מורשת יהדות מרוקו

אשר כנפו – מהן אותן מלים

קוֹל עָנֹג

לזכר יוסף ג׳ו עמר

קוֹל עָנֹג, קוֹל מַרְטִיט, קוֹל שְׁמֵימִי

הַגּוּף נָמוֹג, הַקּוֹל נִשְׁאַר

קוֹל עָנֹג

עִם סִלְסוּלָיו הַמַּפְתִּיעִים

מְרֻתָּקִים לָרַדְיוֹ 

חִכִּינוּ, דְּרוּכִים וּמְשֻׁלְהָבִים

שֶׁיִּבְקַע מִמֶּנּוּ

כֹּה מְעַט לְצַעֲרֵנוּ

הָיִינוּ אָז בְּחֶסֶר תַּרְבּוּתִי מֻחְלָט

נְזוּפִים וּמְבֻיָּשִׁים

וְהַקּוֹל הַהוּא שֶׁבָּקַע לְפֶתַע

לֹא יָדַעְנוּ מֵאַיִן

לֹא יָדַעְנוּ כֵּיצַד

הָיָה כְּסַם מַרְגּוֹעַ עַל לִבֵּנוּ הַכּוֹאֵב

שֶׁשָּׁקַט וְנִרְפָּא כִּמְעַט

קוֹל שֶׁל פִּיּוּס

קוֹל שֶׁל הַסְכָּמָה

הַגּוּף נָמוֹג, הַקּוֹל נִשְׁאַר

קוֹל מַרְטִיט

סִימְפוֹנְיָה פַנְטַסְטִית

שֶׁל מֵיתָרִים

שֶׁלִּוְּתָה אֶת עֲלוּמֵינוּ

קוֹל מַתְוֶה דֶּרֶךְ

אֶל הַהִתְחַדְּשׁוּת

וְהֵשִׁיבָה אֶל הַמַּעְיָן

מִמֶּנּוּ שָׁתוּ אֲבוֹתֵינוּ

אוֹהֲבִים וּמְרֻתָּקִים

הִקְשַׁבְנוּ

שׁוּב וָשׁוּב

'שָׁלוֹם לְבֵן דּוֹדִי'

פִּיּוּט מֻפְלָא

שֶׁעִם 'יִשְׂמַח מֹשֶׁה'

הֵבִיא לְאָשְׁרֵנוּ

הַגּוּף נָמוֹג, הַקּוֹל נִשְׁאַר

קוֹל שְׁמֵימִי

מַתַּת מַלְאָכִים

לְמֶלֶךְ דָּוִד חָדָשׁ

שֶׁכָּמוֹהוּ שָׁר

מִזְמוֹרִים נִלְהָבִים

כְּשִׁירַת לְוִיִּים

עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָם

שָׂרִים הַלְלוּיָהּ

קוֹל פִּלְאִי

שֶׁבָּקַע פִּתְאוֹם

עִם סִלְסוּלָיו הַזַּכִּים

שִׁירַת קֹדֶשׁ מְזֻקֶּקֶת

לְלֹא הַפְסָקָה

נוֹטֶפֶת אֶל אָזְנֵינוּ

הַכְּמֵהוֹת לְמוּסִיקָה

הַגּוּף נָמוֹג, הַקּוֹל נִשְׁאָר.

אשר כנפו – מהן אותן מלים-קול ענג-לזכר יוסף ג׳ו עמר.

עמוד 44

ראב״ד לעדת המערבים בירושלים (תרנ״ג — תר״ס) 1/2

הרה״ג רבי משה מלכא זצ״ל

ראב״ד לעדת המערבים בירושלים (תרנ״ג — תר״ס)

רבי משה מלכא זצ״ל נולד בשנת תקצ״ה (1835) לערך, לאביו הצדיק רבי יעקב זצ״ל, בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים ״מקנאס״ שבמארוקו, עיר ואם בישראל.

עודנו צעיר לימים עלה רבי משה לירושלים. בהגיעו אליה כבר שמו וטבעו הטוב נודע לשם ולתפארת, וכתלמיד חכם מופלא שפרקו נאה. הוא נתמנה ע״י הרב צוף דב"ש, להיות מורה ראשי בתלמוד תורה של העדה המערבית בירושלים.

רבי משה מלכא זצי׳ל, היה מחונן בכשרונות נעלים, ונתקיים בו ״יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם״.(תהלים מ״ד). דמותו קומתו והדרת פניו היו מלאים הוד, קולו היה ערב ועיניו היו בהירות ומאירות. חן וחסד אלהי מעולם האצילות היו נסוכים על פניו. מראהו כמלאך ה׳ צבאות, כולו אומר כבוד. אלה שזכו לראותו העידו, כי היה כאחד מנסיכי ישראל ומשיירי כנסת הגדולה.

