ארכיון יומי: 13 באוגוסט 2017


היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה- יצחק אבישור

היסודות העבריים והארמיים בערבית היהודית החדשה- יצחק אבישורמקדם ומים כרך ה

מִקֶּדֶם וּמִיָּם

במכתב הראשון יש כארבעים צירופים וביטויים שהשתמש בהם המחבר בעברית, ורק שניים מהם בארמית. מפתיע גם הריבוי בשימוש בראשי תיבות עבריים בתוככי הערבית; במקרה דנן כשליש מהצירופים באים בראשי תיבות. ואלה הביטויים והצירופים העבריים, לפי סדר הופעתם (לצד אלה הבאים בראשי תיבות נביא בסוגריים את התיבות המלאות).

1 – יע"א – ישמרה עליון אמן

2 – אשריכם ישראל

3 – המתנדבים בעם

4 – הגביר היקר

5 – ברוך ה'

6 – הי"ו – ה' ישמרהו ויחייהו

7 – בעין יפה

8 – יה"ר – יהי רצון

9 – אכי"ר – אמן כן יהי רצון

10 – רז"ל – רבותינו זכרם לברכה

11 – ואחרון הכביד (פעמיים)

12- ריבוי עצום

13- צרת הבת

14-       מסתפק במועט שבידו

15-ב״ו(בשר ודם)

16 – השי״ת (ה׳ יתברך)

17 – הבגדים והמעות

18 – אפילו פרוטה

19 – ת״ת (תלמוד תורה)

20 – פרוטה פרוטה

21 – בתי כנסיות

22חובתי ואעשנה

23 – ירא־שמים ובעל־ תורה

24 – אין לאל ידו

25 – דין ישראל

26 – ב״מ (בר־מינן)

27 – כדי שלא יראה הצדיק ברעה

28 – המירה דתה

29 – לא אליכם

30 – לעב״ל בב״א (לעם בחיר לבם במהרה בימינו אמן)

31 – ירחם ה׳

32 – בני ישראל

33 – הח׳(החכם) השלם

34 – ח״ר (חכם רבי)

35 – מו״ר (מורי ורבי)

36 – עט״ר (עטרת ראשי)

37 – וכשבויין דמי

38 – גבאי הנישואין

39 – יצ״ו(ישמרו צורו ובוראו)

 

לעומת זאת במכתב השני מצאנו שימוש נדיר בביטויים וצירופים עבריים, והם בסך הכול חמשה, ששניים מהם באים בראשי תיבות:

1 – עין הרע

2 – מעלת לחכמים (החכמים)

3 – הי״ו(ה׳ ישמרם ויחיים)

4 – תכשיטין ובגדים

5 – מ ״מ (מעלה מטה)

 

גם השימוש בפסוקים ובפתגמים בא בשפע רב במכתב הראשון, ומספרם מגיע לשבעה־עשר. מקורותיהם הם המקרא וספרות חז״ל, וכולם בעברית, חוץ מאחד בארמית. להלן מובאים הצירופים; אלה שמן המקרא יצוינו על ידי מראי מקומות שלהם כדי להבדילם מאלה שמספרות חז״ל.

1 – פרי ישוה לו(הושע י, א)

2 – הגדול לפי גודלו והקטון לפי קוטנו

3 – זוכה ומזכה אחרים עמו

4 – שיפרו וירבו בבנים ובני בנים בעושר וכבוד לעבודתו יתברך

5 – אין הבור מתמלא מחלייתו

6 – עניות לבבל נחית

7 – ונתקיים בעירנו הכ(תוב) והחזיקו ז׳ נשים באיש א׳ (ישעיה ז, א)

8 – והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (חגי א, ו)

9 – ומנפש עד בשר יכלה (ישעיה י, יח)

10 – אם בשרי נחוש ובו׳(איוב ו, יב)

11 – על מי יש לנו להשען ? על אבינו שבשמים

12 – קשה הגירושין של אשה ראשונה שאפילו המזבח מוריד עליו דמעות

13 – על זאת ידוו הדווים

14 – מצות פריה ורביה מצוה ראשונה שבתורה

15 – העשיר ירבה והדל לא ימעיט וכל אשר ידבנו לבו (שמות ל, טו)

16 – וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.

יש גם שימוש בפרפרזה על הפסוק רבות בנות עשו חיל (משלי לא, בט):

17 – ורבות בנות עד שעשו חייל

לעומת זאת במכתב השני מצאנו שימוש בפסוק אחד עברי בלבד:

מי שמע כזאת מי ראה כאלה (ישעיה סו, ח).

תפוצת העיתונות העברית במרוקו בסוף במאה הי"ט-יוסף שטרית

תפוצת העיתונות העברית במרוקו בסוף במאה הי"ט-יוסף שטרית מקדם ומים כרך ב

עוּרִי, שְׂפַת אֱמֶת , שָׂפָה בְרוּרָה – שָׂפָה בֶין הַשָּׂפוֹת , מַה לָּך נִרְדֶּמֶת

כדי לנסות ולהסביר את חדירתה של ההשכלה העברית לטנג׳יר, יש להביא בחשבון, כנראה, לא רק את קירבתה של הקהילה לגיברלטר ואת פתיחותה הרבה לקשרים מסחריים וכלכליים ענפים עם ארצות אירופה, אלא גם את פתיחתם המוקדמת של בתי־ספר יהודיים על ידי חברת כי״ח. בית הספר לבנים נפתח בשנת 1864, שנתיים אחרי טיטואן, ובית הספר לבנות עשר שנים לאחר מכן. מבתי־ספר אלה יצאו ראשוני העיתונאים היהודיים במרוקו וראשוני המשתלמים, שיצאו ממרוקו לקבל הכשרה פדגוגית בסמינר למורים שפתחה כי״ח בפריז. לצד המורים והמנהלים הראשונים של בתי הספר של כי״ח במרוקו, שבאו ברובם מאלזאס ומארצות הבלקן, היתוספו מעתה גם בוגרים אלה, שהתחנכו בפריז וחזרו למרוקו בתום הכשרתם המקצועית. בפריז הם נחשפו הן להשפעת אסכולת האמנציפציה המבוללת של כי״ח והן להשפעת תנועת ההשכלה העברית. אחד מתומכיה הנלהבים ומדבריה־מקדמיה של תנועה זו היה לא אחר מאשר המומחה לשפות שמיות, פרופ׳ יוסף הלוי, ששימש כמורה למקצועות העבריים באותו סמינר, החל משנת 1879.

אספי היא עיר חוף נוספת, שאליה הגיעה העיתונות העברית בסוף המאה הקודמת, ופעלה בה פעולתה הלאומית. במכתבם להרצל מיום י״ח אדר תרס״ג (17.3.1903) כותבים ראשי אגודת ״אהבת ציון״, היו״ר מאיר ברששת והמזכיר יעקב מורסייאנו: ״בכל זאת – הודות להעתונים היקרים המליץ והיהודי – הרעיון הציוני פעם בחזקה בלב אחדים מאתנו, ולא נתן דמי לנו עד כי יסדנו אגודה אשר בשם אהבת ציון קראנוה!״ למעלה משנה לאחר מכן, פרסם מאיר ברששת מאמר ארוך ונלהב בשבועון היהודי, ובו הוא מגולל את מצבם האומלל והמושפל של יהודי מרוקו ואת התקווה החדשה שהפיחה התנועה הציונית: הוא מתאר את הקמת האגודה הציונית בקהילתו, ויוצא בקריאה נרגשת להצטרף לשורות התנועה הציונית.

מלבד קהילות ערי החוף, קהילת מכנאס היא היחידה מבין קהילות הפנים שקיימת לגביה עדות מוקדמת על קוראי עיתונות עברית בקרבה. בשנת תר״ן כותב ממכּנאס יוסף טוביה הלוי זילבערמאן (שד״ר, כנראה) בהצפירה, שנתבקש על ידי הדיין ר׳ שלום עמאר להודיע מעל דפי העיתון את דבר פטירתו של יהודי אשכנזי במכנאס ואת קריאתו ליורשיו האפשריים להזדהות. הוא גם מנצל את ההזדמנות כדי לשבח את ר׳ שלום עמאר, שעלה זה עתה על כס הדיינות במקומו של אביו, ר׳ שמואל עמאר, ומציין שהדיין הוא ״רב גדול ונכבד, קורא וכותב בלשונות העמים (ההדגשה שלי – י״ש), חוקר קדמוניות, ועד ים התלמוד ירד, וגם דלה ידלה ממנו פנינים״.

מה אנו למדים מעדויות אלה לגבי ראשיתה של תנועת ההשכלה העברית במרוקו ? תיעוד מפורט למדי זה, שהבאנו כאן, מוכיח קודם כול את עובדת זרימת העיתונות העברית למרוקו, ולקהילות ערי החוף במיוחד, עוד בסוף שנות השמונים של המאה הי״ט לכל המאוחר. שנית, בקהילות אלה התחילו לפעול חוגי משכילים עבריים – מצומצמים או רחבים – שלא הסתפקו בקריאת העיתונים, אלא אף הרגישו דחף לכתוב בהם. אמנם אין לנו פרטים מדויקים על ספרות ההשכלה, שהתלוותה לעיתונות העברית שהגיעה למרוקו, אך הן מעדויות עקיפות והן מעדויות בע״פ, עולה שאכן אותם קוראי עיתונים קראו גם את ספרות ההשכלה, שנכתבה לרוב על ידי אותם סופרים שגם פרסמו מאמרים ורשימות בשבועונים ובכתבי־העת העבריים. שלישית, וזה אולי העיקר, ראשיתה של ההתארגנות הציונית במרוקו בתחילת המאה הכי התרחשה בקרב אותם חוגים משכיליים וקוראי העיתונות העברית, שדובר בהם כאן. הדבר נכון הן לגבי מכנאס, הן לגבי טנג׳יר, ובמיוחד לגבי מוגדור, שם קם הארגון הציוני הראשון בקיץ תר״ס (1900), ושם גם היתה הפעילות המשכילית הרחבה ביותר. מתברר אם כן שההתארגנות הציונית לא צצה במרוקו בחינת יש מאין, כפי שניתן להתרשם מהמחקרים שהוקדשו עד כה לבדיקת סוגיה זו, אלא היתה המשך ישיר לאותה פעילות משכילית, שהתבטאה בקריאת העיתונות העברית וספרות ההשכלה. הארגון הציוני במרוקו צמח באותם חוגים ובאותן משפחות שבהם התנהלה מלכתחילה הפעילות המשכילית.

עוּרִי, שְׂפַת אֱמֶת , שָׂפָה בְרוּרָה – שָׂפָה בֶין הַשָּׂפוֹת , מַה לָּך נִרְדֶּמֶת

שלושה שירים משכיליים-לאומיים לר׳ דוד אלקאים – יוסף שטרית – רבי דוד אלקיים-משורר ומשכיל

נספח ב

שלושה שירים משכיליים לאומיים לר׳ דוד אלקאיםאמרתי אחכמה

שלושת השירים התפרסמו לראשונה בצורתם זו במאמרי שיטרית, ההשכלה.

  • שיר על החכמה וההשכלה
  • שיר על קוצר השפה
  • שיר על פעמי הגאולה והציונות

 

שיר על החכמה וההשכלה

הכתובת: ״פיוט זה על החכמה ועל ההשכלה אשר מתהללת בפי המשכילים והחכמים ומתנוולת בין הטפשים, ובעת יטיף המשכיל דברים אמתיים, החכם משתעשע והטפש קורא אותו אפיקורוס או כופר״.

סי׳ [=סימן]: אני דוד קים. קד [=מנגינה ומשקל]: ״אמאלכי הוואך פנאני וסרא

פמוהזתי״(שירי דודים, עמי 166-164).

1 אָמַרְתִּי אֶחְכְּמָה בִגְלָלָהּ אַצְתִּי, / חֶמְדַּת לְבָבִי זַרְתִי, / אִשָּׁהּ בְּקִרְבִי

 [מִתְלַקַּחַת.

קָצוֹר קָצְרָה בִינָתִי וִידִיעָתִי, / קֶדֶם וְאָחוֹר רַצְתִּי, / אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ אוֹר

 [זֹורַחַת.

כְּבוֹא עִיר מִקְלָט בוֹאִי בָהּ חָשַׁבִתִּי, / בִּקַּשְׁתִי וּמָצָאתִי, / לוּלֵא כִי

 [יַעְרָהּ עִיר נִדַחַת.

יוֹמָם וָלַיָּלה תוֹךְ יַעְרָהּ טָבַעְתִי, / אַךְ עֲרָפֶל הָחְתַּלְתִי; / תִּקְוָתִי בִי

 [רֶקָח מֶרְקַחַת.

לחרבא  

עָנָף עָרְכָה שָׁלְטָנִי בוֹ אָזַרְתִי בוֹ מִבְטָחִי,

עוֹז שַׂמְתִי חָכְמַת בַּת עַמִּי כְפוֹרַחַת.

מקורות וביאורים

1 – אמרתי… מתלקחת: המשורר מתאר את התלהבותו והתפעמותו הכפייתית כמעט מספרות החכמה וההשכלה, עד כי הפך עיסוק זה לעיסוקו הבלבדי; אמרתי אחכמה: על פי ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ (קהלת ז, כג): בגללה אצתי: השווה ״לא אצתי מרעה אחריך״ (ירמיה יז, טז); חמדת לבבי זרתי: כוונתו של המשורר כנראה להזנחתו הזמנית של לימוד התורה כדי להתמסר לספרות החכמה וההשכלה – על דרך ״רוחי זרה לאשתי״ (איוב יט, יז)! אשה בקרבי מתלקחת: על פי ״ואש מתלקחת בתוך הברד״ (שמות ט, כד).

2 – קצור קצרה… אור זורחת: חוסר הידיעה המלא שבו היה נתון כשהתחיל בעיסוקו גרם לו התרוצצות בלתי פוסקת להכרת הדרך שתוציא אותו מחשכת בורותו; קצור קצרה בינתי: על פי ״הקצור קצרה ידי מפדות ?״ (ישעיה נ, ב): קדם ואחור רצתי: על פי ״אחור וקדם צרתני״ (תהלים קלט, ה); איזה הדרך אור זורחת: על פי ״זרח בחשך אור לישרים״ (תהלים קיב, ד ) , ״וזרח בחשך אורך״ (ישעיה נח, י): איזה הדרך: על פי ״אי־זה הדרך ישכן אור״ (איוב לח, יט).

3 – כבוא עיר… עיר נדחת: ברוב התלהבותו חשב המשורר שהעיסוק בספרות החכמה וההשכלה יביא לו את השקט הנפשי שהוא ביקש בחיפושיו האינטלקטואליים, אך הייתה זאת אשליה בלבד, שכן ממדיה של החכמה רחבים והשגתה קשה ומייגעת: כבוא עיר מקלט: על פי ״לנוס אל עיר מקלטו״ (במדבר לה, לב): בקשתי ומצאתי: על דרך ״בקשתיו ולא מצאתיו״ (שיר השירים ג, א, ב), ״בקשתיהו ולא מצאתיהו״ (שם ה, ו).

4 – יומם ולילה… רקח מרקחת: למרות מאמציו הנמשכים והבלתי נלאים של המשורר לחדור לעולמה המפתה של החכמה ולשקוע בתוכו הוא נחל רק מבוכה ומפח נפש: תוך יערה טבעתי: על דרך ״ויטבל אותה ביערת דבש״ (שמואל א יד, פז): אך ערפל החתלת׳: על פי ״ענן לבושו וערפל חתולתו״ (איוב לח, ט) רקח מרקחת: על פי ״רקח מרקחת מעשה רקח״ (שמות ל, כה). רפרן: ענף ערכה… כפורחת: עם ישראל פיתח תחום אינטלקטואלי חדש, שהמשורר התמסר לו כל כולו, נתן אותו בראש כל מעייניו וחשב אותו למקור כוח הולך ומתגבר: בו אזרתי: החזקתי והתחזקתי, על דרך ״לבש ה׳ עז התאזר״ (תהלים צג, א); בו מבטחי: על פי ״ביראת ה׳ מבטח עז״ (משלי יד, כר); כפורחת: על פי ״והיא כפרחת עלתה נצה״ (בראשית מ, י).

המשך………

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 159 מנויים נוספים

אוגוסט 2017
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר