ארכיון יומי: 29 ביוני 2014


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

כינוס לצדיקים טוב להם וטוב לעולם"
ביום שני האחרון התקיים בעיה"ק צפת המעמד הגדול רב הרושם "כנס בני התורה" החמישי במספר, ברוב פאר והדר, בהשתתפות

רבנים ואישי ציבור מכל אזור הגליל והסביבה, אשר ביניהם נמנו הגאון הגדול רבי שלום לוי שליט"א רב ואב"ד ומרא דאתרא קריית
שמונה, הגאון רבי אליעזר ועקנין שליט"א רב בית הכנסת, הרב נהוראי לחייאני שליט"א סגן ראש העיר ועוד.
את המעמד פתח הרב הגאון רבי אברהם אסולין שליט"א מייסד האיגוד על חינוך הילדים במשנת רבותינו הקדושים גאוני המערב
זי"ע, ומיד התכבד כבוד הגאון הגדול הרב שלום לוי שליט"א מרא דאתרא וראב"ד העיר קריית שמונה אשר נשא מדברותיו על פועלו
ומשנתו של מרן איש האלקים רבינו האור החיים הק' זיע"א לרגל ערב יומא דהילולא. בסיום דבריו שיבח הרב את היוזמה הברוכה
של הקמת "איגוד בני התורה יוצאי מרוקו", וביקש לעשות כינוסים כאלו גם בעירו קרית שמונה.
לאחר מכן נשא דברים נרגשים הרב נהוראי לחייאני שליט"א סגן ראש עיריית צפת: על הכינוס הזה, אמרו חז"ל )סנהדרין ע"ב ע"א(:
שטוב להם וטוב לעולם. חובתם וזכותם של הרבנים היא חובה מיוחדת מתוקף תפקידם להדריך את הציבור ולחזקו. וכמו שאמרו
חז"ל "ארבעה דברים צריכים חיזוק, תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ… שנאמר: חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו"
)ברכות ל"ב ע"ב(, עאכו"כ כשמדובר בהחזרת עטרה ליושנה של יהדות צפון אפריקה שלא פסקה מעולם, מאז חורבן הבית דור
אחר דור, יהדות מרוקו היא עדה מפוארה בעלת מסורת מבורכה, על ידי קהילה נפלאה נטועת שורשים כהלכה, שבה כל נער וילד
ידע לפסוק את פסוקו.
זכינו בסייעתא דשמיא שבדור יתום זה שהאמת נעדרת רחש לבו דבר טוב של איש המעש ורב הפעלים לתורה ידידנו היקר הרב
אברהם אסולין שליט"א אשר פועל ללא לאות למען מטרה קדושה ונעלה זו. הקים את מכון "תורת אמך" ואת "איגוד בני הישיבות
יוצאי צפון אפריקה".
אנו שמחים להיות חלק ממפעל אדיר זה שמטרתו להציג את הפסיפס התרבותי הרבגוני של יהדות מרוקו פסיפס מופלא, עתיק
יומין ועתיר מסורת שיסודה בהררי הקודש. מסורת בת אלפי השנים ששלחה את שלוחותיה המבורכות בכל התחומים: בעיקר
בהלכה, באגדה, בתלמוד ובמקרא, בספרות ובשירה. לאורה של מסורת זו קמו גדולי תורה ויראה, ענקי רוח והלכה, פרשני תלמוד
ומקרא, סופרים ומשוררים, אשר הפכו למאורות גדולים בשמיה של היהדות הנאמנה וכלל עם ישראל צועד בנתיבות אשר הם
סללו לנו עד היום הזה. בתוך כל הפסיפס הרבגוני הזה משוך חוט שני המאפיין את בני העדה, חוט של טוב ואהבה, מאור פנים
ורחבות לב, הכנסת אורחים וגמילות חסדים, ע"כ.
את הכינוס הנעימו הנגנים המומחים והמנוסים חברי "התזמורת האלא – האנלוסית – צפת", אשר תרמו במאוד לרגשי החיבור
והקישור למסורת ומורשת אבותינו. גדול היה המעמד לכבודה של תורה ותרם רבות למען החדרת המסורת המפוארת של בני עדות
המערב הפנימי וגלילותיו.

רבי חיים בן עטר – אגדת חייו-י.גורמזאנו

כמוהר"ר חיים בן עטר זצוק"ל זיע"א.

