מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הקצידה-חלק א'

פרק תשיעי הקצידה

הערת המחבר:בפרק זה אני נעזר בספר ״פרקים במוסיקה של יהודי מרוקו״ מאת אברהם אמזלג ומאמר מ״פעמים״ 19 של אותו מחבר ״הקצידה ב״שיר ידידות״.

הקצידה היא חלק בלתי נפרד מערב ״שירת הבקשות״. מאז שצורפה לקובץ ״שיר ידידות״ היא מהווה מעין שיא בסיומו של ערב ״שירת הבקשות״, היא מגוונת את המעמד ונותנת לו מימד נוסף ושונה.

מהי הקצידה? מהם בטוייה החילוניים אצל הערבים? ומהם מאפייניה אצל היהודים?

בעניין הקצידה אפרט בהמשך פרק זה.

הקצידה ־ היבטים כלליים

הקצידה הינה סיפור מושר המשמש, יהודים וערבים כאחד, באירועים שונים, משמחים, טראגיים או בסתם אירועים והזדמנויות. לסגנון הקצידה במרוקו היה מעמד נכבד, והיא שימשה אמצעי ביטוי לצרכים דתיים וחילוניים כאחד; היא אפשרה למחבריה להציג את דעתם ולהביע את דבריהם ואת רגשותיהם.

מקור השם ״קצידה״: השם ״קצידה״ הוא מלשון ״קצא״ ־ סיפור. המקור הוא ברברי ובמקור היא מושרת בצורה אמנותית בערבית. מאוחר יותר היא נכתבה גם בעברית.

מבנה הקצידה : לקצידה יש מבנה צורני מיוחד. זהו סיפור מושר הכולל בתים בני 5־4 שורות, חריזה עשירה ומורכבת, טורים של צלע אחת או שתיים ופזמון חוזר. הקצידה בולטת באורכה. הבית האחרון מסכם את הקצידה ולעתים הוא נושא את שם מחברה, בבית האחרון יש מהירות והאצה של הלחן וזהו התצריף מהמוסיקה האנדלוסית.

סוגי הקצידרת:

״מקצור אזנאח״ (=שבור כנפיים) ־ קצידת אהבה הפותחת בדרך כלל במילים ״והווא יא וודי״ (ובכן ידידי).

״משלוק״ ( = שרוט, פשוט עור) ־ קצידה סאטירית.

סאטירה ־ זוהי יצירה ספרותית המתארת את הפגמים שבמציאות בצורה לגלגנית־ עוקצנית.

״סוסי״ ־ מאזור הסוס שבדרום מרוקו(אגדיר, אינזגאן, תרודנט).

״משרגי״ (=מזרחי״) ־ קצידה בעלת כתות דתיות.

״בורג׳ל״ ( = בעל הרגל) ־ קצידה בעלת אפיונים מוסיקליים מיוחדים.

״גומחי״ (סואן, נמרץ) ־ קצידה קצבית.

הקצידה בוצעה ע״י גברים ונשים, היא סיפקה בזכות כח הביטוי שלה מידע וסיפורים מן החיים. יתרונה הוא ביכולתה להגיע לתפוצה גדולה. המבצעים הקפידו להדגיש כל מילה בהטעמה נכונה וברגש רב, הפסקה במקומות הנכונים ותיאור הרגשות הקיימים בקצידה.

ידוע על מבצעי קצידה ששרו בפני כול תמורת מטבעות כסף[עניין זה בולט בכיכר ׳׳ג׳מע אל־פנא׳׳ (כיכר האובדים) במרקש. בכיכר זו מופיעים בולעי אש, להטוטנים, בדחנים וחרזנים בשירה, ובין השאר גם מבצעי קצידות שתמורת מספר מטבעות הם שרים קצידה לעיני כול ]. הקצידה בתקופה של היעדר תקשורת ומקורות מידע שימשה, כאמור, מקור לסיפוק מידע. מכאן גם הלהיטות של האנשים לשמוע קצידות תמורת כסף.

נושאי הקצירה

נושאי הקצידה מגוונים ולקוחים מחיי הפרט והכלל. אצל הערבים נושאי הקצידה היו אהבה וחשק, מוסר והתנהגות וענייני חברה.

אצל היהודים במרוקו הקצידה כללה נושאים כמו:

1. תיעוד אירועים היסטוריים:
2. קצידה על חורבן העיר אגדיר שפתחה במילים:

״פלילת אתלאתא פלוסת א־ליל יא סאדאת,

תרעדת אל־ארד ובלאד אגדיר נכלאת״

״בליל שלישי באמצע הלילה רעדה האדמה והעיר אגדיר נחרבה״.

הקצידה על מגפת הדבר שפרצה בעיר תאפילאלת ב־ 1779.

״קצידת דלכור״ ( = ״קצידת הפגזים״) ־ על סבל יהודי פאס במרד שבטי האודאיה ב־ 1825 ־ 1832 :

״ביסס אללה נבדא נעיד לכום מא דאז

עלינא במדינת פאס ג׳דיד כוננא מא סאר לאה״

״בשם אללה, אספר לכם את שארע לנו

בעיר פאס אל־ ג׳דיד בהיותנו נתונים לחסדי אללה״.

״קצידת בן שושן״ הידועה על בחור יהודי מאלג׳ריה ואהבתו לנערה הנוצריה מריה מולינה. הקצידה פותחת בבית:

ובליל יא טול היג'רי

ובלילה בו נתמשכה בו אהבתי

מעא נאס מולוע ביהום

עם אנשים אהובי לבי

ג'אני לפראק םצבאח בכרי

אתני הפרידה מוקדם בבוקר

ולחבאב קלת נג'יהום

מעטתי לבקר את אהובי"

3. 3. קצידות אקטואליה: חוברו כתגובה לאירועים כמו הקצידה על המרגל אלי כהן ז״ל, הקצידות על מלחמות ישראל האחרונות, הקצידה על שמו של ר׳ ישראל אבוחצירא זצ״ל ה״באבא סאלי״, או הקצידות לזכרם ולכבודם של צדיקים רבים, כמו הקצידות על ר׳ דוד ומשה -קבור באגויים., ר׳ שלום אזאווי קבור הרבאט, אולאד בני זמירו.אחים הקבורים בסאפי

הקצירה ב״שירת הבקשות״

״שיר ידידות״, שהינו קובץ ״שירת הבקשות״ של יהודי מרוקו, כולל בתוכו 89 קצידות; בסוף כל סדרה של פיוטים לשבת מופיעים בין 2 ל־8 קצידות. הם נכתבו, בעיקר, במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה־20 והורכבו על לחנים של קצידות ערביות מוכרות.

מה היו הסיבות להתפתחות הקצידה ב״שירת הבקשות״?

1. 1. מאבק בתמורות חילוניות ־ בראשית המאה ה־20 החלה נהירה של יהודים במרוקו לערים הגדולות קזבלנקה, פאס, מקנס, מרקש. שם פגשו והכירו אורחות חיים חילוניים. (למעשה פריצת המסגרות החברתיות ־ משפחתיות המסורתיות והנוקשות של החברה היהודית־הדתית בקזבלנקה החלה מיד לאחר נחיתת צבאות בעלות הברית במרוקו בסוף 1942. חיילים אמריקניים רבים החלו להתרועע עם בחורות יהודיות).

הכיבוש הצרפתי של מרוקו ב־1912 האיץ את התהליך. התפתחות הערים הביאה לנהירה גדולה של יהודים לערים בעיקר לקזבלנקה בין השנים 1907 ־ 1921, ובמשך כ־14 שנים גדלה אוכלוסיית יהודי קזבלנקה וקיבלה תוספת של 8010 יהודים, גידול מעל ל־150 אחוז. תהליכי הגידול האלה מזרזים את השתלבותם של היהודים בחיי החברה החילוניים בכרך הגדול. יהודים בעלי השכלה מערבית ובעלי רצון ללמוד ניצלו את כושר הסתגלותם התרבותי המהיר, כדי לבסס את מעמדם בחברה. הדבר פגע בחייהם הדתיים ובקשריהם האישיים והמשפחתיים עם הקהילה היהודית שהיתה סגורה בחלקה הגדול בתוך ה״מלאח״ הצפוף שבקזבלנקה. תהליך דומה קרה גם בערים כמו מרקש שמנתה 14,000 יהודים ב־1906, פאס שמנתה 8,000 יהודים ב־1912.

סקירה זו באה להסביר את הרקע לשינויים שחלו בקהילה היהודית, התרחקות מסוימת מהדת ומהמסורת. בכתב יד מאת ר׳ שמואל כהן אמזלג ממרקש כותב הלה על התופעה הזו:

" ועכשיו בזה הדור שלנו אבן מאסו הבונים, מפני הנשים המגונות שאינן רוצות בשירי דוד המע"ה(המלך עליו השלום) הנבונים, ובעליהם אל עצתם פונים….וביום שבת קודש כל העם ישנים"

כדי למשוך את הציבור בחזרה לבתי הכנסת ול״שירת הבקשות״, החליטו הפיטנים באותה תקופה להוסיף ל״שירת הבקשות״ את הקצידות. הקצידות שיכללו תכנים מרתקים ויורכבו על לחנים ערביים מוכרים, ייתכן ויהיה ביכולתן למשוך בחזרה את המתפללים ל״שירת הבקשות״ ולהחיות את המנהג הזה. כך לפחות הם חשבו אז. קו דומה היה גם לעורכי ״שיר ידידות״.

2. חינוך ומוסר ־ פעמים רבות חוברו הקצידות בנושאי חינוך ומוסר. תרגמו קצידות ערביות לעברית והשאירו את הלחן הערבי המקורי. לדוגמה: הקצידה ״צמאה נפשי לאל תמים דעים״ מאת ר׳ רפאל משה אלבאז לשבת ״בראשית״ מבוססת על חקצידה בערבית ״אס מן עאר עליכום ארזאל לכנאס״ מאת משורר ומלחין מרוקאי ידוע מהמאה ה־19.

קצידה זו מספרת על ירידתו של עשיר מנכסיו ובעקבות עוניו נטשוהו חבריו. הקצידה מגיעה למוסר בתכלית המסר לשומעים כי אין לבטוח בעושר ואין ערך לחומריות:

"אל יתהלל עשיר בעושרו/ עשיר ואביון אל עמק שווה

מה יתאונן אדם יחוד אישה/ קצר ימים לא בכח יגבר

שני חייו כמלונה ומבקשה / כשצף קצף ומת או נשבר"

מכאן יש לעסוק בתורה, וכדברי הקצידה:

"ושוב היום בתשובה שלמה כי לא ידע אדם את עתו

ובחר בתורת האל תמימה ובלומדיה תגדל אהבתו

חילו ואונו להבל דמה ישכיל ויבין לאחריתו"

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הקצידה-חלק א'

עמוד 106