מורשת יהדות מרוקו

פרק תשיעי הקצידה

הערת המחבר:בפרק זה אני נעזר בספר ״פרקים במוסיקה של יהודי מרוקו״ מאת אברהם אמזלג ומאמר מ״פעמים״ 19 של אותו מחבר ״הקצידה ב״שיר ידידות״.

הקצידה היא חלק בלתי נפרד מערב ״שירת הבקשות״. מאז שצורפה לקובץ ״שיר ידידות״ היא מהווה מעין שיא בסיומו של ערב ״שירת הבקשות״, היא מגוונת את המעמד ונותנת לו מימד נוסף ושונה.

מהי הקצידה? מהם בטוייה החילוניים אצל הערבים? ומהם מאפייניה אצל היהודים?

בעניין הקצידה אפרט בהמשך פרק זה.

הקצידה ־ היבטים כלליים

הקצידה הינה סיפור מושר המשמש, יהודים וערבים כאחד, באירועים שונים, משמחים, טראגיים או בסתם אירועים והזדמנויות. לסגנון הקצידה במרוקו היה מעמד נכבד, והיא שימשה אמצעי ביטוי לצרכים דתיים וחילוניים כאחד; היא אפשרה למחבריה להציג את דעתם ולהביע את דבריהם ואת רגשותיהם.

מקור השם ״קצידה״: השם ״קצידה״ הוא מלשון ״קצא״ ־ סיפור. המקור הוא ברברי ובמקור היא מושרת בצורה אמנותית בערבית. מאוחר יותר היא נכתבה גם בעברית.

מבנה הקצידה : לקצידה יש מבנה צורני מיוחד. זהו סיפור מושר הכולל בתים בני 5־4 שורות, חריזה עשירה ומורכבת, טורים של צלע אחת או שתיים ופזמון חוזר. הקצידה בולטת באורכה. הבית האחרון מסכם את הקצידה ולעתים הוא נושא את שם מחברה, בבית האחרון יש מהירות והאצה של הלחן וזהו התצריף מהמוסיקה האנדלוסית.

סוגי הקצידרת:

״מקצור אזנאח״ (=שבור כנפיים) ־ קצידת אהבה הפותחת בדרך כלל במילים ״והווא יא וודי״ (ובכן ידידי).

״משלוק״ ( = שרוט, פשוט עור) ־ קצידה סאטירית.

סאטירה ־ זוהי יצירה ספרותית המתארת את הפגמים שבמציאות בצורה לגלגנית־ עוקצנית.

״סוסי״ ־ מאזור הסוס שבדרום מרוקו(אגדיר, אינזגאן, תרודנט).

״משרגי״ (=מזרחי״) ־ קצידה בעלת כתות דתיות.

״בורג׳ל״ ( = בעל הרגל) ־ קצידה בעלת אפיונים מוסיקליים מיוחדים.

״גומחי״ (סואן, נמרץ) ־ קצידה קצבית.

הקצידה בוצעה ע״י גברים ונשים, היא סיפקה בזכות כח הביטוי שלה מידע וסיפורים מן החיים. יתרונה הוא ביכולתה להגיע לתפוצה גדולה. המבצעים הקפידו להדגיש כל מילה בהטעמה נכונה וברגש רב, הפסקה במקומות הנכונים ותיאור הרגשות הקיימים בקצידה.

ידוע על מבצעי קצידה ששרו בפני כול תמורת מטבעות כסף[עניין זה בולט בכיכר ׳׳ג׳מע אל־פנא׳׳ (כיכר האובדים) במרקש. בכיכר זו מופיעים בולעי אש, להטוטנים, בדחנים וחרזנים בשירה, ובין השאר גם מבצעי קצידות שתמורת מספר מטבעות הם שרים קצידה לעיני כול ]. הקצידה בתקופה של היעדר תקשורת ומקורות מידע שימשה, כאמור, מקור לסיפוק מידע. מכאן גם הלהיטות של האנשים לשמוע קצידות תמורת כסף.

נושאי הקצירה

נושאי הקצידה מגוונים ולקוחים מחיי הפרט והכלל. אצל הערבים נושאי הקצידה היו אהבה וחשק, מוסר והתנהגות וענייני חברה.

אצל היהודים במרוקו הקצידה כללה נושאים כמו:

1. תיעוד אירועים היסטוריים:
2. קצידה על חורבן העיר אגדיר שפתחה במילים:

״פלילת אתלאתא פלוסת א־ליל יא סאדאת,

תרעדת אל־ארד ובלאד אגדיר נכלאת״

״בליל שלישי באמצע הלילה רעדה האדמה והעיר אגדיר נחרבה״.

הקצידה על מגפת הדבר שפרצה בעיר תאפילאלת ב־ 1779.

״קצידת דלכור״ ( = ״קצידת הפגזים״) ־ על סבל יהודי פאס במרד שבטי האודאיה ב־ 1825 ־ 1832 :

״ביסס אללה נבדא נעיד לכום מא דאז

עלינא במדינת פאס ג׳דיד כוננא מא סאר לאה״

״בשם אללה, אספר לכם את שארע לנו

בעיר פאס אל־ ג׳דיד בהיותנו נתונים לחסדי אללה״.

״קצידת בן שושן״ הידועה על בחור יהודי מאלג׳ריה ואהבתו לנערה הנוצריה מריה מולינה. הקצידה פותחת בבית:

ובליל יא טול היג'רי

ובלילה בו נתמשכה בו אהבתי

מעא נאס מולוע ביהום

עם אנשים אהובי לבי

ג'אני לפראק םצבאח בכרי

אתני הפרידה מוקדם בבוקר

ולחבאב קלת נג'יהום

מעטתי לבקר את אהובי"

3. 3. קצידות אקטואליה: חוברו כתגובה לאירועים כמו הקצידה על המרגל אלי כהן ז״ל, הקצידות על מלחמות ישראל האחרונות, הקצידה על שמו של ר׳ ישראל אבוחצירא זצ״ל ה״באבא סאלי״, או הקצידות לזכרם ולכבודם של צדיקים רבים, כמו הקצידות על ר׳ דוד ומשה -קבור באגויים., ר׳ שלום אזאווי קבור הרבאט, אולאד בני זמירו.אחים הקבורים בסאפי

הקצירה ב״שירת הבקשות״

״שיר ידידות״, שהינו קובץ ״שירת הבקשות״ של יהודי מרוקו, כולל בתוכו 89 קצידות; בסוף כל סדרה של פיוטים לשבת מופיעים בין 2 ל־8 קצידות. הם נכתבו, בעיקר, במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה־20 והורכבו על לחנים של קצידות ערביות מוכרות.

מה היו הסיבות להתפתחות הקצידה ב״שירת הבקשות״?

1. 1. מאבק בתמורות חילוניות ־ בראשית המאה ה־20 החלה נהירה של יהודים במרוקו לערים הגדולות קזבלנקה, פאס, מקנס, מרקש. שם פגשו והכירו אורחות חיים חילוניים. (למעשה פריצת המסגרות החברתיות ־ משפחתיות המסורתיות והנוקשות של החברה היהודית־הדתית בקזבלנקה החלה מיד לאחר נחיתת צבאות בעלות הברית במרוקו בסוף 1942. חיילים אמריקניים רבים החלו להתרועע עם בחורות יהודיות).

הכיבוש הצרפתי של מרוקו ב־1912 האיץ את התהליך. התפתחות הערים הביאה לנהירה גדולה של יהודים לערים בעיקר לקזבלנקה בין השנים 1907 ־ 1921, ובמשך כ־14 שנים גדלה אוכלוסיית יהודי קזבלנקה וקיבלה תוספת של 8010 יהודים, גידול מעל ל־150 אחוז. תהליכי הגידול האלה מזרזים את השתלבותם של היהודים בחיי החברה החילוניים בכרך הגדול. יהודים בעלי השכלה מערבית ובעלי רצון ללמוד ניצלו את כושר הסתגלותם התרבותי המהיר, כדי לבסס את מעמדם בחברה. הדבר פגע בחייהם הדתיים ובקשריהם האישיים והמשפחתיים עם הקהילה היהודית שהיתה סגורה בחלקה הגדול בתוך ה״מלאח״ הצפוף שבקזבלנקה. תהליך דומה קרה גם בערים כמו מרקש שמנתה 14,000 יהודים ב־1906, פאס שמנתה 8,000 יהודים ב־1912.

