ארכיון יומי: 4 באפריל 2014


קורות היהודים באפר"הצ – א. שוראקי-כיבוש המגרב בידי הערבים   642 – 900

קורת היהודים בצפון אפריקה

נתן א. שוראקי

כיבוש המגרב בידי הערבים   642 – 900

התנגדות הברברים והיהודים לערבים.קורות היהודים בצפון אפריקה - אנדרי שוראקי

מסע הכיבושים הנפלא מהאמין של מוחמד וחבריו, שהחל במֶדינה, הגיע בשנת 642 לצפון אפריקה. המושל הערבי של מצרים, עמר אבן אל-עץ השתלט על קירני ועל טריפולטניה. ניוון ואזלת היד של הכיבוש הביזנטי בידי הפטריצי גריגוריוס ודאי שעוררו חמדה לא מעט.

יורשו של עמר, עבדאללאה אבן-סעד, הצליח להתגבר על היסוסיו של הכליף עומר. הוחלט על שיגור משלחת. שבטי ערָב העמידו מתוכם את הגדודים, שהועמדו תחת פקודתם של אצילי מֶגינה. צבא בן עשרים אלף איש, תחת פיקודו של עבדאללאה אבן-סעד, הכריע בנקל את ההתנגדות של ביזנץ, הפטריצי גריגוריוס, שהכריז עצמו מלך, בזיליאוס, נפל בקרה אחרון זה, שבעקבותיו גורש המערב מאדמת אפריקה למשך יותר מאלף שנים.

הדבר היה בטריפולטאניה, בסבּייטלה, בשנת 647. אבל אחרי הניצחון במערב אך החלה התנגדותו של המגרב לאמיתה. משנת 670, אחרי חורבן קרת החדשה, נשענה הפלישה הערבית על בירה חדשה זו של אִפריקיה, קיירואן. עברו עוד כחמישים שנה, עד שחדרו הערבים לכל רחבי המגרב ואז מיהרו לגייסו את הארץ לכיבוש ספרד, ובכך ריכזו והפנו את כל חיותה נגד אויב אחר.

גם עם תום הפלישה, ואפילו עם השלמת האסלאמיזציה, עדיין לא בא הקץ על התנגדות הבּרבּרים לערבים. מאבק מתמיד זה הגיע לשׂיאו המפואר ביותר, בתום המאה התשיעית, כאשר קמו הברברים, שהתאסלמו וגירשו את אחרוני הערבים מאפריקה, רדפו אחריהם במדבריות טריפוליטאניה, השתלטו על מצרים, הגיעו למזרח, מיגרו את הכליפוּת ויסדו שושלת חדשה זו של הפאיטמים.

גם אם אין מענייננו להיכנס לפרטיו של מסע כיבוש ממושך, ברי כי שומה עלינו להתעכב על אחת הפרשיות המביאה אותנו אל עצם עצמה של פרשת הקורות שלנו : ההתנגשות הגדולה בהרי אַורס בין הפולש הערבי לשבטים הברברים.

ראינו איך התעצמו בני בוֹתר ובני בראנֵס, החל מן המאה השלישית, כאשר קיבלו את מתנתה של רומי לאפריקה : הגמל, זה "מנצח המדבר ", שנעשה זרוע עוּזם של הנוַדים הגדולים. משך מאות שנים, התקוממו נגד רומי,נגד הווַנדלים ונגד ביזנץ, והם שהיו לוחמיו ואדוניו האמיתיים שלהמגרב.

כבר ראינו שמאבקם נגד רומי קירב אותם אל היהודים, שדיברו בשפתם ולפי האגדה, שותפים היו במוצאם. כל גם ניסינו, בפרים הקודמים, להתחקות אחר דרכה זו של הנפש הברברית את היהודים, גלגול הנוסך אור על עובדות כה רבות, שאין להן הסבר זולת זה.

הישגיה של הנצרות, התפתחותן של כיתות כופרות, הנהירה ההמונית אל חיק האסלאם. ההיסטוריונים הערביים מעידים פה אחד : במאה השביעית הצטרפו הרבה מאוד שבטים ליהודים

אחד מהם , שבט הג'ראוָה, נתן למגרב גיבורה, שגחמה את התנגדותו : הכאהאנה. היא ירשה את מקומו של הגיבור הנוצרי במאבק זה, קוציילה, שנסתייע בסכּרדיד אל רוּמי, מנהיגו הראשון של העם הברברי, במרבקו נגד הפולש הערבי. אכן, זה סמל מוזר להיסטוריה זו, שאותה מספר לנו אבן ח'לדון, המרתקת יותר מכל רומן.

