עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן
עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן
ותהליך קליטתה בארץ ישראל
עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור
במסגרת הקורס :
ציונות ועלייה מצפון אפריקה
תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986
המביא לאתר : אלי פילו
באדיבותו של מר יעקב וימן
הדרך לארץ ישראל.
על ההבדלים בין העלייה לארץ בתקופת העלייה השלישית לבין העליות שקדמו לה, עומד אברהם אלמליח : לפנים, באו אל הארץ לחונן את עפרה ולנשק את אבניה, ולכל היותר – למות בה. והיום באים זקנים וצעירים כולם מלאים כוחות עלומים על מנת להשתקע בארץ, לעבוד בה, ולראות את כל האפשרויות של עבודה כלכלית ומעשית לשם בניין, לשם חיים "
הנגיד מרדכי ריכז סביבו משפחות רבות מצפרו אשר החלו לחסל את רכושן ועסקיהן והחלו להתארגן לקראת עלייה לארץ ישראל כשמטרתם היא הקמת יישוב חקלאי. הרב דוד עובדיה כותב : " כי הקבוצה מנתה 52 משפחות " . בנקודה זו כדאי לחזור ולהדגיש כי לא מצאתי בסיפורו של הרב יעקב סודרי ובסיפורים של בני משפחתו, כל קשר לקבוצה מאורגנת או לעלייה לשם התיישבות חקלאית.
אני מביא לכאן את הפרק שהמחבר ציין מתוך ספרו של רבי דוד עובדיה זצ"ל מתוך ספרו " קהלת צפרו " כרך ג' :
בשנת תרפ״א (1921) נתארגנו 52 משפחות לעלות לארץ ישראל. הם נסעו לפאס על מנת לקבל מהקונסול האנגלי דרכון ורשיון. אך הקונסול הערים עליהם קשיים והסכים לתת ויזה רק מפעל קדוש. זו היתה ההופעה הראשונה של נציג התנועה הציונית בצפרו״. הכמיהה לעלות לארץ ישראל חזקה היתד. תמיד בק״ק צפרו. רק ששעת כושר לא ניתנה להם.
בשנת תרפ״א נתארגנו 52 משפחות לעלות לארץ ישראל. הם נסעו לפאס על מנת לקבל מהקונסול האנגלי דרכון ורשיון. אך הקונסול הערים עליהם קשיים והסכים לתת ויזה רק למי שבידו סך אלף צ׳ורו במזומן. האמיד מבין הקבוצה היה הנגיד לשעבר מרדכי צבח. הלה הלווה מכספו לרבים מהם את הסכום הדרוש כדי לקבל את הרשיון. אותם שלא הצליחו לגייס את הסכום חזרו לצפרו בפחי נפש. עד כאן מתוך ספרו של רבי דוד עובדיה……פרק זה אינו כלול בעבודתו של מר יעקב וימן.
לאחר חג הסוכות בשנת תרפ"א יצאו 9 משפחות יהודיות מצפרו לארץ ישראל. בין חברי הקבוצה היו 10 נפשות ממשפחת סודרי ו-6 נפשות ממשפחת צבע שנשלחו כחלוץ לארץ. תחנתם הראשונה הייתה תוניס. בסיפורי עלייתה של משפחת סודרי שמור לתוניס מקום מיוחד. המשפחה המתינה לאוניה תקופה ממושכת ובמהלכה חלתה הסבתא – אימו של מימון סודרי.
הכסף והזהב אותם שמרה על גופה, במחשבה ששבה לא יגעו לרעה, נעלם כאשר הוזמן רופא לבדוק אותה. המשפחה נשארה בחוסר כל ונאלצה לקחת הלוואה משלמה פרץ, אף הוא מקהילת צפרו, אשר עלה אתם לארץ. האוניה שהגיעה הייתה מיועדת להובלת פחם. אנשי הקבוצה הפליגו בה ומזונם העיקרי של הנוסעים היו ערמונים אותם קנו לפני הנסיעה, היות ומחיר הכרטיס לא כלל מזון לנוסעים. באונייה זו הפליגו עד אלכסנדריה.
הקבוצה השנייה של העולים יצאה מצפרו לפאס, כדי לקבל את אישורי העליה מהקונסול האנגלי, מיד לאחר חג הפסח תרפ"א. מאורעות 1921אשר פרצו באותה עת בארץ ישראל הביאו להפסקת העלייה והמשפחות נשארו לשהות בפאס. לאחר התכתבות עם משרד החוץ הבריטי הגיעה הוראה לקונסול להתיר את העלייה רק למשפחות אשר בידם 10.000 פרנק ( יש גרסאות שונות באשר לסכום המבוקש על ידי הקונסול ) מרדכי צבע הלוווה לרבות מן המשפחות את הסכום הדרוש ובחג השבועות תרפ"א היגיעו היתרי העלייה לאנשים עבורם שולם הסכום….סך הכל 44 נפשות…….