קורות היהודים באפר"הצ – א. שוראקי

 קורות היהודים באפר"הצ – א. שוראקי

לימים חזר בו יוסטיניאנוס מחוקי ההפליה שלו, שבלי ספק שאבו השראתם מן הכהונה המקומית, בקובץ התקנות 131 של שנת 545 ובקובץ 146 של שנת 553. לא די שמעתה נקבעו כללים ותקנות ליחסיו של אנדרי שוראקי 2היהודי עם העולם החיצון אלא שהללו גם התערבו בחייה הפנימיים של היהדות, שתחומם צומצם יותר, על שלבסוף נסתיים בגיטו.

מכאן והלאה החליטה הקיסרות איזה תרגום יווני של התנ"ך יתקבל או יפסל בתוך בתי הכנסת.

הורחבו ההגבלות על שיפוטם של בתי הדין הרבניים : לא רק שנגזר עונש מוות על נישואים בין נוצרי ליהודיה או בין יהודי לנוצרייה אלא באו גם חוקים חדשים, שהעמידו את הסמכות הקיסרית על מקום סמכותם של הרבנים.

המושגים הנוצריים בנוגע לקירבת דם ולקשרי משפחה באו במקום הנורמות של דיני ההלכה; הייבום והפוליגמיה נאסרו. בשנת 938 בוטלה למעשה הסמכות השיפוטית של בתי הדין הרבניים, וכל יהודי הקיסרות נעשו כפופים לשיפוטם של בתי הדין האזרחיים.

מערכת החוקים, שהוכנה במאה הרביעית, שפותחה במאה החמישית ושוב הורחבה במאה השישית, נועדה לשרת את מסע הדיכוי הביזנטי נגד כל גילוי של תעמולה יהודית או אף של חיים יהודיים באפריקה – על כל פנים במקומות שבהם היה תוקף לדברים של בליזאריוס, סלומון וגרמאנוס או יורשיהם.

שכן ביזאקניה ונומידיה גופן הוטרדו בלי הפוגות, במאה שלפני הפלישות הערביות, על ידי התקפות של שבטי הנוודים. ההתנגדות הברברית הבקיעה את הלימַס הביזנטי הרחק מעבר לקו ההגנה הישן של הרומאים.

חלקה הגדול של מאוריטניה הסטיפית, מאוריטניה הקיסרית כולה וכן טינגיטניה, ארץ העורף של טריפולי ושטחי המלֵחָה הגדולים של תוניסיה, היו מעוזם של הנוודים הברבריים הגדולים. נוודים אלה, מתייהדים – קצתם מן הנוהים אחר שרמי הפרישה הנוצריים, ורובם יהודים או אף נוצרים להלכה אך מחזיקים למעשה בסינקרטיזם יהודי עכו"מי – ניהלו מערה ללא רחם נגד היוונים תושבי הקבע.

הם הצטרפו למסורת המרד היהודי בקירני שהמריד את הארץ כולה על השליט הזר. ובעוד שבקיסרות נכנס המאבק בין הכנסיה לבית הכנסת לשלבו החריף ביותר, בעוד היישוב בארץ ישראל עומד בחורבנו ובכל רחבי הקיסרות מתנהלות מערכה גלויה נגד היהודים, ששוב לא היה להם מקום בחברה של חול שנתקדשה למשיח, בעוד שבאפריקה גופה, בבוריון, נענשו מורדים יהודים על שסירבו להתנצר.    

אותה בוריון שבה הודלקו המוקדים הראשונים לממאנים להמיר את דתם, רשאים אנו לשער, שעל מנת להיחלץ מלחץ השלטון הקיסרי עזבו היהודים את עריהם ופנו אל ארצם הנרחבת של הנוודים, שכבר נכבשה למחצה על ידי תעמולתם של היהודים.

הרוח הלאומית משכבר הימים – שמצאה את ביויה הנזעם והנואש שהתנגדותם של היהודים לפלישת האמונה החדשה, ילוּדת היהדות, אל העולם העכו"מי – יכלה לשאוב לה כאן תעצומות כוח חדשות.

סופה של המאה השישית עמד גם בסימן של הרגעה דתית בגלילות הכפופים לשלטונה של ביזנץ. הקיסר מאוריציוס אסר להעביר יהודים על דתם באונס וציווה להחזיר להם את בתי הכנסת שלהם. הגירתם של יהודי ספרד, שגורשו על ידי הויזיגוטים בשנת 613 ובשנת 622, חזרה וחיזקה את קהילות היהודים באפריקה.

שקט זב שאיחר לבוא, חיזק בכל זאת את היהדות, שמשבר חדש איים עליה בימי מלכות של פוקאס 602 – 610, וכן בימי היראקלס, הקיסר הביזנטי האחרון, שעתיד היה להיסחף בפרץ המדהים של צבאות האסלאם המנצח.

משך מאה שנה ביקשה ביזנץ לחדש את מפעל ה " רומניזציה " של אפריקה, שהונדאלים העמידו אותו בסכנה חמורה כל כך. עם זאת לא יכלה אלא להשהות את ההתמוטטות על ידי קיום נוכחותה של קיסרות , תכופות,  נוכחות שלהלכה בלבד, או קיום המציאות העמוקה יותר של הכנסיה הקתולית.

משום כך קשה לנו להמתיק את המשפט הקשה, שהוציא ההיסטוריון על המלחמה החשאית נגד יוסטייאנוס, ש " ניצל את הארץ על מנת להריקה מכל אשר בה ולשם כך ארגן בה שוד וטבח ". בסופו של חשבון, כיבוש מסוג זה תמיד סופו כשלון טרגי.

ההשפעה הביזנטית הקיפה רק חלק קטן מן הארץ. סביב-סביב היה הברברי, עוֹין הקיסרות הרומית ודתה, עומד על משמר הלימס, שעתה היה קורב כל כך לחוף הים, וממתין לבוא שעתו.

התרופפותה של ביזנץ, ואי ההתאמה שהייתה, כנראה בין נפש הברברי לבין ההוָיה הרומית המתנוונת, שלא השכילה לכבשו, סופן שיצרו חלל ריק בארץ הזאת, ששוב כובש חדש עתיד למלאו – זאת הפעם, הערבי שקיבל עליו דת חדשה, הלא היא דת האסלאם.

סוף הפרק ונדאלים וביזנטים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

פברואר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728  
רשימת הנושאים באתר