קוציילה, שעמד בראשם של בני עוריבּה המתנצרי מקרב בני בראנס, עוטי הבּורנוס, וקיבל תמיכה מן המגרב כולו, ואף נשען על קשריו עם היסודות ה " מלוּטנים  מכל רחבי הארץ, נחל ניצחון מזהיר על עוקבּה בתחוּדה, סמוך לביסקרה, מקום שמנשאת כיום ה " קובּה " המפורסמת של סידי עוקבּה, ולאחר נצחון זה, מ-682 ועד 687, היה קוציילה, לדברי אל- ביאן " אדון אפריקיה והמגרב כולו ".

אולם בשנת 687 נוצח ונהרג ליד קיירואן. שבטי בראנס המוכּים נאלצו להניח את הנהגת המאבק לבני בוֹתר, ובמיוחד לשבט ג'ראוָה, הגֵרים הסרים למשמעתה של הכוהנת, המצוינת בכוחות שלמעלה  מדרך הטבע, המעורבת עם שדים ומלאכים : ה " כאהנה ".

בני ג'יראוה שולטים היו בגליל אַרוס המזרחי, והודות לגאוניותה של הכאהנה נעשו נושאי דגלו של המגרב, נוכח הסתערותם של השבטים הערביים, שזאת הפעם עמד בראשם חסן אבן אל נעמאן אל גסאני, מושלה הערבי של מצרים.

משהחריב חסן את קרת החדשה, שאל מי המנהיג האדיר ביותר באפריקה, הורו לו על אישה אחת, שהייתה מושלת בברברים ונודעה ברבים בשם כאהנה. שוכנת היא, כך אמרו לו, בהררי אַורס. אישה יהודיה זו הייתה מגידת עתידות וכל שהגידה נתקיים תמיד. אם תיהרג היא, לא ימצא עוד חסן לא התנגדות ולא יריב. יצא חסן להלחם בה….

בשנת 688, שנת 69 להג'רה, לדברי אבן חלדון, תפס חסן עמדותיו מצפון לורס, על חוף הנהר אל מסכּיאנה. הכוהנת שילחה את הברברים שלה נגד חילות האויב והניסתם. גירשה את שבטי הערבים מאורס ומגליל גאבּס, והבריחה אותם לטריפוליטניה. בעקבות ניצחון זה נעשתה מלכת המגרב. אף שלא ארכה מלכותה יותר מחמש שנים.

בשנת 693 יצאו הערבים בהחלטה נחושה להתקפה נוספת. גם הפעם בפיקודו של חסן, וזאת הפעם זכו בניצחון. " הכאהנה עצמה נהרגה בהר אורס, במקום הקרוי עד היום הזה ביר אל כאהאנה – באר הכוהנת. מתי אירע הדבר ? כאן סותרות עדויותיהם של המחברים הערבים זו את זו. אחת המסורות גורסת :

בשנת 74 או 79 להג'רה – 689 – או 693 לספירה : בשנת 82, 701 מצהיר אל ביאן : בשנת 83 – 703 קובע אל קיירואני.

נתחונו של חסן שם קץ לניסיונם האחרון של הברברים להקים להם מדינה עצמאית. כפי שמעיד גוֹתיֶה, בבהירות האופיינית לו, הגשימה קוציילה, משנת 682 עד 687, והכוהנת משנת 688 עד מותה, את חלומו הישן של המלך מאסיניסה, אשר שוא נהו אחריו הרומים והונדלים והביזנטים, הערבים עצמם ואחריהם התורכים והספרדים, החלום שהיה ההימור ההיסטורי של צרפת במאה העשרים " אחדותו של המגרב.

הנה כך מלכה הכוהנת באכזריות – כפי שמעידים עליה ההיסטוריונים הערבים כאיש אחד – ובכוח אָרחות הגמלים הברבריות הגדולות שלה, ובשארית חילות הביזנטים בהנהגתם של הג'יראוַה, ניסתה לגבש את האחדות הרופפת של ממלכתה.

כאן המקום להביא את הקינה המוזרה בפולקלור היהודי ערבי, שמצא קזיס, ההיסטוריון של יהדות תוניסיה, אצל יהודי קונסוטטין, והוא תולה אותה בזכרהּ של הכאהנה :

בני ישורון, אל נא תשכחו את רודפיכם

את הכּשׂדים, את הקיסר, את אדריאנוס ואת כהיא.

ארורה זו, אכזרית הייתה מכל שקדמו לה יחד

היא מסרה את בתולותיה לחייליה

ובדם עוללים טבלה את רגליה

ה' יצרהּ, כדי נשכפר על עוונותינו

ה' שׂנא את המענים את עמו

השיבו לי את בנַי, ויתאבלו עלי

השארתי אותם בידיה של כהיא.

האם רק חומרת שליטתה בחייליה ונתיניה היא שהביאה לעריקות המונית מצבאה, כמו שמספרים ההיסטוריונים הערביים אבן חלדון ואבן אל את'יר ? או שמא יש להסיק מכך שמעיקרו אין המגרב מסוגל לקום כחטיבה עצמאית מאוחדת ?

סוף, סוף הרי היו אותן שנים ספורות של מלכות קוציילה הנוצרי והכאהנה היהודית היחידות בכל קורות אפריקה הצפונית, שבהן לא באה בעוּלוֹ של כובש זר. 

Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

il-etait-une-foisIl etait une fois le Maroc

Temoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

La conquete de Mazagan des mains des Portugais en1769  signifia la fin de la presence portugaise sur la cote marocaine. Rappelons que ce fut en 1578  que se tint la bataille fatidique qui prit le nom de Bataille des Trois  Rois suite a la campagne maladroite du roi Sebastien allie au sultan saadien dechu Al־Moutaoukil contre le sultan saadien Abdelmalek. Les Portugais subirent une defaite cuisante. Le roi Sebastien fut fait prisonnier, son allie fut tue et cette bataille mit fin aux ambition portugaises sur le Maroc. Seule Mazagan resta occupee de 1502 a 1769.  Par le passe, le Portugal avait conquis les villes portuaires du littoral mediterraneen de Ceuta  (1415) et Melilla (1497)  conquit puis perdit les villes du littoral atlantique d'Arzila  ,(1471-1550) Azemmour (1513-1541)  Safi (1508-1541)  Castelo Real alias Mogador  (1506-1510 Santa Cruz alias Agadir  (1505-1541) et Tanger (1471-1561) La paix fut signee avec le Portugal en 1774  annoncant un tournant important dans les relation; luso-marocaines. Elle fut suivie d'echanges de cadeaux et de prisonnier; entre les souverains ainsi que d'un accord sur la liberte de commerce. 

Louis Chenier fut consul de France de 1767  a 1781  Dans son ouvrage Recherches historiques sur les Maures et l'histoire du Maroc, il fit etat de; principaux traites signes entre le Maroc et les puissance; europeennes. La collection des trente-deux volumes du comte Henri de Castries intitulee Sources inedites de l'histoire du Maroc comprend des documents d'epoque qui font revivre l'histoire, les perceptions respectives, les alliances et les contre-alliances des puissances europeennes avec le Maroc.

Qu'en fut-il sur le plan interieur?

Sidi Mohamed Ben Abdallah mit au pas les habitants de Sale qui ne voulurent pas reconnaitre son autorite alors qu'il etait encore prince. A la mort de son pere, il mata la revolte que fomentait son oncle Moulay Moustadi. II invita des notables de Fes dont l'allegeance ne lui etait pas assuree a un grand festin et en en profita pour les mettre en prison sous pretexte d'irregularites au sujet de la surveillance du chateau de la poudre de la couronne. II reprima durement les revoltes.

Dans ses vieux jours, il modifia son comportement…

On dit du roi Sidi Mohamed III qui portait le titre de Sultan de Fes, Meknassa, Tangia, et souverain des pays El Mrgrab, Marocos, Sous, Dra et Soudan que la fin de son regne ne ressembla en rien a ses debuts. Arrive a un age avance, le sultan donna des signes d'incoherence et de suspicion. II donna des ordres contradictoires et multiplia les exigences  envers les pays etrangers. Ses enfants le visitaient en se prosternant et en disant Dieu sauve le roi.» II faisait gouter sa nourriture par ses ministres et ses enfants avant de se servir. II sortait avec de grandes escortes   et 6 chiens veillaient sur sa porte la nuit. Toute rebellion d'une province etait suivie de pillage et les chefs de la rebellion etaient amenes a Marrakech pour etre executes. D'autres recevaient la bastonnade. II  s'invita lui-meme au mariage d'un Maure opulent et en fut chasse avec un coup de pied. II convoqua ce Maure le lendemain et le punit en lui ־otant le bras et le pied qui l'avaient chasse. Un juif qui avait critique les actions du sultan fut ecartele vif et son corps donne a devorer aux chiens.  

Mohamed III declarait la guerre facilement aux nations de 1'Europe. Ainsi, quand des bateaux qui devaient transporter des cereales a  destination de Tripoli sans payer de douanes les vendirent a Malaga, il fut demande aux nations impliquees (Danemark, Hollande, Suede et Venise) que les capitaines de bateau devaient comparaitre devant lui a Marrakech sans quoi l'etat de guerre serait proclame. Mais cela eut peu de suites… En 1788 , il se declara etre en paix avec les pays Chretiens jusqu'au mois de mai suivant. Si les nations n'ecrivaient pas qu'elles desiraient la paix, elles devraient se considerer en guerre. II tenait a favoriser les pays musulmans, l'Algerie exceptee. II envoya des delegations racheter des captifs maures ou musulmans. II depecha des convois d'armements vers la Turquie durant la guerre russo-ottomane et -reprocha au Danemark d׳avoir appuye la Russie contre son voisin la Suede. Le consul danois dut expliquer que l'entente avec la Russie etait anterieure a la guerre russo-ottomane et Mohamed III proposa au Danemark et a la Suede de conclure la paix. II menaca de guerre l'ile de Malte et declara la guerre a Dubrovnik.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר