ארכיון יומי: 28 בפברואר 2014


קריאה בתורה ובהפטרות לפי נוסח יהודי מרוקו

ראשון פרשת פקודי נוסח מרוקו

מפטיר והפטרה פרשת פקודי בנוסח יהודי מרוקו

الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

ג'יהאד ושנאת היהודים – מתיאס קונצל.

על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר.

אירועי 11 בספטמבר 2001 התקבלו בעולם בדרכים שונות ומנוגדות. נוסף על ההלם שזורע הטרור, הלכה והתבססה פרשנות הרואה בכל אירוע " אנטי אימפריאליסטי, שבו עומדת ארצות הברית המרושעת מן העבר האחד, ומולה ניצבת פעולת התנגדות מובֶנת, גם אם מוטעית, של חלשים. אמין אל חוסייני

כבר ב־30 בנובמבר, למחרת ההצבעה באו״ם, ערכו כוחות גרילה ערביים התקפות על תושבים ומוסדות יהודיים. עד סוף דצמבר נהרגו 205 יהודים ו־122 ערבים. במצרים נערכה בחודש זה ההפגנה הפרו־פלסטינית הגדולה בתולדותיה. יותר מ־100,000 איש צעדו ברחובות והריעו לנואמים שהביעו את תקוותם שפלסטין תיפדה בדם. מוסדות יהודיים ואירופיים הותקפו וחלקם נהרסו. ״האחים המוסלמים״, כותב גודרון קרמר, ״היו אחראים, מוסרית לפחות, למהומות החדשות״. דחייתה המסיבית של תכנית החלוקה, והצלחתם של האחים לגייס יותר מ־2,000 מתנדבים למאבק מזוין בתוך 48 שעות, מלמדות על יעילותן הרבה של שנות ההסתה וההתססה.

ומה אירע אותה שעה בארץ־ישראל גופא? כאן צידדו ערבים רבים כתוכנית החלוקה, משום שסברו שהמלחמה נגד החלוקה חסרת תוחלת, שכן לערבים חסר נשק וליהודים עומדת תמיכתן של ארצות הברית ובריטניה, או מפני שהם היו בין אלפי הפועלים שעבדו במשק היהודי, בפרט בפרדסים״.״משום כך״, כותב הלל כהן, החוקר הראשון שבדק בשיטתיות את תופעת ״משתפי הפעולה״, ״ערבים פלסטינים רבים […] לא רק נמנעו מלחימה בעצמם, אלא אף ניסו למנוע זרים ותושבים מקומיים מייזום פעולות״. בעיניהם, הימנעות מלוחמה ואפילו תמיכה ביהודים היו הדרך הטובה ביותר לסייע לעם הערבי הפלסטיני.

כמו במלחמת האזרחים בשנים 1939-1936, גם הפעם הקדיש המופתי חלק ניכר ממאמציו לפגיעה בבני עמו שעמדו בדרכו. אחד מהם היה בן דודו, פאוזי דרוויש חוסייני, שבסוף שנת 1946 ביקש לחתום עם נציגי הסוכנות ההודית על הסכם דו־לאומי שביסודו הרעיון שעם אחד לא ישלוט על זולתו. ב –  11בנובמבר 1946 חתמו חמישה מחברי קבוצתו על הסכם בדבר פעולות משותפות עם היהודים, תריסר ימים לאחר מכן נרצח פאוזי בידי משרתיו של המופתי, והקבוצה התפרקה. הבא בתור היה סאמי טאהא, מנהיג פועלים בולט מחיפה, שצידד באפשרות של הקמת מדינה יהודית־ערבית. אנשי המופתי רצחו אותו בספטמבר.1947 גם פאווזיי אל־קאוקג׳י היה מתנגד נחוש של המופתי. הוא היה ממפקדי ״המרד הערבי״ של שנות השלושים ומומן עתה בידי הליגה הערבית. בשנת 1948 הוא מצא את עצמו עסוק בהתגוננות מפני כוחות הגרילה של המופתי. שלא כמו אל־חוסייני, קאוקג׳י היה מוכן לשתף פעולה עם הציונים.

 בחודש מרס 1948 הוא נפגש עם נציג בכיר של הסוכנות היהודית והציע להכריז הפסקת אש ולהקים, לאחר נסיגת הבריטים, פדרציה יהודית־ערבית בהנהגתו. כדי להוציא אותו מהמשחק תפס משרד המופתי בקהיר כסף ונשק שיועדו לכוחות קאוקג׳י ושלח אותם לתומכי המופתי. חמולת נשאשיבי רבת ההשפעה, שהעדיפה את חלוקה ארץ־ישראל על פני איבוד הכול, המשיכה להתנגד למופתי. בן בריתם החשוב ביותר של הנשאשיבים היה עבדאללה מלך עבר הירדן, שרצה אף הוא בפתרון של שלום לניגודי העניינים היהודיים־ערביים, ושבמלחמה העולם השנייה נלחם לצד הבריטים בנאצים ובעוזריהם הפלסטינים. עבדאללה ״הבהיר במהירות את עיקר העניין: הוא לא ייתן ידו לשום התקפה ערבית עלינו״, כתבה בזיכרונותיה גולדה מאיר, שהייתה אז ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ״הוא תמיד יישאר ידידנו, אמר, וכמונו גם הוא רוצה בשלום יותר מאשר בכל דבר אחר. אחרי הכול יש לנו אויב משותף: המופתי הירושלמי״. יתר מנהיגי ערב, מולהבים בידי האחים תומכי המופתי, התרחקו מעבדאללה והביעו הכרה באל־חוסייני כמנהיג ה״לגיטימי״ של פלסטין.

המימונה – מקורותיה ומנהגיה

מאמרו של פרופסור הירשברג מתוך ספרו " מארץ מבוא השמש על פאס והמימונה

5 – פסח וחגיגת מימונה בפאסמימונה

 פסח וחגיגת המימונה בפאס.

חול המועד של פסח, לפני דקות מספר הגעתי לפאס, הנחתי את חפצי ואני עומד ב " כיכר המסחר " שלפני השער הדרומי של המללאח המפורסם בארץ.

בפי היהודים נקרא השער עדיין " באב אל-מעארא " שער בית הקברות, שהיה כאן לפני שבעים שנה. מצד שמאל החומה הגבוהה, המקיפה את הקשלה ואת דאר אל מח"זן, ארמון השלטון, שאיליו היו נמלטים היהודים בעת צרה, באחרונה בימי הפרעות של שנת 1912, כאשר התמודדו חייליו של הסולטאן ורצחו יהודים רבים, ואת בתיהם החריבו והעלו באש.

השעה לאחר הצהרים. עברתי את השער ואני ברחוב הראשי של השכונה, שהורח בויושר לאחר השריפה ב 1912, בתוך המולה ותכונה של המון עם רב, חציו חולין וחציו חוגג במועד פסח. החנויות פתוחות, הגברים בג'לבות שחורות, ששרוולן השמאלי נפשל לחשוף את הזאבאדור, את הבדעייה או הדרעייה שמתחת, ומבריקים לכבוד החג, השאשיה השחורה על הראש.

יש צעירים הלובשים בגדים אירופיים. אבל כאן במללאח גם זה סימן, שאלה יהודים. על תנועת הולכי הרגל, החמורים והפרדות עמוסי המשא, כי עגלות או מכוניות אינן נכנסות לתוך שטח המללאח  ואל המדינה, בגלל הסמטאות הצרות והמתפתלות, מפקח המח'זני – שוטר חייל – בגיל העמידה, חמוש רובה בן גילו. אחרי כן נודע לי, שיהודי הוא, ויש עוד שניים-שלושה שוטרים יהודיים, גיבורי חיל, האחראים לסדר וביטחון בימים כתיקונם, כשאין צורך בהם.

