מורשת יהדות מרוקו

שלוחי ארץ ישראל – כרך א' – אברהם יערי

השליחות מארץ־ישראל לארצות הגולה לשם שיתופם של בני הגולה בישוב ארץ־ישדאל ע״י תרומות לתמיכה בישוב ובמוסדותיו, היא אינסטיטוציה הקיימת בעמנו בצורות שונות מחורבן בית שני עד היום. ואף על פי כן לא זכתה עד היום לתיאור מסכם, ולא עוד אלא שגם אבני־הבנין לסיכום כזה לא נאספו כל צרכן. יתר על כן, עצם רציפות התופעה הזאת לא הוכרה למדי, כל־שכן שלא הוערכה כראוי. מה שנחקר בשטח זה נתחלק לשני כיוונים: המחקר על השלוחים מחורבן בית שני ועד ביטול הנשיאות מזה, ומאידך מחקרים בודדים ומפורדים על שלוחים שונים בתקופה החדשה, בעיקר מהמאה השמונה־ עשרה ואילך. 

על סערות־ים קשות מספרים שלוחים רבים, ומהם שספינתם נטרפה והם ניצלו בדרך נס, כגון ר׳ אליהו מרגלית, שליח צפת בשנת תק"ן (1790) שספינתו נטרפה סמוך לאזמיר. ר׳ אברהם חבר, שליח חברון, טבע עם ספינתו ליד אלג׳יר בשנת תנ״א (1691). ר׳ יעקב דיין ירושלמי נשרף עם ספינתו ליד מצרים בשנת תקט״ז.

מרובה ביותר היתה הסכנה מצד שודדי־דרכים בארצות־המזרח, וביחוד לשלוחים שהוליכו אתם את כספי התרומות שקיבצו. משלוחים רבים שדדו את כספם בחזרם משליחותם ועל ידי כך נמחה במחי־יד עמלם במשך שנים, להוותם ולהוות עניי א״י. על כך הגיעו אלינוידיעות רבות מפי השלוחים. ר׳ חייא ב״ר יוסף דיין, בשליחותו החמישית מירושלים בשנת תמ״ו (1686), נשדד ממנו כל כסף השליחות שהביא מפרס ע״י ערביים סמוך לבגדאד. ר׳ מרדכי סידון, שליח צפת, נשדד בכורדיסתאן בשנת תקכ״ח (1768) בחזרו משליחותו בפרס.

אולם רב מאד מספר השלוחים שהשודדים בארצות המזרח לא הסתפקו בכספם אלא לקחו גם את נפשם. עצמותיהם של שלוחי א״י שנהרגו בידי שודדי־דרכים פזורות על פני ארצות צפון־אפריקה, ארצות הבלקן, ארם־נהרים, כורדיסתאן, פרס ותימן.

החוקר נחום סלושץ, שעבר בעצמו בכל ארצות אפריקה הצפונית, מתאר את נדודיהם והרפתקאותיהם של שלוחי א״י בארצות ההן לפי מראה עיניו: ״וכך הם נודדים שלוחי ציון אלה ממקום למקום, מנוה־מדבר לנוה אחר, מהר לבקעה ומבקעה להר. עניים הםורוכבים על החמור, מכתתים רגליהם בארץ תלאובות עד שהם מגיעים אחרי נדודים לאין קצה לאחד ממשכנות נדחי־ישראל–שהם רחוקים אלה מאלה לפעמים מהלך ימים ושבועות — כך הם מבלים שנים שלמות… וממלאים משלחתם בנדודים ויסורים, שרק בעל נסיון כמוני יוכל להעיד עליהם…שלוחי ציון אלה היו במשך שנות מאות היחידים מקרב העולם היהודי הגדול, אשר בחרף נפשם ממש העמיקו לחדור למשכנות המדבר הנורא ועד מרומי הרי האטלס הרחוקים והצליחו להביא לעניים ולאובדים נחומים מציון… השמועה כי ׳ההכם׳ עובר למסעיו במשכנות היהודים ובכל מקום בואו הוא מאסף כספים, מתפשטת במהירות הבזק בכל נפוצות המדבר.

הירא את ״אללה״ וקדושיו כובש את תאותו לבצע ואינו פוגע באיש הקדוש המהלך לתומו. אבל הרצחנים והמגושמים… אורבים פעם בפעם לשליח העובר בגבולם.,. אוי לו לאיש אם יפול בידי אנשי הדמים האלה החומדים את כספו, שאינם יודעים רחם… מערבות ברקה ועד מישורי אלג׳זיר, ממבוא שדה הקברות אשר במסלאתה ועד תללי תגמוט בלב הרי האטלס הגדול, ועד ירכתי המדבר הנורא, מתגוללת לפני… שרשרת בלתי נפסקת של ציונים, תמרורים או סתם אבנים לבנות עם פיגמא מלאה עשן בצדם, זעיר שם זעיר שם אני צופה גם את הקובות המרובעות והמלבינות הנשקפות למרחוק מתוך עפרות המדבר! אלה הם קברי החכמים הנודדים אשר קפחו את חייהם מרוב עמל וחולשה או מחמת השודדים אשר ארבו להם, ואשר קם להם גואל ונדיב מילידי המקום לבנות מצבת זכרון על עפרם… ואחר מתחילה האגדה לארוג את רקמת חוטיה המתמתחים ומשתזרים מסביב לקדוש המת, מרבים לספר מעשי נסים וחזיונות לילה אשר אירעו על הקבר… כעבור כימי דור אחד כבר נשכח התאריך שבו נמצא גופו של הרבי הקדוש״. 

שלוחים רבים נתפסו למלכות או נהרגו בעלילות שונות, כגון ריגול, חירוף הדת השלטת, בבתי הוצאת כסף מהמדינה שלא כחוק. עבירה על חוקי ההסגר וכו'. כך למשל נאסרו רבי דוד מלמד ור׳ ישראל הכהן, שלוחי חברון, בניקולסבורג בשנת תפ״ג (1723) על הוצאת כסף מן המדינה שלא כחוק.

שליח שכבר הצליח לעבור בשלום את הים התיכון — נסיעה כזו נמשכה בממוצע שלושים־ארבעים יום— והגיע לנמל אירופי, היה צריך לשבת עוד ארבעים יום בבית־ הסגר שבנמל, מחשש מגיפה. חלק לא קטן מזמן־שליחותם היו השליחים מבלים בבתי־הסגר שונים, ויש שכתבו את חיבוריהם בימי שבתם בבית־ההסגר. רבי שניאור פייבוש, שליח האשכנזים בירושלים, חיבר בשנת תקי״ד (1754) בבית־ההסגר של ליוורנו את ספרו ״פתחי לבנון״ על סוד העיבור בדרך קבלה!

 ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי, שליח חברון, חיבר בשנת תקל״ד (1774) באותו בית־הסגר שבליוורנו את ספרו ״שם הגדולים״, ספר־יסוד בביבליוגרפיה של הספרות העברית; ר׳ משה ישראל, שליח ירושלים באיטליה בשנת תפ״ח (1728) השיב מאותו בית־הסגר תשובה בהלכה בענין חרמי ציבור והיתרן ״ ר׳ רפאל אברהם לב־אריה, שליח ירושלים בשנת תק״ס (1800) כתב תשובה בהלכה בשבתו בבית־ההסגר בטרייסט.» שליח ירושלים אחר, ר׳ משה ב״ר שבתי הכהן, נידון לשריפה לפני שנת תקנ״ג (1793) באשמת עבירה על חוקי ההסגר, וניצל בדרך נם.

שלוחים שמתו בדרכם

שלוחים שניצלו מכל הסכנות שבידי שמים ושבידי אדם, של שודדי־דרכים ושודדי־ים, סערות־ים ובתי־הסגר, עלילות ומלשינות, כרעו לפעמים בסופם תחת משא תלאות הארוכה. מהם שניספו במגיפה, מהם שמתו מחמת מחלה ומהם שמתו מתוך כליון־הכוחות. ולא מעטים השלוחים שלא זכו לחזור לארץ־ישראל. מבין שמונה מאות וחמשים שלוחי א״י ששמותיהם הגיעו אלינו מתו בדרך־שליחותם לא פחות משמונים וחמשה, היינו אחד מעשרה. עצמותיהם של שלוחי א״י פזורים על פני איטליה, גרמניה, ביהם, פולין וליטא ; תורכיה, בולגריה, יון! סוריה, ארם־נהרים, כורדיסתאן, פרם, אפגאניסתאן, תימן, הודו! מצרים, אלגייריה, תוניסיה, מרוקו! ארצות הברית ואיי הודו המערבית. לא כולם זכו לקבורה, ולא כל מי שזכה לקבורה זכה למצבה על קברו. בארצות צפון-אפריקה נוהגים היו לבנות ציונים מיוחדים על קבריהם של שלוחי א״י, והללו נעשו למקומות קדושים ליהודים וגם לשכניהם הגויים.

ואלה שמות הערים — בסדר א״ב — שבהן נמצאים קברי שלוחי ארץ־ישראל! אוסטרהא, אזמיר, אייזנשטאט, איסקופיה, אלג׳יר, אלכסנדריה, ארביל (כורדיסתאן), ארם־צובה, בגדאד, בומבי, ביחוב ישן, ברבדוס, ברלין, וינה, זאגארה ישן, כלכתה, לואיסוויל (קנטקי), ליוורנו, מוגאדור, מודונא, מונשטיר, מוצול, מיר, מכנאס, מנטובה, ניו־יורק, מאלי, סופיה, פיליפופולי, פראג, פראנקפורט, צנעא, קאהיר, קורפו, קושטא, ריג׳יו, שאלוניקי, תאזא, תוניס. בקצת הערים המנויות לעיל נקברו יותר משליח אחד. באזמיר בלבד נקברו במשך מאה וששים שנה, משנת תמ״ח עד שנת תר״ח (1688—1848) עשרה שלוחי ארץ־ישראל.

אני לדודי – לרבינו המקובל האלקי חסידר קדישא ופרישא.

כמוהר"ר יחייא אדהאן זצוק"ל וזיע"א

פיוט סימן א״ב ובסוף סימן אני יחייא אדהאן חזק

לשבת

נעם ביסם אללאה אנא נבדא נעיד מאסאר

אספר ביקר תפארת שבת. ברוך אשר מקדש השבת:

בתחילת בוקר ביום הששי. אחר תפלה לאל חי מחסה. תקרא הפרשה בקהל קדשי תאריך ימים בזכות יום השבת:

גדול כבודה שנים מקרא. ואחד תרגום עד סוף הסדרא. אחריה תאמר גם הפטרה. בנביא מעין פרשת שבת:

דיני השבת רבים נכבדים. יקרים מפז ונחמדים. הזהרו בהימים הידידים ללמד אותם מקדם השבת:

המלאכות הלא הם ספורות. במשנה בגמרא סדורות. חשבון כלם הם ט״ל האבות כמה תולדות להם בשבת:

ואשרי השם בהם דרכיו. לישר ולתקן את מהלכיו. השם יעשה לו כל צרכיו מה שהוא צריך ליום השבת:

זה היום עשה לנו יי. בזכותו עמדנו על הר סיני. לקבל תורה בטל מעוני נתנה לנו ביום השבת:

חכמים הזהרו בדבר. ׳ חפצי שמים בתוך עם נבר. ממציא חפצך דִבֵּר דָּבָר. חפציך אסורים בשבת:

טוב לך לעשות מצווה בעצמך, אף אם יש כמה עבדים עמך, צריך אתה לזוז ממקומך. להכין את כל צרך השבת:

יחד היו רִבים גם שלמים. חכמי התלמוד כלם נעימים. עזבו כבודם עשו מטעמים. ותבשיל נאה לכבוד השבת:

כמה טרחות טרחו ויגעו, לשבר עצם גם הראש פצעו, לתקן כל דבר לא נמנעו. כדי לקים ענג השבת:

לִמדו גט אתם רעים אהובים , יתנו כבוד לאילת אהבים , בעבור תנצלו מלהבים תזכו לעולם שכלו שבת:

מחצות היום ואילך תלך , למקוה מים ושמה תשליך , עוונות אשר בהם תתלכלך. בימי החול תסירם בשבת:

נמשך לך מזה זכות גדולה , בדבר קל תעלה למעלה , הסר ממך כל נגע מחלה. רפואתך תעלה בשבת:

סור מרע ועשה טוב בכל עת , בגדיך לבנים בתכלית , תהיה לך תקוה טובה אחרית , של1ם מנוחה בכל השבת:

עוז והדר תלבש בעלותך , מן הטבילה כי היא כסותך , להחליף את בגדי מלאכתך. בלבוש לבן המוכן לשבת:

פנים ידים רגלים תרחוץ , במים חמין בכלי רחוץ , מן הקליפות תעלה נצוץ. נשמתך תאיר ביום השבת:

צפרניך תטיל גם תספר , שערות ראשך כלם בְּמַסְפֵּר. הזהר לתקן לבנת הספיר. בכ״ד קשוטי כלה בשבת:

קום ידידי במהרה ומרוצה , התפלל מנחה בגילה דיצה.בלחש וחזרה מרוצה כמו שאר ימי השבת

רמזים נתוספו בה גדולים , אורותיה עליונים מעֻלים ,כלם קדושים קידש הלולים , יותר משאר ימי השבת

 שדה תצא להקביל הכלה , עם החברה לומר הקבלה.במנהג כל יחידי סגלה. לעשות בקבלת השבת:

תחזור לביתך תעשה זאת , ותזכה נעם השם לחזות , תדליק שתי נרות בם רמוזות שמות קדש מאירים בשבת: דף

אחרי כן תלך לתפלה , תתפלל ערבית בשמחה גילה , עם הצבור טובה היא ומעולה כל שכן קל וחומר בשבת

נפש רוח ונשמה יזהירו. מאור הכלה מושב יקרו. כולם ישבחו יפארו , לעטר כלה בליל השבת

ילך לביתו בשמחה רבה , ייאמר השלום וברכה טובה ,להשלים תיקון כלה אהובה. בקדוש על היין בשבב

יבצע  על הפת בכוונתו , כל אחד ואחד לפי דעתו , לַשֵם תהיה טהורה מחשבתו. מכל פניה זרה בשבת

חובה לקים שלוש סעודות , בכל מאכל ושיר ידידות ,ישליך יהבו על צור תעודות. יזמין לו פרנסתו בשבת:

יאמר על השלחן דברי תורה , משנתו תהיה בפיו שגורה , הלא היא מזומנת וסדורה , בכל ספרים בסעודת שבת:

יכנס לישן על מיטתו עם אשתו , בתוך חדרי משכּיתו ,ימעט בכל יד הנאתו. להרחיק כל נגע רע בשבת:

אחרי השֵנה תקום בזריזות י תלך לטבילה בעליזות , תקבל הארה בפעם זאת. שבין היום ולילה של שבת:

אז תלך לבטח להתפלל , גם בזאת יתהלל המתהלל , גדול כבודה הוא יותר. מלל ונכון מאוד בשחרית שבת

דרך ישכון אור הוא ספר תורה , שבעה יעלו בו בחבורה , כהן לוי ישראל כשורה. כנגד שבעת ימי השבת:

הפטרת שבת תיאמר בנעימה , הברכות תענה באימה ,תפלת מוסף מעלה רמה. תעלה כלה במוסף שבת:

אז תתענג אחר התפלה , על שלחנך בשמחה ובגילה , סעודה זו גדולה מלילה. להצהיל פנים ביום השבת:

נפשנו חכתה לאל עליון , ירחם על עם עני ואביון , יבנה לנו מהר שפריר חביון. נשמח כלנו ביום השבת:

חסד יי תמיד מעולם , יעשה נקם בגויים כולם , מהרה יסיר מהם את צלם , מזלם שָׂרָם יפיל בשבת:

זכר יי מה היה לנו , כל היום לחצונו אויבינו , פתאום ברח הצל מעלינו , הוא אדוננו ביום השבת:

קרן הגויים תכניע תשפיל , גמול תשלם להם בכפל , כפלים וגם אורם תאפיל. יחשכו כוכבי נשפם בשבת:

אמת מארץ תצמח במרץ , מהרה יבוא לנו בן פרץ , אזי שמך נקדיש ונעריץ בנעם שיח בתפלות שבת:

קולנו תשמע בשפה רפה , תנקם מעדת שפחה חרופה , אז תרים את ראשה כלה יפה , כי היא משולה ליום השבת:

אמיץ ברחמיך השיבה , נדחי ישראל בנחת שובה , למענך אל דגול מרבבה מהרה תבדיל בין חול לשבת:

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"ל

איש טבריה ת"ו

הרב יעקב משה טולידאנו

והעיר ה' רוח היההודים אשר בשושן ( יתכן והמספר כיוון לעיר ששאוון אשר בצפון מרוקו ) ובאו שם לפדותני ונתתי להם שכר הפדיון. קרוב למאתיים ספרים שהיו לי ואחר שיצאתי משם הלכתי לפאס עיר גדולה והרעב בעיר עד שהיינו אוכלים עשב השדה, ובכל יום ויום הייתי טוחן בבית הישמעאלים בשני זרועותי עבור פרוסת לחם קטנה ודקה שאפילו לכלבים לא הייתה ראויה, בולילות דבקה לארץ בטני וכרסי כרי ומפני קור הגדול שבסתיו ( של שנת רנ"ד ) כי אין כסות לקרה וגם כי לא היו לנו בתים ללון בהם היינו עושים חפירות באשפות שבתוך העיר והיינו נכנסים לשם ואז נתקיים האמונים עלי תולע חבקו אשפתות, ואחרי כן זכיתי לבוא למלכות נאפוליס "

סופרים אחרים יגידו כי עוד היו הרבה משפחות שגורשו אז מפורטוגל על ידי דון יואן בשנת רנ"ג ויובלו על ידי חובלי האניות למרוקו ששם התגוללו תחת סכל הדבר והרעב ששרר בחזקה. מבין באי הגלות ההוא נמצאו גם מאתיים נשים אשר חובלי אניות פורטוגל הורידום במעברות פאס, וכולן יחד ישבו בחצר אחת בעיר סאלי כי נשארו עגונות.

קצתן זקוקות ליבם אחרי אשר מתו בעליהן וקצתן אלמנות חית והם השתתפו כולן להתעסק במלאכת יד ותתפרנסנה ממעשה ידם בלחם ומים, ואת המותר להן נתנו לתלמידי בתי ממדרשות.

וכמקרה גולי ספרד בשנת רנ"ב בהתלאות אשר מצאו אותם בעוברם דרך עיר החוף ארזילא לבוא למרוקו, כן היה אחרי כן גם מקרה המגורשים, בשנת רנ"ז מגירוש פורטוגל. המגורשים האלה שנפל בגורלם לבא למרוקו.

הם היו היותר אחרונים שבגולי פורוטוגל אך גם הגדולים והנכבדים שבהם, והם היו חתניו של הרב הראשי קבי שמעון מימי, וחביריו שבעה רבנים, אשר אחרי ענותם בבית הסוהר בעינוים קשים שמהם מת רבי שמעון מימי מרוב מכאובים, שלחו הם בפקודת דו מנואל ויבואו ארזילא.

בפעם הראשונה באו בחבורה אחת ארבעה רבנים והם היו, רבי שם טוב לארמה, רבי יעקב לואל, ורבי אברהם סבע, והרביעי – שעד כה לא נודע מי הוא – היה שמו לפי השערתנו רבי משה אלאבאלנסי שזכרו יבוא עוד לפנינו בשמות חכמי המגורשים בפאס.

החבורה הזאת היא הצליחה לבוא עד מהרה מארזילא לפאס, אך הייתה עוד חבורה שניה שבה היו חתניו של רבי שמעון מימי, והיא נעצרה שם בארזילא על ידי נציב פורטוגל אשר אנס אותם לעבוד עבודת פרך ולחלל את השבת, וכן חיו ונשארו זמן מה נענים ונדכאים תחת יד הצורר הנציב ההוא עד לאחרונה מתו כולם מות קדושים מעוצר רעה ויגון.

ככה הסתערו הפורענויות והמצוקות על ראשי המגורשים יוצא יספרד ופורטוגל הבאים למרוקו, ויכתוםפ וירוצצום וידריכום מנוחה, רק נחמה אחת הייתה להאומללים ההם בראותם כח לב המושל בפאס היה טוב אליהם ומרחמם.

המושל ההוא מולאי שיך עוד זאת עשה לטובת היהודים הרעבים אשר מכרו את ילדיהם בלחמם בימי הרעב, וכי מיד אחרי עבור הרעב העביר כרוז לכל עמו להוציא לחפשי את כל ילדי ישראל הנמכרים לעבדים, ולהשית אותם למשפחותיהם.

אכן, רושם כביר הראו המקרים הרעים והתכופים ההם בחוג המון המגורשים הנוודים שבאו למרוקו, עשרות אלפים אבדו אז ממספרם באסונות השנים ההם במשך ארבע השנים רנ"ג – רנ"ו. מי בדרך במעברות פאס, ומי בחולי, ומי בדבר וברעב, ורבים עוד מיהרו ויצאו לארצות אחרות או חזרו לספרד ושם המירו את דתם.

ובכן רק מספר מועט נשארו מההמון הגדול של המגורשים באי פאס, אותם שיכלו להשאר ולהתיישב סוף סוף במרוקו, בכל זאת יכלו הם למצוא כר נרחב לפעולתם ומקון הגון להתגדר בו, כי רק שנים מועטות עברו אחרי חלוף ימי הרעב והמנוחה שבה לאיתנה, והנה תיכף יכלו המגורשים האלה הפליטים לכבוש להם מקום חשוב ולבצר את מעמדם. ויאצילו מרוחם גם על היהודים התושבים\ רבי חיים גאגין אחד מגדולי רבני הדור ההוא שחי בפאס ושמו יבוא עוד לפנינו יספר ויאמר "

" ואחר הזמן – אחרי הדבר והרעב, בחמלת ה' על עמו חזר וריחמם משנת ירח"ם – רנ"ח והלאה בירכנו ה' בברכותיו עד שבנינו בתים ועליות מרווחות בציור וכיור ובירכנו השי"ת בישיבות ובתלמידים ובתי כנסיות יפיפיות בנויות לתלפיות ספרי תורה מלובשים שש ומשי ורקמה מעוטרים בכסף עד שיצא טבעו של האלמללאח – רחוב היהודים, בכל ארץ ישמעאל כהיום הזה ".