a l'introduction d'un enseignement moderne qui ne soit pas uniquement consacre aux etudes sacrees. A la demande du rabbin, les matieres religieuses de base furent indues au programme de cette ecole. Rabbi Itshak donna l'exemple lui-meme en y faisant inscrire ses petits enfants et la reussite de cette experience servit plus tard d'exemple aux autres communautes marocaines. L'humilite de rabbi Itshak Benoualid etait egale a l'etendue des ses connaissances qui lui valut le titre de Ner Hammarabi, la Lumiere de l'Occident. On raconte que lorsqu'on voulut le nommer president du Tribunal en 1830, il «s'enfuit» a Gibraltar, et que quand il finit par accepter ce titre, ce ne fut qu'a condition de ne jamais juger seul mais de former un tribunal avec deux autres juges. Son sens de l'equite vis a vis de tous, Juifs et Musulmans, etait devenu proverbial, et le Pacha de la ville qui lui vouait une grande estime, n'hesitait pas a le consulter pour des affaires delicates.

En 1862, rabbi Itshak realisa son reve de monter en Terre Sainte et s'etablit a Haifa ou etait installee une grande communaute juive originaire de Tetouan. II quitta toutefois Israel pour revenir vers sa ville natale, «appele par le ciel a ne pas abandonner son troupeau». Son grand livre de questions et reponses, Vayomer Itshak, publie apres sa mort, a Livourne, en 1876, chez l'imprimeur rabbi Eliahou Ben Amozeg, devint un livre de base pour tous les rabbins marocains.

Son fils, Yossef fut un rabbin renomme qui mourut prematurement en 1906  sans laisser de descendance. Une yechiva de Jerusalem, fondee par un originaire de Tetouan, rabbi Shlomo Dayan, porte son nom

 : Toldot Itshak

דמויות בתולדות היהודים במרוקו

רבי יצחק בן וואליד

1870-1777

מבין קהילות מרוקו, שמרה רבי יצחק בן וואלידקהילת טיטואן בקנאות יתר על מורשתה הספרדית. תושבי השכונה היהודית המרווחת הזיודריה״, התגאו בלשונם המיוחדת, החקית׳יה, שהיא :״זוג של ספרדית עתיקה, עברית תנ״כית וערבית מקומית.

״מפגש המחודש הראשון בין בני ספרד וצאצאי מגורשי 1492, התחולל בעיר לאחר כיבושה על־ידי הצבא הספרדי, עקב תבוסה מוחצת של צבא מרוקו. המלחמה בין שתי המדינות,בתחילת 1860, סימנה מפנה בהיסטוריה של יהודי מרוקו. היה זה מפגש ראשון ומכריע עם מעצמה אירופאית. בניגוד לחששות, התקבלו הספרדים על־ידי הקהילה היהודית כמשחררים. משך השנתיים של הכיבוש הספרדי התפתחו בין היהודים לספרדים יחסי קירבה והערכה הדדית הודות למנהיג הרוחני של הקהילה, רבי יצחק בן־וואליד, שנחשב לגדול רבני דורו ושמו הלך לפניו בכל המערב ומחוצה לה, כאיש אלוהים קדוש ובעל מעשים, והיה מכונה בפי רבני דורו "הנר המערבי״.

רבי יצחק בן־וואליד, ניצל את קשריו הטובים עם הכומר הראשי של צבא ספרד, כדי להשיב אחדים מתשמישי הקדושה, שנגנבו מבתי־הכנסת, בליל השוד וההרג הנורא של השכנים הברברים, קודם כניסת הצבא הספרדי לעיר. משעזב הצבא הספרדי 1862, נגע גורל הקהילה ללב ארגונים יהודיים, כי״ח בצרפת ואסיפת הנבחרים מאנגליה, וטיטואן היא העיר הראשונה בה הקימה חברת"כל ישראל חברים" את בית־ספרה הראשון. פתיחותו ותמיכתו המלאה של הרב הנערץ, צלחה את כל המכשולים לפתיחת בית ספר מודרני המשלב לימודים כלליים עם לימודי הקודש, בקהילה כה אדוקה.

ענוונותו הייתה לאגדה ומספרים שכשביקשו למנותו ב-1830 לאב בית־הדין, ברח לגיבראלטאר ולבסוף נכנע לרצון הרבנים והציבור ונאות בתנאים מסויימים לקבל את המשרה חיבר ספר שאלות ותשובות ׳ויאמר יצחק׳(חלק א׳ ו-ב׳, ־בורנו, 1876), יצא לאור במהדורה חדשה בירושלים על ידי הרב שלמה דיין, שייסד ישיבה על שמו. היה זה ספר יסוד לרבני מרוקו ומקור לידיעות רבות על חיי היהודים והקהילות בתקופתו.

מנישואיו הראשונים היו לו שש בנות ובן אחד, שם־טוב, שהיה לרב, ולאחר מות רעייתו הראשונה, היו לו מנישואיו השניים ארבעה בנים, כולם חכמים. בנו, ר׳ יוסף היה רב בעל הספר "שמו יוסף " ונפטר ב-1906, בוואהרן שבאלג'יר ולא השאיר אחריו יורשים. על צדקתו של רבי .יצחק מספרים שהפאשה של העיר, העביר אליו פעם לבוררות, סכסוך בין מוסלמי ויהודי, שהתכחש להלוואה שלקח ממנו. הרב קיבל את היהודי בסבר פנים יפות ולאחר שרכש את אמונו בשאלות על משפחתו, ייעץ לו בעניין החוב לדבוק באות מ׳ ״סגורה״, זאת אומרת לשמור על גרסתו שאינו חייב כלום. ״זה בדיוק מה שאני עושה״, השיב      לו היהודי ובכך הסגיר את שקרו, ״אם כך״, השיבו הרב, ״עליך להחזיר לו את החוב ללא כל דיחוי״. מעשה זה האדיר את שמו עוד, בעיני המושל המוסלמי ונתיניו.

ב-1862 עלה לחיפה בה התרכזו יוצאי עירו. אלא, כך אומרים שלאחר זמן מה קיבל אות משמים לשוב לעירו טיטואן ולהניג את צאן מרעיתו. רבי יצחק נפטר ב-ט׳ אדר ב' תר"ל ׳1870). קברו הפך למקום קדוש ועליה לרגל לתושבי מרוקו,יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד, ומספרים על ניסים וריפוי חוליים שהתחוללו על קברו.

פנתרים

התמונה באדיבותו של יגאל בן נון

פנתרים...נאום בככר

פינת ההלכה – לפי חכמי מרוקו

באדיבותו של מר יוסף בן-חמו הי"ו

פרשת "כי תשא"

הפטרה: "וישלח אחאב"חוברת 5

טו' אדר א' תשע"ד

יוצא לאור ע"י מדרשת

"ויזרע יצחק"

ע"ש יצחק בן חמו בר אסתר ז"ל

זמני החג

י"ם

ת"א

חיפה

כניסה

16:49

17:06

16:54

יציאה

18:02

18:04

18:03

ר"ת

18:43

18:40

18:38

הגיגים לפרשת השבוע

"כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה" (שמות ל' יג)

ה"אור החיים" הקדוש מבאר שמכאן אנו לומדים את מה שאמרו חז"ל שמהתורה אין האדם חייב אלא עד שהוא בן עשרים (שבת פט:), והטעם הוא משום שרק בגיל זה מגיע האדם "לגדר זה שתהיה נפשו שלימה מהשגת המושכל מההדרגות הרוחניים הא-לקיים, אשר נפש ישראל משם הוא ולזמן הנזכר תשיג", ואת רעיון זה רמז דוד בתהלים באומרו: "אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך" (תהלים ב' ז), ומסביר ה"אור החיים" את הטעם מדוע לא נענש האדם עד גיל זה: "כי הוא לצד שעדיין לא שלמה דעתו בהכרת המושכל ובהשכלת הידיעה ובתגבורת המספיק להערכת מלחמה, לשבור כח המסית ולנצח תאות הטבעיות, ולהשכיל ברצון הנפש, ולהבחין את אשר ידבר בלבו אם לאושר, ובהיותו בן עשרים הנה הוא שלם בדעתו להחזיק מגן וצנה בתגבורת השכל וההבחנה והבחירה בדרך החיים"  

 

"ולקחת את כסף הכיפורים… ונתת אותו על עבודת אהל מועד" (שמות ל' טז)

מבאר רבינו בחיי שמחצית השקל שנתנו בני ישראל הוא כופר נפש עבור חטא העגל שעשו, ושקלים אלו, כופר הנפש, הובאו לצורך עבודת אהל מועד ומהם נבנו האדנים, שהם יסודות המשכן ותחתיתו, כי ידוע שהמשכן שקול כנגד בריאת העולם הזה, והמשכן היה נשען עליהם, ומשום כך מסיים הכתוב ואומר: "והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם", שכוונתו לומר שמהכסף הזה של השקלים יעשו בבנין המשכן דבר מיוחד ומסוים שהוא יהיה לבני ישראל לזכרון, שיזכיר להם תמיד את חטאם בבחינת: "וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא'), ודבר זה יהיה לפני ה' על מנת שיכפר להם כי יתרצה להם בהיות האדנים יסודות של משכן, לכן קרא לכסף הזה כסף הכפורים.

 

"קח לך סמים" (שמות ל' לד)

אמרו חז"ל "קח לך – משלך" (יומא ג:), ואילו בהמשך נאמר: "והנשאים הביאו… ואת הבשם ואת השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים" (שמות לה' כז-כח) ולא מוזכר שהם הביאו זאת למשה. מתרץ ה"משך חכמה" לפי דברי חז"ל (יומא עה:) שכתוב נשאים ללא האות יו"ד ללמדנו שהעננים הם שהביאו אותם בעת ירידת המן. וידוע שהמן ירד לעם ישראל בזכותו של משה (תענית ט.) אם כך נחשב הדבר כאילו שמשה לקח משל עצמו.

 

"וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" (שמות לב' ה)

מבאר הרמב"ן שאהרון ראה את עם ישראל ברע שנאמר: "כי ברע הוא" (שמות לב' כב) כלומר הוא הבין שהם מתכוונים לעשות את העגל לעבודה זרה, ולכן הוא קם ובנה בעצמו מזבח, וקרא "חג לה' מחר", והמזבח שבנה אהרון היה לשם שמים והוא התכוון שבני ישראל יזבחו עליו לה', ולא כפי כוונתם לבנות מזבח לעבודה זרה. ומה שדחה אותם אהרון ואמר להם, "מחר", כוונתו היתה להאריך להם את הזמן, אולי בינתיים יגיע משה ובני ישראל יעזבו את העגל, אלא שהם השכימו בבקר "ויעלו עולות ויגישו שלמים". מדגיש הרמב"ן שהכתוב בכוונה אינו אומר: "ויעלו לו עולות ויגישו לו שלמים", לפי שחלק מהאנשים אכן מעשיהם היו מכוונים לשם הקב"ה כאשר אמר אהרן, אך חלק מהאנשים העלו זבחים לשם העגל. ועל אלה אמר הקב"ה למשה: "וישתחוו לו ויזבחו לו" (שמות לב' ח), וגם אם נאמר שאהרון הוא זה שמקריב את הקרבנות, בכל זאת ניתן לפרש מדוע נאמר סתם "ויעלו עולות ויגישו שלמים", ללא הציון למי מעלים את הקרבנות, וזה מהטעם שאהרון היה מכוין בעבודתו שהקרבנות הם לשם ה', ואילו הם כיונו את דעתם שהקרבנות הם לעגל אשר עשו. 

"ועשית כיור נחשת" (שמות ל יח)

מעיר ה"ספורנו" שהכיור לא הוזכר ברשימת הכלים שנדרשים למשכן, וצריך להבין מדוע? ומתרץ שהכלים שהוזכרו ברשימה הם כלים הדרושים לצורך השראת השכינה במקדש ואילו הכוונה בכיור איה להשראת השכינה אלא רק להכנת הכהנים לעבודתם.

 

"ראה קראתי בשם בצלאל" (שמות לא' ב) 

מה כוונת הקב"ה כשאומר למשה "ראה"? מבאר ה"כלי יקר" שבפסוק שלפנינו אומר הקב"ה למשה ראה ברוח הקודש שעליך שבצלאל ראוי והגון למלאכה הזו, כאומר: "ואתה תחזה ברוח הקודש שעליך" ומה שמוסיף הכתוב ואומר "בשם" הוא ללמדנו ששמו מוכיח עליו, בצלאל", שהיה בצילו של הא-ל, משום כך, לפי המדרש, אמר משה בגמר מלאכת המשכן את הפסוק: "יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן" (תהלים צא' א) לומר שעושי המלאכה היו בצל א-ל, וזה מסתדר גם עם סיום העניין שם נאמר: "ככל אשר צויתיך יעשו" (שמות לא' יא) לא נאמר כאן שיעשו ככל אשר אתה תצוה להם, אלא יעשו ככל אשר אנכי מצוה אותך, אלא חייבים לומר  שהיו בצל א-ל וכך גם פירש רש"י את הפסוק "ובצלאל בן אורי עשה ככל אשר צוה ה' את משה" (שמות לח' כב).

 

"ויאמרו אליו קום עשה לנו א-לקים״ (שמות לב' א)

מציין ה"אזנים לתורה" שבדרישתם מאהרון לא ביקשו בני ישראל מנהיג אחר במקום המנהיג משה החסר, אלא הם מבקשים "א-לקים". כי המנהג בישראל הוא שכאשר המנהיג מסתלק הם מתחילים להעריץ אותו עד כדי כך שהם אומרים שרק "א-לקים״ יכול למלא את מקומו.

 

״ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות״ (שמות לב' יט)

שואל האלשיך הקדוש, מדוע ממתין משה עד שהוא יורד מההר ורק אז הוא שובר את הלוחות ולא שבר אותן מיד כאשר הקב"ה אומר לו הוא שישראל עשו את העגל? הלא לא התחדש לו מאומה הוא ידע ושמע מפי ה' על חטאם של ישראל , וגם שמע את קול העם וידע פשר הקולות. מדוע שבר את הלוחות רק בראותו את העגל והמחולות? ומתרץ, שגם על החטא הגדול והנורא ביותר יש עדיין תקנה ותקוה, אם מצטערים עליו וחוזרים בתשובה לפיכך לא שבר משה את הלוחות, ולא חרה אפו. אך כאשר ראה את העם החוטאים שהם רוקדים ושמחים בחטא הבין משה שאין תקנה ולכן שבר את הלוחות.

 

"פסל לך שני לוחות אבנים ראשונים" (שמות לד' א)

"הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו ואמר לו הפסולת יהיה שלך, ומשם נתעשר משה הרבה" (רש"י)

אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את אותה הפסולת מכיוון שביציאת מצרים כשכל בני ישראל היו עסוקים בביזה משה היה עסוק בהעלאת עצמות יוסף ולכן הקב"ה העשיר אותו. אלא, שלפי זה קשה, כי אם העושר הזה שניתן כעת למשה הוא מפני שהוא לא שלח ידו בביזת מצרים, מדוע המתין הקב"ה זמן רב כל כך עד שפיצה אותו? מתרץ ה"קטורת הסמים" שמשה מרב ענוותו לא חפץ כלל בכל העושר הזה שהקב"ה הביא לו. אך אחר מעשה העגל אומר משה לקב"ה שהסיבה לחטא היא רוב הכסף והזהב שהיה לעם ישראל,  וכשמשה גוער בעם ישראל ומוכיח אותם על עשיית העגל הם עונים לו שאמרו חז"ל: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" איך אתה יכול לדון אותנו הרי אין לך בכלל כסף ולכן אין לך את היצר-הרע הזה של העגל. ולכן הקב"ה העשיר אותו דווקא עכשיו כדי שגם לו יהיה כסף וזהב ואז יוכל להוכיח את עם ישראל .

 

"כי קרן עור פניו" (שמות לד' כט)

רבינו החיד"א מביא ב"נחל קדומים" את המדרש המסביר כיצד קרן עורו של משה, בכך שאת הדיו שנשאר בקולמוס נתן הקב"ה על ראשו של משה ומזה קרנו פניו. שואל הר״ר העשל כיצד נשאר דיו בקולמוסו של משה? הרי הדיוט אינו יודע כמה דיו צריך לצורך הכתיבה ויתכן שיתן יותר דיו ממה שצריך ולכן ישתייר דיו בקולמוס, אך אצל הקב"ה ידוע בדיוק כמה דיו צריך אם כן כיצד נשאר דיו? ופירש על פי מה שאמרו חז״ל שמשה היה צריך לכתוב "עניו מאד", ומרוב ענוותו כתב "ענו" בלי יו״ד, ונשתייר הדיו שיעור לכתוב יו״ד. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

פברואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728  

רשימת הנושאים באתר