היופי החיצוני שבו, שקף לא במעט את יפי נפשו ושלימות מדותיו. השתלבו בו גינוני מלכות עם ענוה יתירה. תקיף הוא היה בדעתו ורך כקנה. כמנהיג בעל שיעור קומה המורם מעם, הווה דוגמא ומופת לרבים. בחכמתו בצדקתו, בתמימותו, בעדינות נפשו, בנועם דרכיו ובנקיון כפיו, בדאגתו לזולת וכאב רחמן לעדתו. הוא היה מיישר הדורים ומלמד להועיל.

את הכשרונות הרבים בהם חונן רבי משה, ביקש לנצלם לטובת עדתו. לבקשתו של הרב צוף דב״ש, הוא יצא בשליחות העדה לערי אירופה, והצליח מעל למשוער כי בכל מקום אשר דרכה כף רגלו, קבלוהו בכבוד מלכים ונתנו בידו תרומות לפי כבודו. מפרי שליחותו, נבנו בעיר העתיקה בתי מחסה ושני בתי כנסת לעדת המערבים.

כמו"כ העשיר את העדה בהקדשות ובתמיכות קבועות. יש לציין כי בנאמנותו וביושר לבבו, הצליח רבי משה להרים את קרנה של עדת המערבים, משפל מצבה הקודר שהיתה שרויה בראשית דרכה.

חכמי ועד עדת הספרדים אשר ראו את הצלחתו הרבה בשליחות זו, אף הם פנו אליו ובקשוהו להיות ציר נאמן בשליחות מצוה לטובת עדת הספרדים. רבי משה מלכא, אשר היה קשור לחכמי הספרדים בעבותות אהבה, השיב בחיוב ויצא בשליחות בשנת תרל׳׳ג (1873) לערי אירופא אנגליה צרפת ואיטליה. רבי משה הצטייד במכתבי המלצה חמים מועד העדה.

״שרי צבאות ישראל ראשי גולת אריאל רודפי צדק מחזיקי כל בדק…. אשר בכל מדינות מלכות אינגלאנד יר״ה בעיר קרית מלך רב לונדון הבירה, ועיר תהילה מאנשיסטיר יע״א ועיר תהלה ליברפול יע״א וכל מדינות ערי צרפת והנלוה והמתיחס לממשלה האדירה והרוממה כפרים גדולים וקטנים, גם לרבות כל ערי מלכות איטליא יר״ה מדינות ועיירות גדולים וקטנים…

…וראותינו כי תם הכסף ולא השיגה ידינו עוד להביא כסף הק' על ידי מכתבים. אמרנו כי הטוב טוב לשלוח איש מיוחד למען יעורר הלבבות ואשריהם ישראל איש איש ממקומו יפן ברחמיו לעמו… ועלתה הסכמתינו לשלוח למעלת ידידנו ציר אמונים, ברוך מבנים, הדר הוא הרב המובהק, ואח לברק, זר״ק שלם במדות ובדעות, אהוב למעלה ונחמד למטה כמוהר׳׳ר משה מלכא יצ״ו כי ידענו בגויה שלפני מלכים יתיצב וה׳ נתן חינו בעיני כל רואיו, ותמיד כל הימים אשר דרך כף רגלו בשליחותייהו דרבנן ויהי משה איש מצליח באשר ה׳ אתו ומרבים העם להעניק בידו כסף הקדשים… וחשבונו זך ונקי ביראת ה׳ על פניו ״אמרנו כי לו נאה כי לו יאה לדלג על הערים ולערוך שיח ובפיו ובשפתיו צוף ישועות, ובפרט כי שבח לאל יתברך חנן לו ה׳ עושר וכבוד והוא בעצמו מכת הנותנים וטוב ומטיב לבריות וגומל חסד, וסמכנו ידינו עליו ובטחנו שעל ידו תהיה הצלחתינו…״.

וחתומים: הרב אברהם אשכנזי—ראש״ל וחכם באשי. הרב רפאל מאיר פניז׳ל, ראש הועד. משה בן וניסטי— פקיד ירושלים. יעקב ולירו, גבאי עניים.

בכל מקום אשר דרכה כף רגלו של רבי משה מלכא זצ״ל התקבל בסבר פנים יפות ובכבוד מלכים. בדרכו לערי אירופא עבר דרך מצרים. בעיר נא אמון, נפגש עם הגאון המפורסם רבי משה פארדו זצ״ל, מכירו ומוקירו משכבר הימים בירושלים. פגישה זו הוסיפה נדבך לידידותם ואהבתם.

עם יציאתו של רבי משה מלכא, מנא אמון, להמשיך בשליחותו, כתב הרב משה פארדו לטובי וראשי הקהילה בעיר קורפו, והמליץ בפניהם, כי כאשר הרב מלכא יגיע אליהם דרך שליחותו, ימנוהו לרב בקהילתם במקומו של הרב שנפקד מקומו, וכך כותב אליהם רבי משה פארדו:

ח״י לחדש אלול שנת אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה לפ״ק.

לקראת מע׳ האיתנים מוסדי ארץ גבורים לעמוד בפרץ, רודפי צדק, מחזיקי כל בדק, העוסקים עם הצבור לשם שמים פרנסי ואמרכלי וממוני ק״ק קורפו יע״א אתה ה׳ תשמרם לעד אמן כי״ר.

אחר עתירת החיים והשלום, ותפי׳ קבע למען יצלחו הצדיקים מלאים זיו ומפיקים נוגה כיר״א. היות אהיה נדרשתי ללא שאלוני, ומן הראוי היה יפה שתיקה. והלואי הזמן יספיק להשיב שואלי דבר, אכן שתי שומי אותותי אלה יען וביען הדברים מגיעים לחפצי שמים רצון שוכני סנה לא עת לחשות אמרתי ויהי מה, אדברה נא שלום למען אחי לגלות אזן אנשים חכמים ונבונים מנהלי עדת ישורון וזכות אבותם מסייעתם והם יבחרו ולא אני.

ידעתי כי נפקד מאתם איש על העדה אשר יצא לפניהם יושב על כסא הרבנות ומבקשים איש ראוי והגון לתת המשרה על שכמו ורצונם ומאויים כי בא יבוא עובר אורח מעטה תהלה דרך ארצם בדרך שליח כולל ויהי אצלם בימים האדירים ימים נוראים הבאים עלינו לשלום וצדיקים ישמחו יעלצו הזה יכשר לעמוד ולשרת בשם ה׳ ואם לאו יעשו עמו כנימוס להעניקו נדבה ראויה והגונה קומץ של ברכה וילך לו. ומה׳ היתה זאת דא דורונא דשדר לכון קב״ה מע׳ הרב המובהק המאיר כברק בהדרת קדש באור פני מלך כמהר״ר משה מלכא נר״ו איש חיל רב פעלים בריא וחזק בשרשי היהדות כי הוא מילידי המערב אשר אין חליפות למו בשרשי ויסודי הדת והאמונה. הגם כי אינו בקי כעת בלשון איטלקי או צרפתי, זולת שפת עברי וערבי לשון המדינה אשר נולד בה. מובטחני בו בקרב ימים משה ידבר לשון הנדרש שם וירגיל פיו ולשונו לדבר צחות איטלקי כאחד מתושבי עירם כי רוח חן ודעת רחבה אשר חנן אלהים בו תלי״ת איש תבונה בחכמה ובדעת ובכשרון אשר כח בו לשרת בקדש לפני מלכים יתיצב זך השכל, נקי הרעיון,

בר הדעת אשר ידיעתו מכרעת, בקי בחכמת התורה המלמד אדם דעת, אשר כח בו ללמד לזולת. כמה הרביץ תורה בתלמידים בתלמוד ופוסקים. הצד השוה אם ילכו ויבקשוהו לא ימצאו כמוהו. וארשת שפתי כי מכירו הייתי הן בעודיני בעיה״ק ירושלם, ועתה ראיתי כי בא לעזרת ה׳ בגבורים פה נא אמון לקבץ על הגבאות נדבה לה׳ להבנין המפואר אשר בונים בקדש בירושלם וראיתיו מלא חכמה. וכליל נוסף על מה שהייתי מכירו כבר זו היא שסמכתני, אשים דברתי להודיע שעורו לרבים כי לדידי ראוי והגון לכל דבר שבקדושה. זה עצור בעמי ושלום.

הצעיר משה פארדו.

זמן רב שהה רבי משה מלכא, בארצות אירופא. בכל מקום אשר דרכה כף רגלו, התקבל בסבר פנים יפות באהבה ובאהדה רבה כיאה לאישיותו הדגולה. בהיותו באיטליה התקבל לראיון אצל המלך. בלונדון, הוזמן לארמונה של המלכה ויקטוריה, אשר כבדה בכבוד מלכים את הרב, ואף מסרה בידו תעודת כבוד.

תעודות והמלצות רבות קבל הרב משה מלכא מראשי הקהילות אותם פקד. במכתבי תהילה אלו, תארו את תפארתו ואישיותו הרמה של הרב מלכא, ואף עודדו את הקהילות האחרות לחלוק לו כבוד, ומהם ילמדו וכן יעשו.

הנה העתק ממכתב שמסרו בידו הרבנים פקידי וממוני ערי הקודש שבעיר אמשטרדם.

