סאלי וחכמיה-א.ח.אלנקוה
סאלי וחכמיה – מאת אורי חנניה אלנקוה. –חקר הקהילה
העיר סאלי שבמרוקו, הייתה אחת הקהילות היהודיות המפוארות ביותר וקורותיה מן המרתקות ביותר. שמה יצא והלך לפניה לתהילה, בזכות חכמי העיר ורבניה שנודעו לגדולות, כפי שהדבר יתבאר בס"ד בחיבורי.
לגדלות הקהילה ורבניה, נתוודענו על ידי מו"ר אבי רבי חיים מסעוד זצ"ל בנם של קדושים, שסיפר לי רבות על חכמי העיר, על קורותיה ועל מנהגיה, בפרט על משפחתנו משפחת אלקואה – אלנקוה ובעיקר על עטרת ראשינו הרב המלאך רפאל אלנקואה זצוק"ל, על מור זקנו רבי מסעוד אלנקאוה זצוק"ל ושאר החכמים.
הערצת הצדיקים בסאלי
רבי אברהס אוריול (אוריור)
צדיק נערץ זה אמנם קבור בעיר דאד, אלא שבהיותו שד״ר מארץ ישראל, הגיע כנראה גם לסאלי ושם שהה תקופת מה, לכן סופר כי החדר בו התגורר, הפך למקום מפורסם אליו הגיעו חולים והתרפאו בזכות הצדיק. מסיבה זו כנראה, אנו מוצאים שיהודי סאלי נסעו לקברו בעיר דאד.
רבי אליעזר דאבילא
עליו סיפרנו בפרק חכמי סאלי, היה מהנערצים שבצדיקי מרוקו ומגדולי רבני סאלי.
על קברו משתטחים עד ימינו ורבים סיפורי הנפלאות סביבו. בכל שנה ציינו את יום הילולתו ועלו לציונו ברבאט.
רבי אפרים מאימראן
צדיק שהיה חי בסאלי ונפטר לפני כ־500 שנה. גולבין כתב כי נמצאה מצבתו בבית העלמין הישן בסאלי.
רבי דוד בן צאפת הלוי הקדמון
אודותיו דיברנו בפרק חכמי סאלי. טמון בבית העלמין הישן ולכבודו ערכו סעודת הילולא.
רבי חיים בן עטר הקדמון
על רבי חיים דובר בפרק חכמי סאלי. רבי חיים הזקן טמון בבית העלמין הישן. על קברו הרבו להשתטח וערכו לכבודו סעודת הילולא.
קבלה בידי אבותי, כך סיפר לי מו״ר אבי הי״ו, שהתפילה לפרנסה המופיעה בסוף תפילת יוה״כ בסידור ״זכור לאברהם״, נכתבה על ידו ולא ע״י אוהחה״ק כפי שנוטים לחשוב. סמך לדבר ניתן למצוא בכך שבראש התפילה כתוב שנכתבה ע״י רבי חיים בן עטר הזקן וזה היה כינויו של סבו זה של אוהחה״ק.
מחוץ למלאח, בסמוך לשער המלאח (״באב אל מלאה״), היתה סימטת רבי חיים בן עטר ובה חדר בו התגורר ושימש לו כמקום לימודים, בחדר זה השתמש גם נכדו אוהחה״ק. ליהודים לא נתנו להיכנס אלא רק להדליק נרות ליד המדרגות. ניתן היה לעלות עד המדריגה השביעית.
שומר היה יושב שם בפתח וכל שבוע היתה מגיעה אישה שהיתה מנקה את החדר ומדליקה את נרו.
רכי חייס םן עטר – אוהחזז״ק
עליו נכתוב בקונטריס ״עוטר אור״. זכה לתהילה עולמית ויום הילולתו ביום ט״ו בתמוז נערך משנת פטירתו – שנת התק״ג עד ימינו.
בכל שנה הולכת ומתעצמת ההילולא הנערכת בכל אתר ואתר ומזכירה את הילולתו של רשב״י
רבי חייס טולידאנו
המהרח״ט של סאלי, רבי חיים שנפטר בשנת התל״ג נחשב לצדיק גדול בעל מופתים. (א)
רכי יחיא חייס אסולין
הוא דודו של הרב יוסף אלמליח מסאלי. רבי יחיא הוא מחכמי סאלי אשר מסיבות לא ידועות הגיע לג׳דידה ושם נקבר. מקום קבורתו הפך למקום עליה לרגל והשתטחות לכל יהודי הסביבה עליהם הוא נערץ.
רבי יחיא רוימי
על רבי יחיא נקרא במקורות כאחד מצדיקי סאלי הקדומים. לא נודעו פרטים על חייו, על תאריך פטירתו ועל מקום קבורתו. קרוב לוודאי שנקבר בבית העלמין הישן בסאלי.
רבי יצחק קוריאט
מצדיקי סאלי הקדומים, לא נודעה שנת פטירתו. בפתח בית העלמין ניצבת קבורתו בחדר. על המצבה נכתב ״מצבת קבורת הרב הקדוש, המלומד בניסים כמוהר״ר יצחק קוריאט״.
סיפר לי מו״ר אבי זצ״ל שרבי רפאל אלנקאוה, נהג כל בוקר להשתטח על קברו, לפני שהלך לבית הדין ולבית המדרש.
מול קרמה (כעל התאנה)
היה חדר בסאלי הקרוי על שמו של צדיק נסתר ונעלם זה. יתכן ומדובר בצדיק שבמקנס הקרוי בשם זה וטמון ליד עץ תאנה בבית העלמין הישן שם. גם כאן יתכן שהצדיק שהה תקופת מה בסאלי ואת חדרו הפכו לחדר תפילות.
מסופר שהיו מביאים חולה והיו מורחים על גופו מיץ מפרי התאנה מהעץ שהיה בחצר.
סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי
בתיה כרמי
סוד הפמוט
צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.
הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.
הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום
שיקום הרובע היהודי בעקבות האנוסים בפורטוגל.
(סוכות תשנ״א)
משלחת פולקלור עירונית של הרצליה שיצאה לפורטוגל, יצרה קשרים עם ערים בהן קיימות קהילות של צאצאי היהודים האנוסים. בעיר קסטלו דה ויד הסמוכה לגבול ספרד, הביעו רצון לשקם את הרובע היהודי ובית-הכנסת העתיק. בהרצליה החליטו לנצל את ההזדמנות וליצור את הקשר. כך נולד הרעיון לשלוח משלחת נוספת. ביה״ס התיכון המקיף נבחר לתפקיד.
ל-15 התלמידים שנבחרו, התלוו, נציג מטעם עיריית הרצליה, מר אהרון זר, הגב׳ מיכל אורן, חוקרת היסטוריה ממכון ״יד בן צבי״ בירושלים שהייתה ממונה על נושא החפירות, מנהל התיכון מר יצחק בר-לב והמורה מלי פז.
מצויידים בארבעת המינים ובאביזרי בנייה וקישוט, יצאו חברי המשלחת, לקראת חג הסוכות לפורטוגל.
על הנסיעה, החוויות והפעילות שנעשתה שם, שמענו מהמורה מלי פז – עמוד הקלון, אשר בכיכר העיר ״קסטלו דה-ויד״ – בפורטוגל, היה עד למחזה מיוחד במינו. לא עוד יהודים מועלים על מוקד ומוקעים קבל עם ועדה – אלא קבלת פנים נרגשת ולבבית, לקבוצת נערים ונערות ישראלים, תלמידי כתות יא׳ בתיכון המקיף קרית חינוך בהרצליה. במסגרת האירועים ״ספרד 92׳׳, למלאות 500 שנה לגירוש ספרד ופורטוגל – ולאחר שנשיא פורטוגל, מריו סוארש, התנצל ברשתות הטלוויזיה בפני היהודים על פעולותיה המבישות של האינקוויזיציה, החלו בפעולות לאיתורה של יהדות פורטוגל. בעיירה הקטנה קסטלו דה־ויד, קיים רובע יהודי גדול ויפה ובו 1200 בתים. לפני כשנתיים, נתגלו, באופן מקרי, בית הכנסת וארון הקודש שבו – והמקום הוכרז כאתר חפירות.
באישור משרד הארכיאולוגיה הפורטוגזי, הצטרפו תלמידי המשלחת מהרצליה, לחפירות אלו. אחת הפעולות הראשונות של הנערים הייתה, לתת למבנה בית-הכנסת, צביון יהודי ולהדגיש את קדושת המקום.
לצד הציון ״סינגוגה״ SINAGOGA – כתבנו שלט מאיר עיניים בעברית ״בית-כנסת״. מעל ארון הקודש, נתלתה הכתובת ־ ״שיוויתי ח׳ לנגדי תמיד״. הכנו כיפות, שהונחו במקום בולט לעין בבית-הכנסת ובגומחה המיוחדת לכך, הוצבו פמוטים ונרות.
תושבי העיירה, שהם כולם נוצרים קתולים אדוקים, פתחו את בתיהם ואת לבותיהם בפני הנערים והנערות הישראלים, ששהו שם כשבועיים ימים. הביקור נערך בתקופת חג הסוכות. נבנתה סוכה נאה ומקושטת על מרפסת בית המלון הגדול של העיר. הנערים הזמינו את מארחיהם אל הסוכה. בערב חגיגי ומרגש, למדו הפורטוגזים מעט על מנהגי חג הסוכות שלנו – הכירו את ארבעת המינים ושמעו, מדוע מצווים אנו לשבת בסוכות. הערב הסתיים בשירי חג ובשירים ישראלים.
בערב שבת, הדליקה כל בת בבית מארחיה, נרות-שבת, שהביאה מהארץ והסבירה את משמעות המצווה. להפתעתן של כמה בנות – ענו המארחים הקתולים ״אמן״ אחרי הברכה. בהזדמנות זו למדנו לדעת, שבבתים רבים קיימת גומחה מיוחדת, המכוסה בווילון או סגורה בדלתות עץ קטנות, בה נוהגים בני המקום, מסיבות בלתי ברורות להם, להדליק נרות ביום שישי ולסגור עליהם. האם אפשר לראות בזה שריד למנהגם של היהודים שנאנסו להמיר את דתם ושהשתדלו לשמור בסתר את יהדותם ?
מנהג מיוחד יש לבני המקום – בערב חג הפסחא מקיפים תושבי העיירה את עירם בתהלוכה, כשהם מובילים כבשים ומצלצלים בפעמונים. הכבשים נשחטים ועולים על שולחן סעודת החג שלהם באותו ערב. האם אפשר להתעלם מן הקשר בין מנהג זה ובין קרבן הפסח שלנו ?
שרידי היהדות צצים ועולים בעיר זו שכל תושביה, מכריזים על עצמם כקתולים מאז ומעולם. כולם, פרט לאדם אחד, בעל חנות לממכר תכשיטים וכלי כסף – מר קוניה שמו, שמספר לכולם, שאחד מאבות אבותיו היה יהודי. אותו מר קוניה התלווה אלינו למשך שעות ארוכות. בכל עתות הפנאי שלו, סייר עמנו והביא אותנו לכל פינה ברובע היהודי, הג׳ודריה.
בסיורנו ברובע היהודי, אי אפשר היה להתעלם מן העובדה, שנעשו נסיונות לטשטש ולהעלים את המזוזות בפתחי הבתים. סימנים רבים של חורים, שפעם, לפני 500 שנה, שמשו לקביעת המזוזות, סימנים של איזמל שעקר מזוזות מן הפתחים, שיוף שנעשה לצורך הסתרת החריץ בו נקבעה המזוזה ועוד ועוד.
חריטות חפוזות של צלבים על פתחי הבתים – כדי להוכיח לעינו של הבולש מטעם האינקוויזיציה ־ שכאן גר נוצרי. כל זה מתאר ומנציח את הטרגדיה של יהדות ספרד ופורטוגל.
כפי שנאמר, היום כל תושבי העיר קסטלו דה-ויד, הם קתולים ואינם מודים ואינם מודעים לעובדה, שחלק מהם שייך ל״נוצרים החדשים״, כפי שהם מכנים את האנוסים. אך אם נעמיק ונתרחק מהגבול הספרדי ומצפורניהם של שלוחי האינקוויזיציה, נגיע לעיר קטנה – בלמונטה, בה התרחש אירוע מפתיע ומרגש. מספר משפחות שחיו במשך מאות בשנים כנוצריות ־ אך תוך ידיעה כי הן שייכות ל״נוצרים החדשים״ החליטו לפני מספר שנים, לחזור לחיק היהדות. מספרן של אותן משפחות הלך וגדל וכיום מונה הקהילה היהודית, שחבריה עברו גיור כהלכה, כ-60 איש. נשיא הקהילה ביקר מספר פעמים בארץ והוא אף דובר עברית.
הנערים והנערות מהרצליה, התארחו בבתי התושבים ויצרו קשרים יפים וחמים עם הנוער המקומי.
אם יזדמן אורח ישראלי, לעיר הקטנה קסטלו דה-ויד, ויראה צעירים רוקדים במרץ ״ושאבתם מים בששון״ או ״יש לנו תייש״.״, או ישמע שירים ישראלים – ״הבאנו שלום עליכם״ ו״הבה נגילה״ ־ אל יתפלא ! זהו חותמם של ילדי כתות י״א מהתיכון המקיף קרית חינוך בהרצליה.
קשה הייתה הפרידה. נחלי דמע ניגרו, גם מעיני האורחים וגם מעיני המארחים.
אנו מקווים כי בקרוב נארח גם אנו את ידידינו החדשים, בני קסטלו דה־ויד.
כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א
אני לדודי – לרבינו המקובל האלקי חסידר קדישא ופרישא.
כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א
רבי יחייא אדהאן זצוק"ל.
קוים לדמותו.
של הרב הגדול חסידא קדישא ופרישא כבוד מורנו הרב רבי יחייא אדהאן זצוק"ל.
רבינו המחבר נולד בעיירה תאפילאלת הקדושה בשנת התרכ"ו – 1866. לאביו הרב הגדול מכלוף אדהאן זצוק"ל ואמו מרת הרבנית אסתר בתו של הרב הגדול מעוז ומגדול מרן אביר יעקב אביחצירא זצוק"ל.
ימי ילדותו ונערותו עברו עליו במחיצת סבא קדישא אביר יעקב זצוק"ל, יחד עם בן גילו הרב הגדול עטרת ראשנו עיר וקדיש, כבוד מורנו הרב דוד אביחצירא הי"ד וזצוק"ל אשר עליו חובר הספר הנכוחי " אני לדודי, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים.
פיוט לכבוד השבת סימן אני יחייא אדהאן חזק.
נועם לכה דודי גזרת יהלום.
אל אהובי אקרא בחִבת. בואו נצא לקראת שבת
נשים אנשים התאספו. לכבוד שבת בשלו אפו. אל תיגעו ואל תיעפו. מלהכין צרכי השבת
יחד ישראל כולכם. קטנכם עם גדולכם. אל תחושו למניינכם. ותנו כבוד לאל ששבת
יוצר הכל בחוכמתו. מדי שבת בשבתו. צוה את קהל עדתו. לכבד את יום השבת
חובה ללמוד הלכות שבת. לשמור אותם כאישון בת. מלעבור על שום אחת מטל מלאכות בשבת
יום יום זכרו את יום השבת. מיום ראשון עד יום השבת. לקבל תוספת מנשמת. אלהים חי כמו בשבת
יזהר מאוד לקבל שבת. מבעוד יום בעם רבת. ירחוץ גופו מכל חלאת. עוון ואשמה בשבת
אומר מקצת דיני השבת. הצריכים לכבוד שבת. לאשר מצאה ידו כמסת. לא יחסר כל דבר בשבת
אור השישי אחר התפילה. יקרא פרשה מלה במלה. עם הצבור היא מעולה. תמיד מדי שבת בשבתו
דבריה הם דברי טעם. להנצל מחרון זעם. בחר בנו מכל העם. להבדיל בין חול לשבת
הוי זהיר אחרי זאת. לספר את השערות. צפרניך יהיו קצוצות. יד ורגל קודם השבת
אחר תלך לטבילה. להעביר זוהמא גדולה. במצח רושמה מגולה. גם לקבל הארת שבת
נחץ ובוא אל הבית. מים חמין תכין בזוית. וגם נרות בשמן זית. טוב להדליק אורות בשבת
חליפות בגדים היא מצוה. להקביל את כלה נאוה. להשכיל שר בן נענה. אין לו חלק ביום השבת
זהיר תהיה בתפילה. כוונתה היא גדולה. ובפרט בשבת כלב. כמה מעלות טובות לשבת
קולנו תשמע ברצון. תעננו בעת רצון. קבץ את שארית הצאן. אז נשמח כולנו בשבת.