מורשת יהדות מרוקו

כעת התחיל מחול שדים של לחצים מכל הכיוונים שאחזור למפלגה. הלחץ הגדול ביותר היה מידידיי – עולי מרוקו הפעילים במפלגה. נכנעתי וחזרתי למפלגה. מזכירות המפלגה הציעה לי לצאת לעכו לרכז את הבחירות לכנסת בין הדור הצעיר. כך היה. שלושה חודשים עסקתי בכך, וחזרתי לירושלים. חזרתי לתומי למשרדי במשרד ראש הממשלה, והנה מישהו יושב במשרדי. שאלתי: ״מה אתה עושה פה?״ והוא ענה: ״אני עובד פה״. הלכתי למנהל הכללי לשאול לפשר הדבר והוא ענה לי: ״מה אתה רוצה? לא היית פה שלושה חודשים, אז לקחנו מישהו אחר!״ ״אבל הייתי בשליחות המפלגה!״ עניתי, ״זו תורה וזו שכרה?״ ״אל תדאג״, אמר, ״נמצא לך משהו אחר״. אז נזכרתי בשיחה עם ידיד מרוקני במרכז המפלגה שהציעו לו להיות ציר בשגרירות בפריז. באתי לברך אותו ולהפתעתי אמר לי שהוא סירב לקבל את המינוי. שאלתי: ״מדוע?״, והוא אמר: ״מה אתה חושב? הם רק רוצים לסלק אותי, עליי לא יערימו״. אבל במקרה שלי פשוט לא יכולתי לסרב! הייתי ללא עבודה. התחלתי ללכת ללשכה, מה שהיה בשבילי קשה מאוד – לעמוד שם בתור ולבקש עבודה. אני, עם כל הקשרים שלי! מציעים לי עבודה בדרגה 17 לאחר שעבדתי כראש מחלקה בדרגה ו'. יום אחד קרא לי לצד ידיד שלי שעבד בלשכה ואמר לי: ״ידידי, אל תבוא יותר ללשכה, יש לנו מילה מהמפלגה לא לתת לך עבודה. הם רוצים שתפסיק עם הצעקות שלך על האפליה בכתב ובעל פה״. ובכן, כצפוי – רוצים ללמד אותי לקח ולא מאפשרים לי לקבל שום עבודה. ביקרתי אצל ידידי א׳ הכרמלי בתל-אביב לשם שיחה וסיפרתי לו על מצבי. ״אנחנו מכירים את התכסיס הזה״, אמרו לי. אליהו שחיבב אותי וחברו י׳ ניצני הציעו לי לצאת ללמוד ב״מכוץ להשכלה ומחקר״ שנפתח בעוד חודש בבית-ברל כדי להכשיר מנהיגים לעתיד. יהיה זה מחזור לימודים למשך שלוש שנים ברמה אקדמית כמו באוניברסיטה. הם הציעו מלגה שתעזור לי. עבודה אין! לימודים? תמיד רציתי! הסכמתי והם דאגו שאתקבל. הנה אני יוצא לספסל הלימודים מחדש ועכשיו – לתקופה ארוכה. באותו חודש הופיע מאמר גדול שלי ב״הפועל הצעיר״ – ״צפון־אפריקה והיהדות אשר בתוכה״, 17.9.55.

התחלתי בלימודים בבית-ברל. רוב התלמידים היו מהקיבוצים ומהמושבים וחלק קטן מריכוזים עירוניים. יוצאי צפון־אפריקה – היינו ארבעה. האווירה הייתה בדיוק כמו זו שבסמינרים השונים שעברתי: סמינר למדריכים, סמינר לשליחים לגולה, סמינר לפעילי ההסתדרות. אותם האנשים. כמו שום שינוי לא חל במדינה. ניצלתי את כישרוני בכתיבה וכתבתי בכל ערב שבת מחזה קטן, או מונולוג מצחיק. בתחילה זה התקבל יפה והיה הרבה צחוק, אבל לאחר כמה מופעים כאלה, התחילו חברי הקיבוץ להפריע. במקום להקשיב התחילו להרעיש ולדבר בכוונה כדי לחבל בזה. בסופו של דבר ראיתי שאין טעם להמשיך וחדלתי מזה. באחת ההרצאות של הפרופסור לפילוסופיה הוא ביקש מתנדב להכין הרצאה על שפינוזה. אף אחד לא הרים את היד אז אני התנדבתי. היה צחוק בין התלמידים, צחוק של ביטול ושל גסות רוח. כולם הבינו מדוע. ביום ההרצאה שלי תלמידים רבים לא הופיעו. השמועה הייתה ״איך מרוקני זה מעז לדבר על פילוסופיה?״ העברתי את ההרצאה במשך שעה. כשסיימתי התיישבתי, והפרופסור לא רק ששיבח את ההרצאה אלא הוסיף ״אני לא הייתי עושה זאת טוב יותר״. התלמידים שלא הופיעו להרצאה הופתעו לשמוע שדווקא הייתה הרצאה טובה. לא בלעו את זה. הם ביקשו שאסכים בשבוע הבא לענות לשאלות. כוונתם הייתה זדונית, וכולם הבינו את זה. הפרופסור שאל אותי אם אני מוכן לזה. אמרתי שכן. בשבוע שלאחר מכן באו מראש מוכנים להכשיל אותי בשאלות מסובכות וקשות, אבל הדבר לא עלה בידם והם נראו פשוט מגוחכים. ההרצאה עברה על הצד הטוב ביותר. כל שאלה לעניין קיבלה תשובה הולמת; שאלה ערמומית בכוונה להכשיל נותרה ללא תשובה. זה מעציב מאוד לראות צעירים המתכננים חבלה בזדון להכשיל מישהו רק מקנאה ומצרות מוחין. מרכז מפא״י הקים חוג רעיוני מרכזי בראשות משה שרת שמטרתו הייתה להחליף דעות, ללבן נושאי מדינה שונים ולגבש רעיונות ליישום על ידי המפלגה והמדינה. השתתפו בו אנשים חכמים ומשכילים ואני התחלתי להשתתף בדיונים. השתתפתי בדיונים בקביעות ונהייתי ידידו של משה שרת, שהעריך תמיד את תרומתי לדיונים.

 התיידדתי עם הוגי דעות ועם אנשי רוח אחרים. הקשבתי ונהניתי מאוד להיות בחברת אנשים חכמים וללמוד מהם. בסוף השנה הראשונה קיימנו מפגש חגיגי עם אורחים נכבדים ממרכז המפלגה, ביניהם משה שרת, ישראל ישעיהו ועוד. נתבקשתי לדבר בשם התלמידים. הודיתי על הכבוד והסכמתי לדבר. אחרי הנואמים השונים פתחתי ואמרתי שאני רוצה לייחד את דבריי על האדם ועל ערכו ביהדות. וכך אמרתי: ״לפי היהדות, העולם נברא בשביל האדם. ר׳ נחמיה אמר, ״אדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית כולו״.

רבי עקיבא אומר ״חביב אדם שנברא בצלם חבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם אלוהים״.

״האדם נברא יחידי שלא יגיד אחד לשני, אבא גדול מאביך וגם להגיד גדולתו של הקב״ה שברא בעולם אדם אחד וממנו נבראו כל כך הרבה בני אדם ואחד לא דומה לשני. כל אחד יכול להגיד, בשבילי נברא העולם״. מצד שני נברא בסוף שלא יגידו היה שותף של הקב״ה בבריאת העולם וגם שילמד ענוה, מפני שיתוש נולד לפניו״. אמר ר׳ אחא: בשעה שבא הקב״ה לברוא את אדם הראשון נמלך במלאכי שרת. א״ל: נעשה אדם. א״ל: אדם זה מה טיבו? א״ל: חוכמתו מרובה משלכם. מה עשה הקב״ה? הביא לפניהם בהמה וחיה ועופות. א״ל זה מה שמו? ולא היו יודעים. העבירו לפני אדם. א״ל: זה מה שמו? שור, וזה מה שמו? גמל. וזה מה שמו? חמור. וזה מה שמו? סוס״. מדרש זה מראה את עליונותו של האדם אפילו על מלאכי השרת. רק האדם ניחן בשכל שאין לשאר היצורים. האדם נברא יחידי, ללמדך: ״שכל המקיים נפש אחת, כאלו קיים עולם מלא״.

את אחי אנוכי מבקש-שלום פוני כלפון
עמוד 305