זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו-הרב משה אסולין שמיר
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו (ויקרא יד, ב).
"אמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'זאת תהיה תורת המצורע' –
זאת תהיה תורתו של – מוציא שם רע" (ערכין טו ע"ב).
"לצד שחטאו הוא בשביל לשון הרע – לזה תהיה תורתו זאת,
להביא ציפורים המצפצפים דוגמתו"
(רבנו-אור-החיים-הק').
"מצרע" {שורש המילה} צ. ר. ע. = צר – עין.
צר לו בהצלחת הזולת, ולכן מדבר עליו רע.
מאת: הרב משה אסולין שמיר
פרשיות "תזריע מצורע" המחוברות לרוב, מתארות שמונה עשרה מצוות {7 ב"תזריע" ו-11 ב"מצורע"} הקשורות בטומאת האדם ודרכי טהרתו. החל מטומאת יולדת, דרך טומאת האדם ע"י צרעת בגופו, בבגדיו, בביתו, וכלה בטומאת קרי.
המצורע מחויב על פי התורה להתנהג כאבל היושב מחוץ למחנה ככתוב: "איש צרוע הוא טמא… בגדיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה (= פיו מכוסה), וטמא – טמא הוא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (תזריע יג, מד- מה). דיני האבלות הנ"ל נוהגים במצורע, ולא באישה מצורעת.
אמר רבי יהודה בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפורים לטהרתו (ויקרא יד, ד) אמר הקב"ה: הוא עושה מעשה פטיט, לפיכך אמרה תורה: יביא קורבן פטיט" {פטפוט}.
רש"י הק' מפרש: "לפי שהנגעים באים על לשון הרע – שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטים תמיד בצפצוף קול" (ערכין טז ע"ב).
המהרש"א על אתר מסביר, מדוע יש צורך בשתי ציפורים הרי שוחטים רק אחת, כאשר את השניה משחררים לאחר שטובלים אותה בדם של הציפור השחוטה, כשהוא מעורב במים חיים?
המרש"א משיב: מעבירים מסר אמוני וחינוכי לאור הכתוב: "מוות וחיים ביד לשון – ואוהביה יאכל פריה" (משלי יח, כא): הציפור השחוטה, מסמלת את המוות ביד הלשון, ואילו הציפור המשוחררת מסמלת את החיים ביד הלשון – לדבר דברי תורה ודברים טובים.
רבנו-אור-החיים-הק' שואל: "ובדרש דרשו מייתור הכתוב, זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע (תנחומא מצורע סימן ב). וצריך לדעת למה רמז הדבר במקום זה בזמן טהרה?"
כלומר, מדוע רמזה התורה במילה מצורע = מוציא שם רע, בפס' המדבר על טהרת המצורע – 'זאת תהיה תורת המצורע', ולא במקום המדבר על עצם החטא?
בתשובתו אומר רבנו: היות וחטאו בלשון הרע, לזה תהיה תורתו ורפואתו "להביא ציפורים המצפצפים דוגמתו".
מידה כנגד מידה. בדבר שחטא – יתקן כדוגמתו.
רבנו-אור-החיים-הק' שואל בראשית התשובה: דרך הריפוי של המצורע ע"פ התורה, נוגדת את דרך הריפוי הטבעית. הוא טוען שהצרעת "תתהווה מעפשות וזיהום הגוף, ותגבורת המרה {השחורה} אשר תתגבר באדם, ועושה רושם בבשרו. ודבר זה יסובבנו העיצבון וצרות הלב ושממון השכל. והרפואה הטבעית לזה – היא הרחקת העיצבון ועניינים המרחיבים לבו של אדם ומשמחים אותו" (רבנו אוה"ח הק' מצורע, יד, ב).
כלומר, מחלת הצרעת היא מחלת עור הנובעת מעצבות ודיכאון פנימיים, כך שהפתרון ההגיוני, אמור להתבצע בהרחבת דעתו של המצורע על ידי שמחה בתוך החברה. התורה לעומת זאת, מבודדת אותו כדברי רבנו אוה"ח הק': "בדד ישב, ובגדיו יהיו קרועים {פרומים}, וראשו יהיה פרוע. ודברים אלה הם כפי הטבע נגדיים לרפואת סיבת הנגע, ואדרבא יולידו הנגע מחדש".
רבנו-אור-החיים-הק' משיב על כך: התורה באה להראות לאדם המדבר לשון הרע, שברגע שיעשה תשובה ע"י התבודדות מחוץ למחנה, יוכל להתרפות על פי קביעתו של הכהן.
וכדברי קודשו: "אף על פי כן, על ידי שהרהר תשובה והתוודה חטאתו… וישוב מחטאתו ויטהר לשונו… בזה ידע ויוכיח הוכחה ברורה, שלא בא לו הנגע אלא לצד שדיבר לשון הרע, והוא אומרו: 'זאת תהיה תורת מוציא שם רע".
לאור דברי רבנו-אור-החיים-הק' הנ"ל, ופירושו של המלבי"ם, ניתן להסביר את הדרך בה ריפא אלישע הנביא את נעמן שר צבא ארם מצרעתו (ההפטרה לפ' תזריע, מלכים ב, ה). נעמן הגיע לנביא אלישע כדי להתרפא מצרעתו. הנביא לא מקבל אותו באופן אישי, אלא שולח אליו "מלאך לאמור: הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן, וישוב בשרך לך וטהר" (פס' י). נעמן קוצף על כך שלא יצא לקראתו, ולא כיבד אותו בהתאם למעמדו כשר צבא, וכן על הפתרון המוזר – רחיצה בנהר, במקום תפילה: "בשם ה' אלוקיו, והניף ידו אל המקום ואסף המצורע" (פס' יא).
המלבי"ם מבאר שאלישע רצה לקדש שם שמים ולהעביר מסר אמוני שהריפוי מהצרעת, יפעל בעקבות דברי הנביא אותם קיבל מהשמים, ולא בגלל הצד הטכני של הריפוי. הוא גם לא פגש אותו, שלא יחשוב שכישף אותו.
עבדי נעמן אכן קלטו את המסר, ולכן אמרו לו: "אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך הלא תעשה, ואף כי אמר אליך רחץ וטהר" (פס' יג). הם מדגישים שעצם האמירה של הנביא היא זו שתרפא.
לאחר שטבל בירדן והתרפא, נעמן אמר: "הנה נא ידעתי כי אין אלוקים בכל הארץ – כי אם בישראל" (פס' טו), ובכך זכה אלישע הנביא לקדש שם ה' גם בקרב הגויים.
גם בפרשתנו, רבנו אוה"ח הק' מדגיש: "ודברים אלה {דרך הריפוי}, הם כפי הטבע נגדיים לרפואת סיבת הנגע, ואדרבא יולידו הנגע מחדש", ורק תיקון הקלקול של לשון הרע, הוא זה שיביא לריפוי.
כנ"ל אצל הנביא אלישע: כדרך לריפוי, הוא מציע לנעמן לטבול בנהר, דבר שלכאורה מעצים את המחלה.
הנביא אלישע רצה להעביר לו מסר אמוני: הריפוי מהמחלה, בזכות ביצוע דברי הנביא כלשונם.
מהאמור לעיל יוצא: לצרעת ישנם כללים רוחניים השונים מכל מחלה. הקב"ה נותן כוח בידי הכהן לטמא או לטהר את הנגע. כמו כן דרך הריפוי מנוגדת למחלה כדברי רבנו אוה"ח הק' לגבי המצורע הנדרש להתבודד, דבר הגורם לעצב, והתגברות המחלה. כמו כן, תיקון חטא לשון הרע, הוא הגורם לריפוי.
רבנו אלשיך הק' אומר: "כי בראות כי טמא הוא, יסגירנו הכהן. למען ייתן אל לבו ואמר: אין זה כי אם רוע לב אשר הרעותי ותייסרני רעתי, כי שמו אותי בבור למזכיר עוון, תחת היותי משלח מדנים בין אחים, בהתערב דעתי עם בני אדם בשוט לשון הרע. ותיחבא עתה למען תקן את אשר עוותה במקום שאין שם אנשים. ותיאנק דום תחת היותה מדברת גדולות. ועל פי הדברים האלה – יכוון לבו יקשיב אזנו – וישוב אל ה' וירחמהו" (אלשיך, מצרע יד, א).
הפירושים הנ"ל מתבססים על דברי הגמרא (בערכין טז ע"א-ע"ב). "בעא מיניה רבי שמואל בר נדב מרבי חנינא, ואמרי לה רבי שמואל בר נדב חתניה דרבי חנינא מרבי חנינא, ואמרי לה מרבי יהושע בן לוי: מה נשתנה מצורע שאמרה תורה (ויקרא יג) "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" – הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו. לפיכך אמרה תורה: 'בדד ישב' וגו'.
רבנו הרמב"ן מעלה רעיון נפלא האומר שנושא נגעי הצרעת "איננו בטבע כלל… אבל בהיות ישראל שלמים לה' – יהיה רוח ה' עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב. וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון – יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי ה' סר מעליו. ולכך אמר הכתוב (ויקרא יד, לד) 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם' כי היא מכת השם, בבית ההוא".
באיגרת הרמב"ן נאמר כלל חשוב: "וחשוב הדיבור – קודם שתוציאנו מפיך".
רבנו יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" (מאמר שני) אומר:
"אמר החבר: העדה אשר השכינה בתוכה –
צופה {השכינה} מעשיה, וגומלתה שכר ועונש לרגעים".
כלומר, היות והשכינה שורה בתוך עם ישראל, העונש לחוטאים הוא מיידי.
תופעה דומה היית אצל בני ישראל במדבר,
אותם העניש הקב"ה מיד, אחרי כל חטא.
"זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו…
ורחץ את בשרו במים וטהר" (ויקרא יד, א –ט).
דרכי טהרת המצורע,
רומזות למשיח בן יוסף ומשיח בן דוד (רבנו-אוה"ח-הק').
רבנו-אור-החיים-הק'
מקשר בין לשון הרע כגורם לצרעת,
לבין הגלות הארוכה בה אנחנו שרויים,
ובין דרכי הטהרה – ותהליך הגאולה.
וכך דברי קדשו:
"ובדרך רמז תרמוז הפרשה על גלות ישראל,
על דרך אומרם בספר הזוהר (זוהר פנחס רלב ע"ב): כי אומות העולם לישראל,
הם בחינת הצרעת וישלטו בהם…
'ואחר יבוא אל המחנה' – זה מחנה שכינה.
ירושלים היורדת בנויה מלמעלה" (רבנו אוה"ח הק' ויקרא יד ט).
רבנו-אור-החיים-הק' אומר שגאולת מצרים הייתה: "לצד שלא היה בהם בעלי לשון הרע", והוא מביא דוגמא מכך שבנ"י החזיקו ברכוש המצרי במשך שנה – כל זמן המכות, ואף אחד לא הלשין על חברו למצרים. את זאת הוא לומד מהפס': "ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב וכו'" (שמות ג כב).
בהמשך אומר רבנו: "אין לך דבר שמרחיק האדם מן קונו – כלשון הרע".
הזוהר הק' (מצורע נג ע"א) אומר {תרגום): על כל העוונות שבעולם, הקב"ה מכפר ע"י תשובה, פרט ללשון הרע – כאשר מספרים דברי גנאי על אדם אחר, גם כשהם אמת, או מוציא שם רע – סיפורי שקרים על אדם אחר, כדברי הגמרא (ערכין טו ע"ב) על הכתוב: "זאת תהיה תורת המצורע – זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע".
רבי חייא אומר שם: המוציא לשון הרע – נטמאים איבריו, וראוי להיות מצורע, היות ודבריו מקטרגים עליו בשמים.
הזוהר הק' (תזריע מו ע"א) אומר: כאשר האדם מדבר לשון הרע – "כדין נשמתא קדישא אתעברת מניה – ואסתלקת" – הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו.
הרמב"ם פוסק להלכה:
"שלוש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים, גילוי עריות, ושפיכות דמים – ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים: כל המספר בלשון הרע – כאילו כופר בעיקר" (הלכות דעות פ"ז ה"ג).
מהלך הטהרה והגאולה – לאור משנתו של רבנו אור החיים הק':
"וכבס המטהר… ואחר יבוא אל המחנה" –
כשעם ישראל יטהר מלשון הרע ויעסוק בתורת אלוקים חיים,
נזכה כולנו להארת משיח בן דוד, וניגאל גאולה שלמה מתוך רחמים.
א. "זאת תהיה תורת המצורע" – הכוונה לבנ"י שהצטרעו בגלל לשון הרע שגרם לשנאת חינם, ועקב כך הוגלו, כפי שקרה בבית שני. גם הגלות הראשונה למצרים החלה, כאשר יוסף הוציא את דיבת רעת אחיו בפני אביו, דבר שהוביל לשנאתו ומכירתו למצרים.
ב. "ביום טהרתו" – "שיטהר לשונו ודרכיו". אחרי שהמצורע שב בתשובה.
ג. "והובא אל הכהן" – "כי ה' ברוך הוא יתכנה בשם כהן, כאמור בספר הזהר (תזריע מט ע"ב): 'והובא אל הכהן – דא הוא קודשא בריך הוא". ואמר 'והובא', לצד שנתרחק, עכשיו יתקרב… ואמר 'והובא', פירוש, מעצמו יתקרב, כי מעשיו יקרבוהו, ויקרא קרוב, דכתיב: 'בורא ניב שפתיים. שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' – ורפאתיו" (ישעיה נז, יט). מתחיל ב'רחוק' ומסיים ב'קרוב', כדי לרמוז על תנועת התשובה של הרחוקים באחרית הימים כפי שעינינו רואות כיום. עליהם נאמר: "מקום שבעלי תשובה עומדים – אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו" (ברכות לד ע"ב).
ד. "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה" – "והוא אומרו 'ויצא הכהן אל מחוץ למחנה', שהוא חוץ למחנה שכינתו, לחוצה לארץ מקום טמא – ששם בעוונותינו הם גולים בני ישראל, וראה והנה נרפא הנגע שבעדו בא הצרעת – שחזרו בתשובה ונטהרו". הקב"ה יוצא מחוץ לשכינה, לוודא שנרפא נגע הצרעת מעם ישראל.
ה. "וצוה הכהן ולקח למטהר שתי ציפורים חיות טהורות, ועץ ארז, ושני תולעת ואזוב" – שתי הציפורים מסמלות את "שני משיחים… משיח בן אפרים, ומשיח בן דוד. ובתחילה יתגלה משיח בן אפרים וימות, ואחר כך יגלה משיח בן דוד. וכנגד ב' אלו אמר 'ולקח למטהר ב' ציפורי חיות טהורות. כל אלו הכינויים הם מעלות הקדושה כידוע ליודעי דעת.
"ועץ ארז ושני תולעת ואזוב" – "רמז לזכות ג' אבות. עץ ארז הוא אברהם שהוא האדם הגדול בענקים. 'שני תולעת' – יעקב, על דרך אומרו 'אל תראי תולעת יעקב' (ישעיה מא יד). 'ואזוב' הוא יצחק שהוא בחינת הגבורה. שצריך צירוף זכות שלושתם"
ו. "וציוה הכהן ושחט את הציפור האחת… על מים חיים…" – "ואמר 'ושחט' – כאן רמז להריגת משיח בן אפרים במאמרו יתברך. 'אל כלי חרס על מים חיים' – פירוש, בשביל כפרת העם פדיון נפשם. וכינה אותם 'כלי חרס', על דרך 'וייצר ה' את האדם עפר מן האדמה' (בר' ב ז), שהוא כלי חרס. והכוונה בזה לצד שנשארו ככלי חרס שעומד לשבירה – לצד גרעון התורה המתייחסת למים חיים – שאין בישראל תורה. על זה תשחט הציפור האחת. גם באמצעות דבר זה, ילבש ה' בגדי נקם הפך מידותיו הרחמים, ויעשה כלה לגויים המריעים. וממוצא דבר אתה יודע שאם יהיה בהם תורה – לא ימות הצדיק" {משיח בן יוסף}, כדברי האר"י הק' שציווה לכוון בתפילת ח"י בברכת "וכיסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין" על משיח בן יוסף שלא ימות.
ז. "וכבס המטהר… ואחר יבוא אל המחנה" –
כשעם ישראל יטהר עצמו מלשון הרע ויעסוק בתורת אלוקים חיים, נזכה כולנו להארת משיח בן דוד, וניגאל גאולה שלמה מתוך רחמים.
"אמר הקב"ה: אם רצונכם להימלט מהגיהינום,
הרחיקו עצמכם מלשון הרע,
ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא" (מדרש תנחומא מצורע).
מרן "החפץ חיים" – רבנו ישראל מאיר הכהן מראדין מונה שלושים ואחת מצוות עשה ולא תעשה הקשורות בלשון הרע, והמדבר או השומע לשון הרע, עלול להיכשל בהם. לכן, על האיש המתרחק מלדבר ומלשמוע לשון הרע יאמר:
"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה" (תהילים לד, יג-יד).
הפרק הראשון בספר "נצור לשונך – מדריך להלכות לשון הרע", מפרט את שלושים ואחת העבירות הנ"ל.
"החפץ חיים" כתב ספרים רבים ובניהם "המשנה ברורה" – ביאור רב היקף בן שישה חלקים על חלק "אורח חיים" ב"שולחן ערוך", בו עמל עשרים ושמונה שנים, ספר שהתקבל על כלל עם ישראל. הוא כתב עוד ספרים כמו "אהבת חסד" על מצוות הצדקה וגמילות חסדים. "ליקוטי הלכות" על דיני בית המקדש ללומדים את סדר "קדשים". "מחנה ישראל" לחיילי ישראל באירופה בו הדריך אותם איך לקיים את מצוות התורה בצבא הגויים. "קונטרס מידות ומשקלות" על עניני מסחר.
בכל זאת, הספר שהפך לשם הנרדף שלו הוא: "חפץ חיים". ספר אותו כתב על דיני השמירה מלשון הרע ע"פ הפ' "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה".
זהו ספר בו ראוי ללמוד, ובעיקר ליישם את תוכנו, ובפרט בימינו בעידן התקשורת, בה ניתן בקליק לפרסם לשון הרע
כמו כן, מן הראוי שמגידי שיעורים יקבעו שיעורים מתוך הספר, ובפרט כיום שישנם ספרים המבוססים על הספר "חפץ חיים" כמו "נצור לשונך – מדריך להלכות לשון הרע", וכן הספר: "חפץ חיים – השיעור היומי".
מבט קצר לשני הפס' הנ"ל "מי האיש החפץ חיים… נצור לשונך מרע וכו'", מוביל אותנו למדרש המספר על המעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר: "מאן בעי למיזבן סם חיים {מי רוצה לקנות סם חיים?} אודקין עלה {נדחקו עליו הבריות כדי לקנות ממנו}.
רבי ינאי הווה יתיב ופשט בתוך קלוניה {ישב ולמד תורה בטרקלינו}, אמר ליה, תא הכא וזבין לי {בוא לכאן ומכור לי}. אמר ליה לאו את צריך ליה ולא דכוותך {אמר לו, אתה והדומים לך לא זקוקים לזה}. אטרח עליה {הפציר בו רבי ינאי שימכור לו}. סליק לגביה {עלה אליו} והוציא תהילים, והראה לו את הפס':
"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".
אמר רבי ינאי, כל ימי הייתי קורא המקרא הזה, ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל והודיעני.
נשאלת השאלה, מה התחדש לרבי ינאי בפשט הפס', בעקבות אותו רוכל שהכריז שהוא מוכר סם חיים?
עד עכשיו, רבי ינאי הבין שהנגעים באים על האדם כעונש על שדיבר לשון הרע, לכן חייבה אותו התורה לשבת בדד, כדי לעשות חשבון נפש, ולשוב בתשובה.
כעת, רבי ינאי מבין שיש כאן מסר חינוכי: המדבר לשון הרע גורם לסכסוכים בין בני אדם, וגם משניא את עצמו עליהם, היות ולבסוף, הם יגלו מי דיבר עליהם סרה בפני אחרים, דבר הנובע מתוך צרות עין, קנאה ותחרות.
ע"י הרחקתו מהחברה, הוא יפנים שיש צורך בשמירה על כבודו של כל אחד ואחד, לכן הוא לא ידבר לשון הרע על איש, דבר שיגרום לו ל"סם חיים" בחייו האישיים בעולם הזה ובעולם הבא, היות ובכך שלא ידבר לשון הרע על אחרים, הוא לא יגרום לסכסוכים מיותרים בין בני אדם, ואיש לא ישנא אותו.
כעת ניתן להבין את דברי המדרש שהוזכרו בכותרת: "אמר הקב"ה: אם רצונכם להימלט מהגיהינום,
הרחיקו עצמכם מלשון הרע, ואתם זוכים בעולם הזה ובעולם הבא" (מדרש תנחומא מצורע).
לאור ההסבר הנ"ל, ניתן להסביר את הפס' כך:
אתה חפץ בחיים טובים בעולם הזה ובעולם הבא – תנצור לשונך מלשון הרע.
מסופר על אדם אחד שנקף אותו ליבו, לאחר שהפיץ לשון הרע על אדם אחר. הוא החליט להתייעץ עם רבו על הדרך הטובה ביותר בה יוכל לתקן את מעשהו הרע. לפני שנכנס לרב, הוא קיבל על עצמו לבצע את אשר יורהו רבו.
לאחר שהרב האזין לדבריו, הוא ציווה אותו: "לך לשוק וקנה לך שק מלא זרעים. אחרי זה, קח את השק לשדה גדול ופזר את כל הגרגרים ברוח הנושבת. עשה כדברי, וחזור אלי בעוד יומיים, בכדי שנוכל להתקדם לשלב הבא".
האיש מילא אחר הוראותיו של הרב, וחזר אליו כעבור יומיים, בכדי לשמוע מה עוד עליו לעשות. "כעת", אמר לו הרב, "חזור אל אותו השדה הפתוח, ואסוף בחזרה את כל הזרעים שפיזרת שם".
האיש שלנו נדהם מההצעה החדשה של הרב, ושאל: "הגרגירים התפזרו על פני שטח גדול ורחב ידיים! לא אצליח לעולם למצוא את כל הגרגרים שפיזרתי. אני גם בטוח שחלק מהם כבר הצמיחו שורשים באדמה!".
"בדיוק!" הסביר לו הרב. "כעת אני רואה, שהפנמת את אשר עוללת. כאשר אנו מפיצים לשון הרע על אדם אחר, אנחנו גורמים לו הרס אדיר שלא נוכל לתקן לעולם. בעצם, זהו השלב הראשון של החזרה בתשובה: הכרה בחטא.
הרמב"ם קבע כלל שאותו כדאי לזכור תמיד לפני שמדברים על אחרים:
כל דבר שאם יתפרסם יגרום לחברו היזק בגופו, או בממונו, או להצר לו, או להפחידו,
הרי זה לשון הרע.
הסביבה כיום, מרושתת באמצעי תקשורת רבים ורעים, הנגועים בלשון הרע,
שומר נפשו – ירחק מהם.
"אור זרוע לצדיק"
לרבנו האר"י הק' ורבנו אברהם הלוי ברוכים ע"ה מצפת,
בנושא הציפייה לגאולה – ושכרה.
המקובל רבי מאיר פאפריש הכהן ע"ה {1624 – 1662}, סיפר על הצדיק האלוקי רבי אברהם הלוי ברוכים ע"ה מצפת, שנהג לעשות תיקון חצות ברחובה של עיר המקובלים צפת, תוך בכי תמרורים על גלות השכינה.
רבנו האר"י הק' העיד על רבי אברהם הלוי שהוא גלגול של ירמיה הנביא שהיה עד לחורבן בית המקדש, ונהג לקונן עליו כמסופר בילקוט ירמיה (סימן טו), ולכן גם רבי אברהם מקונן על החורבן מרה, ומתחנן לבורא עולם שישיב עטרה ליושנה, ויקים את ביתו במלוא הדרו ותפארתו בהר ה' – הלא הוא הר המוריה, אליו עינינו נשואות.
רבנו האר"י הק' אמר לרבי אברהם הלוי: "הנה עתה שלמו ימיך, ולא נותר לך עוד לחיות. אם תעשה תקנה שאני אלמדך, תחיה עוד עשרים ושתיים שנים. תקנתך היא: תיסע לירושלים, ושם תתפלל ותפיל תחינתך ליד הכותל המערבי, עד שתראה את השכינה.
רבנו אברהם הלך לביתו והסתגר במשך שלושה ימים כשהוא שרוי בתענית, ומבקש מהקב"ה שיזכה אותו לראות את השכינה, ויאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים כדברי רבנו האר"י הק'.
בהגיעו לירושלים תובב"א, שם את פעמיו לעבר הכותל המערבי שריד בית קודשנו, ועמד לתפילה ותחינה על גלות השכינה. לעיניו המשתאות, הוא ראה על גבי הכותל דמות אישה לבושת שחורים מכף רגל ועד ראש. מרוב פחד, הוא החל לזעוק ולבכות ואמר: "אוי לי שראיתיך בכך! אהה על נפשי! והיה מאריך בתפילותיו עד שהתעלף.
לאחר שנרדם, הוא ראה בחלומו את השכינה לבושה בבגדים נאים, ומבשרת לו: "התנחם בני אברהם, כי יש תקוה לאחריתך, וישובו הבנים לגבולם, כי אשיב את שבותם וריחמתים", כדברי ה' לרחל: "… ושבו בנים לגבולם".
בשובו לצפת, הוא שם פעמיו לרבנו האר"י הק' שגילה לו, שאכן מה שראה בחלומו בכותל, זו הייתה שכינת עוזנו, ותפילתו התקבלה, כך שיזכה להאריך ימים לעוד עשרים ושתיים שנים, כפי שאכן קרה.
בילקוט ירמיה סימן ט"ו נאמר, שירמיה הנביא ראה אישה לובשת שחורים שאמרה: אני אימא ציון וכו'.
הסיפור הנ"ל מופיע גם ב"שם הגדולים" לרבנו החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי, כך שהמעשה שריר וקיים.
רבנו אור החיים הק' חיבר תפילה מיוחדת על גלות השכינה והציפייה לגאולה,
ועל הצורך להתחנן בפני הקב"ה, על זירוז הגאולה:
"יהי רצון מלפניך אבינו מלכנו ידידות אור נפשנו רוחנו ונשמתנו.
למען בריתך אשר כרת לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם מלפניך.
זכור אהבתנו וחיבתנו, והשב שכינתך לבית קדשנו, ותחזור להשתעשע בנו כימי קדם.
כי קשה פרידתך ממנו, כפרידת נפשנו מרוחנו.
המו עינינו וכלתה נפשנו אל גאולת שכינתך.
מתחננים ובוכים לפניך ה' אב הרחמן על גלות השכינה.
הושיעה ה' שכינתך, ודבק נפשנו באהבתך הנעימה והעריבה על נפשנו, רוחנו ונשמתנו,
וייעול מלכנו בהיכלה, אמן, כן יהי רצון".
שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר.
לע"נ הצדיקים: אמו"ר הרה"צ יוסף בר עליה ע"ה. סבא קדישא הרב אברהם בן אסתר ע"ה.
המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. רבי משה אסולין ע"ה – האבא של אימא עליה ע"ה. רבי חיים מלכא בן רחל ע"ה.
רבי שלמה שושן ע"ה. רבי משה שושן ע"ה. צדיקי "איית כלילא" ע"ה ליד תינג'יר.
צדיקי איית שמעון ע"ה ליד אספאלו. רבי משה בלישע בן רחל ע"ה.
א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. עליה בת מרים ע"ה. חניני בת עליה ע"ה. חניני בת מרים ע"ה.
יוסף אבינעים ע"ה. ישראל בן חניני ע"ה. רבי חיים אסולין בן מרים, שלמה ורחמה בת חנה טמסות ע"ה.
בתיה בת קנדוב ע"ה. יששכר בן נזי ע"ה. דוד הכהן בן לאה ע"ה. יגאל בן מיכל ע"ה
לעבודת ה' טהורה וזכה, ברכה והצלחה, רפואה שלמה ונהורא מעליא –
לאילנה בת בתיה תחי' ומשה בן זוהרה נ"י,
וכן לקרן, ענבל, לירז חנה וב"ב, ואחיו ואחיותיו וב"ב.
להצלחת הספר החדש "להתהלך באור הגאולה" ההולך וקורם עור וגידים,
כפי שהצליח ספרי הקודם: "להתהלך באור החיים".
להצלחה בלימוד תורה, ויראת ה' טהורה וזכה –
ליונתן, בניה ויהודה דוד – בני קרן תחי', לאורי ואיתמר – בני עינבל תחי'.
לנחמן, יוסף חיים ושמואל – בני לירז חנה תחי'.
להצלחה בלימודים ויראת ה' טהורה – לאוריה ורוני בנות קרן. לשוהם בת ענבל.
למרים, אודל ואסתר בנות לירז חנה.
Dora Coriat-Je me souviens-Extraits d’un manuscript-Brit 27-Redacteur Asher knafo
Stella Duran- Corcos
LES ENFANTS DE STELLA DURAN
Winnie qui a eu un début de vie très brillant mais triste puisqu’elle était Dame de Compagnie, chez des Lords, des Vice- Roi des Indes etc. ce qui lui a valu une vie splendide. Devenant plus âgée elle, est venue habiter à Casa chez sa mère et a été très malheureuse, Elle, si indépendante, de se retrouver avec une mère si autoritaire et maniaque! Elle était laide mais grande, fine, distinguée et très instruite.
Florence. Elle était très agréable lorsqu’elle était jeune et a fini sa vie en Israël.
Viva a épousé un Montefiore, gouverneur des Indes? Une vie de rêve tant que son mari a vécu. Elle a eu plusieurs enfants. J’en ai connu quelques uns. Je me souviens d’elle au Mamounia, faisant une scène au serveur parce que le thé n’était pas se convenance. Moi, toute étonnée, ne sachant pas encore qu’une femme riche, gâtée, habituée à à commander à être dans les grands hôtels et payant, a le droit d’exiger d’être bien servie! Elle était la plus belle, fine, très grande de taille, comme ses sœurs, très distinguée et racée.
Berty: c’était le préféré de sa mère, toujours habillé comme un sauvage. Il a épousé une marocaine, au grand désespoir de sa famille mais n’en faisait jamais qu’à sa tête.
Monty, le héros de la famille, qui a fait le deux guerres et a fini « Wing- Commander » à la R.A.F .11 était très beau. Nous en avions toutes le béguin. Il a épousé une fille de Lord Sassoon immensément riche, ils ont mené la belle vie et se sont retirés à Agadir. Elle passait ses journées à jouer au bridge, ce qui n’amusait pas du tout Monty qui devait s’occuper de tout. Les deux sont morts à Agadir.
Ruby: grande et belle femme qui a épousé Salomon Afriat et qui se morfondait tellement à Mogador qu’elle ne quittait presque jamais son lit .Une très grande et très forte femme, belle et distinguée comme les autres sœurs. Elle a eu mes petites cousines Afriat, car Papa était cousin germain de Mosé Corcos, père de Ruby etc…
LES AFRIAT
Doris, Vivianne, Nora, Joyce, Georgette, Margerie, Stella Sept filles et pas de garçon! Toutes avec beaucoup d’allure et très sympathiques. Je les aime beaucoup. Il n’y a que Margerie, Stella, Georgette et la dernière qui se sont mariées. Margerie avec Jo Taourel. Ici j’ouvre une parenthèse amusante: Jo était très amusant. A une certaine époque, une mogadorienne, Annie Lévy qui devait avoir au moins quarante cinq ans, rencontre un américain de Nouaceur qui en tombe follement amoureux. Il décide de l’épouser, mais comme les Lévy étaient très pratiquants, ils exigent que se pauvre type devienne juif .Par conséquent circoncis, vers la quarantaine ou plus! Grand mariage et Taourel, le pitre, qui fait semblant de chercher quelque chose dans toute la salle et de nous dire « où donc est la robe de baptême de Monsieur? Quel oubli désastreux » et nous d’étouffer nos fou rires. Stella a épousé un Rosilio. Georgette a épousé David Corcos. Elle travaille dans une ambassade à Jérusalem. David s’occupe «de l’histoire des juifs marocains réfugiés en Israël. C’est un garçon très instruit..
Les Rosilio sont au Canada et ont des enfants mariés. Doris et Vivianne sont au Maroc. Joyce est professeur de français à Washington, Nora, très calée en droit est à Madrid, à la R.C.A où elle a un poste très important.
Mogador
Quelques souvenirs de Mogador en vrac: à une des sorties de la ville, il y a un très vieux cimetière israélite, désaffecté depuis quelques 90 ans maintenant. Il descend en pente vers la mer, on y a une vue splendide. Un vrai cimetière marin. On se demande comment les tombes restent accrochées sur la pente. Il est très émouvant, avec ses vieilles pierres usées et branlantes. C’est là que Grand-mère est enterrée. A sa mort, le cimetière était ouvert à tous les vents, aucune muraille ne l'entourait, ouvert aussi aux profanations des musulmans. Grand père, à la mort de sa femme a fait le serment de clôturer le cimetière, de vivre autant qu’il le fallait dans ce but et de rejoindre sa femme aussitôt sa tâche terminée et c’est qui est arrivé! Maman et moi sommes allées voir ce cimetière mais sans Papa ce qui fait que nous n'avons pas pu retrouver les tombes des grands-parents.
Je ne vous ai pas parlé des rues de Mogador dont plusieurs pavées de galets de mer ; quel charme elles avaient à nos yeux. Celle qui menait de chez nous à la maison d’Auntie Clara sonnait creux. Chaque fois que nous y passions, nous tapions des pieds, le bruit de creux se répercutait jusqu’au fond de la ruelle, longue et étroite, les remparts étant très hauts, faisant caisse de résonance. Sur la place, et vu de nos fenêtres, il y avait la tour de l’horloge qui sonnait et dont le carillon nous prouvait notre présence à Mogador. Cela faisait partie de nos séjours là-bas.
Haim Attias
Je n’ai pas parlé non plus de Haim Attias, le doux innocent de Mogador (il l’était devenu par chagrin car dans sa jeunesse il était très intelligent). Il avait de beaux yeux bleus, très vifs et doux en même temps, des cheveux blancs, toujours tiré à quatre épingles dans des costumes anglais clairs (reste des splendeurs passées), un panama coquettement perché sur la tête ; il se promenait, la poche pleine de ces brillants qui forment les pendeloques des lustres. Il en avait aussi des rouges et des vertes. Il nous les montrait en disant que c’était ses bijoux. Et dire qu’il avait même possédé un yacht dans le passé. Pauvre Mogador, pauvres mogadoriens! Tous nés millionnaires et morts presque sur la paille.
David Corcos
Ce que David Corcos m’avait expliqué lors de son passage à Dakar, est très juste. (David Corcos le mari de Georgette Afriat) est très féru en hébreu. Il a beaucoup de vieux livres, a beaucoup lu et a beaucoup retenu. Dix jours avant mon départ de Dakar, il est venu à l’ambassade, et nous ne nous sommes plus quittés jusqu’à mon départ. C’est lui qui, après mon départ, a raconté au Kaiser (ambassadeur des Etats- Unis à Dakar) au cours d’un déjeuner, tout ce qu’avait été Papa et sa famille. Ce qui m’a valu une lettre d’Hannah (épouse de l’ambassadeur) me disant pourquoi nous avez-vous caché tout ce que votre père était, ce à quoi j’ai répondu que je n’avais pas l’habitude de nous raconter de but en blanc, que l’occasion ne s’était jamais présentée. Pour David, ceux qui croient en des forces pensées, la vérité en est prouvée par toutes les fins tragiques des familles et même de la ville de Mogador. Les Elmaleh, et les Coriat, comme toutes les familles moyenâgeuses et puissantes finissaient par se disputer, se haïr et se combattaien par clan. D’après David qui l’a lu, la préface des livres qu’a écrits grand père Isaac Coriat, s’adressent à sa femme, non seulement en témoignage d’amour mais en tant que dernière représentante des Coriat! David est persuadé que mon grand père était clairvoyant et savait qu’il ne resterait plus de Coriat (hommes) israélite.
Dora Coriat-Je me souviens-Extraits d’un manuscript-Brit 27-Redacteur Asher knafo
Page 22