                                                  בעל "אור החיים הקדוש" מאת: הרב אברהם אסולין

מקטנותו בתורהרבי חיים בן עטר קבר

בעיר סאלי נולד הצדיק ולמד מפי סבו  כפי שכתב בהקדמה לספרו חפץ ה' וז"ל ושבתי ללמוד תורה מפי מורי ורבי,  הרב המפורסם אדוני זקני מורי, אשר נודע בשערים שמו המופלג, החסיד הענו כמוהר"ר חיים בן עטר זלה"ה, אשר מימיו שתיתי באר מים חיים,  ובין ברכביו גדלתי, ובחקו ישבתי, מיום היותי, לשאוב מדבריו הטובים, ומרוב חסידות, כמעט אני אומר, שלא עבר עליו חצי לילה בשנה, אפילו לילות תמוז, מלקונן ולספוד כאשה אלמנה, על חורבן בית אלקנו, בבכי גדול, ולהשלים כל הלילה בתלמוד, עימי וכיוצא בי מיוצאי חלציו.

מרביץ תורה ועול הציבור

מלאכת שמים על שכמי שמתח, מימי חורפי ללמד תורה, גם לחזר אחרי היכול להבין, נוסף על צרכי צבור ומשא הנצרכים, לא לחלק לבד אלא לגבות ולהפוך ולחלק ולהצר במצומצמות צריכים ראיה שכלית לזון לנפש אביונים צדיקים וטובים, נוסף על מעמסת פיזור תורה בכל יום ב' דרשות ערב ובקר לכל בני העיר וכי יאריכון הימים דרשות ג' בכל יום. המעיינים של ירושלים באים תמיד ולומדים לפני בכל דבר הקשה ובכבוד גדול ועצום ורב יותר ממה שאני ראוי…

כיצד התחבר ספר אור החיים

 את כל זה חפצתי עשות לי זמן ויחידתי זמן בכל יום שישי ד' או ה' שעות, מועט למצוה זו לפרש ב' ג' גרגירים ממאמרי אלהים חיים אחד המרבה ואחד הממעיט וקדמתי בתפלה מול מקור  החכמה ואליו פי קראתי שלא אכשל בדבר שאינו רצוי לפניו גם יחונני לבל אכשל במכשול גניבת דעת קטן וגדול וסייג עשיתי שמשכתי ידי מפתיחת ספרים לא לקלותם כיוונתי חלילה כי כולם אענדם לראשי ואתעטר בהם אלא לבל אכשל להתכסות בשמלתם.

השגחה פרטית

הראני ה' נס בחיבור זה (פרי תואר), שהגם שאזלת יד ואפס כסף להזיל להעלותו על מזבח הדפוס, העיר ה' רוח נדיבה איש ישר תמים בדרכיו מיחידי ק"ק ליורנו יע"א אשר לא  הכרתיהו ולא ידעתי מהותו, ומעצמו נשאה ונדבה רוחו אותו, ושלח לי שליח לאמר שקיותה נפשו עשות דבר שיהיה לי בו נחת רוח… ובזריזות גדולה מיהר הנדיב עשות הדבר… הראני ה' כי חפץ בחיים ובתורתו והעיר את רוח הנדיב, אשר לא הכירני גם מתמול גם היום, אין זה אלא מעשה ה' ברוך הוא.

הארות רוחניות

במירון: ומעיד אני באמת, כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי רבני הספרדים, אשר אבותיהם ספרו להם, כי הרב הקדוש רבי חיים בן עטר זיע"א היה פעם אחת בהילולא פה עיה"ק צפת ת"ו וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר, שעולים משם אל הקודש, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ורגליו, וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק, היכן אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת, קודש בריך הוא וכל פמליא של מעלה הכא(כאן), וכל נשמות הצדיקים שמה, ובעת ההילולה היה שמח שמחה גדולה והוא עצמו שרף כמה בגדים לכבוד רשב"י זיע"א וכו' (ס"ס כבוד מלכים ירושלים תרלד).

כנסת ישראל

נכנסנו למירון יום רביעי… וישבנו בזה הבית של רשב"י ממש, ולמדנו שם בחשק גדול ובאהבה גדולה ובשמחה ספר הזוהר עד ד' שעות מן הלילה ועמדנו לאכול, וחזרנו תיכף אחר האכילה ללימודינו, לפי שנתן הרב לכל אחד מהחברים שהיו שם ספר אחד של הזוהר והיה חלקי הספר בראשית, ולמדנו עד ששה שעות נתמלא הבית ריח טוב, אשר כמוהו לא נהיה, והריחו כולם אנשים ונשים, גם גביר אחד שהיה שם עמנו, ושמחנו הרבה ולמדנו עד ח' שעות מהלילה והלכנו לישון וקודם  שהאיר  היום בשתי שעות עמדנו על משמרתנו ולא ישנו כי אם ב' שעות וישבנו ללמוד כשהאיר פני המזרח התפללנו כותיקין וישבנו ללמוד י"ח שעות ללא הפסק בנתים אפילו של דבר תורה (אגרת).

הארה גדולה

ותיכף כשהלכתי לבית הכנסת, ראיתי הארה גדולה בשעת כל נדרי וקנה לי גביר אחד מהמערב הוצאת ספר תורה דכל נדרי, ובשעה שפתחתי ההיכל היה בעיני כפתיחת שערי גן עדן, ובכל כך הארה שהייתה בבית הכנסת, וכל העם מתחננים וכל אחד בוכה בכיה גדולה לפני ה' לבנות בית המקדש, אפילו הפאלחים, יאמנו דברי, שלא ראיתי מימי הארה כאותה שעה…

מערת אליהו

יום הכיפורים שנת תק"ב הם עשו במערת אליהו הנביא שבהרי הכרמל "וכשאדם נכנס לשם מנצנצת בו רוח הקודש ושערותיו עומדות  מרוב המורא שם… ואנו בכל תפלה ותפלה מה' תפלות של יום הכיפורים היינו אומרים דעני לאליהו בהר הכרמל והיינו מתרעדים שהייתה יראה גדולה ונוראה כאילו אליהו ז"ל שם…

 

 

                פנינים מתורת רבנו חיים בן עטר זיע"א  זצ"ל

                                         לוקט : הרב אברהם אסולין   

 

טבילה במקוה

כתב רבנו חיים בן עטר בספרו ראשון לציון (משלי), הטבילה היא במים ארבעים סאה, וזה יועיל לכאשר יחשוב האדם מחשבות רעות אשר לא תעשנה לזה היתה עולה באה, לזה יטבול במים יעביר טומאתו ממנו.

מנהג אבותינו

כתב רבי חיים בן עטר זצ"ל בספרו חפץ ה על הש"ס ברכות  (דף יא). מכאן ראיתי להוכיח ולחזק את המנהג שנהגו לומר הרבה פזמונים ותחינות ביום התענית וביום ראש השנה וביום הכיפורים בתפלת שמונה עשרה כפי סדר הנוגע לכל אחד, כי כן נתנו רשות רבותינו להוסיף כפי מה שרצו. ודלא כמנהגים להשמיט הפזמונים ביום הכפורים מתוך התפלה, כי מנהג אבותינו תורה וכן ראוי להניח הסדר שכתוב במחזורים.

מנהג קדמונים

כתב רבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון (סימן רמו סעיף יט), פשיטא דמנהג קדמונים אין לזוז ממנו לחלק צדקה ביום התענית אפילו נטלו י"ד סעודות (מהקופה של הצדקה), מכמה טעמים נכונים.

מחזיקים בת"ח

כתב רבי חיים בן עטר בספרו ראשון לציון משלי (פ"ג פי"א), יש שלוקח לו תלמיד חכם אחד בחור וכל מחסרו עליו עד ישיג שלמותו, כמו שעושים בערי המערב, וכן שמענו שעושים כן בערי אשכנז, ואלו הם הנקראים מחזיקים באמת.

להורות בגיל צעיר

 איתא בגמרא (סוטה כב.). אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב כי רבים הפילה ועצומים כל הרוגיה. כי רבים חללים הפילה, זה תלמידי חכמים שלא הגיעו להוראה ומורה. ועצומים כל הרוגיה, זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה, עד ארבעין שנין ופירש רש"י עד כמה, הוי ראוי להוראה. כלומר שלא מספיק בקיא בהוראה אלא יש תנאי שיהיה גילו בן ארבעים. ובמקום שאין מורה הוראה אחר מעל גיל ארבעים באותו מקום, מותר להורות כמבואר שם בגמרא גבי רבא שהורה קודם ארבעים שנה ובמרוקו פסקו בזאת כרמב"ם הלכות תלמוד תורה (פ"ה ה"ד). שם מביא כל דברי הגמרא הללו, ומאריך מאד בחומרת הדבר למי שלא הגיע להוראה ומורה. אך אינו מזכיר כלל את דברי הגמרא שצריך שיהיה מורה הוראה בן ארבעים שנה. וכן מרן בש"ע (יו"ד רמב סעיף יג). פוסק שתלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, הרי הוא רשע וגס רוח וכו' ולא הזכיר כלל את גיל ארבעים והיינו שפסק על פי כללי הפסיקה כהרמב"ם והרי"ף. וכך פוסק רבי חיים בן עטר זצ"ל בספרו ראשון לציון (יו"ד רמב אות ט). בדורותינו דאין מי שראוי להוראה, אם כן מי יורה דעה. אלא כפי הזמן והעת הגיע (להוראה), יקרא וכך פסקו במערב. 

