ארכיון יומי: 25 בפברואר 2014


קורות היהודים באפר"הצ – א. שוראקי

 קורות היהודים באפר"הצ – א. שוראקי

לימים חזר בו יוסטיניאנוס מחוקי ההפליה שלו, שבלי ספק שאבו השראתם מן הכהונה המקומית, בקובץ התקנות 131 של שנת 545 ובקובץ 146 של שנת 553. לא די שמעתה נקבעו כללים ותקנות ליחסיו של אנדרי שוראקי 2היהודי עם העולם החיצון אלא שהללו גם התערבו בחייה הפנימיים של היהדות, שתחומם צומצם יותר, על שלבסוף נסתיים בגיטו.

מכאן והלאה החליטה הקיסרות איזה תרגום יווני של התנ"ך יתקבל או יפסל בתוך בתי הכנסת.

הורחבו ההגבלות על שיפוטם של בתי הדין הרבניים : לא רק שנגזר עונש מוות על נישואים בין נוצרי ליהודיה או בין יהודי לנוצרייה אלא באו גם חוקים חדשים, שהעמידו את הסמכות הקיסרית על מקום סמכותם של הרבנים.

המושגים הנוצריים בנוגע לקירבת דם ולקשרי משפחה באו במקום הנורמות של דיני ההלכה; הייבום והפוליגמיה נאסרו. בשנת 938 בוטלה למעשה הסמכות השיפוטית של בתי הדין הרבניים, וכל יהודי הקיסרות נעשו כפופים לשיפוטם של בתי הדין האזרחיים.

מערכת החוקים, שהוכנה במאה הרביעית, שפותחה במאה החמישית ושוב הורחבה במאה השישית, נועדה לשרת את מסע הדיכוי הביזנטי נגד כל גילוי של תעמולה יהודית או אף של חיים יהודיים באפריקה – על כל פנים במקומות שבהם היה תוקף לדברים של בליזאריוס, סלומון וגרמאנוס או יורשיהם.

שכן ביזאקניה ונומידיה גופן הוטרדו בלי הפוגות, במאה שלפני הפלישות הערביות, על ידי התקפות של שבטי הנוודים. ההתנגדות הברברית הבקיעה את הלימַס הביזנטי הרחק מעבר לקו ההגנה הישן של הרומאים.

חלקה הגדול של מאוריטניה הסטיפית, מאוריטניה הקיסרית כולה וכן טינגיטניה, ארץ העורף של טריפולי ושטחי המלֵחָה הגדולים של תוניסיה, היו מעוזם של הנוודים הברבריים הגדולים. נוודים אלה, מתייהדים – קצתם מן הנוהים אחר שרמי הפרישה הנוצריים, ורובם יהודים או אף נוצרים להלכה אך מחזיקים למעשה בסינקרטיזם יהודי עכו"מי – ניהלו מערה ללא רחם נגד היוונים תושבי הקבע.

הם הצטרפו למסורת המרד היהודי בקירני שהמריד את הארץ כולה על השליט הזר. ובעוד שבקיסרות נכנס המאבק בין הכנסיה לבית הכנסת לשלבו החריף ביותר, בעוד היישוב בארץ ישראל עומד בחורבנו ובכל רחבי הקיסרות מתנהלות מערכה גלויה נגד היהודים, ששוב לא היה להם מקום בחברה של חול שנתקדשה למשיח, בעוד שבאפריקה גופה, בבוריון, נענשו מורדים יהודים על שסירבו להתנצר.    

אותה בוריון שבה הודלקו המוקדים הראשונים לממאנים להמיר את דתם, רשאים אנו לשער, שעל מנת להיחלץ מלחץ השלטון הקיסרי עזבו היהודים את עריהם ופנו אל ארצם הנרחבת של הנוודים, שכבר נכבשה למחצה על ידי תעמולתם של היהודים.

הרוח הלאומית משכבר הימים – שמצאה את ביויה הנזעם והנואש שהתנגדותם של היהודים לפלישת האמונה החדשה, ילוּדת היהדות, אל העולם העכו"מי – יכלה לשאוב לה כאן תעצומות כוח חדשות.

סופה של המאה השישית עמד גם בסימן של הרגעה דתית בגלילות הכפופים לשלטונה של ביזנץ. הקיסר מאוריציוס אסר להעביר יהודים על דתם באונס וציווה להחזיר להם את בתי הכנסת שלהם. הגירתם של יהודי ספרד, שגורשו על ידי הויזיגוטים בשנת 613 ובשנת 622, חזרה וחיזקה את קהילות היהודים באפריקה.

שקט זב שאיחר לבוא, חיזק בכל זאת את היהדות, שמשבר חדש איים עליה בימי מלכות של פוקאס 602 – 610, וכן בימי היראקלס, הקיסר הביזנטי האחרון, שעתיד היה להיסחף בפרץ המדהים של צבאות האסלאם המנצח.

משך מאה שנה ביקשה ביזנץ לחדש את מפעל ה " רומניזציה " של אפריקה, שהונדאלים העמידו אותו בסכנה חמורה כל כך. עם זאת לא יכלה אלא להשהות את ההתמוטטות על ידי קיום נוכחותה של קיסרות , תכופות,  נוכחות שלהלכה בלבד, או קיום המציאות העמוקה יותר של הכנסיה הקתולית.

משום כך קשה לנו להמתיק את המשפט הקשה, שהוציא ההיסטוריון על המלחמה החשאית נגד יוסטייאנוס, ש " ניצל את הארץ על מנת להריקה מכל אשר בה ולשם כך ארגן בה שוד וטבח ". בסופו של חשבון, כיבוש מסוג זה תמיד סופו כשלון טרגי.

ההשפעה הביזנטית הקיפה רק חלק קטן מן הארץ. סביב-סביב היה הברברי, עוֹין הקיסרות הרומית ודתה, עומד על משמר הלימס, שעתה היה קורב כל כך לחוף הים, וממתין לבוא שעתו.

התרופפותה של ביזנץ, ואי ההתאמה שהייתה, כנראה בין נפש הברברי לבין ההוָיה הרומית המתנוונת, שלא השכילה לכבשו, סופן שיצרו חלל ריק בארץ הזאת, ששוב כובש חדש עתיד למלאו – זאת הפעם, הערבי שקיבל עליו דת חדשה, הלא היא דת האסלאם.

סוף הפרק ונדאלים וביזנטים.

אלף שנות יצירה – פאס וערים אחרות

אלף שנות יצירה

שרל בוחסירה, נולד בפאס בשנת 1938, הוא בנו של צלם ועבד כטכנאי בדואר בפאס והיה חבר בתנועת הבונים. למד בבית־ספר אורט בקזבלנקה עד שנת 1957 וגויס שם ל״מסגרת״ על ידי אדמון סעדון, וכונה בשם ״פיאר״. הוא יצא להשתלמות ראשונה במונפליה בשנת 1958 בהדרכת יונה זבין. השתתפו בה גם פליקס מונסונגו, מרסל אנתיבי, מישל קנפו ואשתו רחל, סוזן שכורי ושתי פעילות מקזבלנקה, רחל זריהן וליזט אלמוזנינו, שנעצרו אחרי חלוקת הכרוזים. בשנת 1960 יצא להשתלמות שנייה בנווה הדסה שהדריך בה רוג׳ה חמו, בעבר מפקד אזור צפון מרוקו. באחת מן ההפלגות באלחוסימה נעצר על ידי המשטרה לחקירה ושוחרר כעבור יממה.

הערת המחבר : שני אחיו היו פעילים ב״מסגרת״. אחיו דוד נאלץ לברוח ממרוקו מחשש למעצר. אחרי שחרור שרל מן הכלא עלה לישראל, התיישב בירושלים ועבד בחברת בזק. לפי שמואל שגב, אחד משלושת חברי החוליה ניסה לדרוס שוטר במכוניתו כשבאו לעצור אותו. בוחסירה מכחיש את הדבר וטוען שהתקרב מאוד עם מכוניתו לשוטרים שבאו לעצור את חבריו כדי להזהירם מן המעצר. אחרי מעצרו בוחסירה נחקר ועונה במשך חמש עשרה יום במתקן משטרתי ולאחר מכן עבר לכלא. בתום מעצרו, אחרי כחודשיים, עבר לקזבלנקה משם הבריחו אותו דרך שדה התעופה. בשנת 1991 חזר לראשונה למרוקו ופגש את קצין המשטרה ממכנאס שחקר אותו. כאשר התוודע לפניו הקצין הביע את רצונו לבקר בישראל. שגב, יכין, עמי 194. שיחה עם שרל בוחסירה, ירושלים, 3 ביולי 2000

אלי לוי נולד בשנת 1938 בפאס. למד בפקולטה למדעים ברבאט משנת 1956 עד 1958 ועבד לאחר מכן במעבדות בבית חולים צרפתי בפאס. הוא גויס ל״מסגרת״ בשנת 1957 על ידי שמעון כהן שלמד באורט בקזבלנקה וכינויו היה ״ויטליס״. הוא השתתף בהשתלמות במונפליה בשנת 1959 עם אלבר בן־סימון, שמעון כהן, מישל פריאנטה ואשתו רשל אסולין ועוד שתי פעילות. היה אחראי על חוליה של שלוחת מקהלה בחוף אלחוסימה. לדבריו, הוטל עליו לערוך סקר בחוף בשנת 1960. גייס לשם כך קבוצת צעירים יהודים שלא היו חברי ״המסגרת״ ולא ידעו למה נועד הסקר. את מסקנותיו מסר בכתב ליוסף רגב שהכיר בשם ״בן״. נסים דנן ואנדרה נידם היו ממונים עליו בעיר פאס.

הערת המחבר : אחרי מעצרו חזר לוי לזמן מה לעבודתו בבית החולים שקיבל אותו לעבודה למרות המעצר. בראשית אוגוסט נסע לספרד ורק אז קיבל הוראה לברוח ממרוקו. יצא מקזבלנקה במטוס צבאי צרפתי עד לפריס. אחרי הגיעו לפריס נתקל לדבריו ביחס משפיל. בישראל נפגשו רבים מן העצורים עם עזרא איילון ועם איסר הראל שביקש לצרפם כעבור זמן למפלגתו רפ״י כקבוצה. עלה לישראל וגר בפורייה ליד טבריה. עובד במעבדות בבית חולים פורייה. שיחה עם אלי לוי, פורייה, 3 ביולי 2000.

במכנאס, התייצבו לוי ובוחסירה בפני מאיר אלבז שהרכיב שני צוותים: בוחסירה מפאס עם חיים רואש ממכנאס עסקו באבטחה, ג׳ימי טולדנו ממכנאס ואלי לוי מפאס טיפלו בהדבקה. בחצות יצאו אלי לוי וג׳ימי טולדנו לשטח. טולדנו, תושב העיר, החליט להדביק את הכרוז המפליל סמוך לתחנת המשטרה. אחרי חצות, סיימו לוי וטולדנו את מלאכתם ועשו דרכם אל דירת מפגשי השלוחה שהייתה באחריות טולדנו. בדרך נעצרו על ידי ארבעה בלשים לבושי אזרחית. רואש שגויס לקבוצת ההפצה הבחין במתרחש והפנה את תשומת לבו של בוחסירה. הם יצאו ברכב שחנה במרחק מה מן המקום ונסעו לקראת שני חבריהם תוך איתות אזהרה לברוח או להצטרף אליהם לרכב, אך לא הצליחו למנוע את המעצר. לוי וטולדנו לא יכלו להכחיש את מעורבותם במבצע שכן נתפסו ובידיהם כרוזים ודבק. לוי אף נאלץ לבלוע ניירות מפלילים אחדים שהיו ברשותו. בוחסירה נסע מיד למקום מפגש שעליו סוכם מראש, שם הודיע למפקדו אלבז על מעצר טולדנו ולוי. הוא התקשר מיד לנידם בפאס בסיסמא: ״האמבולנס בצרות״. עד שלוש לפנות בוקר דאגו אלבז ובוחסירה להשמיד כל מסמך או ציוד מפלילי בעיר. לאחר מכן השאיר בוחסירה את מכוניתו במכנאס, חזר בטרמפים לפאס ונפגש עם נידם.

העתר המחבר : לדברי שרל בוחסירה, כשנעצרו לוי וטולדנו הם לא לקחו את הנושא ברצינות וחשבו שישחררו אותם מיד. שיחה עם שרל בוחסירה, ירושלים, 3 ביולי 2000.

חיים רואש שהתלווה לבוחסירה הדביק לבד את הכרוזים ולא נעצר בשטח. רואש נולד במכנאס בשנת 1940; אביו היה בעל חנות בשר בעיר; למד בבית־ספר אורט בפריס משנת 1955 וחזר בחודשי הקיץ למכנאס. בשנת 1960 גויס ל״מסגרת״ על ידי ג׳ימי טולדנו והיה בקשר עם אנדרה נידם ושרל בוחסירה. פעל בשלוחת מקהלה, ועד למעצרו עסק בהסעת משפחות בדרך מקזבלנקה עד לחוף הים תיכוני. כשנודע לו על מעצר חבריו במכנאס, הודיע לו אלבז שהוא בסכנה ושעליו לצאת מיד את מרוקו, אך זה הספיק רק להשליך לביוב העירוני את הרובה שהחזיק במכונית ולא להסתתר, ונעצר בביתו באותו ערב בידי שוטרים חמושים. הוא הכיר בין השוטרים את מפקד המשטרה שהיה בקשרי ידידות עם משפחתו, ניסה לברוח מן הבית, אך השוטרים ירו אחריו ובאחת אחר חצות נעצר ונלקח לחקירה במתקן משטרתי בעיר. ייתכן שעוד חוליות שכללו את גבי כהן ואת ג׳ורג׳ בן־זינו, פעלו אף הן בשטח.

הערת המחבר : במקום פגש רואש את בוחסירה שהולבש בג׳לבה. להערכתו היו במקום כ-46 עצורים, בהם שמעון מרציאנו וג׳ורג׳ בן־זינו ממכנאס ובחורה אחת. בהתחלה חולקו לקבוצות של כעשרים איש ולאחר מכן נכלאו בתאים בודדים. עבר חקירות מלוות בעינויים ובמכות חשמל. עם שחרורו שהה כשישה חודשים בבית חולים ועזב את מרוקו רק בשנת 1967. דרכונו נלקח ממנו על ידי המשטרה והוא חשש לעזוב את מרוקו פן יתנכלו למשפחתו. בעל חנות בשר בקריית־ים. פרסם את סיפור מעצרו במוסף הקריות. ערי המפרץ. בשם ״מחתרת יהודית במרוקו״ מאת עדי יפה. שיחה עם חיים רואש, קרית ים, 31 ביולי 2000.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

פברואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728  

רשימת הנושאים באתר