זֶמֶר אֶפְצַח / בְּקוֹל נָעִים וָצַח-רבי דוד בן אהרן חסין-פייטנה של מרוקו.אפרים חזן ודוד אליהו (אנדרה) אלבאז
ס. זֶמֶר אֶפְצַח / בְּקוֹל נָעִים וָצַח
בתהילת ה׳ ובסיפור יציאת מצרים. לקדיש. שיר מעין אזור ובו מדריך דו-טורי דו-צלעי ושלוש מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף ושני טורי אזור דו-צלעיים.
חריזה: א/אא/א ב/גב/גב/גא/א/א/א ד/הד/הד/הא/אא/א וכו׳.
משקל: ארבע הברות בצלעית א. שש הברות בצלעית ב.
כתובת: פיוט נועם ׳זמר פצחי׳. סימן: דוד.
מקור: א- לד ע״א; ק- לו ע״ב¡ נ״י 5350 – 23 ע״א; נ״י 3097 – 21 ע״א.
זֶמֶר אֶפְצַח / בְּקוֹל נָעִים וָצַח
בְּיוֹם פֶּסַח / לְאֵל אָדֹם וָצַח
דּוֹד נָעֲלָה / נִשְׂגָּב בְּרוּם חֶבְיוֹן
לוֹ תְּחִלָּה / דּוּמִיָּה בְּצִיּוֹן
5 מִמְּצוּלָה / הֶעֱלָה עַם אֶבְיוֹן
שָׁפֵל וָשַׁח / הֵרִים רֹאשׁ וּמֵצַח
מְתֵי רֶצַח / דַּשׁ כְּהִדּוּשׁ קֶצַח
וּבְיָד רָמָה / יָצְאוּ עַם אֱמוּנִים
מִמִּצְרָיְמָה / בְּכֹחַ וְאוֹנִים
10 שׁוֹכֵן רוּמָה / נִשְׂגָּב דָּר מְעוֹנִים
חַי לָנֶצַח / קָדְקֹד רַהַב פִּשַּׁח
כְּרוּב מִמְּשַׁח / עַל אוֹיְבָיו רֹאשׁ מָשַׁח
דְּלֵה אוֹתִי / יָהּ שׁוֹכֵן שָׁמַיִם
מִגָּלוּתִי / אֶל יְרוּשָׁלַיִם
15 כִּימֵי צֵאתִי / מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
בֶּן מְנֻצָּח / שֶׁמֶן קֹדֶשׁ תִּמְשָׁח
וְנִשְׁמַת שָׁח / תַּשְׂבִּיעַ בְּצַחְצַח
בקול נעים וצח: בקול זמר ערב ובלשון צחה ונאה. וצח: על-פי יש׳ לב, ד. 2. אדם וצח: כינוי ןב״ה, על-פי שה״ש ה, י. 3. דוד נעלה: כינוי לקב״ה, ראה שם. נשגב… חביון: על-פי יש׳ לג, ; חב׳ ג, ד. 4. לו… בציון: על-פי תה׳ סה, ב. 5. ממצולה: היא מצרים, על-פי זכי י, יא וראה ו״י שם. 6. שפל ושח: כינויים לעם ישראל בגלות, על־פי יש׳ ב, ט; ה, טו. 7. מתי רצח: שים רצחנים, על-פי דב׳ ב, לד. כהדוש קצח: כמו שדשים את תבלין הקצח, על-פי יש׳ כח, 8. ביד רמה: שם׳ יד, ח. עם אמונים: כינוי לישראל, על-פי שמ״ב כ, יט. 9. בכה ואונים: עצמה וביד חזקה, על-פי יש׳ מ, כו. 10. שוכן רומה: כינוי לקב״ה, על-פי יש׳ לג, ה. דר ;נים: כינוי לקב״ה, על-פי דב׳ לג, כז; חי לנצח: כינוי לקב״ה. רהב: כינוי למצרים, על-פי 1 ל, ז¡ תה׳ פז, ד ועיין רש״י שם. פישח: מעך, על-פי איכה ג, יא. 12. כרוב ממשח: כינוי ב״ה, על-פי יח׳ כח, יד. על… משח: שהקב״ה מלך על אויביו. 13. דלה אותי: העלה אותי, על-פי תה׳ ל, ב. 15. כימי… מצרים: על-פי מש׳ ז, טו. 16. שמן… תמשח: סימן למלכות, על-פי תה׳ פט, כא. 17. ונשמת שח: נשמתם של ישראל המושפלים בגלות. תשביע בצחצח: על-פי יש׳ נח, יא, ופרש״י שהוא מקום ציה ויובש, והוא כינוי לגלות. המשורר העמיד לשון נופל על לשון בין טורי הפתיחה: ׳צח׳ ׳צח׳ לבין טור הסיום ׳צחצח׳. בנ״י: רשומות המילים ׳בן מנוצח׳, כדי לציין חזרה בעת זמרת השיר.