סגולות

כותב רבנו חיים בן עטר בספרו אור החיים הקדוש פרשת אחרי מות כמעשה ארץ מצרים. כשם שבעשבים יש דברים סגולים וטבעים כך יש בתורה מדות סגולות וכו'.

הנחת תפילין

פסק רבנו חיים בן עטר זצ"ל בספרו פרי תואר (יו"ד סימן כח ס"ק ד), שיש ג' דברים שמברכים עליהם שהחיינו. א. מצוה הבאה מדי שנה, כשופר, סוכה ולולב. ב. מזמן לזמן כנישואין, בברית לבנו וכו'. ג. כניסתו לעול המצות שבא לידי ביטוי בהנחת התפילין שאז מברך ברכת שהחיינו, ואין ברכת שהחיינו מצד שהתפילין חדשות ולא מצד שתפילין הם מלבוש וכו' אלא מצד כניסתו לעול המצות והדבר ניכר בהנחת התפילין ואז יברך ברכת שהחיינו.

ברכת הציפורן

פסק הגאון הצדיק רבנו חיים בן עטר בספרו חפץ ה' (ברכות דף מג ע"ב). וז"ל ולכן הורתי הלכה למעשה על מין שקורין קרוגפל (ציפורן) הגדל ועצו הוא קשה הגם שיונח דאינו מקים שנים בארץ, עם כל זה כיון שהוא קשה כעץ פשיטא דמברכין עליו בורא עצי בשמים, ומה גם דאמרו לנו שמתקימים שנים, והשתא לא איצטרכינא בהוא להאי טעמא אלא למין שאינו מתקים ועצו מתקים שפיר מברכין בורא מיני בשמים

ברכת שהחיינו

כתב כמוהר"ר חיים בן עטר ז"ל בספרו פרי תואר (סימן כח ס"קט),  כתב שהקונה מלבוש או ספרי הקודש, מברך שהחיינו כיון שהוא קנין המשמח את הלב. בקום המדינה היה חכם בשם הרה"ג רבי משה אסולין שכיהן ברבנות בחו"ל ובארץ, מישהו הראה לו ספר תורני חשוב ומאד חפץ לקנותו, אך כסף בכיסאו לא בנמצא, הגיע להסכם עם המוכר, שהוא יתן לו שמונים מזוזות תמורת הספר, וכ"ש לתקופת הגר"ח בן עטר, ספר היה יקר המציאות ובימנו אנו ספרים עלותם כמה פרוטות ולכן לא יברך וכן שמעתי מפי הגר"י מאמאן שבמרוקו לא בירכו על רכישת ספר. ונראה  לענ"ד אם אדם יקנה ספר נדיר מאות שקלים והפרוטה לא קימת בכיס ברור שהמברך לא הפסיד כהנוהגים בברכת שהחיינו על ספר תורה. (תורת אמך ברכות הנהנין).

חיבוריו       

א. אור החיים –  על התורה

ב. פרי תואר – יורה דעה

ג. ראשון לציון – על הש"ס

ד. מאור החיים – מדרשות באיטליה נכתב ע"י תלמדו הרב משה פראנקו.

מקום מנוחתו כבוד בהר הזיתים, יום ההילולה ט"ו בתמוז.

לתגובותבמילa0527145147@gmail.com

 
אור חדש – הלכות ומנהגי צפ"א

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

עד

פ׳ תצא, ש׳ תרפ״ח לפ״ק.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

למעלת הרה״ג החריף ושנון, כמוהר״ר יצחק קלוגאר ישצ״ו. שלום, שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, אודות החפצים שהניח כבודו בבית בעה״ב, דברתי עמו, ועמדת־ עליו ועשינו אותם חבילה, ושלחנו אותם עם חמר יהוד להוליכם לבית הגמו״ן כה״ר שלום הכהן הי"ו : שם תמצאם, ולא תשלם עליהם מאומה לחמר כי לקבל את שכרו פה. וכסף הנשאר מנהדבה נמסר ביד הבעה״ב, ההוא אמר, כי בשבוע הבא ילך לפא״ס, וימסור לך את הכל, וסידור האבודרהם דפוס, לא רצה הרב כמוהר״א עמאר ישצ"ו לנכרו בשום אופן, ואודות הרמז שאמרתי לכבודו בשם משפחת אזו״לאי, הוא ר״ת של הכתוב, אשה זונה וחללה לא יקחו, כך שמעתי מעובד אורח אחד מבני המשפחה, ואמר, דזו צוואה מאבותיהם הראשונים לקדש משפחתם ככהנים, ועשו הצוואה בשם המשפחה לזכר עולם, ואך עתה אין נזהרים בזה, ושלום.

הצעיר אני היו"ם ס"ט

עה

סימן הנזכר, פרשה הנזכרת

ידידי החה״ש וכו'…, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו.. שלום.

קח נא עוד ידידי מן המוכן, והוא, בצד מבוי הרא"ם ז׳׳ל, יש מבוי אחד, נקרא בשם מבוי בן עטאר. ע״ש הנגיד כהה׳׳ר משה ן׳ עטאר ז״ל היה במאה הרביעית, כן שמעתי, ואך בפי הכל נקרא בשם מבוי אדקא״קין (מוכרי קמח), ע״ש החנויות שבצדו שכולם מוכרי קמח, במבוי הזה, בבית שער החצר השנית לימין הנכנס למבוי, יש ביהכ״נ קטנה, כחמשים נפש מתפללים בה, קורין לה ע״ש ר׳ שמואל דאנינו ז"ל והחכם כהה״ר שלמה טובי ישצ״ו, הראני על ס' כת״י ישן, שהביהכ״נ הנז׳ נמתיסדה בשנת ש׳ לפ"ק – ע״י הרה״ג כמוהר״ר שאול ן׳ דאנינו זיע״א, בכמהר"ר שלמה ז״ל, ובנו הרה״ג כמוהר״ר שמואל זיע"א שהיה רב ועשיר ונגיד, וכן הראני על ספר תקנות ראשונים׳ כת״י ישן נושן, חתימת ידיהם מש׳ רפ"ו, ומש׳ ש״י למורא, לפ״ק, ואחרים קורין לה ע"ש ״עזזי מליכו״ שם איש אחד מערי דר״א, שהיה דר פה, וקנה אותה מבעליה הראשונים, ונקראת עוד על שמו, כן שמעתי. ובפי הכל נקראת ע״ש יחייא לובאטון, שהוא קנה אותה עוד, ונקראת ע״ש, ועדיין היא של יורשיו, היא עמוקה יורדים לה בג׳ מעלות, ארכה יתר הרבה על רחבה, פתחה במזרחה, ההיכל במערבה, התיבה באמצע, פני הש״צ לצפון. יש במזרחה עלית קיר קטנה, יש בה כוסות וספסלים וכו' כחברותיה, יש בה שני ש״צ, כמה״ר יוסף הכהן, ובנו כהה״ר אברהם ישצ״ו, אין נודע אם גם שמשה ישיבה לת״ת או לא, ועתה מלמד בה תשב״ר כהה״ר יעקב טולידאנו הי״ו, בכה״ר יצחק ז״ל, ומתפללים בה שמ״ע, ע״כ, ושלום.

אני היו״ם ס"ט

עו

ס' הנז;' ש׳ תרס״ח. לרב אחד.

אדוני מחול וסלח, אם אומר לפניך דבר אחד, כי אתמול בלילה בא לידי ס׳ ליצחק ריח, וראיתי לו שם בלקוטים בחי אה״ע אות ד' דירה, שהביא דברי משה"ר, שהאריך והעלה, שאין לחייב את הבן להוציא אשתו מבית אביו לדור במקום אחר, אם לא בטענות בריאות וחזקות, כראי מוצקות, המתבררין לעיני העדה ב״ד הצדק ברור צח וכו', ע״ש. ולדעתי המעט נר, דזה הפך מ״ש אדוני בפסק דינו, שהעתקתי לו אתמול, יחזור אדוני על אמרי קדשו, ואם טוב רעיוני תברכני נפשו, ואם לאו, אתי תלין משוגתי, ושלום. דל ונבזה, היו״ם הזה, ס״ט


פ׳ תבוא.
עז

ידידי הנבון היקר ונעלה, כה״ר יצחק ן׳ חיון ישצ״ו. שלום. שלום.

מאד צר לי אל שמועה כי באה, כי אביך הזקן כנשר דאה, ויגוע וימת אברהם. המגיד לי ספר עליו טובות, מאליפות מרוכבות, ונוסף על יסוריו של אהבה, לעת זקנה ושיבה, כי האלהים נסה את אברהם, וימצא לבבו נאמן לפניו, ויקחהו לגן עדניו, זכותו תהיה עליכם סתרה, צנה וסוחרה, ובכל עת צרה, תקרא, זכור לאברהם. בעל הנחמות ינחם אתכם, ה׳ צבאות יגן עליכם, ויריק עליכם ברכה וטובה, ולא תוסיפו עוד לדאבה, אמן. אנכי אנכי מנחמכם, הדואג עמכם.

אחיכם, היו״ם ס״ט

עח

פ' הנזכרת, ש' תרס"ח לפ"ק

למעלת אבן הראשה, חסידא קדישא, צפירת תפארה, הנזר והעטרה, אדמו״ר כקש׳׳ת כמוהר״ד חיים מוריגון ישצ׳׳ו.

אדוני ! עשיתי כאשר צויתני אתמול בלילה בבית המשתה של אותו עני, שנתגלגלו הדברים מההוא צומ״ר, על המאמר שלשה שמשו בתיבה, וכלם לקו כלב ועורב וחם, כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו והקשה אדוני, למה נתפרסם חם בענשו, יותר משניהם שלקו בנסתר, וגם למה נשתנה ענשם? ולא נשמעה שום תשובה על זה, לא מפי קדשו, ולא מפי אחרים, ומאהבת אדוני אותי, לחדודי יתי, צוית עלי לחפש אחר המאמר ופירושו בש״ס ובמפרשים, וכן עשיתי, וזה מה שעלה במצודתי, בעזר אלהי ישועתי.

המאמר הזה מצאתיו בסנהדרין דף ק״ח ע׳יב, ופי׳ רש״י ז״ל, לקה בעורו, שיצא ממנו כוש,ע"ש,  משמע שהוא בעצמו לא לקה, ואך בעץ יוסף על עין יעקב שם, הקשה על פי׳ רש״י דלשון, חם לקה בעורו לא משמע הכי, וכן אמרו בב״ר פ׳ ל״ו, יצא חם מפוחם, משמע, שחם בעצמו לקה בעורו?

ותרץ דרש״י ז״ל תרתי קאמר, שלקה בעורו, ושיצא ממנו כוש, כמ״ש במדרש, שגזר המלך שיתפחמו פניו, ויפסל מטבעו, דהיינו זרעו, ע״ש, ושם במדרש במתנות כהונה כתב, שלקה בעורו כדי להודיע שנהג היתר בדבר שנוהג באפילה, ע״ש, ור״ל שלכך הושחר עורו כאפילה, וגם על הכלב כתב שם שקלונו גלוי לעין כל ע״ש, זהו מה שהשיגה ידי יד כהה למצוא בדברי המפרשים בזה.

ולדעתי המעט מן המעט נר׳ לומר, אם יישר בעיניה דמר, והוא בדרך אפשר, שהכלב חשב לעשות מעשהו בקל, לבל ירגישו בו החיות שעמו ונח ובניו, ואך המקום הענישו, ואף שגמר, נשאר קשור״ עד שהכירו כלם בקלקולו, ונשאר ענשו גם לזרעו אחריו, וגם העורב חשב ככלב להקל מעשהו, ואך כאשר קרב, הרגישו בו, ונתחכם והפך עצמו פיו לפיה, שנראה כמנשק דוקא, ולכן נענש, ורקק זרעו מפיו לפיה של נקבה, כמ״ש רש״י שם. וחם, אפשר הוא ואשתו הם שראו מעשה הכלב והעורב, ונתעוררו לתשמיש, ונשארה במחשבתם שחרות הכלב והעורב, וילדו בדומה, כמקלות של יעקב, ומה שלקה הוא, אפשר, מפני רוב פחדו ויראתו שמא יתפש, לקה דמו, כמו שאומרים שהפחד משחיר את הדם, ומזה לקה עורו, וזהו ענשו, ונשאר גם לזרעו אחריו, זהו הנלע״ד בזה, ותורה היא וכו', ואם שגיתי וכוי, ושלום.

דל ונבזה, היו״ם הזה, ס״ט

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

יוני 2014
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר