אמנון אלקבץ – המקור הקדום לראשית התיישבות היהודים במרוקו?
- שוש -בהמשך לנאמר בסעיף 2 , ידוע כי בפי חלק מיהודי מרוקו, התקיים שיבוש בין האותיות השורקות (ז, ס, צ, ש, ש), מכאן נוצר שיבוש השם מ-שוש ל-סום. ראו גם במקורותינו: "ושריֹן קשקשים הוא לָבוש", "מרקו הרמחים לבשו הסריֹנות". הדבר הובלט במיוחד במלחמת האחים בין יפתח ויושבי גלעד נגד שבט אפרים במעברות הירדן, "…וי אמרו לו אֶמָר-נָא שִׁבֹלֶת, וַיֹאמֶרֱ סִבֹּלֶת, ולא יכין לדבר כן". היתכן כי גולי שבט אפרים היו אלה שהביאו עמם את שיבוש הלשון שבין"ש" ל-ייס" לדרום מרוקו?
אכן, בדרום מרוקו אנו מוצאים מספר כפרים הנושאים שמות המזכירים את מוצא תושביהם כמשבט אפרים, כגון: "תַּאפְרָאווּת" (האפרתים?), "תַּאלתפראוות", "איפראן", "אופראן" ועוד. תאפראוות ואופראן הם שני כפרים גדולים היושבים ב"עמק-סוס", דרומית מזרחית לעיר אגדיר. הכפר תאלפראוות, יושב מול העיר גולמימה שעל כביש רוחב מם' 32, אזור בו ישב ריכוז גדול של יהודים. חלק מיהודי האזור טענו שהם מתייחסים אל שבט אפרים שגלו עם שבט יהודה. בכמה מכפרים אלה אנו מוצאים יהודים רבים שנשאו את שם המשפחה "אפריאט" (מצאצאי שבט אפרים?), או "פרץ" (מצאצאי שבט יהודה?).
כפי שציינו לעיל, דרומית להרי האטלאם הגבוה, משתרע "עמק הסוס" Sousse Valley. אורכו של העמק נמתח לכ-900 ק"מ, מגבול אלג'יריה במזרח, עד העיר אגדיר בירת המחוז, השוכנת לחוף האוקיאנוס האטלאנטי במערב (ראה מפה). לרוחבו של העמק מפוזרות ערי נפה מינהליות המשמשות כמרכזים כלכליים למאות הרבות של כפרי הסביבה. ערי וכפרי העמק שימשו למגורים ולמחיה ליהודים הרבים שחיו בהם במשך יותר מאלפיים וחמש מאות שנה, בשכנות ובתוך האוכלוסיה הברברית המקומית. במרכזו של העמק, עובר "נהר סוס" המפריד בין הרי "האטלאס הגבוה" , והרי "האנטי אטלאס". זהו אחד האזורים הפוריים ביותר במרוקו. העמק משופע במי השלגים הרבים הזורמים מהרי האטלאס. ההשקייה האינטנסיבית של האדמות הפוריות, מאפשרת גידולי מטעים וירקות המספקים את כל התצרוכת החקלאית של תושבי מרוקו, ובחלקה גם לייצוא לאירופה. מחוז זה משמר את מרוקו של העבר, יותר ממחוזות אחרים, ומזכיר במידה רבה את עמק החולה בישראל. בעיר "סוס" שבלב העמק, פעלה חבורת יהודים מקובלים, בראשה עמד "הרמב"ם אלבאז (ר־ משה בן-מימון אלבאז).
לאור עזיבת היהודים שהיוו אחוז נכבד מאוכלוסיית האזור ועלית מרביתם לארץ-ישראל, נוצר צורך למלא את החלל הגדול שנוצר בתחומי כלכלה רבים בהם פעלו. עתה, במסגרת רפורמות מינהליות שנעשו על ידי שלטונות הממלכה על מנת להביא שוב לפעילות כלכלית רצויה, הם עמלים מזה זמן על תוכנית לפיתוח המחוז, יחד ובשיתוף עם האיים הקנאריים, לקידום האזור כמרכז תיירות ותעשיה בינלאומי, שייתן שירותי מסחר ותיירות לערי הלוויין הגדולות כמו מרקש, אצאווירא ואגדיר (ראה צילום פרסומת לגידול ורדים לתעשיה, באזור זה ההופך להיות אזור התיירות המשותף). אל "עמק הסוס" סופחו גם נפות "מסא" ו"דרעא", וכיום הוא נקרא: "מחוז "סוס-מסא-דרעא". מבחינה אדמיניסטרטיבית, מספרו הוא 13, והוא תופס את המקום ה-6 בגודלו(כ-71000 קמ״ר), מתוך 16 מחוזות שעל פיהם מחולקת מרוקו. ע"פ מרשם האוכלוסין, המחוז מנה בשנת 2007, יותר מ3.2 מיליון תושבים, והוא נמצא במקום השני, אחרי מחוז קזבלנקה.
- עלמין– כי מטו עָלְמִין – מסביר "הערוך": "פירוש מקום ששמו עלמין, כלומר, ירושלים שהוא "בית-עולמים". נשאלת השאלה, הכיצד ? סנחריב יַגְּלֶה את תושבי ערי יהודה שכבש, לירושלים? סביר להניח שחז״ל פשוט לא הכירו את מקומות ההגליה, ואינסו את הכתוב בהסבר שמדובר בירושלים. את השם עָלְמִין, אנו פוגשים במערבה של מצרים, בסמוך לגבולה עם לוב, וכן במרכזה של מדינת תוניס, בה יש עיר גדולה בשם "עֵין- עוֹלְמין", שם חייתה קהילה יהודית במשך מאות שנים. גם בדרום מרוקו, על כביש רוחב מסי 32, שבין א-ראשידיה (קסר-סוק) לבין ווארזאזאת, אנו מוצאים בין הכפרים הרבים בהם חיו יהודים, כפר בשם "אימיו־עולון". – imi-n oulaoun היושב מול העיר "בומאין". שמו של הכפר עשוי לחזק את השערתנו בדבר זיהויה של"עלמין" התלמודית-מרוקאית
- שׁוֹשׁ תְּרֵי, "כִּי מָטוּ לְשׁוֹשׁ תְּרֵי – אָמְרִי: עַל חַד תְּרֵין", רש״י מסביר, שהגולים הודו שהמקום יפה פי שניים מארצנו, נראה לי מאולץ. מי שמכיר את דרום מרוקו שלמרגלות האטלס הגבוה, יודע שקיימת הבחנה ברורה בין "סוס מסא", ל״סוס שטוקא" (בבֶּרְבֶּרִית "שוש האחרת"), אלה צריכות להיות, לדעתי, "שוש תרי" (שני סוס – ראו מפה). על חייהם, מנהגיהם ותרבותם של הברברים תושבי "סוס" ו״סוס שטוקא" ומגעם עם היהודים, אנו מוצאים בהרחבה אצל בּוּגֶרְט (Boogert).
למרבית שמות הערים והכפרים במרוקו, יש שמות בֶּרְבֶּרִיים-ערביים, עם פרשנות לשמותיהם, לא כן ל"סוס" שאין כל הסבר מילולי. זהו כנראה אחד מהשמות הפרטיים הסתמיים (Names of a places) של מקום. יתכן והשם "סוס" נקרא על השורשים בעלי טעם "אניס" הצומחים על גדות נהר סוס הזורם באגן ההידרו גיאולוגי הגדול המפריד בין האטלס הגבוה ובין האנטי אטלס. ידוע ששורשים אלה שהיו נקראים בפי ילידי מרוקו"ערק- סּוס" (שורש סוס), היו נמכרים לילדים שהיו מוצצים אותם, ונהנים מטעם האניס שבהם. עד כאן הובאו חמש נקודות הציון שהוצגו לדיון ממסכת סנהדרין, צד/א, עליהן התבסס מחקרנו. כולן נמצאות בעמקי "סוס-מסא-דרא" שבדרום מרוקו. יש להניח שחז״ל שדנו בסוגיה על מקומות ההגליה של תושבי יהודה ע״י סנחריב, היו בקיאים בשמות אתרי גלויות אחיהם, לפיכך דייקו בציון שמם המפורש של נקודות ההגליה.
בנוסף לדיון שהתבסס עד כה על זיהוי המקומות הגיאוגרפיים, ניתן להוסיף עוד הערה אחת על מקורם של שמות מקומות ואזורים שיש בהם כדי להעיד על תושביהם המקוריים, כלומר, אותם גולי-יהודה שהובאו למרוקו בידי סנחריב, השלימו עם ביתם החדש, במקביל, שימרו לזיכרון את מקור מחצבתם כדוגמה להלן.
שבט "אַיְתּ בְּן-הְדו"
ידוע שבמרכז דרום מרוקו, במרחק מה מהעיר וארזאזאת, לרגלי האטלס, שוכן כפר גדול בשם קְסְבְּתּ "אַיְתּ בְּן-הְדּוֹ", זו אחת הקסבות המרשימות בדרום מרוקו. חומותיה ובתי המגורים בנויים מאבן חול אדומה. היהודים שחיו לצד הברברים במקום, למדו מהם את דרך כינויי השמות הפרטיים, כמו למשל: יעקב, כינויו היה עְקָאן, שלמה=סְלָאם, יצחק=חַאקִי ועוד כינויי-שמות רבים מהסוג הזה. כך גם עם השם יהודה, כינויו היה: הדו". לפיכך "אַיְתּ-בְּן-הְדוֹ" הוא "שבט בן-יהודה"!!! האם יתכן שאותו שבט בֶּרְבֶּרִי נקרא על שם "פָרֵץ בן-יהודה"? – בנו בכורו של יהודה מתמר כלתו. בראשית לח-29. וכי תושביו שימרו את מוצאם משבט יהודה? ידוע שמשפחות פרץ רבות מוצאן מכפרי האזור, ובכלל זה גם מאַיְתּ בְּן־הְדוּ". רבים ממשפחות פרץ מאשרות שאכן הם מצאצאי פרץ בן יהודה שגלו למרוקו לפני חורבן בית ראשון.
יש לסכם ולומר איפא, כי סנחריב הגלה חלק גדול מתושבי ערי יהודה, אל מערבה של ארץ ישראל, אל אפריקה, להרחיקם מאחיהם שבמזרח, על מנת שלא לתת בידי הגולים אפשרות של צבירת כח והתארגנויות, העשויות להביא לתסיסה ואולי אף למרידה במלכות. כך אנו מוצאים את ההתיישבות היהודית הראשונה במרוקו, עוד מהימים שלפני חורבן בית ראשון, כלומר, משנת 701 לפנה״ס.
ד״ר שלום אלדד- שיר לכבוד חברת כי״ח להרמ"א (ר' רפאל משה אלבאז-צפרו)
סם בן-שטרית
הודות לכי״ח רבים הגיעו לגדולה
יהדות מרוקו חבה חוב של כבוד והערכה לחברת "כל ישראל חברים" (כי״ח) על פועלה ההיסטורי והגדול הן בעריה הגדולות של מרוקו, והן בעיירות ובכפרים הנדחים בארץ רחבת ידיים זו. כי״ח הקנתה לאנשי דורי יסודות השכלתיים וכלים להתמודד בחברה תחרותית.
לולא כי״ח, אנשי דורי ואנכי, היינו נותרים נעדרי השכלה כללית כאבותינו ואבות אבותינו, שהשכלתם הסתכמה בלימודי יהדות ותפילה.
חברת כל ישראל חברים, יזמה, מימנה ופרסה רשת של בתי ספר יסודיים בערי השדה וגם תיכונים בעריה הגדולות של מרוקו, ואף בית מדרש למורים לעברית, לצרפתית ולערבית בקזבלנקה.
בבתי ספר כי״ח לימדונו מורים שהובאו מאלגייריה, תוניסיה וצרפת, את השפה הצרפתית על מקצועות חשבון, אלגברה, טבע, היסטוריה, גיאוגרפיה, תחביר ועוד.. היא שיגרה למרוקו מורים לשפה העברית המודרנית, שהיקנו לנו לראשונה יסודות הדקדוק העברי, התחביר, הדקלום ושירי ארץ-ישראל. מורי אליאנס הוציאו אותנו לטיולים בטבע בשדות ובעיירות. באמונים על כללי הפדגוגיה נתנו לתלמידים הפסקה בין שיעור לשיעור,. בניגוד לייחדר" ובית הכנסת בהם למדנו על הרצפה, הישיבה בבתי ספר על כסאות סביב שולחנות, ולראשונה בחיינו ראינו לוח קיר שחור והמורים כותבים בגיר עליו.
ולא רק בהקניית ידע עסקו מורי כי״ח, הם לימדונו לראשונה כללי הגינה, צחצוח שיניים, ניקיון ציפורניים, בדיקה יומית של השיער וטיפול בכינמת, ולבישת חלוק אחיד כחולברבות הימים, רבים מחבריי ואנכי, למדנו בבתי ספר תיכוניים, ישיבות ובאוניברסיטאות.
אביא אך דוגמאות אחדות לדמויות מפורסמות מילדי מרוקו:
פרופ' משה בר-אשר – יליד העיירה "קסר-סוק", חתן פרס ישראל וכיום נשיא האקדמיה ללשון העברית. ד"ר יהודה לנקרי – יליד "בוזאד" לשעבר שגריר ישראל באו״ם ובצרפת, ראש מועצה וחבר כנסת. ארז ביטון – יליד הכפר "מחמדיה" שבסהרה, סופר ועיתונאי ושנים רבות יו״ר אגודת הסופרים העבריים בארץ. ויכול אני למנות עוד מאות ואלפים, שהגיעו לגדולות ונצורות, הודות לכלים שקיבלנו מראשי כי״ח. ניתן להוסיף שורה ארוכה של מדענים במכון וייצמן, מרצים באוניברסיטאות ובמכללות, אלופים בצה״ל, כשרובם ככולם נולדו בעיירות שכוחי אל כבנים להורים מעוטי הכנסה. התקיימה בהם אמרת חז״ל: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". יהדות מרוקו, הוציאה מקרבה כיום מנהיגות מובילה בכנסת, ברשויות המקומיות ובהסתדרות. ייצוג גדול מעבר לכמותה היחסית באוכלוסיה.
הכותב: מכהן כיו״ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
ד״ ר שלום אלדד
שיו לכבוד חברת כי״ח להרמ"א
(ר' רפאל משה אלבאז-צפרו)
שירת ארבעת המשוררים למשפחת אלבאז מהעיר צפרו במרוקו', אינה זרה לחובבי שירה ופיוט של קהילתם בפרט ושל הקהילות היהודיות ברחבי מרוקו בכלל. כל המעיין בקובץ הפיוטים, שבספר 'שירי ידידותי ימצא את טביעת חותמם של המשוררים לבית אלבאז, האבא ר' יהודה אלבאז (1770 -1847) ר' שמואל בנו (1790- 1844) ור' עמרם בנו (1799- 1856) ונכדו ר׳ משה רפאל (1823-1896), בנו של ר' שמואל, המכונה הרמ״א (והמלאך). תרומתם להתפתחות ה'קצידה' ולשירת הבקשות, שרירה וקיימת, אך אינה מבטאת את כלל יצירתם הפיוטית, אלא מעט מזעיר. בע״ה אנו שוקדים בימים אלה, להשלים את פאר יצירתם הפיוטית ולהביאה לידי דפוס, על מנת להעמיד דבר דבור על אופניו, ולהוסיף תיעוד של רובד נכבד ממרכז השירה והפיוט של יהודי מרוקו בתקופה שלאחר גירוש ספרד. באופן זה, נציג בפני החוקר וחובב השירה, נופך נוסף של יוצרים אשר יצירתם השירית-פיוטית לא זכתה להיחשף במלואה ובאופן הראוי לה.
בחיבור קצר זה, הנני מבקש להביא לפני הקורא, שיר שכתב הרמ״א לכבוד פעילותה של חברת כל ישראל חברים במרוקו. כבר הקדימני ד"ר ר' מאיר נזרי, שהביא במאמרו 'הויכוח בין היום ובין הלילה בקצידה לרבי רפאל משה אלבאז והשוואה למקאמה השלושים ותשע לרבי יהודה אלחריזי', את תיאור תולדות חייו של המשורר, וכן מידע על יצירותיו של הרמ״א, כולל שירתו ונושאיה בתוך כתב העת הזה
בתוך נושאי שירתו, כאמור, מונה נזרי 'שיר לכבוד חברת כל ישראל חברים', שעל אודותיו אנחנו מבקשים לעמוד במאמר זה., שכן הנושא המרכזי, שנבחר להתמקד בו בכתב העת הנוכחי, מציין מאה וחמישים שנה להיווסדה של חברת כי״ח.
בפיוט המובא בפנינו, מבקש המשורר להלל ולשבח את פעילותה של חברת כי״ח במרוקו בתחום החינוך:
לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה,/ כְּתָב וְלָשׁוֹן חיִדָה!(17)
לְחַנְּך אֶת הַנְּעָרִים,/ דַּרְכֵי צֶדֶק מֵיְשָׁרִים!(19)
ברם, על מנת להמשיך להתבונן וליהנות מהפיוט וממי שכתבו, אי אפשר, שלא לומר מילות הקדמה . לנושא החינוך בקהילות יהודי צפון אפריקה וקהילת צפרו, עירו של המשורר, שאינו שונה מקהילות אחרות במרוקו לפני הקמת מוסדות כי״ח, בתי ספר של 'אליאנס׳ ורשתות חינוך נוספות כמו בנים', 'אוצר התורה' ו'תלמוד תורה' במרוקו.
המרכיב העברי בערבית הכתובה של יהודי מרוקו-יעקב בהט
בוחן סמנטי: מקורה של המילה יהיה מותנה במשמע שבהקשר.
למשל: רזק דייאלו ענדנא אמנה ־ רכושו נמצא אצלנו אמנה [־פיקדון](מ״ב). המילה אמנה היא אמנם מילה עברית, אך במשמע פיקדון המילה ערבית היא.
יבדדל לחול מן שבת = יבדיל את החול מן השבת . הפועל הערבי baddel משמעו להחליף, להמיר וכיו״ב. לעומת זאת הוראת הפועל במשפט זה היא להבדיל, להבחין, ולכן אני סבור שזהו פועל עברי שמקורו אולי בהשפעת הביטוי העברי ״המבדיל בין קודש לחול״.
דין דליהוד . המילה דין במשמע הלכה היא עברית, אך במשמע דת או חוב היא ערבית: |מא כא נסיבו באס נרדדו אדדין די סללפנא לעיד = איננו מוצאים במה להחזיר את החוב שלווינו לחג.
מוצ׳אע- Moda3 נקי ־ מקום נקי . המילה nqi במשמע לא מלוכלך היא מילה ערבית, וברבים nqiyen. אולם המילה נקי במשמע טהור או קדוש היא עברית ומופיעה בגלוסר כדין כל יסוד עברי אחר.
כאתקדש לגוף די בנאדם = מקדשת את גוף האדם . הפועל לקדש במשמע לעשות קדוש קיים גם בערבית qeddes, ולכן הפועל ערבי הוא.
לעומת זאת במשפט קדדשהא פחאל דין די ישראל ־ קידש אותה כדת ישראל , הפועל עברי הוא, כי ההוראה לתת לאישה קידושין אינה מצויה בערבית.
מן זיהת לגופות כא נתסבהו לתמר = מצד הגופות אנו דומים ל[עץ ה]תמר . המילה תמר בהוראת פרי היא מילה ערבית, ונהגית tmer אך בהוראת עץ מקורה עברי, ומקומה בגלוסר. (הסבר אפשרי נוסף בדוגמה זו הוא, שהמילה מתייחסת לפסוק ״זאת קומתך דמתה לתמר״, שיר השירים ז 8).
בוחן מורפולוגי: צורנים עבריים בשם ובפועל הם הוכחה שהיסוד עברי.
למשל: וישראל נקיים = ישראל נקיים [־טהורים]. הסימן החיצוני של הריבוי העברי מעיד על כך שזהו יסוד עברי. לו היה כתוב ״נקיין״ אפשר שהמילה הייתה נחשבת יסוד ערבי, והזיהוי היה מותנה בבוחן הסמנטי. עם זאת יש מקרים שהסימן המורפולוגי לא יעזור:
המילה קבורה, למשל, במשמע קבר ביחיד היא מילה עברית (בראשית לה 20), והרבים קבורות לעומת זאת המילה קבוראת במשמע קברים אפשר לראותה כרבים של המילה הערבית בגלל הסימן החיצוני של הריבוי הערבי¡ ואפשר לראותה גם כרבים של היחיד העברי קבורה שקיבל את צורן הריבוי הערבי, כמו המילה גמרא שריבויה גמראת.
בוחן תחבירי: כאשר מילים ״חשודות״ נמצאות בתוך צירוף עברי, יש לראותן כמילים עבריות:
אידא שרבת מנו בהמה טהורה = אם שתתה ממנו בהמה טהורה .
זיהוי המילה בהמה תלוי אמנם בהגייה, אולם כשהיא בתוך צירוף עברי אין ספק שהיא מילה עברית. הוא הדין במילה עבד (ק״מ נב, ז). בעברית ebed ובערבית c3bd אולם בצירוף אליעזר עבד אברהם המילה היא עברית.
קאלו יקום החמור = (החכם הפך את סגן המלך לחמור.] אמר לו: יקום החמור (ש״ח 62). לפנינו הפועל העברי יקום, בגלל הימצאותו בצירוף עברי! לו היה זה יסוד ערבי היינו מצפים לצירוף ערבי — יקום לחמאר.
בדרך דומה אפשר להבחין גם בין פועל עברי לבין פועל משוקע, למשל:
הפועל לגזור בצירוף גזרו עליו הוא פועל עברי בגלל צירוף מילת היחס העברית gazru calaw, ואילו הפועל בצירוף גזרו עליה gazro cliH) הוא פועל שאול.
בוחן הכתיב וההגייה: אם נקבל את הדעה שהדובר מממש פחות תנועות במילה הערבית מאשר במילה העברית, רק קריאת הטקסט תחשוף את ההגייה המבחינה למעשה. אפשר להניח במקרים אחדים שהכתיב יסייע בידינו בזיהוי ההגייה המשוערת. למשל:
הכתיב בן אדם עשוי להצביע על צירוף עברי, המשקף את ההגייה העברית ben adam; uאילו הכתיב בנאדם משקף את ההגייה הערבית bnadem. הכתיב סבה עשוי לציין את vמילה הערבית sebba, ואילו הכתיב סיבה יציין את המילה העברית sibba. הוא הדין במילים כמו זירע, עיבד המייצגות את ההגייה cibid ,zirac, והן מילים עבריות, לעומת המילים הערביות c3ebd ,z3rc. עם זאת יש מקרים שהכתיב לא יעזור¡ למשל, המילה שבת הגויה ssabbat, בניגוד למילה הערבית .sabt
אולם קריאת הטקסט בפי האינפורמנטים מלמדת שקשה מאוד להסתמך על שני בחנים אלה שכן אחד המאפיינים החשובים בהגייתם של יהודי מרוקו הוא היחטפותן של תנועות מלאות גם ביסודות שעבריותם איננה מוטלת בספק, ואף המילה המנוקדת צדיקים נקראה :״ים סדיקים.
תודעת הדובר: מילים בסיסיות כגון תלמיד, חכם, נפטר, צדיק, הן מילים עבריות בתודעתם של הדוברים, ואין שום סיבה לראות בהן יסודות ערביים.