ארכיון יומי: 19 באפריל 2014


ברית מס 29- מרוקו הספרדית-מוזיאון וארכיב יהדות מרוקו לתרבות חיה – מארק אליאני

כתב העת ברית מספר 29.

אשרך ארץ רבת בנים וקברים ( השורה הראשונה של בכתובת על קברו של כבוד הרב אברהם בן סאעוד..

על בית העלמין ה"חדש " של מוגדור – אשר כנפו.מרק אליאני

6- מוזיאון וארכיב יהדות מרוקו לתרבות חיה – מארק אליאני

דברים שנאמרו בכנס 'ברית יוצאי מרוקו׳ בים המלח(כח בטבת תש״ע)

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ,

 וביום הששי, יצר את האדם,

וחווה עזר כנגדו, ואמר:

 הרי לכם מעשי יצירה להשלים ובצלמי תחיו.

 קיטרגו מלאכים על אדם וחווה

. ניצבו מנגד מיכאל, גבריאל ורפאל, ואמרו:

 בתלמוד, מעשים וחסדים,

 ישתבחו אדם וחווה למעלות שמים.

הקשו המלאכים הקנאים, ואמרו:

אי לכם צדיק אחד בכל כנפי הארץ, ונפתח לו את שערי השמים.

 חגו מיכאל, גבריאל ורפאל, מעל ראש צדיק צנוע, ואמרו:

 הרי לכם צדיק גמור.

 במה נשתבח צדיק זה, שאלו המקטרגים?

השיבו להם המלאכים, שאהבו את הצדיק:

צדיק זה, בן עדן הוא, שהרחיק לכת מבית הוריו להשכיל,ומשהשכיל, פרס תלמודו.

 ולא הסתפקו המלאכים שאהבו את הצדיק בזכויותיו והוסיפו:

פלוני בן פלוני, צדיק הוא, כל חייו דרש:

שלך שלך, ושלי גם שלך, שתם היה בנדיבותו כל ימיו.

 פתחו מלאכי השרת את שערי השמים, ובא בם הצדיק.

מופת היה לי אותו צדיק. התגלם בו כל הטוב שביהודי מרוקו מקדמת דנא, טוב שנעלם כלא היה.

מעשה הצדיק הצנוע עמד לנגד עיני כל חיי.

לאורו שאפתי להתעלות להשלים את היצירה, שחיי שמים, לא יישארו נחלת מעלה, שיתקיימו כאן, על פני הארץ, פני האדמה.

יש מקטרגים רבים על ארצנו הקטנה.

מלומדים, נביאים בני ימינו, יאמרו שהיא ראויה לקטרוג.

 לעתים אני עצמי בין המקטרגים,

שרבים מבני עמנו שקועים במעשה עולות וזבחים, וזנחו את דרך הישר, דרך היצירה, דרך החסד, דרך שנותנת משמעות לחיינו עלי אדמות, הדרך שעושה את יציאת מצרים לניסיון יומיומי, לשחרר אותנו מעבדות בת זמננו, שנעסוק בהשלמת היצירה, שנהיה ראויים לבריאה בצלם.

למדתי בדרך הרב יצחק אלפסי, לשאוב הלכות מתלמוד גדול, להעמיד כדוגמת הרמב״ם, תרומה רוחנית לבני עמי, לישראל.

פרשתי ממעשה עול ופרנסה לבנות מוזיאון וארכיב להאיר את יהדות מרוקו באור חדש-ישן, אור הצניעות, ההסתפקות במועט, נדיבות לב, העזרה לזולת, הכנסת האורחים, דרך ארץ, הנימוס. קוראים לזה היום, גם דרכי נועם, גם הקרבה, להעמיד דור חדש, לתפארת בני עמי, תפארת ישראל.

את המוזיאון והארכיב, אני בונה במושב שדות מיכה, בחצי הדרך בין ירושלים לתל אביב, מחצית הדרך בין קריית שמונה לאילת, ביישוב דל אך ראוי להתחדשות, להראות בו את הערך לרב-תרבותיות, להצביע באמצעותו על הדרך שישראל כל כך זקוקה לה: דרך הסובלנות ההדדית, דרך הכבוד ההדדי. אני בונה את המוזיאון והארכיב במו ידיי, יומיום ולאט לאט. עוזרים לי מתנדבים זרים, כי עד עתה לא מצאתי חסד אצל מקומיים, לא בעבודה, גם לא בתרומות.

קבלתי ברכה מוועד המושב לבנות את המוזיאון והארכיב. דרך הייסורים של הביורקרטיה הישראלית עוד מחכה לי.

יש לי הבנה עם הרב ד"ר ( כיום פרופסור עמאר ) משה עמאר, מנהל אורות המגרב, על שיתוף פעולה בכל הקשור למרכיב רבני מרוקו בארכיב.

הבנה דומה יש לי עם פול דהאן, מנהל המרכז למורשת יהדות מרוקו בבריסל, באשר לשימוש במיצגים שלרשותו, ובאוסף רב הערך של תרבות החומרית שברשותו. גם אשר כנפו, עורך 'ברית' – כתב העת של יהודי מרוקו נרתם למאמץ, והוא מוכן לכך שיברית, יהיה גם הביטאון של המוזיאון. בשלושת המקרים, יש עוד לסכם דברים בצורה ממשית יותר.

הופעתי כאן בחסות ברית יוצאי מרוקו וד"ר שמעון אוחיון ( כיום חבר כנסת ), מסמנת פתח לשיתוף פעולה פורה. ב-25 למרץ יתכנסו אצלי פעילי ארגונים שונים במטרה להרחיב את מסגרות שיתוף הפעולה. ואני מקווה שעם הזמן ימצאו אנשים וגורמים, שירתמו למימוש המפעל של המוזיאון והארכיב במעשים ובנדיבות, לא למעני, אלא למען יהדות מרוקו, לשם שמים, למען ישראל אחרת, ישראל טובה יותר.

שהיתי בשדות זרים שנים רבות. חזרתי ארצה לפני שנים אחדות. לבנות ארכיב ליהודי מרוקו, מוזיאון לבני ישראל, מקום לראות בו את האחר שבכולנו, מקום לכבד בו את השונה מאיתנו.

אני בונה אותם בזכות אותו צדיק צנוע, שעל ברכיו התחנכתי, ושלזכרו אני מתכוון להאיר את יהדות מרוקו באור שלא נודע בישראל.

סוף המאמר מוזיאון וארכיב יהדות מרוקו לתרבות חיה – מארק אליאני

ברית מס31- תפילאלת..בית הקברות היהודי של מנצוריה

התיישבות יהודית בתפילאלת

ביקורים בקצארים ובבתי הקברות היהודים של אזור התפילאלת

כל הצילומים במאמר הזה הינם מאת המחבר נסים קריספל

המאמר מפורסם כאן באדיבות של מר נסים קריספל

בית הקברות היהודי של מנצוריה

הוא נחשב לבית הקברות העתיק ביותר בחבל התפילאלת. בהנחה שמנצוריה הייתה העיר המדברית הקדומה ביותר שנבנתה בחבל זה. הוא שוכן צפונית למלון 'אסמה' מעברו השני של הכביש המוביל מריצאני לארפוד ובמרחק של כחצי קילומטר מהמלון. כדי להגיע אליו עם רכב ארבע על ארבע, יש לנסוע עד למזגידה כשישה ק"מ מריצאני. ומשם להמשיך מערבה לעבר מנצוריה, קצאר קדום שגרו בו יהודים בעבר. משם עוד כשלושה ק"מ עד לבית הספר התיכון החדש השוכן מערבית למנצוריה. משם יורדים לוואדי, חוצים אותו רגלית ומטפסים לבית הקברות. תחומו של בית הקברות הוא מקו בית הספר התיכון בקו מלבני כ-80 *150 מ' על פני השטח פוגשים במתחמי קברים ובטיח האדמדם שכיסה אותם. רובם נהרסו בצוקי העיתים, גשמים, גאות של הוואדי.ודרך שחצתה את בית הקברות והובילה לעבר בני מחמד וסיפא.

המצבות העתיקות ביותר נמצאות בחלק הצפוני של המלבן וגילם נאמד ב-450 עד 500 שנה. בבית הקברות הזה נקברו היהודים שחיו באלמנצוריה. לימים הם עקרו למזגידה, אחיאתן וסיפא. אבל הם שמרו אמונים לבית הקברות הזה והמשיכו לקבור בו את מתיהם. ברבות השנים, יהודי מזגידה המשיכו לקבור במנצוריה, אבל יהודי מלאח אחיאתן והמלאה החדש של ריצאני קיצרו את הדרך וייסדו בית קברות חדש ביאלעמרה,, מרחק של קילומטר מהמלאח. כך שגילו של בית הקברות של אלעמרה אינו צריך לעלות על 200-150 שנה.

בחיפוש קפדני שערכתי בשטח בית הקברות, גיליתי שברי אבנים ועליהם כתב עברי. הציון העתיק ביותר שמצאתי על פני השטח היה בן 375 שנה. כיוון שאבנים לא היו בנמצא באדמת הטין המקיפה את בית הקברות, היהודים לא התפנקו ביחס לגודלן, יופיין או רכותן של האבנים עליהם חרטו. איכות הכתיבה או החריטה הייתה טובה, לעיתים מרושלת ולא ביד אומן. פגשתי נוסחים אחרים של כתיבה שלא היו מוכרים לי. בולטות כאן המילים 'העלוב', 'לבריאת עלמא' ויליצירה,.

אני רואה לנכון להביא כאן מעט ממה שמצאתי כתוב על אבני המצבות, כי, להערכתי, גם בית קברות זה ימחק מהעולם אבל התיעוד הזה יישאר אולי לנצח.

אבן מצבת א'

עגלגלה, אינה מעובדת ושקע בתוכה, כותרה כ- 13 ס"מ ועליה חרוט: זה קבר הכשר העלוב ר' אברהם בר יעקב נפטר לע(לעולמו) בשישי בשבת י״ג לירח תמוז שנת השצ״ח (1618) לבריאת עלמא ת נ צ ב ה

אבן מצבת ב'

גודלה 12*7 ס"מ, שבורה ועליה חרוט: זה קבר משכיל הנבון הכשר ר' מכלוף בן שמואל תדעי נפטר לביע(לבית עולמו) יום ה' ט' ימים לחדש חשון משנת […]

אבך מצבת ג'

מבזלת שחורה, לא ברור איך הגיעה לכאן 1020* ס"מ ועליה חרוט בכתב יפה זה קבר הזקנה הכשרה רנה בת משה בן יתאח נל״ע יום א' ג' סיון התטל (1670) נע(נשמתה עדן)

אבן מצבת ד'

אבן שבורה מעויינת ועליה חרוט: של מעלת מכלוף בן מאמאן תמ שנת תבא ה ישי עמהן

אבן מצבת הי

חלוק שטוח, שבור בחלקו העליון, אליפטי במקורו ועליו חרוט: זה קבר השם הטוב הכשר ר' מכלוף ן עסור ן יתאח ן נע לבע יום א' בשבת כ (או בי) ימים לח תמוז שנת התעו ליצי תנצבה

אבן מצבת ו'

חלוק נחל שטוח ועליו כתוב זה קבר העלוב הנפ בקש מסעוד בן משה בן חיון נע לבע יום שישי שנת התקה לעי ת נ צ ב ה

האינפורמנט עלאל בן עאבד סיפר לי שהוא זוכר את היהודים מבקרים בקבר של צדיק שהיה בבית הקברות של מנצוריה. מתחם הקבר הזה זוהה על ידי, במת הקבר מוגבהת ובולטת על פני השטח. לא ברור מי הוא היה. הוא מספר על יהודים בתקופתו שהיו נושאים את מיטת הנפטר וצועדים כשני קילומטרים מהמלאח, הערבים שנעו על ציר ההליכה שלהם היו חומדים לצון ואומרים את הישהאדה' ואז היהודים היו מורידים את המיטה מעל כתפיהם. אסור היה ליהודים לשאת את המיטה כשברקע הערבים היו קוראים את השהאדה. וכך הערבים היו מתעללים ביהודים. בשל הסיבה הזו יהודי המלאח של ריצאני ומזגידה הפסיקו לקבור במנצוריה.

הורים וילדים בהגותם של חכמי צ.א. א.בשן

הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה – אליעזר בשן

הספר מתאר את חיי המשפחה של יהודי צפון אפריקה כפי שהם משתקפים בספרותם של חכמי מרוקו, אלג׳יריה, תוניסיה ולוב מן המאה ה־15 עד ימינו; כולל הדינים, התקנות והמנהגים. רוב המקורות שאובים מספרות השאלות והתשובות, הדרושים, המנהגים והשירה.הורים וילדים

אדם הסובל מהפרעה מינית חייב לגרש את אשתו

. מעשה במראכש במאה ה־20 בתלמיד חכם שנשא בתולה ושהה עמה שנה וחצי. והאשה תבעה בפני בית הדין לגרשה כי ״לא בא עליה כלל מחמת שאין לו גבורת אנשים, והבעל הודה לדבריה״, אבל הוא סירב להתגרש. בית הדין חייב אותו לגרשה ופסק שעליו לשלם לה עיקר הכתובה והוא פטור מהתוספת (רפאל מסעוד אבן מוחא, ׳פרדס דמונים׳, אהע״ז, סי׳ ב).

אדם חולה כשש שנים ואינו יכול לבעול

חייב לגרשה. ר׳ שלמה אצבאן דן באדם שהוא חולה במשך שש שנים, חסר פרנסה ואינו יכול לבעול, ואשתו תובעת להתגרש ממנו. הבעל סירב ״באומרו מזלה גרם ותשב עד שירחם המרחם״. מסקנת החכם ש״למזונות כופים בשוטים ומכל שכן למניעת תשמיש… על כן אינו מן הדין שתשב האשה הרבה שנים גולה וסורה וגלמודה, וחייב הבעל לגרשה״ (׳ויאסוף שלמה׳, אהע״ז, סי׳ טז).

לעומת זאת, ר׳ יהושע מאמאן דן באדם שכבר יש לו בת, וכתוצאה ממחלה וניתוחים אין הוא יכול לעבר את אשתו. בפסק דין שכתב בשנת תשמ״ג (1983) קבע שאינו חייב לגרשה, והתיר לו להמשיך לחיות עם אשתו (׳עמק יהושע׳, ח״ג, אהע״ז, סי׳ יד).

בדומה לכך, במקרה הבא במאה ה־20: אשה קבלה על בעלה שאינו מקיים אתה יחסי אישות, והוציא עליה דברי לעז. כתוצאה מכך, טענה, חלתה במחלת עצבים. ההמלצה הרפואית היא שתיפרד מבעלה לזמן מה, ואמנם הלכה לאמה לשם ריפוי. מורשה האשה תבע מבעלה לשלם לאשתו דמי מזונותיה לפי כבודו בהיותו אמיד. וכן תבע שיקיים אתה יחסי אישות – ואם יסרב, יפרע לה כתובתה.

פסק הדין בחתימת ר׳ משה ויזגאן, ר׳ רפאל בירדוגו ור׳ יהודה שטרית קובע, שאם הבעל רוצה לגרשה, עליו לפרוע לה כתובתה (משה ויזגאן, ׳ויגד משה׳, אהע״ז, סי׳ א).

הוליד מאשתו הראשונה ולא מהשנייה.

 מרדכי אלמאליח מקזבלנקה גירש את אשתו כי לא ילדה לו במשך עשר שנים, לאחר שנולדה להם בת. אחר כך נשא אשה אחרת ושהה עמה כשישה חודשים ולא התעברה ממנו, גירשה ושילם לה כתובתה. בשנת תרפ״א (1921) הוא בא לפני בית הדין בקזבלנקה, כי רצה לחזור לאשתו הראשונה. אבל בית הדין סירב לבקשתו באומרו שכבר גירשה כי לא ילדה לו במשך עשר שנים. אבל לדבריו יש לו ילדה בת 12 מהראשונה, והוא רוצה לפקח עליה שלא תצא לתרבות רעה, וכי ראה שאינו מוליד מאשתו השנייה. ר׳ דוד צבאח ציטט את השו׳׳ע אהע״ז, סי׳ י, ס״ק ה: ״המוציא את אשתו משום שם רע שיצא עליה… לא יחזיר״.

אבל במקרה זה לא גירשה משום שם רע. פסק הדין היה, שמותר לו לחזור לראשונה וגם הרב רפאל אנקאווא ראש בית הדין הגבוה במרוקו תמך בעמדה זאת (׳שושנים לדוד׳, סי׳ נב, דף טז ע״ב-יז).

במחצית השנייה של המאה ה־19 היה מעשה באשה שטענה כי אין לבעלה גבורת אנשים. הבעל ואביו אומרים שהיו משתדלים ״לעשות לו סמים ותרופות לחולי זה, והיא צועקת דינא קא בעינא״ [אני רוצה שיינתן פסק דין]. ר׳ שלמה בירדוגו פסק שתתגרש ושאין לה כתובה (׳די השב ואם למסורת׳, אהע״ז, סי׳ ט דף יא).

דיון נוסף עוסק בזוג במאה ה־20 שלאחר עשר שנות נישואין האשה לא נבנתה ממנו, ודרשה מבעלה שיגרש אותה. הבעל התנגד, כי עתה עוסק בתרופות ויש לו סיכויים שיזכה להוליד. נוסף לכך התעוור לפני שבע שנים בשתי עיניו. בפסק הדין שניתן בשנת תשמ״א (1981) סיכם החכם, כי אם יש חשש שהיא תצא לתרבות רעה – כופים אותו לגרשה. כמו שאין מחייבים אותו לגרשה בעל כורחה, גם היא אינה חייבת לשבת אתו, אבל במקרה זה פטור מדמי מזונותיה (יהושע מאמאן, ׳עמק יהושע׳, ח״ג, אהע״ז, סי׳ כט).

עדותה עדיפה על פני בדיקה רפואית. לפי תשובת ר׳ דוד צבאח בשנת תרצ״א (1931) במאזאגאן [עתה אלג׳דידה בחוף האוקינוס] באה אשה לקבול על בעלה שאין לו גבורת אנשים ״והוא מכחישה וצועק במר נפשו בצעקה גדולה ומרה״. היא אינה תובעת כתובתה, אלא שתיטול בגדיה ותלך. הבעל טוען שהוא מוכן להיבדק על ידי רופאים ויביא עדותם, שיש לו גבורת אנשים. החכם הסתייג מהבדיקה הרפואית ״לא מהני [אין זה מועיל] דהגם שיעידו שהוא כאיש גבורתו, עם כל זה אף היא תשיב אמריה לו מסרתי עצמי לך ומה אעשה לך יותר… דלא תהיה עדיפא בדיקת הרופאים ממעשה בפועל״.

ר׳ דוד צבאח פסק לפי השו״ע כי היא נאמנת וכופין אותו להוציאה מיד, ולא יתן לה כתובה (׳שושנים לדוד׳, אהע״ז, סי׳ קלד, דף סו ע״ב). בעד תרופות נגד עקרות. ר׳ יצחק אבן ואליד תמך בדעת חכם אחר שפסק ״שימתינו איזה זמן ובתוך כך יעסוק הבעל ברפואות אולי יש תרופה״(׳ליצחק דיה׳, אהע״ז, סי׳ ו, דף טז ע״ב).

בהלכות לפי א״ב המובאות על ידי ר׳ דוד צבאח, ציטט חכמים התומכים בעמדה ״שימתינו איזה זמן ובתוך כך יעסוק הבעל ברפואות אולי יש תרופה… ואפילו בזקן יש תרופה״, כפי שכתב הריב״ש בתשובותיו סי׳ קכז. כמו כן הציע לבודד את בני הזוג זה מזה לזמן מסוים (׳שושנים לדוד׳, ח״ב, חו״ם, דף קכא ע״ב).

ר׳ חיים משאש, שפעל במכנאס, כתב על מעשה ביבם שלא היתה לו גבורת אנשים. בית הדין החליט שיש לתת לו זמן להתרפא. ״אם נתרפא ובעל – מוטב, ואם לאו, מגרש וחולץ״. כך פסקו חכמי מכנאס, וחכמי פאס הסכימו עמם (׳לקט הקמח׳, יו״ד, דף קעט).

לפי פסק דין משנת תשי״ד (1954) הופיעה בפני בית הדין במוגדור אשה מתושבי סאפי, וטענה כי נישאה לפני עשרה חודשים, ובעלה מכלוף עדיין לא קרב אליה ולא בא עליה כדרך כל הארץ. הוא הודה לדבריה שאין לו גבורת אנשים, אבל ביקש זמן ״לדרוש ברופאים לשדל עצמו ברפואות ומרקחות המועילים לזה אולי יחונן ה׳ יתברך״. בית הדין איפשר לו לדחות את הגירושין למשך שמונה חודשים, ואם עד אז לא יירפא, יגרשנה ללא דיחוי. בתום הזמן הזה באו בפני בית הדין נציגי הצדדים ואמרו שהרופאים נתנו בידו תעודה שהוא בריא, וביקש מאשתו שתחזור אליו. בית הדין הפציר בה שתחזור אליו.

אמה של האשה צעקה שהוא עדיין לא הבריא, והאשה דרשה ממנו גט. הוא הסכים, בתנאי שתוותר על דמי הכתובה. החכמים אהרן בן חסין, שמעון אביקציץ ומשה ויזגאן, חייבו אותו לשלם עיקר כתובתה ולהחזיר לה את הנדוניה (משה ויזגאן, ׳ויגד משה׳, ח״ב, סי׳ יב).

הווי ומוסרת במחזור החיים-ר. בן שמחון-כיסא אליהו וקישוט חדר היולדת.הטאלטמון.

יהדות מרוקו – הווח ומסורת – רפאל בן שמחון

מר רפאל בן שמחון – המחבר, יליד העיר מכנאס. כיהן בקול ישראל כעורך, כתב וקריין בשפה המוגרבית. עוסק בפולקלור של יהודי מרוקו ופרסם מאמרים בנושא. 

בסימן טוב והצלחה.

אחרי שכל המוזמנים שתו והטיבו את לבם מכל הווי ומסורתמה שהוגש להם, פצחו כולם בשירה אדירה. נהגו לשיר פיוט מיוחד, הנהוג אצל רוב יהודי מרוקו, פיוט של התרוממות רוח על שהוולד נושע ויצא בשלום ממעי אמו :

בסימן טוב והצלחה תהיה לעדתנו

וקול ששון וקול שמחה, ישמע בארצנו

ואזי תהיה רווחה, בביאת משיחנו

נין ישי, יובל לו שי, ישיב נוגשי

גם נפוצי ומגורשי, יורה על דרך לאנשי

ינון שמו מה טוב טעמו, ונאומו עת יבואו ילחמו

כל הגוים על עמו, יבטח בשם ה' וברך את ה'.

בשבת זו, אבי הבן עורך סעודת מצווה גדולה אליה הוזמנו קרובי משפחה רבים, וזאת לחיי היילוד. אצל אחינו האשכנזים, שבת אבי הבן נקראת שבת " שלום זכר ". כי בשבת זו, סרה טומאת החיצוניים והקליפות מהיילוד.

לכן נוהגים ללכת לבית הוריו ולהזכיר לו את הברית, כדי שיהיה מוכן לקדושה. וזה מה שקוראין גם " שבת זכור ". מברכים בסימן טוב על שסרה ממנו טומאת החיצוניים והקליפות.

ליל התספורת .

ליל יום הברית מכונה בפי יהודי מרוקו, בשם לילת תחפיף – ליל התספורת. ערב זה מהווה מעין פתיחה למגוון של טכסים לקראת יום המחר שהוא נהאר למילה – יום המילה.

המנהג של ליל התספורת קיים אצל יהודי המגרב מקדמת דנא והם נוהגים לציין אותו בליל הברית, בבר מצוונ ובחתונה. שמות נוספים ללילה זה הם : לילת תסמייא – ליל נתינת השם, לילת לחרכא – ליל ההאבקות ועוד. בתוניסיה הוא נקרא " ליל בילאדא – ליל השימורים. האשכנזים מכנים ליל זה בשם " וואך נאכט " שפירושו ליל השמירה, רמז לפסוק " ואתה את בריתי תשמור ".

כיסא אליהו וקישוט חדר היולדת.

ערב יום הברית מביאים את כיסא אליהו לבית היולדת. לפעמים מביאים אותו יומיים או שלושה ימים קודם.

ברוב בתי הכנסת במרוקו, עמד תמיד כיסא נאה וגדול, מהודר ומרופד בטוב טעם, על ידי אומן מומחה לדבר. הכיסא מיועד לאליהו " כורת הברית ", אשר לפי המקורות נוהג לבוא לבתי ישראל, כדי להגן על כל ילד שנולד. הוא נחשב למלאך הברית , שיושב על כיסא אליהו, כשמכניסים את הבן הנולד בבריתו של אברהם אביהו עליו השלום.

כמו כן, לפי המסורת, " אליהו קינא על הברית ונתן הקב"ה שכרו, שאים ישראל עושין ברית מילה עד שהוא רואה בעיניו ועל כן עושים כיסא כבוד למלאך הנקרא " אליהו מלאך הברית ".

בנוסף לכיסא אליהו, מביאים מבית הכנסת כמה מעילי בפרי תורה, הפרוכת הגדולה של ההיכל, ותולים הכל על קירות חדרה של היולדת לאות ולסימן טוב, וגם להחדרת תורה ויראת שמים בראשית דרכו של התינוק.

במכנאס נהגו לתלות גם לבוש הנשים הזקנות הצדקניות. תלו את ה " זלטיטא " את ה " פסתול " ואת ה " כּוסאכּ.

ראוי לציין שכיסא אליהו היה תמיד רכוש פרטי של משפחות אחדות בעיר או בכפר. היו משפחות אשר רכשו את הכיסא והעמידו אותו לרשות הציבור, בגלל כמה סיבות : אם אֵם המשפחה הייתה עקרה ואפסו סיכוייה ללדת, אזי המשפחה בתור נחמה פורתא, רכשה כיסא או הזמינה אותו אצל נגר אומן מיוחד לעשיית כיסאות אליהו, והעמידה אותו לרשות תושבי העיר היהודיים.

לפעמים היא רכשה גם ספר תורה. כך קיוותה אותה אשה עקרה, שבזכות מצווה זו, אולי יפתח השם את רחמה ותזכה בפרי בטן. הייתה עוד סיבה אם לאשה עקרה נעשה נס גדול וילדה, המשפחה רכשה מיד כיסא אליהו והעמידה אותו לרשות בני העיר היהודיים.

הסייאנטו.

קישוט נוסף לכבוד אליהו, הוא סידור הסייאנטו, שעליו ישבו תלמידי חכמים והמכובדים שבאו לברית המילה, מרבדי קטיפה נאים וצבעוניים. אם אין מרבדים, מקשטים גם בסדינים לבנים או צבעוניים, והכל לכבוד האורח הנכבד והנעלה " סידנא " ( אדוננו ) אליהו זכור לטוב.

סייאנטו, מלה בספרדית, בכל בית יהודי במרוקו, הייתה כעין ספה בכל אחד מחדרי הבית עשויה מקרשים שעליה הונחו מזרנים. לספה זו קראו אל כאטרי. את המזרנים כיסו בסדינים לבנים, על הספה הזו ישבו בני הבית וגם קיבלו אורחים. מקום ישיבה זו נקרא סייאנטו, והוא במקום כסאות.

הטאלטמון.

בנוסף לכיסא אליהו, חייבים גם להכין כיסא לסנדק הדומה למקטיר קטורת, והמושב הזה נקרא " טאלאמון – אפיריון, אבל הרבה כינוהו בשם טרונו או " כיסא מלכות "

בצפרו, כיסא אליהו מעמידין סמוך למזוזה ויושב עליו הסנדק. בנוסף מתקינין מושב על המדף שבקיר, סמל למקום מושבו של אליהו זכור לטוב. טאלאמון, מלה בספרדית עתיקה שפירושה אפיריון. 

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 162 מנויים נוספים

אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  

רשימת הנושאים באתר