״אותותינו אלה יעידון יגידון כי מוביל ספרא דנא הלא הוא הרב השד׳׳ר החכם הכולל כמהר״ר משה מלכא נ״י אחד מיקירי ירושלים תוב״ב ומחכמיה, ישב פה אמשטרדם בתחלה עשרה ימים בחודש אייר תרל״ד,

ובשלהי אלול דהאי שתא בא חכם שנית אל מחננו וכאן נמצא וכאן היה עד היום הזה, ובכל הימים האלה חגר בעוז מתניו להיות ציר אמונים למשלחיו ולא מנע הטוב מהם אף רגע אחד, בהיות לאל ידו לעשות. וה׳ אלקים אשר נתן לו לשון למודים נתן גם חנו בעיני המתנדבים בעם פה עירנו. כבוד גדול עשו לו ככל אשר נאה לעשות לגבר חכם בעז התורה והיראה כמוהו וגם דבריו הנחמדים באו אצלם על אזן שומעת הצליחו וגם עשו פרי ואחד המרבה ואחד הממעיט חשו לעזרת משלחיו באהבה עזה, מבלי לתת בכל זאת מגרעת ח״ו במה שמוכן לסתם א״י…. ועינינו לשמים כי כה יהי ה׳ בעזרתו בכל המקום אשר תדרוך כף רגלו לטובת משלחיו ומאמשטרדם ילמדו אחב״י בכל ערי האללאנד אשכנז ואונגארן יע״א. וכן יעשו לצאת לישע האי שליחא דרחמנא בסבר פנים יפות כבד יכבדו איש כזה לפי מהללו, וכל אשר בכוחם יעשו להקל מעליו טרחו ועמלו, פתוח יפתחו ידם לו במרה גדושה ואיש לאחיו יאמר חזק לעזרתו חושה…. פה ק״ק אמשטרדם יע״א יום ד׳ יו״ד לחודש מר חשון תרל״ה. פקידי ואמרכלי ערי הקודש תובב׳׳א יושבי עי״ת אמשטרדם יע״א״.

עקיבא לעהרין וחבריו.(המגיד).

בתו□ שליחותו של הרב משה מלכא, בארצות הולאנד, בלגיה, אשכנז דנמארק ועיר וארשא, הצטייד שוב במכתב תהלה על נאמנותו ונקיון כפיו משליחות זו. כך כותב שוב הרב עקיבא לעהרן מאמשטרדם.

(נעתק מ׳׳הלבנון׳ גליון ה׳ שנת התרל״ה).

אות לטובה תהלה למשה.

אנחנו אנשי צענטראל קאמיטע על בנין. בתים לעניים ומחסה לאורחים בתוככי ירושלם תובב״א, שמנו אותותינו אלה ביד האי שלוחא דרחמנא, רחימא דנפשתנא, מעלת כבוד הרב המובהק אח לברק, כמוהר״ר משה מלכא נר״ו יאיר ויעלה מעלה מעלה בטובו לירושלם אל המנוחה ואל הנחלה.

א)להעיד עליו עדות נאמנה, כי עשה כל מעשה שליחותו נאמנה, וכי בא חשבון זך ונקי עד פרוטה אחרונה, לפנינו ולפני פקידי ואמרכלי ערי הקודש תובב״א יושבי עי״ת אמשטרדם יע״א מכל הכסף אשר הונף ואשר הורם על ידו ועל ידי השתדלותו החזקה מאת המתנדבים בעם בארצות הולאנד, בלגיה, אשכנז ודנמארק ועיר וארשא יע״א. למן היום אשר הואיל משה להיות לנו ציר אמונים ועד עתה. כל הנותר ממנו אחרי נכוי שכר עמלו והוצאותיו באלה מסעי נתן לו חיש מהר פעם אחר פעם מוצא לידינו עד אשר על פי הרשימות המפורשות והמקוימות מאת הקהלות וגבאי הצדקה במקומותם למושבותם ועל פי הרשום בכתב ספר שליחותו לא נשאר היום לתבוע ממנו עוד מאומה.

ב)להגיד כי ישר פעלו וכי נפלא מעשה תקפו וגבורתו, ביתר שאת ויתר עז, על חזקת שליח עושה שליחותו. כי לא כבא בשכרו לבד ירים משה ידו וגבר ופעל למענהו, כי אם כאדם העושה בשלו נשא את נפשו והגדיל מעשהו. רק להשכיל להטיב עם מקבלי פרי שליחותו, התגבר כארי מראשית יגיעו ועד אחריתו, עד כי נשיר לו היום מזמור לתודה כי כאיש גבורתו, גם שי הובלנו לו למען דעת כי קשה עלינו פרידתו. כשם שאנו שלמנו לו תודות ועוד פינו ימלא תהלתו, כן חיובא רמיא גם על אוכלי פרי מעלליו לאמר ברוך לעומתו.

ולבבנו נכון ובטוח כי כאשר דרש דרש משה טובת שליחותו עד כה באמונה תמימה, כן טהר ידים יוסף אומץ למענה ואת כל אשר בכחו יעשה עוד לקבץ על יד עד בואו אל הקודש פנימה, ושבתו הביתה יבשר לנו חיש מהר, וגם חשבונו האחרון אז לפנינו יטהר. התם ומתמם עם תמימים, ישמרהו בכל דרכיו ויברכהו עוד כל הימים, ונגילה ונשמחה גם יחד עת יבנה בית עולמים. כברכת אוהבו הנאמן הבא על החתום בפקודת ובשם כל חברייא יקירייא אנשי צענטראל קאמיטע הנז׳ למעלה ראש.

עקיבא לעהרן.

אמשטרדם יום שנכפל בו כי טוב כ״ג מנחם אב שנת ״ומצדיקי הרבים ככוכבים״ לפ״ק.

חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב– הרה״ג רבי משה מלכא זצ״ל

ראב״ד לעדת המערבים בירושלים (תרנ״ג — תר״ס) 1/2

משליחות זו בנתה עדת הספרדים, בתי גבול אלמנה (ראה ספר אבני זכרון צד 60־12), מלבד נדבות והקדשות רבים לטובת הכוללות.

מטבעו היה רבי משה מלכא איש עדין הנפש, טוב ומטיב עם הבריות ומכבד כל אדם. מדת החסד היתה טבועה בלבו וכל ימיו עסק בגמילות חסדים, בפרנסת עניים, אלמנות ויתומים. באונו ובהונו טרח ויגע רבות כדי לסייע לכל קשי יום, לעזור ולהושיע במתת כסף נדבות לרוב לנחמם ולעודדם. מעולם לא השיב פני אדם ריקם, גם בעת אשר המזומנים לא היו מצויים בכיסו, הוא לוה כסף ומשכן את כלי ביתו כדי לחלצם מן המיצר, ולא אחת בממונו הוא, חתן יתומים והיה להם לאב.

כשם שהיה רבי משה מלכא, אהוב על הבריות, כן היה נערץ על ידי חכמי ירושלים ללא הבדל עדה. הם העריכו את פעילותו הענפה ואת מסירותו הגדולה למען עניי ירושלים ולמען בניניה. על אהדתו וקרבתו בעיני הראש״ל הגאון רבי אברהם אשכנזי זצ״ל, תעיד האגרת המובאת כאן כלשונה, שנשלחה אליו בהיותו שליח בארצות הגולה:

היום ח״י תמוז התרל״ד.

לקראת אור עיני חמדת לבבי הרב הכולל אור גולל, מר שד׳ר לן רצ׳ו משה שפיר, נופך ספיר, יחי שמו לעולם כיר״א.

אחר עתירת החיים והשלום, ספיר ויהלום, ואני תפילה לחיי׳ו כערוגת הבושם, אורך ימים ושנות, אם יוכל איש למנות וזרעו לברכה, מנייהו מלכי מנייהו אפרכי, ידו בצלחת, והיא כפורחת, ובא יבא ברנה על ארצנו ואל נחלת אבותינו ושוליו מלאים אבני שהם ואבני מלואים אכי״ר.

אותותי אלה למרס בדם אהבה כדי שלא יקרוש כי האל יתברך יודע אהבתי אותך וקשורה אהבתך תוך מורשי לבבי. לא כאשר דמית לשעבר או כי הכניסו בלבבך כי נסה לבי חלילה. הס כי לא להזכיר, ותמיד אני דורש שלומו וטובתו ומעתיר בעדך, שהאל יתברך יצליח בידך ויתנך לחן ולחסד בעיני כל רואיך ותחזור לחטו״ל תוככי ירושלם עיר האלהים סלה על התורה ועל העבודה כמאז ומקדם יושב לבטח. תמיד אני מזכיר את שמך הטוב עם כל חו״ר עיר הקדש המבקשים שו״ט באמת ובתמים, ונכון לבך בטוח כי תאריך ימים ושנים על הארץ הטובה בשלוה כי נעים נאוה. וכו״א כל אנשי ביתך העי׳׳א הם ב״ה ש״ל לא תחוש עליהם כלל. רק ורק אין דבר זולת שו״ט יסגה כאות המעתיר בעדך.

מצד הבן יקיר לי כי ביצחק יקרא ישל״א הנהו דשו״ט באהבה רבה וחיץ.והנה אנחנו מצפים לראות פניך הנעימים תוככי ירושלים ת״ו, ונגילה ונשמחה בך ובהצלחתך רכב, רחב. כי אזכרה ימים מקדם ביאת אורך בתוך ביתי, בפרט ביום הששי כהיום הזה נפשי אש להבה מתוך חבתך, כמה דברי תורה היו נאמרים על ידי שאלותיך שאלת חכם. יה״ר אל תחסר לעולם ואל תמוש מתוך ביתי כמו בן ואח. הכ״ד המעתיר בעד הצלחתך לצור עזי ומעזי.

הצעיר אברהם אשכנזי.

גם הגאון הראשון לציון רבי רפאל מאיר פאניזי׳ל זצ״ל, גילה אהדה ואהבה רבה כלפי רבי משה מלכא. הוא החשיב אותו כבן וכאח. בתארי□ מפליגים מזכיר אותו בהקדמת ספרו ״לב מרפא״ (ירושלים תרמ״ז), וכך כותב הראשיל הנז׳:

״ואשימה עיני אל זה הדור נפשי ורוחי דודי לי חמדת לבבי, בן ואח הוא לי,הרב המובהק, מאיר כברק, שמן תורק, נר המערבי כקש״ת כמוהר״ר משה מלכא יאיר נר״ו והיה אדירו כל ימי עולם, ידגו לרוב בקרב הארץ וצאצאיו כחול הים. על יובל החיים ישלח שרשיו בתפארת בנים ובני בנים נטעי נעמנים דשנים ורעננים. זכרה לו אלדי׳ם לטובה על כל החסד הטיב עמדי פעל עשה, וחלף משכורתו, חן וכבוד יתן ה׳ והיה לנצח מוצק עד לקץ הימין סלה ועד״.

במסירותו ובנאמנותו, בחינו וישרו, הצליח רבי משה מלכא זצ״ל להקים מוסדות חינוך וחסד לטובת קהלת הספרדים והמערבים בירושלים. הוא ייצג בכבוד את עניני עדת המערבים, והיה בין מייסדיה. ״המון תלאות אפפוהו מכל עברים בשאתו את משא כל העם הזה אשר יום יום אליו ידרושון ת׳יח עניים אומללים ואלמנות ויתומים אשר יבואו אליו לבקש עזרתו. הוא בטובו ובדבריו הרכים והנעימים יחבוש את פצעי לבבם ולא ישיבם ריקם כיד ה׳ הטובה עליו. אך למותר להגיד להאדם הגדול הזה ישרו, אחרי כי רבים וכן שלמים יעידון יגידון כי רבות פעל ועשה האיש המורם מעם הזה הרב מ׳׳ז יצ״ו באונו והונו…״ (שפת אמת לנכדו ר׳ יוסף בכור מלכא, ירושלים תרנ״ט).

טבעי היה הדבר, שעם פטירתו של הראב״ד לעדת המערבים רבי יששכר אצראף זצ״ל, בחודש אב תרנ״ב(1882), יתמנה למשרה זו רבי משה מלכא. משרה אשר היתה הולמת לאישיותו הרב־גונית ולמנהיגותו. מי כמוהו יודע היטיב כל רזי ה״מנהיגות׳׳, ומבין את רחשי לבס של צאן מרעיתו, ומי כמותו מצטיין בכל המידות הטובות שמנו חכמים, ולא בכדי זכה לתואר ״משה רעיא מהימנא״.

מעניין במיוחד נוסח כתב הרבנות שפרסם הגאון הראשון לציון החכם באשי רבי רפאל מאיר פאניזיל זצ״ל, לרגל מנויו של רבי משה מלכא. כתב המנוי מיוחד במינו, בתוכנו ובסגנונו ועל כן הובא כאן כלשונו.

סמיכה

הנתונה מאת הרה״ג הגדול סבא דמשפטים עט״ר ראשל׳׳צ כמוהר״ר רפאל מאיר פאניז׳יל זצוק״ל.

תעודה בישראל עומדת לעד לעולם.

אנא נפשאי ראש״ל הח״מ בהחלטתי הגמורה והשלמת דעתי בכל רצוני הפשוט הרימותי לראש על כל קהל עדת אחינו המערבים הי׳׳ו את כבוד ידי״ן גבר עוז עמיתי לתורה ולתעודה, איש חיל ורב פעלים הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא, רב גובריה ורב חיליה, וכתר ש״ט עולה, כקש״ת כמוהר״ר משה מלכא יאיר נר״ו והיה אדירו. ושמתיהו בכח המסור בידי מאת ממשלתנו הרמה למנהיג ומפקח ע״כ עניניה ולעשות סדרים בכל כלליה ופרטיה לפי כחו. מהיום הוא מוציא והוא מביא, הוא הראש, הוא המורה וכל הדבר הקשה יביאון אל משה.

והנני מגלה דעתי שאנכי בחרתי בו וצניף תפארה לראש עדת המערבים הי״ו צנפתיהו, נשאתיהו והשיבותיהו על כס רבנות ורק על פיו תשק כל העדה,

יען ידעתיהו והיטיב מאד צרפתיהו במצרף נאמן ומצאתיהו ראוי והגון לכל דבר שבקדושה; לבו רך ונעים, נפשו יפה וברה, יפה וטהורה פניו מוצקות חן, לשונו נופת צופים ושפחותיו אך ממתקים נוטפים. בקי ברוח הזמן, מוכשר ומומחה בהנהגת עדה וכל הליכותיה בחריצות נפלאה. נוח וסבלן במרה גדושה. אמנם אצמצם בשבחיו ואסתפק בתעודות חקרי לב אשר קדמוני ועד אחרון הרה״ג הגדול המפורסם ראש״ל כמהר״א אשכנזי זצוק״ל. ואת היותרת זאת חובתי לקרוא בקול בגזרת עירין ובמימר קדישין דא תהא למיקם ביד אורי וישעי נאמן בכל ביתי בן ואח הוא לי האיש משה שפיר, רעיא מהימנא. שפיו בכל עניני עדתו כפי, וגזרתו כגזרתי ממש אין נגרע. לו יאה המשרה, ולו נאה הכבוד. ואחריו אין לערער מעתה ועד עולם.

וכל הפונה מאחריו וישיא לבו להרהר אחר מדותיו, מארת אלהים רובצת עליו ועל זרעו אחריו. רעה ירדפהו ופגע ושואה יפגשהו והיה לדראון ולחרפת עולם, לשמצה ולקלסה לבוז ולקיקלון ע״ס כל הדורות.

אבל סמוך לבי שכל קהל עדתו צאן מרעיתו יתמכוהו כבוד וידעו להכירו ולהוקירו כאשר יאה לו, ומצדי אברכהו מעמק לבבי יגדל שמו לתהלה ותרומם תפארתו לנס עדתו.

כאות נפשו ואות נפש ידידו נצח, הנאמן באהבתו החותם בש״א לחדש חשון ש, התרנ״ג ליצירה והכל אמת ויציב שו״ב וקיים.

הצעיר רפאל מאיר פאניז׳יל ס״ט.

חכמי ורבני עדת המערבים, חתמו אף הם על כתב המינוי הנז׳ וזה לשונם:

זאת מאתנו הח״מ חו״ר בני מערבא ראינו מה שכתב אחורי תרעא מע׳ מורינו ורבינו הגדול עט׳׳ר הרה״ג מהר״ר מרפ״א ראש״ל נר״ו. וכיהודה ועוד לקרא הננו מקבלים עלינו ספיר גזרתו בלב שלם ונפש חפצה, כי לא נכחד כי לו נאה לשום המשרה הזאת על שכמו כי טובותיו וחסדיו והנהגתו עם עניי כוללנו עומדות נגד עינינו תמיד. יהא רעוא דלא יעדי מינן לעלם ותשרה ברכה במעשה ידיו כיר״א. וע״ד אמו״ץ ח״ש פעה״ק ירושת״ו בשי״א לחודש טבת התרנ״ג והשו״ב וקיים.

יהודה אלבו, חיים ן׳ ואליד, שמ״ח חרוש, לוי יפלח, שמעון אשריקי, יוסף ארוואץ, מסעוד חי בן שמעון, משה ך סמחון, יקותיאל חיים בן שמעון,

יחיא מלכא, מכלוף חזן, מרדכי אסבעוני, חיים סימאנה, האחים שלמה ושמעון עמיאל, שמואל בוחבוט.

כתב תעודה מאת הרב המובהק זקן ונשוא פנים כמהר״ר שלמה אוחיון ז״ל אחד מהרבנים הנכבדים שבק״ק המערבים הי׳׳ו.

הנה נא זקנתי ושבתי, וזה לי כשלשים שנה פעה״ק ירושת״ו ואני מעיד בעדות גמורה וברורה בלתי חנופה ובלתי פנייה מול שכינת עוזנו ולפני הר הזיתים מקום התחיה, שמע׳ הרב כמוהר״ר משה מלכא יצ״ו הוא שהעמיד כוללנו בשליחותיו הידועים ומפורסמים שעל ידו נבנו בתי כנסיות ובתי מחסה לעניים והוא קבע שליחות מערב החיצון כידוע, ומלבד זה הוא יושב מן בקר עד ערב לשום את משא העם הזה עליו מקטון ועד גדול. הוא המסדר המכתבים לבני שד״ר והוא מחפש חפוש מחפוש לקרב התועלת להת״ח ועניים, ואם אבוא לפרט כל טובותיו וחסדיו תכלה היריעה, גם לוקח כסף ברבית על חתימתו לחלק לענייו, והוא החותם הראשון בקהלתנו ובלעדו אין מי שראוי לחתום ראשון, וכל המערער על זה קנאה מדברת מתוך גרונו ונבוך הוא בארץ ומאבד חיי החכמים והעניים. ולכבוד ה׳ ותורתו ח״ש פעה״ק ירושת׳׳ו בח׳ חשון תרנ״ג ברב עז ושלום.

שלמה אוחיון.

שנות רבנותו של רבי משה מלכא, היו מן הזמנים הקשים בתולדות עדת המערבים. המחלוקות והויכוחים הרבים, פלגו את העדה והיו לשני מחנות. הענין הגיע עד כדי הטלת אשמות ברבי משה מלכא, שענייניה הכספיים של העדה לא מסודרים אצלו. רבי משה, דחה בכל תוקף את האשמות נגדו, ואף פרסם את המכתבים שכתבו לו גדולי הדור ופרנסי הקהילות, על יושרו ונאמנותו, ומסקנתם, שאין כאן אלא קנאה ושנאת חנם. נכדו רבי יוסף בכור מלכא. פרסם בשנת תרנ״ט(1889) חוברת בה הוא הגן על כבודו של מר זקנו. כמו כן פרסם תעודות ומכתבים המספרים בשבחיו של הרב. לחוברת הנז׳ קרא בשם ״שפת אמת״, וכך הוא כותב:

״זאת הפעם הראשונה אשר עליתי על במת הסופרים אחרי כי רך בשנים הנני יושב כל היום באהלה של תורה, ולא פללתי כי אאלץ להניח מידי את ספרי למודי ולצאת המערכה לבנות דיק ולשפוך סוללה, להגן על כל אשרי וטובי, נגד החצים וכל אבני קלע אשר יירו האויבים אשר סביב שתו עלי, באמרי להגן על כל אשרי וטובי כוונתי בזה על הרב מר זקני הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא כמוהר״ר משה מלכא שליט״א אשר גדלני ורבני ועל מבועי התורה נהלני. זה ימים אחדים יצאו בני בלי שם מקרב עדתנו בני מערבא וידיחו את בני ההמון, וילכו אחריהם כבהמה בבקעה לרבר תועה על הרב מר זקני יצ״ו למרות כל הטובות אשר פעל ועשה עם כוללות בני מערבא פעיה״ק ירושת׳׳ו מימי עלומיו וער עתה. אבן מקיר בתי המחסה וכל בניני הכוללות תזעק, וכפיס מעציהם יענה כי הוא עשה לנו את כל החיל הזה בהנהגתו הישרה ובאהבתו ובחמלתו הגדולה לעניינו, אשר כאב לבניו דאג להם להקל את רישם, ופעמים לא מעטות בצוק העתים לוה כסף רב בחתימת ידו לחלק ביניהם ולחלצם מן המצר… מה יענו זבובי מות אלה אשר יחשבו להבאיש את שמן המור, ולא ידעו בושת אזובי קיר אלה להתחרות את הארז אשר בלבנון… אתם כפויי הטובה אשר תחת הכיר טובה למטיבכם על כל הטוב והחסד אשר פעל ועשה עמכם, יצאתם לריב נגדו ולא תכירו את ערככם אשר כמוכם אין. ולולא חמלת הרב מ״ז יצ״ו על גורל העניים האובדים, כי אז העלים עיניו מכל עניני הכוללות והיו כלא היו…

שובו לכם בעוד מועד ולא תסבו במעשיכם בחרבן כוללות בני מערבא…

…ואם תחפצו לעשות לכם שם על פני חוצות לא זו הדרך, שפרו מעשיכם והיו בנים נאמנים לקהלתנו, שבתו מריב והאל ישפוט שלום לנו ולכל ישראל אחינו אמן.״.

על אף התערבותם של חכמי ירושלים ובראשם הראש״ל הגאון יש״א ברכה זצ״ל, המחלוקת לא שקטה. כמובן, שהפרסומים הרבים מעל דפי העתונות גרמו סבל רב לרבי משה. די למביט בפרסומים הרבים שהיו באותה עת בעיתון ״חבצלת״ שנת תרנ״ט, ולהתרשם מפרשה עגומה זאת אשר זעזעה בשעתה את הישוב.

עדינות נפשו, אשר נקעה ממחלוקת ריב ומדון, לא עמדה לו לרבי משה. במוצאי שבת קודש כ״ד לחודש מנ״א שנת התרנ״ט, לאחר ששב לביתו מתפילת ערבית והבדיל על היין אחזו השבץ ונתבקש לישיבה של מעלה.

הבשורה המרה הכתה בתדהמה את מעריציו. כאוהביו כך מתנגדיו הלכו חפויי ראש, ובשברון לב ביכו הכל את אבדן גדול העד״ה ורב העליליה.

חכמי המערב בירושלים-שלמה דיין-תשנ"ב– הרה״ג רבי משה מלכא זצ״ל

ראב״ד לעדת המערבים בירושלים (תרנ״ג — תר״ס) 2/2