מימין ומשמאל של הרחוב הראשי סמטאות חשוכות ועקלקלות, בתים גבוהים של ארבע-חמש קומות, נראים כאילו מרקיעים לשחקים לבקש קצת אוויר ואור. הרושם הראשון, צפיפות ודוחק, ואמנם, שטחו של המללאח עומד ביחס הפוך לריבוי האוכלוסייה שבו.

מחפש אני " דרב , מסוים, שבו גר ח. מ., אחד השליחים מישראל. אבל לא היה צורך לשאול עליו. דקות ספורות, וכמעט הגעתי לקצה השני של הרחוב הראשי היוצא לשער הצפוני, " שער המללאח ". והרי מצד ימין השלט " דרב אל –פרד, הוא אשר ביקשתי. איני נחפז לנטות אליו.

רצוני להתרגל למחשבה, שהנה אני במרכזה העתיק והמכובד של מרוקו היהודית, בעירם של ראשוני המדקדקים העבריים וראשוני ה " הראשונים, יורשיהם של גאוני בבל וארץ ישראל, הרי"ף ( רבי יצחק אלפאסי ) , הרמב"ם, ולפי האגדות שבפי העם הגיע יואב בן צרויה עד קרבת פאס ונלחם כאן בפלשתים.

המשך…..

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה זצוק"ל

קהלת צפרו

כאשר גמל ה׳ עלי לטובה, והוצאתי לאור עולם כל צפוני טמוני הקהלה הקדושה קהלת צפרו בארבעה כרכים, תלי״ת, כעת עוד זכני השם לכרך החמישי, בו מופיעים כל או רוב השדרי׳ם שעברו בקהלה זו, הרבהנוסעים יהודים בארצות האסלאם עמל עבר עלי עד שהצלחתי ברוב או במעט לערוך לפני צעירי הצאן בנים ובני בנים של אותה קהלה קדושה וטהורה, שיירי דרכי אבותיהם ואבות אבותיהם, לקדושים אשר בארץ המה ולהשלמת המשימה הקדושה הזאת ראיתי לערוך לפני הקוראים בקצרה את דרכי גביית הקופות, ואכסניית השדרי׳ם בתוך הקהלה.

רבי אליהו ישראל  

שליח כולל ירושלים שנת ה׳ תקצ״ו(1836)

האי שד״ר דידן כמובן הוא לא רבי אליהו ישראל המחבר אדרת אליהו, קול אליהו וכו' שנפטר באלכסנדריה של מצרים שנת תקמ״ד. ובמסמך אשר לפני הוא מזכיר שם רבי רפאל ארזי הכהן, שיצא בשליחות טבריה למרוקו בשנת תקצ״א. ומברכו שהשם יחייהו. ורבי אליהו ישראל דידן היה מבני בניו של רבי אליהו ישראל הא׳, ולא נזכר ברושמי השדרי״ם אשר לפני.

בנו'

רב משרשיא הרב המובהק יאודה יאיר וחי כיר״א קול ישראל בא העיר דברי ש׳ היוצאים מן הלב ומהודענא עד לעתות כאל היו עיני צופיות. לחוות פני״ק ולדבר פה אל פה על אודות התקנה הקדומה ולא אסתיעא מילתא. אשר על בן מהודענא לרומי כי בן הינו עם מע' הנגיד ואחה יחידי הק״ק הע״י ולעילא מן כל מ״ע הרב רבי עמור הי״ו והוכשר בענינו להקל מעליהם ולעשות דוקא… מעות כדי שתתקים, כי כן עיני צדיק יחוו נוסח הלשון ואם בעיניו יוכשר ויסכים ע״ז מ״ט, יודעיני נא כדי להודיעם למחר ולהכריז הכתב הנז' בבתי הכנסיות, עוד מחלה אני פ״ק למען ישלח דברו למ״ע הנגיד ולוות עליו שיעור מה יתן למשרת שלי הוא המוביל תא בעבור טורחו ובעבור כבודו כנהוג בבל השליחים שלפי דעתם רוצים לפטור אותו בעשרה אוקיות כמו שנתנו לשליח רבי רפאל ארזי הי״ו וכאשר יגזור כן יקום כ״ד נא״ה המעת״ב תמיד כל הימים מצפה חסד אל הצעיר אליהו ישראל ס״ט

מה נאה אילן זה רבא אילנא ממשפחת רם והמה חכמים יודעי בינה ציר נאמן שליחא דרחמנא ידידינו ואור עינינו מעיר עת לנו הרב הכולל חן ערכו מי ימלל כמוהר״ר אליהו ישראל ישמרהו השוא״ל כיר״א.

מקדם לאריש נקדמה פניו בשלמא למ״ר ניהו רבה ואנן דאמרי שהאיר וזרח כיה״ק ועל כל הון שמחנו וברכנו ברכת שהחיינו ויחידי קהלנו ובראשם הנגיד זר״ק ישצ״ו הנם נוטים לאדון כנהר שלו״ם, ועל אודות הקופות הנה הם מוכנים ומזומנים לתתם ביד הנגיד י״ץ כאשר אמרת, ועל ענין הנדבה קבצנו יחידי הקהל והרבנו לדבר על לבם דברים טובים היוצאים מן הלב ונשמעים באזן, וגם הנגיד י״ץ הרבה לדבר על לבם כהנה וכהנה ואף כי יצאו לטעון כמה טענות הן מצד דוחק השעה ששערי השפע ננעלו תנן. השי״ת ירחם, הן מצד הצער שהם שרויים בו תמיד כל הימים שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו ועוד זה אין לו שיעור שקרבו ימי הפקודה ובאו ימי שלום האלגזייא, ואחר כמה כרכורי דברים מסקנא דלמלתא שיקבלו סך – שס – בתורת עיסקא מנכסי היתומים ויקימו בה מצות שילוח ליד האדון ומפילים תחנתם לפניך ומבקשים מחילה וסליחה והמועט יחזיקנו האדון למרובה, ולא נצרכה אלא לקבלוניהו בשמחה. והן אמת שהנגיד י״ץ לא נתרצה להם לסך הנז'. ואמר להם שעכ״פ שיעמיסו על עצמם לתת סך – תס – אין לפחות מזה. בכתב היד הרב יהודה אלבאז.

מעלנא אית לה אל פני האור כי טוב ידידינו מחמד עינינו שד״ר יפרח כשושנה זר״ק הרב הכולל חן ערכו מי ימלל כבוד מעלת כבודו כמוהר"ר אליהו ישראל נר״ו יאיר בזרח העודף ובריא עדיף.

אשובה להעמיס למעכ״ת אלף שלומות ואומרה שאחר שהיתה האגרת כתובה בא לפנינו שליח האדון ובידו רצפה מכיה״ק ושם ראיתי את הלחש פטימה לחצאין וכר ובודאי לא נתכוון כת"ר כי אם לזרוזי ולא עלה על דעתינו שיתקבץ זה הסך שיגיע לכת״ר ע״י ציר נאמן מעלת כבוד רבי חיים אליהו ישצ״ו ובעזר משדי אמרת ונעשה רצונך שעלה בידינו מהמקובץ בין הקופות ובין הנדבה לחצאין באשר יצא מפי המלך ומעט מזער שחסר לא דק ביון דאיבא רובא דרובא דמינבר ונתננו לשליח שני מתקאלים לעשות רצונך. ועד מקום שידינו מנעת בדקנו ועשינו מה שמוטל עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו ולא יפטור האדון עצמו בבל דהו שבאשר יהיה ספר שהיד ממשמשת בו לא נזוז מחביבו ועל טוב יזבר שמו בבל עת שנקרא בו וק״ל ידיעת ההפך, ואני תפלה לבורא מטה ומעלה ישמורך מבל נגע ומבל מחלה וינמולך בל טוב סלה ביר״א וש״ש

בכתב יד הרב יהודה אלבאז

הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לפרשת "פיקודי" ו"שבת שקלים"

מאת: הרב משה אסולין שמיר     

"וכבוד ה' מלא את המשכן" (פיקודי מ' לד')

                    הורדת השכינה אלינו – קדושת ה

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

מקום והאדם.


"רחמנא ליבא בעי" – ע"י רצון, זוכים בחזרה להורדת צנור של שפע.

 

פרשת השבוע "פקודי", סוגרת מעגל של חמש פרשיות: תרומה, תצוה, כי תישא, ויקהל, פקודי –  מעל 500 מילים העוסקות בפרשת הכנת המשכן על פי הציווי האלוקי בתחילת פרשת "תרומה": "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כלומר, ישנה תכנית אלוקית עם הוראות מדויקות הניתנות למשה, כאשר האמצעים הנדרשים: זהב, כסף וכו', נתרמים על ידי בני ישראל מכל הלב ומתוך אהבה לקב"ה, כדברי רבי יהודה בר סימון לכתוב (שיר השירים ג ט): "אפיריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים" – אפיריון זה המשכן" (שיר השירים רבה). הביצוע: ע"י חכמי לב כמו בצלאל בן אורי ואחיסמך בן אהליאב.

התורה מעידה שהמטרה הושגה ככתוב: "וכבוד ה' מלא את המשכן". השכינה אכן יורדת אל תוך המשכן, ומתחברת אל כל אחד כל אחד מבני ישראל. כאז, שנזכה גם כיום.

כמו שבמערכת היחסים במשפחה ובחברה, "כל מה שאתה רוצה לקבל – תן", כך ביחסינו עם הקב"ה. ברגע שנרצה לקבל באמת את הקב"ה בתוכנו ושיבנה בית מקדשנו כדברי ריה"ל בסוף הכוזרי – הקב"ה יתן ומיד את מבוקשנו. במילים אחרות, ברגע שנפעיל את הרצון – נקבל  צנור רווי שפע של אנרגיות רוחניות וגשמיות.

 

השאלה המתבקשת: איך ניתן להוריד את השכינה אז והיום – אלינו?

על כך רבנו אוה"ח הק' על פי הזוהר.

 


רבנו "אור החיים" הקדוש עונה על כך בדבריו לפסוק: "קחו מאתכם תרומה לה', כל נדיב לבו יביאה" (ויקהל לה' ה'),  וכדברי קודשו: "ועיקר הרצון במעשה, הוא המושכל… ואמר "כל נדיב ליבו", פירוש – העושה דבר בנשיאות הלב – אשר ידבנו ליבו. לצד התנועעות הרוחנית השוכן בלב, יפעיל במושכל נעלם. אבל אם יביא תרומה בלא נדיבות לב, אין זה פועל במושכל" (אוה"ח  לה' ה'). מילת המפתח בדבריו היא המילה "המושכל" = דבקות בה'. כלומר היכולת להגיע לדביקות בה' תושג רק ע"י עשייה מכל הלב ככתוב: "כל נדיב לבו" או כדברי אוה"ח הק' "מנשיאות הלב" דבר המזכך ומזכה את האדם להשראת נועם ה' בקרבו, וכן לדבקות באורו יתברך שזו בעצם התשוקה הכי חביבה והערבה, אליה האדם יכול להגיע בחייו. התופעה הנ"ל היא אכן אבן דרך בעבודת ה' כדברי הזוהר הקדוש – "רחמנא ליבא בעי".

הזוהר הקדוש בפרשת (ויקהל קצח') אומר על כך: "פתח רבי אבא: קחו מאתכם תרומה. בא וראה, בשעה שמתעורר באדם הרצון לעבודת קונו, הרצון עולה תחילה ללב המהווה יסוד קיום הגוף, אח"כ הרצון עולה לכל איברי הגוף המתחברים יחד ומושכים את השכינה שתדור עמהם, דבר שהופך את האדם לחלקו של הקב"ה.

לדברי הזוהר, הכול תלוי בלבו של כל אחד מאתנו – כל נדיב לב. ורק ע"י כך נזכה לדבקות בה' יתברך.

 

 

 

תופעה דומה אנו רואים  אצלבצלאל = בצל הא-ל ,שזכה לחכמת הלב, בו בחר הקב"ה להכין את כלי המשכן ככתוב "וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת… לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת". הסיבה לזכייה, בגלל "שחכמתו חלחלה עד ליבו" כדברי הרמב"ן לביטוי "חכם לב" – ההשתוקקות לעסוק בקודש.

בצלאל ידע לזהות ברוח הקודש ע"פ צירופי אותיות את כוונת התורם בתרומתו, כך שלאורה שובצה בכלי המתאים.

מסופר על רבי חיים מוולוז'ין תלמידו של הגאון מוילנא שנהג לשלוח שליח לאיסוף תרומות לישיבת וולוז'ין בראשה עמד. השליח נהג בפשטות וענווה. יום אחד, השליח התעייף והתחלף, ובמקומו התמנה שליח שנהג כגביר שהתכבד  במרכבה מפוארת הרתומה לשני סוסים. בהגיעו אצל אחד התורמים הקבועים, הוא סירב לתרום. כאשר עיין רבי חיים מוולוז'ין ברשימת התורמים תהה מדוע סירב הנ"ל לתרום. הרב החליט לנסוע אליו בעצמו. בהגיעו אליו, הוא שאל אותו מדוע החליט השנה לא לתרום לתלמידי הישיבה, הרי כל שנה תרם בעין יפה "תמידין כסדרן"? התורם ענה לו שהפעם הוא לא תרם בגלל שראה שהשליח נהג במרכבה נכבדה עם סוסים אציליים, ואינו רוצה שתרומתו תממן סוסים. הרב סיפר לו את המדרש לפסוק "לחשוב מחשבות" אצל בצלאל, שידע לזהות ברוח הקודש כוונת התורם,  כך שתרומתו הגיעה למקומה בכלי המשכן. כך תרומתך, תגיע למקומה החשוב בישיבה בהתאם לכוונתך.

 

 

 

"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אתם משה" (פיקודי לט, מג).

"מה ברכה בירכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם".

והם אומרים: "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו"

(תהילים צ, יז. רש"י {ע"פ מדרש ת"כ לפ. שמיני}.

 

"טוב עין יבורך" (משלי כב, ט) – אל תקרי יבורך, אלא יברך. זהו משה רבנו שעינו יפה בברכתם של ישראל, ובירכם ארבע ברכות, ואלו הן: "וירא משה את המלאכה וגו', ויברך אותם משה" (פסיקתא דרב כהנא קצט, ע"ב).

 משה רבנו מברך את בני ישראל לאחר שנוכח לדעת שהמשכן הוקם בהתאם לתכנית אלוקית "ככל אשר צוה ה' את משה – כן עשו בני ישראל כל העבדה" (שמות לט, מב).

רבנו אוה"ח הק' מציין שהביטויים: "צוה ה' ו"כן עשו", מופיעים שלוש פעמים כדי לתקן את חטא העגל בו חטאו "במחשבה, בדיבור ובמעשה… אשר על כן, בתיקון היו שלושתם יחד: הנדבה הוא המעשה, המחשבה היא בחינת החכמה שבמלאכה, הדיבור הוא שיהיו אומרים בשעת מעשה לשם מצוות ה'… וכנגד שלושתם אמר הכתוב שעשו "כאשר צוה ה' את משה", כי תקנו שלוש הדרגות הרע". (פיקודי לט, מב-מג).

 

"ויברך אותם משה" – טעם שהוצרך לומר משה ולא סמך על זכרונו בסמוך. לומר, לא תהיה ברכה זו קלה בעיניך, כי משה איש האלוקים ברכם" (אוה"ח הק').

רש"י ע"פ המדרש אומר שברכם בברכת "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. והם אומרים: "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו – ומעשה ידינו כוננה עלינו – ומעשה ידינו כוננהו". הברכה לקוחה מתוך הפרק בתהילים שכותרתו: "תפלה למשה איש האלוקים" (צ, יז). משה רבנו בחר דווקא בברכה הנ"ל מתוך מגוון רחב של הברכות כדי להדגיש את הצורך הראשוני בהשכנת השכינה במעשי ידינו היות ובהקמת המשכן והשכנת השכינה בתוכו ככתוב בהמשך: "וכבוד ה' מלא את המשכן" (פקודי מ, לד), הגיעו ליהלום בכתר הגאולה כדברי רבנו הרמב"ן שאמר: "… והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם, ואל מעלת אבותם ישובו… וכשבאו להר סיני ועשו את המשכן, ושב הקב"ה והשרה שכינתו בניהם, אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אלוקיהם, והם המרכבה – ואז נחשבו גאולים". (מתוך הקדמת הרמב"ן לספר שמות). עלינו להתפלל יותר לבניין בית תפארתנו, ובפרט בחצות הליל באמירת "תיקון חצות".

לדעת הרמב"ן, גאולתנו הסופית תהיה בעזהי"ת ובקרוב, רק עם הקמת בית המקדש על מכונו ובמלוא תפארתו.

 

"ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו". בעבודת ה' מתוך נעם, לקב"ה יש נחת רוח היות וכאשר הדברים נעשים מתוך אהבה, מיד מרגישים נועם במהלך העשייה. כמו במשכן, כך בבית הכנסת, בין איש לאשתו, בין רב לתלמיד, בין חייל למפקדו, בין אזרח תמים לפקיד {שלעיתים מתעלל בו}. והרשימה ארוכה, חיוך קל – יענה את הכול.

"ומעשה ידינו כוננה עלינו". אנו תפילה לה' שנזכה ליהנות מפרי עמלנו, ולזכות להתבשם בהגשמת חלומותינו בבחינת הכתוב: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהילים קכ"ח, ב).

"ומעשה ידינו כוננהו". לעיתים לא זוכים לראות את התגשמות חלומותינו בחיינו, בכל זאת אין להתייאש. בבוא היום הדברים יתקיימו אם לא בעוד חמש שנים, אז בעוד חמשים שנה, גם אחרי שובנו בשיבה טובה אל צור מחשבתנו.

יש לזכור תמיד את הפתגם:כל דרך ארוכה – מתחילה בצעד אחד קטן".

היסודות הספרדיים בשירת ר' ישראל נג'ארה-פעמים 49-סוף המאמר

רבי ישראל נג'ארה

פעמים 49

ה. מלאכת השיר, חיקויים

גם מלאכת השיר של נג׳ארה היא בעיקרון ספרדית. השימוש הרב בקישוטי השיר — בעיקר בפיגורות, כגון צימודים, הקבלות הפכים, שיבוצים (לעיתים מתואמים), אבל גם סמיכויות מטאפוריות,33 ולעיתים אף ציורים מטאפוריים נרחבים — הוא על דרך השירה בספרד. למעשה, אין אמנות שיר אחרת בעת הזאת, גם אם השימוש של נג׳ארה במערכות הללו הוא פחות אינטנסיבי מאשר אצל משוררי ספרד.

מחויבותו של נג׳ארה אל המורשת הספרדית ניכרת גם בשורה לא קצרה של שאילות גלויות מתוך שירי מופת ספרדיים, מאת רשב׳׳ג, ריה״ל ואחרים, והתופעה צוינה כבר במחקר. להלן מספר דוגמאות מובהקות לעניין זה. אחת התוכחות של ר׳ ישראל פותחת:

.ילדי זמן גפן והמות בוצר // יקטוף כאשר ישר בעיני היוצר׳.

 הציור וניסוחו לקוחים מתוכחה מפורסמת של רשב״ג ׳שכחי יגונן״. לשונו של רשב״ג במחרוזת הרביעית היא:

 ׳החי גפן והמות ביצר / ובאשר ילך צעדיו הוא נוצר׳ וכו'׳. בתוספת של תחכום צורני חיקה נג׳ארה את פיוטו המוכר של אברהם אבן עזרא ׳צמאה נפשי לאלהים לאל חי׳. גם שירי־חול מפורסמים מאת משוררי ספרד הגדולים שימשו לו מקור לשאילות. כך למשל משולב שיר הגות קצר, בן שלושה בתים, של משה אבן עזרא בתוכחה של נג׳ארה. להלן שירו של רמב״ע:

 

יזכור גבר בימי חייו כי למות הוא לקוח

ולאט יסע כל יום מסע אכן יחשוב כי ינוח

 דומה אל איש שוקט על צי אך ידא על כנפי רוח.

 

וכך מתחיל ר׳ ישראל את שירו:

ינום גבר יישן גבר

 על מטתו והוא סובר

 כי הוא נח והוא צל עובר

ובלי כנף הוא .יאבר          ינום

 

ידמה איש .יחשב ינוח

 כדר תוך אני בטוח

וידא על כנפי רוח

עד אשר פתע ישבר          ינום וכו׳

 

גם בהמשך השיר משתמש נג׳ארה בציור האדם המפליג בים.

שיר אחר, אף הוא חילוני, אשר נג׳ארה עיבד אותו בשיר שלו, מיוחס לאברהם אבן עזרא.", לשונו כך:

 

שער ראשי הפך לבן על כן אקרא ראשי ראשי

 הנה דלק אחרי לבן רץ ויעבר את הכושי

 

את הבתים הללו עיבד נג׳ארה בשירו כך:

 

אציב לנתיב יצרי דרבן

בראות ההפך שער ראשי

כי אחרי רדף לבן

תעבור את הכושי כי אחרי ובו׳

 

בשני השירים הללו שלו ממשיך נג׳ארה לפתח את נושא שיר המופת: בשירו השני הנושא הוא אופיים החולף של הנעורים ובוא הזיקנה, המבשרת את המוות. כיאה לסוג השיר — תוכחה — ר׳ ישראל מטיף בו לחזור בתשובה כל עוד אפשר. בשני השירים שומר נג׳ארה על קיצוב הדומה לשירי המופת. השירים הספרדיים שניהם שקולים במשקל התנועות (הכמותי), 8+8 תנועות בכל בית: תמורתו באות בשירי נג׳ארה שמונה הברות פונטיות לטור.

הבאנו כאן רק דוגמאות בודדות מני רבות, המלמדות על הכרותו העמוקה של נג׳ארה את השירה הספרדית. סביר להניח שגם רבים מקהלו הכירו שירי מופת אלה. כל הדברים שהעלנו עד כה, וניתן להוסיף עליהם, אינם מכוונים להציג את ישראל נג׳ארה כממשיך ישיר של המסורת השירית הספרדית. מקוריותו ותנופת חדשנותו ומקום יצירתו בצומת של מפנה בהתפתחות השירה העברית אינם מוטלים בספק. אבל הקווים החדשניים של שירתו טעונים הגדרה אמיתית ומפורטת, שאיננה אפשרית בלא מודעות ברורה לאותם חלקים בשירתו שבהם הוא ירש את קודמיו. מובן שמכל קווי ההכר של שירי נג׳ארה, קווי החידוש זכו לפיתוח מועדף בידי תלמידיו וממשיכיו. משוררים אלה, שחשו עצמם פחות מחויבים מנג׳ארה למסורת הספרדית, ניתקו עצמם יותר ויותר מן המסד הספרדי. הפאנוראמה הכללית של האסכולה נראית על־כן בעיני המחקר, במידה רבה של צדק, באור של חדשנות מובהקת. כפי שביקשנו להראות, התמונה העולה מן הקורפוס המוגדר של נג׳ארה שונה במידה לא מועטת. שוני זה מעמיד את נג׳ארה כחוליית קשר בין האסכולה שהוא עומד בראשה ובין זו שקדמה לה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

פברואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728  

רשימת הנושאים באתר