סקירה זו באה להסביר את הרקע לשינויים שחלו בקהילה היהודית, התרחקות מסוימת מהדת ומהמסורת. בכתב יד מאת ר׳ שמואל כהן אמזלג ממרקש כותב הלה על התופעה הזו:

" ועכשיו בזה הדור שלנו אבן מאסו הבונים, מפני הנשים המגונות שאינן רוצות בשירי דוד המע"ה(המלך עליו השלום) הנבונים, ובעליהם אל עצתם פונים….וביום שבת קודש כל העם ישנים"

כדי למשוך את הציבור בחזרה לבתי הכנסת ול״שירת הבקשות״, החליטו הפיטנים באותה תקופה להוסיף ל״שירת הבקשות״ את הקצידות. הקצידות שיכללו תכנים מרתקים ויורכבו על לחנים ערביים מוכרים, ייתכן ויהיה ביכולתן למשוך בחזרה את המתפללים ל״שירת הבקשות״ ולהחיות את המנהג הזה. כך לפחות הם חשבו אז. קו דומה היה גם לעורכי ״שיר ידידות״.

2. חינוך ומוסר ־ פעמים רבות חוברו הקצידות בנושאי חינוך ומוסר. תרגמו קצידות ערביות לעברית והשאירו את הלחן הערבי המקורי. לדוגמה: הקצידה ״צמאה נפשי לאל תמים דעים״ מאת ר׳ רפאל משה אלבאז לשבת ״בראשית״ מבוססת על חקצידה בערבית ״אס מן עאר עליכום ארזאל לכנאס״ מאת משורר ומלחין מרוקאי ידוע מהמאה ה־19.

קצידה זו מספרת על ירידתו של עשיר מנכסיו ובעקבות עוניו נטשוהו חבריו. הקצידה מגיעה למוסר בתכלית המסר לשומעים כי אין לבטוח בעושר ואין ערך לחומריות:

"אל יתהלל עשיר בעושרו/ עשיר ואביון אל עמק שווה

מה יתאונן אדם יחוד אישה/ קצר ימים לא בכח יגבר

שני חייו כמלונה ומבקשה / כשצף קצף ומת או נשבר"

מכאן יש לעסוק בתורה, וכדברי הקצידה:

"ושוב היום בתשובה שלמה כי לא ידע אדם את עתו

ובחר בתורת האל תמימה ובלומדיה תגדל אהבתו

חילו ואונו להבל דמה ישכיל ויבין לאחריתו"

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הקצידה-חלק א'

עמוד 106

קצידות נוספות העוסקות בחינוך ובמוסר קיימות בפרשת ״נח״ ו״מקץ״. הדוגמה הבאה היא מפרשת ״נח״, הקצידה של ר׳ רפאל משה אלבאז:     

"ראה והתבונן, אדם ילוד אשה / מטיפה חלושה

כי היום קצר, כמה ימי חייך?

כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך

3. 3. קצידות על פרשת השבוע: מחברי הקצידות מתארים דמות או עניין בדרכם שלהם, ודרך זו מסתמכת על מקורות חזלי״ם. הבולט ביניהם הוא ר׳ דוד אלקיים (קיים) ממוגדור, שכתב 23 קצידות מתוך 89 קצידות הקיימות ב״שיר ידידות״. בכל פרשה מופיעה לפחות קצידה אחת שלו.

רוב הקצידות שכתב ומופיעות ב״שיר ידידות״ עוסקות בפרשת השבוע:

פרשת ״תולדות״:

ואחיו עקבו, ידו הדה:

עשו מעודו נכר צד בפה

איש חסדי יעקב איש תם, שומר תורה ותעודה"

הפרשה מעמידה זה מול זה את עשו האדמוני הלבוש בגדי שער ושאמנותו הוא הציד.

מולו יעקב ״איש תם יושב אוהלים״־ אוהלים בלשון רבים: רמז לבית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר.

פרשת ״וישב״:

דברו חלומם / כרצון נפשם

ספר שר המשקים כרצונו/ ענה לו, זה פתרונו

אותץ ישיב על כנו/הבינו/גלה אזנו

הרבה בשטחו/המצא נא משלוח;

ברוך הגבר השם באל מבטחו/אף אם ידכה, ישוח

אך הבלתי מאמין דמיו ירתחו/חיי הבלו כקדוח"

שר המשקים, כמו שר האופים, מחפש מפלט בפתרונו הצפוי של יוסף ושופך בפניו את ליבו ואת חלומו. המשורר ר׳ דוד אלקיים משתמש בפסוק מירמיהו ״ברוך הגבר אשר יבטח בה׳״, כדי לציין את הרווח שיפיק השם מבטחו בה׳. ״אף אם ידכה, ישוח״ ־ יתרענן כאחד השיחים, אך לא כן לגבי מי שאינו מאמין ״ויהיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב״.

המשורר מסיים כל בית בשתי צלעות חוזרות: ״ברוך הגבר…״ כדי לציין כי יוסף לא בטח בה׳ ואמר לשר המשקים ״וזכרתנו והזכרתני״ לכשישתחרר.

4. 4. מחברים אחרים כתבו קצידות על נושאים שונים:

פרשת ״לך־לך״, ר׳ רפאל משה אלבז, כמבין איש לאישה:

קול ענות גבורה, אנכי שומע, במחנה העברים

האיש בעל דברים, אל האישה אמר….

אף היא תשיב אמריה לו…."

הקצידה מתארת התנצחות בין איש לאישה: הטענות משולבות בקצידה, כאשר כל אחד בא בטענות לבן זוגו על חייהם המשותפים.

פרשת ״וירא״, ר׳ שלמה בר יוסף אביטבול, על הגאולה:

"יום יום אוחיל/אצפה/ישועתך/ידיד/ מבשר טוב אליה….

פודה חסידיו/מארץ נוכריה

צורר את מורדיו בבור תחתיה"

המשורר כותב על ציפיותיו לישועה ומקוה, כי יבוא הקץ לייסורי העם כמו שקרה לעם ישראל בצאתו ממצרים: אויביו סבלו מעשר מכות וטבעו בים סוף.

פרשת ״ויצא״, ר׳ משה הכהן, על חזון אחרית הימים:

"שמים וארץ האל יסד/העושה נפלאות לבדו

מעל שמים חבדו/כל באי עולם הודו/העידו

אין בלעדו/לו יודו/ולכבודו/כולם מראש ועד הסוף"

גדולת האל שאין בלתו באה לידי הכרה גם אצל עמי העולם. כולם יודו לה׳ מגדול ועד קטן.

שילוב הקצידות המופיעות ב״שיר ידידות״ הוא שלב אחרון בסדרה של שלבים:

שילוב של לחן ערבי לקצידה עברית, כדי למשוך את ההמון בחזרה לבתי הכנסת.

שילוב של מוסר יהודי מענייני פרשת השבוע או של נושאים שונים בקצידה.

שילוב של קצידות עבריות קדומות ב״שיר ידידות״.

מכאן נסיק, כי מחברי הקצידות ראו את עצמם לא רק כמשוררים פיטנים שהרכיבו לחנים ערביים לפיוטים עבריים, אלא כיוזמים של יצירה עברית מקורית. כדי להפיץ את הקצידות, היה צורך לכלול קצידות עבריות המורכבות על קצידות ערביות מאזורים שונים במרוקו. בדרך כלל, הכירו פיטני ״שירת הבקשות״ את הקצידות שחיברו פיטנים בני סביבתם. בדרך זו חדרו הקצידות, כסוג ספרותי חדש, לחיי היומיום של הפיטן היהודי המרוקני המצוי. היכרות אמיתית עם הקצידה ב״שיר ידידות״ הושלמה לקראת סוף הרבע הראשון של מאה זו, עת התגברה נהירת ההמון לערים הגדולות.

הטבלה הבאה מפרטת את הקצידות ב״שיר ידידות״: הפרשה, הנובה בה מתבצעים הפיוטים והקצידות, מספר הקצידות בכל פרשה ושמות מבצעיהן.

הפרשה     הנובה של הפרשה     מס' הקצידות     שמות המחברים של הקצידות

בראשית     רמל מאיא     3       רפאל משה אלבאז,שלמה אביטבול, דוד קיים

נח              צביהאן         3        רפאל משה אלבאז, דוד אדהאן, דוד קיים

לך לך       רמל מאיא       4    רפאל משה אלבאז, שלמה אביטבול (2) דוד קיים

וירא       חגאז משרקי      8     שלמה אביטבול, אברהם קוריאט(2) יים פינטו (3)  יוסף, דוד קיים

חיי שרה   רצד           3      שמואל אלבאז, דוד קיים(2)

תולדות       רמאל מאיא או צביהאן  5  רפאל משה אלבאז, עמרם, מסעוד, חיים פינטו, דוד קיים

ויצא         רמאל מאיא או צביהאן  6 שמואל אלבאז, יוסף חזן, חיים פינטו, משה הכהן, מרדכי טרזמן, דוד קיים.

וישלח    חג'אז כביר   4      חיים פינטו, יעקב כהן, מרדכי טרזמן, דוד קיים.

וישב   מאיא          4       יעקב כהן, מרדכי טרזמן, דוד קיים(2)  

מקץ     חג'אז כביר   4 רפאל משה אלבאז, יעקב כהן, סעדיה מאראטשי, דוד קיים

ויגש    חג'אז כביר   6 דוד קיים(2) יעקב שבת, מרדכי טרזמן, משה עטיה קצידה ללא ציון שם

ויחי    רצד או איסתיהלאל   4   דוד קיים, שלמה אביטבול, מרדכי טרזמן, דוד דהאן

שמות   איסתיהלאל או מאיא    5     דוד קיים,מרדכי,עמרם, מסעוד, סעדיה

וארא    עושאק   4    דוד קיים, עמרם, סעדיה רבוח, סעדיה

בא      חג'אז כביר   5     דוד קיים, רפאל אלבאז, משה חלווא, יוסף אביטבול, יעקב בן שבת.

בשלח   חג'אז משרקי    4     רפאל משה אלבאז, שלמה אביטבול(2), דוד קיים

יתרו   גריבת לחסין     7   שלום אזולאי, שלמה אביטבול, יוסף מלכא, נסים אסבאג, יעקב כהן, דוד קיים, שלמה קאביסה

משפטים חג'אז כביר   5    שלמה קאביסה (4), דוד קיים

תרומה   ערק עג'ם או מזמום   2   מרדכי טרזמן, דוד קיים

זכור    רצד   3    שמואל אלבאז,, שמעון אוחיון, דוד קיים

נוסף ל־20 הפרשיות שבין שבתות ״בראשית״ לשבת ״זכור״ ישנן עוד 4 סדרות נוספות ל־ 4 הפרשיות של שנה מעוברת: שבתות ״תצוה״, ״כי תישא״, ״ויקהל״ ו״פקודי״. בכל שבת 3 קצידות, ובסך הכול 12 קצידות הלקוחות מהסדרות השונות שבין ״בראשית״ ל״זכור״.

מי היו מחברי הקצידות?

להלן פרטים אחדים על אודות מחברי הקצידות:

אביטבול, ר׳ שלמה בן יוסף: חיבר 8 קצידות: פיטן ממוגדור. נפטר ב־1914.

אדהאן(דהאן), ר׳ דוד : חיבר 2 קצידות.

אוחיון שמעון: חיבר קצידה אחת.

אזולאי ר׳ שלום: חיבר קצידה אחת: נולד ב־1848. פעל בעיר ספרו, ובה שימש במשרת רבנות. כתב פסקי דין, אחדים מפיוטיו נדפסו בקובץ ״צלצלי שמע״. נפטר ב־ 1922 בהיותו בן 74 שנה.

אלבאז, ר׳ שמואל: חיבר 3 קצידות: נולד ב־ 1789. פעל בעיר ספרו, חיבר קובץ פיוטים בשם ״נועם שיח״, ספר קינות וספר דרשות. נפטר ב־1844 בהיותו בן 55 שנה. אביו של הבא ברשימה.

אלבאז ר׳ רפאל משה: חיבר 7 קצידות: נולד ב־1823 בעיר ספרו, ידוע כפיטן ובקי בתורה, נתמנה לחבר בית ־ דין בעירו בהיותו בן 28 שנה. חיבר הלכות רבות, מדרשים, פיוטים וקצידות. את הלכותיו ופסקיו קיבץ בספר ״הלכה למשה״. כתב את הספר ״כסא מלכים״ העוסק ב״זכרון מלכי קדם וקורות היהודים״ ואת ספר הפיוטים ״שיר חדש״. נפטר ערירי בלא בנים ובנות בכ״ב בתמוז תרנ״ו ־ 1896, בהיותו בן 73 שנה. זהו מחבר הקצידות השלישי מהעיר ספרו והמופיע ב״שיר ידידות״, עובדה המלמדת על היותה של עיר זו עיר של תורה ושל חיי רוח תוססים במאות ה־ 20־18.

אסבאג, ר׳ נסים: קצידה אחת.

בן שבת (שבת), ר׳ יעקב: חיבר 2 קצידות: תלמיד חכם ששימש כראש ישיבה במוגדור, כתב ספר פיוטים ״יגל יעקב״, ספר דרושים ״רוח יעקב״ והספר ״המון חוגג״ על מסכת ״חגיגה״. נפטר ב־1858 ונקבר במערת אופראן.

הכהן, ר׳ יעקב: חיבר 4 קצידות, פעל במוגדור.

הכהן, ר׳ משה : חיבר קצידה אחת נולד ב־1683 ופעל בעיר פאס. ידוע כחסיד וצנוע במידותיו. מחזיר בתשובה בעיר. נהרג יחד עם אחיו בפוגרום בגיל 31 שנה בשנת 1714.

חזן, ר׳ יוסף: חיבר קצידה אחת.

חלאוא, ר׳ רפאל משה: חיבר קצידה אחת.

טרזמן, ר׳ מרדכי בן יוסף: חיבר 7 קצידות.

מאראטשי, ר׳ סעדיה: חיבר קצידה אחת.

מלכא, ר׳ יוסף: חיבר קצידה אחת. נולד ב־1879, פעל במוגדור, היה ידוע כמחברם של פיוטים נוספים. נפטר ביום השישי של פסח בשנת תשי״ז ־ 1957, בן 78 שנה במותו.

עטייא, ר׳ משה: חיבר קצידה אחת. נולד ב־1820, פעל בעיר פאס, וגדל כיתום. חיבר את ספר הפיוטים ״שיר משה״, הניח שני בנים חכמים וסופרים. נפטר בן 60 שנה בשנת 1880.

פינטו, ר׳ חיים: חיבר 6 קצידות. נולד בעיר אגדיר ועבר בהיותו בן 10 לעיר מוגדור. הוא אחד מקדושי יהדות מרוקו וידוע כעושה נסים. אחדים מהפיוטים שכתב מופיעים בקובץ הפיוטים ״יגל יעקב״, שכתב ר׳ יעקב ברדוגו. נפטר בשיבה טובה בכ״ו באלול תר״ה ־ 1845. קבור בעיר מוגדור.

קאביסה, ר׳ שלמה: חיבר 5 קצידות.

קוריאט, ר׳ אברהם: חיבר 2 קצידות. פעל בעיר מוגדור וידוע כבנו של המקובל ר׳ יהודה קוריאט. קובץ הפיוטים שחיבר אבד בשנת 1844.

קיים (אלקיים), ר׳ דוד: חיבר 23 קצידות. בין המשוררים החשובים של יהדות מרוקו בכל הזמנים. נולד במוגדור ב־1851. היה בין העורכים של ״שיר ידידות״, ״איש אשכולות״, שהיה בקי בתחומים אחרים. נפטר בשיבה טובה ב־1940 בהיותו בן 91.

רבוח, ר׳ סעדיה: חיבר קצידה אחת. פעל בפאס במחצית השניה של המאה ה־16.

בסקירה זו קיימים 79 קצידות המזוהות עפ״י מחבריהן. מלבדן קיימות 10 קצידות נוספות ללא זיהוי מחבר:

3 קצידות מזוהות בשם ״עמרם״, 2 מזוהות בשם ״מסעוד״ ו־2 מזוהות בשם ״סעדיה״.

3 קצידות ־ אחת מזוהה בשם ״יוסף״, אחת מזוהה בשם ״מרדכי״ ואחת אינה מזוהה כלל בשום שם.[ האם הכוונה למחבר יוסף מלכא שכתב קצידה אחת והמופיעה בשבת ״יתרו״, ואולי גם כאן מדובר במחבר אחרי]

חשיבותו לפיוט של יהודי מרוקו אינה מוטלת בספק, ומשום כך אני מקדיש לו פרק נפרד בהמשך.

קיים סעדיה מאראטשי, שכתב קצידה אחת והמופיעה בשבת ״מקץ״ וקיים סעדיה רבוח, שהקצידה שכתב מופיעה בשבת ״וארא״. למי לשייך את הקצידות מפרשת ״שמות״ ומפרשת ״וארא״ז ואולי מדובר בכותב אחר בשם זה. ׳׳מסעודי׳ הוא גם מחברו של פיוט משבת ״תולדות״ (פיוט מס׳ 146 ב״אעירה שחר׳׳) וסימנו ״אני מסעוד חזק״.

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הקצידה-חלק ב'

עמוד 112