הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו

מניעת אכילת קטניות ועוד

 

א. מנהג קהילות ספרד וארצות המערב שלא לאכול אורז בפסח. והטעם שמא התערב באורז חיטה או קמח, ואין לעשות התרה משום מנהג אבותינו ובכך יש כמוציא לעז על רבותינו. איתא בפסחים (קיד), רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת. ואין הלכה כותיה, והחשש שמא יתחלפו עיסת אורז ב

עיסת חיטה. וכתב החיד"א בספרו טוב עין (סימן ט אות ו). דאנחנו בני ספרד אין נוהגין במניעת הקטניות, אמנם באורז נהגו בעיה"ק ירושלים ת"ו מרבית הת"ח ויראי ה' שלא לאוכלו בפסח משום מעשה שהיה. וכ"כ בספר פקודת אלעזר (או"ח עמוד ס"ד). עכשיו נוהגים גם הספרדים בירושלים וצפת ת"ו לאסור קטניות זולת פולין חדשות ולחות שמקלים בהם. וכ"כ הרה"ג רבי דוד בן שמעון זצ"ל בספרו שער המפקד (פסח סעיף י). וכ"כ נתיבי עם, מנהג ירושלים להימנע מאכילת אורז, ובימי מלחמת העולם הראשונה היה רעב גדול, והגיע סיוע מארה"ב ושלחו אוניה טעונה באורז ומאז המשיכו באכילת האורז. וכן נהגו בתלמסן וחלק מהמשפחות באלג'יר (הוד יוסף עמוד קכ"ד). וכ"כ בן איש חי (ש"א פרשת צו אות מא), פה עירנו (בגדאד), יש הרבה בעלי בתים נוהגים שלא לאכל אורז בפסח, מפני כי האורז ימצא בו תערובת חיטין ושעורים, וצריך לבדקו תחילה פעמים ושלוש, וחוששין שמא ישגו בבדיקה וישאר באורז חיטה ושעורה ויבשלו בו לכך בדלין ממנו. וכ"כ בספר מועד לכל חי (ס"ב אות ז). שכן מנהג טורקיה. ומובא בספר שולחן גבוה (סימו תנג ה"א), מנהג יהודי סלוניקי שלא לאכול אורז. מובא בספר ישראל סבא, היה חכם אחד במרוקו שהתיר אכילת אורז ושלח אליו רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל אגרת וז"ל וכבר נהגו ראשונים וחכמים גדולים שאין לאוכלו ומנהג אבותינו תורה משום ואל תטוש תורת אמך. וראיתי בספר נר ציון פסח (עמוד קמ"א). שכן נהגו בארצות הבלקן. יון, בולגריה, בוסניה, ואיטליה עכ"ל.

ב. אכילת קטניות ככל אנו אוכלים קטניות ירוקות ולחות. וכך מנהגנו במרוקו כמובא בספר נוהג בחכמה (עמוד קס). וכן נהגו בתוניס כמובא בספר עלי הדס (עמוד תכח). שאין אוכלים קטניות יבשים אלא קטניות ירוקים ולחים. וכן הוא מנהג סלוניקי שלא לאכול קטניות מלבד חרדל, כמובא בספר שולחן גבוה (סימן תנג ה"א). וראיתי בספר נר ציון (חודש ניסן דף קמב), שכתב וכן מנהג קהילות ארם צובא כן העיד ח"ר עזרא עדס זצ"ל שכן מנהגם. ואף שבתקופה האחרונה לא נמנעו בקהילת ארם צובא מאכילת הקטניות, הנה שמענו מפי עד נאמן שלא הותר כן אלא לצורך שעה בעת המלחמה, לפי שהיו במצור ובמצוק, ולא שביטלו ושינו מנהגם הקדום. על כן בזמנינו שאין חשש, הדר דינא שיש להחזיר עטרת המנהג לתפארה, ולהימנע מקטניות יבשות כמנהג מימי קדם, דמשק, לבנון, בוכרה, אפגניסטן, וכתב הרב בית דוד, טעם הדבר כי שם קטניות הוא כשאוכל הזרעים אחר שיבשו הקליפות ועושה מהם גורן, וע"ז כתבו הראשונים (סימן תנג). כמה טעמים לאוסרם, א. מפני שעושים אותם גורן עם מיני דגן. ב. מפני שטוחנים אותם שהם יבשים (כתירס וכיו"ב), ועושים מהם פת, ויש לחוש שמא יתחלף בפת דגן. ג. מפני ששמים אותם בשקים עם דגן, אבל כל זה שייך רק בקטניות יבשות ולא בלחות, ועל כן נהגו בכל ארצות ספרד לאוכלם. אולם מנהג בני אשכנז שאינם אוכלים קטניות בין לחים ובין יבשים. וונפקא מינה לבני המערב וספרד לעשות התרה במקום חולי וכדומה שלא קבלו אבותינו ורבותינו דין קטניות בגדר איסור כאחינו האשכנזים אלא בגדר סיג.

ג. היו משפחות שלא אכלו כלל שום, כמו משפחתנו מהעיר מראכש, וכן המנהג בק"ק אולדמנצור (רבי שמעון אבוקסיס), נטיפא (סבתא תמר דנינו), וכן המנהג במחוז דרעא (מפי הרב מאיר אסולין).
יתכן והסיבה לכך היא שהשום גדל בשדות ששם מגדלים גם חמץ, ויתכן שישנן משפחות נוספות ממקומות אחר. מ"מ המנהג הרחב בכל מרוקו לאכול רק שום חי וירוק (טרי), והסיבה שמנהגנו להימנע מלאכול שום יבש, לפי שנמצא במקומות של קטניות יבשות, וקיים חשש שמא יתערבו עימו קטניות או מהשקים (בזמנם בגמר השימוש היו חוזרים ומשתמשים בשקים שפעמים מעורב בהם קמח).

ד. בדין שמן קטניות. בעיקר הדבר אם שמן קטניות בכלל הגזרה, בתרומת הדשן התיר להדליק בשמן קטניות, לפי שנאסר רק באכילה ולא בהנאה, וכ"כ המהרי"ל (פסח סימן ט'). ואבני נזר (סימן שעג). דגם שמן הנעשה מן הקטניות בכלל הגזרה. אומנם במהרש"ם (ח"א סימן קפג), ובמרחשת (סימן ג'), כתבו דשמן היוצא מן הקטניות שלא נפלו עליהם מים מותר באכילה, ופרשו דמ"ש בתרוה"ד לאסור איירי כשלא בררן לפסח, או כשנתערבו במים. והנה מרן החיד"א בברכי יוסף (תנג סק"ה ותמז סקי"ד). הביא דברי הפר"ח שאסר לשתות שמן שומשמין בפסח. וכתב שם שמנהגם בירושלים ת"ו שלא לבשל בפסח אלא בשמן זית וכן ראוי להורות. וכן כתב בספר לב חיים פלאג'י שבמקומו נהגו לא להשתמש בשמן הקטניות לא לאכילה ולא להדלקה ואינו איסור אלא גדר וסייג. ע"כ נר ציון פסח. וראיתי בספר ארץ חיים סתהון (סימן תנג ס"א), הביא את המנהג שלא להשתמש בשמן שומשמין אלא בשמן זית מסונן יפה, כי בשמן שומשמין שכיחי טובא גריעני חיטים. ובספר זכרונות אליהו מני כתב פה עיה"ק חברון ת"ו אין אדם אוכל שמן שומשמין ואם כן נראה שכולם קבלו עליהם חומרת חוזר וניעור אפילו בטעמו. וכתב בספר זכור לאברהם ריש הלכות פסח שכן מנהג טורקיה בכל החומרות אית לן חוזר וניעור. וכתב הרב אור לציון (פ"ח אות טו בביאורים), שטעם הדבר שהחמירו בזה לאו משום שנמנעו משמן קטניות, שהרי רוב הספרדים בא"י לא נמנעו מקטניות אלא לפי שהיה מצוי מלבד שמן זית רק שמן שומשמין, והיה בו עירוב גרעיני חיטה, והחמירו לחוש דחוזר וניעור. וכך מנהג ירושלים, מרוקו, טורקיה ועוד.

ה. מנהגנו להשתמש בשמן זית בלבד, ויש משפחות שנמנעות מלהשתמש בשמן זית ומשתמשים במקום בשומן בשר אך להנאות בשמן זית נהגו היתר, כמו להדליק נרות בשמן זית. (הגר"ד פרץ מפי הרבנית תמר פרץ ע"ה וכך נהגו בבית הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל).

ו. כתב הרה"צ רבי שלמה חיון זיע"א – המובא בספר הגדה יאמרו גאולי ה' (ח"א עמוד 89), וז"ל בסוקאר של פורטוגאל וכיוצא שאומרים שאין חשש ושמענו שרבים מיראי ה' ופקיע שמייהו בחכמה וסדר הקדושה היו אוכלים, וכ"כ הרב בית יהודה עיאש שם דסוקר של פורטוגאל הוחזק שאין בו שום זיוף, נראה דהמחמיר שלא לאוכלו וכו' מ"מ יכול הוא להשהותו בפסח וכו' הכן מסיק המחבר במחזיק ברכה עש"ב עכ"ד. ובשו"ת קרני ראם (סימן רכט), כתב שבעירו סאלי לא אכלו סוכר ולמי שמעונין, העצה להמיס את הסוכר ולסננו ע"כ והרב הגאון רבי רפאל אנקוואה זצ"ל למרות הפיתרון שכתב בשו"ת הנ"ל בביתו לא השתמש בכל ימי הפסח בסוכר (הגר"ד פרץ משמיה דנכדו רבי יוסף אנקוואה ז"ל). ובספר נהגו העם (עמוד מד אות ה), כתב בדידי הוה עובדא ביום אחד בשאר ימות השנה כאשר יצאתי מביתי והנה בעל חנות אחד הראה לי סוכר שהצבע שלה היה לבן לא כצבע הסוכר, ולקחתי החתיכה הזאת לביתי ושמתיה במים, והנה כאשר נמס הסוכר נמצא חתיכת לחם ממש, וזה טעם הנמנעין מן אכילת הסוכר משום שהפועלים טובלין פתם ביערת הדבש בבית החרושת (עיין נהר מצרים דף כח אות יא) ע"כ. ולכן בימנו שהסוכר בחזקת כשרות מהודרת וידוע שאין מזיפים בסוכר, וכן על פי משרד הבריאות יש איסור מוחלט לאכול במקום התעשיה, מותר לכתחילה לאכול סוכר וכן נוהג הגאון הרב יהושע מאמאן שליט"א.

ז. בכל ימי הפסח מנהגנו להשתמש בהכנת התה, בעלי נענע ירוק לבד ולא בתיונים למינהם, וכן בדרום מרוקו נמעו מלשתות קפה, כך נהגו גם באולדמנצור (רבי שמעון אבוקסיס), וכן נהגו בערים פאס, מראכש, ובצפון מרוקו (הגר"ד פרץ). ויתכן הסיבה שנמנעו משתית קפה למרות שהינו פרי ולא קיטניות מפני שהיו נצרכים לטחון אותו, ומשם היה בנמצא בשקים בחנויות הקיטניות למינהם.

 

אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א
הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר