ארכיון יומי: 6 באוגוסט 2017


" Reglementation de la profession des " Mohalim

מועצת הרבנים 3Concile des rabbins du Maroc

REGLEMENTATION DE LA PROFESSION DES « MOHALIM »

1°) Les Mohalim, ceux exerçant actuellement compris, devront chaque année justifier par un certificat médical qu'ils ne sont pas atteints de maladies contagieuses.

2") Tout Mohel devra suivre des cours d'hygiène et d'asepsie dans des centres OSE ou dans des hôpitaux civils et y accomplir un stage lui permettant d'apprendre com­ment éviter des accidents opératoires et post-opératoires.

3") Le Mohel sera tenu de mettre en pratique les con­naissances acquises dans ces établissements et se conformer aux recommandations des médecins instructeurs.

4") Il devra également posséder un diplôme de connais­sances (théoriques) religieuses délivré par le Tribunal Rabbinique du ressort.

5") Il visitera obligatoirement le nouveau-né avant et après la circoncision.

6") Il devra se faire délivrer un diplôme de capacités professionnelles par un Mohel expert notoire.

7") Les Mohalim de chaque ville se réuniront au siège du Tribunal Rabbinique ou du Rabbin délégué pour dési­gner, d'accord avec ces autorités, tel expert.

8") Tout Mohel qui aura cessé d'exercer deux années consécutives sera tenu de produire un diplôme nouveau.

9°) Le Mohel atteint de maladie, de déficience visuelle ou ayant la main tremblante sera exclu de la pratique de la circoncision.

10") La succion sera pratiquée à l'aide d'un instrument, non plus avec la bouche.

11") La non pratique de la succion entraînera l'interdic­tion d'exercer.

12°) Les Mohalim diplômés sont priés de former de nou­veaux praticiens.

13°) Il est permis au Mohel apprenti de circoncire avec l'assistance d'un diplômé et sous sa surveillance.

14°) Le contrôle de la réglementation des Mohalim relève du Tribunal Rabbinique ou du Rabbin délégué.

15°) Les Mohalim diplômés seront inscrits sur des listes affichées, pour l'information du public, aux Tribunaux Rab- biniques et dans les synagogues.

16°) Les achats des instruments nécessaires à la circon­cision et toutes dépenses y afférentes seront couverts par la caisse de la communaute.

Il a été décidé que dans les villes pourvues d'un centre OSE, l'application de ces mesures commencera le 1er juillet prochain, dans les autres villes leur mise en vigueur n'aura lieu qu'après prise de contact avec la Direction de la Santé Publique au Maroc.

גורלו של הרכוש הציבורי היהודי-חיים ביינארט

ויטוריח (Vitoria) גירוש ספרד 1

שתי תעודות מוסרות פרטים על גורל בית הכנסת בוויטוריה." ב־6 ביוני 1492 נמסרה הודעה לחואן מרטינס די אוליוואריUlivari או Uribari , שקנה את בניין בית הכנסת בעיר, שאסור לשום אזרח לקנות נכסים אלה ש'כן בכל המלכות אין נכסים אלה נמכרים ואין מתירים שיימכרו:

אם לא קנה עדיין שלא יקנה, ואם קנה שלא ישלם את המחיר שהבטיח לשלם, ואם שולם שיבקש בחזרה את כספו… בית הכנסת יישאר כמו שאר כל בתי הכנסת. אם ינהג אחרת יהא הנכס בגדר חפץ שאין לקנותו ואין למכרו׳. ב־30 ביוני 1493 שנה ויותר לאחר איסור זה והקפאת הקנייה נענה הכתר לפנייתו של חואן די מרקמה(Marquina)  שפנה אליו מטעם הכנסייה סנטה מריה לה מאיור (Santa Maria la Mayor) שבוויטוריה. לפי דבריו, נעשות מזה שש שנים עבודות בנייה בכנסייה. בגלל עוניים והיעדר כל הכנסה  (renta) מחוץ לנדבות הניתנות לה [על־ידי המתפללים בה] ויוקר העבודות היא זקוקה לכספים רבים. לכן ביקש שהכתר יעניק לכנסייה את בית הכנסת, המגרש ואת המצבות.

הכתר היה מוכן להיענות לפנייה, אך מכיוון שמן המסים שהיהודים שילמו ומס האלקבלה על היין היהודי השייכים לכתר לא שרדו כספים כלשהם, ביקש הכתר שהכספים לצורכי הכנסייה יבואו מן הרכוש הציבורי היהודי. אם בית הכנסת לא הוענק לשום אישיות משפטית   algunas universidades מוסר הכתר בשלמות וללא כל אפשרות של ביטול לכל החיים את בית הכנסת והמגרש הסמוך לו ואת מצבות בית הקברות למבקשים. על שופטי המקום להעביר לרשות הכנסייה את הנכסים הללו ועליהם לדאוג ששום אדם לא יוכל לפעול נגד מענק זה. שטח בית הקברות יהיה שדה מרעה ואחו לעיר ויטוריה, ואם ביום מן הימים תתעורר תביעה או שיהיה ספק כלשהו, יובאו אלה לפני השופטים החילוניים של הכתר ולא לפני שופטי הכנסייה.

ב־16 בספטמבר 1493 עמדה ראשות העיר על דעתה לקבל את בית הכנסת לצרכיה וכדי למסור את הבניין לפדרו דיאס די אוריאוינדו(Uriondo), שהגיע לעיר לשם הקמת בית אולפנא. ב־10 בינואר 1495 הורה הכתר לאלקלדי של ויטוריה לתת כיסוי בסך של 1,000 מרבדי על חשבון שעבוד שהיה לעיר על מסי היהודים. היה זה תשלום שהקהילה התחייבה לשלם מדי שנה לתחזוקת החומות. ב־5 בפברואר הורה הכתר לאותו אלקלדי להוציא למכירה פומבית את המצבות והלבנים ומן התמורה לשלם לעיר את סכום השעבוד הנ״ל. אם אלה לא יגיעו לתמורה הנדרשת ישלם חואן מרטינס די אוריבארי סך של 15,000 מרבדי לעיר והוא יחזיק בבעלותו בבית הכנסת כפי שקנה אותו בשעתו.

 

טואי(Tui)

ככל הנראה לא היתה בטואי שבצפון והסמוכה לפורטוגל שכונה יהודית נפרדת. לראשונה נזכרים שם יהודים במחצית הראשונה של המאה הט״ו. ברי שהיו לקהילה בית כנסת ובית קברות. בית הכנסת נמצא ברחוב הנקרא היום Rua da Olivera בסמוך לחומה שמימי המלך פרנאנדו השני. עם הגירוש נמסרו נכסי הקהילה להגמון ולכמורה שבקתדרלה.60

טולידו(Toledo)

גזירות קנ״א ותלאות המאה הט״ו השאירו בטולידו מספר בתי כנסת מועטים. למעט בית הכנסת שבנה שמואל הלוי בשנות החמישים של המאה הי״ד ובית הכנסת הישן, שנמצא בשכונה והפך כנסייה בידי ויסנטי פרר בשנת 1411 ונקרא בשם סנטה מריה לה בלנקה, איננו יודעים הרבה על גורל בתי הכנסת ובתי המדרש האחרים. בעיות בתי הכנסת נתעוררו שם במיוחד, כפי שהדברים כבר נתחוורו לעיל, לאחר הגירוש עם אבדן ההכנסות מן המלוות שלהם שועבדו הכנסות ממסי היהודים. כך אירע לפרנאנדו דאוואלוס, אלונסו דאוואלוס ופרנאנדו סוארס, תושבי טולידו, שפנו על כך אל הכתר. השלושה הפסידו את הכנסותיהם עם הגירוש, והכתר, כדי להיטיב עמהם בזכות שירותיהם בעבר לכתר ובזכות השירותים שהם עתידים לתת לכתר, העניק להם את בית הכנסת הישן וכל מה שהיה שייך לבית הכנסת, על מנת שיימכרו אותו במכירה פומבית שיוציא אל הפועל פדרו דל קסטיליו, חבר מועצת המלכות והקורחידור של טולידו. את התמורה יש לשלם לשלושת הנזכרים לעיל וכן לכל מי שבידו מלווה משועבד למס השנתי, מס השירות ומחצית השירות וההכנסה מן המקולין היהודי. הקורחידור יחלק את התשלומים לפי המגיע לכל אחד בשעבוד שנתחייבו לו. ברם, לא נמצא לבית הכנסת קונה והוא עבר לבעלותם של השלושה. ב־7 בינואר 1497 הם מסרו את המבנה בחכירה לשם הכנסה (censo) לסוחר דיאגו די ויליאריאל ולאשתו אלווירה לופס תמורת 5,000 מרבדי ועוד חמש תרנגולות שישולמו מדי שנה. דיאגו די ויליאריאל הוציא בשלוש השנים הראשונות 30,000 מרבדי לצורכי תיקון המבנה ובבנייה חדשה. במשך שבע שנים שולמו לבעלים 22,500 מרבדי. הכתר הסכים להורדת סכום זה מן החכירה.

בנוגע לבית הכנסת של שמואל הלוי, שנתכנה לאחר שהפך כנסייה בשם טראנסיטו(sinagoga del Transito)  , פנה מגואדלחרה הקרדינל פדרו גונסאליס די מנדוסה ב־ד ביולי 1494 אל הכנסייה בטולידו וביקש פרטים על העברת בית הכנסת למסדר קלעתרבה, כחליפין לכנסיית סנטה פי שנמסרה לנזירות. באותו מכתב מסר הקרדינל שבחודש אוגוסט 1492 פנה הכומר של כנסיית סן תומי(הסמוכה לבית הכנסת) וביקש שהבניין יוענק לו. מסדר קלעתרבה התנגד לכך וטען שבית הכנסת נמצא בתחום שיפוטו. הקרדינל נמנע מלהיענות לכומר של סן תומי. הוא ביקש פרטים על כנסיית סנטה פי, אם היא שייכת למסדר קלעתרבה ואימתי נמסרה לנזירות. איננו יודעים מה היתה תשובת הכמורה. לפי נתוני הזמן לא פסקה בעלות המסדר על בית כנסת מפואר זה וכך היה במשך מאות בשנים. מכל מקום, נמצאנו למדים מצו הכתר מן ה־14 באוקטובר 1494 לרודריגו דל מרקאדו, השופט־התובע בנכסי היהודים בטולידו, כי בעלות הכתר על נכסי היהודים שרירה וקיימת. נראים הדברים בתעודה שמדובר בראש וראשונה ברכוש פרטי שהיהודים השאירו במקולין ובבתים שהיו בבעלות הקהילה. ברשימה זו נזכר בית בסמוך ליבית הכנסת החדש׳. איננו יודעים אם הכוונה לבית הכנסת של שמואל הלוי או לבית כנסת אחר שנבנה לאחר תום בניית בית הכנסת שנשא את שמו.

מארק אליאני – יהודי מרוקו במונטריאול, לאן? מסורת, מודרניזציה והתחדשות

הקשר לישראל:ברית מספר 32

יהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול לא פנו עורף לישראל. הקשר שלהם למסורת היהודית בא לידי ביטוי באהבתם העמוקה לישראל. רבים מהם מבקרים בישראל ויש שילדיהם נשלחים ללמוד זמן מה בארץ. הם גם מארחים ישראלים רבים באירוע שמתקיים אחת לשנתיים והמעלה על נם את מורשת יהדות ספרד וישראל.

אינטגרציה ומודרניזציה:

יש שהביעו חששות, שהקשר ההדוק למסורת וההתארגנות סביב הזהות הספרדית יובילו להתבדלות. אולם מעבר לדבקות בעוגן המסורתי שסיפק בטחון וזהות קהילתית מגובשת, יהודי מרוקו במונטריאול השתלבו בקהילה הסובבת כאשר שמו את יהבם על רכישת השכלה ועל יוזמות עסקיות מגוונות. שיעור יהודי מרוקו שרכשו השכלה אקדמית גבוה בארבעים אחוז מזה של האוכלוסיה הסובבת אותם, כמו כן, יש להם ייצוג מכובד בייזמות עסקיות, במסחר ובמקצועות חופשיים.

המשכיות והתחדשות גיך דורית:

אם עוגנים במסורת היהודית שירתו את דור המהגרים הראשון שהתיישב במונטריאול, נשאלת השאלה אם הדור שגדל או נולד בקויבק ירש משהו מעוגנים אלה של מסורת ואם הכניס לתוכם מאפיינים אחרים. המחקרים הרשומים בהערה מעידים על כך שהדור הצעיר נשאר קשור למסורת ההורים תוך דבקות בתהליך של מוביליות חברתית, שמאפשר להם להשתלב בהצלחה בחברה הקנדית.

נשים, למשל, ממשיכות למלא תפקיד חשוב בגיבוש הזהות המשפחתית, ויחד עם זאת הן משתלבות יותר בחברה הרחבה אם באמצעות רכישת השכלה ואם בשוק העבודה. תהליך השילוב הזה הביא על פי רוב לשוויון תוך-משפחתי, אך גם לקונפליקטים שהגיעו עד גירושים, כדוגמת המקובל בחברה הסובבת אותם.

הדור הצעיר מתאפיין בשיעור ילודה נמוך יותר מזה של דור ההורים. קשרי המשפחה המורחבים הצטמקו, אם כי עודם הדוקים יותר מאשר בקרב הקהילה האשכנזית או הקנדית בכלל. נשים ממוצא יהודי מרוקאי ממשיכות ליחס חשיבות לקשרי משפחה הדוקים, גם כאשר גברים מאותו רקע, נותנים עדיפות לערכי חופש, שמאפשרים להם מוביליות חברתית וכלכלית גבוהה יותר. הבדלים בדגשים בין נשים לגברים מצביעים על מתחים פוטנציאליים וחרדה לגורל הקהילה. השאיפה להשכלה ולמוביליות חברתית וכלכלית דוחפים בהכרח לפיזור רחב יותר, לעתים קרובות מעבר לגבולות מונטריאול וקויבק, בהן השפה הצרפתית דומיננטית. לימוד השפה האנגלית פתח את שערי אמריקה הצפונית בפני הדור שנולד או גדל במונטריאול ובו זמנית איפשר העתקת המגורים למקומות מרוחקים, מחוץ למחוזות דוברי צרפתית, לצורך השכלה או קידום קריירה. כך, השפה הצרפתית נדחקת למעמד משני, שפה בה מדברים במשפחה, עם דור ההורים, ואולי גם לצרכי תעסוקה, אם נשארים בקויבק ובמונטריאול. כיום, רכישת השכלה בשפה האנגלית נפוצה יותר בקרב הדור הצעיר, לכן המשיכה למקומות מרוחקים גדלה, לאור השאיפות העזות למוביליות חברתית וכלכלית.

דיון

הזהות היהודית המסורתית העניקה בטחון ליהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול ואיפשרה להם להתארגן בארצם החדשה ולהסתגל אליה בתקופת מעבר קריטית, ללא משבר משמעותי. בכך הם שונים מאחיהם שהיגרו לישראל והיו נתונים ללחצים שהביאו אותם במהרה לנטישת זהותם המסורתית. במונטריאול, יהודי מרוקו הצליחו לשמר את זהותם הישנה, עם לכידות קהילתית בונה, ותוך כדי כך לרכוש משאבים שאיפשרו להם להשתלב בחברה הקנדית. למרות הזהות הקהילתית החזקה יחסית בקרב הדור הצעיר, מרחב הזדמנויות גדול, אם בהשכלה ואם בתעסוקה, והוא גורם לפיזור קהילתי רחב. בסופו של דבר, המרדף אחרי הגשמת שאיפות פרטניות גובר על הלכידות הקהילתית.

מאפייני המהגריס – מיטוסים ומציאות.

 יש הטוענים שמשכילי ועשירי מרוקו בחרו להגר לצרפת וקנדה ולארצות מערביות ודרום אמריקאיות, ואילו ענייה עלו לישראל. אין שום בסיס עובדתי לטענות אלה. לפי מחקרים השוואתיים. אנשים בעלי מאפיינים דומים היגרו גם לישראל וגם למקומות אחרים. אולם מרחב ההזדמנויות שניתן לאלה שבחרו ביעדים מחוץ לישראל, היה גדול בהרבה.

אין ספק שגם יהודי מרוקו שהיגרו לישראל זכו לשיפור משמעותי ברמת חייהם. יחד עם זאת, ברור לכל, שיהודי מרוקו בישראל היו נתונים לאילוצים ומיגבלות שצימצמו את מרחב ההזדמונויות שלהם. די לציין לשם כך את הריכוז הגבוה של יהודי מרוקו בספר הישראלי, בעיירות פתוח ובמושבי עולים מבודדים, כדי להבין עד כמה מרחב ההזדמנויות המצומצם בישראל פעל לרעתם. ההגירה למונטריאול שבקויבק לעומת זאת, פתחה בפני יהודי מרוקו מרחב הזדמנויות מגוון, ויהודי מרוקו השכילו לנצל אותו היטב.

לפי טיעון מטעה אחר, מרבית יהודי מרוקו שהיגרו לישראל היו'כפריים', שלא כמו אלה שהיגרו לארצות אחרות. אולם סקרים שנערכו בקרב יהודי מרוקו מצביעים שמרביתם היו עירוניים, ורק חמישה עד שמונה אחוזים התגוררו בספר הכפרי בעודם במרוקו. בנוסף לכך, אפילו היהודים שגרו בספר הכפרי, היו בעלי מאפיינים עירוניים מבחינת עיסוקיהם. אין ספק שהיו הבדלים בין יהודי מרוקו, כמו בכל חברה אחרת, אולם הטיעון שהיו הבדלים משמעותיים בין אלה שהיגרו לישראל לבין אלה שהיגרו לארצות אחרות מוטעה ומטעה. האוחזים בטיעון מטעה זה רצו להצדיק בצורה זו או אחרת קליטה לא מוצלחת של יהודי מרוקו בישראל מטעמים שאינם ראויים לפרט כאן. יהודי מרוקו שהיגרו למונטריאול לא היו שונים מאלה שהיגרו לישראל. יש ביניהם שעברו דרך ישראל, אבל מצאו לנכון להגר משם למונטריאול בגלל קשרי משפחה וגם בגלל שהחברה הקנדית העניקה להם מיגוון הזדמנויות רחב יותר, בלי דעות קדומות ובלי סטיגמות מגבילות.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר