הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

המלקט: הרב אברהם אסולין

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'(ל, ב).

כתב הרה"צ רבי אברהם אבוחציריא זצ"ל רב העיר לוד בספרו תולדות אברהם, רבותינו ז"ל (בר"ר סה, טז), דרשו על הפסוק (בראשית כז, כב), הקול קול יעקב והידים ידי עשו, בזמן שהקול יעקב אין הידים ידי עשו, ולהיפך ח"ו. וזהו שאמר הכתוב 'וידבר משה אל ראשי המטות', שהם הראשים בישראל, דיבר להם להוכיח את ישראל. אמר להם תגידו לישראל, למה הקב"ה לא נתן את ארץ ישראל רק לא נתן את ארץ ישראל רק ליעקב, מפני שמטתו שלמה ולא יצא ממנו בן רע. לכן צריך לאמר 'זה הדבר', צריכים ללכת בדרכי התורה, וזהו 'זה הדבר' שהיא התורה אשר צוה ה', צריכים ללכת בדרכי התורה, וזהו 'זה הדבר' שהיא התורה אשר צוה ה'. ואם תגידו אחרת מהתורה, ח"ו להיפך.

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה', איש כי ידור נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו (ל, ב, ג).

כתב מורנו הגר"ש משאש זלה"ה   בספרו וחם השמש, מהיום ענין הנדרים והשבועות חמור מאד, וגם הוא דבר הרגיל אצל בני

אדם לרוב, עד גדר שיש מי שנשבעים פעמים ביום ביום או יותר, בלי שום הנאה, וקצתם מתוך כעס. לכן בא הציווי במצוה זו 'אל ראשי המטות', שהם חכמיהם ומנהגיהם, שהם יזהירו את העם על הדבר. וזה אשר יאמרו 'לבני ישראל', אל יעלה על רוחכם כי טוב בעיני ה' הרבות בנדרים ושבועות, כי כל הנודר כאילו בנה במה. וטוב לגבר שלא ידור, זולת על אחת משתי בחינות. א. כי ידור נדר לה', כמעשה דשמעון הצדיק שהיה להכניע יצרו לידבק בה', על ידי שאוסר עצמו בנדר על היין וכיוצא. א. אם בא יצרו להחטיאו , ישבע שלא לעשות הדבר ההוא, כמ"ש רז"ל (ויקר"ר כג, יא), כי כן עשו יוסף דוד ובועז שנשבעו ליצרם, על דרך (תהלים קיט, קו), נשבעתי ואקיימה לשמור וכו', וזהו 'או השבע שבועה לאסור', מה השוא כבר אסור על עצמו שהוא לישבע ליצרו שלא יעשה איסור, למען לחזק יצרו הטוב על נפשו, נגד היצר הרע. ועם כל זה, טוב מזה ומזה שלא יזדקק לנדר ושבועה, כי אם שלא יחל דברו בלי שבועה, כי אם היוצא מפיו יעשה בלי שבועה (אלשיך).

אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעריה בית אביה (ל, יז).

 נשים יש להם שכר כאנשים בתורה ובמצות ויום המיתה דין מאן דקרי ותני בששים רבוא דהמניעה לא באה מצדה כי אשר צוה ה' את משה – "ולמדתם אותם את בניכם" ולא בנותיכם ושמא תאמר מהו החילוק שיש לנשמה השתא מעיקרא הלואי תשוב למקומה כמו שאמר משה רבינו עליו השלים "שובי נפשי למנוחייכי" הראשון ומה הועילה לזה אמר החילוק הוא. בין איש לאשתו- עכשיו הנשמה יש לה בחינת אשה ונוטלת שכר שלה מן הדין אבל מעיקרא. בין אב לבתו בוגרת – דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ועוד. בנעוריה – משהיתה נערה היתה צדקת ולזה זכתה לחזור לבית אביה-למקום שממנו חוצבה:

מעשה רב : מלחמה

עת צרה

בשנת התרס"ג, לא היה מלך במרוקו דבר שערער את ביטחון התושבים, וכל דאלים גבר, היו מסתובבים קבוצות שודדים ובוזזים, ויהי יום שישי יג' הניסן  בבקר, הגיעו הערבים כחיות טרף להשמיד להרוג ולאבד וכלי זיין בידם ולבוז את המלאח היהודי בעיר מכנאס, מיד כל תושבי המלאח זקנים עם נערים ברחובה של עיר להתפלל והיה מעמד נורא והרב כמוהר"ר חיים משאש זלה"ה, נופל על הארץ וזקנו הלבן והטהור שיורד על פי מידותיו מתגולל בעפר, וצועק צעקות גדולות ומרות ומעורר הלבבות בקול חוצב להבות אש, לעשות תשובה, ואומר בני שובו אל ה' בכל לבבכם, אולי ירחם ה' עלינו ולא נאבד, ואפתח פיו במזמור שמע ישראל, מזמור יענך ה', וכל הקהל חוזרים אחריו פעם אחר פעם, ובעודם מתפללים נשמעים קולות ברקים ורעמים של כדורי העופרת של האויב עוברים מעל ראשי המתאספים לתפלה, עד שנתבשרו מאת  צפופים מעל החומות כי נפלה עליהם אימתה ופחד על כל אויבינו וברחו כולם ונתפזרו לכל רוח, ברוך העונה לעמו ישראל בעת צרתם. ולא עברו ימים אחדים עד שנפל הרב למשכב וחוליו נמשך עד שנשבה ארון האלדים בח' תמוז שנת התרס"ד.