מחקרי אליעזר – אליעזר בשן-חוזים על שירות אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל משנת תקל"ה

 

ה .חוזים על שירות אוניות להעלאת יהודים לארץ ישראל משנת תקל"המחקרי אליעזר

משנת ת"פ – 1720 ואילך חלה תמורה בארגון העלייה לארץ ישראל. פקידי קושטא היו שוכרים אוניות אחת לשנה, ובדרך כלל בחודש אלול, ובהן עולי רגל ועולים. בכתבי עולים מצוייה עדות על כך. רבי שמחה מזאלאזיץ, שעלה בשנת תקכ"ד – 1764 כותב : " וישבנו בסטאמבול מן כ"ז בתמוז עד י"ח באלול, לפי שהוצרכנו להמתין על ספינה ששוכרין הקהל של סטאמבול בכל שנה מרב חובל להוליכם לארץ הקדושה ".

קושטא הייתה מקום ריכוז ונמל יציאה לא רק לעולים ולמבקרים מתורכיה ומהבלקאן, אלא גם לרבניים ולקראים שעלו ממרכזה וממזרחה של אירופה במאה הי"ז, וביתר שאת במאה הי"ח. עובדה זו איפשרה לפקידי קושטא לפקח על העלייה.

הערת המחבר.

אמריקאי ששהה בקושטא כותב בשנת 1832, כי בקהל היהודי שבעיר יש ועד של ארבעה אנשים שתפקידו לעמוד בקשר עם יהודי ארץ ישראל. יהודים הרוצים לבקר בארץ ולהשלים חייהם שם, הייתה יוצאת למענם אונייה מקושטא בכל שנה ובה היו 150 – 200 נוסעים יהודים. העשירים היו משלמים את דמי הנסיעה לעניים שאין ידם משגת לשלם.

העלייה לא הייתה יכולה לצאת לפועל ללא רשיון מן השלטונות. בזמן המלחמה בין רוסיה לתורכיה, בשנות תקכ"ו – תקל"ד – 1766 – 1774, הופסקה עלייה מאורגנת זו, אולם הסכם קוצ'וק קאינארג'י בשנת 1774 שהחזיר את השלום לאיזור איפשר תנופה חדשה לעליות לארץ.

עד עתה לא נודע חוזה לשכירת אוניה. להלן אנו מפרטים שני חוזים שנעשו בקיץ 1775. מהם ניתן להסיק, כי באותו חודש שכר ועד פקידי קושטא שתי אוניות לפחות, אבל לא כל המפליגים היו יהודים.

כפי שנרשם בשוליים, וכפי שניתן להבחין בחתימות השמות העבריים ובכתב העברי, טכסטים אלה הנם העתקי החוזים המקוריים, שנשתמרו בארכיון של חברת הלבנט הבריטית. השגרירות הבריטית בקושטא, כמו שגרירויות וקונסוליות אירופאיות אחרות, שימשו כעין נוטריונים להסכמים מסחריים ומשפטיים, בין השאר בין יהודים לנוכרים – ויש תקדים לכך, כבר במחצית השנייה של המאה הט"ז.

במקרה זה שמתי האוניות היו של בריטים, כפי שמעידים על כך שמות רבי החובלים. כמה תנאים היו מקובלים, ומשום כך הם זהים בשני החוזים, לעומת זאת היו גם תנאים מיוחדים ושונים, ועליהם נעמוד בפירוט.

החוזה הראשון נעשה בין רבי אפרים נבון ובין רב חובל בשם דוד ריד, ב – 5 במאי 1775, עם תוספת וב – 7 באוגוסט אותה שנה, על שכירת אונייה לשם העלאת יהודים לארץ ישראל. השני לאותה מטרה, בין שני חכמים, נחמיה גדיליא ויוסף בעלול, וכן ארמני בשם קרסטגי סחק מצד אחד, עם רב חובל בשם ויליאם היל, שנכתב ב – 15 באוגוסט.

יש לשער  שהארמני אירגן עלייתם של מליינים או מהגרים ארמנים לארץ. כפי שמתועד בפנקס פקידי קושטא, ארמנים נהגו לשכור אוניות להעלאת בני עדתם לארץ ישראל. אולם דומה שלא ידוע עד עתה על שכירה משותפת של אוניה מטעם בני שתי העדות.

אין אלה הסכמים פרטיים. שלושת החכמים מייצגים גוף ציבורי, ואנו מניחים שהכוונה לפקידי קושטא. בשני החוזים נזכרים executors and administrators שמבטיחים לשלם את הסכומים הנקובים, ובחוזה עם רבי אפרים נאמר גם, כי במקרה שיחזור בו מן ההסכם, יהיה על הגוף הנ"ל לשלם, גם אם האוניה תהיה ריקה, בחוזה ב' נאמר כך, אלא שהאחריות חלה על החותמים.

ההסכמים חתומים בידי שני הצדדי, וכן מזכיר השגרירות בקושטא, והממונה עליה אנתוני האייס, שמילה תפקיד זה החל במאטי 1775 עד אוקטובר 1776, עד שהשגריר רוברט אינסלי נכנס לתפקידו.

פרטי ההסכם : האוניות יפליגו עם נשןב הרוח הנדרשת ( שהרי מדובר באוניות מפרש ). ימי השהיה של אוניות בנמל עד הפלגתן ( בלשון הספנות של הים התיכון STALIA DAYS שונים מחוזה אחד למשנהו.

בחוזה א חמישים וחמישה ימים, מעבר לכך הנקרא SOPRA STALIA עד עשרה ימים. בחוזה ב רשומים רק שלושים ויום ושלושה ימים נוספים, באותו גובה ובאותם תנאי תשלום. לאו הימים הדרושים להטענת האוניות בסחורות, במטעני הנוסעים, ובמשך זמן זה עליהם להכין צידה לדרך, כולל כלים למים.

בכל נמל שיעגון, ידאג רב החובל למלא כליהם במים, ואם יחסר להם מים בלב ים, יספק לנוסעים מים מתוך מיכלי האוניות.

יש כמה הבדלים בנמלי העגינה. בחוזה א נאמר שהאוניה תפליג מקושטא דרך רודוס ליפו ולעכו. בהגיעם לרודוס, על רב החובל לחכות יומיים, אם יבקשו זאת הנוסעים, ואם לאו, יש לאפשר להם להתפלל לפי מנהגיהם בשבת, ללא הפרעה.

סביר, שלפי מועד היציאה מקושטא היו מגיעים לרודוס בערב שבת, היהודים רצו בוודאי להתפלל עם יהודי העיר, יש להניח שלפני רודוס עגנה האוניה באי כאוס ( מולן איזמיר ) כפי שהיה מקובל במסלול זה, ואולי גם באחד מנמלי קפריסין. אין פרטים אלה רשומים, כי אינם משמעותיים לגבי הנוסעים.

בחוזה ב נקבע, שהאוניה תעגון בנמלי כיוס ורודוס, בכל אחד 24 שעות, כדי לקחת נוסעים נוספים. עניין התפילה בשבת אינו מוזכר כאן, כנראה משום שיעשו ברודוס מערב שבת עד יציאתה. האוניה השנייה הועמסה בבולי עצים. בחוזה נאמר, שאם לא תוכל לפרוק את העצים בנמל יפו, תפליג האוניה לבירות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
אפריל 2014
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר