ארכיון יומי: 16 ביוני 2014


הספרייה הפרטית של אלי פילו-ברנרד לואיס החישישים – כת קיצונית באסלאם

ברנרד לואיס

החישישים – כת קיצונית באסלאם

הוצאת ספרחם על שם מאגנס – האוניברסיטה העברית – ירושליםהחשישים

החשישים הוא שמם של מאמיני כת שיעית שהטילה חתתה על העולם המוסלמי והאירופי במשך כמאתיים שנה — במהלך המאות האחת עשרה והשתים עשרה לסה״נ — באמצעות מעשי טרור ורצח של יריבים פוליטיים ודתיים. שמעם יצא בארצות אירופה בידי הצלבנים, שגם בכמה ממנהיגיהם פגעה חרבם. שמם של החשישים — assassins באנגלית ובצרפתית ובצורות דומות בלשונות אירופה אחרות — נעשה במרוצת הזמן שם נרדף לרוצחים פוליטיים ואף לסתם שופכי דמים בעבור בצע כסף.

ספרו של ברנרד לואיס הרואה אור לראשונה בתרגום עברי הוא נדבך חשוב ועדכני במחקר הלמדני והשקול על כת החשישים. המחקר על כת זו יש בו כדי לסייע להבנת הדרכים שבאמצעותן חוללו קבוצות דתיות־פוליטיות תפנית קיצונית ואלימה בזיקה הבסיסית שבין דת ומדינה, וכיצד השתמשו בכוח להשגת יעדיהן. אף כי במקורו האנגלי התפרסם הספר לפני למעלה משלושים שנה לא נס לחו. כמו בספריו האחרים של לואיס מצטיין גם חיבורו זה בהרצאת דברים רהוטה ובהירה, בתיאור ובניתוח מפורטים ודקדקניים שאינם פוסחים גם על פרטים קטנים, וכל זאת בלי לוותר על הצגת השאלות העקרוניות ועל שרטוט התמונה הכוללת.

ברנרד לואיס הוא מגדולי חוקרי האסלאם והמזרח התיכון במאה העשרים. קשת מחקריו, שרובם ראו אור במקורם באנגלית ותורגמו ללשונות רבות, פרוסה על מגוון של נושאים, המעידים על רוחב אופקיו ועל עומק הבנתו את תרבות האסלאם לתקופותיה על היבטיה השונים.

 

רבי יוסף באזאיו

משה-אליהו-בן-חמו-באנטיפה.jpg

משה-אליהו-בן-חמו-באנטיפה.jp

ABBI YOSSEF BAZAYOU (1)

ABBI YOSSEF BAZAYOU (1)

 

 

 

 

 

 

 

 

רבי יוסף באזאיו

 

 

 

 

 

 

רבי יוסף אבאזאייו 2

 

 

 

 

 

 

 

 

רבי יוסף אבאזאייו

 

 

 

 

 

 

התמונות באדיבות עו" יוסף קמר נינו של רבי יוסף אבאזאיו ומוריס בן חמו נכדו של משה אליהו

בן חמו הקבור לידו של הצדיק

רבי משה אליהו בן חמו

רבי שלמה ( סלאם ) בן משה בן חמו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תמןונה של רבי שלמה ( סלאם ) בן משה אביו של משה ( משאן ) אליהו בן חמו הקבור בצמוד לקברו של רבי יוסף אבאזאיו

 

 

השירה היהודית העממית – לערובי-י.לסרי-רפק ייא מאלכי בעבדכ הרעף מלכי לעבדך 

השירה היהודית העממית – יעקב לסרי 

רפק ייא מאלכי בעבדכ

הרעף מלכי לעבדך השירה העממית

רפק ייא מלכי בעבדכ, וועטף ייא סבאב גנייאן

הרעף מלכי לעבדך, תן שפע, אדון העושר הרב

 

יבדע מן באת מן גייאל

ויגדל זה שנרדם, מבלי שינק די

 

יהדיכ לאללא לא תעדד קלבי, קאצית מא כפא

יפייס אותך האל, אל תייסר לבי, כי נענשתי רבות

 

נתא מוצוע בלמחאסב, וואנא מולוע בלגראם

אתה טרוד בחשבונות, ואני שרוף מאהבות

 

עיית עאיים פססקאם

כי נלאיתי מלשחות בכספי מתנות

 

חתתא יירטאב באטכרכ, וקלבכ עלייא ייזפא

ועד שתוטב דעתך, ולבך עלי ירחב

 

רגבו תאז למלאעפייא, וודחיני גיר בססלאם

יפצירו בכתר הנדיבים, שידחה אותי בשלום רב

 

וותראעי סיד לכראם

ותראה נשיא הכבוד והחשיבות

 

לא כיר ללי ספא חביבו, ווגדר בעד למוואלפא

כי טוב הסועד ידידו מזה שבגד אחרי התרגלות

 

מן הוואכ ייא מאלכי פתית, לא חאלא כיף חאלתי

מאורך רוחך מלכי נשחקתי, ואין צרה כצרתי

 

ראדי בהוואכ מא סכית, חתתא תקדא חאזתי

מרוצה מטובך ולא נואשתי, עד שתוגשם שאיפתי

 

ראני בהוואכ מא עיית, סאכי נדרא לעאלןתי

הרני ברווחתך לא עייפתי, ושואף למבט באהובתי

 

ווילא מותת מא הווית, מננכ ייא רטח ראחתי

אם אמות לא שבעתי, וממך מנוח לשלוותי

 

נזבר נקול מא מסאלי, מא מסא חתתא פלחראם

אתגבר ואומר לא אבד לי, ולא נעלם לשווא סתם

 

וואנא מא דעאלי נדאם

וגם לא הפסדתי כסף במוגזם

 

נסעמע קוואל לחסוד פייא, וננכלפו מן בעד למוואלפא

שמעתי דברי גנות מתקנאים, ואשיב להם אחר ההרגל

 

נערפ צאחב לולאעא, בייאדק ווצעאק נדאם

אני מכירך איש חובבני, באבני המשחק וצריחות השקל

 

וונערפכ מאחב דראפא

ואני מכירך איש מעריץ קסמים

 

וודדראפא סאעפת מסאעפא

והקסם, סובלני לנפש מוקסמים

 

רגבו תאז למעאפייא, וודחיני גיר בססלאם

יפצירו בכתר הנדיבים, שידחה אותי בשלום רב.

 

אמא דווזת מן אוקאת, כונת מגטטי בתובהא

כמה חלפו מהזמנים, והייתי מכוסה בבגדה

 

תשווא ייאקות וותתקאם, ווסעדי יסאל מננהא

היא שווה ספירים וערכה רב, אושרי הודגש ממנה

 

וולכאס מן דמעו זראת, בין ססמעא או-דייהא

ומן הכוס שטפו הדמעות, בין הנר ובין אורו

 

מא תססמע גיר כובבאת, וולכמרא פאח סררהא

כאן תשמע רק כוסות, כי השחרחורת שפכה קסמה

 

ווססרר טאח מננהאף אין ייאם זזהו לבידא

והקסםנשר ממנה, ונקנה בלי שאול ערכה

 

חנא נסוואן בלא מדאם, סאיר ססרא כלא מתקאם

כי הנשים גם בלי סביאה, כמו קונה בלי שאלת מחירים

 

מסיון אנא בעיון לעדא, וועליכ תתאז מא כפא

מדוכדך אני מעיני האויבים, ולראשך שום כתר לא הספיק

 

גדבו זררבו או-קאלו

כולם זעפו וגם ניסו, ואף לעזו לריק

 

מא דאם זזהו, ייא לכואן דום בלקדאם

ולא תתמיד השמחה, אלא אם תתמיד בצעדות

 

לוכאן שמש פי שמאהא, תבקא דימא מססרפא

כמו השמש בטבטר רקיעה, שם תישאר באור נגוהות

 

מאל מא פאלי בתתמאס, וואלא רגבא וולא תמאס

מדוע אין ממלך שמועה תמימה, ולא ביקור שלם אחד

 

ייא תבאע סיד לכראם

אלי אני הרודף נשיא מורם מעם

 

דאבא רבבי יזווזכ, ווירזזעכ ייא ראעת לעפא

ואולם, עוד האל יזווגך אלי, ויחזירך רב הרחמים

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו – יששכר בן עמי. שמעון ועקנין-אטנפורמטור

טקס השחיטה לכבוד ר׳ דוד ומשה ממשיך להתקיים בארץ, ואחד הטקסים המעניינים והמרשימים ביותר נערך באשקלון. – הערת המחבר – עדות זו מבוססת על התרשמותי האישית (נכחתי בטקס זה כמה פעמים) ועל אינפורמציה שקיבלתי במקום מפי הנוכחים –   בעל ההילולה נוהג לקנות פר כמה חודשים לפני יום ההילולה, ומוסר אותו למשפחה במושב שם מגדלים אותו, אמנם יחד עם פרים אחרים, אך מקדישים לו תשומת לב מיוחדת, כיאות לפר המיועד לקדוש: הוא מקבל יותר מספוא, ובאופן כללי זוכה ליחס טוב יותר משאר הבהמות. בעל ההילולה מבקר אצל הפר מדי פעם ומשתעשע איתו, הוא עוקב אחרי התפתחותו ודואג לכל מחסורו.

התמונה היא של מר שמעון ועקנין, אינפורמאטור, מתאזנכאת – בעל בית הכנסת על שם רבי דוד ומשה באשקלון

גם לאחר שהפר נהיה לשור ואינו מאפשר לאנשים להתקרב אליו, ניגש אליו בעל ההילולה בלי פחד. יום לפני ההילולה, הוא יום השחיטה, ניכרת תכונה רבה ומיוחדת בבניין בית־הכנסת ע״ש ר׳ דוד ומשה באשקלון, וכן בשכונה כולה. כולם יודעים שבאותו יום, מעבירים את השור מהמושב לבית־הכנסת. ההתרגשות רבה. ראשית מתארגנת קבוצה של מתנדבים בעלי שרירים, המקבלים על עצמם לקשור את השור ולהעלותו על משאית. זו לא מלאכה קלה.

לאחר מכן מורידים את השור מהמשאית, ומובילים אותו לתוך בית־הכנסת, כשמסביב, לאורך כל הדרך, נדחקים עשרות אנשים. הכניסה לבית־הכנסת צרה, והכנסת השור לתוכו כרוכה ממש בסכנת נפשות. בהגיעו לפתח בית־הכנסת מתקבל השור בקריאות ״זגארית״ שמשמיעות הנשים כדי לאחל ולסמל מזל טוב לאירוע. בפנים, באולם בית־הכנסת, הועברו רוב הספסלים לחלק האחורי יחד עם התיבה. מפילים את השור על הרצפה, ושוחטים אותו כשמסביב נדחקים האנשים בהתרגשות מיוחדת. לאחר השחיטה, זורם הדם על רצפת בית־ הכנסת. הערת המחבר – הטקס שהתקיים ב־1973 הוסרט על־ידי מסריט מקצועי על־פי הזמנת המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

 מדי פעם מתקרב אדם, טובל אצבעותיו בשלולית הדם ומורח על חלק מגופו. זוהי סגולה לרפואה שלמה. כשהשוחט מסיים את בדיקתו, הוא מרים את יד ימינו. זהו הסימן המיוחל שהשור כשר, והקהל פורץ בקריאות שמחה. השוחט, בעזרת אנשים אחרים, מתחיל לבתר את השור ולהפריד בין החלקים: את הכבד והטחול שמים על האש, ומכבדים את הנוכחים. חלקים מסוימים כגון ראש, רגליים וחלקים פנימיים מעמידים למכירה פומבית, ואת השאר מכינים לסעודה שתתקיים למחרת.

בליל ההילולה של כל קדוש, לאחר גמר השחיטה, נערכת ליד הקבר תפילה חגיגית ואחריה סעודה.

אחד הטקסים המרכזיים בהילולה והמושך קהל רב הוא טקס המכירה הפומבית של נרות וכוסות על שם הקדוש. כל המרבה במחיר זוכה בכבוד ובדרך כלל מקבל המנצח את הנר יחד עם כוסית המשקה. מייחסים חשיבות רבה לקניית הנר הראשון שכן רווחת האמונה כי הזוכה במצווה זו יזכה ליחס מיוחד מצד הקדוש. לאחר מכירה של כמה נרות על שם הקדוש (לפי סדר רץ, נר ראשון, נר שני וכר…), מתחילה מכירת נרות על שם קדושים אחרים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

יוני 2014
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר